הפרשות שלנו, תזריע מהשבת שעברה ומצורע שנקרא השבת, עוסקות בהרבה דינים של טומאה וטהרה.

בלשון שלנו היום, טומאה מעלה קונוטציה של משהו מאוס, לא רצוי, אולי גם מלוכלך.

אבל למעשה, טומאה מבטאת מציאות רוחנית מסויימת, מציאות רוחנית שאין איסור להיות בה, לפעמים אפילו מגיעים אליה דרך קיום מצווה (לווית המת), וכנשים אנחנו מגיעות למציאות הזו של טומאה באורח סדיר ומחזורי כל חודש, כחלק מהטבע הגופני שלנו.

וטומאה היא לא משהו רע. אדם טמא ממשיך ללמוד תורה, להתפלל, וגם לקיים מצוות.

אבל בכל זאת יש שני דברים שהטומאה 'מפריעה' בהם. כל טומאה אוסרת עלינו כל התעסקות שקשורה למקדש (עליה לרגל, אכילת קדשים), וטומאת נידה/זבה גם אוסרת עלינו את הקרבה הפיזית לבעל.

קודם כל, כבר אפשר ללמוד מזה על הקשר המהותי שקיים בין הזוגיות הפרטית שלנו, ל'זוגיות' של עמ"י והקב"ה. ואפשר ללמוד מזה שהקשר שלנו עם הקב"ה בבניין בית המקדש משול לקשר הפיזי, למגע ולחיבור בין בני זוג (בשיר השירים שנקרא בפסח גם ניגע בקשר הזה).

ולמה טומאה מונעת מאיתנו את הקשר הזה? ולמה אנחנו חייבות לעבור דרך המסלול הזה של טומאה כל חודש?

אפשר להעמיק בזה המון, ויש הרבה מה ללמוד פה (אני למדתי הרבה בנושא בקורס של ליאון קנדיל, מומלץ ממש…).

אבל רק בנגיעה קטנה - האישה, שמשולה ללבנה, צריכה לעבור תהליך של בנייה עצמית, יש לנו עבודת ה' 'ספירלית', ובכל חודש מחדש אנחנו עוברות מסלול של התכנסות פנימה, בנייה עצמית, ומתוך כך יציאה החוצה וחיבור מחודש. המסלול הזה הוא גם מול הקב"ה וגם מול הבעל, ולכן ההלכות נוגעות גם בעיסוק בקדשים ומקדש, וגם בקשר הזוגי.

(לא יודעת אם אפשר להבין משהו מתמצית כל כך מקוצרת של הדברים, אבל אין לי פה אפשרות וזמן להאריך יותר מזה…).

ועוד כיוון שאפשר ללמוד מהקשר הזה, זה ההשפעה של השורש (הקשר בין עמ"י לקב"ה) על הענף (הקשר הזוגי הפרטי), והשפעת הענף על השורש.

יש פה שתי מערכות של קשרים, שיש ביניהם קשר רוחני עמוק. זה לא רק דימיון שאפשר ללמוד מאחד על השני, אלא הם קשורים ביניהם בעומק ויכולים להשפיע אחד על השני, בשני הכיוונים.

בצד של הריחוק זה התבטא בכך שאחרי החורבן נהיה גם יותר ריחוק בין איש לאשתו - 'מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה', וזה גם קשור לשינוי ההלכתי וחומרת ר' זירא שהיו בערך בתקופה הזו (בקורס של ליאון העמקנו בזה הרבה, ופעם גם כתבתי על זה בפורום קצת יותר בהרחבה. אני יכולה לחפש את הקישור אם מעניין מישהי).

וכמו שההתרחקות השפיעה על הקשר הזוגי, כך גם ההתקרבות.

היום עמ"י כבר לא בגלות, מפוזר בכל העולם. אנחנו כבר בעיצומו של הקיבוץ גלויות, והכנה לקראת ה'טבילה' של עמ"י והטהרה שתאפשר לנו להתחבר שוב לקב"ה בבניין בית המקדש.

עכשיו זה ממש הזמן שהתשוקה צריכה להתחיל להתעורר שוב, וזה מתבטא בשני הרבדים - בשורש, התשוקה לבניין בית המקדש, שאנחנו עוד לומדים ומנסים לפתח ולהתחבר אליה, וגם בענף - הרבה יותר מודעות וחיבור לתשוקה ולעבודה על החיבור הזוגי מתוך רצון ועונג.

על ידי השינוי שאנחנו עושים במרחב הזוגי הפרטי שלנו, אנחנו משפיעים גם על כלל ישראל.

על ידי זה שאנחנו בעצמנו נרצה יותר את האיש שלנו, ניזום את הקשר ונראה לו שאנחנו רוצות בחיבור איתו, נשפיע גם על כלל ישראל שירצה יותר בקשר ובחיבור עם הקב"ה…

(הרבה מהדברים כתבתי בהשראת שיעורים מהכנס הוירטואלי 'גאולת הלבנה' שהיה השבוע, ובעקבות דיונים שהיו בקבוצת הוואטסאפ של הכנס על השיעורים)

מיוחד הסיום שכתבת. בעז"ה שנזכה!

יש שני פיוטים מיוחדים שכתובים ב"יוצרות" של שבת הגדול,

היום אנחנו שרים אותם בסיום של ליל הסדר.

תמיד זה מעניין להבין את המילים ולראות כמה ניסים קרו בדיוק בלילה הזה.

במוצאי שבת הזו חשנו כולנו את הפיוט הזה,

איך בתחילת הלילה היה נראה מצב מפחיד,אבוד , נורא.

ובכמה דקות זה הפך ללילה של ניסים , של הצלה גדולה ועצומה!!!

ראיתי שהרב עמיחי אליהו כתב השבוע הצעה לבית נוסף-

וּבְכֵן וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

אָז עָצְמוּ חִצֵּי אוֹיֵב לְכַלּוֹת אֶת בָּנֶיךָ

בָּרָאת חָכְמַת יֵשׁ מֵאַיִן בְּלֵב חֲכָמָיו

גִּלּוּ חוֹמַת מָגֵן שֶׁהֵקַמְתָּ לִירֵאֶיךָ

וּבְכֵן קַמְנוּ בַּבֹּקֶר יוֹם רִאשׁוֹן וְהוֹדִינוּ לְפָנֶיךָ

בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם.

ומתוך ההודאה הגדולה נתפלל שנזכה במהרה לראות את הלילה הגדול כמו המתפללים בסיום הפיוט-

קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה

רָם הוֹדַע כִּי לְךָ הַיּוֹם אַף לְךָ הַלַּיְלָה

שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה

תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַת לַיְלָה

אני ראיתי מישהי שכתבה פיוט שלם על התקופה האחרונה, על בסיס הפיוט הזה...

אכן מרגש ממש!

"בדיקת חורים וסדקים" - מה הקשר בין הפסק טהרה ובדיקת חמץ - בינת הלבנה

תהייה על הפרשה:

בפרשות תזריע-מצורע מסופר על הצרעת, אבל בעצם לא כתוב בפירוש על מה היא באה. רק בין השיטין ובחז"ל מובן שהיא באה כעונש על לשון הרע.

למה בעצם זה לא כתוב במפורש?

תהייה על פסח:

ליל הסדר הוא השיא של חג הפסח, והוא מגיע ממש בתחילת החג, ולאחריו יש בעצם שבעה ימים "רגילים" למדי. אבל הרי כשמספרים סיפור - השיא שלו אמור להגיע לקראת הסוף.

אז למה השיא של פסח הוא על ההתחלה?

אם נתבונן ברעיון של חטא לשון הרע ולהבדיל ברעיון של מצוות סיפור יציאת מצרים - נגלה ששניהם קשורים בדיבור.

המצורע דיבר לשון הרע, ולכן מקבל צרעת וצריך להתבודד.

ובליל הסדר אנחנו מדברים ביציאת מצרים, ועושים את זה דווקא בחבורות, ההפך מבדידות.

שני הדברים הללו באים ללמד אותנו שסיפור אמיתי לא נגמר ברגע שכתוב "סוף" בסופו.

הסיפור שסיפר בעל הלשון הרע מתגלגל הלאה גם אחרי שסיים לספר, וגורם לנזק.

ולהבדיל - סיפור נס יציאת מצרים (והניסים בכלל) לא מסתיים בליל הסדר, אלא מצווה עלינו להמשיך ולספרו, להמשיך ולזכור אותו, ולגלגל את הסיפורים החזקים הללו הלאה, שילמדו זכות עלינו ועל כל העם, שימחקו כל דיבורים רעים של לשון הרע שנאמרו עלינו, ויובילו אותנו לסוף האמיתי של עמנו, שהוא יהיה גם ההתחלה של תקופה חדשה ומופלאה - תקופת הגאולה השלמה.

(מבוסס על מחשבות שעלו לי ועוד לא הספקתי לאומרן וגם על שיחה עם הבן המתוק שלי, שתהה על העניין של ליל הסדר.)

לגבי השאלה הראשונה, על המצורע ולמה לא נכתב על מה הצרעת באה -

זכור לי שפעם קראתי איפשהו משהו על זה. אני לא זוכרת בשם מי, וגם לא בטוחה שזוכרת מדויק, אבל בכל זאת כותבת מה שאני זוכרת.

בעצם, את זה שצרעת באה על לשון הרע אנחנו לומדים מהסיפור על מרים הנביאה, וגם ממשה רבינו בסנה (שאחד האותות שניתן לו היה שהיד היתה מצורעת, ואומרים שזה בגלל שאמר לשון הרע על עם ישראל). אבל אם היה כתוב בפירוש בפסוקים שצרעת באה על חטא לשון הרע, אז בעצם היה בזה לשון הרע על מרים ועל משה רבינו - כי כאילו היה כתוב בצורה מפורשת שהם חטאו ולכן קיבלו צרעת. ודווקא במה שבא על לשון הרע צריך זהירות יתירה, ולכן זה רק נרמז ואנחנו צריכים לעשות את ההקשר בעצמנו.

ואני חושבת שצריך להוסיף על זה את מה שהרב ראובן ששון כותב על הצרעת.

הצרעת דווקא מעידה על מדרגה גדולה וגבוהה של חיבור גדול לקב"ה, שמתבטאת גם בחיבור של מדרגת הרוח לגוף הגשמי, ואז כל סטיה קלה מהדרך הישרה מתבטאת בנגע גופני.

לכן אנחנו לומדים על הצרעת דווקא מהאנשים הגדולים והשלמים, משה ומרים, ולא מפשוטי העם.

ואהבתי מאוד את מה שכתבת על פסח והחיבור של זה לצרעת וללשון הרע.

בעצם התורה מלמדת אותנו בדוגמה אישית איך לא לדבר לשון הרע...

ואהבתי גם את ההסבר העמוק של הרב ששון. זה מדהים - להפוך את החטא הרע הזה למשהו ששורשו נשגב ועליון...

תודה!

בתפילות שמוסיפים בנוסח עדות המזרח לפני ואחרי כל המצוות הללו, אנחנו מתפללים לא רק על החמץ הפיזי, אלא גם על החמץ הרוחני שממנו אנחנו רוצים להישמר.

אחרי שאנחנו מבטלים את החמץ, אנחנו מתפללים לקב"ה -

"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ… שֶׁתִּתֵּן לָנוּ כֹּחַ וִיכֹלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ, לְפַשְׁפֵּשׁ בְּנִגְעֵי בָּתֵּי הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ בַּעֲצַת יִצְרֵנוּ הָרָע. אָנָּא יְהֹוָה, הַפְרֵד נָא מֵעָלֵינוּ צַד הָרָע שֶׁבַּיֵּצֶר הָרָע, וּתְזַכְּכֵנוּ וּתְלַבְּבֵנוּ בְּכֹחַ הַיֵּצֶר הַטּוֹב. הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ. וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ…".

בשריפת החמץ אנחנו מתפללים לא רק על ביעור החמץ הפנימי שבתוכנו, אלא גם על ביעור צד הרע שבכל המציאות - כל הכוחות שמתנגדים לקב"ה -

"...וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּמִצְוָה זוֹ שֶׁל שְׂרֵפַת הֶחָמֵץ, וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ קִיַּמְנוּ מִצְוַת ''פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ'' (דְּבָרִים ז, כה). וּתְבַעֵר כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה וְהַקְּלִפָּה. וְכָל אוֹיְבֶיךָ וְכָל שׂוֹנְאֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ. וּמַלְכוּת הָרְשָׁעָה מְהֵרָה תְּעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם וְתַשְׁמִידֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ…"

המלחמה ברוע של המציאות היא חלק מהייעוד של עמ"י. ביציאת מצריים שינינו את פני ההיסטוריה לראשונה, שברנו את המציאות של 'בית עבדים', והופענו בעולם את המציאות של חירות.

מאז, עם ישראל החדיר לעולם לאט לאט ערכים של צדק, של מוסר, ושל אמת.

ועד היום אנחנו ממשיכים להילחם ברוע, באויבים החיצוניים לנו, וגם ביצר הרע שבקרבנו, שמסומל על ידי החמץ.

מתוך דיני בדיקת חמץ, אפשר ללמוד על המלחמה מול היצר הרע.

לפני שמבערים את הרע, קודם כל צריך שלב של חיפוש, של בירור והתבוננות כדי לזהות ולשים לב מה צריך לתקן. זה השלב של הבדיקת חמץ. רק אחר כך אפשר להגיע לשלב של ביעור החמץ.

כשלומדים בגמרא שצריך לחפש על ידי נר, מובא הפסוק "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן". הנר מסמל את הנשמה של האדם, שהיא הצד האלוקי שבו,ההיא תמיד טובה ורוצה בטוב, על ידי ההארה שלה אפשר לזהות את הרע ולבער אותו מתוכנו.

(על פי ההגדה של פסח של הרב ראובן ששון)

פה אפשר לראות את נוסח בדיקת וביעור חמץ המלא, עם התוספות שהזכרתי -

https://www.yeshiva.org.il/midrash/51575

לצערי מכיוון שבעלי עושה את המצוות האלה, אף פעם לא הסתכלתי בתפילות המלוות אותן...

כתבת מרגש ומרומם ממש!

כשאנחנו קוראים את ה'מגיד', אפשר לחלק אותו לכמה חלקים.

בהתחלה יש לנו כמה 'הקדמות', לפני סיפור יציאת מצרים (בכל אחת מהן אפשר להעמיק הרבה, אבל הן עדיין לא הסיפור עצמו).

אחר כך מתחילים בסיפור עצמו, שמבוסס על הפסוקים של מקרא ביכורים.

ובסוף מודים לה' בפיוט- דיינו, מזכירים את עיקרי הסדר - פסח מצה ומרור, ומתחילים בשירת ההלל (שנמשיך עוד ב'הלל' שאחרי 'ברך').

איפה בעצם מתחיל הסיפור עצמו?

אמרנו שהסיפור של יציאת מצריים מבוסס על מקרא ביכורים, אז אפשר לחשוב שאולי ההתחלה של הסיפור היא כשמתחילים את הפסוק הראשון של מקרא ביכורים - "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי…"? או בעצם ב'צֵא וּלְמַד…' שמוביל אל הפסוק הזה.

אבל יש התחלה מוקדמת יותר, שמחזירה אותנו אל השורש הראשון של עמ"י, תרח ממנו נולד אברהם - 'מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו…', ושם גם אנחנו לומדים על ההבטחה של הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים - ההבטחה על הגלות וגם על הגאולה הגדולה שתהיה בסוף.

ולפני שאנחנו ממשיכים בסיפור של מה שקרה לעמ"י במצרים, אנחנו מרימים את הכוס, ומחברים את הסיפור הזה שהיה לנו פעם, למה שאנחנו עוברים עכשיו.

אנחנו מזכירים שההבטחה הזו של הקב"ה לאברהם לא היתה רק לגלות מצרים, אלא היא שעמדה לאבותינו בכל הדורות, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידי אויבינו.

ומתוך כך אנחנו ממשיכים לספר על גלות מצרים, על הקושי והמרור שחווינו שם, על התפילה של עמ"י, ועל כך שהקב"ה שמע אותנו והוציא אותנו לחירות.

וכשאנחנו מודים לקב"ה, אנחנו מודים לא רק על מה שקרה ביציאת מצריים עצמה, אנחנו ממשיכים להודות על כל שלב ושלב שהקב"ה המשיך להיטיב איתנו, ועל כל שלב אפשר להגיד 'דיינו', כל שלב בפני עצמו הוא גדול מספיק בשביל להודות לקב"ה.

וכשאנחנו מסיימים את ה'מגיד', אחרי שהתחלנו באמירת ההלל, אנחנו מברכים את ברכת 'גאל ישראל', בה אנחנו מודים לקב"ה לא רק על הניסים שהיו פעם, לאבותינו, אלא אנחנו מודים לקב"ה "אֲשֶׁר *גְּאָלָנוּ* וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם…".

הסיפור של יציאת מצריים חשוב לנו כי זו הלידה שלנו כעם, ואנחנו מעבירים את הסיפור הזה מדור לדור כחלק מהמסורת של עמ"י בשרשרת הדורות.

אבל הסיפור הזה הוא לא רק סיפור שהיה פעם. זה הבסיס של האמונה שלנו, ההיכרות שלנו עם הקב"ה היא "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".

וכמו שהקב"ה גאל אותנו משם, הוא ממשיך וימשיך להיות איתנו, להציל אותנו מאויבינו, ולהוביל אותנו לגאולה שלמה, "וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ".

ואני מצרפת גם קובץ (מוכן להדפסה) של תפילות שכתבו השנה להוסיף בהגדה, לשחרור החטופים בעז"ה.

תודה גם על התפילות! באמת חיפשתי משהו כזה להדפסה... (מתאים לך לשלוח לי את זה בווטסאפ? יהיה לי קל יותר להדפיס כך...)

תודה!

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)

רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי

(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)

לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.

לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל

מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.

מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

את בתוך המערבולת הרגשית כרגע, וזה ברור שהראש רץ לכל המחשבות האלה אבל זה לא רלוונטי כרגע. חכי קצת, תתאוששי, תנשמי, ואח"כ תעשי חושבים ממקום אחר.

וחיבוק על ההפלה❤️‍🩹, כל מה שאת מרגישה עכשיו נורמלי מאד❤️.

לדעתי המחשבות על עוד ילד כן או לא, זה לא הזמן עכשיו.

בכל מקרה כרגע את לפני גרידה ולהבנתי ייקח עוד כמה שבועות או חודשים עד שהגוף יחזור לעצמו

אני במקומך הייתי מניחה את זה.

תשקלו את זה שוב כשזה יהיה רלוונטי.

ואני חושבת שאת מאוד נורמלית עם התחושות שלך.

וזה קשר ישיר לקושי בהריון.

בעצמי עברתי בהריון הראשון הריון סיוט עם היפרמזיס קשוח

וכל פעם שהגעתי לאולטרה סאונד בהריון ידעתי שאם יגידו שהעובר בלי דופק או משהו כזה

יהיה בי חלק שישמח שהקושי המטורף הזה הסתיים.

ב"ה ההריון הסתיים בידיים מלאות אבל אני ממש מבינה את התחושה שלך.

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

אני אומרת שיש לי כוונה לקנות להם מתנה

אבל מה היא מעדיפה

משחק לתינוק

משחק לאחים

או משהו בשבילה