נראה לי לפני שנה או שנתיים היו כל הזמן שרשורים כאלה (ולא הייתה תחלופת משתמשים כזאת גדולה)

עכשיו הטרנד זה מלחמת מצווה

לא בכל ההלכות פוסקים כהרמב"ם נראה לי זה ידוע

בעניין הזה מי שרוצה ללכת עם הכסף משנה וסיעתו – לבריאות; ומי שרוצה ללכת עם הרמב"ם – לבריאות

מי שרוצה ללכת בכיוון של עשייה גשמית פעילה ומשמעותית – אחלה; מי שרוצה ללכת בכיוון של "מינימום הכרחי" – אחלה

חברה תקינה מורכבת לדעתי מריבוי דעות וגישות כמו 12 השבטים

אני לא מכיר ואשמח לשמוע על הנושא.
אולי אני מכיר את אותה הגברת בשינוי האדרת.

"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא; לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה.

אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות.

מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא, שנאמר (תהלים קכח ב): "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך": אשריך – בעולם הזה, וטוב לך – לעולם הבא שכולו טוב." (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכות י-יא)

הטור והרמ"א הביאו את דבריו בלי מחלוקת, כלומר, הם גם פסקו כמוהו. וגם אלה שחלקו על הרמב״ם כמו הכסף משנה זה בתור הוראת שעה ולא כאידיאל.

היו מעטים.  

לא כנורמה גורפת של אורח החיים החרדי והחרד״לי.  

ממש לא הבנתי את ההקשר.

אברכים לא הולכים להיות אברכים כדי לא להתגייס. 

אולי בודדים, בדיוק כמו שיש בודדים לא אברכים או לא דתיים בכלל שמוציאים פטור על סעיפים אחרים.

תתפלא, אבל יש אנשים שממש לומדים תורה. ממש ככה. כי הקב"ה אמר וכי הם אוהבים את התורה ואת בורא העולם.

אם בישיבה הגדולה ביותר באירופה – גייטסהד שבאנגליה – ישנם שלוש מאות בחורים, סביר להניח שבכל אירופה אין יותר מחמש מאות בחורי ישיבה ואברכים. אם בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ארצות הברית יש כשמונת אלפים בחורי ישיבה ואברכים, הרי שבכל צפון ארצות הברית אין יותר מכשנים עשר אלף תלמידי ישיבה ובחורים. איך אמר לי חבר חרדי בארץ – בשכונת בית וגן שבירושלים, שרוב העולם לא שמע עליה, יש יותר תלמידי ישיבות ואברכים מבכל אירופה. בשכונת בית ישראל שבירושלים יש יותר תלמידי ישיבות ואברכים מאשר בכל העולם כולו.

מספר החיבורים והיצירות התורניות שיוצאים מישראל גדול כל כך שחיבורים תורניים בחוץ לארץ בטלים בשישים לעומתם.

האמת הפשוטה היא שבלי מדינת ישראל הציונית, החרדים בישראל היו דומים יותר לאחיהם שבאירופה וארצות הברית, שם מועטים הם לומדי התורה וגדולי חכמיה. זו האמת ועל אמת זו חובה על כל מי שמעריך את התורה ולומדיה לומר בפשיטות – תודה להרצל, דוד בן גוריון ולתנועה הציונית.

לאורך ההיסטוריה נודעו דגמים של תמיכה בתלמידי חכמים, אולם תמיד היה מדובר בעלית האינטלקטואלית של העם ולא בקהילה שלמה.

מאז ימי התלמוד הבבלי הבינו בעם היהודי שמי שלומד יתקשה לעשות דברים אחרים. אבל הבחירה במי לתמוך הייתה סלקטיבית – מי שעסקו בתורה היו תלמידים מצטיינים, עילויים וחכמים, לא חברה שלמה שבהגדרתה היא חברה לומדת, ללא קשר לכישוריו של האדם.

לדגם הישראלי, שבו כל אדם בקהילה החרדית זוכה לתמיכה, אין תקדים.

מבחינה הלכתית נדרשת לוליינות לא קטנה להצדיק מצב שבו גברים בוגרים נמנעים במכוון מחיפוש פרנסה ומתקיימים מכספי תרומות כדי לעסוק בתורה.

ראשית, עוד בימי התנאים התגלתה מחלוקת עקרונית בין רבי שמעון בר יוחאי, שראה כאידיאל חיים שבהם האדם עוסק אך ורק בתורה, לבין רבי ישמעאל, שהציג כאידיאל חיים שבהם האדם חורש, זורע וקוצר ומשלב את הפרנסה עם לימוד תורה. דעתו של רשב"י נדחתה ובמסכת אבות (ב, ב) קבע רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא: 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ (כלומר, עם עבודה לשם פרנסה)… וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון'. "

שנית, לימוד תורה היא מצווה ואין זה ראוי לקבל כסף עבור קיום מצווה, ממש כמו שלא ראוי לקבל כסף כדי לצום ביום כיפור. רבי שמעון בר יוחאי מעולם לא העלה על דעתו לקבל כסף מן הציבור כדי לעסוק בתורה. מי שאין לו ולבני ביתו מה לאכול – עליו לחדול מעיסוק טוטאלי בתורה ולצאת לעבוד. וכך גם נפסק בשלחן ערוך: 'לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער, שלא יצטרך לבריות… ואפילו היה חכם מכובד והעני, יעסוק באומנות ואפי' באומנות מנוולת, ואל יצטרך לבריות'."

ובמה שונה אורח החיים היהודי במדינות העולם לעומת אורח החיים היהודי במדינת ישראל?  חובת הגיוס לצה״ל, והפטור משירות צבאי למי שתורתו אומנותו.

על פי ההסדר של ״תורתו אמונתו״ - על תלמיד ישיבה, הרוצה להצטרף להסדר, להתחייב להקדיש 45 שעות שבועיות ללימוד תורה בישיבה או 40 שעות שבועיות לאברך הלומד בכולל.  

בהודעה שהגבתי לך עליה כתבת:

"ברור מאליו שאם לא היה את עניין הגיוס לצבא לא היתה התופעה הגורפת של אברכים."

משמע - אברכים הולכים ללמוד תורה כדי לא להתגייס.

מיפה לשם כל המלא מלל שכתבת לי בהודעה שאחריי, נוגע ב:

1. בארץ יש יותר אברכים ולומדי תורה מחו"ל - ולכן צריך להודות להרצל וכו.

2. רק מי שהוא באמת עילוי ראוי לו ללמוד תורה.

3. לא נכון בכלל להיות אברך כי אתה צריך לפרנס את המשפחה שלך.

גם אם אני מחליטה להסכים איתך על כל אחת מהנקודות שהעלת, אין שום קשר בין זה לבין מה שכתבת בהודעה המקורית.

איך מיפה הגעת לזה שלומדים תורה כדי לא להתגייס???

זה נקודה חשובה.

ובכוונה לא מתמקדת בהאם הנקודות שהעלת פה נכונות או לא. כי זה לא הדיבור.

אבל נכון לגבי הכלל.

אברך ספציפי כזה או אחר, בדרך כלל באמת בוחר ללמוד תורה, ולא עושה את זה רק משיקולים של הליכה לצבא.

אבל העובדה שמלכתחילה ההדרכה התורנית לבחורים צעירים לא היתה ההדרכה שאומרת להם לדאוג לפרנסתם ולהשקיע במרץ בתורה בזמנם הפנוי (כפי שהיה במקומות רבים בגלות), זה בגלל הצבא. וזה נכון גם לגבי ישיבות הסדר. הרבנים לא רצו שבחורים ילכו לצבא לשלוש שנים ובלי שום הכנה רוחנית ומסגרת תורנית, וככה נוצרו ישיבות ההסדר. ויש הרבה פרטים אבל זה לא מה שחשוב.

אז נכון שגם בגלות היתה הדרכה מיוחדת ליחידי סגולה, כפי שהזכיר כאן פ.א., שיעסקו בתורה ובזכות זה יוכלו לשאת כראוי בעול ההנהגה התורנית, והעם היה מפרנס אותם מרצונו (לא בחוקים שלוקחים מאנשים מיסים ונותנים תקציב לכל מי שמבקש). אבל היה מדובר באנשים מיוחדים ומעטים, וממש לא בהדרכה ציבורית.

אז נכון שאם מדברים על מישהו היום, במציאות של היום, ועם הסביבה התורנית שהוא רגיל אליה ומכיר, וההדרכות והרעיונות שהוא שומע, אז הוא לא מגיע לזה כדי להתחמק מהצבא, אלא כי זו הצורה שבה מתפתחים בדרך כלל חיים תורניים רציניים בדורנו (יש גם אנשים שלא היו בישיבה והם תורניים ורציניים, אבל הם נדירים יותר, ובטח שלא מאוגדים כקהילות עם דרך חיים כזו). ובין השאר כי חינכו אותו שככה לומדים תורה וגדלים בתורה ושזה זכות לעם ישראל וכו'. אבל זה הסיבות האישיות, זו לא הסיבה שהמערכת הזו מתקיימת מלכתחילה.

אכן נכון בלא מעט מקרים מהיכרות קרובה

לא יודע להגיד אחוזים אבל יש המון בחורי ישיבות (שבהמשך הופכים לאברכים) שנמצאים בישיבה (או רשומים בה) כדי לא להתגייס

ולא מחמת מסירות נפש על התורה או משהו

בין אם זה בגלל אידיאולוגיה (יענו צבא זה חילונים ושמד, אם כי, אם הם גם ככה לא לומדים, לא נראה לי שזאת הבעיה העיקרית)

בין אם זה מסיבות חברתיות 

או חשש להיכנס עכשיו 3 שנים למסגרת צבאית ולא יודעים אחר כך מה יעשו עם עצמם מהרבה בחינות

מצד שני, גם לעבוד לא יכולים, אז צריכים לדחות ולדחות עד שמקבלים פטור ובינתיים סתם שנים מבוזבזות

ואילולא היו צריכים ללכת לצבא, היו הולכים לעבוד או לומדים איזה קורס או משהו

אם נדמיין לרגע מצב שבו אין חובת גיוס כללית, המציאות הייתה נראית לגמרי אחרת

גם מבחינת גיוון מסגרות (נניח חצי ישיבה חצי עבודה)

גם מבחינת זה שלומדים כמה שנים מתחתנים מוקדם ויוצאים לעבוד ולא צריך לחכות מיליון שנה לגיל הפטור (ועד אז להתרגל למסגרת)

חשוב מאד לעשות סדר.

אין הרמב"ם אומר שאדם שעוסק בתורה במסגרת בכל צורה הוא נחשב מתפרנס מהצדקה.

אני אנסה להביא את הפרופורציה מדברי הזוהר המפורסם על "עבודת אשתו" שנקרא "בחכמה יבנה בית" בזוהר חדש – בראשית – דף י' עמוד א'.
הרמב"ם ככל הנראה מנסה להעביר את המסר שהזוהר מביא בצורה מאד ישרה וישירה רק בקיצור.

אדם צריך להיות מוכן להיות "בעל בית" היינו שהוא יכול לפרנס מבחינה כלכלית ורוחנית את ביתו על כל השכבות כולל אשתו והילדים.

יש דבר רע מאד והוא "להתפרנס מהצדקה" אבל יש הבדל בין "אברך נצחי" לבין אדם שבמסגרת המציאות של ימינו בוחר את המסלול המתאים להגיע לאידיאל שהרמב"ם וחז"ל מנחים ומדריכים.

היום מאד מפורסם וידוע נושא ה"מלגות" בתחומי הלימודים השונים ולכן אין באדם שמבסס את חייו בעולם מאד מורכב (ביחס לתקופות העבר) על בסיס מלגה.

בנוסף לזה ידוע ומפורסם שכדי להגיע להיות שופט או דיין צריך לעמול רבות כדי לבסס את עצמך מבחינה מקצועית וכלכלית.

אם ניקח אדם שיגיד שהאידאל שלו הוא ללמוד תורה כל החיים כי "צריך" זו תשובה שאיננה ראויה לאדם בוגר ובעל אחריות ובינה.

יש מצב אחד חריג מאד ביחס לדבר הזה והוא שבתחילת ההתנגשות שבין הישיבות, לאונברסיטאות ולהשכלה עולם התורה חרב (כן עוד הרבה לפני השואה) ואז קמו רבים וטרחו כדי להחיות את עולם הישיבות על ידי מעשים מאד חריגים ודי לצרה בשעתה.

צריך לדון כל תקופה האם עולם התורה עדיין באותו המצב שהיה לפני כ 150 - 200 שנה ואז ממילא להגיע למסקנה האם פשוט "צריך" ללמוד תורה כדי לתקן את הנזקים שנגרמו לעולם התורה או שלחלופין הגענו למצב מעט שונה ואז צריך לשקול את הצעדים האסטרטגיים.

בשונה משאר העמים בעולם אנחנו עם ישראל וכמו שיש מוסדות שעוסקים בכלכלה ועוד מקצועות אצלינו יש מקצוע שלם שנקרא "תורה" שמכיל ענפים שלמים שדורשים יחס מיוחד.

האידאל הוא שאדם יגיע לגיל נניח משהו כמו 21 ויש בידו כל מה שהוא צריך מבחינת ידיעות בעולם ובתורה כדי שיוכל להתחתן ולבנות בית וזה כולל גם בפן הכלכלי וגם בפן הרוחני ובנוסף לכל אלו שלא יכרכר סביב אשתו כמו תרנגול ושדעתו תיהיה שקטה שאשתו לא תרצה לעזוב אותו בגלל שהוא לא יכול לפרנס אותה ואת הבית.

ולא ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות.
אלא נתנו עצה טובה מאד.

אם אדם לא מבין מדוע הלל הזקן בחר לעסוק במלאכה כל ימיו אז צריך באמת להשקיע מאמצים לעסוק בנושא הזה ואולי אפילו להקים תנועה חברתית שתפעל בתחום כמו שיש תנועות וארגונים אחרים ושונים.

שוב, מקובל בעולם שאדם שמבסס את חייו (כלכלית ורוחנית כאחד) יכול לקבל מלגה כדי שדעתו תיהיה שקטה ורגועה וכן גם אשתו וביתו יהיו רגועים ובטוחים בכך שהוא יוכל לפרנס בקרוב מאד בעצמו את הבית על כל הצדדים. ואין זה דבר שרק מדינות עושר נוהגות בו אלא כל המדינות בעולם שלא תקועות במציאות של לפני 1000 שנה.

זה שהטור והרמ"א הביאו את דבריו בלי מחלוקת לא אומר את כל מה שכתבי למעלה כשלעצמו מכיוון שזה אמור להיות הדבר הכי טבעי בעולם.

אם מישהו לומד את דברי חז"ל ולא מגיעה למסקנות מציאותיות זו בעיה.

הרמבם מתנגד פורשות לא רק לאברכים, גם לנטילת שכר לרמ"ים ולדיינים, כמו שכתבו לך בהודעות הקודמות.

אחת הסיבות שהתורה היום לא יכולה לומר את מה שהיא חושבת היא כי הפוליטיקאים מחזיקים את הרבנים, נאמר בלשון עדינה, בארנק, בפרט הפוליטיקאים הדתיים.

מוסד הרבנות והדיינות כולו מסריח מפוליטיקה של המפלגות הדתיות ולכן כל החילול השם שאנחנו רואים מהאנשים הללו.

עוד אמר אחד מגדולי הדור של הציונות הדתית שגם לכפות על המדינה לפרנס אותך גם זה נחשב ללסטם את הבריות.

החדרים תמכו בגירוש מגוש קטיף כי שרון איים לסגור להם את הברז.

ראית מישהו מישיבה שסניקית מלין על השחיתות הענפה של המפלגה? לא? כי יש סיבה.

מצאת מישהו מישיבה אשכנזית מלין על כך שהישיבות מכריחות את הציבור להשאר חסר השכלה, עני, תלותי לחלוטין בחסדיה של המפלגה ושל הציבור? לא? יש לזה סיבה.

יוצא מן הכלל הן הישיבות הציוניות שהן חצי עצמאיות ויש גם ביקורת על המפלגות המתפרקות שהן מקימות וגם קריאה לא להצביע להן לפעמים,ובכל זאת הן מקבלות תקצוב אבל רק חצי עצמאיות.

יש סיבה שתקציב הישיבות אף פעם לא בבסיס התקציב אלא תלוי לחלוטין בחברי הכנסת של המפלגות הדתיות בכנסת כי בלי זה ספק אם יהיה להם תקציב.

יאיר לפיד לא נבחר כי הוא חכם, הוא משיג מספר דו ספרתי של מנדטים כי אנשים מרגישים סלידה ממי שחושבים שהם מייצגים את אלוהים במדינה ועוד חושבים להשיג כסף בצורה כל כך קומוניסטית מכספי המיסים שמחזיקים את המדינה הזאת.

הסכם יששכר וזבולון זה מכובד וגם את הרמבם פרנס אחיו הגדול דוד (כמדומני דוד) אבל ההסכמים הללו נחתמים כאשר יש הסכם חתום בין תלמיד חכם למפרנסו כאשר התלמיד חכם הזה נותן חצי מהעולם הבא שלו למפרנס, האם נחתם אי פעם הסכם כזה? האם אתה נותן לי חצי מהעולם הבא שלך? האם החרדים מודעים שחצי מהעולם הבא שלהם אבוד? האם מישהו מהם באמת ובתמים חתם על זה והבין את המשמעות? ומה אם אני לא רוצה הסכם כזה? האם המדינה יכולה לכפות עלי הסכם כזה?

למה נראה לך למשל שאנשים היום יודעים פחות ממה שידעו קודם בתורה בכל דור ודור בגיל 21? לי יש רושם שהם יודעים מספיק בפרט אם למדו במוסד תורני,  והאמת גם כשיוצאים מהישיבה בגיל 28, האם הם כבר יודעים מספיק?

זו לא עצה טובה תורה ומלאכה, זו לא רק הלכה פסוקה שפסק הרמבם ואחרים, זו דרך חיים, החברה החרדית לא עצמאית, תלותית לגמרי על כסף מהמדינה, חלשה כלכלית וחילול השם נוראי נגזר מאיך שמסתכלים עליהם, יש כאלה שגם כל כל סולדים מהתלות שלהם שקוראים להם טפילים.

והכיצד ניתן להיות בראש שקט כאשר אתה עני, חי מצדקה, בלי פנסיה וכל הזמן תלוי בתרומות? אישית לא הייתי מסוגל אבל זה מנקודת מבטי, אם מישהו יכול להיות רגוע ולגדל ילדים בצורה כזאת כל הכבוד, אני לא רואה את זה מצליח.

אז איך ניתן בכל זאת להקים עולם תורה עצמאי מפואר לא תלוי שיצמיח לפחות כמה עשרות רבנים בדור בלי כל החילול השם הנובע מהשיטה הדלוחה של ימינו? אולי עם שכלול הסכמי יששכר וזבולון? בכנות אינני יודע אבל מה שבטוח שצריך לשים את הלב לעניין.

לא רואים את הפוליטיקה והעסקנות העמוקה מאחורי הדברים.  

למה אין? כי זה יהרוג את העסקנים, הדבר האחרון שהעסקנים צריכים זה רבנים שידברו ללא מורא של פיטורין או פרנסה באופן חופשי כמו באקדמיה.

אז רבנים שרוצים חופש ביטוי אקדמי נאלצים לחבוש את ספסלי האוניברסיטה ולהשתמש בכובע השני שלהם.

גם באקדמיה הרבנים לא יכולים להתבטא נגד הלהטב כמובן ועוד סוגיות.

וגם הרבה מאוד מהרבנים שהולכים לאקדמיה מאבדים מערכם בחוגים השמרנים, לא כולם אבל רובם המוחלט כן.

יתכן שאחת הדרכים לעצמאות עולם התורה תעבור דרך האקדמיה, אני אינני באמת יודע.

לאהרן הכהן – הכהנים הזכאים לקבל תרומה קרויים כאן ״אהרן הכהן״. מכאן למדנו (סנהדרין צ שהכהן אינו ראוי לתרומה אם אופיו הרוחני והמוסרי אינו יאה לייחוסו: ״⁠ ⁠׳לאהרן׳ כאהרן, מה אהרן חבר אף בניו חברים, מכאן אמרו שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ״. כיוצא בזה נדרש (שם) הפסוק בדברי הימים (ב׳ לא, ד): ״⁠ ⁠׳וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה׳⁠ ⁠׳ – כל המחזיק בתורת ה׳ יש לו ׳מנת׳ ושאינו מחזיק בתורת ה׳ אין לו ׳מנת׳⁠ ⁠״.

ואת קדשי בני ישראל לא תחללו וגו׳ – חלוקת התרומות והמעשרות תלויה באופן מוחלט ברצונם הטוב של הבעלים. הכהן או הלוי אינם יכולים לתבוע מתנות אלה באופן ישיר; אלא אלה שחייבים לתת להם את מתנותיהם רשאים לתתם לכל כהן או לוי שיחפצו בו. לפיכך עלולים הכהנים והלויים להתפתות לשאת חן בעיני הבעלים, לעשות להם טובות ולספק להם שירותים כדי לרכוש את לבם, ובכך יחללו את תפקידם ואת הקודשים. לפי הגמרא בבכורות (כו, פסוקנו מזהיר אותם על כך: ״ת״ר הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן חיללו, ועליהן הכתוב אומר (מלאכי ב, ח) ׳שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי׳, ואומר ׳ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו׳⁠ ⁠״.

[ונראה לי שיש עוד כמה מקורות שלא זכורים לי כרגע]

– אין כזה דבר לתת "תרומה כללית" לממשלה שתחלק לפי ראות עיניה, אלא הכל תלוי מיהו הכהן הראוי בעיני הנותן

– לא ניתן להוציא בכוח תרומות ומעשרות כי המוציא מחברו עליו הראייה

– במדינות רבות באירופה נהוג מס כנסייה וולונטרי, מי שרשום בתור חבר כנסייה משלם משהו כמו 1% מס כדי לתחזק את הכנסיות (או ברמה המוניציפלית, או ברמה הארצית), בגרמניה למשל ליהודים (או בני דתות אחרות) יש סעיף אחר שמנתב את המס הזה למוסדות הדת שלהם במקום לכנסייה. מי שרוצה כמובן יכול לבקש למחוק את הרישום שלו ולהיות פטור מהמס הזה. לא צריך כספים קואליציוניים, לא צריך לריב על תקציבים, לא צריך משוך בחבל. הכל ברור ומוגדר.

– אבל אפילו פתרון כזה, בארץ, איני יודע עד כמה הוא ישים, מרוב השחיתות וההתנהלות ההזויה במרווח בין כיס משלם המיסים לבין כיס האברך הפשוט. ב"ה יש עמותות מי שרוצה לתרום תורם. ואם יש חשש מקריסת עולם התורה אז בבקשה לא לחיות ממינוס! אין מצווה לקושש כספים ברמה כזאת שאם יחסר שקל אחד אז כולם נכנסים לפשיטת רגל וקריסת מערכות לכן צריך לקחת עוד ועוד כמובן רק כדי להתרחב עוד ועוד.

כי התוצאה היא, שמרוב חשש קריסה, מרוב התעסקויות פוליטיות וקישושים, המפלגות החרדיות מוכנות למכור את אימא שלהן, וכל ערך תורני, ולשבת בכל ממשלה שתסכים לדילים שלהן. אם הממשלה תממן אותי, ובתמורת זה, אני צריך להיות יס מן שלה, ולהגיד מה שהיא רוצה, מה שווה התורה שלי? איך ערכי התורה יבואו לידי ביטוי בחיים?

הכהן מקבל את פרנסתו ונוהג בה כקודש. אולם אינו מקבלה מהעם באופן ישיר אלא לוקח אותה מן הלויים. נמצא שעל הכהן להכיר ולהשיב אל לבבו, שבפרנסתו, מעמדו ותפקידו ככהן, הוא עומד על אדמת הקודש של שבט לוי. עליו להיות המובחר שבשבט זה, אשר מתחילתו הצית בעוצמה את שלהבת רוח הכלל: בעת שהאומה השחיתה דרכה, לוי לבדו הלך אחרי משה ונענה לקריאתו: ״מי לה׳ אלי!״ (שמות לב, כו). עקב כך הוכתר לוי לדורות כנציגו וכמגינו של דבר ה׳ בקרב העם. הכהנים צריכים לזכור זאת היטב. גם ככהנים, אַל להם לעולם לחדול מלהיות לויים. על אף שפרנסתם תלויה באחרים, הרי שבייצוגם את התורה עליהם להיות עצמאיים, ללא מורא בשר ודם וללא משוא פנים. עליהם לייצג את התורה בקרב העם, ובמידת הצורך, גם נגד העם. שכן לחמם של הכהנים לא ניתן להם מאת העם כדי שישמעו בקולו ויסכימו לכל חולשותיו וטעויותיו. אלא העם צריך למצוא בכהן את נציג התורה – אף כנגד עצמו. שכן גדול בני האדם – שהיה גם גדול הלויים – אמר על שבטו: ״האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בנו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו״ (דברים לג, ט).

התורה וחכמים הם לא טיפשים....

זאת שאלה מעשית:

אם נניח יש לי מוסד שאני מאמין שדרכו טובה ואני רוצה להשיג משקיעים ברעיון העסקי שלי אז... אני פועל בשבילו ולטובתו.

יש רבים שמאמינים בכוחן של הישיבות השונות כגוף בעולם התורה.

האם זה נכון? זה לא טעות.

האם יש שחיתות בעולם? מי אמר שאין?

כמו שהאוניברסיטאות מוכיחות את עצמן כגוף שמוציא תלמידים עצמאיים בתחומם לעולם העבודה וכן לעולם המחקר גם ישיבות צריכות להוכיח את עצמן.

אם ישיבה לא מסתמכת על מיסים של המדינה ומפרנסת את תלמידיה בכבוד על מנת שיצאו "ענקים" בתורה והיא לוקחת בחשבון שסטטיסטית לא כל התלמידים יצאו ענקים אבל הם צריכים כמות של תלמידים במוסד מסיבה זאת או אחרת זו בחירה ושיקול שלהם.

האם הם עלוקות על הציבור והאם התלמידים נסמכים על הצדקה?

זאת לא שאלה שאפשר לענות עליה בצורה גורפת לגמרי מכיוון שכל מקרה צריך לידון לגופו כדי להבין האם יש סיבה שהתלמיד דווקא לומד בישיבה.

לדוגמא תלמיד בישיבה לחוזרים בתשובה רוצה לבנות את עולמו הרוחני והוא יכול לטעון טענת אמת שהוא לא יכול לפרנס את משפחתו מבחינה רוחנית וזה חשוב לו והוא רוצה לפעול בתחום הזה.

ראוי שבישיבות יהיו יועצים בתחום הלימודים וכן בתחום הכלכלה ובעוד תחומים.

האם יש כאלו יועצים לדוגמא בישיבות גבוהות או ישיבות ההסדר?

אחרי שתענה על זה תוכל להתקדם הלאה.

אני יכול להגיד לך שברוב ישיבות ההסדר אין פסיכולוג שמייעץ לצוות בהרבה תחומים למרות שזה חובה שיהיה פסיכולוג וכן עו"ס זה או אחר כמו שיש באונברסיטאות.

אני מנסה לחלק את הנושא לשניים.

יש תופעות חברתיות מעוותות!

אם אתה רוצה להגדיר מה לא בסדר בהן... בבקשה.

אני פשוט לא מאמין שצריך להיות צודק בנושא הזה.

כמו שיש גופים רבים בעולם שמממנים פעילים שלהם ונותנים להם רווח ושפע בפרנסה כדי שיוכלו לפעול בתחום העיסוק של הגוף כך כל אחד זכאי לבחור את משלח ידיו.

יש טענה כזאת שיש ציבור שלם של אנשים שנופלים על הציבור ומנצלים את המיסים וכן שאנשי תורה לא יכולים להביע דעתם וכו'.

וכן לגבי דיינים ושופטים ועוד אנשי מפתח אחרים.

להגיד לך את האמת:

אותי אישית זה לא מעניין.

למה? כי אני לא הולך לתקן את העולם או לבנות את בית המקדש.

יש לי את התחום האישי שלי ובו אני פועל. וגם בו אני לא מנסה לתקן את כולם.

למה לי להתחיל להלחם בתחנות רוח? מה אני משה רבינו או הרמב"ם?

ועל כך נאמר: "שנים אוחזים בטלית... מאן דאלים גבר".. כך העולם עובד.

ככל שתיהיה יותר חכם יהיה לך יותר מכאוב ותדע את מקומך יותר בקלות ובמקום לנסות לתקן את כל העולם תנסה לתקן את דרכיך האישיות בתחומים שאתה יכול לפעול.

גם קבלת כספים מהמדינה אסורים בכלל זה והנזק הנגרם וחילול השם היוצא כנגזרת מזה חמור מאוד.

צריך להתחיל לשים לב איך מגדלים תלמידי חכמים מתוך עצמאות.

מדינה רשאית לחלק את כספיה לפי ראות עיני החכמים שבה.

לא בהכרח חכמי התורה, כל קבוצה אנושית בעולם רשאית לבחור במה שהיא רוצה להשקיע את המאמצים שלה.

זה שהרמב"ם פוסק על קבלת צדקה עבור לימוד תורה איננו מבטל את האפשרות לקבל מלגה כדי לאפשר לאדם ללמוד מקצוע או לחלופין לגדל את עולמו הרוחני והתורני.

יש הבדל בין גישה של חסד לגישה של דין בתחומים האלו.

במדינה יהודית צריכה להיות לאדם שרוצה ללמוד תורה ללמוד תורה.

איך לממן את זה? זאת כבר שאלה אחרת והרמב"ם בוודאי שלא היה מתנגד למלגות לצורך ביסוס זה או אחר של אדם בתורה.

זה שמצד הכללים הבסיסיים אדם חייב לפרנס את עצמו ואת משפחתו לא סותר גם השקעה בעולם התורה.

ובהחלט ניתן להבין שאם אדם רוצה להשלים את מה שהוא לא קיבל בצעירותו מן הראוי לאפשר לו את זה.

אני פשוט לא אתייחס מעבר לזה מכיוון שלדעתי והבנתי ההסתכלות שלך היא מתוך מקום מסויים ונראה לי שיהיה לך קשה לקבל את זה שיש רקע לדברי הרמב"ם ורצוי מאד לשמוע קצת מהאחרונים על הנושא ומכל קשת החברה ולא רק מכיוון אחד.

הייתי מביא את זה אילו היה לי זמן, התלבטתי אם להניח ולברוח מפאת חוסר הזמן.

יפה

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).