נראה לי שכדאי להתחיל בחמלה לכולכם.
את קצת אחרי לידה. זה אומר שאת עוד מתאוששת, ועייפה וחלשה וטרודה, ושכולכם מנסים להתרגל למצב המשפחתי החדש.
אני מאוד מאמינה שגם ההתנהגות של הבכור שלכם מושפעת מאוד מהלידה, אפילו אם עברו כמה חודשים, ואפילו אם לכאורה אין קשר. ככה ראיתי אצלי על ילדה שנראתה לי גדולה, אבל התחילה עם כל מיני בעיות התנהגות כמה חודשים אחרי לידה.
קחי נשימה עמוקה. מה שקורה עכשיו הוא לא מה שיהיה תמיד. תנסי כמה שיותר חמלה על עצמך, על בעלך, ועליו.
אל תנסי עכשיו לחנך אותו בכל הכוח. רק המינימום ההכרחי. גם אם הוא יפתח הרגלים רעים בינתיים, יהיה הרבה יותר קל לעבוד עליהם בעוד כמה חודשים.
אני לא מתכוונת להרשות הכל, אבל גם לא להתעקש על דברים שלא חשובים לך עכשיו, שאת עושה רק כדי שיגדל מחונך. לדעתי אפשר לגמרי להחליק לכמה חודשים.
עוד דבר - יש לנו נטיה לצפות מהבכורים להרבה יותר. הוא הילד הכי גדול בבית, ויש לו 2 אחים קטנים יותר, והוא כל כך חכם ומבין, אז למה הוא מתנהג בצורה כל כך ילדותית, ולא מבין שאנחנו צריכים אותו בתור עוד בוגר בבית?!
אבל הוא לא בוגר. הוא רק בן שש. וגם אם הוא חכם,הוא עדיין ילד מבחינה רגשית. כשהקטן שלך יהיה בן שש, תרגישי שזה די צעיר ותצפי מהאחים הגדולים לעזור לו בהרבה דברים... אז תנסי לתת לגדול להיות עוד קצת קטן איפה שהוא צריך. אפילו שזה קשה ולא נוח.
מצד שני - תנסי לעשות איתו דברים שמתאימים רק "לגדולים" - אפשר לשחק איתו במשחק שלא מתאים לאחים הקטנים יותר, להתייעץ איתו בכמה שיותר דברים (אתה חושב שעדיף שקודם נלך לסופר, או קודם נלך לספריה? כדאי שנחתוך עכשיו תפוח או אגס לכל הילדים? ), ולתת לו לעזור בדברים שהוא רוצה (לא בסידור משחקים. זה מה שאנחנו הכי רוצים שהם יעשו, אבל זה לא מה שהם רוצים לעשות. מצד שני, יש מצב שהוא ישמח לתלות כביסה, לערוך שולחן או לחתוך פירות לכולם).
בהצלחה ♥️
