יאלה לנקות!!!

חחח אהבתי ממש והתחברתי

השאלה הראשונה קלה- ברור שלא, היינו יוצאים לחופש של יום אחד והופ נגמר פסח.

השאלה השניה- יש בזה משהו קורץ להקפיד על ניקיון יסודי פעם בחודש. מניחה שהיה יותר קל מאשר לנקות ולמיין מצבור של שנה שלמה.

אבל בכל זאת- לא תודה..

שאלה שלישית- לא היינו מוצאים במקומות נדחים אמנם, אלא רק קטשופ מרוח דבוק במקרר, אבל איך עושים חג בלי רסק עגבניות??

שאלה רביעית- הקשר בין ההכנות לחג לבין חופש ארוך הוא יותר פריוילגיה מאשר צורך אמיתי.

המוני בית ישראל עובדים עד ערב בדיקת חמץ ומכניסים פסח כשר ויסודי כהלכתו.

שאלה חמישית- כן. הילדים שלי לא מפזרים חמץ וכן מנקים טוב, אבל בקצב שלהם ועם מה שחשוב להם, וזה לא תמיד תואם הלך מחשבה של מבוגר.

למשל אתמול שני הקטנים שלי (3,6) ניקו נהדר את מגירות הנעליים, רק שהם הלכו מלחמת עולם על איזה חצי כל אחד מנקה ואבוי למי שבטעות חצה את הגבול...

שאלה שישית, לא, אם היית מסיימת לנקות לא היה לך כח להתעמק במשהו...

המשך הכנות מועילות ומהנות!

אני עובדת תמיד עד ערב החג עצמו.

זה פריווילגיה של עובדי משרד החינוך שיש להם שבוע וחצי לנקות בנחת.  לפחות סוף סוף יש קייטנות נורמליות בשנים האחרונות שעוזרות קצת למי שעובד. 

הוא נועד כדי לשגע את ההורים (העובדים ואלה שלא) עם ילדים שמסתובבים בין הרגליים בזמן ניקיונות פסח!

(ובאמת יבורכו הקייטנות...)

מילא לכיתות ג ומעלה, סבבה. יכולים גם לעזור בבית.

1. וודאי! 

2. הם לא היו מספיקים להגיע לשם כנראה

3. אצלי בבית נגיד - כן |

4. כן. הלוואי על כולנו!

5. רוב הילדים יודעים לנקות. רוב הזמן זה לא מספיק אטרקטיבי עוברם

6. ממש לא! אני לא קרובה ללסיים, ואני שורצת פה. כי אין כמו אסקפיזם טוב

שיטת הרב אבינר רלוונטית רק בבית עם מבוגרים בלבד בלי הפרעות קשב או ילדים סופר סופר סופר מחונכים. או שהוא פשוט בחיים לא ניסה.

אני אישית מצאתי חצי חבילת קליק במגירון של התינוקת שלי

וזו הייתה אשמתי הבלעדית🙈 היא עוד קטנה מכדי להסליק דברים..

אבל אפילו רק לנקות מקרר, לנקות גז, לנקות שיש, לנקות שולחן ולהכשיר הכל- לוקח הרבה יותר מארבע שעות🤷 אולי אני פשוט איטית מידי...

תודה לה' שפסח לא פעם בחודש🤦 מתארת לעצמי שהיינו אוכלים תזונה נטולת חמץ כל השנה🤢

אם פסח היה רק יום אחד, בדוק היינו נועלים את הבית ונוסעים להורים ושלום

עגבניה בכל פינה נשמע לי הרבה יותר נורא מחמץ בכל פינה😂🥴

ולגבי השאלה האחרונה- הפוך גוטה! זה אומר שבקושי התחלת ולמי יש כח לזה אז את בורחת לשאלות קיומיות, כמו כולנו.....

לגבי הנסיעה להורים במקרה של פסח יום אחד - ומה עם ההורים עצמם? (אני יותר דמיינתי בקטע של היינו מנקים רק חדר אחד ומסתפקים בו. או בכלל הולכים לעשות קמפינג בחוץ - הרי מזג האוויר מתאים בשביל זה )

ובאמת לא בחרתי בחמץ חלופי טוב - עגבנייה זה דבר שמשפריץ מדי... עדיף מלפפון

(וב"ה דווקא אנחנו במצב די טוב מבחינת הספקי הניקיונות... עומדים היום בע"ה לסיים את כל החדרים. אמנם הסלון-מטבח הכי קשים, אבל נספיק אותם בע"ה בשבוע... אבל עדיין אני נהנית לברוח למחשבות קיומיות כאלה )

זה שכן צריך לפתוח את המגירות ולהוציא את חבילת הקליק.

הכוונה שלא צריך להוציא את כל הבגדים מהמגירה, לנקות אותה ולהחזיר את הבגדים (ועל הדרך למיין ולהחליף חורף קיץ)

כמה זמן לוקח לפתוח את כל מגירות השידה? 5 דקות.

אז להסתכל בארונות וכל המקומות הנגישים יכול לקחת רבע שעה, עוד רבע שעה לכל מיני וחצי שעה נגיד לשטיפה יסודית של הרצפה,

וסיימת חדר בשעה.

מסכימה איתך שזה לא 4 שעות, אולי 4 שעות רק מחוץ למטבח, אבל חשוב להכיר את הדעה הזאת וללמוד עליה בראש פתוח, לפעמים יש מציאות בחיים שצריך לאמץ אותה ולא לעשות "פסח".

(וכן, גם לסמוך שאם החבאת ופל בגרביים ואין ולא היה לך מושג עליו, אז הוא בטל)

יכול להיות שבמצבים כאלו עדיף להביא מישהו עם תכונות אופי מתאימות שכן בקיא בהלכה ויוכל לעשות "פסח הרב אבינר" ביעילות ובלי מצפון.

לגבי המטבח זאת סוגיה אחרת לגמרי.

בחדרים רק בודקת חמץ

לא עושה מיון וזריקה לפח. אין זמן. עובדת תמיד עד ערב חג. מיונים וכאלה עושה במהלך השנה כשמתחשק לי לסדר איזה פינה או מגירה ספציפית.

מטבח מנקה. לוקח יותר מ4 שעות .

נראה לי נעשה במוצש וראשון ערב . סביב ה8 שעות להערכתי. אני +בעלי

לפחות אצלנו - אומר להפוך את כל החדר...

אז כן, על הדרך אנחנו עושים גם מיונים, כי כבר הוצאנו הכול כדי לחפש חמץ אז חבל להחזיר את מה שלא צריך. אז במקום יומיים לכל חדר ייקח לנו יומיים וחצי.

אבל אם לא רוצים לסמוך על ביטול החמץ - חייבים ממש לרוקן הכול...

(אנחנו במצבים שלא יכולנו לנקות כרגיל העדפנו לסגור חדרים שלמים ולכלול אותם בבדיקת חמץ, כי לא ראינו דרך אחרת להפוך חדר לנקי לפסח במינימום של זמן וכוחות...)

כולל רכב, מחסן, כל מגירה, מעל כל ארון.

אני והילדים מתחילים איתו את החדר שלהם ועוד עד שהם הולכים לישון ובעלי ממשיך לבד ואני מבשלת

לפנות בוקר...

לא רוצה לחשוב מתי הוא היה מסיים אם לא היינו מנקים את הבית היטב 🙊

וברור שהייתי מעדיפה להיות כמו רוב נשות ישראל בחופש ועם יכולת לנקות ולמיין.

במצב שלנו בשביל לא להגיע בלי כוחות לפסח אנחנו בוחרים לנקות את המינימום ולהפוך את זה לאידיאולוגיה;)

זה באמת לא 4 שעות (המקרר לבד לוקח לי לפחות שעה וחצי),

אבל תכלס ביומיים סיימתי הכל כולל נקיון יסודי של המטבח, להכשיר אותו, ונקיון כללי של הבית. 

אז יוצא 6 שעות מינימום מחוץ למטבח.

עדיין בגדר הנורמלי כשאי אפשר יותר מזה.

וזה לוקח לי הרבה יותר מארבע שעות...

כנראה שאני איטית..

אגב אני בכלל לא פרפקציוניסטית ובאמת חשוב לי שיהיה כשלפ ולא שיהיה נקי🙈 עדיין זה לוקח לי הרבה זמן.

לא לנקות ארונות שלא ישתמשו בהם בפסח, רק לסגור

וממליץ לא לנקות תנור אלא לקנות טוסטר אובן.

זה מוריד הרבה מהעבודה.

רק פוגמים אותו שזה בגדול להשפריץ פנימה פנטסטיק או חומר חלונות וסלאמת.

אני לא עוברת על ארונות של כלי חמץ שאנחנו סוגרים(כי אנחנו פשוט סוגרים אותם, וכי הכלים שנכנסים לארון נקיים)

אין לי עוד ארונות שלא בשימוש בפסח..

והבית שלי לא גדול

ואני חפיפניקית כאמור, ממש לא יסודית ופרפקציוניסטית

ולא מבינה איך מנקים לפסח בארבע שעות.

לא רואה את זה קורה האמת ב4 שעות, ועשיתי את זה בעצמי שנתיים רצוף, ועכשיו בדקתי ורשום שזה חצי יום חח

בחצי יוןם

אבל גם היו לי הרבה פחות רהיטים וחפצים ומקומות אחסון מהיום

ונגיד אם המקרר במצב נקי ולא בדיוק מחליפים כלים

אבל ביום אפשר בכיף להכשיר גם מטבח שלם.ואנחנו כן מכשירים תנור בד"כ (רק שזה לא עלי ;) )

כמובן שגם הוא מודה שצריך לבדוק אם יש חמץ ראוי לאכילה ואותו למכור או לשרוף

כל השאר לא רלוונטי...

לא בארונות בגדים ולא בארונות מטבח

אני תמיד מכוונת לעשות פסח כהלכתו. להכשיר מה שמשתמשים,לבדוק חמץ בכל השאר .

אם מצאתי מנקה ויש חשק וכח - אז קצת יותר מנקים

אם לא אז גם בסדר

יש בהם. זה ההבדל הדק. וכך אני עושה.

למרות שאצלי בכל אופן אין חמץ בגודל כזית או יותר על סיר, ואני כן עוברת לבדוק ממילא.

בהם, כי זה עושה צחוק מהמכירה.

ואסור לאכול חמץ שעבר עליו הפסח גם אם זה פחות מכזית.

בעיניי זה פתיר

מנקים את הסירים עם חומר ניקוי כמו כל פעם ששוטפים סירים, סה ממילא פוגם, ממילא לא תפספסי חמץ אם ישנו, ואין עליהם חמץ. ופתרת את הבעיה

אם תמצאי חמץ בארון שסגרת לפסח כשחשבת שאין בו כלום, ואת לא מסתמכת על נכירה נגיד, ממילא לא תאכלי אותו.

ואיזה פירורים מדובר

פחות מכזית מתבטל בביעור חמץ לפי ההלכה

אבל כל אחד ומנהגו

 פסח זה באמת משהו חריג בכמות החומרות. אני כבר לא יודעת... מי שמבחינתו זה חובה אז זה משהו אחר.

גם אני שמחה להדר ולנקות כמה שיותר אבל נראה לי חשוב גם להכיר (כל אחת לפי הפסיקה שלה) מה חובה ומה לא

כמובן כל אחת וחומרותיה כל עוד היא בסדר איתן זה מצוין.

פשוט קשה לי להגדיר כ"מיקל" דברים שהם כל כך פשוטים מעיקר הדין.אבל סתם סמנטיקה אולי

באמת יחסית פורים הוא חג שדורש הרבה הכנה (במיוחד למי שכמוני אוהבת להכין את התחפושות לבד) - אבל לא נראה לי שזה בר השוואה להכנות לפסח...

האמת שפורים הוא רשמית רק יום אחד, אבל תחפושות - לובשים גם יום אחד בלימודים, ויש המהדרים ללובשן גם ביום הפורים השני, זה שלא נחוג במקומם אז לפחות בזה - יש שכר לפעולתנו ולהשקעתנו...

וזה עוד כשאני אוהבת להכין ביתי למשלוחי מנות.

אם הייתי הולכת על קנוי אז לא דורש יותר משעתיים השקעה

שבת באה כל שבוע,

ליום אחד בלבד,

הרבה עבודה לקראתה,

לגבי התהיה על העגבניה- חשבתי על נמלים , הן יודעות להגיע לכל מקום אפילו שהן לא חמץ

ויום שישי באולפנות וישיבות כבר הרבה שנים חופשי.

מתוקות הקושיות שלך.

אוסיף קושיה- למה פסח רק שבוע ולא שבועיים???

אז שפסח יהיה שבועיים שלמים ולא שבוע!

(אבל יש כאלה שלא היו שורדים את הגבלות האוכל כל כך הרבה זמן...)

ההכשרה עצמה זה כלום זמן. מה שלוקח זמן זה הנקיון וזה איתנו לכל השנה.

זה כן נותן איפוס לבית

רואים את זה על בתים של אנשים שלא עושים פסח...שהבית צובר שכבות

אם בשגרה מנקים יסודי לא צריך לפני פסח אלא רק לנקות מחמץ.

על זה שבבית המקדש כל השנה לא הכניסו חמץ (חוץ מבשבועות). וכל המנחות היו סוג של 'מצה' (לא כמו שאנחנו מכירים, היו מנחות מסוגים שונים - בצורות אפיה שונות, ובצורות שונות, אבל את כולן היה אסור להחמיץ).

בכל מקרה נראה לי שהיה אז הרבה פחות הקפדות ממה שיש היום באפיית מצות...

איפה שמופיע חמץ בהקשר של המקדש זה שתי הלחם בשבועות, וגם אחד מארבעת לחמי התודה הוא חמץ. אז יש לחמץ מקום כלשהו. צריך לברר את זה יותר...

(וחולי צליאק גם לא אוכלים מצה, אז זה לא ממש האידיאל. מצה יכולה להיות רק מאותם מינים שמהם אפשר גם להכין חמץ, זה ממש חלק מהעניין פה...)

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח

הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

וקשה לישון עם חום גבוה, צמרמורות, קור וכו'. בנוסף לפעמים שותים פחות, אוכלים פחות, ודווקא החום הגבוה בעקיפין מונע מהגוף את הדברים שהוא באמת צריך בשביל להחלים.

לא נמצא קשר בין לקיחת משככי כאבים ומורידי חום לבין התמשכות המחלה, אבל נמצא קשר ישיר בין אי לקיחת התרופות הנ''ל לבין סבל שאפשר למנוע בקלות.

אני לא אומר שצריך לקחת תרופה בכל פעם שיש 37.7 מעלות, אבל אם באופן כללי יש סבל ויש יום גבוה (או רק אחד מהם, תלוי בהקשר) - אין סיבה להמשיך לסבול בשם איזו מחשבה כאילו הגוף הוא מכונה משומנת שאף פעם לא טועה ולא צריכה עזרה מבחוץ.

הזעה היא מנגנון מבורך בשביל לקרר את הגוף, אבל במצבים קיצוניים היא גורמת למוות מהתייבשות או ממחסור במלחים.

שימוש לא נכון במערכת החיסונית הוא מה שגורם לאנשים אלרגיים לסבול ואף למות, כשהם נחשפים לחומר שאין בו כל סכנה אובייקטיבית.

חולי אסתמה וזאבת גם כן סובלים מאוד ואף עלולים למות בגלל תגובות מוגזמות של הגוף שלהם, שתוקף את עצמו במקום לתקוף פולשים אמיתיים.

הרפלקס שמחייב אותנו לנשום עלול לגרום לנו לטבוע, וניסיונות של הגוף למלא סידן במקומות מסוימים בעצמות בשביל לחזק אותן, גורם לנו לסבל מיותר ולדלקות כואבות.

כשאנחנו בלחץ המוח שולח אדרנלין בשביל שיהיה לנו יותר כוח, אבל ההורמון הזה יכול לגרום להתקף לב ולמוות מהיר במיוחד.

לכן, המחשבה כאילו אם הגוף מעלה חום אז זה בהכרח טוב לנו כי ''הגוף לא טועה'', לא נכונה.

גם חוסר תאבון של הגוף בזמן מחלה זה חלק מהדרך להתמודד

לא צריך לדחוף אוכל בכח והגיוני שאוכלים פחות

מערכת העיכול עובדת פחות והגוף עסוק במה שצריך

גוף האדם הוא מאוד משוכלל ואני מאוד מאמינה שהתהליכים שקורים לו זה מחכמתו של השם ולא צריך לעקוב כל מה שלא נוח לנו

התרופה מורדיה את החום ובמקרים מסוימים יכולה אפילו לעכב את ההחלמה.

אני שואלת כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהחום הוא הדרך הנכונה של הגוף להילחם במחלה ואני לא רוצה לעקוף את זה או להרגיל את הגוף לנובימול וכאלה

לא ראיתי את זה קורה בפועל.

אני גם לא מתייחסת למקרי הקיצון כמו שהביא פשוט אני.

אבל בטח שבחום גבוה יש סכנת פרכוסים.

בקיצור- הייתי בודקת שוב.

ולשאלתך ברור שכדאי לתת בלילה כדי שתוכלו לישון בנחת. ויהיה לך את הכח לטפל בו.... 

היא מקלה על הסימפטומים שלה

נובימול לא עובד על המערכת החיסונית ומדכא אותה מלעבוד

אני באופן אישי נותנת כי חום מקשה על ילדים לישון טוב והם סובלים. בדיוק כמו שאני לוקחת כדי לא לסבול סתם.  אני רואה ממש הבדל בין ילד עם חום ותרופה לילד לפני ולא רואההסיבה ממשית לא לתת

מקלחת חמה ולהלבש 2 שכבות

אחת לחה על הגוף ומעליה יבשה

ולהיכנס לישון  מתחת שמיכות חמות ולהזיע והחום ירד בהדרגה

לשתות הרבה מים/מיץ פירות

כשיש חום צריך לקרר את הגוף, לא לחמם אותו במטרה לגרום לו להוציא את החום החוצה.

זיעה פחות יעילה בחום פנימי, היא מיועדת למצבים של חום חיצוני. בנוסף היא עלולה לגרום להתייבשות.

העצות כאן יעלו את עומס החום ולא יורידו אותו. 

לא חם!

קומפרס חם משתמשים אך ורק לשחרור שרירים והרפייה

זה מעלה את החום עוד יותר אבל

אני מכירה שעושים קרים

אבל תכלס פשוט מורידה חום עם תרופה וזהו

פושרים-קריר

למה חם?

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

זה החומר של הסטרואידים?

כי זה זולל כוחות מהגוף

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.