אני בהתחלה תזכרתי אותו ללכת לשירותים כל 10-15 דקות שאלתי- "יש לך שירותים?"

אם שותה מים- לתזכר אחרי 10 דקות.

אחרי אוכל- בערך חצי שעה..

הגיוני ותקין שיהיו הרבה פספוסים בשלב הזה.

רק התחלתם.. הוא ילד קטן.

אני חיכיתי לגיל 3 שיהיה בשל ב100% ואז הגמילה הלכה חלק תוך כמה ימים. זה גם שיקול.. להחליף טיטול היה לי יותר קל מלנקות פיפי בכל הבית, ומיליון כביסות מסריחות וכל הג'יפה הזאת.

אף פעם לא רוצה ללכת

אבל אם הולך עושה מהמם.

בכל מקרה לא יכולה לחכות לגיל 3 כי עולה לגן עיריה שנה הבאה.

וטיטולים היו סיוט איתו.

לא הסכים שאחליף לו והיה בורח לי בכל הבית.

וזה לא חולצה שעוד אפשר איכשהו לתפוס אותו ולהלביש.

הייתי משכיבה אותו ושניה אחכ היה מתגלגל ומתחמק ממני.

כל בוקר היתה פרשיה איתו...

אם לא הולך עכשיו יכול להיות שהוא לא מספיק בשל, וכדאי לחכות. עוד חודשיים-שלוש הם קריטיים בגיל הזה להתפתחות ולבשלות.

מה זה אף פעם לא רוצה ללכת?

בדקתם למה?

דווקא בזה כדאי לשדל אותו בהפתעות כדי שירצה ללכת. 

וזה לא מעניין אותו שירותים.

עם הפתעות כן מצליחים לשכנע אותו.

גם התחלנו גמילה לא מזמן ובהתחלה הלכה יפה מיוזמתה אחכ היו כמה ימים של נסיגה שלא רצתה ללכת או לא הספיקה בזמן. אז לא כעסתי אבל כן לקחתי מיוזמתי בלי חשאול את צריכה. בהוקר ובעוד זמנים שהיה נראה לי שצריכה םמשל כשראיתי שרוקדת ומתאפקת או לפני שיוצאים מהבית ואז לאט לאט אני משחררת את הלקיחות היזומות והיא בעצמה מבקשת ולרוב גם מספיקה.

אצלי עושה לפעמים בסיר לפעמים עם ישבנון בשרותים..

עדין יש פספוסים אבל אני רואה שזה במגמת שיפור. רוב היחדים שלי נגמלו טוב יותר אבל כל אחד זה אחרת ואצלה זה לא בגלל הגיל זה אופי. ואיך אני יודעת שהיא בשלה א כי בלילה קמה יבשה וגם ביום יכולה להתאפק כמה שעות טובות..זאת אומרת יש שליטה מלאה ונכון כחלק מהלמידה יש גם פספוסים

ציפייה לא ריאלית, שלא יהיו פספוסים ושילך מעצמו אחרי שבוע. לרוב גמילה היא תהליך איטי שבו הילד לומד מהפספוסים ולומד לשתף פעולה.

לגבי הגננת, גם אצלי הגננת די התנגדה שאשלח אותו חצי גמול אחרי גמילה בסוכות, אבל לחצתי עליה לנסות והניסוי הצליח, למרות שהוא המשיך לפספס בבית, בגן כמעט ולא היו פספוסים.

וכמובן ידעתי שיהיה פספוסים

אבל אני רוצה גם לראות התקדמות.

ושלפחות מידי פעם ילך מעצמו...

בינתיים זה רק אם אנחנו לוקחים אותו אז עושה ואם לא אז מפספס...

אגב, באיזה גיל גמלת?

נירמלת לי ממש שאנחנו בסדר בינתיים.

מקווה שלא אתייאש.

וגם לא לשלוח אותו לשרותים. אלא לתת יד וללכת לשרותים כל שעתיים

בגן יש להם לחץ חברתי כזה שליהיות כמן הגדולים ושהרבה הולכים לשירותים והם גם רוצים

וגם בבית איתך הוא רק 2-3 ביממה ובגן הוא רוב היום ככה שזה נותן יותר אופציה להצלחה

אני גם חושבת שבגן הלחץ החברתי מאוד משעותי

וגם משום מה לגננת יש יותר סמכותיות מאשר לאמא....

תראי שלא עובד תשחררי ותנסי יותר מאוחר שיהיה מוכן

הבת שלי נגמלה בגיל 2.4 היא פשוט הורידה לעצה טיטול התקשרתי לגננת ואמרתי לה שהחל ממחר איקס תגיע ללא טיטול וזהו

אני גם מכירה במשפחה כמה בנות שהחליטו לגמול את עצמן...

אצל בנים פחות שמעתי סיפורים כאלו.

חברה שלי גמלה תבן שלה בגיל שנתיים והוא באמת היה בשל לזזה

לפעמים הם פשוט צריכים עוד קצת זמן

אבל אני חושבת שבמעון זה נותן דחיפה רצינית לתהליך

גם לי הגננת אמרה שתהיה קודם שבוע בבית פיקס אמרתי בסדרר ושלחתי עם תחתונים

שתהליך הגמילה קשור גם לאופי של הילד.

יש לנו שני בנים, אחד יותר ממושמע ולכן אותו היה קל יותר לגמול כשאנחנו תזכרנו בהתחלה והוא הבין מהר את העניין ונגמל בקלות.

הבן השני, הבין גם הוא, אבל בנפשו הוא ילד חופשי שלא אוהב שאומרים לו מה לעשות.

הייתי מתזכרת מיליון פעמים אבל כל עוד הוא לא החליט שהוא רוצה, הוא לא הלך.

אז שיחררתי.

ראיתי שהוא יודע מה לעשות, אמרתי לו שמעכשיו אני לא מזכירה. הוא אחראי ללכת כשהוא צריך, הוא יכול לקרוא לי אם הוא צריך עזרה.

אחרי פעמיים שהוא פספס, הוא הבין את העניין ונגמל.

אגב, הוא קטן בשנתון, כמו הבן שלך. אבל עשינו את זה בערך שבועיים לפני תחילת שנה. נכון שהיה בזה קצת סיכון, אבל להתעקש לא עבד איתו. הסברנו שהוא בוגר, עברנו לתחתונים, העברנו לו את האחריות (עם עזרה שלנו) וזה מה שעזר.

בשבוע שבועים הראשונים שיש הרבה פספוסים

עד שמתרגלים. כן צריך להקפיד על הפסקות שירותים יזומות מצדכם ולא לסמוך עדיין על התחושה של הילד.

ועדיין אחרי יש מידי פעם פספוסים וזה בסדר בטווח של כמה חודשים קדימה

קחי אותו בפרקים זמן קצובים עד שתראי שהוא מתחיל להרגיש בעצמו.

וכדאי להקפיד לחזור לאותה פעילות שהופסקה, כדי לשמור לו על הרצף (אני אשמור לך את הצלחת עם האוכל שלך/המגדל שבנית, כשתסיים להתפנות תמשיך).

לא ממליצה להתחיל עם פרסים או התניות...

לשיטתי: הוא לא עושה לך טובה ואחר כך מקבל פרס. זה טוב בשבילו להתפנות בשירותים. זה לטובתו האישית בלבד. לכן לא צריך פרסים בכלל.

כשזה יהיה ברור לך ולו - כל ההתנהלות תהיה שונה.

אחרי שמתפנה כמובן להחמיא, אך לא בהגזמה "כל הכבוד, אתה גדול" הצלחת", "זכרת", הרגשת שאתה צריך והלכת, איזה יופי".

אם מפספס, גם להגיב בענייניות אך הוא צריך להפסיד מזה שהוא מפספס, כלומר לשלם מחיר טבעי מזה שלא התפנה בשירותים. (לנקות את השלולית, להוריד לבד את הבגדים הרטובים ולשים בכביסה, להתנגב לבד) אפשר גם להסביר בענייניות שאם הולך לבד או כשמזכירים לו, זה עוזר שלא יפספס ושלא יצטרך לנקות לבד ולהפסיד יותר זמן מהמשחק וכו')

לרוב בצורה כזאת נגמלים בגיל הזה מקסימום תוך מס' שבועות.

לגבי גן עירייה: לפי החוק הגננת חייבת לקבל ילד לא גמול. על הסייעות להחליף לו בעת הצורך. (מפקחת ממשרד החינוך אמרה לי)

בקיצור: תאמיני בו שהוא יכול, תעבירי אליו את האחריות. זה שלו לגמרי, את רק מלווה ומסייעת לו בתהליך הזה.

בהצלחה!

במיוחד לא ממתקים!

לכן הדגש הוא על תוצאה טבעית של הפספוס, כמו לנקות. זה מלמד אותו לקחת אחריות.

(אחרת בגדול למה לו להתפנות בשירותים אם אמא מנקה, מחליפה ומסדרת. אתפנה איפה שמתחשק לי והכל יסתדר....)

לרוב צריך משהו משמעותי יותר.

אני כותבת את זה מנסיון עם הרבה ילדים....

לילד בגיל קטן לא תמיד זה מבייש

ורטיבות לא חייבת להיות לא נעימה, במיוחד בימים חמים

לכן לא תמיד פספוס הוא לא נעים לילד

התקדמות בתהליך.

גם אצלי זה ממש קשה... אבל כל פעם שאני רוצה להחזיר לה טיטול אני רואה שיא כן יודעת ללכת לשירותים... אני חושבת שחשוב לעודד את זה, גם אם במעון היא עם טיטול, בבית להמשיך לעודד אותו. פרסים קטנים זה קצת הרבה מדי לטעמי. אפשר לעשות טבלת הצלחות ולהדביק מדבקה על פעם שעושה בשירותים. אחרי איקס מדבקות להביא הפתעה...

וגם אני יושבת איתם בשירותים ומספרת סיפור, זה עוזר להם לשבת בנחת עד שיוצא...

תלוי במזג של הגננת...

אבל אם מראש היא ביקשה שלא, הייתי חוששת שכשהוא יפספס היא תכעס/ תתאכזב ממנו, ותעביר לו תחושה לא טובה... שתזיק יותר מאשר תועיל... לא בכוונה רעה, ולא משהו בומבסטי, מספיקות כמה מילים, או טון מסויים..

שוב תלוי מי זאת...

לדעתי אם הוא מתנגד שווה לחכות כמה חודשים ולהתחיל שוב...

או להמשיך רק בבית אחרי הצהריים, בנחת...

המון בהצלחה, זה תהליך ארוך... 

זה שהוא ילד חכם ובןגר ופתוח ,אין לזה קשר לגמילה

חבל על כל המאמצים,זה רק יגרום תגובה נגדית

ופרסיץ ועונשים אן כעס יושבים על אותו מקום..

ממש לא הייתי נותנת פרס או ממתק על כך פעם שהוא הולך לשירותים,מהר מאוד הוא פשוט יהפוך את זה חדרך היחידה ...

הייתי במקומך עוזבת את הנושא לגמרי

ומשחררת(כן,כן המונח כאן מתאים🤣)

זה בסוף יקרה לפעמים אפילו עוד חודשיים או 3 עושים את ההבדל

מניסיון לפעמים כמה חודשים נוספים עושים את ההבדל בין גמילה סיוטית לגמילה חלומית.

במיוחד שאין לחץ.. ויש את החופש הגדול עוד לפנינו.

באמת אין קשר לזה שהוא בוגר וחכם (אולי אפילו להיפך) אפשר לגמול ילדים גם בגילאים צעירים יותר. ובהחלט לא חושבת שכדאי להשתמש בתגמולים חיוביים ושליליים.

אבל ממש לא הייתי עוזבת את זה!

הוא שולט בהרפיית סוגרים, יודע לשחרר בשירותים, זה 85% מהתהליך!

השאר זה פינאטס.

אחת מהניסיון שלי, השנייה מהמטפלת במעון

1. צריך לראות שהילד רוצה בזה. בעיניי התהליך לא יעבוד אם הילד לא בקטע. שווה לעשות הכנה לזה, להלהיב אותו שזה משהו של גדולים. להציב סתם סיר או ישבנון בלי להתעסק בזה, ורק כשרואים שזה מסקרן ומעניין אותו להתחיל.

2. זה המטפלת אמרה-כשמתחילים מתחילים עם שליטה הורית מלאה. את מחליטה מתי הולכים לשירותים. לא שואלים, לא מציעים, אלא קובעים עובדה. כל חצי שעה/40 דקות הולכים לשירותים. זה מעצבן אותם בהתחלה, אבל פסיכולוגית יש לזה איזושהי משמעות לגבי ההמשך. ימנע רגרסיות ובעיות שליטה בנוגע לגמילה. רק בהמשך, כשרואים שהוא יותר תפס את העניין, לשחרר בהדרגה ולהעביר בהדרגה את העצמאות אליו. אני לא התחברתי לזה ולא עשיתי את זה בהתחלה, אבל כשעשיתי סוויץ' בראש (הבת שלי בכורה ןאני בחיים לא גמלתי, לעומת המטפלת שיש לה ניסיון), זה עבד כמו קסם.

בהצלחה רבה!

ב"ה בימים האחרונים הרבה הרבה יותר טוב

ואתמול אפילו חגגנו יום שלם בלי פספוסים.

היום הלך לגן בלי טיטול, מקווה שיעבור בשלום בעז"ה.

אני אוהבת את הגישה הטבעית

ושלידה מלכתחילה היא לא מקרה רפואי

לא מפריע לי ללדת במקום נוצרי

אבל-

כן הפריע לי שאין להם מענה מלא למקרה חירום

כי אולי לידה היא לא מקרה רפואי מלכתחילה

אבל היא בהחלט יכולה להפוך לכזאת וצריך שיהיה לזה מענה

כל הנל היה נכון לפני 7 שנים...

אולי זה השתנה

נשמע מרשים ממש.
צילום לתינוק, לידת מים, מכון יופי...וואו
למה לא בעצם? 

זה בבעלות נוצרית?
ראיתי שכתוב שיש אוכל כשר וכו...

גם אם זה כשר...

יש אפשרויות סבירות יותר

נישט שייך

ככה אומרים, לא? 

כמו להכנס לכנסיה. להכנס לכנסיה זה ממש איסור. אין שום איסור ללדת בבית חולים נוצרי.

אישית אכן אני לא רוצה שנזירות יטפלו בי ובתינוקות שלי, ויש בזה משהו פחות טוב, אבל בעיניי זה לא במקום להשוות את זה לכניסה לכנסיה 

בשני המבנים האלה יש נזירות

שניהם שייכים במישרין לאנשי הדת/ מאמינים ב נצרות

האווירה נוצרית, לא?

בשתיהן  אממממ 'עוזרים' לאנשים

מן הסתם.

אף אחד לא אומר שאסור ללדת בבי"ח בחו"ל.

באופן אישי אני מסכימה שאם כבר יש לנו את הזכות לחיות בארץ, אז בעיני הרבה יותר נעים ומתאים ללדת בבית חולים יהודי, שרוב הצוות הוא יהודי.

אבל עדיין אי אפשר להשוות בין הדברים.

פה בארץ ישראל

בעיניי, האוירה אחרת

וממילא

ללדת במקום יהודי זה טבעי לנו

עם אוירה אחרת , "שלנו"

אז לא מובן לי למה ללכת ל'שם'? 

אבל אסביר

יש סיבות שבשלן ייתכן שלאשה יהיה טוב יותר ללדת שם.

גם אותי מרתיע הסוג של הצוות

אגב, הבנתי שרוב הצוות שם מוסלמי. לא בטוח שזה יותר טוב, אבל בטח לא נזירות וכדו'.

אבל נשמע שיש שם ערך מוסף משמעותי על בתי החולים האחרים בסביבה. 

רק תהיתי לגבי שתי הנקודות

גם האוירה במקום

ואם לא היה מובן

אז גם מענה רפואי מתאים, במידה וצריך.

אין לי מושג מה הולך שם

אישית

רק לשמוע על נוצרים עושה לי רע

לא שמוסלמים יותר טובים...

אבל שוין.

בכל מקרה, גם מבחינתי זה לא נשמע כמו אופציה שהייתי שוקלת, למרות שאני כן בעד לידה טבעית ככל האפשר.

ואיך אפשר למשל, לסמוך על הכשרות של האוכל שמגישים שם? 

ומה עושים בשבת? 

שאנחנו לא צריכות להתמודד עם השאלות האלו בדרך כלל.

אבל בחו"ל אני מניחה שכל אישה שצריכה ללדת צריכה לדאוג לעניין כשרות האוכל בבי"ח. ופוגשת צלבים על אחיות נוצריות או בהזדמנויות אחרות.

ונכון שגם אני הייתי מנסה להתחמק מזה כל עוד אפשר. אבל עדיין צריך להיזהר מלטעון שזה אסור.

אני לא מספיק בקיאה בהלכות ע"ז, אז לא רוצה לכתוב דברים בלי ביסוס והיכרות עם ההלכות כמו שצריך, אבל לכנסייה יש איסור הלכתי להיכנס. ללדת בבי"ח שבו יש נזירות עם צלבים - אין איסור, גם אם זה לא משהו שהיינו בוחרות לעשות, כשיש אופציה אחרת.

דווקא לגבי שבת זה נשמע לי יותר פשוט - כי לא צריך לדאוג לחילול שבת של הצוות. ולא חסרות 'גויות של שבת' למקרה הצורך.... (כמובן זו לא סיבה ללכת ללדת שם, אבל רק מתייחסת לשאלה שלך...)

הם נותנים להזמין אוכל מבתי עסק בירושלים 

זה באמת מסובך וגם לא נעים

הלוואי היה בית חולים יהודי בגישה

פגשתי מישהי שדודה שלה שהייתה הדולה שלה יילדה אותה שם בעצמה

יש שם אופציות שאין בשום מקום אחר לטבעי, פרטיות, כבוד ליולדת ועוד

ממש באסה שהם נוצרים

גם לי יש קולגה שהולכת עם צלב, וזה לא אומר שאסור לי לעבוד איתה. זה שיש אנשים עם צלב לא הופך את זה למקום עבודה זרה, זה סה"כ בית יולדות. ובהרבה בתי חולים יש אחיות נוצריות.

כל השאלות אח''כ הם שאלות ספציפיות ופתירות למי שחשובה לה הגישה שם.

שוב, באופן אישי אני חושבת שעדיף לא ללכת למקום שמוגדר כנוצרי, במיוחד שאנחנו בארץ ישראל.

אבל עדיין, חשוב להדגיש שזה בית יולדות ולא כנסיה ואין איסור להכנס לשם.

ויש מקומות שזה דווקא מוכר, הם מפורסמים בגישה שלהם...

צוות שהוא לא יהודי כמו מקום שמנוהל ע"י נוצרים בהגדרה.

שהלך להוציא ילדים מהמנזר...

סליחה ממש מהפותחת @אחת כמונישככה אני לוקחת את השרשור

אבל זה מציאות שאני לא שומעת עליה הרבה (הבית חולים הזה, איפה הוא ממוקם ?)

ובגלל האסוציאציה שעלתה לי

זה ממש מעורר לי מחשבות שכנגד... 

דרך אגב, הוא ממוקם בשייח ג'ראח, שזה גם לא הכי סימפטי...

מעניין

לא מוכר. 

ולא נפגעת מזה. הכל בסדר.

ועל אף שברור לי שהלכתית זה לא בעייתי כמו כנסיה, זו באמת הרגשה לא טובה

ובעיקר מזדהה עם @עכבר בלוטוס שכתבה, שחבל שאין מקום עם גישה כזו בניהול יהודי

ממש לא קשור ולא מתאים.

נשמה יהודית באה לעולם ומול העיניים יהיה לה צלב? (לא הייתי שם אבל מניחה שיש על הקירות או על המיטןת או בשרשרת על האחיות)

לא יודעת..

אני גדלתי שמשפיע על הנשמה מה שהיא רואה בסביבה.. גם ילד שלא מבין שיהיה סביבו תמונות חיוביות וכו'. שיש השפעה.

אז שם נראה ההיפך לצד השני.

זה הכל במחשבה שלי לא ראיתי אז לא יודעת מה באמת

מתחברת מאוד לגישה הטבעית ולצד זה הלחיץ אותי כמו שמקרמה כתבה המוגבלות שלהם להתערבות רפואית חיונית.

רק מלחשוב על בת דודה שילדה בביקור חולים ובגלל סיבוך העבירו אותה בהיסטריה לשערי צדק, לא יכולה לדמיין את זה על עצמי ה' ישמור

לקחת b12 או קומפלקס b שעוזר להתמודדות עם העלייה והירידה והטירוף בהורמונים.

מרחיבה את ההמלצה - תעשי בדיקות דם ותוודאי שהכל מאוזן, ברזל ויטמינים - כדי לעזור לגוף להתמודד עם המניעה ההורמונלית.

יש גם גישות אלטרנטיביות - דיקור סיני, פרחי באך, רפלקסולוגיה, יוגה מותאמת לנשים - שכולן יודעות לתת מענה או תמיכה למצב הורמונלי לא מאוזן. (אגב הם יכולים גם לתמוך בטיפול התקופתי ולחזק אותך רגשית).

תנסי ככה עוד חודש או כמה שבועות, לראות אם זה מקל עלייך. אם לא תחשבי הלאה

מוחזקת אותך שאת מתייעצת עם אנשי מקצוע ורב!

מטפלת בעצמך!

זה מסע קשה וכל הכבוד שאת יודעת לבקש עזרה

התקן הורמונלי יכול לגרום לאל ווסת וככה לא תהיו אסורים הרבה זמן,מצד שני עד שהוא גורם לאל ווסת הוא עלול לגרום לכתמים עד לחצי שנה,

שווה לך לנסות לשקול

את רוצה להימנע מווסת כל חודש בלי שההשפעה ההורמונלית תשפיע על המצב הנפשי.

זאת בהחלט שאלה לרופא. יש הרבה סוגי מניעה הורמונליים. יכול להיות שחלק יהיו לך טובים יותר מאחרים.

האם הפסיכיאטר יודע לתת חוות דעת איזה אמצעי מניעה כדאיים במצב כזה?

מניחה שאת לא המטופלת הראשונה ולא האחרונה עם השאלה הזאת.

אז למרות שזה משתנה בין אשה לאשה אולי יש לו ראייה כללית יותר מה כדאי.

בגדול להמנע מאמצעי מניעה הורמונליים.

הכי 'חמור' זה אמצעי מניעה לא משולבים כמו מירנה או גלולות בסגנון סרזט כי זה הכי משפיע לרעה.

בסוף הוא אומר שזו החלטה שלי (הוא גם נתן לי אישור להפלה הקודמת והמלצה לועדה להפסקת הריון...) איך והאם למנוע

בעניני כתמים/הרחקות הוא פחות מבים מן הסתם..

הרב כן נתן לנו הקלות משלל סוגים מבחינה הלכתית כשאסורים וגם חיזק אותנו לכיוון ההתקן הלא הורמונלי כדי למנוע כמה שנים בלי התעסקויות.

לא נותנות מענה לקבלת ווסת כל חודש.

את מחפשת פתרון לאי קבלת ווסת לכן ניסית את הגלולות המשולבות.

אם את רוצה למנוע וסת את צריכה להתייעץ עם הפסיכיאטר מה הכי פחות גרוע.

יש כל מיני סוגים.

תשאלי גם על נובה רינג אם כדאי לנסות או שזה גם מהפחות מומלצים.

השאלה עוברת לרופא או למי שמתמחה באמצעי מניעה.

ממליצה לחפש את שרון אורשלימי, היא כתבה דוקטורט על אמצעי מניעה וחלק מהעבודה שלה זה שיחות ייעוץ בנושא לזוגות.

אגב לא ביקשתי מהרב 'אישור' למנוע,

לא חושבת שהיה צריך.

הנקודה היא שאת הפסיכיאטר עניני הרחקות לא מטרידים-

את ההצעה שלו הוא נתן (נע בין קונדום להתקן נחושת) 

לרב הלכנו כי הבנו שלא מתאים לנו להאסר כל חודש..

הסיפור שלך מאוד דומה לשלי

הריון עם דיאפרגמה והתקן לאחריו. אני התקנתי הורמונלי כדי להימנע מהמחזור

אני לא יודעת כמה שקט זה יתן מכתמים ורק התחלתי אז נראה גם מה ההסתגלות צופנת לנו

אבל הרגיש לי שמהסיבה שאנחנו רוצים זמן ארוך אז יתכן שזה הפתרון של עכשיו

והלוואי שאנחנו לא טועים

ואם תרצי אני מוכנה דרך המנהלות לחשוף את עצמי כדי שנוכל לפרוק על זה אחת לשניה יחד. 

הלוואי שיסתדר הכל לטובה

שוב חיבוק

רק רוצה להגיד בזהירות שאולי זו לא עדיפות, אלא שיש אולי משהו אצל הצד השני שאתם לא מודעים לו ולכן הם דווקא בצד הזה. לא תמיד מה שאנחנו יודעים או חושבים זו התמונה המלאה.  

וההורים לא יוציאו ילד אחד בגלל ילד אחר.. 

בוודאות זה כי נוח להם להישאר ובוודאות הם יכולים להיות בצד השני 

היה לו מילואים כמה ימים בודדים בתחילת המערכה והסתיים אז זה פשוט המשך של השהות שם מבחינתו

וההורים שלו לא מבינים מה הביג דיל מבחינתנו כי הסתדרנו עד עכשיו

והם אמרו שסבבה שלא נבוא אליהם כל החג אם לא מסתדר לנו. @ואז את תראי

מנהלים את השיח מול האח?

אולי שבעלך ידבר עם אמא שלו ויסביר את הקושי?

עדיין יכול להיות שבסוף לא יהיה פתרון, אבל נראה לי עדיף לנהל את זה ככה

לא כזה ביג דיל מבחינתם שלא נהיה אצלם בחג

גם ככה הם עייפים 

רק לגבי המדרגות- אין לך אופציה לעלות רק פעם אחת ובשאר הזמן פשוט להשאר בבית? גם ככה בקושי יוצאים עכשיו בגלל המצב…

מצד שני, אולי לאמא שלו לא נעים להגיד לו ללכת?

אולי בגלל שאתם משפחה יותר גדולה והיא כבר מארחת מתחילת המלחמה זה כבר כבד לה ואין לה כח?

לחיות כמעט חודש עם עוד משפחה זה לא קל

שלא תחשבי שאני לא רואה את הקושי שלך, הכי שבעולם חברה,סימפ זה סיוט, אין לי מושג איך אפשר לרדת ככה למקלט או לתפקד בכלל, אבל קצת לשקף צד שני כדי שלא תרגישי ככ רע עם זה שהיא לא משנה את המצב

אולי זה לא שהם עדיפים עליכם, אלא שנגמר הכח והם כבר שם

חיבוק ענק!! ,,♥️♥️♥️

אי אפשר לצפות שיבינו לבד את הקשיים? ואולי גם להם יש קשיים אחרים שאם תדברו בפתיחות הם יוכלו לשתף אתכם?

מבינה אותך המצב שלכם ממש קשה, אבל אני תמיד מרגישה שיש מספיק קושי לכולםםםם

במיוחד במלחמה..

אולי גם לאחר מאוד מאוד קשה.. וכן להגיד למישהו שהוא צריך ללכת זה ממש לא פשוט, ולא בטוח שזה בדיוק עדיפות עליכם, אלא שבסיטואציה שנוצרה זה המצב..

שיתפנו בפתיחות כבר שיחה שלישית בתוך 2 יממות.

יורדים בהם לעוד רבדים. אבל בתכלס זה בעלי שמעביר את המסרים אז מה שנוגע אלי זה  יותר מתון בשפה שלו.

צודקת שזה לא פשוט להגיד להם ללכת. לא מאוד חשבתי על זה ביותר מאשר קצת אי נעימות. זה בוער לי ומשגע אותי שהם לא רואים גם את המצוקה שלנו ולא מפנימים מהעובדה שזה וכו על לראות אותם בכלל בחג אחרי שלא התארחנו שם כבר חודש ומשהו כי הם היו שם

כמה כפרת עוונות אנחנו עוברים בתקופה הזאת אמאלה

איזה מתיששש

דבר אשון מדהימה על היצירתיות וההשקעה

לצערי אין לי כוח לדברים כאלה בכלל🙊

אבל האמת שגם נשמע לי לא סביר להשקיע ככה..

מה עם פשוט לקלח אותה 5 דק וזהו?

או שתשמע פןדקאסט תוך כדי מקלחת?

או טבלה שאחרי 3 ימים שהתקלה לבד ובעצמאות מקבלת צ'ופר? ואז כבר תתרגל...

לגבי שיסתדרו בערב לבד זה באמת חשוב

שתוכלי לנשום ולנוח

וכדאי לבנות לאטלאט את העצמאות בדברים שתלויים בך כדי שתוכלי להתנתק..

וגם אצלי הבת 8 ממש לא מוכנה להתקלח..

וחופשי מתקלחת פעם ב3 ימים ויותר...

ותנוחי הרבה!!! הגוף שלך זקוק לזה..

עושה בעיות לגבי כניסה למקלחת.

הרבה פעמים אמבטיה זה הפתרון .

תודה רבה למגיבות!

ממשיכה לקרוא ולחשוב על הדברים שכתבתן.

@תוהה לעצמי אני לא חושבת שזה העניין אבל כן ראוי לבחון את זה.

לצערי ניסינו כמעט את כל ההצעות שעלו כאן (סיפור / פודקאסט, לוח נקודות. ו@לא סתם פה כתבתי "להתקלח" אבל הכוונה היא באמת לאמבטיה - זה הרגיל כאן). היא ממש מסרבת ללכת.

לקלח חמש דקות - @אוהבת את השבת את מתכוונת שאני אעשה את זה? היא לא גדולה מדי בשביל זה? עבדנו קשה איתה להתרגל לעשות אמבטיה לבד, וזה היה בסדר תקופה. אבל תקופה ארוכה שכבר לא בסדר... אולי אנחנו צריכים "לחזור אחורה"? מעניין.

וגם קצת יותר.

לא אהבתי להיות לבד באמבטיה.

אולי פחדתי ממשהו.

הרבה פעמים הייתי מתקלחת ביחד עם אח קטן, ומקלחת אותו תוך כדי.

בגיל יותר גדול, כבר פחות התאים להתקלח עם מישהו. אז הייתי מכניסה אח תינוק בעגלה, שיהיה איתי בחדר מחוץ לאמבטיה.

אומר משהו על סכרת?

התבלבלתי מזה.. 

שהרופאה אמרה שהרפואה ממש דואגת מהיפו יותר מסכרת

לסכרת יש פיתרון

להיפו לא

@שאלות חדשות. יש לך סחרחרות?

אבל תפקדתי כרגיל

יצא לי 27

בעקרון צריך לא לאכול מתוק כולל פירות לבד כי הפחד הוא מנפילת סוכר

אפשר לאכול בתוך הארוחה

לאכול ארוחות עם חלבונים ושומנים

ופחמימות גם לא לבד.

אני לא גורם רפואי

מקווה שזוכרת נכון, עברו כבר כמה וכמה שנים

קטע, לצערי אני ממש חיה על סוכר ולא מרגישה נפילות קיצוניות..

גם הפעם לא הרגשתי עד שקישרתי את החולשה היום לתוצאה של הבדיקה

אבל לא הייתי חושבת על זה בעצמי.

מעניין מה יגידו לי ואם אצליח בכלל להימנע.. 

לי היה פעם נמוך, הרופאה התקשרה לוודא שלא התעלפתי בדרך😅

אבל אחרי שהבינה שאני מרגישה טוב, לא עשו עם זה שום דבר

כבר לא רלוונטי כי זה היה מלא שעות אחרי ובשיא ההכנות לארוחת ערב😉

אבל תוהה לאיפה זה יתפתח מכאן.. 

בכוונה קונה מיטות עם ארגז מצעים.

אולי יש אפשרות לאחסן אצל ההורים שלכם?

וגם בגדים במצב טוב.

לילדים קטנים אני גם שומרת קצת בגדים עם כתמים , שמה להם בזמן ווירוס בטן וזורקת.

חבל לקנות אותו דבר כמה פעמים. אם את גם ככה קונה ביד 2 , עדיף כבר לשמור 

שמה בארון למעלה.

פריטים מיוחדים שומרת גם שנתיים (מכנסיים שלמים למשל... נעליים, סנדלי שורש)

ארגזי מצעים (גם בחדר ההורים)

מעל ארונות בתוך קופסאות פלסטיק

קופסאות פלסטיק שטוחות שאפשר להכניס מתחת למיטות והספות

בתוך שקיות סגורות על מתלה על הדלת

האמת שמחסן בחצר יכול להועיל גם בלי קשר... לאחסן עגלות, כלי פסח, קרשים לסוכה וכו'. אז אם יש לכם אפשרות לקנות אז כדאי.

באופן אישי העברתי המון בגדים מילד לילד וזה חסך לי הרבה כסף והתעסקות.

תמיד קונה כמה פריטים חדשים בכל עונה אבל הבסיס יש ומאוד מיקל

אני מאחסנת בשקיות ואקום בתאי אחסון של המיטות
או בקופסאות גדולות יפות של איקאה, ומניחה מעל ארונות הבגדים בכל חדר...
מחסן לא נראה לי כדאי כי חום וקור, לחות,רטיבות וכו יכולים להרוס את הבגד... אבל אם אין ברירה הייתי שמה מחסן ומאחסנת ואוטמת טוב טוב את הבגדים.
את לא עובדת
אתם הרבה ילדים
חד משמעית לשמוחר!!!

אם זה בית שלכם, כדאי לקנות מחסן (זה יקר!), כי זה מאוד נוח ושימושי ומקל על החיים בלי קשר לבגדים.

אפשר לשמור את הבגדים בשקיות ואקום, זה יתפוס פחות מקום.

לדעתי כדאי לשמור, לא עכשיו דברים לעוד מלא שנים, אבל לשנה הבאה בטח שכן. מה שהכי חשוב לדעתי זה לשמור בצורה חכמה, דווקא עדיף לא במחסן בחוץ (תעבירי אחסון אחר למחסן ויתפנה לך מקום לבגדים), במקום שלא תיכנס לחות לבגדים, ושתדעי מה יש ומה אין.