נראה לי לפני שנה או שנתיים היו כל הזמן שרשורים כאלה (ולא הייתה תחלופת משתמשים כזאת גדולה)

עכשיו הטרנד זה מלחמת מצווה

לא בכל ההלכות פוסקים כהרמב"ם נראה לי זה ידוע

בעניין הזה מי שרוצה ללכת עם הכסף משנה וסיעתו – לבריאות; ומי שרוצה ללכת עם הרמב"ם – לבריאות

מי שרוצה ללכת בכיוון של עשייה גשמית פעילה ומשמעותית – אחלה; מי שרוצה ללכת בכיוון של "מינימום הכרחי" – אחלה

חברה תקינה מורכבת לדעתי מריבוי דעות וגישות כמו 12 השבטים

אני לא מכיר ואשמח לשמוע על הנושא.
אולי אני מכיר את אותה הגברת בשינוי האדרת.

"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא; לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה.

אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות.

מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא, שנאמר (תהלים קכח ב): "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך": אשריך – בעולם הזה, וטוב לך – לעולם הבא שכולו טוב." (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכות י-יא)

הטור והרמ"א הביאו את דבריו בלי מחלוקת, כלומר, הם גם פסקו כמוהו. וגם אלה שחלקו על הרמב״ם כמו הכסף משנה זה בתור הוראת שעה ולא כאידיאל.

היו מעטים.  

לא כנורמה גורפת של אורח החיים החרדי והחרד״לי.  

ממש לא הבנתי את ההקשר.

אברכים לא הולכים להיות אברכים כדי לא להתגייס. 

אולי בודדים, בדיוק כמו שיש בודדים לא אברכים או לא דתיים בכלל שמוציאים פטור על סעיפים אחרים.

תתפלא, אבל יש אנשים שממש לומדים תורה. ממש ככה. כי הקב"ה אמר וכי הם אוהבים את התורה ואת בורא העולם.

אם בישיבה הגדולה ביותר באירופה – גייטסהד שבאנגליה – ישנם שלוש מאות בחורים, סביר להניח שבכל אירופה אין יותר מחמש מאות בחורי ישיבה ואברכים. אם בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ארצות הברית יש כשמונת אלפים בחורי ישיבה ואברכים, הרי שבכל צפון ארצות הברית אין יותר מכשנים עשר אלף תלמידי ישיבה ובחורים. איך אמר לי חבר חרדי בארץ – בשכונת בית וגן שבירושלים, שרוב העולם לא שמע עליה, יש יותר תלמידי ישיבות ואברכים מבכל אירופה. בשכונת בית ישראל שבירושלים יש יותר תלמידי ישיבות ואברכים מאשר בכל העולם כולו.

מספר החיבורים והיצירות התורניות שיוצאים מישראל גדול כל כך שחיבורים תורניים בחוץ לארץ בטלים בשישים לעומתם.

האמת הפשוטה היא שבלי מדינת ישראל הציונית, החרדים בישראל היו דומים יותר לאחיהם שבאירופה וארצות הברית, שם מועטים הם לומדי התורה וגדולי חכמיה. זו האמת ועל אמת זו חובה על כל מי שמעריך את התורה ולומדיה לומר בפשיטות – תודה להרצל, דוד בן גוריון ולתנועה הציונית.

לאורך ההיסטוריה נודעו דגמים של תמיכה בתלמידי חכמים, אולם תמיד היה מדובר בעלית האינטלקטואלית של העם ולא בקהילה שלמה.

מאז ימי התלמוד הבבלי הבינו בעם היהודי שמי שלומד יתקשה לעשות דברים אחרים. אבל הבחירה במי לתמוך הייתה סלקטיבית – מי שעסקו בתורה היו תלמידים מצטיינים, עילויים וחכמים, לא חברה שלמה שבהגדרתה היא חברה לומדת, ללא קשר לכישוריו של האדם.

לדגם הישראלי, שבו כל אדם בקהילה החרדית זוכה לתמיכה, אין תקדים.

מבחינה הלכתית נדרשת לוליינות לא קטנה להצדיק מצב שבו גברים בוגרים נמנעים במכוון מחיפוש פרנסה ומתקיימים מכספי תרומות כדי לעסוק בתורה.

ראשית, עוד בימי התנאים התגלתה מחלוקת עקרונית בין רבי שמעון בר יוחאי, שראה כאידיאל חיים שבהם האדם עוסק אך ורק בתורה, לבין רבי ישמעאל, שהציג כאידיאל חיים שבהם האדם חורש, זורע וקוצר ומשלב את הפרנסה עם לימוד תורה. דעתו של רשב"י נדחתה ובמסכת אבות (ב, ב) קבע רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא: 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ (כלומר, עם עבודה לשם פרנסה)… וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון'. "

שנית, לימוד תורה היא מצווה ואין זה ראוי לקבל כסף עבור קיום מצווה, ממש כמו שלא ראוי לקבל כסף כדי לצום ביום כיפור. רבי שמעון בר יוחאי מעולם לא העלה על דעתו לקבל כסף מן הציבור כדי לעסוק בתורה. מי שאין לו ולבני ביתו מה לאכול – עליו לחדול מעיסוק טוטאלי בתורה ולצאת לעבוד. וכך גם נפסק בשלחן ערוך: 'לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער, שלא יצטרך לבריות… ואפילו היה חכם מכובד והעני, יעסוק באומנות ואפי' באומנות מנוולת, ואל יצטרך לבריות'."

ובמה שונה אורח החיים היהודי במדינות העולם לעומת אורח החיים היהודי במדינת ישראל?  חובת הגיוס לצה״ל, והפטור משירות צבאי למי שתורתו אומנותו.

על פי ההסדר של ״תורתו אמונתו״ - על תלמיד ישיבה, הרוצה להצטרף להסדר, להתחייב להקדיש 45 שעות שבועיות ללימוד תורה בישיבה או 40 שעות שבועיות לאברך הלומד בכולל.  

בהודעה שהגבתי לך עליה כתבת:

"ברור מאליו שאם לא היה את עניין הגיוס לצבא לא היתה התופעה הגורפת של אברכים."

משמע - אברכים הולכים ללמוד תורה כדי לא להתגייס.

מיפה לשם כל המלא מלל שכתבת לי בהודעה שאחריי, נוגע ב:

1. בארץ יש יותר אברכים ולומדי תורה מחו"ל - ולכן צריך להודות להרצל וכו.

2. רק מי שהוא באמת עילוי ראוי לו ללמוד תורה.

3. לא נכון בכלל להיות אברך כי אתה צריך לפרנס את המשפחה שלך.

גם אם אני מחליטה להסכים איתך על כל אחת מהנקודות שהעלת, אין שום קשר בין זה לבין מה שכתבת בהודעה המקורית.

איך מיפה הגעת לזה שלומדים תורה כדי לא להתגייס???

זה נקודה חשובה.

ובכוונה לא מתמקדת בהאם הנקודות שהעלת פה נכונות או לא. כי זה לא הדיבור.

אבל נכון לגבי הכלל.

אברך ספציפי כזה או אחר, בדרך כלל באמת בוחר ללמוד תורה, ולא עושה את זה רק משיקולים של הליכה לצבא.

אבל העובדה שמלכתחילה ההדרכה התורנית לבחורים צעירים לא היתה ההדרכה שאומרת להם לדאוג לפרנסתם ולהשקיע במרץ בתורה בזמנם הפנוי (כפי שהיה במקומות רבים בגלות), זה בגלל הצבא. וזה נכון גם לגבי ישיבות הסדר. הרבנים לא רצו שבחורים ילכו לצבא לשלוש שנים ובלי שום הכנה רוחנית ומסגרת תורנית, וככה נוצרו ישיבות ההסדר. ויש הרבה פרטים אבל זה לא מה שחשוב.

אז נכון שגם בגלות היתה הדרכה מיוחדת ליחידי סגולה, כפי שהזכיר כאן פ.א., שיעסקו בתורה ובזכות זה יוכלו לשאת כראוי בעול ההנהגה התורנית, והעם היה מפרנס אותם מרצונו (לא בחוקים שלוקחים מאנשים מיסים ונותנים תקציב לכל מי שמבקש). אבל היה מדובר באנשים מיוחדים ומעטים, וממש לא בהדרכה ציבורית.

אז נכון שאם מדברים על מישהו היום, במציאות של היום, ועם הסביבה התורנית שהוא רגיל אליה ומכיר, וההדרכות והרעיונות שהוא שומע, אז הוא לא מגיע לזה כדי להתחמק מהצבא, אלא כי זו הצורה שבה מתפתחים בדרך כלל חיים תורניים רציניים בדורנו (יש גם אנשים שלא היו בישיבה והם תורניים ורציניים, אבל הם נדירים יותר, ובטח שלא מאוגדים כקהילות עם דרך חיים כזו). ובין השאר כי חינכו אותו שככה לומדים תורה וגדלים בתורה ושזה זכות לעם ישראל וכו'. אבל זה הסיבות האישיות, זו לא הסיבה שהמערכת הזו מתקיימת מלכתחילה.

אכן נכון בלא מעט מקרים מהיכרות קרובה

לא יודע להגיד אחוזים אבל יש המון בחורי ישיבות (שבהמשך הופכים לאברכים) שנמצאים בישיבה (או רשומים בה) כדי לא להתגייס

ולא מחמת מסירות נפש על התורה או משהו

בין אם זה בגלל אידיאולוגיה (יענו צבא זה חילונים ושמד, אם כי, אם הם גם ככה לא לומדים, לא נראה לי שזאת הבעיה העיקרית)

בין אם זה מסיבות חברתיות 

או חשש להיכנס עכשיו 3 שנים למסגרת צבאית ולא יודעים אחר כך מה יעשו עם עצמם מהרבה בחינות

מצד שני, גם לעבוד לא יכולים, אז צריכים לדחות ולדחות עד שמקבלים פטור ובינתיים סתם שנים מבוזבזות

ואילולא היו צריכים ללכת לצבא, היו הולכים לעבוד או לומדים איזה קורס או משהו

אם נדמיין לרגע מצב שבו אין חובת גיוס כללית, המציאות הייתה נראית לגמרי אחרת

גם מבחינת גיוון מסגרות (נניח חצי ישיבה חצי עבודה)

גם מבחינת זה שלומדים כמה שנים מתחתנים מוקדם ויוצאים לעבוד ולא צריך לחכות מיליון שנה לגיל הפטור (ועד אז להתרגל למסגרת)

חשוב מאד לעשות סדר.

אין הרמב"ם אומר שאדם שעוסק בתורה במסגרת בכל צורה הוא נחשב מתפרנס מהצדקה.

אני אנסה להביא את הפרופורציה מדברי הזוהר המפורסם על "עבודת אשתו" שנקרא "בחכמה יבנה בית" בזוהר חדש – בראשית – דף י' עמוד א'.
הרמב"ם ככל הנראה מנסה להעביר את המסר שהזוהר מביא בצורה מאד ישרה וישירה רק בקיצור.

אדם צריך להיות מוכן להיות "בעל בית" היינו שהוא יכול לפרנס מבחינה כלכלית ורוחנית את ביתו על כל השכבות כולל אשתו והילדים.

יש דבר רע מאד והוא "להתפרנס מהצדקה" אבל יש הבדל בין "אברך נצחי" לבין אדם שבמסגרת המציאות של ימינו בוחר את המסלול המתאים להגיע לאידיאל שהרמב"ם וחז"ל מנחים ומדריכים.

היום מאד מפורסם וידוע נושא ה"מלגות" בתחומי הלימודים השונים ולכן אין באדם שמבסס את חייו בעולם מאד מורכב (ביחס לתקופות העבר) על בסיס מלגה.

בנוסף לזה ידוע ומפורסם שכדי להגיע להיות שופט או דיין צריך לעמול רבות כדי לבסס את עצמך מבחינה מקצועית וכלכלית.

אם ניקח אדם שיגיד שהאידאל שלו הוא ללמוד תורה כל החיים כי "צריך" זו תשובה שאיננה ראויה לאדם בוגר ובעל אחריות ובינה.

יש מצב אחד חריג מאד ביחס לדבר הזה והוא שבתחילת ההתנגשות שבין הישיבות, לאונברסיטאות ולהשכלה עולם התורה חרב (כן עוד הרבה לפני השואה) ואז קמו רבים וטרחו כדי להחיות את עולם הישיבות על ידי מעשים מאד חריגים ודי לצרה בשעתה.

צריך לדון כל תקופה האם עולם התורה עדיין באותו המצב שהיה לפני כ 150 - 200 שנה ואז ממילא להגיע למסקנה האם פשוט "צריך" ללמוד תורה כדי לתקן את הנזקים שנגרמו לעולם התורה או שלחלופין הגענו למצב מעט שונה ואז צריך לשקול את הצעדים האסטרטגיים.

בשונה משאר העמים בעולם אנחנו עם ישראל וכמו שיש מוסדות שעוסקים בכלכלה ועוד מקצועות אצלינו יש מקצוע שלם שנקרא "תורה" שמכיל ענפים שלמים שדורשים יחס מיוחד.

האידאל הוא שאדם יגיע לגיל נניח משהו כמו 21 ויש בידו כל מה שהוא צריך מבחינת ידיעות בעולם ובתורה כדי שיוכל להתחתן ולבנות בית וזה כולל גם בפן הכלכלי וגם בפן הרוחני ובנוסף לכל אלו שלא יכרכר סביב אשתו כמו תרנגול ושדעתו תיהיה שקטה שאשתו לא תרצה לעזוב אותו בגלל שהוא לא יכול לפרנס אותה ואת הבית.

ולא ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות.
אלא נתנו עצה טובה מאד.

אם אדם לא מבין מדוע הלל הזקן בחר לעסוק במלאכה כל ימיו אז צריך באמת להשקיע מאמצים לעסוק בנושא הזה ואולי אפילו להקים תנועה חברתית שתפעל בתחום כמו שיש תנועות וארגונים אחרים ושונים.

שוב, מקובל בעולם שאדם שמבסס את חייו (כלכלית ורוחנית כאחד) יכול לקבל מלגה כדי שדעתו תיהיה שקטה ורגועה וכן גם אשתו וביתו יהיו רגועים ובטוחים בכך שהוא יוכל לפרנס בקרוב מאד בעצמו את הבית על כל הצדדים. ואין זה דבר שרק מדינות עושר נוהגות בו אלא כל המדינות בעולם שלא תקועות במציאות של לפני 1000 שנה.

זה שהטור והרמ"א הביאו את דבריו בלי מחלוקת לא אומר את כל מה שכתבי למעלה כשלעצמו מכיוון שזה אמור להיות הדבר הכי טבעי בעולם.

אם מישהו לומד את דברי חז"ל ולא מגיעה למסקנות מציאותיות זו בעיה.

הרמבם מתנגד פורשות לא רק לאברכים, גם לנטילת שכר לרמ"ים ולדיינים, כמו שכתבו לך בהודעות הקודמות.

אחת הסיבות שהתורה היום לא יכולה לומר את מה שהיא חושבת היא כי הפוליטיקאים מחזיקים את הרבנים, נאמר בלשון עדינה, בארנק, בפרט הפוליטיקאים הדתיים.

מוסד הרבנות והדיינות כולו מסריח מפוליטיקה של המפלגות הדתיות ולכן כל החילול השם שאנחנו רואים מהאנשים הללו.

עוד אמר אחד מגדולי הדור של הציונות הדתית שגם לכפות על המדינה לפרנס אותך גם זה נחשב ללסטם את הבריות.

החדרים תמכו בגירוש מגוש קטיף כי שרון איים לסגור להם את הברז.

ראית מישהו מישיבה שסניקית מלין על השחיתות הענפה של המפלגה? לא? כי יש סיבה.

מצאת מישהו מישיבה אשכנזית מלין על כך שהישיבות מכריחות את הציבור להשאר חסר השכלה, עני, תלותי לחלוטין בחסדיה של המפלגה ושל הציבור? לא? יש לזה סיבה.

יוצא מן הכלל הן הישיבות הציוניות שהן חצי עצמאיות ויש גם ביקורת על המפלגות המתפרקות שהן מקימות וגם קריאה לא להצביע להן לפעמים,ובכל זאת הן מקבלות תקצוב אבל רק חצי עצמאיות.

יש סיבה שתקציב הישיבות אף פעם לא בבסיס התקציב אלא תלוי לחלוטין בחברי הכנסת של המפלגות הדתיות בכנסת כי בלי זה ספק אם יהיה להם תקציב.

יאיר לפיד לא נבחר כי הוא חכם, הוא משיג מספר דו ספרתי של מנדטים כי אנשים מרגישים סלידה ממי שחושבים שהם מייצגים את אלוהים במדינה ועוד חושבים להשיג כסף בצורה כל כך קומוניסטית מכספי המיסים שמחזיקים את המדינה הזאת.

הסכם יששכר וזבולון זה מכובד וגם את הרמבם פרנס אחיו הגדול דוד (כמדומני דוד) אבל ההסכמים הללו נחתמים כאשר יש הסכם חתום בין תלמיד חכם למפרנסו כאשר התלמיד חכם הזה נותן חצי מהעולם הבא שלו למפרנס, האם נחתם אי פעם הסכם כזה? האם אתה נותן לי חצי מהעולם הבא שלך? האם החרדים מודעים שחצי מהעולם הבא שלהם אבוד? האם מישהו מהם באמת ובתמים חתם על זה והבין את המשמעות? ומה אם אני לא רוצה הסכם כזה? האם המדינה יכולה לכפות עלי הסכם כזה?

למה נראה לך למשל שאנשים היום יודעים פחות ממה שידעו קודם בתורה בכל דור ודור בגיל 21? לי יש רושם שהם יודעים מספיק בפרט אם למדו במוסד תורני,  והאמת גם כשיוצאים מהישיבה בגיל 28, האם הם כבר יודעים מספיק?

זו לא עצה טובה תורה ומלאכה, זו לא רק הלכה פסוקה שפסק הרמבם ואחרים, זו דרך חיים, החברה החרדית לא עצמאית, תלותית לגמרי על כסף מהמדינה, חלשה כלכלית וחילול השם נוראי נגזר מאיך שמסתכלים עליהם, יש כאלה שגם כל כל סולדים מהתלות שלהם שקוראים להם טפילים.

והכיצד ניתן להיות בראש שקט כאשר אתה עני, חי מצדקה, בלי פנסיה וכל הזמן תלוי בתרומות? אישית לא הייתי מסוגל אבל זה מנקודת מבטי, אם מישהו יכול להיות רגוע ולגדל ילדים בצורה כזאת כל הכבוד, אני לא רואה את זה מצליח.

אז איך ניתן בכל זאת להקים עולם תורה עצמאי מפואר לא תלוי שיצמיח לפחות כמה עשרות רבנים בדור בלי כל החילול השם הנובע מהשיטה הדלוחה של ימינו? אולי עם שכלול הסכמי יששכר וזבולון? בכנות אינני יודע אבל מה שבטוח שצריך לשים את הלב לעניין.

לא רואים את הפוליטיקה והעסקנות העמוקה מאחורי הדברים.  

למה אין? כי זה יהרוג את העסקנים, הדבר האחרון שהעסקנים צריכים זה רבנים שידברו ללא מורא של פיטורין או פרנסה באופן חופשי כמו באקדמיה.

אז רבנים שרוצים חופש ביטוי אקדמי נאלצים לחבוש את ספסלי האוניברסיטה ולהשתמש בכובע השני שלהם.

גם באקדמיה הרבנים לא יכולים להתבטא נגד הלהטב כמובן ועוד סוגיות.

וגם הרבה מאוד מהרבנים שהולכים לאקדמיה מאבדים מערכם בחוגים השמרנים, לא כולם אבל רובם המוחלט כן.

יתכן שאחת הדרכים לעצמאות עולם התורה תעבור דרך האקדמיה, אני אינני באמת יודע.

לאהרן הכהן – הכהנים הזכאים לקבל תרומה קרויים כאן ״אהרן הכהן״. מכאן למדנו (סנהדרין צ שהכהן אינו ראוי לתרומה אם אופיו הרוחני והמוסרי אינו יאה לייחוסו: ״⁠ ⁠׳לאהרן׳ כאהרן, מה אהרן חבר אף בניו חברים, מכאן אמרו שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ״. כיוצא בזה נדרש (שם) הפסוק בדברי הימים (ב׳ לא, ד): ״⁠ ⁠׳וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה׳⁠ ⁠׳ – כל המחזיק בתורת ה׳ יש לו ׳מנת׳ ושאינו מחזיק בתורת ה׳ אין לו ׳מנת׳⁠ ⁠״.

ואת קדשי בני ישראל לא תחללו וגו׳ – חלוקת התרומות והמעשרות תלויה באופן מוחלט ברצונם הטוב של הבעלים. הכהן או הלוי אינם יכולים לתבוע מתנות אלה באופן ישיר; אלא אלה שחייבים לתת להם את מתנותיהם רשאים לתתם לכל כהן או לוי שיחפצו בו. לפיכך עלולים הכהנים והלויים להתפתות לשאת חן בעיני הבעלים, לעשות להם טובות ולספק להם שירותים כדי לרכוש את לבם, ובכך יחללו את תפקידם ואת הקודשים. לפי הגמרא בבכורות (כו, פסוקנו מזהיר אותם על כך: ״ת״ר הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן חיללו, ועליהן הכתוב אומר (מלאכי ב, ח) ׳שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי׳, ואומר ׳ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו׳⁠ ⁠״.

[ונראה לי שיש עוד כמה מקורות שלא זכורים לי כרגע]

– אין כזה דבר לתת "תרומה כללית" לממשלה שתחלק לפי ראות עיניה, אלא הכל תלוי מיהו הכהן הראוי בעיני הנותן

– לא ניתן להוציא בכוח תרומות ומעשרות כי המוציא מחברו עליו הראייה

– במדינות רבות באירופה נהוג מס כנסייה וולונטרי, מי שרשום בתור חבר כנסייה משלם משהו כמו 1% מס כדי לתחזק את הכנסיות (או ברמה המוניציפלית, או ברמה הארצית), בגרמניה למשל ליהודים (או בני דתות אחרות) יש סעיף אחר שמנתב את המס הזה למוסדות הדת שלהם במקום לכנסייה. מי שרוצה כמובן יכול לבקש למחוק את הרישום שלו ולהיות פטור מהמס הזה. לא צריך כספים קואליציוניים, לא צריך לריב על תקציבים, לא צריך משוך בחבל. הכל ברור ומוגדר.

– אבל אפילו פתרון כזה, בארץ, איני יודע עד כמה הוא ישים, מרוב השחיתות וההתנהלות ההזויה במרווח בין כיס משלם המיסים לבין כיס האברך הפשוט. ב"ה יש עמותות מי שרוצה לתרום תורם. ואם יש חשש מקריסת עולם התורה אז בבקשה לא לחיות ממינוס! אין מצווה לקושש כספים ברמה כזאת שאם יחסר שקל אחד אז כולם נכנסים לפשיטת רגל וקריסת מערכות לכן צריך לקחת עוד ועוד כמובן רק כדי להתרחב עוד ועוד.

כי התוצאה היא, שמרוב חשש קריסה, מרוב התעסקויות פוליטיות וקישושים, המפלגות החרדיות מוכנות למכור את אימא שלהן, וכל ערך תורני, ולשבת בכל ממשלה שתסכים לדילים שלהן. אם הממשלה תממן אותי, ובתמורת זה, אני צריך להיות יס מן שלה, ולהגיד מה שהיא רוצה, מה שווה התורה שלי? איך ערכי התורה יבואו לידי ביטוי בחיים?

הכהן מקבל את פרנסתו ונוהג בה כקודש. אולם אינו מקבלה מהעם באופן ישיר אלא לוקח אותה מן הלויים. נמצא שעל הכהן להכיר ולהשיב אל לבבו, שבפרנסתו, מעמדו ותפקידו ככהן, הוא עומד על אדמת הקודש של שבט לוי. עליו להיות המובחר שבשבט זה, אשר מתחילתו הצית בעוצמה את שלהבת רוח הכלל: בעת שהאומה השחיתה דרכה, לוי לבדו הלך אחרי משה ונענה לקריאתו: ״מי לה׳ אלי!״ (שמות לב, כו). עקב כך הוכתר לוי לדורות כנציגו וכמגינו של דבר ה׳ בקרב העם. הכהנים צריכים לזכור זאת היטב. גם ככהנים, אַל להם לעולם לחדול מלהיות לויים. על אף שפרנסתם תלויה באחרים, הרי שבייצוגם את התורה עליהם להיות עצמאיים, ללא מורא בשר ודם וללא משוא פנים. עליהם לייצג את התורה בקרב העם, ובמידת הצורך, גם נגד העם. שכן לחמם של הכהנים לא ניתן להם מאת העם כדי שישמעו בקולו ויסכימו לכל חולשותיו וטעויותיו. אלא העם צריך למצוא בכהן את נציג התורה – אף כנגד עצמו. שכן גדול בני האדם – שהיה גם גדול הלויים – אמר על שבטו: ״האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בנו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו״ (דברים לג, ט).

התורה וחכמים הם לא טיפשים....

זאת שאלה מעשית:

אם נניח יש לי מוסד שאני מאמין שדרכו טובה ואני רוצה להשיג משקיעים ברעיון העסקי שלי אז... אני פועל בשבילו ולטובתו.

יש רבים שמאמינים בכוחן של הישיבות השונות כגוף בעולם התורה.

האם זה נכון? זה לא טעות.

האם יש שחיתות בעולם? מי אמר שאין?

כמו שהאוניברסיטאות מוכיחות את עצמן כגוף שמוציא תלמידים עצמאיים בתחומם לעולם העבודה וכן לעולם המחקר גם ישיבות צריכות להוכיח את עצמן.

אם ישיבה לא מסתמכת על מיסים של המדינה ומפרנסת את תלמידיה בכבוד על מנת שיצאו "ענקים" בתורה והיא לוקחת בחשבון שסטטיסטית לא כל התלמידים יצאו ענקים אבל הם צריכים כמות של תלמידים במוסד מסיבה זאת או אחרת זו בחירה ושיקול שלהם.

האם הם עלוקות על הציבור והאם התלמידים נסמכים על הצדקה?

זאת לא שאלה שאפשר לענות עליה בצורה גורפת לגמרי מכיוון שכל מקרה צריך לידון לגופו כדי להבין האם יש סיבה שהתלמיד דווקא לומד בישיבה.

לדוגמא תלמיד בישיבה לחוזרים בתשובה רוצה לבנות את עולמו הרוחני והוא יכול לטעון טענת אמת שהוא לא יכול לפרנס את משפחתו מבחינה רוחנית וזה חשוב לו והוא רוצה לפעול בתחום הזה.

ראוי שבישיבות יהיו יועצים בתחום הלימודים וכן בתחום הכלכלה ובעוד תחומים.

האם יש כאלו יועצים לדוגמא בישיבות גבוהות או ישיבות ההסדר?

אחרי שתענה על זה תוכל להתקדם הלאה.

אני יכול להגיד לך שברוב ישיבות ההסדר אין פסיכולוג שמייעץ לצוות בהרבה תחומים למרות שזה חובה שיהיה פסיכולוג וכן עו"ס זה או אחר כמו שיש באונברסיטאות.

אני מנסה לחלק את הנושא לשניים.

יש תופעות חברתיות מעוותות!

אם אתה רוצה להגדיר מה לא בסדר בהן... בבקשה.

אני פשוט לא מאמין שצריך להיות צודק בנושא הזה.

כמו שיש גופים רבים בעולם שמממנים פעילים שלהם ונותנים להם רווח ושפע בפרנסה כדי שיוכלו לפעול בתחום העיסוק של הגוף כך כל אחד זכאי לבחור את משלח ידיו.

יש טענה כזאת שיש ציבור שלם של אנשים שנופלים על הציבור ומנצלים את המיסים וכן שאנשי תורה לא יכולים להביע דעתם וכו'.

וכן לגבי דיינים ושופטים ועוד אנשי מפתח אחרים.

להגיד לך את האמת:

אותי אישית זה לא מעניין.

למה? כי אני לא הולך לתקן את העולם או לבנות את בית המקדש.

יש לי את התחום האישי שלי ובו אני פועל. וגם בו אני לא מנסה לתקן את כולם.

למה לי להתחיל להלחם בתחנות רוח? מה אני משה רבינו או הרמב"ם?

ועל כך נאמר: "שנים אוחזים בטלית... מאן דאלים גבר".. כך העולם עובד.

ככל שתיהיה יותר חכם יהיה לך יותר מכאוב ותדע את מקומך יותר בקלות ובמקום לנסות לתקן את כל העולם תנסה לתקן את דרכיך האישיות בתחומים שאתה יכול לפעול.

גם קבלת כספים מהמדינה אסורים בכלל זה והנזק הנגרם וחילול השם היוצא כנגזרת מזה חמור מאוד.

צריך להתחיל לשים לב איך מגדלים תלמידי חכמים מתוך עצמאות.

מדינה רשאית לחלק את כספיה לפי ראות עיני החכמים שבה.

לא בהכרח חכמי התורה, כל קבוצה אנושית בעולם רשאית לבחור במה שהיא רוצה להשקיע את המאמצים שלה.

זה שהרמב"ם פוסק על קבלת צדקה עבור לימוד תורה איננו מבטל את האפשרות לקבל מלגה כדי לאפשר לאדם ללמוד מקצוע או לחלופין לגדל את עולמו הרוחני והתורני.

יש הבדל בין גישה של חסד לגישה של דין בתחומים האלו.

במדינה יהודית צריכה להיות לאדם שרוצה ללמוד תורה ללמוד תורה.

איך לממן את זה? זאת כבר שאלה אחרת והרמב"ם בוודאי שלא היה מתנגד למלגות לצורך ביסוס זה או אחר של אדם בתורה.

זה שמצד הכללים הבסיסיים אדם חייב לפרנס את עצמו ואת משפחתו לא סותר גם השקעה בעולם התורה.

ובהחלט ניתן להבין שאם אדם רוצה להשלים את מה שהוא לא קיבל בצעירותו מן הראוי לאפשר לו את זה.

אני פשוט לא אתייחס מעבר לזה מכיוון שלדעתי והבנתי ההסתכלות שלך היא מתוך מקום מסויים ונראה לי שיהיה לך קשה לקבל את זה שיש רקע לדברי הרמב"ם ורצוי מאד לשמוע קצת מהאחרונים על הנושא ומכל קשת החברה ולא רק מכיוון אחד.

הייתי מביא את זה אילו היה לי זמן, התלבטתי אם להניח ולברוח מפאת חוסר הזמן.

יפה

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!