בס"ד

אתחיל מהאמת - אחד הדברים המיוחדים במילה זו שהיא כוללת את כלל האותיות, כיצד? היא מתחילה באות הראשונה א' עוברת לאות האמצעית מ' ומסתיימת באות האחרונה ת' ואני חושב שבהקשר הזה זה גם בא להגיד לנו משהו על ההתלבטות האמת כולללת בתוכה מרחקים יש אמת שהיא האמת של הרצון שלי ויש אמת של המעשים ושל המחשבות, הרצון האמיתי שלך גם צריך לקבל יחס, כלומר כשאנחנו מדברים במושגים של אמת חשוב לתת יחס לכל החלקים שלנו למכלול כדי להבין האם אני אמיתי.

אמשיך לשקר שהוא בדיוק הפוך כולל את שלושת האותיות הכמעט אחרונות, והולך אחרוה וגם פה קיים מסר שהשקר הוא דבר רחוק ומרחיק כלומר השקר הוא שקר ככל שהוא רחוק ממך וככל שהוא מוריד אותך.

לאור הדבר האלה בהחלט לדעתי יש מקום חשוב להתייחס לאמת הפנימית ודווקא לשקר של הרצון שלפעמים מתרופף אין צורך להתייחס.{מקווה שעוזר}

תודה רבה...

זה לא ממש עופר... - צעירים מעל עשרים

חיפשתי עוד תגובה שכתבתי בנושא ולא מצאתי. אכתוב אותה מחדש אם תרצי....

כיף לקרוא והתגובה הזו מאוד הועילה, תודה רבה יש"כ

ליקוטי אמרים, תניא, פרק י"ג: "...אֲבָל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱ-לֹהִית אֵין לָהּ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה עַל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית בַּבֵּינוֹנִי, כִּי אִם בְּשָׁעָה שֶׁאַהֲבַת ה' הִיא בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים, כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. וְאַף גַּם זֹאת הַפַּעַם אֵינָהּ רַק שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְבַד, כְּדִכְתִיב: "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ", כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל וּכְשֶׁזֶּה קָם וכו'. שֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱ-לֹהִית מִתְאַמֶּצֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת עַל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית בִּמְקוֹר הַגְּבוּרוֹת, שֶׁהִיא בִּינָה, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדֻלַּת ה' אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא וּלְהוֹלִיד אַהֲבָה עַזָּה לַה' כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבְּלִבּוֹ, וְאָז אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחֲרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי. אֲבָל לֹא נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי בַּבֵּינוֹנִי, אֶלָּא בַּצַּדִּיק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וְלִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי", וְהוּא מוֹאֵס בָּרַע וְשֹוֹנְאוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה וְהַמִּיאוּס, אוֹ שֶׁלֹּא בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל בַּבֵּינוֹנִי הוּא דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּאָדָם שֶׁיָּשֵׁן, שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר וְלֵעוֹר מִשְׁנָתוֹ, כָּךְ הָרַע בַּבֵּינוֹנִי הוּא כְּיָשֵׁן בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָה שֶׁלִּבּוֹ בּוֹעֵר בְּאַהֲבַת ה', וְאַחַר כָּךְ יָכוֹל לִהְיוֹת חוֹזֵר וְנֵעוֹר.

וְלָכֵן הָיָה רַבָּה מַחֲזִיק עַצְמוֹ כְּבֵינוֹנִי, אַף דְּלָא פָּסֵק פֻּמֵּהּ מִגִּירְסָא וּבְתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, בַּחֲפִיצָה וַחֲשִׁיקָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לַה' בְּאַהֲבָה רַבָּה כְּבִשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וְנִדְמֶה בְּעֵינָיו כְּבֵינוֹנִי הַמִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם, וּכְמַאֲמַר רַזַ"ל: הַלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.

וְהִנֵּה מִדַּת אַהֲבָה זוֹ הָאֲמוּרָה בַּבֵּינוֹנִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית וכו', הִנֵּה לְגַבֵּי מַדְרֵגַת הַצַּדִּיקִים עוֹבְדֵי ה' בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵין בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ נִקְרֵאת בְּשֵׁם עֲבוֹדַת אֱמֶת כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁחוֹלֶפֶת וְעוֹבֶרֶת אַחַר הַתְּפִלָּה, וּכְתִיב: "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר". וְאַף עַל פִּי כֵן, לְגַבֵּי מַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִים נִקְרֵאת עֲבוֹדָה תַּמָּה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁלָּהֶם, אִישׁ אִישׁ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ בְּמַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִים, וַהֲרֵינִי קוֹרֵא בְּאַהֲבָתָם שֶׁבִּתְפִלָּתָם גַּם כֵּן "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", הוֹאִיל וּבְכֹחַ נַפְשָׁם הָאֱלֹהִית לַחֲזֹר וּלְעוֹרֵר בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ לְעוֹלָם, בְּהִתְגַּבְּרוּתָהּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם עַל יְדֵי הֲכָנָה הָרְאוּיָה לְכָל נֶפֶשׁ כְּפִי עֶרְכָּהּ וּמַדְרֵגָתָהּ.

כִּי הִנֵּה מִדַּת אֱמֶת הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הַנִּקְרָא בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן הַמַּבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, מֵרוֹם הַמַּעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, וּבְכָל מַעֲלָה וּמַדְרֵגָה מַבְרִיחַ תּוֹךְ נְקֻדָּה הָאֶמְצָעִית, שֶׁהִיא נְקֻדַּת וּבְחִינַת מִדַּת אֱמֶת שֶׁלָּהּ. וּמִדַּת אֱמֶת הִיא נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, וְאֵין לָהּ שִׁעוּר לְמַעְלָה עַד רוֹם הַמַּעֲלוֹת. וְכָל מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַטָּה הֵם כְּאַיִן לְגַבֵּי מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מֵהֶן, [כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵ"ן שֶׁבְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחִין שֶׁל מַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת הֵן לְמַטָּה מִבְּחִינַת עֲקֵבַיִם וְרַגְלֵי מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת מֵהֶן, וּכְמַאֲמַר רַזַ"ל: "רַגְלֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּן"]".

ליקוטי מוהר"ן קמא תורה ס"ו אות ג':

"וּלְהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל הוּא עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר וְצָרִיך שֶׁיִּהְיוּ אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִין אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר כִּי לֶעָתִיד לָבוֹא יִהְיֶה הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת כִּי אֲפִילּוּ הָעַכּוּ"ם יִקְרְאוּ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִם הַדִּבּוּר "כִּי אָז אֶהְפּך אֶל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרא כֻּלָּם בְּשֵׁם ה'" וְכוּ' נִמְצָא שֶׁיִּהְיֶה לְהַדִּבּוּר שְׁלֵמוּת כִּי עַכְשָׁו הַדִּבּוּר חָסֵר וְאֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת מֵאַחַר שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם קוֹרְאִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִם הַדִּבּוּר אֲבָל לֶעָתִיד יִקְרְאוּ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִם הַדִּבּוּר, אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם וְעַל כֵּן אָז יִהְיֶה הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, בְּחִינַת שָׂפָה בְּרוּרָה מֵאַחַר שֶׁהַכּל יִקְרְאוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִם הַדִּבּוּר נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לְהַדִּבּוּר שְׁלֵמוּת וְכָל זֶה יִהְיֶה לֶעָתִיד כִּי עִקַּר גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ יִתְגַּלֶּה לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁאָז יֵדְעוּ וְיִרְאוּ הַכּל אֶת גְּדֻלָּתֵנוּ כִּי אָז יִרְאוּ הַכּל אֶת גְּדֻלַּת וְתִפְאֶרֶת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אַשְׁרֵיהֶם אַשְׁרֵי חֶלְקָם, "מָה רַב טוּבְך הַצָּפוּן לָהֶם" וּלְהֵפֶך מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "וַעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים" וְכוּ' (מתוך ההפטרה שקראנו השבת) כִּי אָז יִהְיֶה יוֹמָא דְּדִינָא רַבָּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִדּוֹן עַל כָּל מַעֲשֶׂה עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט וְלא יְוַתְּרוּ לוֹ עַל שׁוּם דָּבָר קָטָן כִּי אֵין שִׁכְחָה לְפָנָיו יִתְבָּרַך, וְהַכּל יִהְיֶה נִזְכָּר לוֹ אָז וַאֲזַי כְּשֶׁיִּהְיֶה מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים וְיָשׁוּבוּ וְיִרְאוּ בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע וְכוּ' [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּמַלְאַכִי: "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עוֹבֵד אֱלהִים לַאֲשֶׁר לא עֲבָדוֹ"] כִּי אָז דַּיְקָא בְּיוֹמָא דְּדִינָא, יִרְאוּ הַחִלּוּק בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע וְכוּ' וַאֲזַי יִתְהַפְּכוּ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עַל יְדֵי זֶה, וְיִקְרְאוּ כֻּלָּם בְּשֵׁם ה' בִּבְחִינוֹת: "אָז אֶהְפּך אֶל כָּל הָעַמִּים" וְכוּ' כַּנַּ"ל וַאֲזַי יִהְיֶה הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, בְּחִינַת שָׂפָה בְרוּרָה כַּנַּ"ל נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נִשְׁלָם הַדִּבּוּר אָז כַּנַּ"ל אֲבָל צְרִיכִין לְהַמְשִׁיך בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה מַפָּלָה לָרְשָׁעִים גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֱמֶת וְעִקַּר הָאֱמֶת הוּא (מכאן עיקר מה שרציתי להראות, לפני כן זה רק שתביני את ההקשר), כְּשֶׁאֵין הָאָדָם נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת כִּי 'כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת, מִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו כִּכְרוּם, לְכַמָּה גְּוָנִין' כִּי מִי שֶׁהוּא נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת, קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בָּרַבִּים וְטוֹב וְנוֹחַ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד כִּי בָּרַבִּים נוֹפְלִין עָלָיו פְּנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּשְׁקָרִים שֶׁעוֹשֶׂה תְּנוּעוֹת וּשְׁקָרִים בִּתְפִילָּתוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם מֵאַחַר שֶׁהוּא נִצְרָך לָהֶם וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁאֵין נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה כִּי מִתְפַּרְנֵס מִשֶּׁלּוֹ אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שֶׁהוּא נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל כָּבוֹד, אוֹ בִּשְׁבִיל דָּבָר אַחֵר דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה שֶׁל כָּבוֹד וַחֲשִׁיבוּת וְכַיּוֹצֵא נִמְצָא שֶׁהוּא נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת, שֶׁהוּא צָרִיך לְכָבוֹד וַחֲשִׁיבוּת שֶׁלָּהֶם וַאֲזַי כְּשֶׁהוּא נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת בְּאֵיזֶה בְּחִינָה יוּכַל לִפּל בְּשֶׁקֶר גָּדוֹל בִּתְפִילָּתוֹ דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת תְּנוּעוֹת בְּשֶׁקֶר בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם כַּנַּ"ל וְיֵשׁ מִי שֶׁהוּא אִישׁ כָּשֵׁר קְצָת, וְיָרֵא אֶת ה' בְּמִקְצָת וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּעֵינָיו לַעֲשׂוֹת שֶׁקֶר מְגֻנֶּה בִּתְפִילָּתוֹ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים וּמִתְכַּוֵּן לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת אֲבָל הָאֱמֶת הוּא הַרְבֵּה מְאֹד יוֹתֵר מִדַּי, וְגַם זֶה אֵינוֹ אֱמֶת כִּי לא נִמְצָא הַרְבֵּה אֱמֶת כִּי הָאֱמֶת הוּא רַק אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר [לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בְּסִימָן נ"א] דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהוּא בּוֹשׁ בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּשֶׁקֶר גָּמוּר כַּנַּ"ל עַל כֵּן הוּא רוֹצֶה לְכַסּוֹת עַל הַשֶּׁקֶר, וּלְהַלְבִּישׁ הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל, שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶהוּ תְּנוּעָה אוֹ הַמְחָאַת כַּף בִּשְׁבִיל אַחֵר אֲבָל הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בָּזֶה שֶׁיַּעֲשֶׂה שֶׁקֶר בִּתְפִילָּתוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם עַל כֵּן הוּא גּוֹנֵב דַּעַת עַצְמוֹ וּמְסַבֵּב לוֹ הַיֵּצֶר הָרָע סִיבּוּבִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ עַד שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהוּא צָרִיך בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה זוֹ בִּתְפִילָּתוֹ אוֹ לְהַכּוֹת כַּף אֶל כַּף דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ אֵיזֶה אֱמֶת שֶׁהוּא צָרִיך לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ הַתְּנוּעָה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הָאֱמֶת נִמְצָא שֶׁהוּא מְכַסֶּה הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה אֱמֶת יוֹתֵר מִדַּי כִּי הָעִקַּר הָאֱמֶת אֵינוֹ רַק אֶחָד דְּהַיְנוּ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְבַדּוֹ יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה גְּוָנִין וְכַמָּה מִינֵי אֱמֶת שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ לְחַפּוֹת עַל הַשֶּׁקֶר וְזֶהוּ 'כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת' שֶׁאָז נוֹפֵלִים עָלָיו פְּנִיּוֹת וּשְׁקָרִים כַּנַּ"ל אֲזַי 'מִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָנִין' 'פָּנָיו', זֶה בְּחִינַת הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת פָּנִים בְּחִינַת "מְבַקְּשֵׁי פָנֶיך יַעֲקב סֶלָה", בְּחִינַת: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב" דְּהַיְנוּ שֶׁהָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת פָּנִים, נִשְׁתַּנֶּה לְכַמָּה גְּוָנִין דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה מִינֵי אֱמֶת, שֶׁמַּלְבִּישׁ בּוֹ הַשֶּׁקֶר דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ אֱמֶת, שֶׁכַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל כָּך, אוֹ בִּשְׁבִיל כָּך נִמְצָא שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה הַפָּנִים שֶׁהוּא אֱמֶת, לְכַמָּה גְּוָנִין כִּי הָעִקַּר הָאֱמֶת אֵינוֹ אֶלָּא אֶחָד כַּנַּ"ל וְזֶה פֵּרוּשׁ: "אֲהַלְּלָה ה' בְּחַיָּי" הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת וְזֶה 'בְּחַיָּי', בְּחַיָּי דַּיְקָא הַיְנוּ שֶׁאֲנִי חַי מֵחַיִּים שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ נִצְרָך לְחִיּוּת שׁוּם אָדָם כִּי 'הַנִּצְרָך לַבְּרִיּוֹת חַיָּיו אֵינָם חַיִּים' הַיְנוּ שֶׁאֵינָם חַיִּים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא חַי מֵאֲחֵרִים אֲבָל כְּשֶׁאֵינִי נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת וַאֲנִי חַי חַיִּים שֶׁלִּי אֲזַי אוּכַל לְהַלְּלוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ: "אֲהַלְּלָה ה' בְּחַיָּי" דַּיְקָא כַּנַּ"ל וְזֶהוּ: 'כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת עוֹלָם חָשַׁך בַּעֲדוֹ' וְכוּ' וּכְשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת אֲזַי הוּא מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים כִּי עִקַּר מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים לָעוֹלָם הַבָּא, הוּא עַל יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד" כּוֹנַנְתָּ לָעַד לא כְּתִיב אֶלָּא תִּכּוֹן כִּי לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְעַל יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים בִּבְחִינַת: "וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ" 'פָּנָיו' זֶה בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל שֶׁעַל יְדֵי זֶה, 'מְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו' וּמַאֲבִידָן מִן הָעוֹלָם וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בַּגְּמָרָא: שֶׁכִּבְיָכוֹל הֵם כְּמַשָּׂא עַל פָּנָיו כִּי הַפָּנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבּל אֶת הָרְשָׁעִים וּכְשֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת הַפָּנִים, דְּהַיְנוּ הָאֱמֶת, אֲזַי הוּא מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה מַפַּלְתָּם לֶעָתִיד, כִּי אָז יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן כְּשֶׁזּוֹכִין לֶאֱמֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּנַּ"ל עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת הַפָּנִים כַּנַּ"ל וַאֲזַי מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא בְּתוֹך הָעוֹלָם הַזֶּה וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מַפַּלְתָּם עַל יְדֵי הָאֱמֶת גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין שְׁלֵמוּת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד בְּחִינַת שָׂפָה בְּרוּרָה בְּתוֹך הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי בְּחִינַת שָׂפָה בְּרוּרָה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי מַפַּלְתָּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְהַפְּכִין כֻּלָּם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת: "וְדַבֵּר דָּבָר", הַנֶּאֱמַר בְּשַׁבָּת הַיְנוּ שֶׁצָּרִיך לְהַמְשִׁיך בְּחִינוֹת דִּבּוּר שֶׁל שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי בְּתוֹך הַדִּבּוּר שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה לְהַשְׁלִים הַדִּבּוּר בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא מִבְּחִינוֹת שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'שֶׁלּא יְהֵא דִּבּוּרְך שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְך שֶׁל חֹל' כִּי בְּשַׁבָּת הוּא שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינוֹת עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל וְצָרִיך לְהַמְשִׁיך דִּבּוּר שֶׁל שַׁבָּת בְּתוֹך הַדִּבּוּר שֶׁל חֹל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת 'אֵל הֲוָיָה בִּיצִירָה' שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת 'אֵל', שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת: "לא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב" שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'מִנַּיִן שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְיַעֲקב אֵל שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלקֵי" וְכוּ' כִּי יַעֲקב בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל וְזֶה הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, תָּלוּי בְּפַרְנָסָה כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵין נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת, יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל "אַשְׁרֵי שֶׁאֵ-ל יַעֲקב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלקָיו" כִּי 'כְּשֶׁשִּׂבְרוֹ עַל ה' אֱלקָיו', וְאֵין נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת, אֲזַי 'אֵל יַעֲקב בְּעֶזְרוֹ' כִּי 'אֵל יַעֲקב' הוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיך בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינוֹת אֱמֶת, בְּחִינוֹת פָּנִים בְּתוֹך הָעוֹלָם הַזֶּה אֲזַי נַעֲשֶׂה מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הֲוָיָה בְּמִלּוּי הֵהִין כִּי הֵי הִיא בְּחִינַת שִׁלּוּם שָׂכָר כְּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: "הֶגֶה וָהִי" וָהִי זֶה שִׁלּוּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַבָּא וְזֶה בְּחִינַת 'אֵל הֲוָיָה' דְּהַיְנוּ אֵל שֶׁהוּא בְּחִינוֹת אֱמֶת שֶׁעַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה שִׁלּוּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הֲוָיָה בְּמִלּוּי הֵהִין כַּנַּ"ל צָרִיך לְהַמְשִׁיכָהּ בְּתוֹך הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינוֹת 'וְדַבֵּר דָּבָר' לְהַמְשִׁיך דִּבּוּר שֶׁל שַׁבָּת בְּתוֹך יְמֵי הַחֹל כַּנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינוֹת יְצִירָה: "יָמִים יֻצָּרוּ וְלא אֶחָד בָּהֶם" דְּהַיְנוּ שֶׁיְּמֵי הַחֹל הֵם בְּחִינוֹת יְצִירָה כְּשֶׁאֵין אֶחָד בָּהֶם שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שַׁבָּת וְצָרִיך לְהַמְשִׁיך לִבְחִינוֹת יְצִירָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְמֵי הַחֹל אֶת בְּחִינוֹת 'אֵ-ל הֲוָיָה', שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינוֹת שַׁבָּת 'מַלְכוּת פֶּה', שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִים אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל".

רבי נחמן כדרכו עמום במקצת, וצריך להעמיק הרבה כדי להבין אותו לאשורו, אבל את יכולה להבין מהרעיון הכללי שלו לשאלתך.

מקווה שיעזור לך....שבוע טוב וערב פסח כשר ושמח

וואו תודה

מה שהבנתי... כמובן לא הרבה אבל בכל זאת היה חזק

ולא משהו שכתבתי בעבר או מקורות של אחרים....😉 סליחה ממש על ה"ההפצצה" בשרשור, לא חייבת לקרוא....

יש את מידת האמת. ומנגד, יש את מידת השלום. השלום מורה דווקא להסתיר אמיתות, לא לספר את כל האמת. במקרים קיצוניים אפילו לשקר ("משנים מפני השלום". אמנם אסור בכל מקרה לשקר שקר גמור, השינוי צריך להיות ב"תחמון", להגיד מילים שמוצגות בצורה א', אך משמעותן ב', כמו מה שרש"י אומר: אנכי עשו בכורך - אנכי המביא לך, ועשו הוא בכורך" (זהר ח"א קסז). https://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/emet-2.htm מאמר לגבי העניין של מה שיעקב שיקר וכו'....). יש פער בין העולם החיצוני לעולם הפנימי בעולם הזה.

לפני שאנסה להסביר מה מטרת הפער הזה, אנסה להמחיש את הפער הזה בעוד עניין. ישנם דברים שיש להצניעם, ולא לפרסמם. גם לשון הרע מבטא את העניין הזה (שזה קשור לפרשה האחרונה שקראנו, אגב). לכאורה לפי מידת האמת, כל אדם היה צריך לספר הכל על בן-אדם אחר (לפחות במקרה ששואלים אותו), ולא לחסוך מאומה. אבל התורה רוצה שהאדם יציג את חבירו בצורה טובה, ואת הפגמים לא לספר ולא להסגיר. המסילת ישרים מדבר לגבי הזהירות באונאה ובמרמה: משא ומתן באמונה, ואומר שיש חילוק בין אדם שמסתיר פגמים, שזו אונאה, לבין אדם שמציג את הצדדים הטובים של המוצר שלו ולא מדבר על הדברים הרעים (דהיינו, לא מציג באופן חיובי, ולא מסתיר). דבר זה גם מתבטא בשידוכים בעיקר, שיוצאים לפגישה מתגנדרים בצורה מיוחדת, וכן גם ה' טבע שיהיו "ימי זוהר" בתחילת הנישואין, מה שלא מעיד בהכרח על צורת הנישואין עצמם (ושוב, מצד שני צריך גם להיות מאוזן ולא להיות לגמרי חי באשליות, להבין את גודל האחריות, וזה חלק מתפקיד הכתובה).

בסופו של דבר, תמיד יש לאדם כמה תדמיות, במקום אחד הוא מתנהג כך, ובמקום אחר הוא מתנהג אחרת. אז מצד אחד צריך איזון, ויש ערכים מוחלטים שהאדם צריך לקבוע לעצמו שהוא תמיד מתנהג איתם, אבל יש מקום גם לשינויים בתדמית, ששם האדם מבין שלא בכל מקום הוא יכול להיות כך או אחרת, והוא משתנה לפי הסביבה. לפעמים אדם יכול יותר להופיע את מידת האמת, ולפעמים פחות. כמו שבשבת אדם יותר מתנהג בקדושה מיום רגיל (לפחות כך הציפייה), או שמתנהג בקדושה בחגים יותר מימים רגילים. יש ציווי מיוחד של ה', הארה מיוחדת של אותו יום, וממילא, נגררת גם התנהגות שונה של האדם בעקבות כך. זה מבטא שהאדם הוא לא המנהל של העולם, אלא הוא זורם עם המציאות הא-לוקית (צריך לקחת את זה בזהירות ובעירבון מוגבל, ולהשתמש בעקרון הזה בצורה הנכונה, כמובן), הוא מונהג ע"י ה'. זה גם תלוי בנפשות. יש כאלו שהם לגמרי אברהמיים, כמעט תמיד הם יוזמים, מנהלים, פועלים. ויש כאלו שהם יותר יצחקיים, נותנים לה' לנהל את המציאות, ומסתדרים לפיה (זו גם מחלוקת ריש לקיש ורבי יוחנן אם עם ישראל הוא ככבשים שהולכים אחרי רועה, או שהם כזקנים שהולכים לפני מלך).

בסופו של דבר אדם מורכב מגוף ונשמה והוא צריך להתייחס לשניהם. וכשהוא עוסק בצרכי הגוף, הוא יותר גשמי, באופן יחסי (לפחות באופן רגיל). כשהוא עוסק בטיפוח הרוח והנשמה, הוא יותר רוחני. וחלק מהמשחק שאנחנו צריכים לשחק בעולם הזה בשביל ה' יתברך, בעבודת ה', הוא המעברים בין שני העולמות. ודווקא יעקב שהוא מידת האמת, הוא זה שעוסק בסיבוכי החיים, וצריך לרמות בגניבת הבכורה, אחרי זה לרמות את לבן ("אחיו אני ברמאות").

מחילה על האריכות ומקווה שעזרתי....

שמעתי פעם שיעור יפה של הרב דביר ומאז זה מלווה אותי שכאילו אנשים מגדירים את עצמם אני X אוהב y וכו' ותאכלס כל הדברים האלה שמסביב לא באמת מגדירים אותנו, הנשמה שלנו גדולה מזה. אדם יכול להגיד לעצמו, אני טיפוס עצוב, אני לא יכול עכשיו לקפוץ ולרקוד, זה לא אני, וזה שקר וכזב, העצבות שהיית עצוב אתמול לא מגדירה אותך. אנחנו מעבר להגדרות. גם בהסתכלות על הסביבה החבר שלנו זה לא סתם אדם שגר במקום x למשפחהy תחביבים z וכו' זה באמת החבר? ההגדרות האלה זה החבר שלנו? ממש לא.

נראהלי זה השיעור הזה:

אגיד לך באישי במה מדובר... 

ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב

אני לא על זה בכלל לצערי

אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים

אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב

הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..

תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה

נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.

שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.

שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.

ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.

אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.

שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.

תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!

🤭

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.

הרגעים הנעימים הם נקודות שצובעות כל שאר הזמן.

לכן הם חשובים, ועוד יותר - לכן חשוב להבחין בהם!

העלית בי געגועים

עוד משהו שעורר בי געגועים לאחרונה:

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

שהכותרת שלו היא

ח – מַכְאוֹבֵי הַחֵטְא וְיִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַרְפֵּא הֶאָרָתָהּ

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

הגישה הנכונה ללימוד תורה ולא פחות חשוב מזה הגישה הלא נכונה ללימוד תורה.

אני רוצה לנסות להסביר: אני מכיר כל מיני כיוונים, אני למקד את עצמי מתוך החוכמה של החוויה שלכם דברים שנגעו בכם (משהו שאין ל-AI). אני מחפש רעיונות מפותחים ומתפתחים בנושא למשל על בסיס: "שלא ברכו בתורה תחילה"/ "לא זכה נעשית לו סם"/ "הרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם" ועוד.

מקווה שהשאלה וההקשר מובנים תודה.

"משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!"

ברכות ס"א עמוד ב' - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%94%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D
 - התלות בלימוד התורה, זה עניין מאוד יסודי בעיני. זה לא רק צ'ופר, אלא זה זה החיים. גישה לא נכונה ללhמוד תורה מוצאת "אלטרנטיבות" אחרות או פשוט לא מבינה את ההכרחיות של לימוד תורה.

יש עוד פסקה של הרב קוק בשמונה קבצים שחזיקה אותי ביחס ללימוד שלא לשמה, פסרמתי אותה פה פעם אחת, לא מוצאת כעת. העתיק אותה לכשאמצא.

על הכיוון. באמת חשוב לי החיבור הישיר למדרשים ולמקורות (לא מאמרים מודרנים שונים של ד"ר מנותקים אלא משהו רציני) אבל כמו שאמרתי אני רוצה למקד את עצמי לפי היכרות של רעיונות יותר מפותחים - מהרעיון אל המקור, במקביל למה שאני אישית מתייגע בחיפוש עצמי מהמקור לפירוש.

יש שמחה על ההתקרבות לה'. בזמן שאתה בצער אתה מקיים מצוות תשובה, וממילא אתה דבוק אז בה'.

"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. אלהים אלי אתה א‍שחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".

על אותו משקל, תיקח את הרגשת הכאב על החטא להרגשה כאב כללית ויסודית על הריחוק מה' כשאין השראת שכינה ומקדש. תרגיש כאב על זה שה' נסתר.

אולי יעזור לך ללמוד קצת את הפרק שבו הרב קוק מדבר על ייסורי התשובה ועל הטוב שצומח מהם(נראלי אזור פרק ט)

אבל זה שלב שצריך לעבור כדי להתקדם הלאה

צער ועצבות הם עצת היצר, לדרדר את האדם להמשיך לחטוא...

עיקר התשובה הוא ההתקדמות, אחרי החרטה כמובן.

לא לשכוח עם ישראל חטאו בעגלה, סמוך למעמד הר סיני והנה כולנו כאן. אז קל וחומר שאפשר לעשות תשובה על רוב החטאים רנדומליים ולהתקדם

את מול עצמך, ואת מול אנשים.

האם את מול עצמך מגובשת כבר?

אני מסכימה עם זה.  כמובן שאפשר לאמר לך שכל עוד את מקיימת מצוות, בכלל לא משנה באיזה מגזר תהיי.

אבל, היות וכדתיים, אנו מוצאים את עצמנו (לפעמים פחות או יותר), שייכים למגזר המסויים שדרכו חזרנו

בתשובה, או שבמוסדו למדנו....

מלבד אלה ש"החליקו" מאה אחוז לתוך מגזרם, יש אני חושבת הרבה, שלא ממש. שומרים את המצוות

בקפדנות, אנשים אמיתיים, אבל הם לא חרדים, הם לא דת"ל, הם לא חסידים וכו'.... אולי יש להם דעות

דומות למגזר מסויים אך לא בכל.

הכי קל ופשוט להגיד לך: תהיי את. קודם כל, תהיי את. כמו שהיית לפני שחזרת בתשובה - כלומר עם האופי

והאישיות שלך. לא מוחקים שום דבר, בטח כשעדיין הקרקע לא מספיק יציבה מתחת לרגליים.

ואת יכולה לנסות; ללכת לשיעורים כאלה ולשיעורים כאלה ולראות היכן את מתחברת, ולאילו אנשים

ודעות את מתחברת.

לא חייבת לשנות את דעתך לגבי המדינה והצבא, רק כי זה לא הולך ביחד. מותר לך לצדד בגיוס

ובבד בבד לא להציב את המדינה כערך עליון.  וגם ההיפך מותר לך כמובן...

אולי זה עניין של אופי; יש בעלי אופי קיצוני שצריכים את הדעה הנחרצת והבלתי מתפשרת ויש

כאלה שרכים יותר. האדם כל כך מורכב שמה שאמרתי עכשיו נשמע לי שטחי.

מבינה את הקושי - כאילו לא שייכת לשום מקום באמת. אבל את שייכת לעם ישראל ולקב"ה,

וזה מה שחשוב. לא ישאלו אותך אחרי 120 איזה נוסח התפללת ולמי הצבעת. נכון?

חברה זה חשוב מאוד. במיוחד ליהודי.. אבל יחד עם זאת, צריכים להיות אותנטים. אמיתיים.

לעבוד את השם ממקום אמיתי. לא מזוייף.

ויש את הגרסא דינקותא שנושפת בעורף ונכרכת סביב הרגליים....לא פשוט לחזור בתשובה.

תהיי סבלנית לעצמך. גם בשידוכים;  אם השדכן לא מתאים לך, ואת יכולה הרי להרגיש את זה,

ואם הבחור לא מתאים לך, ואת יכולה להרגיש את זה, אז אל תסתבכי עם מגזרים ופוליטיקה

וכאלה. ואל תתבלבלי מכל מיני דעות נחרצות או שמנסות למשוך אותך לצד שלהן; אולי

זה מתאים ואולי זה לא. אולי בהתחלה, בגלל שאת יחסית "חדשה", תאבדי כאילו את

הדעה והאישיות שלך, אבל תני לעצמך זמן ומקום להתעשת ולחשוב על זה שנית.

ולסמוך על האינטואיציה שלך גם. זה קול השם, אני חושבת.  

הכי חשוב זה הקשר  שלך עם השם. יש אנשים שחיצונית הם לא נראים דתיים

אבל כל כך קשורים לקב"ה.

עולם הפוך כאן. 

חושבת שהכי חשוב לבקש מהבורא שיראה לך את הדרך ש ל ך: "תעיתי כשה עובד,

בקש עבדך".

אם את רוצה לשוחח עם מישהי שאני מאוד מאוד מעריכה - בעלת תשובה (כבר

שנים רבות עם משפחה גדולה בלי עין הרע), הייתי שמחה להפגיש ביניכן

אם תרצי בזה.  היא ובעלה וכל המשפחה, מאוד יראי שמים, מאוד אמיתיים

ומאוד מאוד הם עצמם.

כל טוב לך והרבה הצלחה. אל תדאגי. את לא לבד. כל בעלי התשובה מתחבטים

בכך. ולפעמים, גם אחרי שנים.

ז"א, לקב"ה בודאי לא אכפת לו איזו תוית חברתית תשימי על עצמך.. זה פשוט, נכון? זה כמובן חשוב מאוד לדעת.

אם כן, אז ממליץ להסביר לשדכן מה את מצפה מבן הזוג העתידי שלך ופלוס מינוס מה התפיסות שלך -

יהיו "שוליים" בציבור החרדי/חרדלי/דתי לאומי שיכילו ויהיו ממש סבבה עם הציפיות שלך מעצמך ומהסביבה.

גם אם לזה שם, זה לא סוף העולם.

נראה לי שזה מאפיין יותר את הציבור הספרדי. לאשכנזים, בדרך כלל, יש גבולות יותר נוקשים ביחס להגדרות.

בבית כנסת ספרדי ממוצע הגיוני שתראי יותר סגנונות של שמירה על אורח חיים דתי והשקפות, לצורך העניין.

לא כולם כאלה קהילתיים בציבור הדתי. הרבה גרים בערים ולא בישוביים וממילא הקהילתיות פחות נבחנת.

מעניין אם יתאים לך...

סתם תפס אותי השילוב של הדוסיות עם זה שאת מאמינה בצבא אבל לא במדינה ושאין לך את הציות העיוור של החרדים

רק מתלבט אם מה שכתבת על ראש הלכתי הכוונה שאת פחות מתחברת לחסידות?

כאילו מבחינה חברתית יש אצל הרב גינזבורג משהו מאוד מגוון שיש שם גם אנשים שמגיעים מסביבה חרדית/חבדית וגם אנשים שהגיעו מסגנון דתי לאומי-חסידי אבל הם באמת פחות מתחברים לקטע הציוני

וגם יש קהילות של חוזרים בתשובה...

מכירה? גם שם לא מוצאת את עצמך כ"כ?

לעניין השידוכים, מעניין אותי, מה את בכלל מחפשת?

את מחפשת מישהו כמוך שהוא גם לא מוגדר? או שאת כן רוצה מישהו ממגזר מסוים? או שאולי הוא יבוא ממגזר אבל יהיה בשוליים שלו ויותר מחובר לכיוון שלך?

אני לא מספיק מכיר אבל אני מניח שיש כאלה שדכנים לסגנון לא מוגדר כי בסוף זה משהו שקיים ויש לא מעט אנשים כמוך בזה, אז השאלה אם את רק מחפשת אותם?

או שאת עובדת מול שדכנים מגזריים רגילים ולכן את מרגישה שאת מסתבכת?

לגבי רב לליווי, אני חושב שזה משהו מאוד מיוחד בדור שלנו שבאמת כולם הרבה יותר מחוברים וקשורים ואת באמת יכולה ליצור לעצמך קבוצה של רבנים ושלכל תחום יש את הרב שאת מתחברת אליו בו והולכת לפיו

אבל כאילו בסוף לא מספיק כתבת על עצמך אז מקווה שאני בכלל בכיוון ומוזמנת כמובן לדייק 

וגם התחתנה עם מישהו דוס מבית, אני בהחלט מבינה לליבך! אז קודם כל אנחנו שנינו חסידים של חסידות ספציפית וזה היה לנו ברור שזה הקו שלנו ולכן זה היה קצת יותר פשוט. אבל, המלצה מהלב- להתחתן עם בעל תשובה. מישהו שיכול להבין ולהכיל את כל העולמות וכל הקונפליקטים וכל הדברים שעולים ועוד יעלו. אני לא מתחרטת לרגע אבל זה בהחלט היה מאוד מאוד מקל. דבר נוסף הוא להיות שייכת למסגרת כלשהי. לאו דווקא קהילה אבל אולי מדרשה או שיעור קבוע, משהו שיכול לתת כיוון או איזושהי שייכות גם אם את מרגישה שלא הכל סגור. וכמובן שהעיקר לאן הלב מכוון.

אני לא מתכננת לעקוב אחרי השרשור אז אם את מרגישה שאת צריכה עוד מילים או התייעצות את יותר ממוזמנת לפנות אלי בפרטי בשמחה גדולה!!!

שבעת המינים (ולא רק)

תפילה על האתרוג

לימוד על הפירות

תפילה על הפירות

בקשות בעת רצון הזו

הלוואי שנזכה בשלימות.

שירים

ברכות

דברי תורה, מדרשים

תפילה על האתרוג

ברוך ה'.

לי הוא עשה הרבה סדר במה זה החג הזה בכלל, חיבר אותי אליו ונתן לי להבין שלא סתם אוכלים פרות יבשים...

זה פחות מדבר על הארץ והפרות ויותר נותן מבט על מה משמעות החג בכלל ומה אפשר לקבל ממנו, לי זה עזר...