כל שנה אני נתקלת פה בפוסטים מיואשים. גם אני כותבת חלק מהם. ויצא לי לחשוב על זה
מה העניין בעבודה הקשה הזו, ולמה אנחנו ככ מתייאשות לפני
אז הארי"זל כותב שפסח : פה- סח. הגאולה הייתה בדיבור, והגלות הייתה בדעת.. גם כתוב ש'עלתה שוועתם אל האלוקים'. כלומר, תחילת הגאולה הייתה בדיבור. בקריאה וזעקה להשם
ודיבור הוא הכח שמוציא את המחשבה החוצה
ולכן - אני לפחות לוקחת על עצמי 2 דברים
1. להתפלל להשם לא להיכשל בחמץ בפסח, ושייתן לי סיעתא דשמייא בעשייה ובזמן
2. לא להיכשל בדיבור. ומכאן גם במחשבה. שאצליח לחשוב ולבטא ולהעביר הלאה מחשבות חיוביות.
והיו גם שנים שכמובן עשיתי רק מינימום. בלי מיונים. בלי סדר אביב. החלונות נשארו מאובקים. הדפים לא ממויינים. כשר וזהו. גם לא שטפתי רצפה בערב בדיקת חמץ כי לא יכלתי
ובשנה הראשונה דעתי הייתה בגלות. כל הזמן נדדה מחשבתי למה שלא הספקתי, למה שלא הגעתי, למה שלא קניתי.
בשנה השנייה כבר גאלתי את עצמי וגייסתי את כח המחשבה והדיבור- זה רצון השם ממני. ואם השם היה רוצה שאעשה יותר, הוא היה נותן לי כח/ מזמן לי עזרה שחיפשתי ולא מצאתי/ בעלי היה חוטף ג'ננה ועושה הכל כמו שרציתי. אבל לא. זה לא קרה.
ואני מוצאת את עצמי בגלות לפעמים גם היום, כמה שנים אחרי. כשכבר יש לי כח ב"ה לעומת שנים קודמות. כל שנה בעצם.
אז גם השנה אני מזכירה לעצמי, הגאולה היא בכח הדיבור. איזה כיף שהספקתי... ואיזה כיף שקניתי.. ואיזה טוב השם שזכיתי ל..
ומעבר למצווה של 'והגדת' על סיפור יציאת מצרים ,יש לנו כח בהטמעת הטוב הזה שלפני פסח וחוויה טובה גם לבני המשפחה. וגם אנחנו נגיע לערב פסח בעז"ה ונאמר את ההלל בברכה. השאלה היא - מאיזה מקום בנפש? של בת חורין ממחשבות מגבילות וציפיות לא ממומשות, או מתחושה של הצלחה ונחת?
זה זמן לחוץ, צריך להספיק, לא תמיד בני הבית מתיישרים עם הדרישות. אבל רצוי כדאי ולדעתי גם חובה לחפש דרך שהחג יהיה כמו שמאחלים - פסח כשר ושמח. זה ביחד. כרוך זה בזה.
שנזכה!
תודה שקראת!
תודה על התגובה!