איך אתם חוץ מזה? יש ביניכם שיח נעים, יש שיתוף פעולה בכל התחומים? באופן כללי, כשהיא חוזרת מאוחר גמורה, היא רואה אותך נותן יד בשלל משימות הבית?כשכן יש אישות, זה נעים לה ומשמח אותה?

היה סה"כ שיח טוב ואווירה טובה והיום המצב הזוגי לא משהו, אני טוען שחלק ממה שהביא למצב הזוגי הלא טוב הנוכחי הוא החיפוף שלה בנושא הטבילה.
לאורך שנים היא טוענת שהיא רוצה יחסי אישות בדיוק כמוני אבל הים אני כבר לא מאמין לה. זה מרגיש שזה פשוט לא חסר לה - היא בחיים לא יזמה בנושא הזה.
כשכן יש אישות היא אכן נהנית

כדאי מאוד לעבוד על הזוגיות, על שיח בשלל נושאים, על שיתוף פעולה בכלל ניהול הבית, על נעימות וחוויות משותפות. אם זה לא מספיק, כדאי מאוד ללכת לטיפול זוגי. אם פעם היה טוב משמעותי, אפשר בהחלט לחזור לשם.

בהצלחה רבה

זה שיש בעיות בזוגיות אני יודע ומטפל.

לגבי הטבילה אני סוג של רוצה לעשות הקדמת תרופה למכה - 
אני יודע שגם אם נהיה בקשר זוגי עמוק וטוב והכל יהיה שושנים, עדיין אם יהיה לה אירוע היא תדחה את הטבילה (ותצפה ממני להבין אותה), או אם יהיה יום חורפי היא לא תלך כדי לא להיות חולה. 

כשניסיתי להסביר לה בעדינות שסדרי העדיפויות שלה בענין לא נכונים היא הוציאה אותי הגבר המגעיל שרק דבר אחד מענין אותו ולא אכפת לו מהרצונות של אשתו

זו ההעדפה שלה. למה שתקבע לה אם זה נכון או לא?

זה יכול לגרום לה להרגיש שאתה רוצה את זה רק בשבילך. וזה אגב, אם כבר מדברים, ממש חמור.

האמת שלרגע אמרתי שאולי אני טועה אבל אז הזכרתי לעצמי שאני בנאדם דתי ושיש סיבה לכל הסיפור הזה של שמירת נידה ולמה אנחנו בכלל עושים את זה.
אם זה לא חמור לדחות טבילה אז אולי גם לא חמור לא לשמור וזהו.

דוגמא - היתה צריכה לטבול ביום רביעי, היה אירוע בחמישי אז לא טבלה ברביעי (כי שמרה על השיער ליום חמישי), חמישי יש אירוע וחוזרים מאוחר, שישי היא לא הולכת לטבול כי לא הולכת ברגל למקווה (10 דקות הליכה), כך שבמקרה הטוב תלך רק בשבת וגם אז לא הלכה כי כעסה עלי שלא הייתי רגיש ביום רביעי.

אז כן, סדרי העדיפויות שלה לא נכונים וככה אני רואה את זה

ולא אמרתי שזה כן חמור.

לדחות טבילה זה לא סוף העולם. יש אילוצים בעולם והמקווה מה לעשות לא תמיד פתוח (אגב יש מקוואות שנכנסים בהם לבד עם מפתח).

בסוף, נידה וטבילה עיקרן בזוגיות, בשלום בית.

אם זה לא בא ביחד, אני באמת לא מבינה איך זה שווה את זה.

עדיף לא לקיים את המצווה אם היא חוטאת למטרה, והיא לא מרגישה שאתה איתה בזה. גל העניין זה הביחד, ולא רק על הנייר.

כנראה משהו אחר מפריע לה, ואם לא תבינו ביחד מה מפריע, הגיוני שהמצב לא ייפתר.

וצודק... ככה אתה רואה את הדברים. היא כנראה רואה אותם אחרת, וזה כל העניין. יש פה משהו לפתוח, כל החכמה היא איך פותחים ובאיזה ראש מגיעים. ראש של "את לא בסדר את עושה משהו לא טוב וחמור" או ראש של "מה באמת מפריע לך, אני אנסה לעזור אני רוצה שיהיה לך טוב ושנהיה ביחד. זה מאוד חשוב לי הביחד שלנו, להיות איתך".

נכון שיש להם דברים לעבוד עליהם,

אבל אסור להשתמש בטבילה כנשק מול הבעל.

אם באמת המציאות כמו שהפותח מתאר, שזה מתרחש פעמים רבות ומשלל תירוצים - זה בהחלט לא בסדר. אם התירוץ הוא לא חד פעמי, אלא יכול כבר לשרוף את כל השבועיים - זה ממש לא אמור להיות כך.

חלק מהמחוייבות ההדדית בחיי נישואין, זה הקרבה הפיזית על כל משמעויותיה. המקווה פתוח מספיק, כדי שיהיה אפשר להתארגן בהתאם.

והנקודה שלי היא שטבילה זה לא ה-בעיה פה. הגיוני יותר שהיא תסמין לבעיה אחרת.

הרי תמיד יהיו פתרונות. והיא בוחרת בפתרונות אחרים שלא מתאימים לבעלה. יש כאן פער שצריך להבין ממה הוא נובע. ויש תקשורת שצריך ליצור. והעניין הוא לדעת ליצור שיח מכבד בלי ליצור שיחת נזיפה. 

זה בדיוק מה שכתבתי כאן:

אז כדאי לעבוד על הזוגיות באופן כללי - נשואים טריים

אבל את ממש לא הצגת זאת ככה. מדברייך היה נשמע, שהמצב שהוא תאר בפתיחה סטנדרטי. חשוב להדגיש שזה לא סטנדרטי ולא צריך להיות כך.

שאפשר וצריך לראות אותו מזוויות שונות, והוא לא כזה פשוט כמו שהרבה התייחסו אליו.

יכול להיות שזאת לא בעיה כללית בזוגיות אלא יחס למקווה. אלה דברים שחשוב לברר.

והיה לי חשוב להדגיש שיש הרבה נשים שקשה להן הטבילה, כי אם זה המצב-זה לא אישי נגד הבחור.

ואולי זה כן הזוגיות באופן כללי- אבל לדעתי כדאי קודם לשלול את האופציה הראשונה 

א. הלכתית יש בעיה מאוד גדולה לדחות טבילה במיוחד אם אין בן ובת!

ב.היא התחייבה לשמור נידה כהלכה ואישה שלא עושה ככה זה עילה לגירושין בלי כתובה אז ממש ממש לא הייתי ממעיטה בערך טבילה בזמנה

ובוא נגיד שלא משנה כמה הוא לא בסדר כל עוד הם נשואים והיא רוצה להמשיך לחיות איתו היא מחוייבת לטבול וכן אני מצטערת שזה לא ליברלי אבל זו ההלכה

החא חייבת לטבול לא רוצה להיות איתו שלא תהיה אבל זה שהוא צריך לעשות עבודה עם עצמו על כמה דברים כדי לגרום לה לרצות זה נכון!

זה שהיא עוברת על א ב של הלכה בסיסית זה חמור מאוד

בכל אחד מאיתנו יש משהו אנוכי, אצל פלוני אחוז אחד, אצל אלמוני 20 אחוז, אצל פלוני זה בא לידי ביטוי בתחום X אצל אלמוני בתחום Y,

ואצל אישתך האנוכיות מתבטאת במקום מאוד פרובלמטי.

וזה גם חמור מבחינה הילכתית כמו שכתבו כמה וכמה מן הכותבות כאן.

ישנן כמה דרכים להתמודד עם זה, 

אחת- לשקף - כשהיא שולחת לך רשימת קניות או כל מטלה אחרת לביצוע, תידחה, ותכתוב לה את התירוצים שלה בשיקוף (לא עושה קניות עם שיער רטוב, לא עושה קניות ביום חמישי, 

לא מוריד את הזבל בערב שבת, לא לוקח ילדים לגן/בית ספר ביום שיש X , וכו' וכו' , ועל תמיהות שלה בענין, לענות, אם שיער רטוב דוחה טבילה, אז הוא גם דוחה קניות,

אם ליל שבת דוחה טבילה, אז יום ראשון-שני-שלישי דוחה קניות בסופר, אם מקרה X דוחה טבילה, אז מקרה X דוטחה גם כל דבר אחר, וכו' וכו',

שניה - להיות גיבור - נניח שהיא צריכה לטבול ביום א', כשהיא תירצה להיות איתך אחרי שטבלה באיחור של כמה ימים, להסביר לה, "מי שלא רוצה אותי ביום א' (וביום ב-ג- וכו') אז אני לא רוצה אותה ביום ד'", ובקיצור מי שלא רוצה אותי, אני לא רוצה אותה, אני רוצה לשכב רק עם מי שרוצה אותי, לא עם מי שזה עול כל כך נורא בשבילה. כמה שתיהיה יותר גיבור בתחום הזה תגיע יותר רחוק.

ישנן עוד דרכים, אבל מקוצר הזמן,......

בכל מקרה- כדאי מאוד לטפל בבעיה, כי זה סוג זה בריחה, כמו שאנורקסיה היא מחלת נפש מאוד קשה, כי ברור לכל אחד שמי שלא רוצה את אחד היצרים/צרכים הכי בסיסיים של כל אדם, משהו בנפשו חולה באופן חמור, כך גם בקטע האינטימי. ואם נלך לקצה, אז מי שממש לא רוצה (גבר או אישה) יחסי אישות, זה על הרצף שבין אנורקסיה לאובדנות, וד"ל.

בהצלחה

אם הוא רוצה להיות חכם ולשקם את הזוגיות - הרבה פחות.

אם הוא רוצה להיות חכם ולשקם את הזוגיות - הרבה פחות.

שמצד אחד אתה אומר להיכנס למלחמה.

ומצד שני מסביר שזו מחלת נפש.

ככה מתמודדים עם חולי נפש? במלחמה?

כתבתי שבקצה זה בעיה נפשית, יש טווח נורמלי מאוד מאוד רחב.

לא כתבתי להיכנס למלחמה, חס וחלילה,

כתבתי לשקף - ומפני שלפעמים רק שיקוף מצליח לגרום לצד הטועה להפנים את טעותו. לי בכל מקרה זה תמיד עזר ששיקפו של התנהגויות לא ראויות שלי.

כתבתי להיות גיבור- בעל שאומר לאישתו, אני מעדיף לא לשכב איתך אם אין לך חשק, אם זה לא מתאים לך, או אם את עושה לי טובה,

זה בדיוק ההיפך ממלחמה. זה התחשבות עילאית, שמצריכה הרבה גבורה, ובדר"כ שכרה בצידה, בדיוק ההיפך ממלחמה.

לא טוב לראות את חצי הכוס הריקה, ובטח לא כאשר 99 אחוז מהכוס מלאה.

תחשבו על זה ......

זה עוזר במקרים בהם יש למשתקף יושרה פנימית מאד חזקה.

אשריך שיש לך יושרה פנימית חזקה, אבל אני לא בטוח שזו דרך שהיא תהיה יעילה לכולם.

'להקדים תרופה למכה'?

מה התרופה כאן לדעתך?

ניסית 'ללמד' אותה שהיא לא בסדר, לא הצליח.

מה מבחינתך הצעד הבא?

כי בעיני, התגובות שה @הסטורי

כתב לך מצוינות. סיכוי טוב שככל שהקשר ביניכם יהיה טוב יותר, יהיה יותר רצון לביחד, והבעיה אולי תצטמצם. וגם אם לא, בתקווה יהיו לך דרכים טובות יותר לתקשר איתה. כי נראה שמה שיש כרגע לא עובד כל כך טוב.

ואני אישית, לא רואה כאן איזו 'תרופה' של זבנג וגמרנו.

אבל כתבת הרבה יותר טוב מכל מה שיכולתי להעלות בדעתי

אני הקטן מצטרף

אמרת שבמצב נורמלי האישה רוצה לטבול בדיוק כמו שהבעל רוצה שתיטבול.

ואולי אתה מתכוון בעצם לכך ששניהם רוצים להיות אחד עם השני באותו מידה וזה אכן.

אבל לעצם הטבילה, ממש לא.

תחשוב ששני בני הזוג רוצים פיצה, אבל רק אחד כל פעם מתלבש מתארגן נוסע לפיצריה מחכה לפיצה לפעמים חוטף הערות לא נחמדות מהטבח חוזר את כל הדרך הבייתה עייף מת. פעם הבאה למי יתחשק יותר פיצה?

ולכן לדעתי הפותח יכול להשקיע גם בטכניות של הטבילה, אם אפשרי נגיד יקפיץ אותה עם הרכב ישר לפתח המקווה שלא תצטנן ואפשר למצוא עוד רעיונות יצירתיים

מה שתלוי בי וכל המסביב אני אדאג שהכל יהיה פיקס והיא יודעת את זה.

היא יודעת שביום של טבילה ארוחת הערב של הילדים, מקלחות והכל עלי (תכלס זה עלי גם ביום רגיל) והיא יכולה ללכת להתארגן בנחת ולעשות מה שהיא צריכה.

יש לה רכב ואני נשאר לשמור על הילדים אז הקטע של להקפיץ אותה למקווה לא ברור. 

היא יודעת שכשהיא תחזור תחכה לה אמבטיה חמה ופינוקים כמה שתרצה. 

היא יודעת שאני מבחינתי יקל עליה את החווייה כמה שאפשר ומצידי גם להזדהות איתה ולצאת החוצה עם שיער רטוב בעצמי.

ועדיין היא בוחרת להעדיף דברים אחרים על פני הדבר החשוב הזה

כשאתה אומר לה שמה שהיא עושה זה חמור.

זאת מצווה שאמורה לקרב אותכם, ואמירה כזאת בטח שמרחיקה עוד יותר. יש בה טון נוזף, שהיא לא בסדר, שהיא צריכה לעשות משהו והיא לא עושה אותו כמו שצריך.

אני מכירה כמה וכמה נשים שמצוות הטבילה נורא נורא קשה להן, כל העיסוק בזה מעורר בהן חלחלה (וזה ממש מצער...) והן פשוט סובלות רק מהמחשבה לעשות את זה.

ניסית לשאול פעם, בטון דואג ורוצה להבין, האם קשה לה הטבילה?

אם זה המצב, תברר מה ישמח אותה ויקל עליה בימים האלה שאתה יכול לעשות. שתהיה שותף פעיל גם אתה למצווה ולא רק שהיא תעשה ותלך.

 אמרתי לה שזה חמור בצורה עדינה מאוד (כמו שכתבתי).
מה שקשה לה בטבילה זה לא הטבילה עצמה אלא יציאה מהבית ביום חורפי, או אם זה בא על חשבון משהו אחר (שכנראה יותר חשוב מהטבילה וזה מה שמחרפן אותי)

קודם כל מסכימה שזה לא תקין וגם מבחינה הלכתית חמור. מסכימה גם שזה כנראה יושב על משהו עמוק יותר- אולי זוגי, אולי חוויה במקווה, אולי מתח נפשי ותצטרך לברר מה בדיוק

כי הכל נשמע מסביב לבעיה, זה הרי לא השיער אלא משהו יותר עמוק.

מאוד ממליצה להתייעץ עם מכון פועה או מדריך חתנים פתוח בנושא ומבין עניין שיעסור לך בדסקרטיות ובלי שתדע לטפל בסיבה לריחוק

פה יש הרגשה שהגבר תמיד טועה

והאישה צודקת.

לא המקום הנכון להתייעץ.

אני עוקבת כאן המון זמן, ותמיד זה מרגיש לנשים מותר הכל

ולבעל לא

וכל מילה שלו נבחנת במדויק.

זה לא תקין. והטענה שלך צודקת

רק עשה טובה,

לא פה.. לא יעזרו לך.

בלי שתשים לב יסובבו את הגלגל שאתה תהיה האשם.

ואתה לא!

בני זוג מקריבים אחד למען השני המון בנושא הזוגיות.

לא יודעת מה המצב בכללי בניכם אבל נשמע שזה סוג של הרגל בשבילה כבר לדחות…

וזה לא תקין.

תפנה לטיפול שפוי

למה פה בפורום אתה האשם.

במה הוא יכול לשנות, כי הוא זה שפנה...

ברור מהתגובות של כולם שהם מבינים שזה מצב לא תקין. ושההתנהגות שלה צריכה להשתנות כדי שהמצב שלהם ישתפר.

אבל מה לעשות שהיא לא ביקשה עצות אלא הוא.

ולהגיד לו "אתה צודק והיא עושה טועה" לא יקדם אותו בשום צורה.

להרגיש אשם.

אז כן הוא צודק

ומתגובה לתגובה שלו אני מבינה עד כמה הוא צודק.

כמובן שגם האישה ובטוח עובר עליה משהו.

אבל פה להתייעץ? ואו לא. בכלל לא.

יש לאשתך בראש סדר עדיפויות מסויים, אולי כך גדלה, אולי מסיבה אחרת, והיא מותחת את זה בגבול רחב,

נשמע שאינכם נשואים טריים, ואולי יחסה מראה ומתלווה על חוסר הצורך הקריטי שלה/ שיקוף של פערים שלך כלפיה

אמנם מבחינה עקרונית אסור לאשה להחליט על דעת עצמה בלבד שהיא דוחה טבילה,

וכל דחיה צריכה להיות מוסכמת על שניהם.

אחרת, היא נקראת אשה מורדת, ויש לזה השלכות..

העניין הוא האם להיות עקרוניסט מולה יקדם את המטרות שלך..

נראה לי שיש לכם דברים בסיסיים בזוגיות שכדאי לכם לעבוד עליהם,

ואני משער שאז היא כבר בעצמה תרצה לטבול ברגע שהיא תוכל (גם מבלי להציג לה את העקרון דלעיל).

יש אינטימיות? היא נהנית? היא נמנעת?

יכול להיות שבמקווה עצמו יש משהו שמאוד מפריע לה גורם לה להמנע עד כדי כך?

חושבת שאחד הדברים שמתגברים על הרצון ליחסי אישות הוא עייפות גדולה. חוסר ברזל/בי12/בעיה עם בלוטת התריס  יכולים לגרום לעייפות מתמדת, שכשמגיע הזמן לישון, אז לישון זו הכמיהה היחידה. מדברת מניסיון.

העניין הוא שאתה רוצה שהיא תרצה לטבול ולא שהיא תבין שהיא חייבת לטבול, ובדרך כלל גורמים לאשה לרצות באהבה.

אשה שאוהבת ורוצה ונהנית באישות- טובלת גם כששלג וקפוא וכשעיפה, הכל מתגמד, כן מספרה לא מספרה.

אז רק למקד את המטרה שלך.

אם באת סתם לפרוק ולא לשמוע אז ממש מבינה את התסכול שלך, זה מעליב ומעצבן.

☘

גם אני לא סובלת ללכת למקווה בימי שישי, שבתות וחגים. 

גם אני שונאת ללכת למקווה. שונאת את ההתארגנות למקווה. שונאת את העובדה שאני לא יכולה לטבול לבד מבלי שהבלנית תסתכל עליי. ותדבר איתי. במקרה היותר גרוע היא גם חוקרת פיזית ושואלת שאלות. לא רוצה שתיגע בי. לא רוצה לומר לה מתי התחלתי לספור. לא רוצה דקה לענות לה אמן על כל ברכה כשאני עומדת מולה ומתה מקור ובא לי רק לברוח.

אולי אם כל התהליך הזה היה לבד עם עצמי הייתי אוהבת את זה..

ולכל זה אין שום קשר לקשר שלי עם בעלי. אני נהנית כשאנחנו מותרים אבל היום הזה הוא כפרת עוונות בשבילי. 

למרות זאת לא מנעתי מעולם.. כי אני עושה את זה בשביל ה' ולא בשביל אף אחד אחר. הוא אמר, אני עושה. וכמו שאמרתי - כפרת עוונות. 

אבל,

אחרי תקופה עליתי על כמה טריקים שהקלו עליי. 

1. לחבר 2-3 חפיסות ברצף ככה שהטבילה תהיה פעם בחודשיים - שלוש 

2. לתכנן מתי לקבל את המחזור ואת יום הטבילה. לדוגמא, אני יודעת שאני מקבלת קבוע ביום ה4 לאחר הכדור האחרון, אז להסתכל בלוח שנה לראות מתי יצא המחזור אם אפסיק ביום X, מתי ההפסק (אצלי תמיד ההפסק ביום ה5 למחזור), ואז לחשב מתי הטבילה. אם צריך אפשר לקחת עוד כמה כדורים מחפיסה חדשה גם בלי לסיים אותה לגמרי. 

4. להתכונן יום לפני ליל הטבילה במה שאפשר כדי שלא יהיה עומס ביום הטבילה. 

5. פינוק עצמי ביום הטבילה. אני לדוגמא לא מבשלת, לא מנקה (משתדלת יום לפני שהבית כבר יהיה נקי ומסודר), מזמינה ארוחות מוולט ישר הביתה, בעלי עוזר לי בכל מה שאני צריכה במיוחד עם הילדים כשאני מתארגנת. 

אי אפשר למצוא מקווה אחר?

בחיים לא נגעה בי בלנית או דיברה איתי תוך כדי טבילה. המקווה אצלינו חם, לפעמים יותר מידי, אף פעם לא היה לי קר שם. הבלנית נכנסת כשאת כבר במים ויוצאת לפני שאת יוצאת מהמים. משהו במקווה שאת הולכת לא תקין.

פעם לא היה מקווה בישוב שלי והייתי נוסעת לישוב אחר לטבול והעדפתי לנסוע עוד 20 דק' נוספות לישוב יותר רחוק בשביל מקווה ובלניות יותר נחמדות. לא חייבים להסכים לכל דבר שהבלנית חושבת שהיא צריכה לעשות.

ולעניין הכותב, כדאי לשבת ולפתוח את הנושא כשאתם מותרים, לבדוק מה מקור הבעיה ולנסות לסייע לה כמה שיותר. בהצלחה

אצלינו היא מדברת איתך שניה וחצי

ואת עם מגבת בזמן הזה

והמקווה עטוף בווילות וכשאת נכנסת למים היא לא מסתכלת

רק כשאת בתוך המים היא פותחת את הווילון רואה שהשיער בפנים והולכת מייד

אם אצלכם לא ככה תדרשו את זה

או תפנו לאחראים במועצה שידאגו שזה יקרה

אני גרה באיזור חרדלי וחרדי וזה ככה

הייתי בכמה מקוואות שונים

ובחיים הבלנית לא נגעה בי

ולא שאלה אותי שאלות משום סוג

היא מסתובבת עד שאני בתוך המים ואז מסתכלת וכשאני יוצאת מושיטה את המגבת בלי להסתכל

וזה היה כמה בלניות שונות

ובכל זאת קשה לפעמים היום של המקווה,

אם יוצא בשישי או בימים שיש משהו.

אבל באמת מעולם לא ויתרתי עליו,

גם בגלל ההלכה ובעיקר כי אני כבר מחכה להיות עם בעלי.

ההרחקות קשות לשנינו

לא רק לו.

אם היא חוזרת בערב מאוחר מהעבודה ביום טבילה - שתצא יותר מוקדם

בהרבה מקוואות יש פינת התארגנות עם מייבש שיער

עם יום שישי אני מזדהה

אבל מעבר לפתרונות הפרקטיים אותם לפתור בנקל, נראה שמשהו אחר יושב עליה

או שתחושת הערך העצמי שלה ברצפה אם כל שיח על ליל טבילה מעלה בה קונוטציה של - אתה רוצה רק.. והיא מרגישה מוחפצת

או, שמשו בקשר ביניכם לא בטוח לה והיא נמנעת מתוך מחשבה שאתה רוצה רק.. שזה גם קשור לערך העצמי ולבטחון שלה בעצם,אבל זה כן יכול להיות תלוי באיזשהו אופן באיך אתם מתנהלים כשמותרים. הן בדיבור והן במעשה.וגם באיך כשאסורים

כי אם אצה מאוד מרוחק כשאסורים ולא מוצאים את עצמכם כזוג במקומות האלה,  ואז פתאום נהיה לבבי וחם - יכול להיראות בעיניה בעייתי

בכל אופן, לא הייתי נוקטת ב- חמור

אלא בגישה רכה.

אשתי, אני מתגעגע אליך

לא חייב לקיים את המצווה ישר (לפעמים לנשים קשה לעלות מ0 ל100 וצריך רגע צינון). אני רוצה להיות קרוב אלייך ולחבק אותך ולהרגיש אותך. לעזור לה עם זה.

ואם אין ברירה - טיפול

בגדול הקושי סביב הטבילה והרצון לדחות בצורה כ"כ קיצונית יכול לנבוע מכמה סיבות:

א. חוסר נעימות מעצם חוויית הטבילה (בלנית, מים קרים וכו').

ב. לחץ מכל ההכנות והמאמצים שזה דורש.

ג. הלחץ שיש מ"חובת" האישות אח"כ (מהתגובה שלה "רק על זה אתה חושב" אולי יש בכיוון הזה משהו).

ד. חוסר סיפוק והנאה מחיי האישות.

ה. המצב הזוגי בכללי לא טוב.

ו. סיבות יותר "חיצוניות"- גלולות והורמונים, עייפות מעומס בעבודה וכו'

כנראה שזה שילוב של כמה סיבות, אבל תנסה לחשוב מה העיקרית, על מה הקושי הזה יושב אצלה.

נשמע שסה"כ אתה בעל רגיש ואוהב, וקשה לדעת מפה אבל כנראה שגם היא אוהבת אותך, מקווה שבעזרת ה' תמצאו את הדרך להגיע לקרבה העמוקה ואוהבת שאתם רוצים. 

א. נראה שהבעיה שלה היא עם המקווה וכל הסובב לו אז צריך קודם כל למצוא דרכים שלהפוך את זה לכמה שפחות גרוע מבחינתה (אני חושב שליה נתנה פה הרבה עצות, ובטוח שקיימות עוד נשים ששונאות את המצווה הזאת ויש להן טריקים איך לעבור את היום הזה)ובד בבד לנסות להבהיר לה את החשיבות של הטבילה והזמן היתר בין אם זה עם המדריכה או רב שהיא מוכנה לקבל או יועץ זוגי תראו מה שמתאים לה.

אולי גם תגיד לה שאתה לא מעוניין בטבילה רק בשביל יחסי אישות אלא פשוט כי אתה רוצה אותה ואפילו תגיד לה תטבלי בזמן ומבחינתי לא להיות ביחד אפילו כל החודש.

ושאלה בנוגע לתספורת למה לא ללכת לספר אחרי הטבילה? כלומר יום אחרי

כי להגיד לך "מעניין אותך בראש רק יחסים" זה בעצם לבטל את דעתך.

כי גם אתה יכול להגיד "מעניין אותך רק השיער שלך. כמה שטחי" ולבטל אותה.

ואיך צומחים מזה? לא צומח מזה כלום. כי אתה נשאר בכעס ובעלבון וגם היא.

אצה באמת צודק בהרגשתך, אבל מה יעזור לך שאתה צודק?

תלך ותנופף מולה "70% היו לטובתי בפורום! תתטבלי!"

זה הרי לא יקרה נכון?

וזה גם לא יקרה אם תביא לה בהרצאה עך חשיבות טבילה בזמנה וגם על דיני מורדת.

זה יקרה, אם יוסכם ביניכם כלל חשוב מאוד- מה שחשוב לשני, חשוב גם בשבילי.

ולכן, בתור התחלה, היא תתחשב בך ותלך לטבול גם אם קר בחוץ, או גם אם זה בשישי.

ואתה תניח לה שלא תבטול במצב x מתוך הבנה שזה מה שחשוב לה.

חשוב להבין שהצדק האובייקטיבי לא משחק פה תפקיד.

מה שמשנה הוא שתהיו על מסלול של הבנה זה לזו.

הליכה לקראת השני.

פיוס בלב.

כי אלו הדברים הכי קריטיים גם בתקשורת וגם במיניות.

כפייה מתוך צדק אבסולוטי, או צדק בחסות הפורום, יביא רק לתוצאה הפוכה.

תן לה אהבה גם כשאתם אסורים, תן לה להרגיש שהיא חשובה לך, שאתה לא מעוניין רק ביחסים.

מבחינה הלכתית מותר לדחות בהסכמת שניהם, אבל מה שאתה מספר מראה על בעיה אחרת שיש פה

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!