😵‍💫

אין שום ניואנסים שצריכים לדעת?

ענייני רכוש, ילדים (בין אם בשעת הכתיבה חלקם בגירים וחלקם קטינים) ועוד

1. האם החוק מחייב עורך דין?

לא. אפשר לכתוב צוואה גם בלי עורך דין, הדרך הפשוטה והזולה ביותר היא לכתוב צוואה בכתב יד ואז אין צורך לא בעורך דין ולא בעדים.

2. האם כדאי להיעזר בעורך דין?

אני מניח שבמקרים מורכבים כדאי (למשל אדם שיש לו ילדים מיותר מאשה אחת), אבל לדעתי אין בכך צורך במצבים רגילים (אדם שהיה נשוי לאשה אחת כל חייו והיא האמא של כל ילדיו והוא האבא של כל ילדיה). כמובן יש כאלה שיעדיפו עורך דין בכל מצב, זכותם המלאה.

בגדול, כתבתי בצוואה את הדברים הבאים:

אחרי 120 וכו' כל רכושי יהפוך להיות רכושה של אשתי.

אם היא לא תהיה בחיים ביום פתיחת הצוואה, אז כל רכושי יתחלק בין הילדים (והוספתי שם איזה חישוב כך שאחד מהם יקבל יותר בהתאם למה שקיבלתי עבורו מהמדינה, אבל זה לא רלוונטי לרוב האנשים).

אם גם הם לא יהיו בחיים, האחים שלי יקבלו את רכושי. ואם גם הם לא, אז ילדיהם.

את הצוואה אני מתכוון להחליף באחת אחרת כאשר הילדים יתחילו להתחתן, כך שהיא תכלול שתי תוספות:

א. ילד שלא בחיים - ילדיו ואשתו יורשים את חלקו

ב. ילד שכבר קיבל ממני סכום כסף גדול (לחתונה, דירה וכו') - סכום זהה יחולק מתוך העיזבון לכל שאר האחים, ורק ביתרה שנשארה לאחר מכן תבוצע חלוקה שווה בשווה בין כל האחים.

פשוט, בסיסי, לקח לי חצי שעה לעשות הכל (וזה בערך הזמן שייקח ליורשים להבין את כתב היד שלי...).

את הפתיח העתקתי מהאינטרנט, יש עשרות צוואות לדוגמה שאפשר לקבל מהן השראה. 

למשל:

הואיל ואין אדם יודע יום פקודתו ומידת ימיו.

והואיל וברצוני לסדר שטר צוואה ולהביע בו את רצוני האחרון ואת הוראותיי על מה שייעשה ברכושי לאחר מותי.

לפיכך אני החתום מטה _________ בעל תעודת זהות מספר _______________ מרחוב ___________, בהיותי בדעה צלולה ושפוי בדעתי ומוכשר מכל הבחינות לכך על פי דת ישראל והחוק האזרחי, מצווה בזה ברצוני הטוב והגמור, בלב שלם וברצון מפורש, ללא כל אונס והכרח, את כל רכושי שיישאר לאחר מותי, כמפורט להלן:

שאם ח"ו תמות צעיר.

ואישתך תירש את כל כספך.

ותתחתן שנית ויהיו לה עוד ילדים, רכושך שלך

יהיה רכושה ובסופו של דבר יתחלק כרצונה אולי לא לטובתם המלאה של ילדך שלך?

( אלא סתם להתחיל ויכוח כללי רגיל של נשים נגד גברים ולהפך 😅 ), אעיר,

שיש הבדל בנושא זה בין גברים לנשים. 

אני מניח שאדם גרוש לא ירצה שהכסף שלו, ביום מן הימים, יגיע לילדיה של גרושתו מנישואיה השניים.

לעומת זאת אדם בריא שאוהב את אשתו, מקווה שאם חלילה הוא יילך לעולמו בטרם עת, היא תבנה את עצמה מחדש ותהיה מאושרת כל ימי חייה - כולל רצון לתמוך כלכלית במשפחתה החדשה.

ואגב, אם אתה 'סומך במאה אחוז' - אין שום צורך בצוואה. הצורך הוא כיוון שלמרות שכולם טובים וישרים, לא תמיד רואים את הדברים עין בעין.

א. חצי לילדים וחצי לבן הזוג, זה החוק. כלומר הוא לא יירש הכל.

ב. יש חשיבות גדולה לכתוב צוואה גם אם סומכים במאה אחוז.

אשה שמקבלת חצי בעלות על רכוש בעלה והחצי השני עובר לילדים קטינים - זה סיוט בירוקרטי. היא לא יכולה למכור את הבית או לשחרר קופות גמל או לקנות משהו גדול בלי לקבל אישור מהאפוטרופוס שזה נעשה לטובת הילדים, כי הרכוש שייך גם להם.

אם היא מוכרת את הבית וקונה אחד אחר, מכל סיבה שהיא, אז חוץ מזה שהיא תצטרך אישור של האפוטרופוס היא גם תצטרך לרשום את הבית החדש על שם הילדים כדי שמצבם לא יורע בעקבות הקנייה והמכירה.

סתם סיוט בירוקרטי שצוואה פשוטה יכולה לפתור, אם מורישים הכל לאשה ולא לילדים הקטינים.

בכל מקרה, היא תכתוב צוואה בהתאם במקרה כזה.

ואז בן הזוג מקבל חצי, ממה שנשאר אחרי שהוא קיבל את חלקו בתור שותף.

ממש ממש לא באתי לשכנע שהצוואה שאני עשיתי היא דוגמה ומופת!

היא מתאימה לי, לצרכים שלי, למשפחה שלי, לאמונות שלי.

אין לי שום עניין לשכנע מישהו שיכתוב בצורה דומה למה שאני כתבתי.

כן רציתי לעורר שיח על עצם החשיבות שבכתיבת צוואה.

בדיוק בשביל זה, יש צוואה ובגלל זה כדאי להתייעץ על כתיבתה, עם מישהו שמבין איך מנסחים זאת נכון, גם על פי ההלכה וגם על פי החוק.

(רמב"ם הלכות נחלות פרק א' הלכה ח)

אם אין צוואה הבעל לא יירש בשלמות.

וגם שם יקיימו את הצוואה ככתבה וכלשונה

בכל מקרה מדובר על עוד 15 שנה בערך במקרה הטוב 😝

כפי שכתבתי כאן, בעז''ה כשיתחילו חתונות אכתוב צוואה חדשה.

אין גבול למספר הצוואות שאפשר לכתוב, אפשר גם בכל שעה.

האחרונה היא הקובעת.

נראה לי שרוב הצוואות היום לא תקפות מבחינה הלכתית,

וזה עלול לגרום לגזל של היורשים לפי ההלכה.

למשל, אם אתה כותב שהמתנה היא לאחר מותך, אז זה לא תקף מבחינה הלכתית.

וכן אם השתמשת בלשון ירושה למישהו שאינו יורש.

וכדו'..

זה נושא שכדאי לבדוק אותו..

שו"ת הרשב"א, חלק ו', סימן רנ"ד.

בגדול, בלי להכנס כאן לכל החילוקים. בפרטים יש כמה וכמה חילוקים (וגם קצת מחלוקת בפוסקים), לכן כדאי להתייעץ עם מישהו שמבין.

(בגדול, אם כותבים שמישהו שלא אמור לרשת על פי התורה 'יירש" - זה מתנה על מה שכתוב בתורה ובטל. הדרך שהפוסקים מציעים, היא להגדיר את מה שרוצים לתת לאשה/לבנות וכד' כמתנה שעה אחת לפני המיתה)

כיוון כללי לגבי התחומים בהם אומרים ולא אומרים 'דינא דמלכותא', אפשר לראות במאמר הזה (אם כי המיקוד שלו אינו בירושות):

ב.ד. מעמדם ההלכתי של חוקי המדינה

לתת שעה אחת לפני המיטה זה כמו למכור את הקיבה לגוי ואז לאכול חמץ בפסח.

יש גבול כמה אפשר לצחוק על ההלכה.

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.kiryatmoshe.co.il/index2.php%3Fid%3D3611%26lang%3DHEB&ved=2ahUKEwj-t4Tg2rWFAxXRXvEDHZREAs0QFnoECD0QAQ&usg=AOvVaw1UBqRkFcG5t_aHsmjkaK5K

אבל אתה צודק שכדאי לכתוב לא כתבתי בגלל עצלנות,

מה שהכי קריטי לי בצוואה זה בעיקר איך הלוויה שלי תראה ואיך אני רוצה שינציחו אותי וגם כמה חובות כספיים וסגירת פינות עם אנשים(בקטע טוב)

לגבי כסף פחות מדאיג ומעסיק אותי כי ההורים של אשתי ממש עשירים ואני יודע שאת כל מה שנמנעו מלתת לה כשאני חי יתנו לה כעת.

עצוב מצד אחד ומרגיע מצד שני

זו כנראה הדרך היעילה וההלכתית ביותר לעשות זאת, 100 אחוז לבן/בת הזוג ולאחר מכן רבע לכל ילד.

על כל ילד שנולד צריך לחתום על צוואה חדשה, לקחת חצי יום חופש לכל ההורים.

הדיין התפלא שהגענו כל כך צעירים, הוא רגיל לבני שישים.

ואני מאוד מקווה שעשית...

בניגוד לצוואה, 100 אחוז מימוש.

בסופו של דבר מדובר בקטסטרופה גדולה, גם כלכלית, ולכן כדאי להיערך.

אלמנתו תקבל כמעט את אותו שכר שלו

ואם יש ילדים מתחת לגיל 18. את כל השכר שלו ממש.

אם היה בית על שמם,

הבית ישאר לה.

אם היתה משכנתא. היא תתבטל.

א. הרבה מאוד אנשים לא מצליחים לחסוך כשהם צעירים, כי השכר נמוך ביחס להוצאות. עם השנים השכר עולה ואז זה מסתדר. אלמנה שמקבלת קצבת שארים, לא תקבל שום עלייה בקצבה.

ב. לא כל השכר מבוטח. לפעמים החלק הלא מבוטח הוא רק 200 ש''ח נסיעות, ולפעמים זה אלפי שקלים (אחזקת רכב, פרמיות, בונוסים). כמובן החלק הלא מבוטל לא ייכלל בקצבה.

ג. בנוסף לשכר, המעסיק והעובד מפרישים לפנסיה ולפעמים גם לקרן השתלמות. אלה סכומים שבזכותם אפשר להזדקן בכבוד. קצבת שארים כמובן לא כוללת את זה.

ד. אם אחד מבני הזוג מת, האלמנה כמעט תמיד תצטרך להוריד את אחוזי המשרה שלה בצורה מאוד משמעותית, והשכר ייפגע בהתאם. כשאין עזרה בבית והכל נופל על אחד מבני הזוג, אי אפשר להמשיך לעבוד כמו קודם. הדברים נכונים וחמורים יותר דווקא כאשר ההורה שנמצא יותר עם הילדים הולך לעולמו. תאר לך אדם שרגיל לעבוד עד 18, וכך בנויה המשכורת שלו, ופתאום הוא צריך להוציא מהגנים עד השעה 16.00.

ה. היכולת לקחת הלוואה אם יש אירוע לא צפוי או כן צפוי (למשל חתונה של ילד) יורדת פלאים כאשר אחד מבני הזוג מת.

ו. נניח אדם מסוים לא מת בבת אחת מתאונת דרכים למשל, אלא חולה בסרטן וממשיך לחיות עוד 5 שנים. מן הסתם באותן 5 שנים השכר שלו יירד דרמטית, או שאולי הוא לגמרי יפסיק לעבוד. מה קורה לביטוח של הפנסיה במצב כזה? הרי הסכום נקבע לפי השכר בחודשים האחרונים לפני המוות*. כמובן אחרי שכבר מתגלה סרטן אי אפשר לעשות ביטוח חיים פרטי, זה מאוחר מדי...

תראה,

אם מישהו מרוויח 40 אלף ש''ח ועל כל הסכום יש לו ביטוח פנסיוני, אין לו ילדים קטנים ואשתו לא תצטרך להקטין אחוזי משרה, יש לו כבר נכסים רבים שצבר בחייו והילדים מסודרים כלכלית - אולי באמת אפשר לוותר.

אבל במצב של רוב האנשים, שאפילו עם שני הורים מפרנסים קשה לפעמים לסגור את החודש שלא לדבר על לחסוך מספיק לחתונות ודירות לילדים, וכאמור בגלל שהשכר הבסיסי בבית יירד כי הקצבה לא תמיד מכסה את כל הסכום והאלמנה צריכה להוריד אחוזי משרה... כן כדאי לשלם כמה עשרות שקלים בחודש בשביל לדעת שבמקרה הכי גרוע ח''ו הילדים אולי יהיו יתומים אבל לא יהיו עניים.

*אולי אני טועה ויש מנגנון שמונע מצב כזה? כלומר משמר את סכום הביטוח לפי מה שהיה לפני גילוי הסרטן? נשמע לי מתבקש אבל אני לא מכיר

לפחות בתקופה בה יש ילדים קטנים וטרם נצברו נכסים משמעותיים. 

כמובן ניקח בחשבון את ביטוח החיים למשכנתא אם יש.

לגבי מה שכתבת אם אדם חולה ויורדת ההכנסה שלו אז ירד ביטוח השארים- זו נשמעת בעיה גדולה. אם במקרה תמצא תשובה- אז תגיד, כי לא הגיוני לא לפעול כדי לפתור את זה. אני גם אנסה לברר אצל אנשים שמבינים בזה..

בעיקרון אם אדם באי כושר עבודה ויש לו כיסוי ביטוחי בקרן פנסיה - יקבל הפקדות מקרן הפנסיה/ביטוח על השכר לפני המחלה. אם איבד חלק מכושר העובודה - ולא עובד בכלל, כדאי וצריך להפקיד בעצמו את הכיסוי הביטוחי - של לפני המחלה. אם עובד חלק, המעסיק יפקיד חלק וקרן הפנסיה תפקיד את השאר.

בלי קשר, חשוב לשים לב לעניין שמירה על כיסויים ביטוחיים אם מישהו במשפחה חלה, כדי שלא יבטלו אם הפסקת תשלום. לדוגמא, פוליסת ביטוח חיים/בריאות קבוצתית של מקום העבודה וכעת אינו עובד שם יותר, עלולה להתבטל אך לרוב ניתן להשאיר אותה בתשלום עצמי ישירות מול החברה (המשכיות) וזה ממש כדאי כאשר אדם כבר חולה ולא יתקבל לביטוח אחר. לחברות הביטוח ממש כדאי שהכיסוי הביטוחי יתבטל...

כי מה שארשום בצוואה זה בכל מקרה לפי חוקי הירושה המקובלים

א. כמו שכתבתי למעלה,

אשה שמקבלת חצי בעלות על רכוש בעלה והחצי השני עובר לילדים קטינים - זה סיוט בירוקרטי. היא לא יכולה למכור את הבית או לשחרר קופות גמל או לקנות משהו גדול בלי לקבל אישור מהאפוטרופוס שזה נעשה לטובת הילדים, כי הרכוש שייך גם להם.

אם היא מוכרת את הבית וקונה אחד אחר, מכל סיבה שהיא, אז חוץ מזה שהיא תצטרך אישור של האפוטרופוס היא גם תצטרך לרשום את הבית החדש על שם הילדים כדי שמצבם לא יורע בעקבות הקנייה והמכירה.

סתם סיוט בירוקרטי שצוואה פשוטה יכולה לפתור, אם מורישים הכל לאשה ולא לילדים הקטינים.

כמובן על זה תקף גם על גבר שמקבל חצי מרכוש אשתו

ב. נניח הילד הבכור מתחתן ומקבל מההורים 100 אלף ש''ח במתנה.

לפי חוקי הירושה, אם ההורים או אחד מהם מתים אחרי זה, הרכוש מתחלק שווה בשווה בין כל הילדים - בלי התייחסות לכך שאחד מהם כבר קיבל מתנה יפה לחתונה והשאר לא. כשאנשים כותבים צוואה זה אחד הסעיפים הבסיסיים שמכניסים לשם - האחים שלא קיבלו מתנה יקבלו סכום זהה למה שקיבל האח, ורק את היתרה יחלקו ביניהם שווה בשווה.

סתם שתי דוגמאות שעלו לי עכשיו, אני לא איש מקצוע ומן הסתם יש עוד בעיות שהצוואה יכולה לפתור.

 בעצם רבע, כי לוקחים חצי ממה ששייך לשותף שנפטר 

לקנות לילדים אוכל וספרי לימוד וכו' ?

בהם היא לא תוכל לעשות שימוש בלי שהמדינה תתערב.

יהיה קשה למכור אותו, כן, אבל אפשר פשוט להשתמש בו עד שהוא ימות גם אם זה יקח עוד כמה שנים.

קופות גמל נפתחות במילא כשהנפטר גומר את הקריירה והכסף שם פשוט נזיל. אם יש ילדים, לא בעיה פשוט לאכול את  הכסף הזה עד שהוא נגמר (או לשמור להם לחתונה, לא מאוד משנה).

הבית זה יהיה אתגר קשוח. כן.

קופת הגמל תעביר חצי מהכסף לחשבונות על שם הילדים כי הם היורשים, ואז האמא לא תוכל להשתמש...

או דברים כאלה. לזה הכוונה כשאני מתכוון "לאכול אותו". אפשר לקנות בו ספרי לימוד / לשלם לישיבות תיכוניות / ווטאבר.

למשל אם הבעל מתחתן שוב שהילדים לא יקופחו. 

ואני ממש מקווה שאם חלילה לא אהיה כאן יותר, היא תתחתן שוב ותלד ילדים מתוקים ויהיו לה חיים מאושרים.

הילדים המתוקים האלה (שאני מקווה שלא יוולדו כי אני אהיה כאן עד 120) מבחינתי צריכים ליהנות מפרי עמלי לא פחות מילדיי שלי.

אני חושב שכך מרגישים רוב האנשים בנוגע לאלמנוּת, להבדיל ממצב של גירושין שאז ברור שלא רוצים שהילדים החדשים יירשו ביחד עם הילדים הקיימים.

עם הבעל החדש שלה.

ואחרי זה היא תמות. הוא יורש אותה ב100%

משמע ילדיך תלויים בטובת ליבו.

לא שאני חושב שעשית לא נכון.

עשית בסדר  אבל אתה/אישתך צריכים להסכים שאם אחד מכם הולך לעולמו.

שהצוואה הבאה שהוא שם. תהיה שונה מאשר 100% לבן/בת זוג.

לאן הרכוש הולך?

באופן אוטומטי לבעלי? להורים שלי? לילדים שלי?

הייתי רוצה שזה יילך לבעלי והוא יפעל בהם כראות עיניו - ככה זה בפועל או שהחוק שונה?

אולי גם את ה 115 האלה אני יכולה לחסוך 😏

הבעיה אצלנו היא שבעלי לא מוכן לדבר על זה, אני מאוד רוצה לכתוב אחת

גם בקטע שאם חלילה קורה משהו לשנינו (במציאות הבטחונית של היום לא קשה לי לדמיין את זה) - מה קורה עם הילד? ומה עם הרכוש?

הכל עובר אליו?

מי מחליט איפה הילד עובר לגור?

הבן שלי מתוקי מושלמי כולם ירצו אותו 🥰♥️🥰

הייתי שואלת לסיכום, איך רותמים את הבנזוג לתהליך הזה?

במידה ו2 ההורים רוצים לגדל זה להחלטת בית משפט

איך רותמים?? מסבירים שאם חלילה קורה משהו חלק מהכסף כלוא כנל הבית האוטו הכל עד שהילד מגיע לגיל של אפוטרופוס לעצמו

בלאגן שאף אחד לא רוצה

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..