מאיזה גיל מצפים שהילד יחשוב גם על הסובבים אותו?הכל לטובה
אני מבקשת לנקות לפסח דברים קלים או מגירות אישיות- ללא מענה


מבקשת לאסוף משחק קלפים מפוזר בשטיח כדי שהתינוק לא יהרוס את המשחק- אחרי חמש פעמים זה נאסף. וזה משחק שהילדה אוהבת לשחק וחבל לה שיהרס וילך לפח.


אנחנו חוזרים מהגינה, משאירים אותי לבד להרים עגלה עם תינוק ושקיות, בכל המדרגות. אף אחד מהילדים לא מציע עזרה.


הסוודר נופל מתחת לשולחן ונשאר שם. למה להתאמץ? אמא תרימי את.


מסיימים לאכול ונשארת השקית- באים להביא לי. מה אני פח?? אחרי כמה וכמה הסברים מה לעשות, עדיין באים ומביאים לי. זה כבר מעצבן.

בני כמה?בתי 123
כתה ב וגןהכל לטובה
ועוד משהוהכל לטובה

כל פעם שאני מנסה תכנית לעצמאות, בעלי מתישהו מפסיק. הוא מעדיף לעשות להם כי זה יותר קל ומהיר. ככה יוצא שאין עקביות בתכנית.

רק לגבי זהאני10
ילדים יודעים מעולה לעשות את ההפרדה בין סביבות ומטפלים שונים. גם אם רק כשהם איתך הם ילמדו להיות עצמאיים זה כבר המון כי את הכלים יהיה להם
אמאל'ה איזה קשה זה נשמעשושנושי
אין לי ניסיון.. לא מתמצאת בכלל
אני שמעתי פעםמשהבשלות הזו מתחיחה בגיל 6, 7זברה ירוקה

אבל רק מתחילה.

זה בגרות שמבשילה לאט

אבל את תראי בעזה זה כמו פרח.

פתאום זה פורח

ובכל אופן בעיני כד שזה קורה מעצמוזברה ירוקה

צריך גבולות.

כאילו לא לשאול לגבי לנקות מגירה, אלא להודיע..


וגם חושבת שגם אנחנו כמבוגרים

לא תמיד תמיד יש לנו כח להתאמץ לעזור למישו אחר..

וזה בסדר.. 

מאיזה גיל התחלת להרגיל אותם?Seven

שדברים שסיימו זורקים לפח?

שכשחוזרים מקניות כל אחד מרים משהו

שכשמסיימים לשחק אוספים?

זה תלויoo
גם באופי של הילד (יש ילדים שאוהבים יותר עשייה ורואים יותר את האחר)


וגם באופן שבו ההורה מתנהל (איך מבקש עזרה, דוגמה אישית שנותן)


וגם בגיל, הסתכלות על האחר זה משהו שמתפתח


אצלי בן ה4 כבר מציע לפעמים עזרה ונענה לחלק מהבקשות, בן 13.5 לעומת זאת מציע ונענה רק בדברים ספציפיים שאוהב, לדברים אחרים קשה להניע אותו, בן 18 שמציע עזרה ועושה מעצמו מגיל צעיר.

מרגע שתדרשי ולא תבקשיהבוקר יעלה

זה לא פשוט כמו שזה נשמע, ואני לא יודעת מאיזה גיל הם חושבים על זה מעצמם.

אני כן יודעת שכשאני עולה עם קניות אני נותנת להם לעזור כל אחד כפי גילו, עם שקיות קלות, העיקר שיבינו שהם שותפים.

למי שנפל הסוודר, הוא ירים. תבקשי.

משחקים הם יודעים שהם אחראים לאסוף, אחרת זה הולך לפח. זה לא המשחקים שלי, זה שלהם.

עטיפות של ממתקים, הקטנה באה להביא לי ואני אומרת לה - קחי לפח, אני לא הפח. וכן הלאה..

לגבי פסח, בשגרה אני אומרת להם לפעמים לרוקן מגירות אישיות מדברים שלא צריכים.. אבל אם אני רוצה שזה יהיה יעיל ונקי כמו שצריך אני עושה את זה איתם. מרוקנים, מנקים ומנפים.. הם גם אוהבים לעשות את זה יחד.

ואחרי כל זה, צריך לדעת שיש ילדים שאוהבים יותר לעזור מאחרים. זה לא אומר לא לבקש/לומר לנקות. אלא לדעת שמעורב בזה גם אופי.

מגיל אפס 😅מגיל שהם מבינים הוראות פשוטות...0544

הבת שנה ו5 שלי כבר זורקת דברים לפח, מביאה נעליים, אוספת יחד איתי צעצועים... בסוף אפשר להביא כיף ולהגיד כל הכבוד וגם למחוא כפיים. אני לא יודעת בן כמה הבן שלך וזה לא באמת משנה. מציעה לך להתחיל בדברים הכי קטנים וטריויאלים, וגם להסביר לו שאת סומכת עליו והוא יכול , זה חשוב לתחושת המסוגלות שלו ולעצמאות שלו.. וגם כמובן חינוכית ..

ולא נורא זה קורה לומדים תמיד ותמיד אפשר לתקן. 

וזה נשמר? אצלי בגיל שנה וחצי מתלהבים ממששיפור
ובין גיל שנתיים לשלוש זה נהיה יותר מורכב
מציינת שברור שיש רגעים שהן לא משותפות פעולה0544
הגילאים אצלי זה תיכף 11 עד שנה כמעט וחצי... ספציפית לגבי תשומת לב לסובב, זה גם נלמד מאיתנו כמודלינג, וגם כדאי לדבר את זה , שצריך לשים לב לסובב ולאחר. לאט לאט זה יחלחל...
אני חושבת שענית פה על שתי שאלות שונותבארץ אהבתי

מגיל אפס אפשר לחנך לשותפות.

אבל אני לא חושבת שמגיל אפס ילד חושב על הסובבים שלו. זו בשלות שלוקחת יותר זמן.

רק שגם כשילד עוד מרוכז בעצמו עושה בשביל עצמו, אפשר לפתח בו מוטיבציה לעזור - כי הוא רוצה שיעריכו אותו, כי הוא רוצה להרגיש חלק מהמשפחה, כי הוא רוצה להרגיש גדול, וכו'.

וכמובן שאנחנו נותנים לזה גם פרשנות של עזרה, ומחמיאים על כמה שזה משמח אותנו, ומתוך כך זה מחנך אותו גם למחשבה על אחרים.


אבל בגיל צעיר זה טבעי ובריא שילד יעדיף את האינטרסים של עצמו על פני של אחרים. הדרך לגייס אותו לעזרה היא על ידי זה שמכוונים לאינטרסים שלו, ולא על ידי זה שמצפים ממנו לחשוב עלי ועל כמה שזה יעזור לי...

הרעיון- לא לצפות לזה בשום גיל. הפתרון- לדבר בנחת,אמהלה

לדבר ולדבר ולדבר.

פשוט להגיד.

הם בד"כ לא מבינים בין השורות ולא יודעים לזהות שאמא כרגע צריכה עזרה.

לפעמים גם בגיל 15 הם עדיין לא קולטים.....

אז-

פשוט לומר

X אני צריכה עזרה במדרגות

Y תרים בבקשה את המשחק מהרצפה שלא יהרס. ואם לא הרימו ונהרס? ילמדו לפעם הבאה!

וכמובן- לא  לשכוח לפרגן כשהם כן היו ערניים לצרכים של אחרים. "ראיתי ששמת לב שנפל הבקבוק לתינוק והרמת, כל הכבוד" וכן הלאה.

רק נחת

ואם את מבקשת תפנה בבקשה שולחן, ולא עושיםנק - ניק

אז מה את עושה?

אומרת שוב ושוב ומסבירה. יש לי ילדה שהתפקידאמהלה

שלה בבוקר הוא להכניס את המיטות.

וכל בוקר מחדש היא שוכחת

וכל בוקר מחדש אני מזכירה לה

ברור שיש בקרים שזה כבר נאמר בכעס כי זה בהחלט נמאס לי.

אבל לרוב אני מליחה להתאפק לבקש ולהזכיר לה יפה.

בסוף היא תלמד

ואם היא לא היתה שוכחתנק - ניק

אלא בוחרת ללכת לקרוא במקום התפקיד שקבלה. מה אז היית עושה?

זה בד"כ לא שכחה... יותר עצלות וחוסר רצון. עדייןאמהלה

אני מגיבה אותו דבר כי זו הדרך היחידה להגיע לפתרון.

לא יעזור שאצרח עליה כל בוקר מחדש

זה פשוט לא יעיל.

אבל אני משוכנעת שבסוף היא תבין שזה חשוב לי וזה התפקיד שלה והיא תעשה אותו גם כשלא "בא  לה"

עוד דוגמא עם אותה ילדה- בכל צהריים היא מעיפה את התלבושת שלה, מכוצ'צ'ת אותה על המיטה למרות בקשות חוזרות ונשנןת שלי לתלות אה.

אמרתי לה שאני מפסיקה להזכיר לה לתלות את הבגדים

אם היא שוכחת או שלא מתחשק לה לתלות שתדע שמחר היא תלך עם חולצה/חצאית מקומטת. ובפעם הבאה אני לא מגהצת.

לאט לאט זה מחלחל לה. אמנם יש לה פספוסים אבל פעם אחת ללכת עם חולצנ מקומטת הספיק לה. (ממש לא מזיז לי מה יחשבו חברותיי המורות על בתי ה"מוזנחת" אם חשוב לי לחנך אותה לסדר, ממש לא מעניין אותה תגובת הסביבה)

מגיל קטן ממשבשורות משמחות

הם עוזרים ומרצונם

אני נותנת להם לעשות דברים גם אם הם לא עושים טוב או מתבלבלים בהתחלה העיקר שיעשו אפילו טעויות.

וגם עוזרת אבל יחד איתם והדפוסים טבועים בתוכם.

וגם עידוד- מילה טובה וגם התחלתי לעשות להם מדבקות נחת שעל המדבקה אני כותבת על כל מיני דברים טובים שהם עושים והם ממש אוהבים

יכטלה לפרט איזה דברים את נותנת להםממשיכה לחלום
לעשות גם אם הם עושים טעויות?
למשלבשורות משמחות

לפזר כלים לארונות מהייבוש כלים

לפזר קניות מהסופר

לקלף/לחתוך ירקות

לנקות כלים, את הבית(כלים,טיטוא וכד')

ועוד ועוד

וואו ומאיסה גיל?ממשיכה לחלום
מגיל שהםבשורות משמחות

קטנים מאוד ויש להם את היכולת הפיזית והמוטורית.

לפזר קניות/כלים מגיל שהם יודעים ללכת חח

לטאטא מגיל שהם מצליחים להחזיק את המטאטא..

העניין הוא לא לכבות את הרצון

למשל אתמול הבת שלי רצתה לפנות את האשפה שהצטברה בכיור נתתי לה כמו שאני עושה עם שקית אוכל ואז היא הסתבכה להוציא עוד נגלה אז היא בקשה עוד שקית ונתתי לה. יכולתי לא להרשות, יכולתי להתעצבן עליה בשביל מה עוד שקית, אבל נתתי להתנסות ולהצליח גם אם זה שתי שקיות לא נורא אבל לפעם הבאה היא תרצה שוב ושוב לעזור לי כי היה לה ניסיון טוב והיא תשפר את עצמה בהמשך. והיא בת 4..

אפשר לשאול אותך שאלה בעניין?ממשיכה לחלום

או בפרטי או פה

פשוט לא רוצה לנצלש לפותחת...

תודה, שאלתי אותךממשיכה לחלום
בשמחהבשורות משמחות
עניתי
לצפות שהם ישימו לב מעצמם שצריך עזרה?מתואמת

זה רק מגילאי העשרה, וגם זה רק ילדים בעלי אופי מתחשב...

לבקש יפה ושזה מיד ייעשה?

זה יכול לקרות כבר מגן חובה, אבל רק אצל ילדים ממש-ממש מיוחדים.

לרוב צריך לבקש כמה פעמים, ולפעמים לעבור ל"איומים" ("אם לא תאסוף את המשחקים הם ילכו לפח!") כדי שזה יקרה...

אני בעד לנסות לבקש יפה ("חמודים, חזרנו מהגינה והיה כיף, ועכשיו אני צריכה בבקשה עזרה עם העגלה"), ואם הם פיתחו חירשות זמנית - להשתדל לכלוא את האנחה ולעשות את זה בעצמי... ובעיקר לזכור שהם ילדים, ובאמת בעיקר רואים את עצמם, וחושבים שלהורים שלהם יש יכולות על... (שזה מחמיא, בסופו של דבר )

האמת שדווקא בגילאי גן אפשר יותר בקלות לבקש מהם עזרה, אם מצליחים להעצים אותם ולומר שהם גדולים ואלופים ואיזה מדהים שהם מצליחים לעשות דברים כאלה. (בת החמש שלי, למשל, כשנחה עליה הרוח מסוגלת לסדר יפה את כל הסלון...)

ועוד דבר - לבקש עזרה מהילדים לפי נטיות לבם. יש לי ילד, למשל, שאוהב לסדר. לרוב אין לו חשק לזה, אבל כשכן - הוא עושה את זה מצוין ממש. ואז אני משבחת ומעצימה אותו מאוד, וכך יש לו חשק להמשיך. או ילדה שאוהבת לעשות יצירות - אז כך אני מפעילה אותה בשמירה כל הקטנים, כשהיא עושה איתם יצירות. או שהיא אוהבת ללכת לקניות, אז קפיצה למכולת זה תפקיד שהוא לרוב שלה. יש ילדים שאוהבים להתעסק עם מים - אז לתת להם לשטוף רצפה או לנקות דברים באמבטיה. וכן הלאה...

לא תמיד זה מסתדר עם הצרכים הנוכחיים שלך, אבל זה מה יש...

ודבר נוסף - מדי פעם אפשר לעשות להם שיחות מוטיבציה, ולדבר איתם על כך שהבית הוא של כולנו, ולכולם יש אחריות שהוא יתנהל היטב, לא רק להורים. זה בדרך כלל מחזיק מעמד לתקופה קצרה אחר כך...

יש הבדל מאוד גדול בין לדעת לפעול לפי כללמקרמה

לבין לעשות משהו בשביל מישהו אחר


לדוג


ילד בגן יכול להפנים שיש כלל שבסוף הארוחה מורידים מהשולחן... כי זה החוק

יכול להיות שלפעמים יצטרך תזכורת


אבל לצפות ממנו לראות שאמא עובדת קשה ולכן הוא יתחשב בה ויוריד מהשולחן- זה ציפיה שלא תואמת גיל


זה לא סותר שהרגישות לאחר זה חינוך מגיל 0


ז.א. - אפשר לפמפם שזה הכלל- וזה נקבע ככה כדי לעזור לאמא


טוב, תודה לכולןהכל לטובה

נתתן לי נק' למחשבה.
הבעיה היא שאני מצפה שאחרי שאני מסבירה כמה פעמים זה יכנס ויופנם.
וכשזה לא זה יוצא ברגעי כעס...למשל- למה הסוודר שלך זרוק? את אחר כך עוזרת בכביסה?
ואני כן לוקחת עזרה חיצונית. ובכל זאת יש הרבה דברים שהם עלי...
 

אמרתי הבוקר לילדים בני 10.5 13 ו8.5 להרים פיג'מותאמהלה

מהרצפה. הייתי צריכה לבקש 3 פעמים עד שהפנימו שהתכוונתי שיעשו את זה....

זה באמת מתסכל, אבל הם לפעמים כ"כ שקועים בעולם שלהם שהם לא מבינים מה אכפת לי שזה על הרצפה.

לכן תפקידנו לדבר, לתווך ולהסביר. שוב ושוב ושוב

בסוף זה מחלחל

וכמובן, שוב- הרבה הרבה לפרגן

בעינייoo
זו ציפיה שגויה ואין מה לכעוס על ילדים שלא עושים
מבינה אותך ממשמתואמת

גם אני נופלת להתפרצויות הכעס האלה...

אבל אולי עדיף לומר ככה: "למה הסוודר שלך זרוק על הרצפה? אמא לא יכולה לעשות לבד הכול בבית, אז לפחות את הדברים שלכם תדאגו לשים במקום."

אני לפעמים עושה להם סיבה ותוצאה: "לא מצאת את הנעליים בבוקר? אולי זה כי לא שמת אותן במקום. אמא אמנם מסדרת את הבית כל ערב, אבל היא לא יכולה לשים לב שכל הנעליים חוזרות למקום..."

לא יודעת אם זה עוזר מיד, אבל מקווה שזה מחלחל...

שמעתי פעם טיפ משנה חייםאמאשוני

על כל "למה" שיוצא מהפה, לעשות משהו קטן

כמו לשים מטבע בכוס

או לשים מדבקה.

או לעשות סקווט (להרוויח ספורט על הדרך חח)


תקשיבי מניסיון זה משנה עולם.

זה נכנס לי כבר למחשבות.

נגיד התקלחתי ולא היו מים חמים, במחשבה אני "למה גמרו את המים החמים????"

ואז באה לעשות סקווט במקלחת וצוחקת על הסיטואציה..


המטרה כמובן להתרגל להוציא את העוקץ מהביקורת שמתחפשת לבירור.

את לא באמת מבררת למה הסוודר זרוק, אלא מעבירה ביקורת על העובדה שהסוודר הזרוק.

לכן על כל "למה" אוטומטית תגבי ממך מחיר קטן סמלי כלשהו.


זה מרגיל לנסח מחדש ומתרגל תקשורת נכונה יותר.

למשל: אני רואה שהסוודר זרוק, תוכל בבקשה להרים אותו?

או: אה הנה הסמרטוט שחיפשתי, אה לא, זה לא סמרטוט בעצם..

או אפילו רק לומר את המילה: "סוודר"


כל הניסוחים האלו יותר נעימים לשומע ולא גורעים מהאומר.

אני חושבתאמאשוני

שיותר ממה שאת זקוקה לעזרה או לעצמאות שלהם,

את זקוקה שיראו אותך ואת כל הטרחה והעשייה.


עם הילדים תנסי לדבר בקול את הרגשות שלך ורגשות באופן כללי.

ולשתף גם מבוגרים אחרים בתחושות שלך.

את בשלב קשה בהורות שהילדים מספיק גדולים שיש הרבה עשייה סביבם, ומדי קטנים להיות עצמאיים או לשאת באמת בנטל המשפחתי.


אז קודם כל תתני לגיטימציה לתחושות שלך.

זה קשה כשחוזרים הביתה שהם עושים כמו כלום ואת נשארת לבד עם להרים הכל,

זה קשה שכל הזמן צריך לעשות דברים.


אבל תפרידי בין מה שאת מרגישה שזה סופר לגיטימי, להתנהגות שלהם שגם היא די לגיטימית ותואמת גיל והתפתחות.


לגבי לדבר רגשות, את יכולה לומר למשל:

אני חותכת סלט לילדים המתוקים שלי וזה משמח לראות שמשתתפים איתי במשימה ומביאים ירקות מהמקרר.

אני שוטפת כלים וזה עוזר לי שפורסים מגבת

אנחנו עוד מעט עולים הביתה וזה כ"כ ישמח אותי כשכל אחד יעלה משהו (לפרט מה בדיוק הם אמורים להעלות)

אנחנו מנקים לפסח וזה יעזור לי שתנקו את המגירה. ואם הם לא רוצים לבצע בזמן סביר לומר להם,

אני רואה שאתם רוצים עכשיו לשחק ולא לנקות את המגירה, אני מבינה באמת המשחק הזה מושך מאוד.

יש לי הרבה עבודה היום לנקות את א ב ג

ואני קצת חוששת שלא אספיק, זה ירגיע אותי לדעת שסיימתם לנקות את המגירה עד שהשעון יראה 123


להשתדל לשים פוקוס על מה שכן עושים, ולא על מה שלא עושים.

כלומר לשבח כשהם כן מרימים בגד מהרצפה, לשבח כשהם כן זורקים לפח דברים, לשבח כשהם מעלים משהו הביתה. לשתף אותם בהרגשה הנעימה שזה עושה לך. (אני שמחה לראות שאתה משתדל לשמור על הבגד שקניתי לך)


בנוסף להשתמש בהומור

למשל מביאים לך שקית במקום לזרוק לפח.

תגידי: איזה קטע שחשבת שאני פח. מה השמלה שלי באותו צבע?!

או איזה יופי, איזה ילד מקסים. איזה מתנה הבאת לי? שקית! אוי זה מקסים, אפשר לשים בתוך השקית משהו. מתנה מקסימה.

עם חיבוק ונשיקה.

תשאירי את השקית במקום נגיש, רוב הסיכויים שהיא תיעלם משם..


בנוסף, גם עבור הדברים הטריוויאליים שאת עושה עבורם, תשבחי את עצמך "בשמם"

למשל סיימו לאכול ואת מפנה את הכלים, תגידי לעצמך בקול: תודה רבה לאמא המתוקה שטרחה והכינה ארוחה כ"כ טעימה!

תודה רבה לאימוש שקיפלה את הכביסה

כל הכבוד לאמא החרוצה שניקתה את החדר ועכשיו נעים להיות בו.


בסוף זה מחלחל...

מקסים ממש!! הלוואי שאצליח ליישם...מתואמת
כדאיבשורות משמחות

להפנים את הציפייה לא במהלך הסיטואציה אלא ליצור שיח עם הילדים או עם כל אחד בנפרד ולהסביר מה מצופה ממנו מה כללי הבית. בזמן סיטואציה מגיבים בלי לחשוב ואז באמת כמו שאת מתארת שאת מותשת והם לא מתייחסים כי זה מעצבן שאת מגיבה להם ככה.

אפשר אפילו להשחיל בשולחן שבת איזה פנינה על זה אולי אפילו לפרגן למי שהצליח לעמוד בכללי הבית/עזר לך/אפשר לפרגן אם ילד עזר להכין לארגן אז ממש להגיד 'תראו את הפינת משחקים איזה מסודר ונעים לשחק דני ודנה ארגנו ממש יפה.' או 'תראו איזה פינוק עשה לנו ישראל, איזה סלט טעים הוא חתך את הירקות, מקסים, תודה רבה'

אבל בעיקר לשחרר ולתת להם להתנסות גם אם לא יצליחו במאה אחוז

מסכימה איתךאורות המלחמה
אני ראיתי שחיזוק חיובי עובד הרבה יותר טוב מהערות על דברים שלא עשו. אז אני משתדלת לצ'פר ולחזק את מי שכן עושה, ולא מתמקדת במי שלא עושה 
אני חושבתעטלף עיוור

שזה המון עניין של אחריות שאת לוקחת. בעיקר על דברים שלהם.

הבן שלי בן 4.5 קיבל רחפן מאוד יקר מסבא.

הוא מתעלל בו בלי סוף ואין לי ספק שעוד יומיים זה יפסיק לעבוד.

הסברנו לו שיש הוראות הפעלה, בעלי הראה לו איך מנווטים פחות או יותר, אמרנו לו שזה שביר ומפה- זה שלו.

אם זה יהרס או יישבר בעיני זה שכר לימוד הרבה יותר גדול מאשר שאני אגיד לו כל פעם שיזהר, שיהיה יותר עדין עם זה וכו.

גם לגבי הסוודר, מה אכפת לך שזה נמצא על הריצפה?

אם זה חשוב *לך* שלא יהיה על הריצפה- תרימי

ואם לא, אז הוא יתלכלך או יקרע והם ילכו איתו ככה לגן או לבית הספר כחלק מהאחריות שלהם.

זה לא עונש. זה לקיחת אחריות.

אין מקום לשני אנשים לקחת אחריות ולכן ברגע שאת לקחת אוטומטית הם לא יקחו.

והרעיון הוא לא לקחת אחריות על דברים שלא חשובים לך לא בשביל שהם יעשו אלא מתוך הרפיה אמיתית.


כתבתי קצת מבולגן, מקווה שיצא מובן.

ואני מבינה אותך מאודדד. עבודת חיים בשבילי

אבל עכשיו אני קצת קוצרת את הפירות וזה כיף גדול.

ואם מתאים לך אז ממליצה על הפודקאסט של עינת נתן, בעיקר הפרקים הראשונים. עזרו לי מאוד.

אבל אין לך ציפייה לעזרה גם במה שחשוב לך ולא להם?112233445566
חשובה לי השותפות בביתעטלף עיוור

אני זוכרת שפעם @אמאשוני כתבה על הבן שלה שהיתה לו פינה בסלון לכל המכוניות שלו ואמא שלה הגיעה ואמרה: אף פעם לא יהיה מסודר אצלכם בבית?

והבן שלה לא הבין מה לא מסודר. כל מכונית וכל משאית היתה בדיוק במקום המיועד לה.

(תראי איך אני מצטטת אותך אמאשוני. זה ממש הולך איתי).


מה שאני לקחתי מזה זה שגם אם יש לנו המבוגרים סדר מסוים בראש, איך דברים צריכים להתנהל ולהראות, זה לא בהכרח מה שהילדים שלנו מרגישים.

בעיניים שלי מכוניות בסלון זה בלאגן אבל כמה אלבומים מסודרים יפה על השלחן עם פרחים זה יפה.

חשובה לי השותפות ביחס לילדים, שהם חלק מהבית ועושים ועוזרים (ואגב זה באמת ככה)

אבל לא למחוק אותם או לחייב אותם. מעבר לזה שזה לא יעיל זה גם לא נכון בעיניי.


אנחנו משתדלים למצוא דברים שמתאימים לכל אחד מהם, מסבירים להם את הרעיון הכללי וזה ככ חמוד לראות שהם רוצים להיות חלק.

אבל לצורך העניין לא מפריע להם סוודר עם חורים ונהרס112233445566

ומלוכלך וכו.

אבל לי כן מפריע.

יש לי צפייה שישמרו על הציוד שלהם  גם אם לדעתם זה לא בעיה.

נגיד הילדים שלי אוהבים לדרוך על הקופסאות קרטון של משחקי קופסא

ולא מפריע להם שנהרס


לא לגיטימי שלא ידרכו כי לי מפריע?

אני שואלת באמת כדי ללמוד

כי אני מתחברת לנושא של להרפות

ושל שילמדו לבד את התוצאה וכו..

אבל רואה גם צד שני, מבינה?

מבינה לגמריעטלף עיוור

זה מתחבר לי גם לעניין של הצבת גבולות ובחירת מלחמות.

השאלה איך אנחנו רוצים לראות את היומיום שלנו וכמה מאמץ להשקיע בתביא, תחזיר, תעזור וכו.

אני בוחרת את המלחמות שלי.

מאוד חשוב לי יופי ואסטתיקה אבל זה לא שווה לי את המלחמה שנלווית לזה.

לכן הבת שלי שביקשה מעצמה להתלבש לבד עוד לפני גיל 3 (חולצה, מכנס, גרביים ונעליים!) חופשי יכולה ללכת לגן עם חולצה הפוכה.

אני מחמיאה לה בלי סוף על זה שהתלבשה לבד ומבחינתי למרות ש*לי* חשוב שהיא תראה הכי יפה שיש אני מבינה שיש דברים אחרים, רצונות אחרים של אנשים אחרים שאני רוצה לכבד.

(בסוגריים ממש זה מתחבר לי לזה שהילדים שלנו הם לא התעודת זהות שלנו, הם לא מייצגים אותנו. אם הם הולכים עם סוודר קרוע זה לא אומר כלום עלינו. באיזשהו מקום אני יותר אעריך אמא שהילד שלה הולך עם סוודר מלוכלך אם יש מאחורה חשיבה מאשר אמא שהכריחה את הבן שלה ללבוש סוודר מסוים פשוט כי היא רוצה וחשוב לה והילד לא רלוונטי בסיפור).

ולגבי קופסאות, אז בעיניי לגמרי אפשר להציב גבולות. להגיד בבית שלנו שומרים על רכוש (תמיד מעדיפה לנסח בצורה חיובית) אבל זה יותר אילוף מחינוך. ופה גם מגיעה ההבנה שלא בטוח שיקשיבו לי בפעם הראשונה, שאם נסביר להם את הרציונל מאחורי אולי זה יעזור להם להתחבר גם לרעיון הגדול.


אבל מבחינתי יש הבדל גדול בין 2 הדוגמאות בעיקר עם מה שעומד מאחורה.

בדרכ כשמשהו חיצוני נכנס לתמונה כמו סוודר מלוכלך ואז יגידו איזה אמא אני אז אוטומטית אני מבינה שאני בבעיה בעיקר כשיש השלכות על הילדים.


וואי אני משתגעת. אני אחרי לידה ומרגישה שאיבדתי את היכולת ביטוי שלי. איזה סיוט🤪

התבטאת מקסים דווקא! אהבתי את דרך החשיבה שלך❤️מתואמת
אוללה. איזה כיףעטלף עיוור

אבל מכירה את זה שאחרי לידה המח מרגיש פירה?

אז ככה אני🙈

כן, בטח מכירה, לכן אני מעריכה עוד יותר את תגובתך😉מתואמת
לא לגיטימי לצפות מהם לא לדרוךאמאשוני

כי לך זה מפריע.


מפריע לך משהו?

תשקפי להם את זה נכון.


לא לגיטימי לצפות מילד להיות קורא מחשבות או להיות מסוגל לציית להוראות שקשות לו לתפיסה.

זה לא מרצון למרוד, זה מבלבול.

גם אני בתור עובדת שכירה מתקשה לעמוד בציפיות שלא ברורות לי,

לא בגלל השאלה אם זה לגיטימי לבקש ממני לעשות משהו בלי להבין את המטרה,

אלא כשאני מבינה את המטרה, זה גורם לדרך להיות ברורה יותר וממילא מגביר את יכולת הביצוע.


למשל בנוגע לקופסאות המשחק,

אפשר להגביל את כמות המשחקים, אפשר להרגיל להרים את הקופסה ולא להשאיר אותה בגובה הרצפה.


אם זה מספיק חשוב לך, עדיף להשקיע עשר דקות בשבוע למשך כמה שבועות, בנחת ובנועם ולא להשקיע עשר שניות כמה פעמים ביום מתוך אמירה ביקורתית או ציווי.


מה את יכולה לעשות בעשר דקות שאת מקדישה פעם בשבוע לנושא?


1. לפתוח קופסה עקומה/ קרועה, להראות להם לעומת קופסה שלמה ולשחק מצא את ההבדלים.

המטרה שיעסיקו,בעצמם מסקנה שמה שעקום נוטה ליפול ולהתבלגן מהר יותר.


2. לבקש מהם למיין 10 קופסאות מה שלם ומה קרוע מתוך משחק (אפשר לצ'פר במדבקה מי שמצליח למיין הכי נכון)

מטרת המשחק ללמד אותם לשים לב לניואנסים.


3. לערוך שיח משותף שבו הם מביעים את הרצון/ חוסר רצון לשמור על קופסאות שלמות. חשוב בשלב הזה לשמור על שיח פתוח ולעודד אותם לחשיבה עצמאית.


4. נניח הם הגיעו למסקנה שלהם לא מפריע קופסאות שבורות, לתת להם להציע רעיונות חלופיים. למשל להעביר חלק מהמשחקים שקשה לשמור עליהם לאחסון יותר פרקטי.

למשל מגירות כתר עבור משחקים כמו מגנטים ופליימוביל, ושקיות איקאה לסגירה חוזרת עבור משחק זיכרון או משחק התאמות.

תנסי לאתגר אותם בחשיבה האם לפאזל למשל יש ערך מוסף בקופסה עצמה (תמונה מסייעת)

אפשר גם להחליט על פיילוט ולשמור את הקופסאות המפונות לתקופה מסויימת ולחזור ולשאול האם הקופסה עצמה עושה יותר חשק לשחק או שזה לא משנה להם.


5. נניח ובשיח המשותף הגעת למסקנה שלהם זה לא מפריע ולך כן ואת לא מוכנה לוותר על הנקודה הזאת. את מסבירה להם יפה שאת מבינה שהם לא מבינים וזה לא מפריע להם, לך זה מפריע ואת לא מוכנה יותר שקופסאות יהרסו והם יצטרכו להתרגל.

יהיה די קשה להשיג שיתוף פעולה, אבל הרבה יותר אפשרי כשהם מבינים את עצמם, מבינים אותך ומבצעים מתוך סמכות הורית ולא מתוך משימה מוזרה שעוברת אצלם כלאחר יד. (מתרכזים במשחק ולא בקופסה)


6. אחרי כל זה, בשלב ההטמעה, אפשר ורצוי להשתמש בחיזוק חיובי. (אני רואה שאיקס הקפיד להרים את הקופסה כדי שלא ידרכו עליה, אני רואה שוואי נזהר ללכת מסביב לקופסה למרות שהיא הייתה במעבר)

אפשר להשתמש בתומך זיכרון. למשל בתנועה מסויימת של הרמה והורדה של ידיים למטה ולמעלה.

הכוונה להדגים להם שלוש פעמים הורדה של ידיים למטה עם קופסת משחק והרמה של ידיים למעלה שרומסת על הרמת הקופסה.

כמה פעמים עם הקופסה, ואח"כ בלי הקופסה ועם דיבור. "להוריד משחק" (עם תנועת הורדה) "להרים קופסה" (עם תנועת הרמה).

אח"כ יישאר רק התנועה עצמה כתומך זיכרון.

כשאת רואה מישהו שוכח אז עושה "הורד הרם"

וככה הם מקשרים בין התנועה לבין הפעולה שהם צריכים לעשות.


בשלב ההטמעה כדאי לשלב יצירתיות,

למשל ילד שכח להרים קופסה, את עושה הצגה שאת לא רואה את הקופסה וכאילו נתקלת בה במקרה ואומרת אאוצ אאוצ קיבלתי מכה ממשהו..

והילד מסתכל ומיד מרים את הקופסה ואת "מחפשת ממה קיבלת מכה" וצוחקים.


אפשר לעשות משחק דילוגים מעל הקופסה, בוא נראה אם אני מצליחה לדלג, ולעשות פסיעה גדולה ומודגשת, ככה לילד יש הזדמנות לתקן ולא מתוך ביקורת ישירה.


אם כל זה לא עוזר, את יכולה לעבור לשלב הסנקציות. להסביר שאם לא שומרים על המשחקים אי אפשר לשחק יותר. נשמור אותם שיהיה לנו תינוק/ נכדים/ שכנים שיהיה להם חשוב שלמות המשחקים והם יקבלו את המשחק.


כמובן שזו רק דוגמה אחת, אפשר ליישם את העקרונות על כל "כישור חיים" שאת חושבת שנכון להטמיע.


בהצלחה!

המאסטרית!עטלף עיוור

כל תגובה שלך זהב.

בגדול את עושה לי חלישות הדעת, אבל אני אתאפס על עצמי ואנסה ליישם😅

חח מי שמדברתאמאשוני

לא קראתי אמנם את כל התגובות

אבל בתגובות שלך התייחסת לנושאים החשובים במהותיות של חינוך ודינמיקה.


אני רק נתתי דוגמה איך מורידים את זה לפרקטיקה.

לפעמים מרוב שמשהו פשוט לנו, אנחנו לא מתקשים להתמודד עם העברת המסר הלאה.

תודה רבה!112233445566
נכון זה הבן שלי..אמאשוני

איזה קטע שאת זוכרת,

אני עדיין זוכרת את המבע המופתע/ מבולבל שלו 🤭

מכירה את התחושה והתסכולפודינג וניל

באמת ילדים לא חושבים מעצמם

ולוקח להם זמן להפנים

וזה נורמלי


כמה דברים שלמדתי על עצמי (ולומדת...)

*להגדיר ברור וממש ללמד. לחשוב שאני מלמדת אותם נגינה כלל ותרגולים- אימונים, כלל ותרגולים...

*הוצאתי את המילה למה וממילא הרבה פחות האשמה. במקום למה הסוודר על הרצפה? מחליפה ל הסוודר רוצה להגיע למקום שלו/ יש משהו על הרצפה שממש מבקש שישימו אותו במקום שלו

*המון המון פרגונים וצלשים, סמוך למעשה וגם אחרי, מספרת באוזניהם לאבא איזה ילדים גדולין/ איך סדרו היום יפה/ איך זכרו לשים את התיק במקום....


בהצלחה

וזה משהו תמידי...

הרבה לימוד ויש התקדמויות קטנות


מרגישה שזה חלק מעבודת ה' שלי כאמא...

הייתי מחלקת את השאלה שלך ל3 חלקיםאם מאושרת

1.מאיזה גיל הילד מקשיב לי?

2.מאיזה גיל הילד מציית להוראות?

3.מאיזה גיל הילד יחשוב על הסובבים אותו?


נראה לי שהתשובה לכל שאלה היא לא דווקא תלוית גיל.

לילד יש יצר הרע מאד גדול ( עוד אין לו יצר טוב) ולכן להקשיב למבוגר זה מאד קשה.

נראה לי שדווקא לתינוקות זה יותר קל- כי הם עדיין רואים את עצמם חלק מהישות של האמא,

ככל שגדלים הקושי גובר כי תופסים את ההורה כמבוגר,

בגיל ההתבגרות הכי קשה להקשיב למבוגר ואחר כך לאט לאט זה נעשה יותר קל ( ככל שהילד נהיה מבוגר בעצמו).


לגבי הדוגמאות שהבאת - זה אילוף ולא חינוך-

אצלנו בבית מרימים סוודר מהרצפה, אצלנו בבית כל אחד עוזר לעלות במדרגות...


חינוך אמיתי לא נגמר לעולם,( הרי ביננו גם לבעל הרבה פעמים אנחנו אומרות- אתה לא רואה שאני צריכה עזרה😉)

ונראה לי שהוא מתחיל בנו, כשילד. יראה שמבוגרים חושבים על אחרים הוא ישאף גם לעשות

כמותם.כשיש אווירה של לעזור אחד לשני ,הילד ירצה להתאים את עצמו לאווירה בבית ולכן גם יתנהג ככה.


אהבתי את התגובה שלך מתואמת
אני גם חווה את זהאורות המלחמה
אצל ילדים הרבה עובד על סיבה ותוצאה. עזרת לי - קבל נקודה. אחרי   x נקודות מקבל הפתעה. פעם חשבתי שזה לא אידאלי אבל ראיתי שלפי הרמבם זו הדרך... 
תודה לכולןהכל לטובה

קראתי הכל ויש לי נקודות למחשבה

הבנתי שאני בציפיות שלא מותאמות

ובעומס נוסף (לא פסח) שהשפיע עלי ...

מוסיפה על התגובות היפותאפונהאחרונה

(אולי חוזרת קצת אבל לא נורא)

ילד הוא אגוצנטרי ועסוק במה שמושך את תשומת ליבו כרגע.

אם את מצפה שבמוקד תשומת הלב שלו תהיה חשיבה על האחר (עלייך למשל) המשמעות היא שהוא יהיה פחות ילד, וזה לא יתרום להתפתחות או לבריאות הנפש שלו.

לשים לב למה שקורה מסביבי או לאיך האחר מרגיש זו עמדה של מבוגר, והיא מגיעה באופן טבעי כתוצאה תהליך של התבגרות והבשלה. התהליך הזה קורה באופן טבעי עם הזמן, והדרך הכי בטוחה לתמוך בו היא לאפשר היקשרות איתנה.

אם אני מזהה נכון, כשהילדים שלך מתנהגים כמו ילדים את מרגישה שקופה ולא מוערכת, ויש לך תביעה פנימית להיראות וש"יצילו" אותך - כשהיא מופיעה כלפי הילדים נוצר היפוך תפקידים, כאילו את הילדה והם ההורים.

יש לך פה עבודה עם התחושות שלך, שתעזור לך לשמור על עמדת הובלה גם כשאין שיתוף פעולה מצד הילדים ולא ליפול להתקרבנות.

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדשאחרונה

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^אחרונה