אחים תמיד רבים...

אני חושב א בל שחשוב להציב גבול אדום לאלימות. אם יש אלימות, להעניש. שידעו שזה גבול אדום

אבל מרגיש לי שלאחרונה זה נהיה מוגזם ממש... כמעט לא עוברת שעה בלי מריבה כלשהי - והיא כמעט תמיד תכלול אלימות (במכות או במעין קללות)...

אפילו עכשיו עשיתי ניסיון: אמרתי להם שאם עד מחר בצהריים לא יהיו בכלל מריבות, אקנה להם משחק שהם רוצים לפסח. לא עברה שעה - וכבר מריבה...

איך אפשר להציב גבול אדום לאלימות? אילו עונשים אפשר לתת? (מקודם נתתי לשניים מהם עונש ללכת להירגע עשר דקות בחוץ. אחד הסכים אבל השני מיד התחיל להתווכח ולצעוק שזה לא פייר, כי מקודם האחים נעלו אותו בחוץ, ולקח הרבה זמן ועונש נוסף עד שהוא הסכים לצאת החוצה...)

עם הגילאים האלה יש לך ניסיון?

(למרות שהיום גם שני הגדולים משום מה רבו ביניהם ברמה של ילדים וכמובם, בת השנתיים מחקה את המריבות והצעקות של אחים שלה בצורה מדויקת, ולמדה להרביץ חזק כמעט כמותם)

יש זמנים אישיים מדי פעם ויש זמן לשיתוף מהיום שעבר בכל יום (האמת שעכשיו עם ההכנות לפסח זה קצת התמסמס, אז אולי זה קשור להסלמה במריבות שלהם...)

לא נראה שזה רצון לתשומת לב. הם פשוט "נדלקים" בקלות מכל הערה קטנה של אחד האחים...

אבל אולי כן. אנסה לשים לב...

חיבוק גדול.

לי מציק אפילו הרעש עצמו של המריבה ואז אוטומטית אני נהיית יותר קצרה.

אין לי מתבגרים אז לא מרגישה שאני יכולה לענות לך.

אבל בדיוק היום חזרתי לשמוע פרק בפודקאסט של עינת נתן (בסוף יחשבו שיש לי אחוזים אצלה😆) על מריבות בין אחים וזה עזר לי מאוד!

(פרק מספר 6)

בגדול היא מסבירה כמה שזה בריא וטוב ובעיניה התפקיד של ההורים הוא רק להיות מד"א.

זאת אומרת בלי תיחקור של האירוע ואפילו לא להתקרב יותר מידי לזירה עד כמה שניתן, רק ללטף, לחבק, לנשק את מי שמגיע אליה בלי להתערב ובלי לקחת צד.

היא מסבירה שם את התיאוריה שלה וזה התיישב לי מאוד על הלב וגם נירמל לי את הסיטואציות בין הילדים שלי.

שיהיה המון בהצלחה! את נשמעת אמא מדהימה!

יש לי רגישות שמיעתית חזקה, ואוטומטית אני נדלקת על הילד שצועק, גם אם הוא זה שפחות אשם... ובאמת פשוט נהיית מחורפנת מזה, ולא מצליחה להגיב בצורה שקולה

אנסה לשמוע את הפודקאסט של עינת נתן, מקווה שיהיו שם רעיונות בשבילי...

תודה רבה!

ילדים רבים יותר ליד ההורים כי הם יודעים שזה "מפעיל" אותם.

לא נראה לי שזה מודע אבל זה קורה...

תעשי ניסוי, ותראה האם הם רבים פחות כשאת לא שם (נגיד כשמתחילים לריב תעברי לחדר אחר/החוצה לרוקן פח ולפטפט עם שכנה/שימי לעצמך אוזניות עם מוסיקה, בהנחה שאין סכנה לאף אחד, ותראי אם זה נרגע לבד)

אני גם לא סובלת כשהם רבים. לפני כמה שבועות היו פה ריבים בלי סוף ומצאתי את עצמי מתחננת שיפסיקו. ואז חשבתי שאולי מרוב זה שהם רואים שזה קשה לי כשהם רבים, זה הופך להיות ברור שזה כפתור אצלי, וכידוע, על כפתור, לוחצים. אחרי כמה שבועות שממש סבלתי אמרתי לעצמי שאני אנסה להיות בקבלה של הריבים שלהם. במקום מחשבה של ״רק שהם לא יריבו״ אני משתדלת להיות עם מחשבה של ״הם רבים, זה בסדר, הם זקוקים לזה להתפתחות שלהם. ואני מסוגלת להכיל את זה״. בתחושה שלי הם רבים פחות מאז שאני מנסה את זה. בהצלחה לנו!!

אבל תדעי לך שאני כילדה רבתי המון עם האחים שלי. ממש מעבר לכל פרופורציה הגיונית.

ברמה שאמא שלי לפעמים היתה עם דמעות ממש מרוב דאגה מה יהיה איתנו.

היום אנחנו כ"כ קשורים, ברמה שאני לא מכירה עוד אחים או אחיות שעד כדי כך חברים אחד של השני.

חברות שלי שנשואות ומכירות קצת את הבית וגם בעלי ממש מקנאים בקשר הזה.

אני ממש לא הייתי נכנסת אפילו קצת ללופ של הדאגה מה יהיה. אחים רבים זה אחים שיש בניהם קשר!

אחים שלא רבים בגלל אדישות זה ממש מדאיג אותי.

לגבי עצות פרקטיות-

לא לקחת אותם קשה, את לא צד במריבה.

מפרטת בפרטי מחשש לאואטינג

אני לא דואגת מהעתיד הרחוק - אני רואה שבבסיס הם אוהבים זה את זה ויודעים לעשות דברים יפים ביחד.

אני דואגת מעכשיו, מהאווירה הטובה של הבית שנעכרת שוב ושוב, מהעצבים שלי שמתרופפים מרגע לרגע... זה פשוט לא נחמד לחיות ככה!

וצועקים ומעליבים ומרביצים? 

איזו הקלה...חשבתי שרק אצלי המצב חמור...

מה שאני מנסה לעשות, כשיש לי כוח, זה לנסות לזהות מה הצורך שלא מקבל מענה ועומד מאחורי הענין. (העקרון של תקשורת מקרבת) לפעמים אני מצליחה ואז אני "מתרגמת" את הילדה או הילד לאחים שלו. נניח- "היא עכשיו עיפה וצריכה קצת זמן בשקט במיטה אחרי שכל הבוקר עשתה דברים לקראת פסח, זו הסיבה שהיא מתעצבנת מכל דבר עכשיו. אז בואו ניתן לה את הזמן" וכד'.

אם אני לא מצליחה לזהות, אני מנסה לדלות מהילדה- בשיחה שקטה רחוק משאר הילדים, ואם זה לא עובד, אז אני אומרת שתנסה לחשוב מה בעצם היא רוצה או צריכה ותבוא להגיד לי. 

הרבהפעמים זה עוזר כי אז היחדים מרגישים שרואים אותם ולא רק את הצרחות שלהם. וזה גם פותח פתח לאחים להבין אחד את השני.

כאמור- זה כשיש לי כוח.

כשאין לי כוח- הפרדת כוחות, לפעמים שולחת ילדה לסיבוב בחוץ כדי להרגע, ולפעמים מאיימת שיפסידו משהו כמו לראות סרט. 

וגם- לתת לדברים להסתדר מאליהם. זה גם קורה

השאלה איך אפשר בכלל לבודד משהו מהתחושות שלהם כשהם צורחים ומרביצים ככה...

אבל אנסה לקחת את הרעיון הזה לתשומת לבי, ולנסות לשים לב.

(וכן, מסתבר שאצל כולם רבים. למרות שעד לפני שנתיים-שלוש יכולתי לומר שאצלנו זה כמעט לא קורה!)

אני ממש שמה לב שזה משתנה אצלנו בין תקופות.

יש תקופות שהמשחקים הרבה יותר זורמים והמריבות נדירות, ויש תקופות שכל רגע מתעוררת מריבה, עד לרמה שאני לא יכול ללכת לשירותים או לברך ברכת המזון בלי שבינתיים תתעורר מריבה שתסלים מהר כי אני לא שם כדי לעזור להם לעצור.

אני חושבת שחלק מהסיבה לשוני בין תקופות כן קשור לתשומת לב שהילדים מקבלים. ככה לפחות למדתי אצל רותי דריאל.

אבל זה לא רק זה. יכולים להיות עוד גורמים שמביאים לקושי. אצלנו היתה תקופה ארוכה של מריבות סביב ההריון של הקטנה שלי, וגם אחרי הלידה. וכן השתדלתי לתת להם זמן אישי, אבל אפילו סביבו התעוררו מריבות...

אני חושבת שקודם כל צריך לזכור שהאחריות על היריבות היא לא שלנו. הילדים בוחרים לריב, והם נושאים בתוצאות. למרות שזה ממש קשה לנו לראות את זה (אמא שלי תמיד אומרת שזה עוזר לנו להבין למה ה' כל כך לא אוהב שנאת חינם. אולי זו הזדמנות בשבילנו להתפלל יותר בכוונה על אחדות בעמ"י...).

אני כן מציעה עזרה, אני כן מפרידה כשהמכות מוגזמות, אני כן משתדלת להגדיר כללים שלא יעברו גבולות עם המכות, למשל - לא לזרוק חפצים אחד על השני (ואני מדגישה שזה עבור כולם - אם מישהו עובר על הכלל אני שואלת אותו אם ככה הוא רוצה שהמריבות ייראו מעכשיו ושגם לו יעשו ככה כל פעם שכועסים עליו).

אני גם אומרת להם שבשביל מריבה צריך שניים, ואם יש מישהו שבוחר להפסיק את המריבה הוא יכול לבוא להיות לידי ואז אני אגן עליו שלא ימשיכו להרביץ לו (אבל זה דורש ממנו גם להפסיק, כמובן. כולל במילים).

ולפעמים שום דבר לא עובד. ואני משתדלת להזכיר לעצמי שב"ה שאלו הקשיים שלנו - קשיים בריאים של ילדים בריאים שמתנהגים כמו ילדים...

אהבתי את נקודות ההסתכלות שנתת (בעיקר את זו הממחישה לנו מה זו שנאת חינם שהקב"ה לא אוהב...) - לוקחת אותן אליי, כדי לחוש קצת יותר רוגע בקשר למריבות.

הבוקר ב"ה (אולי סגולת הפורום?) הם ממש מתנהגים יפה זה עם זה! עוזרים זה לזה במצגות במחשב, מתחלקים יפה בחטיפים שנקנו הבוקר, ובאופן כללי שלווים ורגועים. ברוך ה'! מקווה שזה יחזיק מעמד גם כששני הקטנים יחזרו...

גם אצלי פעם הם היו ממש חברים טובים.

ואז באיזשהו שלב (לדעת בעיקר סביב הקורונה) התחילו מריבות, ולאט לאט זה הפך לבלתי נסבל מבחינתי, למרות ש"זה קורה במשפחות הכי טובות".

והתחלנו לפני חצי שנה טיפול משפחתי. זה כלל גם טיפול אישי שלי, גם טיפול זוגי (בעיקר סביב נקודות בהורות שלנו), ועכשיו אנחנו בטיפול משפחתי כולל. ולא ייאמן כמה שהמצב השתפר!!! נניח, אם לפני חצי שנה לא היתה סעודת שבת שלא נגמרה באחד מהילדים שעוזב את השולחן בכעס או בבכי- השבת אחרי האוכל ארבעת הגדולים נשארו לדבר יחד בסלון, ואז החליטו לפתוח משחק קאטן משותף. ב"ה ממש רואים תוצאות, ואמנם עדיין יש ריבים- אבל זה לא היריבויות, העקיצות ועם עוצמות הרגש הנוראיות שהיו כאן לפני.

בגדול מאוד מה שהמטפלת שלנו אומרת, זה שכשילד נמצא בסערה רגשית- בין אם לבד ובין עם מול אחד האחים- צריך לדבר אל "הפצע" שלו. ולכל ילד יש "פצע" אחר- אחד מרגיש לא ראוי לאהבה, אחד שלא מקבלים אותו כמו שהוא, אחד שהוא לא מוערך...  נניח שיש ילד שמרגיש שלא מעריכים את מה שהוא עושה. ואז הוא מפרש כל תנועה (שלנו כהורים או של אחים שלו) כהוכחה לזה שלא מעריכים אותו. אבל אם בתוך הסערה הרגשית שלו נדאג להראות לו הערכה כלפי הדברים שהוא כן עושה- הפצע לאט לאט יתרפא, במקום לגדול. ואמנם זה מאוד קשה ומורכב כהורים- אבל מדהים כמה שזה מרגיע גם את הפיצוץ באותו הרגע, וגם את האווירה בבית בכלל (ובעיקר- את הנפש של כל אחד מבני המשפחה ).

ולפעמים גם לאותו ילד יש כמה פצעים. ולכל ילד יש את הדרך הנכונה להצליח לגעת לו בלב. וב"ה שמצאנו מטפלת מדהימה שעזרה לנו לזהות פצעים של הילדים (ושל עצמנו) ואת הדרך לדבר איתם. אבל אולי זה אפשרי לעשות ברמה כזו או אחרת גם לבד בבית- ולכן כתבתי.

(אצלנו בקורונה דווקא היה מושלם מהבחינה הזו! לכן אני לא מבינה מה קרה עכשיו...)

איך בעצם עובד טיפול משפחתי? מי בפועל נפגש עם המטפלת? ואיך השאר מוכנים "להקשיב"?

לוקחת את הנקודות שכתבת לתשומת לבי ומקווה להצליח ליישם...

בהתחלה אני נפגשתי איתה בערך חודש וחצי לבד. ואח"כ בעלי הצטרף. ואחר כך היו כמה פגישות שלו לבד איתה. ועוד פגישות זוגיות.

ואז התחלנו להביא גם את הילדים- לפעמים לבד, לפעמים אחד מאיתנו עם אחד מהילדים, פעם אחת גם כל המשפחה יחד (מגיל חמש ומעלה...).

זה ממש משתנה, לפי הרצון והצרכים שעולים תוך כדי. אני כן מרגישה שבגדול אני זו ש'מחזיקה' את הטיפול ומתייעצת עם המטפלת כל פעם בהחלטה מי יגיע בפעם הבאה. 

בתוך הטיפול עצמו, זה קצת כמו טיפול זוגי- הילדים קצת כלואים בסיטואציה ולכן הם כן מקשיבים (היא גם עושה איתם פסיכודרמה שמכריחה אותם לראות את הצד השני). 

הקושי הגדול יותר שנתקלנו בו הוא הקושי להיפתח ולדבר על מקומות כואבים. לכן אני ממש שמחה שזכינו במטפלת הזו.

ובכל מקרה, היא כל הזמן אמרה לי שגם אם רק אדם אחד במשפחה משנה את דפוסי ההתנהגות שלו- כולם משתנים ומזיזים את עצמם. תחשבי כמו שנולד תינוק חדש- ואיך כל המשפחה משתנה. ככה יקרה גם אם רק את כאמא תעשי שינוי. כשאין פתולוגיות עמוקות, אנשים יגיבו להתנהגות חדשה בצורה חדשה, וככה אפשר ממש ליצור שינוי.

אם מתאים לך לכתוב לי באישי את שמה של המטפלת - אשמח, ונשקול אם זה באמת מתאים לנו.

תודה!

שזה בסדר לריב. כשהם רבים אני אומרת: מותר לאחים לריב, גם אני רבתי עם אחים שלי כשהייתי ילדה והיום אנחנו חברים הכי טובים.

ב. לא כדאי להתערב במריבות. להתרחק פיזית אם אפשר

ג. הכי חשוב- למצוא את הרגעים (אפילו הכי קטנים) שהם מראים אהבה/ משחקים יפה ואת זה להעצים! לומר ידעתי שתצליחו להשלים, אתם אחים טובים ןכד'

באמת ניסיתי קצת לעשות את זה בימים האחרונים, ועדאי שאתחזק בזה עוד.

בקשר לסעיף א' - הבעיה העיקרית שלי שהם נגררים לאלימות פיזית ומילולית, וזה לא מרגיש לי בסדר בכלל...

אנסה להתרחק, כמו שהצעת בסעיף ב'...

תודה רבה!

הרבה פעמים כשאני רואה שכל דבר קטן מתסיס את ההית, זה לעשות זמן איכות של 1:1 עם הילדים.

זו יכולה להיות גם חצי שעה עם כל ילד.

מאתגר בערב חג, אבל אולי שווה לנסות במהלך החג- אולי זה יעזור..

ובימים אלה זה קצת התמוסס... אולי זה באמת קשור...

(או שפשוט קשור לזה שהם נמצאים כל שעות היממה זה עם זה, שלא כמו תמיד...)

למשל שרה-

ש- שלום

ר- ראיית הטוב

ה- התמדה

ואז לקרוא לדודים להקריא ברכה ולתת מתנה.

ובטח שאת יכולה לקרוא רק לחלק מהדודים.- נגיד את הדוד הגדול או נציג מכל צד, אולי רק סבא וסבתא.

תלוי כמה אותיות או רעיונות יש לך

יש לה רק 3 אותיות בשם ורציתי שהחלק הזה יהיה יותר מ5 דקות. אז אפשר את זה ועוד משהו בנוסף, או ללכת לכיוון אחר...

תודה על ההצעה!

אשמח לשמוע עוד רעיונות

שהסריטו את נערת בת המצוה ב'מסע גילוי' איך התכונות שלה עוזרות לה לעבוד את ה'

לא זוכרת מה בדיוק היה בסרטון, אבל היה שיחה של הבת עם סבים- סבתות שלה, המורה בבית ספר, חברה, דודים אחים

וכן הסרטה שלה אורזת מצרכים בארגון חסד, ועורכת שולחן שבת, זה היה מיוחד.

לחשוב איך התכונות שלה עוזרות לה לעבוד את השם. הבת שלי ממש תתפדח אם נרצה לעשות לה סרטון כזה, היא לא תשתף פעולה, אבל אפשר אולי לכתוב ברכות ולתת מתנה סמלית לפי כל תכונה.

אני חושבת יחד אתכן, אולי להכין מצגת ולחפש סרטון קצרצר או תוכן אחר לפי כל תכונה ואז להסביר איך זה מחבר אותה למצוות

היא פשוט לא תרצה להסריט את עצמה. אבל אולי אפשר להסריט את הדודים שידברו על מצווה מסויימת ויחברו אותה אליה, בסרטון נוכל לעשות את זה קליל וככה כל הדודים יוכלו לקחת חלק. נשמע שאפשר לפתח את הכיוון הזה

שהיא רק תקריא טקסט, ושבסרטון עצמו יראו דברים אחרים (שקשורים לטקסט, אבל לא רוצה עצמה)?

אבל יכול להתאים גם לבת מצוה, הסרטנו דודים ובני דודים שנזרק אליהם אליהם דף מכווצץ לכדור, וכשהם פותחים את זה יש הודעה שאיקס- וואי מתחתנים (להמיר את זה שלאיקסית יש בת מצוה)

ואז הם מאחלים משהו בצורה חמודה (נניח אחד רץ מהר הביתה לקרוא לאשתו ולילדים, והקריא בצורה דרמטית את ההודעה ואז כולם הסתכלו אחד על השני כאילו הם ממש בשוק ואמרו במקהלה- זה סופי? אז נשאר לנו רק לאחל מזל טוב ושהבית שתבנו יחד יהיה מלא בצחוק, בחום ואהבה!)

נשמע מאוד חמוד, תודה

אבל בלי הודעה שמתחתנים. כל קרוב משפחה טפס בסרטון נייר מקומט, פתח אותו, והיה כתוב שם מילה או משפט עם גימטריה שזהה לשם שלנו ולפיה היה צריך לברך. בסוף הברכה המברך קימט של הדף וזרק לצד השני, ככה שבסרטון הבא נראה כאילו הם תפסו את אותו הדף מהמברך הקודם.

זה היה ממש חמוד, והגימטריות היו מעניינות וחלקן הזויות.

דווקא לבת מצווה נראה לי שטקס ארוך ומיגע עם דבר תורה ארוך מכל הדודים יכול לא להתאים לקהל של הבנות. אולי באמת אם משלבים את זה בקלילות והומור בלי לאבד את התוכן?

בזכות הרעיונות שלכן הבנתי שלהכין סרטון ערכי מהדודים זה הרבה יותר מתאים

כלומר, שלא בכל פעם יקום דוד וידבר. אלא להסריט מראש. לערוך את זה באופן יפה וכייפי. ככה גם מקצרים ומדייקים את הנאמר.. אפשר להוסיף תמונות שלה או סרטון שקשור למצווה שנאמרה..

באמת יש כאן הרבה אפשרויות כשהופכים את זה לסרטון. אני מחפשת איך לעשות את זה קליל ולהוסיף אולי גם הומור וקטעים מיוחדים.

איזה כיף שאתם עוזרות לי, כל הצעה נוספת בכיוון תתקבל בברכה!

בעזהי"ת

בסרטון.

עשינו בסגנון 'סליחה על השאלה': כתבנו מראש כמה שאלות- חלקן נוגעות לילדה (מה אתם מאחלים לה, איזה תכונה טובה אתם רואים בה, מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש כשאתם חושבים עליה) וחלקן נוגעות בתוכן של האירוע (למשל אם זה על חסד- איפה החסד פוגש אותך ביומיום, אם זה על הודיה- על מה אתה מודה בחיים שלך, אם זה על שמחה- מה הדבר שמשמח אותך, אם זה על תפילה- לאיזה חלק בתפילה אתה הכי מחובר.. כאלה).

את הסבים והסבתות הסרטתי בעצמי עונים על כל 6 השאלות. מהדודים ביקשתי שמי שרוצה ישלח סרטון קצר שבו הם עונים על שאלה אחת או שתיים מתוך הרשימה, לבחירתם, והזמנתי גם לצלם בני דודים/אחיינים עונים על שאלה אחת, אפשר גם בזוגות.

בגלל האופי של הסרטון הזה, יש לך שליטה על האורך והטקסט. למשל אם מישהו ענה תשובה ארוכה, את יכולה לחתוך רק קטע קצר.. ככה בסופו של דבר יצא סרטון של נגיד 7 דקות (לשש שאלות), אבל משתתפים בו 6 סבים וסבתות באופן משמעותי, ועוד 4 דודים, ועוד 3 אחים של ילדת בת המצווה, ועוד 16 בני דודים משתי הצדדים, וגם נתתי אופציה לכוווווווווולם פשוט לא כולם ניצלו את ההזדמנות. אבל אין פה עניין של להעלב כי בסוף כולם קיבלו הזדמנות.

כל אחד בחר ערך ונתן עליו מתנה קטנה והסבר קצר, היה יפה לטעמי

ביקשו מכל דוד לתת מתנה סביב ערך מסוים שההורים רצו.

ואז בשבת כל אחד הביא את המתנה והסבירו איך היא מתקשרת.

אבל בגלל שזה היה שבת, פיצלו את זה ל-3 חלקים. כי באמת יש אנשים שלא יודעים לקצר ומטריחים את הציבור...

4 זה מספר מעולה.

והרעיון הזה מקסים!!!

(אם בכל זאת את רוצה גם דודים את יכולה לרשום בוואטסאפ המשפחתי שאת מחפשת 2-3 מתנדבים ואז זה לא יוצא "לא נעים" שלא הזמנת מישהו)

והלכנו בערב המאוחר לכותל....

אמנם לפני אלול, לא היה כזה מפוצץ..

היינו במופע הללויה אש ומים בעיר דוד ולאחר מכן לכותל... היה נחמד.

לפני זה עשינו איתם סיבוב בשוק מחניודה וקצת בעיר...

למחרת נסענו איתם למוזיאון המדע, גם נחמד ממש. ובערב טיילנו איתם בגאולה

ומשם לקחת רכבת

לכותל ירדנו ברגל, בחזור לקחנו אוטובוס לרכבת כי כבר היו עייפים(וזה גם ככה עם המעבר)

מבחינת עומס לדעתי יהיה מלא רגיל אבל לא עמוס מאוד.. סיורי סליחות וכאלה הם בדכ בערב ויותר סמוך לר"ה.

אפשר לטייל סתם בעיר העתיקה. אנחנו עשינו לפני כשבועיים מסלול חווייתי ואתגרי עם משימות בדרך. אם תרצי, אשלח לך את הדפים שהכנו בשביל זה.

שולחת לך באישי. (תצטרכו לעשות בו התאמות למשפחה שלכם, כי זה מיועד למשפחה עם שמונה ילדים שיודעים לדבר)

הרעיון שבנינו הוא שעוברים בשמונה תחנות, ובכל תחנה אנחנו לוחשים לאחד הילדים מילה מתוך פסוק. בסיום מחברים בין המילים ויוצרים יחד את הפסוק השלם.

אז אפשר ללחוש לכל ילד כמה מילים מהפסוק, ואפשר גם לבחור פסוק או משפט אחר שקשור לירושלים וללחוש את המילים שלו רק בחלק מהתחנות.

מקווה שמובן...

המילים שלחשתם כל אחד זכר עד התחנה האחרונה? ואני אשמח לשמוע על התחנות

כמובן, הבאנו לה מילה קלה...

התחנות: כיכר ספרא, מגדל דוד, הקארדו, בית כנסת החורבה, החומה הרחבה, כיכר בתי מחסה, גן בית השלום, הכותל.

זה גם אתגר - לשמור את הפתק בשלמותו עד הסוף

(ואולי זה דווקא טוב שהם לא יסתכלו בפתק כשמקבלים אותו - אצלנו הבן הגדול ניחש די מהר את הפסוק הסופי רק בעזרת המילה שקיבל...)

אפשר גם להחביא בכל תחנה את הפתק והילדים צריכים למצוא ולהכניס למעטפה.

בסוכות אנחנו אוהבים ללכת לכותל ועם התחנות האלה זה יוצא טיול מושלם

אשמח גם אם מתאים לך

תודה

מהבחינה הזאת תהיי רגועה

האמת לא כדאי להגיע לשם עם רכב

אם כן אז חניון בתשלום קרתא או ממילא

יש גם את הר ציון אבל קשה למצוא שם חניות

אבל הכי טוב כמו שטארקו אמרה

לחנות בנחל צופים ולקחת רכבת

להשאיר את האוטו בשולי הרכבת הקלה (יש כמה חניונים שהם בחינם) ומשם ברק"ל. אם הילדים שלכם אוהבים רכבת זה אטרקציה בפני עצמה.

אולי משהו רקום, מגבת או חלוק מגבת, כרית / ציפית עם הדפס של תמונה וכיתוב,

בחנויות של הדפסות ומתנות יש הרבה דברים כאלו, החל מדובי, שעון, מעמד למכשירי כתיבה, או חריטה על נגן, עט ...

בקבוק חם (הכי כיף עם כיסוי פרוותי)

כרבולית מפנקת אפשר עם שרוולים וכובע

חלוק מגבת

קפוצון עם הדפסה של משפט וציור שקשור למשפחה.

תלוי באופי של הילדה וההרגלים.

אם מתאים לה אז יומן ועט לכתוב חוויות

או כוסות קפה (טבולות!) עם מלא שוקולדים לשעות הקטנות של הלילה עם החברות

או סט כלים למטבח אם היא מחובבות הבישול

שקית כביסה עם תמונה

קופסא לעוגיות מהבית עם משפט כלשהו

כל דבר שימושי כמו מצעים, מגבת, חלוק, בקבוק חם וכו'

קולאז של תמונות מהמשפחה, יצא ממש יפה.

עשיתי אותו דבר לבת קודמת שיצאה

טוב לראות אותך

אני אוהבת לקנות חפצים שימושיים

כי זה כיף להשתמש במתנה באופן יומיומי

לבנים קניתי ארנק/ מזוודה/ מצעים

לבנות אפשר גם

או תכשיט / תיק

אצלי השנה (לראשונה!) יוצאים שלושה ילדים מהבית (אחת למדרשה ושניים לישיבה קטנה), והאמת שלא ממש חשבתי על הרעיון של צ'ופר כזה🙈

ברגע האחרון, ביום שבו התאומים שלי יצאו לישיבה (זה היה אתמול, אבל כבר נראה לפני נצח), קניתי להם חבילת עטים סמלית והדבקתי פתק: "עת לחבוק ועט לרחוק מחבק - שתזכה להרגיש את חיבוקה של התורה, וגם את חיבוקם של אבא ואמא".

אבל אולי באמת לבת שלי (שנוסעת בעוד כשבועיים) כדאי שאשקיע יותר... אז אעקוב פה אחר הרעיונות...

שק כביסה זה רעיון נחמד מאוד! וגם עוד דברים פה נתנו לי כיוון. תודה יקירותי!! (ניפגש עוד כמה שנים...)

כרית, מנורת לילה, בקבוק שווה, תחשבי מה יהיה להן שימושי. לי עזר בזמנו להסתכל באתר של מוצרים להדפסה שהיה נגיש לי ולבחור משהו

מתכונים ותמונות

חפשי 'בר מתוקים בר/בת מצווה פרוג' ויהיו לך הרבה תוצאות

מזל טוב ובהצלחה!

יש את "זול פעמי" בתלפיות זכור לי שיש שם מלא מבחר, ודברים יפים(:

אז אולי השתנה שם..

זה לא מגוון ואפשרויות של חנויות חד פעמי,

אבל יש שם כמה אפשרויות יפות.

חנות ל חד פעמי, זולה ומגוונת.

יש גם בגאולה ברחוב הישיבה

יש מאחורי מרכז כלל את גינדי- אבל לא הייתי אומרת שהיא הכי זולה

מכירה אולי חנויות בגדים מומלצות במלכי ישראל?

כשאני הולכת אני נכנסת לכל החנויות...

את "שגעון של שולחן" חנות מעולה

ב'משנת' יש לפני החגים דברים יפים בזול.

אם מעניין אותך, אז תדעי שיש גם גמ''חים שנותנים כלים רב פעמיים במחירים יותר נמוכים מחד פעמי שווה (אנחנו באירוע אחד לקחנו מגמ''ח חינמי לגמרי. באירוע אחר שילמנו 5 ש''ח לסועד (צלחת+סכו''ם+כוס. וכלי הגשה קיבלנו תוספת חינם).

ויש גם אופציה לקנות מחו''ל.

אני הזמנתי מפיות ממש יפות משיין, בשליש מכמה שהיה עולה בארץ.

לא יודעת על חד''פ כי כאמור השתמשתי ברב פעמי.

אבל כלי ארוחה חיפשתי פה בארץ

חנות עם מלא מבחר וזולה

ליד מרכז האלקטרוניקה

נראלי קוראים לה גאולה...

סכום מוזהב, צלחות שקופות עם פס זהב, כוסות באותו עיטור

כלי הגשה לקינוחים שאכין בעז"ה

קונפטי לפזר על השולחנות,

שלט גדול של בת מצווה 12

ואולי כוד כמה פריטים ששכחתי.. יצא לי קרוב ל300 שח

את מתכוונת אולי לג'ינה? מתחת מאפה נאמן?

וכמה קנית מכל דבר? כמה צלחות/ כוסות וכו?

ליד הדווידקה. לא זוכרת איך קוראים לה... יורדים אליה במדרגות אם אני זוכרת נכון.

אף פעם לא קניתי שם, כי החנות לא נגישה לרכב, וקשה לסחוב ברכבת כמות כזו של דברים...

ועוד תיק צידנית אוכל יחסית גדול, דאגנו לרוקן אותו ואז היה תיק ריק לאחסון וגם במזוודה התפנה מקום

קניתי נראלי 8 מארזים של צלחות (צלחת גדולה וקטנה) וסכו"ם - מזלגות וסכינים מוזהבים.

כוסות חדפ

עוד מפיות של 12

שלט גדול של בת מצווה 12

מוזהבים לפזר על השולחנות

וכל מיני כלי הגשה לקינוחים שעתידה להכין בעזרת ה'

רק מפות לא קניתי..