סתם באלי להניח את זה איפשהוא.
מאז שהתחתנתי לא הייתי ערה בשעות האלה (אם זה לא כדי להניק).
אנחנו מקפידים ב10-10 וחצי להיות במיטה.
כאילו, בעלי מקפיד ואני זורמת כי זה באמת חשוב כדי שיהיה לי כח ביום למחרת לילדים.
אבל האמת? התגעגעתי לזה ממש.
לשקט. ללבד. בלי אף ילדון מתוק בין הרגליים. בלי אף אחד שמדבר איתי.
ושטפתי היום את הבית. (כאילו, חמישית מהבית אבל בכל זאת)
לא עשיתי את זה מלא זמן (תפקיד של בעלי).
עשה לי טוב, כייף שנקי וכייף שאני אחראית לזה.
וגיליתי שיש 2 ספרים חדשים של סופרת שאני מאוד אוהבת.
לפני החתונה הייתי קוראת ספרים כל היום ובכל שעה.
ועכשיו, לא קונה את הספרים האלה כי מכירה את עצמי.
אם אתחיל אותו, לא אניח עד שאסיים.
ואין לי באמת אפשרות להרשות לזה לקרות.
ובאלי שיהיה לי יותר זמן.
זמן לעצמי.
זמן לסדר וניקיון שאני כל כך אוהבת לעשות.
זמן שקט.
זמן עם עצמי.
ובלי קשר, או עם.
אנחנו מונעים עכשיו. פעם ראשונה.
ואני לא מסוגלת לחשוב על זה שלא יהיה לי תינוק.
אני פשוט מכורה ליצורים הקטנים האלה.
המתוק שלי בן כמעט 3 חודשים אבל הוא כבר נהיה ילדון.
אמרתי לבעלי שאין מצב שאין לנו תינוק.
אבל.....
לא יודעת מה חכם לעשות. ועוד מתלבטת עם מי להתייעץ על זה.
שומעים את בליל המחשבות שלך בעד לכתיבה...
