לאלפי הרוגים .

רק בזכות השם לא נהרג ולא נפצע אף אחד 

א. גם במדינה אחרת לא היו אלפי הרוגים, אם כמו במקרה שלנו הטילים כולם היו מכוונים למתקנים צבאיים ולא למרכזי אוכלוסייה. שים לב שהטילים היחידים שכן הגיעו ליעדם ולא יורטו - פגעו בבסיס צבאי.

ב. להגיד "רק בזכות ה'" אחרי שיש עשרות אלפי אנשים שעמלו עשרות שנים על התוצאה הזאת, מבחינת פיתוחים טכנולוגיים פורצי דרך וקשרים דיפלומטיים עם מדינות האזור, החל מפיתוח החץ דרך פיתוח כיפת ברזל ועד לאחרון החיילים שכבר חצי שנה כמעט לא רואה בית כי יש לו משמרות פסיכיות סביב סוללות המיירטים,

זאת כפיות טובה גדולה בעייני.

בדיוק כמו שאחרי ניתוח מוצלח אתה תבוא לרופא ותגיד לו "תודה", ולא תגיד "רק בזכות ה'".

אין סתירה בין להודות ל-ה' על הטוב והחסד (ועל זה שיש לו שליחים נאמנים מלאי חוכמה, אומץ ותושיה) לבין להודות לאנשים שעוד לפני שאתה ואני נולדנו עבדו מסביב לשעון בשביל שיהיו לנו מערכות ההגנה המתקדמות בעולם.

רק מעיר לגבי ב'. אם אתה מבין שה' הוא זה שנתן לאותם אנשים את הכוחות שלהם, אז כן, אין אף בעיה להגיד שהכל בזכות ה' (אם כי באמת מדבריו לא נראה שלכך התכוון....).

אבל בסופו של דבר ה' נתן לאדם את ההזדמנות לבחור בטוב. זה כמו מישהו שבא להומלס, מביא לו כסף, בית, מסדר לו עבודה, מביא לו הזדמנות להתחיל מחדש את החיים, באופן שבלעדיו הוא היה נשאר הומלס. בסוף אפשר לומר שהכל בזכותו, וכל החיים אחרי זה של ההומלס, אף שההומלס זה שיצא מהמעגל הזה, וזה רק נתן לו דחיפה, בסופו של דבר הם בזכות אותו בן-אדם שעזר לו. מלבד העובדה שגם במערכות משוכללות, בסופו של דבר התוצאות לא כאלו טובות, רואים שיש ניסים מעבר לרגיל. נ.ב לא אמרתי שלא צריך להודות לאותם אנשים, רק אמרתי שהמשפט ש@כְקדם כתב הוא נכון

ובכ"ז הם מחליטים להישאר הומלסים מבחירה

אז אם לוקחים את הדוגמא שלך, זה דווקא מחזק את דעתו של @פשוט אני..

דיברתי על ציור שבו ההומלס לוקח את מה שנותנים לו. לא הבנתי מה ההוכחה במה שאמרת.

בוחרים שלא לקחת את הדברים הטובים שנותנים להם,

אז יש כנראה סיבה להעריך בעיקר את אלו שכן בוחרים להשתקם..

בסוף ההומלס הוא זה שבחר להשתקם, ולכן אפשר לומר שההומלס עשה, אבל מנגד הכל בזכות מי שנתן לו את האפשרות. זה בדיוק היה המשל

הוא כאילו משתמש בשחקנים שיש לו על המגרש

זה לא בעיה בשבילו

הנה תראה מה היה עם יוסף הצדיק

תשאל את האחים הם יגידו לך תמיד שנאנו אותו

תשאל את יוסף הוא יגיד לך הם שנאו אותי

תשאל את ה' הוא תיזמן את השנאה שלהם

כדי שיוסף ימכר, ואח"כ הוא תיזמן את אשת אדוניו

לחמוד אותו, (כדי שהוא יגיע לכלא, ואח"כ לפרעה, בתור פותר חלומות) 

עכשיו זה לא הפתעה גדולה שהיא חמדה אותו

ברור שהיא לא היתה צדיקה

יש לו על המגרש שחקנית שהיא רשעה ובוגדנית

הוא משתמש בתכונה הזאת שלה

כדי לשלוח את יוסף לבור

בערך שלושת רבעי מההשגחות (: ה' פשוט לא יוצר מכלום, אלא מהכלים שיש כבר על הלוח

ונגיד במגילת אסתר הכל ככה..

יש תפיסת השגחה כזאת.

שבעצם ה' משתמש בתכונות הקיימות

סתם לגבי מה שציירת שאשת פוטיפר הייתה מרשעת, חז"ל חולקים עליך ואומרים שהיא עשתה את זה לשם שמים, כיוון שראתה בכוכבים (או שחוזה בכוכבים אמר לה) שיהיה לה או לבתה בן מיוסף. בסופו של דבר זה היה מבתה, אסנת. (אמנם חטאה בכך שרצתה לעשות את זה תוך כדי שהיא נשואה. מנגד, יש בכך מסירות נפש גדולה, שהיא מוכנה להפסיד את העולם הבא שלה כדי להעמיד את השושלת המשיחית- משיח בן יוסף).

לגבי התכונות שה' משתמש בהן, רק מדייק את דבריך: כתוב ש: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", התכונה עצמה ה' לא מגלגל אותה, ה' מגלגל רק סיטואציות שיקרו. (אמנם ר' צדוק באיזה מקום משמע שחולק על כלל זה, ואכמ"ל).

מדרש תנחומא תזריע ה

ודי לחכימא ברמיזא

כשמדברים על השוואה בין מעשי האדם למעשי הבורא אז מעשי האדם נמצאים במדרגה יותר גבוהה. אבל בעומק עצם ההשוואה בין שני התחומים האלו לא נכונה, כי באמת זהו תחום אחד, הכל מעשי ה'. ובכללי, מה שאומר המדרש שמעשי האדם נאים יותר, הכוונה היא שהם נמצאים במצב יותר גבוה, אך בוודאי שמעשי ה' יותר נפלאים וגדולים. כמו ננס על גבי ענק, הננס נמצא במקום יותר גבוה, אך זה רק משום שהוא על גבי הענק. כל מה שהאדם יכול לעשות הוא לקחת משהו א-לוקי ולשכלל אותו, אך בלי הבריאה הא-לוהית, לא יכל היה לעשות כלום. וזה מחזק את מה שאמרתי. ה' בענוותנותו נתן לאדם את המחשבה שהוא זה שדאג ללחמו, כדי שלא יהיה "נהמא דכיסופא", אך זו אינה האמת. כמו יואב שנתן לדוד לסיים להילחם ביבוסים כדי שהעיר תיקרא על שמו, כיוון ש"מלאכה נקרית על שם גומרה", אך זה רק לפרוטוקול, בפועל ברור שיואב הוא זה שכבש את העיר. גם לעניינינו, ברור שה' פעל הכל, אולם ה' רצה שכלפי חוץ ייראה כאילו האדם הפועל, ולכן נתן לאדם לגמור את מלאכת ה', השאיר לו פינישים, כדי שזה ייקרה על שמו. (אצלנו זה עוד יותר, גם הפינישים הם בעצם מכוח ה', כיוון שה' נתן לנו את הכוחות והכלים לגמור את מלאכתו). זהו, הארכתי די.

שיש לו הרבה אנשים בכל מקום. אם האנשים האלה עוזרים לך - אז ברור שאתה מכיר להם טובה על העזרה שהם נתנו לך.

וברור גם שאתה מכיר בזה שמי שנתן להם את ההכשרה/כלים/התארגנות קהילתית - זה אלה שיזמו את הארגון ומנהלים אותו ואנשי הצוות הראשיים שם.

אז נכון ש"הכל בזכות ה' ", אבל:

א' - זה לא אומר שזה קרה בדרך שיש בה חריגה מדרך הטבע. רוב מה שה' עושה הוא עושה בעזרת השליחים שלו, וההתערבות שלו מאד נסתרת.

ב' - זה לא אומר שאין מה להכיר טובה לשליחים.

אני כן רואה הבדלים בין המשל לנמשל, ומאמין גם שיש השגחה פרטית, שכוללת איזושהי הכוונה ומעורבות של ה' בנעשה. אבל ככלל, אני חושב שצריך להיזהר מלבטל את המעשה של האדם.

הכנסת פה נקודות שבהחלט קשורות בקשר ישיר לדיון, אבל לא התייחסתי אליהן עד כה. (פחות דיברתי על הפן ה"פילוסופי" של העניין, של הסתירה בין הידיעה לבחירה, בין ההשגחה וניהול העולם לבחירה של האדם).

בסופו של דבר במבט האישי יש בחירה חופשית. אבל כשאתה מסתכל על המערכת כולה, על הניהול הגדול, אתה מבין שיש פה מנהל להכל שמסדר ודואג לכך שכל דבר יהיה במקומו. לכן כתוב: "לב מלכים ושרים ביד ה'". כיוון שהחלטותיהם נוגעות לכלל, אז בוודאי ששם ישנה השגחה גדולה שמכוונת את הדברים, ואין הדברים רק ע"פ החלטותיהם הפרטיות ומצב רוחם. וגם יש כאן שני רבדים אני חושב, המבט האנושי והמבט הא-לוהי. במבט האנושי, יש בחירה חופשית, והכל מתנהל לפי הבחירה. אבל במבט הא-לוהי, הכל מחושב ומתוכנן, גם הדברים שנראים עראיים ומקריים. כתבתי פה דברים שנראים לי, אבל באמת לא ברור לי הנושא, וצריך להעמיק בו כדי להבין את הדברים עד הסוף.

נ.ב. בכל אופן, אע"פ שכתבתי שאכן אין לבטל את המקום האנושי, אני לא חושב שיש בעיה לומר את המשפט ש"הכל בזכות ה'". כמו שבארגון חסד בטקס הוקרה אתה מודה למארגנים ואומר שהכל בזכותם, וזה גם לא שקר, כך גם לעניינינו. בסופו של דבר לולי ה' שום דבר פה לא היה, הוא ברא את המציאות, עם חוקי הטבע שלה, עם המערכות החכמות שלה. ולכן, כן, אני לא מבין מה הבעיה לומר שהכל בזכותו. נראה לי שכל מניעה מהתבטאות כזאת מגיעה בתת-מודע מגאווה וחוסר רצון להיות "אסיר תודה" לקב"ה. וזה בסדר, זו המטרה של ה' בבריאת העולם, שלא יהיה נהמא דכיסופא, וישנם אנשים שקשה להם להכיר בדבר הזה, כיוון שאז הם יצטרכו להתאמץ מאוד מאוד בלנסות לתת מה שאפשר לה', והאמת היא ש: "מה אשיב לך והכל שלך לך שמים אף ארץ לך". אבל זו האמת. עד כאן התבטאותי בדיון כאן (אא"כ תרצה שאגיב).

הם שומרים זה נכון.

אבל אם השם לא ישמור עיר, שווא שקד שומר.

בסופו של יום זה הכל הוא.

כי אותם שומרים בדיוק היה ב7 לאוקטובר, וגם שם היו חסדי השם גדולים

ספציפית מבחינת ההגנה מפני רקטות - גם אז היא הייתה מאוד מאוד מאוד מוצלחת.

אלפי טילים שנורו תוך שעות ספורות הובילו לכמות חד ספרתית של הרוגים, זה מטורף בכל קנה מידה (ובשונה מהטילים האיראניים - הם דווקא כן כוונו למרכזי אוכלוסייה).

ולגבי ההגנה היבשתית/אווירית, כולנו יודעים כמה היא לקתה בחסר.

בנוסף,

הפסוק שציטטת לא רק שאינו סותר כלל את מה שכתבתי, אלא שאם מבינים מי כתב אותו (אדם שיצא למלחמות בעצמו ולא קרא תהילים במקום להילחם) ובאיזו דת הוא האמין (דת שבה חתן יוצא מחופתו בשביל מלחמת מצווה), אז ההבנה שאין סתירה בין הודאה ל-ה' לבין החשיבות שבמעשי בני האדם רק מתחדדת (וממילא גם להם צריך להודות) 

דוד המלך עצמו שילב בין הדברים, ובזמנים שלא יצא למלחמות, או עסק בניהול הממלכה, היה לומד תורה, כותב מזמורי תהלים לה', מנגן לה'. גם מלחמתו הייתה נראית בהתאם, כולה דביקות ובטחון בה', כפי שמתואר במלחמתו בגליית שהוא בא בשם ה' א-לוקי ישראל. כל הזמן הוא היה בתודעה שכל הנצחונות שלו במלחמות הן בזכות ה', בזכות הסייעתא דשמיא המיוחדת שהוא קיבל מה'. לא סותר שהפעולה הא-לוקית עוברת דרכו, דרך הפעולות שלו והאסטרטגיה שלו (בוא נגיד שאדם רגיל לא יכול לנצח ארי ודוב לבדו). הרמב"ם במורה-נבוכים מביא בדרגת רוח הקודש במעשים את דוד ושמשון, שאע"פ שמדובר במעשים גשמיים, זה סוג של רוח הקודש, סיוע א-לוקי שחל במעשי האדם. אצל שמשון זה בולט ממש העניין הזה, שלולי עזרת ה' הוא לא היה מצליח לנצח, רק כשרוח ה' מתחילה לפעם בו הוא מצליח להרוג את הפלישתים, וכל הכוח שלו תלוי בכך שהוא נזיר א-לוקים.

מסביר במאות דוגמאות שרק על השם הוא סומך.

"אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט"

"כי לא בחרבם ירשו ארץ, וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם"

"כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני"

כן כן מדובר באותו דוד המלך שידיו מלאו בדם שכתב את הפסוקים החרדיים האלו

מבינים שאין שום סתירה, בין הצורך להתפלל/ללמוד וכיוצ"ב לבין הצורך לפעול בגשמיות.

וממילא אם יש צורך לפעול בגשמיות, אז להגיד "רק בזכות השם" זה לא נכון.

בזכות ה' ובזכות שלוחיו הטובים, החכמים והאמיצים.

 ולפי מה שאמרתי אין אף סתירה. מכירים תודה לחיילים כי בפועל הם עשו, אבל מבינים שבאמת הכל מאת ה', כי הוא זה שנתן להם את הכוחות וסייע בעדם (וגם בשעה של המלחמה עצמה לא יכלו לנצח לולי עזרת ה', ככה זה אצל עם ישראל). או אם אתה רוצה עוד פסוק מפורש שלא מתהילים: "...אל יתהלל הגיבור בגבורתו", או: "(יב) פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ...(יד) וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־ה֣' אֱ-לֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:....(יז) וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה: (יח) וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־ה֣' אֱ-לֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־ נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה" (דברים פרק ח פסוק יב - יח (פרשת עקב). לכן, הכתבה שהבאת לא מביאה אף הוכחה לדבריך.

כן, אבל גם צריך להבין שזה לא משנה כמה גיבורים וחכמים השליחים בסוף לולא ה' אין הצלחה.

אנחנו נודה לשליחים גם כשאין הצלחה כי היתה להם כוונה טובה וכו'

יש שליחים כי ה' פועל איתנו דרך הטבע, דרך ניסים נסתרים.

אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר.

כלומר אם ה' כן ישמור עיר, *לא* שווא שקד שומר.

הפסוק אומר בדיוק ההיפך ממה שהתכוונת. 

"אם ה' לא ישמור עיר- שווא שקד שומר"

אך אם ה' שומר על העיר לא שווא שקד השומר.

אדרבה אם אין צורך בשליחים בעולם הזה אזי שווא שקד השומר בין ה לא ישמור עיר ובין אם ישמור עיר -  אין לפעולות השומר אף משמעות.

רק אם נבין שדרך פעולתו של ה בעולם היא ע"י שליחים בעולם הזה שמנתבים את הסיוע השמיימי לכדי מערכות טכנולוגיות יקבל הפסוק משמעות.

אני מבין שכאנטיתזה לתפיסות חרדיות שתופסות שהכל בידי ה', וממילא שומטים ידיהם מלעשות השתדלות (שאגב, אלו תפיסות שמאוד דומות לתפיסות מוסלמיות: הכל מכתוב), אתה תופס, וביושר ובצדק, שאין זה כך, וה' ברא את בני האדם במציאות כדי שהם יפעלו ויעשו. אבל נראה לי שהאמת איננה צריכה להקצין כ"כ מאותה תפיסה מוטעית, ואפשר להבין את התפיסה שהצגתי כאן. אני חושב שהחרדים מדגישים מאוד את המקום הא-לוהי, ומבטלים את המקום האנושי (עיין כתבה כאן של הרב שרקי שהסביר את התפיסה המוסלמית: הרב אורי שרקי: הנאצים היו בעלי תורת הגזע, חמאס באים בשם הדת שכפי שאמרתי דומה מאוד לתפיסה זאת), התפיסה שאתה מציג מבליטה מאוד את המקום האנושי, אך מנגד קצת מעלימה את הא-לוה, והתפיסה שאני מציג באה להראות שהעולם והא-ל אלו לא דברים מנוגדים. בסופו של דבר העולם הוא עולמו של הקב"ה, ואין בעצם הבדל מהותי בינו לבין העולם. כמו שאומרים חז"ל שאדם לא מתקנא בבנו ובתלמידו, כך גם ההגדלה של המקום הא-לוהי אצלי לא מצמצמת את המקום האנושי, וכן הפוך, ההגדלה של המקום האנושי לא מצמצמת את הנוכחות הא-לוהית. מדובר על שני דברים שמשלימים זה את זה, ובאים תמיד ביחד.

אמרתי שזה גם וגם.

אחרי שיצאתי מניתוח בריא ושלם, לא התלבטתי אם להגיד הגומל או להודות לרופא. היה לי ברור שצריך גם וגם

כאילו אמרתי דברי כפירה..

עולם הפוך

איך ממשפט אחד שלי אתם עושים אקשן

יאללה לא צריך תמיד לחפור ..

מה יש להגיד פה ?

להגיד נכון מפחיד

או לי  לא מפחיד

וזהו חחח

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.