הפרשות שלנו, תזריע מהשבת שעברה ומצורע שנקרא השבת, עוסקות בהרבה דינים של טומאה וטהרה.

בלשון שלנו היום, טומאה מעלה קונוטציה של משהו מאוס, לא רצוי, אולי גם מלוכלך.

אבל למעשה, טומאה מבטאת מציאות רוחנית מסויימת, מציאות רוחנית שאין איסור להיות בה, לפעמים אפילו מגיעים אליה דרך קיום מצווה (לווית המת), וכנשים אנחנו מגיעות למציאות הזו של טומאה באורח סדיר ומחזורי כל חודש, כחלק מהטבע הגופני שלנו.

וטומאה היא לא משהו רע. אדם טמא ממשיך ללמוד תורה, להתפלל, וגם לקיים מצוות.

אבל בכל זאת יש שני דברים שהטומאה 'מפריעה' בהם. כל טומאה אוסרת עלינו כל התעסקות שקשורה למקדש (עליה לרגל, אכילת קדשים), וטומאת נידה/זבה גם אוסרת עלינו את הקרבה הפיזית לבעל.

קודם כל, כבר אפשר ללמוד מזה על הקשר המהותי שקיים בין הזוגיות הפרטית שלנו, ל'זוגיות' של עמ"י והקב"ה. ואפשר ללמוד מזה שהקשר שלנו עם הקב"ה בבניין בית המקדש משול לקשר הפיזי, למגע ולחיבור בין בני זוג (בשיר השירים שנקרא בפסח גם ניגע בקשר הזה).

ולמה טומאה מונעת מאיתנו את הקשר הזה? ולמה אנחנו חייבות לעבור דרך המסלול הזה של טומאה כל חודש?

אפשר להעמיק בזה המון, ויש הרבה מה ללמוד פה (אני למדתי הרבה בנושא בקורס של ליאון קנדיל, מומלץ ממש…).

אבל רק בנגיעה קטנה - האישה, שמשולה ללבנה, צריכה לעבור תהליך של בנייה עצמית, יש לנו עבודת ה' 'ספירלית', ובכל חודש מחדש אנחנו עוברות מסלול של התכנסות פנימה, בנייה עצמית, ומתוך כך יציאה החוצה וחיבור מחודש. המסלול הזה הוא גם מול הקב"ה וגם מול הבעל, ולכן ההלכות נוגעות גם בעיסוק בקדשים ומקדש, וגם בקשר הזוגי.

(לא יודעת אם אפשר להבין משהו מתמצית כל כך מקוצרת של הדברים, אבל אין לי פה אפשרות וזמן להאריך יותר מזה…).

ועוד כיוון שאפשר ללמוד מהקשר הזה, זה ההשפעה של השורש (הקשר בין עמ"י לקב"ה) על הענף (הקשר הזוגי הפרטי), והשפעת הענף על השורש.

יש פה שתי מערכות של קשרים, שיש ביניהם קשר רוחני עמוק. זה לא רק דימיון שאפשר ללמוד מאחד על השני, אלא הם קשורים ביניהם בעומק ויכולים להשפיע אחד על השני, בשני הכיוונים.

בצד של הריחוק זה התבטא בכך שאחרי החורבן נהיה גם יותר ריחוק בין איש לאשתו - 'מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה', וזה גם קשור לשינוי ההלכתי וחומרת ר' זירא שהיו בערך בתקופה הזו (בקורס של ליאון העמקנו בזה הרבה, ופעם גם כתבתי על זה בפורום קצת יותר בהרחבה. אני יכולה לחפש את הקישור אם מעניין מישהי).

וכמו שההתרחקות השפיעה על הקשר הזוגי, כך גם ההתקרבות.

היום עמ"י כבר לא בגלות, מפוזר בכל העולם. אנחנו כבר בעיצומו של הקיבוץ גלויות, והכנה לקראת ה'טבילה' של עמ"י והטהרה שתאפשר לנו להתחבר שוב לקב"ה בבניין בית המקדש.

עכשיו זה ממש הזמן שהתשוקה צריכה להתחיל להתעורר שוב, וזה מתבטא בשני הרבדים - בשורש, התשוקה לבניין בית המקדש, שאנחנו עוד לומדים ומנסים לפתח ולהתחבר אליה, וגם בענף - הרבה יותר מודעות וחיבור לתשוקה ולעבודה על החיבור הזוגי מתוך רצון ועונג.

על ידי השינוי שאנחנו עושים במרחב הזוגי הפרטי שלנו, אנחנו משפיעים גם על כלל ישראל.

על ידי זה שאנחנו בעצמנו נרצה יותר את האיש שלנו, ניזום את הקשר ונראה לו שאנחנו רוצות בחיבור איתו, נשפיע גם על כלל ישראל שירצה יותר בקשר ובחיבור עם הקב"ה…

(הרבה מהדברים כתבתי בהשראת שיעורים מהכנס הוירטואלי 'גאולת הלבנה' שהיה השבוע, ובעקבות דיונים שהיו בקבוצת הוואטסאפ של הכנס על השיעורים)

מיוחד הסיום שכתבת. בעז"ה שנזכה!

יש שני פיוטים מיוחדים שכתובים ב"יוצרות" של שבת הגדול,

היום אנחנו שרים אותם בסיום של ליל הסדר.

תמיד זה מעניין להבין את המילים ולראות כמה ניסים קרו בדיוק בלילה הזה.

במוצאי שבת הזו חשנו כולנו את הפיוט הזה,

איך בתחילת הלילה היה נראה מצב מפחיד,אבוד , נורא.

ובכמה דקות זה הפך ללילה של ניסים , של הצלה גדולה ועצומה!!!

ראיתי שהרב עמיחי אליהו כתב השבוע הצעה לבית נוסף-

וּבְכֵן וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

אָז עָצְמוּ חִצֵּי אוֹיֵב לְכַלּוֹת אֶת בָּנֶיךָ

בָּרָאת חָכְמַת יֵשׁ מֵאַיִן בְּלֵב חֲכָמָיו

גִּלּוּ חוֹמַת מָגֵן שֶׁהֵקַמְתָּ לִירֵאֶיךָ

וּבְכֵן קַמְנוּ בַּבֹּקֶר יוֹם רִאשׁוֹן וְהוֹדִינוּ לְפָנֶיךָ

בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם.

ומתוך ההודאה הגדולה נתפלל שנזכה במהרה לראות את הלילה הגדול כמו המתפללים בסיום הפיוט-

קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה

רָם הוֹדַע כִּי לְךָ הַיּוֹם אַף לְךָ הַלַּיְלָה

שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה

תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַת לַיְלָה

אני ראיתי מישהי שכתבה פיוט שלם על התקופה האחרונה, על בסיס הפיוט הזה...

אכן מרגש ממש!

"בדיקת חורים וסדקים" - מה הקשר בין הפסק טהרה ובדיקת חמץ - בינת הלבנה

תהייה על הפרשה:

בפרשות תזריע-מצורע מסופר על הצרעת, אבל בעצם לא כתוב בפירוש על מה היא באה. רק בין השיטין ובחז"ל מובן שהיא באה כעונש על לשון הרע.

למה בעצם זה לא כתוב במפורש?

תהייה על פסח:

ליל הסדר הוא השיא של חג הפסח, והוא מגיע ממש בתחילת החג, ולאחריו יש בעצם שבעה ימים "רגילים" למדי. אבל הרי כשמספרים סיפור - השיא שלו אמור להגיע לקראת הסוף.

אז למה השיא של פסח הוא על ההתחלה?

אם נתבונן ברעיון של חטא לשון הרע ולהבדיל ברעיון של מצוות סיפור יציאת מצרים - נגלה ששניהם קשורים בדיבור.

המצורע דיבר לשון הרע, ולכן מקבל צרעת וצריך להתבודד.

ובליל הסדר אנחנו מדברים ביציאת מצרים, ועושים את זה דווקא בחבורות, ההפך מבדידות.

שני הדברים הללו באים ללמד אותנו שסיפור אמיתי לא נגמר ברגע שכתוב "סוף" בסופו.

הסיפור שסיפר בעל הלשון הרע מתגלגל הלאה גם אחרי שסיים לספר, וגורם לנזק.

ולהבדיל - סיפור נס יציאת מצרים (והניסים בכלל) לא מסתיים בליל הסדר, אלא מצווה עלינו להמשיך ולספרו, להמשיך ולזכור אותו, ולגלגל את הסיפורים החזקים הללו הלאה, שילמדו זכות עלינו ועל כל העם, שימחקו כל דיבורים רעים של לשון הרע שנאמרו עלינו, ויובילו אותנו לסוף האמיתי של עמנו, שהוא יהיה גם ההתחלה של תקופה חדשה ומופלאה - תקופת הגאולה השלמה.

(מבוסס על מחשבות שעלו לי ועוד לא הספקתי לאומרן וגם על שיחה עם הבן המתוק שלי, שתהה על העניין של ליל הסדר.)

לגבי השאלה הראשונה, על המצורע ולמה לא נכתב על מה הצרעת באה -

זכור לי שפעם קראתי איפשהו משהו על זה. אני לא זוכרת בשם מי, וגם לא בטוחה שזוכרת מדויק, אבל בכל זאת כותבת מה שאני זוכרת.

בעצם, את זה שצרעת באה על לשון הרע אנחנו לומדים מהסיפור על מרים הנביאה, וגם ממשה רבינו בסנה (שאחד האותות שניתן לו היה שהיד היתה מצורעת, ואומרים שזה בגלל שאמר לשון הרע על עם ישראל). אבל אם היה כתוב בפירוש בפסוקים שצרעת באה על חטא לשון הרע, אז בעצם היה בזה לשון הרע על מרים ועל משה רבינו - כי כאילו היה כתוב בצורה מפורשת שהם חטאו ולכן קיבלו צרעת. ודווקא במה שבא על לשון הרע צריך זהירות יתירה, ולכן זה רק נרמז ואנחנו צריכים לעשות את ההקשר בעצמנו.

ואני חושבת שצריך להוסיף על זה את מה שהרב ראובן ששון כותב על הצרעת.

הצרעת דווקא מעידה על מדרגה גדולה וגבוהה של חיבור גדול לקב"ה, שמתבטאת גם בחיבור של מדרגת הרוח לגוף הגשמי, ואז כל סטיה קלה מהדרך הישרה מתבטאת בנגע גופני.

לכן אנחנו לומדים על הצרעת דווקא מהאנשים הגדולים והשלמים, משה ומרים, ולא מפשוטי העם.

ואהבתי מאוד את מה שכתבת על פסח והחיבור של זה לצרעת וללשון הרע.

בעצם התורה מלמדת אותנו בדוגמה אישית איך לא לדבר לשון הרע...

ואהבתי גם את ההסבר העמוק של הרב ששון. זה מדהים - להפוך את החטא הרע הזה למשהו ששורשו נשגב ועליון...

תודה!

בתפילות שמוסיפים בנוסח עדות המזרח לפני ואחרי כל המצוות הללו, אנחנו מתפללים לא רק על החמץ הפיזי, אלא גם על החמץ הרוחני שממנו אנחנו רוצים להישמר.

אחרי שאנחנו מבטלים את החמץ, אנחנו מתפללים לקב"ה -

"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ… שֶׁתִּתֵּן לָנוּ כֹּחַ וִיכֹלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ, לְפַשְׁפֵּשׁ בְּנִגְעֵי בָּתֵּי הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ בַּעֲצַת יִצְרֵנוּ הָרָע. אָנָּא יְהֹוָה, הַפְרֵד נָא מֵעָלֵינוּ צַד הָרָע שֶׁבַּיֵּצֶר הָרָע, וּתְזַכְּכֵנוּ וּתְלַבְּבֵנוּ בְּכֹחַ הַיֵּצֶר הַטּוֹב. הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ. וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ…".

בשריפת החמץ אנחנו מתפללים לא רק על ביעור החמץ הפנימי שבתוכנו, אלא גם על ביעור צד הרע שבכל המציאות - כל הכוחות שמתנגדים לקב"ה -

"...וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּמִצְוָה זוֹ שֶׁל שְׂרֵפַת הֶחָמֵץ, וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ קִיַּמְנוּ מִצְוַת ''פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ'' (דְּבָרִים ז, כה). וּתְבַעֵר כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה וְהַקְּלִפָּה. וְכָל אוֹיְבֶיךָ וְכָל שׂוֹנְאֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ. וּמַלְכוּת הָרְשָׁעָה מְהֵרָה תְּעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם וְתַשְׁמִידֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ…"

המלחמה ברוע של המציאות היא חלק מהייעוד של עמ"י. ביציאת מצריים שינינו את פני ההיסטוריה לראשונה, שברנו את המציאות של 'בית עבדים', והופענו בעולם את המציאות של חירות.

מאז, עם ישראל החדיר לעולם לאט לאט ערכים של צדק, של מוסר, ושל אמת.

ועד היום אנחנו ממשיכים להילחם ברוע, באויבים החיצוניים לנו, וגם ביצר הרע שבקרבנו, שמסומל על ידי החמץ.

מתוך דיני בדיקת חמץ, אפשר ללמוד על המלחמה מול היצר הרע.

לפני שמבערים את הרע, קודם כל צריך שלב של חיפוש, של בירור והתבוננות כדי לזהות ולשים לב מה צריך לתקן. זה השלב של הבדיקת חמץ. רק אחר כך אפשר להגיע לשלב של ביעור החמץ.

כשלומדים בגמרא שצריך לחפש על ידי נר, מובא הפסוק "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן". הנר מסמל את הנשמה של האדם, שהיא הצד האלוקי שבו,ההיא תמיד טובה ורוצה בטוב, על ידי ההארה שלה אפשר לזהות את הרע ולבער אותו מתוכנו.

(על פי ההגדה של פסח של הרב ראובן ששון)

פה אפשר לראות את נוסח בדיקת וביעור חמץ המלא, עם התוספות שהזכרתי -

https://www.yeshiva.org.il/midrash/51575

לצערי מכיוון שבעלי עושה את המצוות האלה, אף פעם לא הסתכלתי בתפילות המלוות אותן...

כתבת מרגש ומרומם ממש!

כשאנחנו קוראים את ה'מגיד', אפשר לחלק אותו לכמה חלקים.

בהתחלה יש לנו כמה 'הקדמות', לפני סיפור יציאת מצרים (בכל אחת מהן אפשר להעמיק הרבה, אבל הן עדיין לא הסיפור עצמו).

אחר כך מתחילים בסיפור עצמו, שמבוסס על הפסוקים של מקרא ביכורים.

ובסוף מודים לה' בפיוט- דיינו, מזכירים את עיקרי הסדר - פסח מצה ומרור, ומתחילים בשירת ההלל (שנמשיך עוד ב'הלל' שאחרי 'ברך').

איפה בעצם מתחיל הסיפור עצמו?

אמרנו שהסיפור של יציאת מצריים מבוסס על מקרא ביכורים, אז אפשר לחשוב שאולי ההתחלה של הסיפור היא כשמתחילים את הפסוק הראשון של מקרא ביכורים - "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי…"? או בעצם ב'צֵא וּלְמַד…' שמוביל אל הפסוק הזה.

אבל יש התחלה מוקדמת יותר, שמחזירה אותנו אל השורש הראשון של עמ"י, תרח ממנו נולד אברהם - 'מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו…', ושם גם אנחנו לומדים על ההבטחה של הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים - ההבטחה על הגלות וגם על הגאולה הגדולה שתהיה בסוף.

ולפני שאנחנו ממשיכים בסיפור של מה שקרה לעמ"י במצרים, אנחנו מרימים את הכוס, ומחברים את הסיפור הזה שהיה לנו פעם, למה שאנחנו עוברים עכשיו.

אנחנו מזכירים שההבטחה הזו של הקב"ה לאברהם לא היתה רק לגלות מצרים, אלא היא שעמדה לאבותינו בכל הדורות, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידי אויבינו.

ומתוך כך אנחנו ממשיכים לספר על גלות מצרים, על הקושי והמרור שחווינו שם, על התפילה של עמ"י, ועל כך שהקב"ה שמע אותנו והוציא אותנו לחירות.

וכשאנחנו מודים לקב"ה, אנחנו מודים לא רק על מה שקרה ביציאת מצריים עצמה, אנחנו ממשיכים להודות על כל שלב ושלב שהקב"ה המשיך להיטיב איתנו, ועל כל שלב אפשר להגיד 'דיינו', כל שלב בפני עצמו הוא גדול מספיק בשביל להודות לקב"ה.

וכשאנחנו מסיימים את ה'מגיד', אחרי שהתחלנו באמירת ההלל, אנחנו מברכים את ברכת 'גאל ישראל', בה אנחנו מודים לקב"ה לא רק על הניסים שהיו פעם, לאבותינו, אלא אנחנו מודים לקב"ה "אֲשֶׁר *גְּאָלָנוּ* וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם…".

הסיפור של יציאת מצריים חשוב לנו כי זו הלידה שלנו כעם, ואנחנו מעבירים את הסיפור הזה מדור לדור כחלק מהמסורת של עמ"י בשרשרת הדורות.

אבל הסיפור הזה הוא לא רק סיפור שהיה פעם. זה הבסיס של האמונה שלנו, ההיכרות שלנו עם הקב"ה היא "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".

וכמו שהקב"ה גאל אותנו משם, הוא ממשיך וימשיך להיות איתנו, להציל אותנו מאויבינו, ולהוביל אותנו לגאולה שלמה, "וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ".

ואני מצרפת גם קובץ (מוכן להדפסה) של תפילות שכתבו השנה להוסיף בהגדה, לשחרור החטופים בעז"ה.

תודה גם על התפילות! באמת חיפשתי משהו כזה להדפסה... (מתאים לך לשלוח לי את זה בווטסאפ? יהיה לי קל יותר להדפיס כך...)

תודה!

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

אולי זה רלוונטי יותר באחרונים אבל אני לא הרגשתי שסגנון הכתיבה השתנה.

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא מידיעה אבל כי בספריה אצלנו הם מקוטלגים ז-ח וספרים עם יחסים חד מיניים מסוננים משם החוצה ולא נכנסים לספריה בכלל ובטח שלא לצעירים...

מה שאומר שיש בו כנראה קשרים זוגיים מינימליים, גג נשיקות אולי, אבל לא מעבר לזה.

אבל הילדים שלי קראו נראה לי את כל הסדרה (הצעירה יותר בת 9)

ממש מקווה שזה בסדר

אני לא מתחילה לעמוד בקצב שלהם... ובכלל לא אוהבת פנטזיה ומד"ב

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

מה אם יש מספיק ימי חופש והבוס לא מאשר? 🤦‍♀️

חישבתי את ימי החופש שלי באדיקות שיספיקו לי לימים באוגוסט, חול המועד ונופש שבעלי קבע, ועכשיו הבוס אומר שהוא לא מאשר לי את החופש לנופש 🤦‍♀️

למרות שהודעתי לו כבר באוגוסט, הוא אמר שהוא לא זוכר. חבל שלא שלחתי לו מייל מסודר. הוא אמר שהוא לא חייב לאשר כל חופש, והוא צודק, אבל זה ממש מעצבן. ולא תגידו שאני הולכת מחר, זה עוד חודש, ובכל זאת זה לא מספיק לו כי יש עבודה חשובה

אני בהייטק ואם הרשצ היתה לא מאשרת כשיש לי ימים הייתי מתעקשת…

זה ימים שלי לפי חוק סליחה

שרציתי לקחת חופש ארוך יותר באוגוסט אבל שמרתי את הימים לנופש, ואם הייתי יודעת שלא יאשר הייתי לוקחת חופש יותר באוגוסט.

וזה לגמרי חוק. אמרתי לו שהרי גם אם אני נגיד ואדחה את זה לחודש אח"כ, הוא עדיין יגיד שאין לו אפשרות כי יש עבודה (אני עובדת יחידה). אבל הוא לא ממש אכפת לו.

בקיצור עוד לא יודעת מה ומתי להגיד לו

מה זה החוסר התחשבות הזה. אין לו שום בעיה להגיד לך שהוא לא שם עלייך ומבחינתו תתאבדי על העבודה.

וואלה לא תקין.

יש לך ימים שחשבת בזכותך לבקש חופש. לא נותן כי לא באלו?

סבבה על הבוקר של הנופש מרימה טלפון צרוד שלום אני חולה. שולחת באפליקציה לקבל אישור רופא וכל טוב.

מי שעושה לי דווקא לא ירוויח מיזה.

וכל מי שלא נעים לה לראות שלי סבבה לעשות ימי מחלה ככה שתדלג. לא צריכה שלימדו אותי אם זה סבבה או לא. מבחינתי אויר לנשימה הוא לגמרי ימי מחלה.

ברצינות.

אני מבינה שיש עבודה, אבל אם אתה לא מתחשב פשוט לא תהיה עובדת שתעשה את העבודה 🤷‍♀️

יש מצב שגמני הייתי מוציאה מחלה במצב כזה

ואגב - כן ! לתעד כל דבר! עד שתמצאי משו אחר נורמלי בעז"ה

יש מקום שאני מתראיינת אליו וגם שם יש חסרונות קלים לא הכל מושלם אבל האנשים נראים ונשמעים חביבים אז אני ממש ממש מקווה להתקבל. תתפללו עליי 🙏

יותר מזה הוא יכול להודיע לך שבועיים מראש על חופשה בת שבוע מימי החופש שלך

וגם להחליט מראש באיזה ימים תצאי לחופש אם נהוג שיש חופשה מרוכזת

זה מעצבן אבל. אבל בסדר ה' גדול מי יודע מה יהיה איתנו בעוד חודש, העיקר להיות רגועים החיים יפים והעבודה לא שווה את הלחץ והעצבים

הוצאתי לו ולמנהלת המקבילה מייל רשמי שאני מבקשת את החופש

שאני מצידי עושה את מירב המאמצים לעמוד ביעדים ולהספיק את כל העבודה בדד ליינים לחוצים

ואני מצפה שהם יבואו לקראתי בזמנים שחשוב לי.

אז הם אמרו לי שהם מסכימים לחופש בתנאי שאני עושה להם תכנית עבודה מדויקת על הדקות איך אני מספיקה את כל המשימות לפני החופש.

בתגובה, יום לפני פורים התפטרתי ולקחתי חופש...

לצערי אין לי מנהלת מקבילה, ולבוס שלי אין בוס, ומשאבי אנוש ממש לא בצד של העובדים.

ואני כבר היום מכינה לו לוז"ים ברמת הדקות שזה מחרפן 🤦‍♀️

בכל מקרה אני כבר מחפשת מקום אחר, מקווה להגיע לנופש הזה עם מכתב התפטרות ביד ומקום חדש באופק. ואם לא, נראה, או שאתפטר באמת או שאמצא איזה תירוץ/ פשרה לא יודעת

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

אבל אחשוב על עוד אופציות דומות

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

הסיפור האחרון הוא וואו. אלופה!

חשבתי שהכנת קערת סדר ממגנטים😂

אמרתי לבעלי שזה סימן שאני טובעת בים של מגנטים 👻