ילד מתוק, חברותי, אוהב לעזור שבגן נותנים לו רק שבחים על התנהגות, מאד מרצה ומתנהג יפה בגן אבל בבית עושה לנו טרור.
מילה אחת לא שמעתי מהגן שהוא מפונק או בוכה או דורש- רק עלינו הוא יכול.
קם כל בוקר בבכי, מסרב להתלבש או לשטוף פנים בוכה וצורח-הכל הולך בקושי.
בוכה המון, דורש, מתמקח על ממתקים, צורח.
לאחרונה הפסקנו עם מוצץ בצורה לא מסודרת, בלי פרידה אבל מצד שני לא נראה שהילד הזכיר את זה, הוא כן שם יד בפה ונראה אבוד לפעמים-אולי באמת קשה לו.
הילד בוכה הרבה הרבה יותר-משמעותית. כמו בגיל ההתבגרות.
הבוקר עשה פה מהומת אלוהים כי גילה שוקולד ממשלוחי פורים ואמרתי לו שבבוקר לא אוכלים שוקולד, יכול לבחור בין עוגה לעוגיה אבל שוקולד לא.
מהרגע שראה את זה ושאמרתי לו לא- צרח ובכה, כל הבניין שמע עד שבעלי אמר תני לו, זה גם ככה מריר שינסה ויראה שלא אוהב
ודווקא אהב ואז אמר שיקח את החפיסה לשמור עליה נתתי לו ופתח ורצה לקחת עוד. הייתי אמורה לזרום עם השוקולד? אני כבר לא יודעת.
מרב שהוא בוכה אני נכנסת למוד של דווקא ושל שוטר עם כללים. אבל הילד חייב גבולות וכללים אחרת יכול לזלול קינדרים בלי הפסקה.
לא ממושמע בעליל. עושה לנו שמות.
מתעקש תמיד ועל כל דבר.
אני אובדת עצות. הלכנו ליועצת שאמרה שאין טעם להחזיר מוצץ וללכת אחורה אלא לתת לו חפץ אחר שיתן לו את ההשלמה הרגשית אבל הוא לא נקשר למשהו מיוחד.
אשמח להמלצתכם- ונסיונכם- מה עושים??????????????
