איך אתם חוץ מזה? יש ביניכם שיח נעים, יש שיתוף פעולה בכל התחומים? באופן כללי, כשהיא חוזרת מאוחר גמורה, היא רואה אותך נותן יד בשלל משימות הבית?כשכן יש אישות, זה נעים לה ומשמח אותה?

היה סה"כ שיח טוב ואווירה טובה והיום המצב הזוגי לא משהו, אני טוען שחלק ממה שהביא למצב הזוגי הלא טוב הנוכחי הוא החיפוף שלה בנושא הטבילה.
לאורך שנים היא טוענת שהיא רוצה יחסי אישות בדיוק כמוני אבל הים אני כבר לא מאמין לה. זה מרגיש שזה פשוט לא חסר לה - היא בחיים לא יזמה בנושא הזה.
כשכן יש אישות היא אכן נהנית

כדאי מאוד לעבוד על הזוגיות, על שיח בשלל נושאים, על שיתוף פעולה בכלל ניהול הבית, על נעימות וחוויות משותפות. אם זה לא מספיק, כדאי מאוד ללכת לטיפול זוגי. אם פעם היה טוב משמעותי, אפשר בהחלט לחזור לשם.

בהצלחה רבה

זה שיש בעיות בזוגיות אני יודע ומטפל.

לגבי הטבילה אני סוג של רוצה לעשות הקדמת תרופה למכה - 
אני יודע שגם אם נהיה בקשר זוגי עמוק וטוב והכל יהיה שושנים, עדיין אם יהיה לה אירוע היא תדחה את הטבילה (ותצפה ממני להבין אותה), או אם יהיה יום חורפי היא לא תלך כדי לא להיות חולה. 

כשניסיתי להסביר לה בעדינות שסדרי העדיפויות שלה בענין לא נכונים היא הוציאה אותי הגבר המגעיל שרק דבר אחד מענין אותו ולא אכפת לו מהרצונות של אשתו

זו ההעדפה שלה. למה שתקבע לה אם זה נכון או לא?

זה יכול לגרום לה להרגיש שאתה רוצה את זה רק בשבילך. וזה אגב, אם כבר מדברים, ממש חמור.

האמת שלרגע אמרתי שאולי אני טועה אבל אז הזכרתי לעצמי שאני בנאדם דתי ושיש סיבה לכל הסיפור הזה של שמירת נידה ולמה אנחנו בכלל עושים את זה.
אם זה לא חמור לדחות טבילה אז אולי גם לא חמור לא לשמור וזהו.

דוגמא - היתה צריכה לטבול ביום רביעי, היה אירוע בחמישי אז לא טבלה ברביעי (כי שמרה על השיער ליום חמישי), חמישי יש אירוע וחוזרים מאוחר, שישי היא לא הולכת לטבול כי לא הולכת ברגל למקווה (10 דקות הליכה), כך שבמקרה הטוב תלך רק בשבת וגם אז לא הלכה כי כעסה עלי שלא הייתי רגיש ביום רביעי.

אז כן, סדרי העדיפויות שלה לא נכונים וככה אני רואה את זה

ולא אמרתי שזה כן חמור.

לדחות טבילה זה לא סוף העולם. יש אילוצים בעולם והמקווה מה לעשות לא תמיד פתוח (אגב יש מקוואות שנכנסים בהם לבד עם מפתח).

בסוף, נידה וטבילה עיקרן בזוגיות, בשלום בית.

אם זה לא בא ביחד, אני באמת לא מבינה איך זה שווה את זה.

עדיף לא לקיים את המצווה אם היא חוטאת למטרה, והיא לא מרגישה שאתה איתה בזה. גל העניין זה הביחד, ולא רק על הנייר.

כנראה משהו אחר מפריע לה, ואם לא תבינו ביחד מה מפריע, הגיוני שהמצב לא ייפתר.

וצודק... ככה אתה רואה את הדברים. היא כנראה רואה אותם אחרת, וזה כל העניין. יש פה משהו לפתוח, כל החכמה היא איך פותחים ובאיזה ראש מגיעים. ראש של "את לא בסדר את עושה משהו לא טוב וחמור" או ראש של "מה באמת מפריע לך, אני אנסה לעזור אני רוצה שיהיה לך טוב ושנהיה ביחד. זה מאוד חשוב לי הביחד שלנו, להיות איתך".

נכון שיש להם דברים לעבוד עליהם,

אבל אסור להשתמש בטבילה כנשק מול הבעל.

אם באמת המציאות כמו שהפותח מתאר, שזה מתרחש פעמים רבות ומשלל תירוצים - זה בהחלט לא בסדר. אם התירוץ הוא לא חד פעמי, אלא יכול כבר לשרוף את כל השבועיים - זה ממש לא אמור להיות כך.

חלק מהמחוייבות ההדדית בחיי נישואין, זה הקרבה הפיזית על כל משמעויותיה. המקווה פתוח מספיק, כדי שיהיה אפשר להתארגן בהתאם.

והנקודה שלי היא שטבילה זה לא ה-בעיה פה. הגיוני יותר שהיא תסמין לבעיה אחרת.

הרי תמיד יהיו פתרונות. והיא בוחרת בפתרונות אחרים שלא מתאימים לבעלה. יש כאן פער שצריך להבין ממה הוא נובע. ויש תקשורת שצריך ליצור. והעניין הוא לדעת ליצור שיח מכבד בלי ליצור שיחת נזיפה. 

זה בדיוק מה שכתבתי כאן:

אז כדאי לעבוד על הזוגיות באופן כללי - נשואים טריים

אבל את ממש לא הצגת זאת ככה. מדברייך היה נשמע, שהמצב שהוא תאר בפתיחה סטנדרטי. חשוב להדגיש שזה לא סטנדרטי ולא צריך להיות כך.

שאפשר וצריך לראות אותו מזוויות שונות, והוא לא כזה פשוט כמו שהרבה התייחסו אליו.

יכול להיות שזאת לא בעיה כללית בזוגיות אלא יחס למקווה. אלה דברים שחשוב לברר.

והיה לי חשוב להדגיש שיש הרבה נשים שקשה להן הטבילה, כי אם זה המצב-זה לא אישי נגד הבחור.

ואולי זה כן הזוגיות באופן כללי- אבל לדעתי כדאי קודם לשלול את האופציה הראשונה 

א. הלכתית יש בעיה מאוד גדולה לדחות טבילה במיוחד אם אין בן ובת!

ב.היא התחייבה לשמור נידה כהלכה ואישה שלא עושה ככה זה עילה לגירושין בלי כתובה אז ממש ממש לא הייתי ממעיטה בערך טבילה בזמנה

ובוא נגיד שלא משנה כמה הוא לא בסדר כל עוד הם נשואים והיא רוצה להמשיך לחיות איתו היא מחוייבת לטבול וכן אני מצטערת שזה לא ליברלי אבל זו ההלכה

החא חייבת לטבול לא רוצה להיות איתו שלא תהיה אבל זה שהוא צריך לעשות עבודה עם עצמו על כמה דברים כדי לגרום לה לרצות זה נכון!

זה שהיא עוברת על א ב של הלכה בסיסית זה חמור מאוד

בכל אחד מאיתנו יש משהו אנוכי, אצל פלוני אחוז אחד, אצל אלמוני 20 אחוז, אצל פלוני זה בא לידי ביטוי בתחום X אצל אלמוני בתחום Y,

ואצל אישתך האנוכיות מתבטאת במקום מאוד פרובלמטי.

וזה גם חמור מבחינה הילכתית כמו שכתבו כמה וכמה מן הכותבות כאן.

ישנן כמה דרכים להתמודד עם זה, 

אחת- לשקף - כשהיא שולחת לך רשימת קניות או כל מטלה אחרת לביצוע, תידחה, ותכתוב לה את התירוצים שלה בשיקוף (לא עושה קניות עם שיער רטוב, לא עושה קניות ביום חמישי, 

לא מוריד את הזבל בערב שבת, לא לוקח ילדים לגן/בית ספר ביום שיש X , וכו' וכו' , ועל תמיהות שלה בענין, לענות, אם שיער רטוב דוחה טבילה, אז הוא גם דוחה קניות,

אם ליל שבת דוחה טבילה, אז יום ראשון-שני-שלישי דוחה קניות בסופר, אם מקרה X דוחה טבילה, אז מקרה X דוטחה גם כל דבר אחר, וכו' וכו',

שניה - להיות גיבור - נניח שהיא צריכה לטבול ביום א', כשהיא תירצה להיות איתך אחרי שטבלה באיחור של כמה ימים, להסביר לה, "מי שלא רוצה אותי ביום א' (וביום ב-ג- וכו') אז אני לא רוצה אותה ביום ד'", ובקיצור מי שלא רוצה אותי, אני לא רוצה אותה, אני רוצה לשכב רק עם מי שרוצה אותי, לא עם מי שזה עול כל כך נורא בשבילה. כמה שתיהיה יותר גיבור בתחום הזה תגיע יותר רחוק.

ישנן עוד דרכים, אבל מקוצר הזמן,......

בכל מקרה- כדאי מאוד לטפל בבעיה, כי זה סוג זה בריחה, כמו שאנורקסיה היא מחלת נפש מאוד קשה, כי ברור לכל אחד שמי שלא רוצה את אחד היצרים/צרכים הכי בסיסיים של כל אדם, משהו בנפשו חולה באופן חמור, כך גם בקטע האינטימי. ואם נלך לקצה, אז מי שממש לא רוצה (גבר או אישה) יחסי אישות, זה על הרצף שבין אנורקסיה לאובדנות, וד"ל.

בהצלחה

אם הוא רוצה להיות חכם ולשקם את הזוגיות - הרבה פחות.

אם הוא רוצה להיות חכם ולשקם את הזוגיות - הרבה פחות.

שמצד אחד אתה אומר להיכנס למלחמה.

ומצד שני מסביר שזו מחלת נפש.

ככה מתמודדים עם חולי נפש? במלחמה?

כתבתי שבקצה זה בעיה נפשית, יש טווח נורמלי מאוד מאוד רחב.

לא כתבתי להיכנס למלחמה, חס וחלילה,

כתבתי לשקף - ומפני שלפעמים רק שיקוף מצליח לגרום לצד הטועה להפנים את טעותו. לי בכל מקרה זה תמיד עזר ששיקפו של התנהגויות לא ראויות שלי.

כתבתי להיות גיבור- בעל שאומר לאישתו, אני מעדיף לא לשכב איתך אם אין לך חשק, אם זה לא מתאים לך, או אם את עושה לי טובה,

זה בדיוק ההיפך ממלחמה. זה התחשבות עילאית, שמצריכה הרבה גבורה, ובדר"כ שכרה בצידה, בדיוק ההיפך ממלחמה.

לא טוב לראות את חצי הכוס הריקה, ובטח לא כאשר 99 אחוז מהכוס מלאה.

תחשבו על זה ......

זה עוזר במקרים בהם יש למשתקף יושרה פנימית מאד חזקה.

אשריך שיש לך יושרה פנימית חזקה, אבל אני לא בטוח שזו דרך שהיא תהיה יעילה לכולם.

'להקדים תרופה למכה'?

מה התרופה כאן לדעתך?

ניסית 'ללמד' אותה שהיא לא בסדר, לא הצליח.

מה מבחינתך הצעד הבא?

כי בעיני, התגובות שה @הסטורי

כתב לך מצוינות. סיכוי טוב שככל שהקשר ביניכם יהיה טוב יותר, יהיה יותר רצון לביחד, והבעיה אולי תצטמצם. וגם אם לא, בתקווה יהיו לך דרכים טובות יותר לתקשר איתה. כי נראה שמה שיש כרגע לא עובד כל כך טוב.

ואני אישית, לא רואה כאן איזו 'תרופה' של זבנג וגמרנו.

אבל כתבת הרבה יותר טוב מכל מה שיכולתי להעלות בדעתי

אני הקטן מצטרף

אמרת שבמצב נורמלי האישה רוצה לטבול בדיוק כמו שהבעל רוצה שתיטבול.

ואולי אתה מתכוון בעצם לכך ששניהם רוצים להיות אחד עם השני באותו מידה וזה אכן.

אבל לעצם הטבילה, ממש לא.

תחשוב ששני בני הזוג רוצים פיצה, אבל רק אחד כל פעם מתלבש מתארגן נוסע לפיצריה מחכה לפיצה לפעמים חוטף הערות לא נחמדות מהטבח חוזר את כל הדרך הבייתה עייף מת. פעם הבאה למי יתחשק יותר פיצה?

ולכן לדעתי הפותח יכול להשקיע גם בטכניות של הטבילה, אם אפשרי נגיד יקפיץ אותה עם הרכב ישר לפתח המקווה שלא תצטנן ואפשר למצוא עוד רעיונות יצירתיים

מה שתלוי בי וכל המסביב אני אדאג שהכל יהיה פיקס והיא יודעת את זה.

היא יודעת שביום של טבילה ארוחת הערב של הילדים, מקלחות והכל עלי (תכלס זה עלי גם ביום רגיל) והיא יכולה ללכת להתארגן בנחת ולעשות מה שהיא צריכה.

יש לה רכב ואני נשאר לשמור על הילדים אז הקטע של להקפיץ אותה למקווה לא ברור. 

היא יודעת שכשהיא תחזור תחכה לה אמבטיה חמה ופינוקים כמה שתרצה. 

היא יודעת שאני מבחינתי יקל עליה את החווייה כמה שאפשר ומצידי גם להזדהות איתה ולצאת החוצה עם שיער רטוב בעצמי.

ועדיין היא בוחרת להעדיף דברים אחרים על פני הדבר החשוב הזה

כשאתה אומר לה שמה שהיא עושה זה חמור.

זאת מצווה שאמורה לקרב אותכם, ואמירה כזאת בטח שמרחיקה עוד יותר. יש בה טון נוזף, שהיא לא בסדר, שהיא צריכה לעשות משהו והיא לא עושה אותו כמו שצריך.

אני מכירה כמה וכמה נשים שמצוות הטבילה נורא נורא קשה להן, כל העיסוק בזה מעורר בהן חלחלה (וזה ממש מצער...) והן פשוט סובלות רק מהמחשבה לעשות את זה.

ניסית לשאול פעם, בטון דואג ורוצה להבין, האם קשה לה הטבילה?

אם זה המצב, תברר מה ישמח אותה ויקל עליה בימים האלה שאתה יכול לעשות. שתהיה שותף פעיל גם אתה למצווה ולא רק שהיא תעשה ותלך.

 אמרתי לה שזה חמור בצורה עדינה מאוד (כמו שכתבתי).
מה שקשה לה בטבילה זה לא הטבילה עצמה אלא יציאה מהבית ביום חורפי, או אם זה בא על חשבון משהו אחר (שכנראה יותר חשוב מהטבילה וזה מה שמחרפן אותי)

קודם כל מסכימה שזה לא תקין וגם מבחינה הלכתית חמור. מסכימה גם שזה כנראה יושב על משהו עמוק יותר- אולי זוגי, אולי חוויה במקווה, אולי מתח נפשי ותצטרך לברר מה בדיוק

כי הכל נשמע מסביב לבעיה, זה הרי לא השיער אלא משהו יותר עמוק.

מאוד ממליצה להתייעץ עם מכון פועה או מדריך חתנים פתוח בנושא ומבין עניין שיעסור לך בדסקרטיות ובלי שתדע לטפל בסיבה לריחוק

פה יש הרגשה שהגבר תמיד טועה

והאישה צודקת.

לא המקום הנכון להתייעץ.

אני עוקבת כאן המון זמן, ותמיד זה מרגיש לנשים מותר הכל

ולבעל לא

וכל מילה שלו נבחנת במדויק.

זה לא תקין. והטענה שלך צודקת

רק עשה טובה,

לא פה.. לא יעזרו לך.

בלי שתשים לב יסובבו את הגלגל שאתה תהיה האשם.

ואתה לא!

בני זוג מקריבים אחד למען השני המון בנושא הזוגיות.

לא יודעת מה המצב בכללי בניכם אבל נשמע שזה סוג של הרגל בשבילה כבר לדחות…

וזה לא תקין.

תפנה לטיפול שפוי

למה פה בפורום אתה האשם.

במה הוא יכול לשנות, כי הוא זה שפנה...

ברור מהתגובות של כולם שהם מבינים שזה מצב לא תקין. ושההתנהגות שלה צריכה להשתנות כדי שהמצב שלהם ישתפר.

אבל מה לעשות שהיא לא ביקשה עצות אלא הוא.

ולהגיד לו "אתה צודק והיא עושה טועה" לא יקדם אותו בשום צורה.

להרגיש אשם.

אז כן הוא צודק

ומתגובה לתגובה שלו אני מבינה עד כמה הוא צודק.

כמובן שגם האישה ובטוח עובר עליה משהו.

אבל פה להתייעץ? ואו לא. בכלל לא.

יש לאשתך בראש סדר עדיפויות מסויים, אולי כך גדלה, אולי מסיבה אחרת, והיא מותחת את זה בגבול רחב,

נשמע שאינכם נשואים טריים, ואולי יחסה מראה ומתלווה על חוסר הצורך הקריטי שלה/ שיקוף של פערים שלך כלפיה

אמנם מבחינה עקרונית אסור לאשה להחליט על דעת עצמה בלבד שהיא דוחה טבילה,

וכל דחיה צריכה להיות מוסכמת על שניהם.

אחרת, היא נקראת אשה מורדת, ויש לזה השלכות..

העניין הוא האם להיות עקרוניסט מולה יקדם את המטרות שלך..

נראה לי שיש לכם דברים בסיסיים בזוגיות שכדאי לכם לעבוד עליהם,

ואני משער שאז היא כבר בעצמה תרצה לטבול ברגע שהיא תוכל (גם מבלי להציג לה את העקרון דלעיל).

יש אינטימיות? היא נהנית? היא נמנעת?

יכול להיות שבמקווה עצמו יש משהו שמאוד מפריע לה גורם לה להמנע עד כדי כך?

חושבת שאחד הדברים שמתגברים על הרצון ליחסי אישות הוא עייפות גדולה. חוסר ברזל/בי12/בעיה עם בלוטת התריס  יכולים לגרום לעייפות מתמדת, שכשמגיע הזמן לישון, אז לישון זו הכמיהה היחידה. מדברת מניסיון.

העניין הוא שאתה רוצה שהיא תרצה לטבול ולא שהיא תבין שהיא חייבת לטבול, ובדרך כלל גורמים לאשה לרצות באהבה.

אשה שאוהבת ורוצה ונהנית באישות- טובלת גם כששלג וקפוא וכשעיפה, הכל מתגמד, כן מספרה לא מספרה.

אז רק למקד את המטרה שלך.

אם באת סתם לפרוק ולא לשמוע אז ממש מבינה את התסכול שלך, זה מעליב ומעצבן.

☘

גם אני לא סובלת ללכת למקווה בימי שישי, שבתות וחגים. 

גם אני שונאת ללכת למקווה. שונאת את ההתארגנות למקווה. שונאת את העובדה שאני לא יכולה לטבול לבד מבלי שהבלנית תסתכל עליי. ותדבר איתי. במקרה היותר גרוע היא גם חוקרת פיזית ושואלת שאלות. לא רוצה שתיגע בי. לא רוצה לומר לה מתי התחלתי לספור. לא רוצה דקה לענות לה אמן על כל ברכה כשאני עומדת מולה ומתה מקור ובא לי רק לברוח.

אולי אם כל התהליך הזה היה לבד עם עצמי הייתי אוהבת את זה..

ולכל זה אין שום קשר לקשר שלי עם בעלי. אני נהנית כשאנחנו מותרים אבל היום הזה הוא כפרת עוונות בשבילי. 

למרות זאת לא מנעתי מעולם.. כי אני עושה את זה בשביל ה' ולא בשביל אף אחד אחר. הוא אמר, אני עושה. וכמו שאמרתי - כפרת עוונות. 

אבל,

אחרי תקופה עליתי על כמה טריקים שהקלו עליי. 

1. לחבר 2-3 חפיסות ברצף ככה שהטבילה תהיה פעם בחודשיים - שלוש 

2. לתכנן מתי לקבל את המחזור ואת יום הטבילה. לדוגמא, אני יודעת שאני מקבלת קבוע ביום ה4 לאחר הכדור האחרון, אז להסתכל בלוח שנה לראות מתי יצא המחזור אם אפסיק ביום X, מתי ההפסק (אצלי תמיד ההפסק ביום ה5 למחזור), ואז לחשב מתי הטבילה. אם צריך אפשר לקחת עוד כמה כדורים מחפיסה חדשה גם בלי לסיים אותה לגמרי. 

4. להתכונן יום לפני ליל הטבילה במה שאפשר כדי שלא יהיה עומס ביום הטבילה. 

5. פינוק עצמי ביום הטבילה. אני לדוגמא לא מבשלת, לא מנקה (משתדלת יום לפני שהבית כבר יהיה נקי ומסודר), מזמינה ארוחות מוולט ישר הביתה, בעלי עוזר לי בכל מה שאני צריכה במיוחד עם הילדים כשאני מתארגנת. 

אי אפשר למצוא מקווה אחר?

בחיים לא נגעה בי בלנית או דיברה איתי תוך כדי טבילה. המקווה אצלינו חם, לפעמים יותר מידי, אף פעם לא היה לי קר שם. הבלנית נכנסת כשאת כבר במים ויוצאת לפני שאת יוצאת מהמים. משהו במקווה שאת הולכת לא תקין.

פעם לא היה מקווה בישוב שלי והייתי נוסעת לישוב אחר לטבול והעדפתי לנסוע עוד 20 דק' נוספות לישוב יותר רחוק בשביל מקווה ובלניות יותר נחמדות. לא חייבים להסכים לכל דבר שהבלנית חושבת שהיא צריכה לעשות.

ולעניין הכותב, כדאי לשבת ולפתוח את הנושא כשאתם מותרים, לבדוק מה מקור הבעיה ולנסות לסייע לה כמה שיותר. בהצלחה

אצלינו היא מדברת איתך שניה וחצי

ואת עם מגבת בזמן הזה

והמקווה עטוף בווילות וכשאת נכנסת למים היא לא מסתכלת

רק כשאת בתוך המים היא פותחת את הווילון רואה שהשיער בפנים והולכת מייד

אם אצלכם לא ככה תדרשו את זה

או תפנו לאחראים במועצה שידאגו שזה יקרה

אני גרה באיזור חרדלי וחרדי וזה ככה

הייתי בכמה מקוואות שונים

ובחיים הבלנית לא נגעה בי

ולא שאלה אותי שאלות משום סוג

היא מסתובבת עד שאני בתוך המים ואז מסתכלת וכשאני יוצאת מושיטה את המגבת בלי להסתכל

וזה היה כמה בלניות שונות

ובכל זאת קשה לפעמים היום של המקווה,

אם יוצא בשישי או בימים שיש משהו.

אבל באמת מעולם לא ויתרתי עליו,

גם בגלל ההלכה ובעיקר כי אני כבר מחכה להיות עם בעלי.

ההרחקות קשות לשנינו

לא רק לו.

אם היא חוזרת בערב מאוחר מהעבודה ביום טבילה - שתצא יותר מוקדם

בהרבה מקוואות יש פינת התארגנות עם מייבש שיער

עם יום שישי אני מזדהה

אבל מעבר לפתרונות הפרקטיים אותם לפתור בנקל, נראה שמשהו אחר יושב עליה

או שתחושת הערך העצמי שלה ברצפה אם כל שיח על ליל טבילה מעלה בה קונוטציה של - אתה רוצה רק.. והיא מרגישה מוחפצת

או, שמשו בקשר ביניכם לא בטוח לה והיא נמנעת מתוך מחשבה שאתה רוצה רק.. שזה גם קשור לערך העצמי ולבטחון שלה בעצם,אבל זה כן יכול להיות תלוי באיזשהו אופן באיך אתם מתנהלים כשמותרים. הן בדיבור והן במעשה.וגם באיך כשאסורים

כי אם אצה מאוד מרוחק כשאסורים ולא מוצאים את עצמכם כזוג במקומות האלה,  ואז פתאום נהיה לבבי וחם - יכול להיראות בעיניה בעייתי

בכל אופן, לא הייתי נוקטת ב- חמור

אלא בגישה רכה.

אשתי, אני מתגעגע אליך

לא חייב לקיים את המצווה ישר (לפעמים לנשים קשה לעלות מ0 ל100 וצריך רגע צינון). אני רוצה להיות קרוב אלייך ולחבק אותך ולהרגיש אותך. לעזור לה עם זה.

ואם אין ברירה - טיפול

בגדול הקושי סביב הטבילה והרצון לדחות בצורה כ"כ קיצונית יכול לנבוע מכמה סיבות:

א. חוסר נעימות מעצם חוויית הטבילה (בלנית, מים קרים וכו').

ב. לחץ מכל ההכנות והמאמצים שזה דורש.

ג. הלחץ שיש מ"חובת" האישות אח"כ (מהתגובה שלה "רק על זה אתה חושב" אולי יש בכיוון הזה משהו).

ד. חוסר סיפוק והנאה מחיי האישות.

ה. המצב הזוגי בכללי לא טוב.

ו. סיבות יותר "חיצוניות"- גלולות והורמונים, עייפות מעומס בעבודה וכו'

כנראה שזה שילוב של כמה סיבות, אבל תנסה לחשוב מה העיקרית, על מה הקושי הזה יושב אצלה.

נשמע שסה"כ אתה בעל רגיש ואוהב, וקשה לדעת מפה אבל כנראה שגם היא אוהבת אותך, מקווה שבעזרת ה' תמצאו את הדרך להגיע לקרבה העמוקה ואוהבת שאתם רוצים. 

א. נראה שהבעיה שלה היא עם המקווה וכל הסובב לו אז צריך קודם כל למצוא דרכים שלהפוך את זה לכמה שפחות גרוע מבחינתה (אני חושב שליה נתנה פה הרבה עצות, ובטוח שקיימות עוד נשים ששונאות את המצווה הזאת ויש להן טריקים איך לעבור את היום הזה)ובד בבד לנסות להבהיר לה את החשיבות של הטבילה והזמן היתר בין אם זה עם המדריכה או רב שהיא מוכנה לקבל או יועץ זוגי תראו מה שמתאים לה.

אולי גם תגיד לה שאתה לא מעוניין בטבילה רק בשביל יחסי אישות אלא פשוט כי אתה רוצה אותה ואפילו תגיד לה תטבלי בזמן ומבחינתי לא להיות ביחד אפילו כל החודש.

ושאלה בנוגע לתספורת למה לא ללכת לספר אחרי הטבילה? כלומר יום אחרי

כי להגיד לך "מעניין אותך בראש רק יחסים" זה בעצם לבטל את דעתך.

כי גם אתה יכול להגיד "מעניין אותך רק השיער שלך. כמה שטחי" ולבטל אותה.

ואיך צומחים מזה? לא צומח מזה כלום. כי אתה נשאר בכעס ובעלבון וגם היא.

אצה באמת צודק בהרגשתך, אבל מה יעזור לך שאתה צודק?

תלך ותנופף מולה "70% היו לטובתי בפורום! תתטבלי!"

זה הרי לא יקרה נכון?

וזה גם לא יקרה אם תביא לה בהרצאה עך חשיבות טבילה בזמנה וגם על דיני מורדת.

זה יקרה, אם יוסכם ביניכם כלל חשוב מאוד- מה שחשוב לשני, חשוב גם בשבילי.

ולכן, בתור התחלה, היא תתחשב בך ותלך לטבול גם אם קר בחוץ, או גם אם זה בשישי.

ואתה תניח לה שלא תבטול במצב x מתוך הבנה שזה מה שחשוב לה.

חשוב להבין שהצדק האובייקטיבי לא משחק פה תפקיד.

מה שמשנה הוא שתהיו על מסלול של הבנה זה לזו.

הליכה לקראת השני.

פיוס בלב.

כי אלו הדברים הכי קריטיים גם בתקשורת וגם במיניות.

כפייה מתוך צדק אבסולוטי, או צדק בחסות הפורום, יביא רק לתוצאה הפוכה.

תן לה אהבה גם כשאתם אסורים, תן לה להרגיש שהיא חשובה לך, שאתה לא מעוניין רק ביחסים.

מבחינה הלכתית מותר לדחות בהסכמת שניהם, אבל מה שאתה מספר מראה על בעיה אחרת שיש פה

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אני רוצה לציין למען הזהירות שהיום בצהריים קיבלתי ממשתמש זה (חוזר) פניה בשיחות אישיות.

אומנם תמימה ופשוטה בסה"כ בקשה לשוחח, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים, לא הכרנו ובכלל אינני משוחחת עם גברים, חסמתי את המשתמש.

למה משתמש (חדש?) פונה בשיחות אישיות לאישה?

לא ראיתי סיבה.

אני גם מציינת שבפרטים האישיים מצויין שהוא פרוד.

מבחינתי זו אזהרה לציבור, כיוןן שאנו מצויים להתרחק מן הכיעור וכל הדומה לו.

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

אשתדל להתייחס יותר בפרוטרוט כשאתפנה. ככלל הייתה לי חוויה כזו גם כן.

רק אשאל: זה משהו חדש או מאז שהתחתנתם? היה איזה שינוי שהשפיע לטוב או לרע על המצב שלכם?

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.