זה אומר שאני יכול לבנות את בית המקדש נכון?

בברכת כהנים

האסון הגדול בצרפת. הנה וויקיפדיה-

"קוראסון (מקור השם והמצאתו)

הקוראסון (בצרפתית: Croissant; נהגה בשיבוש עברי כ"בורקס צרפתי") הוא מאפה שמרים מקופל המזוהה עם המטבח הצרפתי. על פי הסברה העממית (והבדיונית), המאפה הומצא על רקע אירוע אקלימי טראומטי בצרפת של המאה ה-19 הידוע בשם "האסון הקר".

רקע היסטורי: האסון הקר

בחורף של שנת 1836, פקדה את צרפת צניחת טמפרטורות קיצונית ששיתקה את המדינה. התקופה, שזכתה לכינוי "L'Astre Froid" (האסון הקר), גרמה למחסור חמור בחומרי גלם ולקיפאון של מלאי הבצק במאפיות המרכזיות בפריז.

המצאת המאפה

המאפה הומצא על ידי אופה צרפתי קשיש בשם ז'אן-לוק פטיסייה, שפעל ברובע המארה. בשל הקור העז, הבצק שבמטבחו התקשה והפך לשכבות דקיקות של גבישי קרח וקמח. פטיסייה, בניסיון להציל את המלאי, החל לקפל לתוך הבצק הקפוא כמויות גדולות של חמאה מומסת כדי לרכך אותו.

פטיסייה עיצב את המאפה בצורת סהר (Croissant), אך בקרב המקומיים השתרש השם "קור-אסון" (מהלחם המילים בעברית מודרנית: "קור" ו"אסון"), כהנצחה לטרגדיה האקלימית שבה נוצר.

מאפיינים

מרקם: השכבות הנוצרות מהקיפול בקור מסמלות את שכבות הקרח של חורף 1836.

צורה: סהר, המסמל את הירח הקר שנראה בשמי פריז במהלך ימי האסון.

השפעה תרבותית: עד היום נהוג בצרפת לאכול קוראסון כשהוא חם מאוד, כ"תיקון" היסטורי לקור ששרר בעת המצאתו."

נא לא להאמין לכ-ל מה שאני שולח, בעיקר דברים שנראים שנכתבו בAI

תערוגעלךה

תגידו טעים.

מה אנחנו בפרסומת?

מאוד מדוקדקת ומדויקת, גם בסימני פיסוק, גם בניסוח, וגם בבחירת המילים. אין על שפת הקודש! היא באמת עשירה כל כך, ואנחנו מנצלים כך כך מעט ממנה!

למרות זאת התחלתי לאמץ כתיבה פחות תקנית וגבוהה, וזה היה קשה כי כבר התרגלתי אחרת..

אבל בתכלס אני באמת מסכים עם @קפיץ. אל תשני את סגנון הכתיבה שלך בגלל מישהו אחר, זה לא באמת כזה עניין כמו שזה נדמה לך. כל שכן בווטסאפ.

לא יכולים להזיז אצבע בלי הקב"ה

אבל זה גם אושר להיות בידיים של הקב"ה

(שנזכה להרגיש את זה)

שאלות:

1. בפועל אנחנו כל הזמן מזיזים אצבע כרצוננו, משמע ה' כל הזמן נותן לנו את היכולת להזיז אצבע (חוץ מהמיעוט שעושים תאונות אופנוע ומשותקים בבית לוינשטיין). אם לפעמים ה' היה נותן לנו יכולת ולפעמים לא הייתה לזה משמעות, אבל לחוסר האונים מול הבעיות הקבועות והבלתי פתירות אין תועלת מול זה שה' מחליט על הכל.

2. איך מגיעים לאושר מידיעה שכלית (תקווה אמונית) כשהיא לא פותרת את המצוקה? אנחנו חסרי אונים בפועל, קטנים טיפשים חומריים וחוזרים על כך לראווה שוב ושוב >>מסבירים לעצמנו שה' מושל על הכל וכל דבר בחיינו מושגח מאיתו ייתברך >> מתרגמים את המסקנה השכלית (תקווה אמונית) הזו לרגש, ועדיין לא פותרים את הבעיה של חוסר האונים הקונקרטי........

3. מה המשמעות של האמירה "שנזכה להרגיש את זה"? אם זו אמת אובייקטיבית שלא מועילה לבעיה שלי אין לי מה להתאמץ להרגיש אותה... אף אחד לא מרגיש את זה אלא רק מהמהם את זה כי בני אדם לא מובנים להרגיש דבר כל כך מופשט שתלוי במגדל פורח באוויר כזה של שכל ורגש...

חוסר אונים = החיים גדולים עליך, ההרגלים גדולים עליך, הדרישות של הקיום הבסיסי בעולם גדולות עליך, כל טעות קטנה מולידה דפקט גדול.......

1. השגחה פרטית. הבעש"ט אומר שאפילו על עלה שזז ברוח יש השגחה איזה גלגולים יעבור.

נכון, יש בחירה חופשית אבל ה' מאפשר אותה. הוא זה שנותן כוח להוציא אותה אל הפועל, כלומר זה תלוי ברצונו. ((מבחינה כלשהי אין טבע בכלל))

ומה זה בעיות קבועות ובלתי פתירות? עם כל בעיה צריך מצד אחד להשלים עם זה שזה רצון ה', ומצד שני להתפלל על החוסר. ובעיות שגדולות עלינו ולא באחריותנו צריך להרפות ולהבין שאנחנו בידיים שלו וזה כיף.

2. לא בטוחה שהבנתי מה זה חוסר האונים הקונקרטי😅

רק אגיד את זה למרות שבטח לא לזה כיוונת(:

אנחנו לא קטנים וטפשים... אנחנו חשובים ויקרים. ה' שם אותנו כאן-- הוא אשכרה רוצה מאיתנו משהו. כמה כבוד מרגיש שלוח של מלך כזה גדול? 

כל מעשה שלנו פועל המון בעולמות עליונים. לכל אדם יש את המסלול הרוחני שלו, את המשבצת הבלעדית שלו. אנחנו לא מבינים את הגודל שלנו. אדם הוא היצור היחיד שיכול להיות הכי שפל או הכי גבוה וזה בבחירה שלו... במיוחד יהודים וואי וואי כמה אחריות... זכות וחובה להיות בנים אהובים של ה'. לא נראה לי שאנחנו מספיק מבינים את עומק הקשר ומה זה אומר.

ולגבי הקטע של ענווה, אז זה לא רק "אני כלום מול האינסוף" אלא יש לנו הרבה, אבל זה לא באמת שלנו זה פשוט "בחזקתנו". לזכור שזה פיקדון שהגיע למטרה מסוימת ולא רק להנאתנו האישית.

3- חחח🤦‍♀️ אם עובדים מרגישים! וזה לא רגש בעלמא. צריך לשמוע את השיעורים הנכונים שיעזרו לך להכיר את ה'. אם אתה לא מרגיש אהבה ומשיכה להדבק בו כנראה התפספס משהו. בורא עולם זה הכל בחיים וכל התורה היסוד שלה זה אמונה, ואיך מקיימים את הדבר הראשון שהוא "אנוכי ה' אלוקיך".

חוסר האונים יפתר ברגע שנתרגל ונפנים. קבלת עול מלכות שמיים מאד קשורה לביטחון בה' ותחושת רוגע ושמחה. זה אותו שורש. ברגע שמכירים בגדולת ה'- זה גם יראה וגם שמחה. 

ומשחררים בכיף. הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים-

לא תלוי בנו מתי ולאיפה ניוולד, או איך ניראה, ולא מה הילדות שעברנו...(וגם לא מתי נתחתן) רק הדברים הרוחניים תלויים בנו. אם נהיה שמחים, המידות שלנו... השאר ה' קובע. לטובתנו.

וכרגיל כשאני חופרת אני מוסיפה- אל תרגיש מחוייב לענות

אני עונה בנחת

לא מרגיש לי שהתדר הזה פותר משהו. אין לשינוי נקודת המבט שום יכולת לגרום לשינוי... אין הבדל בין אדם שמכור לסיגריות וחושב שהעולם מופקר לבין אדם שמכור לסיגריות וחושב שה' משגיח על העולם. בשני המקרים הוא מכור לסיגריות ולא יכול להיגמל.

להגיד "ה' נותן לנו את הבחירה החופשית" זה כמו להגיד "תמיד יש בחירה חופשית", כי אין עולם בלי בחירה חופשית. אם תמיד יש בחירה חופשית, אז אני לא יכול לדמיין מה זה שאין בחירה חופשית. זה כמו להגיד שה' כל יום מזריח את השמש... זה דיון לא רלוונטי, אין עולם או קיום בלי השמש... זה לא הופך את זה למשהו בעל משמעות...

להתפלל על החוסר לא עוזר. תראי לי בן אדם אחד שהתפלל ונושע, ואביא לך כנגדו עשרים שהתפללו ולא נושעו. תפילה לא מתגשמת, צריך להיות משוגע בשביל באמת לשים את הכסף על התפילות.

ה' שם אותנו כאן כשלוחיו - אני מתנצל אם מתוך המרירות יישתמע שאני ציני, אבל אני פשוט לא מבין איך אנשים מקבלים ערך מהדיבור הזה. לוקחים בן אדם סמרטוט ש"על כתפיו צרות החול עומסות לו כמגדל" ואומרים לו: "ה' אוהב אותך, מאמין בך, הוריד אותך לעולם כי בלעדיך העולם לא יכול להתקיים, כמה הוא אוהב אותך, כמה הוא חושב עליך"... מה המשמעות של הדיבור הזה, חוץ מלגרום לי לקוות שהוא נכון. עדיין החיים קשים, עדיין האנשים קטנים, הרגשות סוערים, המחשבות נסערות וטיפשיות המוניות וקטנות... זה מרגיש לי משל אינפנטילי להגיד לאדם ששקוע עד צוואר בתוך קטנות החיים שה' אוהב אותו ומאמין בו. איפה זה מתבטא, מה המשמעות של זה.....

+ הערת בונוס - למי אכפת מהעולמות העליונים? מה הם בכלל העולמות העליונים? אם עכשיו יגידו לך שעשית השפעה אדירה בעולמות הכי עליונים - למה זה ישמח אותך? מה יש שם בכלל?

---

השאלה היחידה המעניינת היא האם אפשר להיות שמחים, גיבורים, בעלי כוח, ביטחון, גבורה, מסוגלות, ברק בעיניים, רצון להיטיב ולהוסיף ברכה, ריכוז, איפוק, סליחה ואהבה לזולת.............. אם זה לא מופיע בחיים ואנחנו נישאר בטטות בכיינים נפעלים מכל רגש כמו עלה נידף ברוח אפשר לסגור את הבסטה

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים הַמְּהַלְּכִים בַּחֲרָבוֹת צוּנָן, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַדֻּבִּים הַלְּבָנִים, הָאֲדִירִים בְּקוֹמָתָם וְהַצְּחורִים בְּפַרְוָתָם. יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּשְׁתַּמֵּר כְּפוֹרָם לָעַד, וְיִזְכּוּ לְמָנוֹת גְּדוֹשׁוֹת שֶׁל כַּלְבֵי יָם מְדֻשָּׁנִים עַל שֻׁלְחָנָם. יִתֵּן הַבּוֹרֵא וְלֹא יִמַּס קַרְחִינָם, וְתַעֲמֹד לָהֶם זְכוּת סְבָלָתָם בִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹדַחַת, וְיִזְכּוּ לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת בְּמֶרְחֲבֵי הַשֶּׁלֶג הַנִּצְחִיִּים עַד בּוֹא הַקּוֹר הַגָּדוֹל, אָמֵן וְאָמֵן.

למרות שעכשיו עם הgpt החדש כבר לא צריך להתיימר ללמוד עריכה... הדברים שאפשר לעשות איתו פשוט לא יאומנו

אה, אני רואה שעשית את זה עם gemini

אין עוד שיר שהכעס בו כל כך מופשט וכל כך מוצדק

במופלא ממך אל תדרוש

אין לב יש ראש

אחת שתיים שלוש

ולפני אחד מה אתה סופר

אני יותר בסגנון

ה הא האר הארי פוטר

הוא תמיד היה אומר לתלמידים: "עבור לא תעברו! (את המבחנים)"

רבי דמבלדור: מי שיבוא לקבר של משפחתי במכתש גודריק בראש השנה הלועזית, אפילו יגיע לגיהנום מאבדה קדברה של וולדמורט, אמשוך אותו בשרביט ואוציא אותו משם חזרה ליער האסור.

או כמו שאמר רון להרמיוני: אני להורים ואת למכתש גודריק.

אבל וולדמורט מהדר להגיע לקבר של דמבלדור עצמו בראש השנה כסגולה לבן בכור, ולעשות תשליך באגם

שמעתי על זה לפני המון זמן ומאז לא ראיתי מישהו שמכיר

שאתה מכיר את זה גם