איך אתם חוץ מזה? יש ביניכם שיח נעים, יש שיתוף פעולה בכל התחומים? באופן כללי, כשהיא חוזרת מאוחר גמורה, היא רואה אותך נותן יד בשלל משימות הבית?כשכן יש אישות, זה נעים לה ומשמח אותה?

היה סה"כ שיח טוב ואווירה טובה והיום המצב הזוגי לא משהו, אני טוען שחלק ממה שהביא למצב הזוגי הלא טוב הנוכחי הוא החיפוף שלה בנושא הטבילה.
לאורך שנים היא טוענת שהיא רוצה יחסי אישות בדיוק כמוני אבל הים אני כבר לא מאמין לה. זה מרגיש שזה פשוט לא חסר לה - היא בחיים לא יזמה בנושא הזה.
כשכן יש אישות היא אכן נהנית

כדאי מאוד לעבוד על הזוגיות, על שיח בשלל נושאים, על שיתוף פעולה בכלל ניהול הבית, על נעימות וחוויות משותפות. אם זה לא מספיק, כדאי מאוד ללכת לטיפול זוגי. אם פעם היה טוב משמעותי, אפשר בהחלט לחזור לשם.

בהצלחה רבה

זה שיש בעיות בזוגיות אני יודע ומטפל.

לגבי הטבילה אני סוג של רוצה לעשות הקדמת תרופה למכה - 
אני יודע שגם אם נהיה בקשר זוגי עמוק וטוב והכל יהיה שושנים, עדיין אם יהיה לה אירוע היא תדחה את הטבילה (ותצפה ממני להבין אותה), או אם יהיה יום חורפי היא לא תלך כדי לא להיות חולה. 

כשניסיתי להסביר לה בעדינות שסדרי העדיפויות שלה בענין לא נכונים היא הוציאה אותי הגבר המגעיל שרק דבר אחד מענין אותו ולא אכפת לו מהרצונות של אשתו

זו ההעדפה שלה. למה שתקבע לה אם זה נכון או לא?

זה יכול לגרום לה להרגיש שאתה רוצה את זה רק בשבילך. וזה אגב, אם כבר מדברים, ממש חמור.

האמת שלרגע אמרתי שאולי אני טועה אבל אז הזכרתי לעצמי שאני בנאדם דתי ושיש סיבה לכל הסיפור הזה של שמירת נידה ולמה אנחנו בכלל עושים את זה.
אם זה לא חמור לדחות טבילה אז אולי גם לא חמור לא לשמור וזהו.

דוגמא - היתה צריכה לטבול ביום רביעי, היה אירוע בחמישי אז לא טבלה ברביעי (כי שמרה על השיער ליום חמישי), חמישי יש אירוע וחוזרים מאוחר, שישי היא לא הולכת לטבול כי לא הולכת ברגל למקווה (10 דקות הליכה), כך שבמקרה הטוב תלך רק בשבת וגם אז לא הלכה כי כעסה עלי שלא הייתי רגיש ביום רביעי.

אז כן, סדרי העדיפויות שלה לא נכונים וככה אני רואה את זה

ולא אמרתי שזה כן חמור.

לדחות טבילה זה לא סוף העולם. יש אילוצים בעולם והמקווה מה לעשות לא תמיד פתוח (אגב יש מקוואות שנכנסים בהם לבד עם מפתח).

בסוף, נידה וטבילה עיקרן בזוגיות, בשלום בית.

אם זה לא בא ביחד, אני באמת לא מבינה איך זה שווה את זה.

עדיף לא לקיים את המצווה אם היא חוטאת למטרה, והיא לא מרגישה שאתה איתה בזה. גל העניין זה הביחד, ולא רק על הנייר.

כנראה משהו אחר מפריע לה, ואם לא תבינו ביחד מה מפריע, הגיוני שהמצב לא ייפתר.

וצודק... ככה אתה רואה את הדברים. היא כנראה רואה אותם אחרת, וזה כל העניין. יש פה משהו לפתוח, כל החכמה היא איך פותחים ובאיזה ראש מגיעים. ראש של "את לא בסדר את עושה משהו לא טוב וחמור" או ראש של "מה באמת מפריע לך, אני אנסה לעזור אני רוצה שיהיה לך טוב ושנהיה ביחד. זה מאוד חשוב לי הביחד שלנו, להיות איתך".

נכון שיש להם דברים לעבוד עליהם,

אבל אסור להשתמש בטבילה כנשק מול הבעל.

אם באמת המציאות כמו שהפותח מתאר, שזה מתרחש פעמים רבות ומשלל תירוצים - זה בהחלט לא בסדר. אם התירוץ הוא לא חד פעמי, אלא יכול כבר לשרוף את כל השבועיים - זה ממש לא אמור להיות כך.

חלק מהמחוייבות ההדדית בחיי נישואין, זה הקרבה הפיזית על כל משמעויותיה. המקווה פתוח מספיק, כדי שיהיה אפשר להתארגן בהתאם.

והנקודה שלי היא שטבילה זה לא ה-בעיה פה. הגיוני יותר שהיא תסמין לבעיה אחרת.

הרי תמיד יהיו פתרונות. והיא בוחרת בפתרונות אחרים שלא מתאימים לבעלה. יש כאן פער שצריך להבין ממה הוא נובע. ויש תקשורת שצריך ליצור. והעניין הוא לדעת ליצור שיח מכבד בלי ליצור שיחת נזיפה. 

זה בדיוק מה שכתבתי כאן:

אז כדאי לעבוד על הזוגיות באופן כללי - נשואים טריים

אבל את ממש לא הצגת זאת ככה. מדברייך היה נשמע, שהמצב שהוא תאר בפתיחה סטנדרטי. חשוב להדגיש שזה לא סטנדרטי ולא צריך להיות כך.

שאפשר וצריך לראות אותו מזוויות שונות, והוא לא כזה פשוט כמו שהרבה התייחסו אליו.

יכול להיות שזאת לא בעיה כללית בזוגיות אלא יחס למקווה. אלה דברים שחשוב לברר.

והיה לי חשוב להדגיש שיש הרבה נשים שקשה להן הטבילה, כי אם זה המצב-זה לא אישי נגד הבחור.

ואולי זה כן הזוגיות באופן כללי- אבל לדעתי כדאי קודם לשלול את האופציה הראשונה 

א. הלכתית יש בעיה מאוד גדולה לדחות טבילה במיוחד אם אין בן ובת!

ב.היא התחייבה לשמור נידה כהלכה ואישה שלא עושה ככה זה עילה לגירושין בלי כתובה אז ממש ממש לא הייתי ממעיטה בערך טבילה בזמנה

ובוא נגיד שלא משנה כמה הוא לא בסדר כל עוד הם נשואים והיא רוצה להמשיך לחיות איתו היא מחוייבת לטבול וכן אני מצטערת שזה לא ליברלי אבל זו ההלכה

החא חייבת לטבול לא רוצה להיות איתו שלא תהיה אבל זה שהוא צריך לעשות עבודה עם עצמו על כמה דברים כדי לגרום לה לרצות זה נכון!

זה שהיא עוברת על א ב של הלכה בסיסית זה חמור מאוד

בכל אחד מאיתנו יש משהו אנוכי, אצל פלוני אחוז אחד, אצל אלמוני 20 אחוז, אצל פלוני זה בא לידי ביטוי בתחום X אצל אלמוני בתחום Y,

ואצל אישתך האנוכיות מתבטאת במקום מאוד פרובלמטי.

וזה גם חמור מבחינה הילכתית כמו שכתבו כמה וכמה מן הכותבות כאן.

ישנן כמה דרכים להתמודד עם זה, 

אחת- לשקף - כשהיא שולחת לך רשימת קניות או כל מטלה אחרת לביצוע, תידחה, ותכתוב לה את התירוצים שלה בשיקוף (לא עושה קניות עם שיער רטוב, לא עושה קניות ביום חמישי, 

לא מוריד את הזבל בערב שבת, לא לוקח ילדים לגן/בית ספר ביום שיש X , וכו' וכו' , ועל תמיהות שלה בענין, לענות, אם שיער רטוב דוחה טבילה, אז הוא גם דוחה קניות,

אם ליל שבת דוחה טבילה, אז יום ראשון-שני-שלישי דוחה קניות בסופר, אם מקרה X דוחה טבילה, אז מקרה X דוטחה גם כל דבר אחר, וכו' וכו',

שניה - להיות גיבור - נניח שהיא צריכה לטבול ביום א', כשהיא תירצה להיות איתך אחרי שטבלה באיחור של כמה ימים, להסביר לה, "מי שלא רוצה אותי ביום א' (וביום ב-ג- וכו') אז אני לא רוצה אותה ביום ד'", ובקיצור מי שלא רוצה אותי, אני לא רוצה אותה, אני רוצה לשכב רק עם מי שרוצה אותי, לא עם מי שזה עול כל כך נורא בשבילה. כמה שתיהיה יותר גיבור בתחום הזה תגיע יותר רחוק.

ישנן עוד דרכים, אבל מקוצר הזמן,......

בכל מקרה- כדאי מאוד לטפל בבעיה, כי זה סוג זה בריחה, כמו שאנורקסיה היא מחלת נפש מאוד קשה, כי ברור לכל אחד שמי שלא רוצה את אחד היצרים/צרכים הכי בסיסיים של כל אדם, משהו בנפשו חולה באופן חמור, כך גם בקטע האינטימי. ואם נלך לקצה, אז מי שממש לא רוצה (גבר או אישה) יחסי אישות, זה על הרצף שבין אנורקסיה לאובדנות, וד"ל.

בהצלחה

אם הוא רוצה להיות חכם ולשקם את הזוגיות - הרבה פחות.

אם הוא רוצה להיות חכם ולשקם את הזוגיות - הרבה פחות.

שמצד אחד אתה אומר להיכנס למלחמה.

ומצד שני מסביר שזו מחלת נפש.

ככה מתמודדים עם חולי נפש? במלחמה?

כתבתי שבקצה זה בעיה נפשית, יש טווח נורמלי מאוד מאוד רחב.

לא כתבתי להיכנס למלחמה, חס וחלילה,

כתבתי לשקף - ומפני שלפעמים רק שיקוף מצליח לגרום לצד הטועה להפנים את טעותו. לי בכל מקרה זה תמיד עזר ששיקפו של התנהגויות לא ראויות שלי.

כתבתי להיות גיבור- בעל שאומר לאישתו, אני מעדיף לא לשכב איתך אם אין לך חשק, אם זה לא מתאים לך, או אם את עושה לי טובה,

זה בדיוק ההיפך ממלחמה. זה התחשבות עילאית, שמצריכה הרבה גבורה, ובדר"כ שכרה בצידה, בדיוק ההיפך ממלחמה.

לא טוב לראות את חצי הכוס הריקה, ובטח לא כאשר 99 אחוז מהכוס מלאה.

תחשבו על זה ......

זה עוזר במקרים בהם יש למשתקף יושרה פנימית מאד חזקה.

אשריך שיש לך יושרה פנימית חזקה, אבל אני לא בטוח שזו דרך שהיא תהיה יעילה לכולם.

'להקדים תרופה למכה'?

מה התרופה כאן לדעתך?

ניסית 'ללמד' אותה שהיא לא בסדר, לא הצליח.

מה מבחינתך הצעד הבא?

כי בעיני, התגובות שה @הסטורי

כתב לך מצוינות. סיכוי טוב שככל שהקשר ביניכם יהיה טוב יותר, יהיה יותר רצון לביחד, והבעיה אולי תצטמצם. וגם אם לא, בתקווה יהיו לך דרכים טובות יותר לתקשר איתה. כי נראה שמה שיש כרגע לא עובד כל כך טוב.

ואני אישית, לא רואה כאן איזו 'תרופה' של זבנג וגמרנו.

אבל כתבת הרבה יותר טוב מכל מה שיכולתי להעלות בדעתי

אני הקטן מצטרף

אמרת שבמצב נורמלי האישה רוצה לטבול בדיוק כמו שהבעל רוצה שתיטבול.

ואולי אתה מתכוון בעצם לכך ששניהם רוצים להיות אחד עם השני באותו מידה וזה אכן.

אבל לעצם הטבילה, ממש לא.

תחשוב ששני בני הזוג רוצים פיצה, אבל רק אחד כל פעם מתלבש מתארגן נוסע לפיצריה מחכה לפיצה לפעמים חוטף הערות לא נחמדות מהטבח חוזר את כל הדרך הבייתה עייף מת. פעם הבאה למי יתחשק יותר פיצה?

ולכן לדעתי הפותח יכול להשקיע גם בטכניות של הטבילה, אם אפשרי נגיד יקפיץ אותה עם הרכב ישר לפתח המקווה שלא תצטנן ואפשר למצוא עוד רעיונות יצירתיים

מה שתלוי בי וכל המסביב אני אדאג שהכל יהיה פיקס והיא יודעת את זה.

היא יודעת שביום של טבילה ארוחת הערב של הילדים, מקלחות והכל עלי (תכלס זה עלי גם ביום רגיל) והיא יכולה ללכת להתארגן בנחת ולעשות מה שהיא צריכה.

יש לה רכב ואני נשאר לשמור על הילדים אז הקטע של להקפיץ אותה למקווה לא ברור. 

היא יודעת שכשהיא תחזור תחכה לה אמבטיה חמה ופינוקים כמה שתרצה. 

היא יודעת שאני מבחינתי יקל עליה את החווייה כמה שאפשר ומצידי גם להזדהות איתה ולצאת החוצה עם שיער רטוב בעצמי.

ועדיין היא בוחרת להעדיף דברים אחרים על פני הדבר החשוב הזה

כשאתה אומר לה שמה שהיא עושה זה חמור.

זאת מצווה שאמורה לקרב אותכם, ואמירה כזאת בטח שמרחיקה עוד יותר. יש בה טון נוזף, שהיא לא בסדר, שהיא צריכה לעשות משהו והיא לא עושה אותו כמו שצריך.

אני מכירה כמה וכמה נשים שמצוות הטבילה נורא נורא קשה להן, כל העיסוק בזה מעורר בהן חלחלה (וזה ממש מצער...) והן פשוט סובלות רק מהמחשבה לעשות את זה.

ניסית לשאול פעם, בטון דואג ורוצה להבין, האם קשה לה הטבילה?

אם זה המצב, תברר מה ישמח אותה ויקל עליה בימים האלה שאתה יכול לעשות. שתהיה שותף פעיל גם אתה למצווה ולא רק שהיא תעשה ותלך.

 אמרתי לה שזה חמור בצורה עדינה מאוד (כמו שכתבתי).
מה שקשה לה בטבילה זה לא הטבילה עצמה אלא יציאה מהבית ביום חורפי, או אם זה בא על חשבון משהו אחר (שכנראה יותר חשוב מהטבילה וזה מה שמחרפן אותי)

קודם כל מסכימה שזה לא תקין וגם מבחינה הלכתית חמור. מסכימה גם שזה כנראה יושב על משהו עמוק יותר- אולי זוגי, אולי חוויה במקווה, אולי מתח נפשי ותצטרך לברר מה בדיוק

כי הכל נשמע מסביב לבעיה, זה הרי לא השיער אלא משהו יותר עמוק.

מאוד ממליצה להתייעץ עם מכון פועה או מדריך חתנים פתוח בנושא ומבין עניין שיעסור לך בדסקרטיות ובלי שתדע לטפל בסיבה לריחוק

פה יש הרגשה שהגבר תמיד טועה

והאישה צודקת.

לא המקום הנכון להתייעץ.

אני עוקבת כאן המון זמן, ותמיד זה מרגיש לנשים מותר הכל

ולבעל לא

וכל מילה שלו נבחנת במדויק.

זה לא תקין. והטענה שלך צודקת

רק עשה טובה,

לא פה.. לא יעזרו לך.

בלי שתשים לב יסובבו את הגלגל שאתה תהיה האשם.

ואתה לא!

בני זוג מקריבים אחד למען השני המון בנושא הזוגיות.

לא יודעת מה המצב בכללי בניכם אבל נשמע שזה סוג של הרגל בשבילה כבר לדחות…

וזה לא תקין.

תפנה לטיפול שפוי

למה פה בפורום אתה האשם.

במה הוא יכול לשנות, כי הוא זה שפנה...

ברור מהתגובות של כולם שהם מבינים שזה מצב לא תקין. ושההתנהגות שלה צריכה להשתנות כדי שהמצב שלהם ישתפר.

אבל מה לעשות שהיא לא ביקשה עצות אלא הוא.

ולהגיד לו "אתה צודק והיא עושה טועה" לא יקדם אותו בשום צורה.

להרגיש אשם.

אז כן הוא צודק

ומתגובה לתגובה שלו אני מבינה עד כמה הוא צודק.

כמובן שגם האישה ובטוח עובר עליה משהו.

אבל פה להתייעץ? ואו לא. בכלל לא.

יש לאשתך בראש סדר עדיפויות מסויים, אולי כך גדלה, אולי מסיבה אחרת, והיא מותחת את זה בגבול רחב,

נשמע שאינכם נשואים טריים, ואולי יחסה מראה ומתלווה על חוסר הצורך הקריטי שלה/ שיקוף של פערים שלך כלפיה

אמנם מבחינה עקרונית אסור לאשה להחליט על דעת עצמה בלבד שהיא דוחה טבילה,

וכל דחיה צריכה להיות מוסכמת על שניהם.

אחרת, היא נקראת אשה מורדת, ויש לזה השלכות..

העניין הוא האם להיות עקרוניסט מולה יקדם את המטרות שלך..

נראה לי שיש לכם דברים בסיסיים בזוגיות שכדאי לכם לעבוד עליהם,

ואני משער שאז היא כבר בעצמה תרצה לטבול ברגע שהיא תוכל (גם מבלי להציג לה את העקרון דלעיל).

יש אינטימיות? היא נהנית? היא נמנעת?

יכול להיות שבמקווה עצמו יש משהו שמאוד מפריע לה גורם לה להמנע עד כדי כך?

חושבת שאחד הדברים שמתגברים על הרצון ליחסי אישות הוא עייפות גדולה. חוסר ברזל/בי12/בעיה עם בלוטת התריס  יכולים לגרום לעייפות מתמדת, שכשמגיע הזמן לישון, אז לישון זו הכמיהה היחידה. מדברת מניסיון.

העניין הוא שאתה רוצה שהיא תרצה לטבול ולא שהיא תבין שהיא חייבת לטבול, ובדרך כלל גורמים לאשה לרצות באהבה.

אשה שאוהבת ורוצה ונהנית באישות- טובלת גם כששלג וקפוא וכשעיפה, הכל מתגמד, כן מספרה לא מספרה.

אז רק למקד את המטרה שלך.

אם באת סתם לפרוק ולא לשמוע אז ממש מבינה את התסכול שלך, זה מעליב ומעצבן.

☘

גם אני לא סובלת ללכת למקווה בימי שישי, שבתות וחגים. 

גם אני שונאת ללכת למקווה. שונאת את ההתארגנות למקווה. שונאת את העובדה שאני לא יכולה לטבול לבד מבלי שהבלנית תסתכל עליי. ותדבר איתי. במקרה היותר גרוע היא גם חוקרת פיזית ושואלת שאלות. לא רוצה שתיגע בי. לא רוצה לומר לה מתי התחלתי לספור. לא רוצה דקה לענות לה אמן על כל ברכה כשאני עומדת מולה ומתה מקור ובא לי רק לברוח.

אולי אם כל התהליך הזה היה לבד עם עצמי הייתי אוהבת את זה..

ולכל זה אין שום קשר לקשר שלי עם בעלי. אני נהנית כשאנחנו מותרים אבל היום הזה הוא כפרת עוונות בשבילי. 

למרות זאת לא מנעתי מעולם.. כי אני עושה את זה בשביל ה' ולא בשביל אף אחד אחר. הוא אמר, אני עושה. וכמו שאמרתי - כפרת עוונות. 

אבל,

אחרי תקופה עליתי על כמה טריקים שהקלו עליי. 

1. לחבר 2-3 חפיסות ברצף ככה שהטבילה תהיה פעם בחודשיים - שלוש 

2. לתכנן מתי לקבל את המחזור ואת יום הטבילה. לדוגמא, אני יודעת שאני מקבלת קבוע ביום ה4 לאחר הכדור האחרון, אז להסתכל בלוח שנה לראות מתי יצא המחזור אם אפסיק ביום X, מתי ההפסק (אצלי תמיד ההפסק ביום ה5 למחזור), ואז לחשב מתי הטבילה. אם צריך אפשר לקחת עוד כמה כדורים מחפיסה חדשה גם בלי לסיים אותה לגמרי. 

4. להתכונן יום לפני ליל הטבילה במה שאפשר כדי שלא יהיה עומס ביום הטבילה. 

5. פינוק עצמי ביום הטבילה. אני לדוגמא לא מבשלת, לא מנקה (משתדלת יום לפני שהבית כבר יהיה נקי ומסודר), מזמינה ארוחות מוולט ישר הביתה, בעלי עוזר לי בכל מה שאני צריכה במיוחד עם הילדים כשאני מתארגנת. 

אי אפשר למצוא מקווה אחר?

בחיים לא נגעה בי בלנית או דיברה איתי תוך כדי טבילה. המקווה אצלינו חם, לפעמים יותר מידי, אף פעם לא היה לי קר שם. הבלנית נכנסת כשאת כבר במים ויוצאת לפני שאת יוצאת מהמים. משהו במקווה שאת הולכת לא תקין.

פעם לא היה מקווה בישוב שלי והייתי נוסעת לישוב אחר לטבול והעדפתי לנסוע עוד 20 דק' נוספות לישוב יותר רחוק בשביל מקווה ובלניות יותר נחמדות. לא חייבים להסכים לכל דבר שהבלנית חושבת שהיא צריכה לעשות.

ולעניין הכותב, כדאי לשבת ולפתוח את הנושא כשאתם מותרים, לבדוק מה מקור הבעיה ולנסות לסייע לה כמה שיותר. בהצלחה

אצלינו היא מדברת איתך שניה וחצי

ואת עם מגבת בזמן הזה

והמקווה עטוף בווילות וכשאת נכנסת למים היא לא מסתכלת

רק כשאת בתוך המים היא פותחת את הווילון רואה שהשיער בפנים והולכת מייד

אם אצלכם לא ככה תדרשו את זה

או תפנו לאחראים במועצה שידאגו שזה יקרה

אני גרה באיזור חרדלי וחרדי וזה ככה

הייתי בכמה מקוואות שונים

ובחיים הבלנית לא נגעה בי

ולא שאלה אותי שאלות משום סוג

היא מסתובבת עד שאני בתוך המים ואז מסתכלת וכשאני יוצאת מושיטה את המגבת בלי להסתכל

וזה היה כמה בלניות שונות

ובכל זאת קשה לפעמים היום של המקווה,

אם יוצא בשישי או בימים שיש משהו.

אבל באמת מעולם לא ויתרתי עליו,

גם בגלל ההלכה ובעיקר כי אני כבר מחכה להיות עם בעלי.

ההרחקות קשות לשנינו

לא רק לו.

אם היא חוזרת בערב מאוחר מהעבודה ביום טבילה - שתצא יותר מוקדם

בהרבה מקוואות יש פינת התארגנות עם מייבש שיער

עם יום שישי אני מזדהה

אבל מעבר לפתרונות הפרקטיים אותם לפתור בנקל, נראה שמשהו אחר יושב עליה

או שתחושת הערך העצמי שלה ברצפה אם כל שיח על ליל טבילה מעלה בה קונוטציה של - אתה רוצה רק.. והיא מרגישה מוחפצת

או, שמשו בקשר ביניכם לא בטוח לה והיא נמנעת מתוך מחשבה שאתה רוצה רק.. שזה גם קשור לערך העצמי ולבטחון שלה בעצם,אבל זה כן יכול להיות תלוי באיזשהו אופן באיך אתם מתנהלים כשמותרים. הן בדיבור והן במעשה.וגם באיך כשאסורים

כי אם אצה מאוד מרוחק כשאסורים ולא מוצאים את עצמכם כזוג במקומות האלה,  ואז פתאום נהיה לבבי וחם - יכול להיראות בעיניה בעייתי

בכל אופן, לא הייתי נוקטת ב- חמור

אלא בגישה רכה.

אשתי, אני מתגעגע אליך

לא חייב לקיים את המצווה ישר (לפעמים לנשים קשה לעלות מ0 ל100 וצריך רגע צינון). אני רוצה להיות קרוב אלייך ולחבק אותך ולהרגיש אותך. לעזור לה עם זה.

ואם אין ברירה - טיפול

בגדול הקושי סביב הטבילה והרצון לדחות בצורה כ"כ קיצונית יכול לנבוע מכמה סיבות:

א. חוסר נעימות מעצם חוויית הטבילה (בלנית, מים קרים וכו').

ב. לחץ מכל ההכנות והמאמצים שזה דורש.

ג. הלחץ שיש מ"חובת" האישות אח"כ (מהתגובה שלה "רק על זה אתה חושב" אולי יש בכיוון הזה משהו).

ד. חוסר סיפוק והנאה מחיי האישות.

ה. המצב הזוגי בכללי לא טוב.

ו. סיבות יותר "חיצוניות"- גלולות והורמונים, עייפות מעומס בעבודה וכו'

כנראה שזה שילוב של כמה סיבות, אבל תנסה לחשוב מה העיקרית, על מה הקושי הזה יושב אצלה.

נשמע שסה"כ אתה בעל רגיש ואוהב, וקשה לדעת מפה אבל כנראה שגם היא אוהבת אותך, מקווה שבעזרת ה' תמצאו את הדרך להגיע לקרבה העמוקה ואוהבת שאתם רוצים. 

א. נראה שהבעיה שלה היא עם המקווה וכל הסובב לו אז צריך קודם כל למצוא דרכים שלהפוך את זה לכמה שפחות גרוע מבחינתה (אני חושב שליה נתנה פה הרבה עצות, ובטוח שקיימות עוד נשים ששונאות את המצווה הזאת ויש להן טריקים איך לעבור את היום הזה)ובד בבד לנסות להבהיר לה את החשיבות של הטבילה והזמן היתר בין אם זה עם המדריכה או רב שהיא מוכנה לקבל או יועץ זוגי תראו מה שמתאים לה.

אולי גם תגיד לה שאתה לא מעוניין בטבילה רק בשביל יחסי אישות אלא פשוט כי אתה רוצה אותה ואפילו תגיד לה תטבלי בזמן ומבחינתי לא להיות ביחד אפילו כל החודש.

ושאלה בנוגע לתספורת למה לא ללכת לספר אחרי הטבילה? כלומר יום אחרי

כי להגיד לך "מעניין אותך בראש רק יחסים" זה בעצם לבטל את דעתך.

כי גם אתה יכול להגיד "מעניין אותך רק השיער שלך. כמה שטחי" ולבטל אותה.

ואיך צומחים מזה? לא צומח מזה כלום. כי אתה נשאר בכעס ובעלבון וגם היא.

אצה באמת צודק בהרגשתך, אבל מה יעזור לך שאתה צודק?

תלך ותנופף מולה "70% היו לטובתי בפורום! תתטבלי!"

זה הרי לא יקרה נכון?

וזה גם לא יקרה אם תביא לה בהרצאה עך חשיבות טבילה בזמנה וגם על דיני מורדת.

זה יקרה, אם יוסכם ביניכם כלל חשוב מאוד- מה שחשוב לשני, חשוב גם בשבילי.

ולכן, בתור התחלה, היא תתחשב בך ותלך לטבול גם אם קר בחוץ, או גם אם זה בשישי.

ואתה תניח לה שלא תבטול במצב x מתוך הבנה שזה מה שחשוב לה.

חשוב להבין שהצדק האובייקטיבי לא משחק פה תפקיד.

מה שמשנה הוא שתהיו על מסלול של הבנה זה לזו.

הליכה לקראת השני.

פיוס בלב.

כי אלו הדברים הכי קריטיים גם בתקשורת וגם במיניות.

כפייה מתוך צדק אבסולוטי, או צדק בחסות הפורום, יביא רק לתוצאה הפוכה.

תן לה אהבה גם כשאתם אסורים, תן לה להרגיש שהיא חשובה לך, שאתה לא מעוניין רק ביחסים.

מבחינה הלכתית מותר לדחות בהסכמת שניהם, אבל מה שאתה מספר מראה על בעיה אחרת שיש פה

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.