נראה לי לפני שנה או שנתיים היו כל הזמן שרשורים כאלה (ולא הייתה תחלופת משתמשים כזאת גדולה)

עכשיו הטרנד זה מלחמת מצווה

לא בכל ההלכות פוסקים כהרמב"ם נראה לי זה ידוע

בעניין הזה מי שרוצה ללכת עם הכסף משנה וסיעתו – לבריאות; ומי שרוצה ללכת עם הרמב"ם – לבריאות

מי שרוצה ללכת בכיוון של עשייה גשמית פעילה ומשמעותית – אחלה; מי שרוצה ללכת בכיוון של "מינימום הכרחי" – אחלה

חברה תקינה מורכבת לדעתי מריבוי דעות וגישות כמו 12 השבטים

אני לא מכיר ואשמח לשמוע על הנושא.
אולי אני מכיר את אותה הגברת בשינוי האדרת.

"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא; לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה.

אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות.

מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא, שנאמר (תהלים קכח ב): "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך": אשריך – בעולם הזה, וטוב לך – לעולם הבא שכולו טוב." (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכות י-יא)

הטור והרמ"א הביאו את דבריו בלי מחלוקת, כלומר, הם גם פסקו כמוהו. וגם אלה שחלקו על הרמב״ם כמו הכסף משנה זה בתור הוראת שעה ולא כאידיאל.

היו מעטים.  

לא כנורמה גורפת של אורח החיים החרדי והחרד״לי.  

ממש לא הבנתי את ההקשר.

אברכים לא הולכים להיות אברכים כדי לא להתגייס. 

אולי בודדים, בדיוק כמו שיש בודדים לא אברכים או לא דתיים בכלל שמוציאים פטור על סעיפים אחרים.

תתפלא, אבל יש אנשים שממש לומדים תורה. ממש ככה. כי הקב"ה אמר וכי הם אוהבים את התורה ואת בורא העולם.

אם בישיבה הגדולה ביותר באירופה – גייטסהד שבאנגליה – ישנם שלוש מאות בחורים, סביר להניח שבכל אירופה אין יותר מחמש מאות בחורי ישיבה ואברכים. אם בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ארצות הברית יש כשמונת אלפים בחורי ישיבה ואברכים, הרי שבכל צפון ארצות הברית אין יותר מכשנים עשר אלף תלמידי ישיבה ובחורים. איך אמר לי חבר חרדי בארץ – בשכונת בית וגן שבירושלים, שרוב העולם לא שמע עליה, יש יותר תלמידי ישיבות ואברכים מבכל אירופה. בשכונת בית ישראל שבירושלים יש יותר תלמידי ישיבות ואברכים מאשר בכל העולם כולו.

מספר החיבורים והיצירות התורניות שיוצאים מישראל גדול כל כך שחיבורים תורניים בחוץ לארץ בטלים בשישים לעומתם.

האמת הפשוטה היא שבלי מדינת ישראל הציונית, החרדים בישראל היו דומים יותר לאחיהם שבאירופה וארצות הברית, שם מועטים הם לומדי התורה וגדולי חכמיה. זו האמת ועל אמת זו חובה על כל מי שמעריך את התורה ולומדיה לומר בפשיטות – תודה להרצל, דוד בן גוריון ולתנועה הציונית.

לאורך ההיסטוריה נודעו דגמים של תמיכה בתלמידי חכמים, אולם תמיד היה מדובר בעלית האינטלקטואלית של העם ולא בקהילה שלמה.

מאז ימי התלמוד הבבלי הבינו בעם היהודי שמי שלומד יתקשה לעשות דברים אחרים. אבל הבחירה במי לתמוך הייתה סלקטיבית – מי שעסקו בתורה היו תלמידים מצטיינים, עילויים וחכמים, לא חברה שלמה שבהגדרתה היא חברה לומדת, ללא קשר לכישוריו של האדם.

לדגם הישראלי, שבו כל אדם בקהילה החרדית זוכה לתמיכה, אין תקדים.

מבחינה הלכתית נדרשת לוליינות לא קטנה להצדיק מצב שבו גברים בוגרים נמנעים במכוון מחיפוש פרנסה ומתקיימים מכספי תרומות כדי לעסוק בתורה.

ראשית, עוד בימי התנאים התגלתה מחלוקת עקרונית בין רבי שמעון בר יוחאי, שראה כאידיאל חיים שבהם האדם עוסק אך ורק בתורה, לבין רבי ישמעאל, שהציג כאידיאל חיים שבהם האדם חורש, זורע וקוצר ומשלב את הפרנסה עם לימוד תורה. דעתו של רשב"י נדחתה ובמסכת אבות (ב, ב) קבע רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא: 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ (כלומר, עם עבודה לשם פרנסה)… וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון'. "

שנית, לימוד תורה היא מצווה ואין זה ראוי לקבל כסף עבור קיום מצווה, ממש כמו שלא ראוי לקבל כסף כדי לצום ביום כיפור. רבי שמעון בר יוחאי מעולם לא העלה על דעתו לקבל כסף מן הציבור כדי לעסוק בתורה. מי שאין לו ולבני ביתו מה לאכול – עליו לחדול מעיסוק טוטאלי בתורה ולצאת לעבוד. וכך גם נפסק בשלחן ערוך: 'לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער, שלא יצטרך לבריות… ואפילו היה חכם מכובד והעני, יעסוק באומנות ואפי' באומנות מנוולת, ואל יצטרך לבריות'."

ובמה שונה אורח החיים היהודי במדינות העולם לעומת אורח החיים היהודי במדינת ישראל?  חובת הגיוס לצה״ל, והפטור משירות צבאי למי שתורתו אומנותו.

על פי ההסדר של ״תורתו אמונתו״ - על תלמיד ישיבה, הרוצה להצטרף להסדר, להתחייב להקדיש 45 שעות שבועיות ללימוד תורה בישיבה או 40 שעות שבועיות לאברך הלומד בכולל.  

בהודעה שהגבתי לך עליה כתבת:

"ברור מאליו שאם לא היה את עניין הגיוס לצבא לא היתה התופעה הגורפת של אברכים."

משמע - אברכים הולכים ללמוד תורה כדי לא להתגייס.

מיפה לשם כל המלא מלל שכתבת לי בהודעה שאחריי, נוגע ב:

1. בארץ יש יותר אברכים ולומדי תורה מחו"ל - ולכן צריך להודות להרצל וכו.

2. רק מי שהוא באמת עילוי ראוי לו ללמוד תורה.

3. לא נכון בכלל להיות אברך כי אתה צריך לפרנס את המשפחה שלך.

גם אם אני מחליטה להסכים איתך על כל אחת מהנקודות שהעלת, אין שום קשר בין זה לבין מה שכתבת בהודעה המקורית.

איך מיפה הגעת לזה שלומדים תורה כדי לא להתגייס???

זה נקודה חשובה.

ובכוונה לא מתמקדת בהאם הנקודות שהעלת פה נכונות או לא. כי זה לא הדיבור.

אבל נכון לגבי הכלל.

אברך ספציפי כזה או אחר, בדרך כלל באמת בוחר ללמוד תורה, ולא עושה את זה רק משיקולים של הליכה לצבא.

אבל העובדה שמלכתחילה ההדרכה התורנית לבחורים צעירים לא היתה ההדרכה שאומרת להם לדאוג לפרנסתם ולהשקיע במרץ בתורה בזמנם הפנוי (כפי שהיה במקומות רבים בגלות), זה בגלל הצבא. וזה נכון גם לגבי ישיבות הסדר. הרבנים לא רצו שבחורים ילכו לצבא לשלוש שנים ובלי שום הכנה רוחנית ומסגרת תורנית, וככה נוצרו ישיבות ההסדר. ויש הרבה פרטים אבל זה לא מה שחשוב.

אז נכון שגם בגלות היתה הדרכה מיוחדת ליחידי סגולה, כפי שהזכיר כאן פ.א., שיעסקו בתורה ובזכות זה יוכלו לשאת כראוי בעול ההנהגה התורנית, והעם היה מפרנס אותם מרצונו (לא בחוקים שלוקחים מאנשים מיסים ונותנים תקציב לכל מי שמבקש). אבל היה מדובר באנשים מיוחדים ומעטים, וממש לא בהדרכה ציבורית.

אז נכון שאם מדברים על מישהו היום, במציאות של היום, ועם הסביבה התורנית שהוא רגיל אליה ומכיר, וההדרכות והרעיונות שהוא שומע, אז הוא לא מגיע לזה כדי להתחמק מהצבא, אלא כי זו הצורה שבה מתפתחים בדרך כלל חיים תורניים רציניים בדורנו (יש גם אנשים שלא היו בישיבה והם תורניים ורציניים, אבל הם נדירים יותר, ובטח שלא מאוגדים כקהילות עם דרך חיים כזו). ובין השאר כי חינכו אותו שככה לומדים תורה וגדלים בתורה ושזה זכות לעם ישראל וכו'. אבל זה הסיבות האישיות, זו לא הסיבה שהמערכת הזו מתקיימת מלכתחילה.

אכן נכון בלא מעט מקרים מהיכרות קרובה

לא יודע להגיד אחוזים אבל יש המון בחורי ישיבות (שבהמשך הופכים לאברכים) שנמצאים בישיבה (או רשומים בה) כדי לא להתגייס

ולא מחמת מסירות נפש על התורה או משהו

בין אם זה בגלל אידיאולוגיה (יענו צבא זה חילונים ושמד, אם כי, אם הם גם ככה לא לומדים, לא נראה לי שזאת הבעיה העיקרית)

בין אם זה מסיבות חברתיות 

או חשש להיכנס עכשיו 3 שנים למסגרת צבאית ולא יודעים אחר כך מה יעשו עם עצמם מהרבה בחינות

מצד שני, גם לעבוד לא יכולים, אז צריכים לדחות ולדחות עד שמקבלים פטור ובינתיים סתם שנים מבוזבזות

ואילולא היו צריכים ללכת לצבא, היו הולכים לעבוד או לומדים איזה קורס או משהו

אם נדמיין לרגע מצב שבו אין חובת גיוס כללית, המציאות הייתה נראית לגמרי אחרת

גם מבחינת גיוון מסגרות (נניח חצי ישיבה חצי עבודה)

גם מבחינת זה שלומדים כמה שנים מתחתנים מוקדם ויוצאים לעבוד ולא צריך לחכות מיליון שנה לגיל הפטור (ועד אז להתרגל למסגרת)

חשוב מאד לעשות סדר.

אין הרמב"ם אומר שאדם שעוסק בתורה במסגרת בכל צורה הוא נחשב מתפרנס מהצדקה.

אני אנסה להביא את הפרופורציה מדברי הזוהר המפורסם על "עבודת אשתו" שנקרא "בחכמה יבנה בית" בזוהר חדש – בראשית – דף י' עמוד א'.
הרמב"ם ככל הנראה מנסה להעביר את המסר שהזוהר מביא בצורה מאד ישרה וישירה רק בקיצור.

אדם צריך להיות מוכן להיות "בעל בית" היינו שהוא יכול לפרנס מבחינה כלכלית ורוחנית את ביתו על כל השכבות כולל אשתו והילדים.

יש דבר רע מאד והוא "להתפרנס מהצדקה" אבל יש הבדל בין "אברך נצחי" לבין אדם שבמסגרת המציאות של ימינו בוחר את המסלול המתאים להגיע לאידיאל שהרמב"ם וחז"ל מנחים ומדריכים.

היום מאד מפורסם וידוע נושא ה"מלגות" בתחומי הלימודים השונים ולכן אין באדם שמבסס את חייו בעולם מאד מורכב (ביחס לתקופות העבר) על בסיס מלגה.

בנוסף לזה ידוע ומפורסם שכדי להגיע להיות שופט או דיין צריך לעמול רבות כדי לבסס את עצמך מבחינה מקצועית וכלכלית.

אם ניקח אדם שיגיד שהאידאל שלו הוא ללמוד תורה כל החיים כי "צריך" זו תשובה שאיננה ראויה לאדם בוגר ובעל אחריות ובינה.

יש מצב אחד חריג מאד ביחס לדבר הזה והוא שבתחילת ההתנגשות שבין הישיבות, לאונברסיטאות ולהשכלה עולם התורה חרב (כן עוד הרבה לפני השואה) ואז קמו רבים וטרחו כדי להחיות את עולם הישיבות על ידי מעשים מאד חריגים ודי לצרה בשעתה.

צריך לדון כל תקופה האם עולם התורה עדיין באותו המצב שהיה לפני כ 150 - 200 שנה ואז ממילא להגיע למסקנה האם פשוט "צריך" ללמוד תורה כדי לתקן את הנזקים שנגרמו לעולם התורה או שלחלופין הגענו למצב מעט שונה ואז צריך לשקול את הצעדים האסטרטגיים.

בשונה משאר העמים בעולם אנחנו עם ישראל וכמו שיש מוסדות שעוסקים בכלכלה ועוד מקצועות אצלינו יש מקצוע שלם שנקרא "תורה" שמכיל ענפים שלמים שדורשים יחס מיוחד.

האידאל הוא שאדם יגיע לגיל נניח משהו כמו 21 ויש בידו כל מה שהוא צריך מבחינת ידיעות בעולם ובתורה כדי שיוכל להתחתן ולבנות בית וזה כולל גם בפן הכלכלי וגם בפן הרוחני ובנוסף לכל אלו שלא יכרכר סביב אשתו כמו תרנגול ושדעתו תיהיה שקטה שאשתו לא תרצה לעזוב אותו בגלל שהוא לא יכול לפרנס אותה ואת הבית.

ולא ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות.
אלא נתנו עצה טובה מאד.

אם אדם לא מבין מדוע הלל הזקן בחר לעסוק במלאכה כל ימיו אז צריך באמת להשקיע מאמצים לעסוק בנושא הזה ואולי אפילו להקים תנועה חברתית שתפעל בתחום כמו שיש תנועות וארגונים אחרים ושונים.

שוב, מקובל בעולם שאדם שמבסס את חייו (כלכלית ורוחנית כאחד) יכול לקבל מלגה כדי שדעתו תיהיה שקטה ורגועה וכן גם אשתו וביתו יהיו רגועים ובטוחים בכך שהוא יוכל לפרנס בקרוב מאד בעצמו את הבית על כל הצדדים. ואין זה דבר שרק מדינות עושר נוהגות בו אלא כל המדינות בעולם שלא תקועות במציאות של לפני 1000 שנה.

זה שהטור והרמ"א הביאו את דבריו בלי מחלוקת לא אומר את כל מה שכתבי למעלה כשלעצמו מכיוון שזה אמור להיות הדבר הכי טבעי בעולם.

אם מישהו לומד את דברי חז"ל ולא מגיעה למסקנות מציאותיות זו בעיה.

הרמבם מתנגד פורשות לא רק לאברכים, גם לנטילת שכר לרמ"ים ולדיינים, כמו שכתבו לך בהודעות הקודמות.

אחת הסיבות שהתורה היום לא יכולה לומר את מה שהיא חושבת היא כי הפוליטיקאים מחזיקים את הרבנים, נאמר בלשון עדינה, בארנק, בפרט הפוליטיקאים הדתיים.

מוסד הרבנות והדיינות כולו מסריח מפוליטיקה של המפלגות הדתיות ולכן כל החילול השם שאנחנו רואים מהאנשים הללו.

עוד אמר אחד מגדולי הדור של הציונות הדתית שגם לכפות על המדינה לפרנס אותך גם זה נחשב ללסטם את הבריות.

החדרים תמכו בגירוש מגוש קטיף כי שרון איים לסגור להם את הברז.

ראית מישהו מישיבה שסניקית מלין על השחיתות הענפה של המפלגה? לא? כי יש סיבה.

מצאת מישהו מישיבה אשכנזית מלין על כך שהישיבות מכריחות את הציבור להשאר חסר השכלה, עני, תלותי לחלוטין בחסדיה של המפלגה ושל הציבור? לא? יש לזה סיבה.

יוצא מן הכלל הן הישיבות הציוניות שהן חצי עצמאיות ויש גם ביקורת על המפלגות המתפרקות שהן מקימות וגם קריאה לא להצביע להן לפעמים,ובכל זאת הן מקבלות תקצוב אבל רק חצי עצמאיות.

יש סיבה שתקציב הישיבות אף פעם לא בבסיס התקציב אלא תלוי לחלוטין בחברי הכנסת של המפלגות הדתיות בכנסת כי בלי זה ספק אם יהיה להם תקציב.

יאיר לפיד לא נבחר כי הוא חכם, הוא משיג מספר דו ספרתי של מנדטים כי אנשים מרגישים סלידה ממי שחושבים שהם מייצגים את אלוהים במדינה ועוד חושבים להשיג כסף בצורה כל כך קומוניסטית מכספי המיסים שמחזיקים את המדינה הזאת.

הסכם יששכר וזבולון זה מכובד וגם את הרמבם פרנס אחיו הגדול דוד (כמדומני דוד) אבל ההסכמים הללו נחתמים כאשר יש הסכם חתום בין תלמיד חכם למפרנסו כאשר התלמיד חכם הזה נותן חצי מהעולם הבא שלו למפרנס, האם נחתם אי פעם הסכם כזה? האם אתה נותן לי חצי מהעולם הבא שלך? האם החרדים מודעים שחצי מהעולם הבא שלהם אבוד? האם מישהו מהם באמת ובתמים חתם על זה והבין את המשמעות? ומה אם אני לא רוצה הסכם כזה? האם המדינה יכולה לכפות עלי הסכם כזה?

למה נראה לך למשל שאנשים היום יודעים פחות ממה שידעו קודם בתורה בכל דור ודור בגיל 21? לי יש רושם שהם יודעים מספיק בפרט אם למדו במוסד תורני,  והאמת גם כשיוצאים מהישיבה בגיל 28, האם הם כבר יודעים מספיק?

זו לא עצה טובה תורה ומלאכה, זו לא רק הלכה פסוקה שפסק הרמבם ואחרים, זו דרך חיים, החברה החרדית לא עצמאית, תלותית לגמרי על כסף מהמדינה, חלשה כלכלית וחילול השם נוראי נגזר מאיך שמסתכלים עליהם, יש כאלה שגם כל כל סולדים מהתלות שלהם שקוראים להם טפילים.

והכיצד ניתן להיות בראש שקט כאשר אתה עני, חי מצדקה, בלי פנסיה וכל הזמן תלוי בתרומות? אישית לא הייתי מסוגל אבל זה מנקודת מבטי, אם מישהו יכול להיות רגוע ולגדל ילדים בצורה כזאת כל הכבוד, אני לא רואה את זה מצליח.

אז איך ניתן בכל זאת להקים עולם תורה עצמאי מפואר לא תלוי שיצמיח לפחות כמה עשרות רבנים בדור בלי כל החילול השם הנובע מהשיטה הדלוחה של ימינו? אולי עם שכלול הסכמי יששכר וזבולון? בכנות אינני יודע אבל מה שבטוח שצריך לשים את הלב לעניין.

לא רואים את הפוליטיקה והעסקנות העמוקה מאחורי הדברים.  

למה אין? כי זה יהרוג את העסקנים, הדבר האחרון שהעסקנים צריכים זה רבנים שידברו ללא מורא של פיטורין או פרנסה באופן חופשי כמו באקדמיה.

אז רבנים שרוצים חופש ביטוי אקדמי נאלצים לחבוש את ספסלי האוניברסיטה ולהשתמש בכובע השני שלהם.

גם באקדמיה הרבנים לא יכולים להתבטא נגד הלהטב כמובן ועוד סוגיות.

וגם הרבה מאוד מהרבנים שהולכים לאקדמיה מאבדים מערכם בחוגים השמרנים, לא כולם אבל רובם המוחלט כן.

יתכן שאחת הדרכים לעצמאות עולם התורה תעבור דרך האקדמיה, אני אינני באמת יודע.

לאהרן הכהן – הכהנים הזכאים לקבל תרומה קרויים כאן ״אהרן הכהן״. מכאן למדנו (סנהדרין צ שהכהן אינו ראוי לתרומה אם אופיו הרוחני והמוסרי אינו יאה לייחוסו: ״⁠ ⁠׳לאהרן׳ כאהרן, מה אהרן חבר אף בניו חברים, מכאן אמרו שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ״. כיוצא בזה נדרש (שם) הפסוק בדברי הימים (ב׳ לא, ד): ״⁠ ⁠׳וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה׳⁠ ⁠׳ – כל המחזיק בתורת ה׳ יש לו ׳מנת׳ ושאינו מחזיק בתורת ה׳ אין לו ׳מנת׳⁠ ⁠״.

ואת קדשי בני ישראל לא תחללו וגו׳ – חלוקת התרומות והמעשרות תלויה באופן מוחלט ברצונם הטוב של הבעלים. הכהן או הלוי אינם יכולים לתבוע מתנות אלה באופן ישיר; אלא אלה שחייבים לתת להם את מתנותיהם רשאים לתתם לכל כהן או לוי שיחפצו בו. לפיכך עלולים הכהנים והלויים להתפתות לשאת חן בעיני הבעלים, לעשות להם טובות ולספק להם שירותים כדי לרכוש את לבם, ובכך יחללו את תפקידם ואת הקודשים. לפי הגמרא בבכורות (כו, פסוקנו מזהיר אותם על כך: ״ת״ר הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן חיללו, ועליהן הכתוב אומר (מלאכי ב, ח) ׳שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי׳, ואומר ׳ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו׳⁠ ⁠״.

[ונראה לי שיש עוד כמה מקורות שלא זכורים לי כרגע]

– אין כזה דבר לתת "תרומה כללית" לממשלה שתחלק לפי ראות עיניה, אלא הכל תלוי מיהו הכהן הראוי בעיני הנותן

– לא ניתן להוציא בכוח תרומות ומעשרות כי המוציא מחברו עליו הראייה

– במדינות רבות באירופה נהוג מס כנסייה וולונטרי, מי שרשום בתור חבר כנסייה משלם משהו כמו 1% מס כדי לתחזק את הכנסיות (או ברמה המוניציפלית, או ברמה הארצית), בגרמניה למשל ליהודים (או בני דתות אחרות) יש סעיף אחר שמנתב את המס הזה למוסדות הדת שלהם במקום לכנסייה. מי שרוצה כמובן יכול לבקש למחוק את הרישום שלו ולהיות פטור מהמס הזה. לא צריך כספים קואליציוניים, לא צריך לריב על תקציבים, לא צריך משוך בחבל. הכל ברור ומוגדר.

– אבל אפילו פתרון כזה, בארץ, איני יודע עד כמה הוא ישים, מרוב השחיתות וההתנהלות ההזויה במרווח בין כיס משלם המיסים לבין כיס האברך הפשוט. ב"ה יש עמותות מי שרוצה לתרום תורם. ואם יש חשש מקריסת עולם התורה אז בבקשה לא לחיות ממינוס! אין מצווה לקושש כספים ברמה כזאת שאם יחסר שקל אחד אז כולם נכנסים לפשיטת רגל וקריסת מערכות לכן צריך לקחת עוד ועוד כמובן רק כדי להתרחב עוד ועוד.

כי התוצאה היא, שמרוב חשש קריסה, מרוב התעסקויות פוליטיות וקישושים, המפלגות החרדיות מוכנות למכור את אימא שלהן, וכל ערך תורני, ולשבת בכל ממשלה שתסכים לדילים שלהן. אם הממשלה תממן אותי, ובתמורת זה, אני צריך להיות יס מן שלה, ולהגיד מה שהיא רוצה, מה שווה התורה שלי? איך ערכי התורה יבואו לידי ביטוי בחיים?

הכהן מקבל את פרנסתו ונוהג בה כקודש. אולם אינו מקבלה מהעם באופן ישיר אלא לוקח אותה מן הלויים. נמצא שעל הכהן להכיר ולהשיב אל לבבו, שבפרנסתו, מעמדו ותפקידו ככהן, הוא עומד על אדמת הקודש של שבט לוי. עליו להיות המובחר שבשבט זה, אשר מתחילתו הצית בעוצמה את שלהבת רוח הכלל: בעת שהאומה השחיתה דרכה, לוי לבדו הלך אחרי משה ונענה לקריאתו: ״מי לה׳ אלי!״ (שמות לב, כו). עקב כך הוכתר לוי לדורות כנציגו וכמגינו של דבר ה׳ בקרב העם. הכהנים צריכים לזכור זאת היטב. גם ככהנים, אַל להם לעולם לחדול מלהיות לויים. על אף שפרנסתם תלויה באחרים, הרי שבייצוגם את התורה עליהם להיות עצמאיים, ללא מורא בשר ודם וללא משוא פנים. עליהם לייצג את התורה בקרב העם, ובמידת הצורך, גם נגד העם. שכן לחמם של הכהנים לא ניתן להם מאת העם כדי שישמעו בקולו ויסכימו לכל חולשותיו וטעויותיו. אלא העם צריך למצוא בכהן את נציג התורה – אף כנגד עצמו. שכן גדול בני האדם – שהיה גם גדול הלויים – אמר על שבטו: ״האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בנו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו״ (דברים לג, ט).

התורה וחכמים הם לא טיפשים....

זאת שאלה מעשית:

אם נניח יש לי מוסד שאני מאמין שדרכו טובה ואני רוצה להשיג משקיעים ברעיון העסקי שלי אז... אני פועל בשבילו ולטובתו.

יש רבים שמאמינים בכוחן של הישיבות השונות כגוף בעולם התורה.

האם זה נכון? זה לא טעות.

האם יש שחיתות בעולם? מי אמר שאין?

כמו שהאוניברסיטאות מוכיחות את עצמן כגוף שמוציא תלמידים עצמאיים בתחומם לעולם העבודה וכן לעולם המחקר גם ישיבות צריכות להוכיח את עצמן.

אם ישיבה לא מסתמכת על מיסים של המדינה ומפרנסת את תלמידיה בכבוד על מנת שיצאו "ענקים" בתורה והיא לוקחת בחשבון שסטטיסטית לא כל התלמידים יצאו ענקים אבל הם צריכים כמות של תלמידים במוסד מסיבה זאת או אחרת זו בחירה ושיקול שלהם.

האם הם עלוקות על הציבור והאם התלמידים נסמכים על הצדקה?

זאת לא שאלה שאפשר לענות עליה בצורה גורפת לגמרי מכיוון שכל מקרה צריך לידון לגופו כדי להבין האם יש סיבה שהתלמיד דווקא לומד בישיבה.

לדוגמא תלמיד בישיבה לחוזרים בתשובה רוצה לבנות את עולמו הרוחני והוא יכול לטעון טענת אמת שהוא לא יכול לפרנס את משפחתו מבחינה רוחנית וזה חשוב לו והוא רוצה לפעול בתחום הזה.

ראוי שבישיבות יהיו יועצים בתחום הלימודים וכן בתחום הכלכלה ובעוד תחומים.

האם יש כאלו יועצים לדוגמא בישיבות גבוהות או ישיבות ההסדר?

אחרי שתענה על זה תוכל להתקדם הלאה.

אני יכול להגיד לך שברוב ישיבות ההסדר אין פסיכולוג שמייעץ לצוות בהרבה תחומים למרות שזה חובה שיהיה פסיכולוג וכן עו"ס זה או אחר כמו שיש באונברסיטאות.

אני מנסה לחלק את הנושא לשניים.

יש תופעות חברתיות מעוותות!

אם אתה רוצה להגדיר מה לא בסדר בהן... בבקשה.

אני פשוט לא מאמין שצריך להיות צודק בנושא הזה.

כמו שיש גופים רבים בעולם שמממנים פעילים שלהם ונותנים להם רווח ושפע בפרנסה כדי שיוכלו לפעול בתחום העיסוק של הגוף כך כל אחד זכאי לבחור את משלח ידיו.

יש טענה כזאת שיש ציבור שלם של אנשים שנופלים על הציבור ומנצלים את המיסים וכן שאנשי תורה לא יכולים להביע דעתם וכו'.

וכן לגבי דיינים ושופטים ועוד אנשי מפתח אחרים.

להגיד לך את האמת:

אותי אישית זה לא מעניין.

למה? כי אני לא הולך לתקן את העולם או לבנות את בית המקדש.

יש לי את התחום האישי שלי ובו אני פועל. וגם בו אני לא מנסה לתקן את כולם.

למה לי להתחיל להלחם בתחנות רוח? מה אני משה רבינו או הרמב"ם?

ועל כך נאמר: "שנים אוחזים בטלית... מאן דאלים גבר".. כך העולם עובד.

ככל שתיהיה יותר חכם יהיה לך יותר מכאוב ותדע את מקומך יותר בקלות ובמקום לנסות לתקן את כל העולם תנסה לתקן את דרכיך האישיות בתחומים שאתה יכול לפעול.

גם קבלת כספים מהמדינה אסורים בכלל זה והנזק הנגרם וחילול השם היוצא כנגזרת מזה חמור מאוד.

צריך להתחיל לשים לב איך מגדלים תלמידי חכמים מתוך עצמאות.

מדינה רשאית לחלק את כספיה לפי ראות עיני החכמים שבה.

לא בהכרח חכמי התורה, כל קבוצה אנושית בעולם רשאית לבחור במה שהיא רוצה להשקיע את המאמצים שלה.

זה שהרמב"ם פוסק על קבלת צדקה עבור לימוד תורה איננו מבטל את האפשרות לקבל מלגה כדי לאפשר לאדם ללמוד מקצוע או לחלופין לגדל את עולמו הרוחני והתורני.

יש הבדל בין גישה של חסד לגישה של דין בתחומים האלו.

במדינה יהודית צריכה להיות לאדם שרוצה ללמוד תורה ללמוד תורה.

איך לממן את זה? זאת כבר שאלה אחרת והרמב"ם בוודאי שלא היה מתנגד למלגות לצורך ביסוס זה או אחר של אדם בתורה.

זה שמצד הכללים הבסיסיים אדם חייב לפרנס את עצמו ואת משפחתו לא סותר גם השקעה בעולם התורה.

ובהחלט ניתן להבין שאם אדם רוצה להשלים את מה שהוא לא קיבל בצעירותו מן הראוי לאפשר לו את זה.

אני פשוט לא אתייחס מעבר לזה מכיוון שלדעתי והבנתי ההסתכלות שלך היא מתוך מקום מסויים ונראה לי שיהיה לך קשה לקבל את זה שיש רקע לדברי הרמב"ם ורצוי מאד לשמוע קצת מהאחרונים על הנושא ומכל קשת החברה ולא רק מכיוון אחד.

הייתי מביא את זה אילו היה לי זמן, התלבטתי אם להניח ולברוח מפאת חוסר הזמן.

יפה

אבל אם מפריע תפתח את זה בעדינות בחכמה ובזמן מתאים אולי

אני לא מכיר אותה מספיק זמן כדי לדעת מה זה אומר. האם זה מעיד משהו על המידות שלה? האם זה משהו בתפיסה של מה זה גבר ומה זו אישה? לא יודע

מצד שני לבוא לפתוח איתה שאני רוצה שהיא גם תרצה לשלם או לפנות או להרים נשמע לי קצת שיחה מוזרה לנהל, לא יודע

ככה נראה

כאילו חסר רגישות יותר כלפי הצד השני.

בשלב התחלתי כמו שאתה מדבר הייתי מחזיקה את זה בראש ומנסה לתת עוד זמן ולראות האם זה משתנה בהמשך. יכול להיות שזה גם מביישנות וחוסר ביטחון בהתחלה וככל שהיא תרגיש ביטחון בקשר אז היא תפגין יותר יוזמה.

בהצלחה

שהיא לא ביישנית בכלל ונראה שיש לה הרבה ביטחון בקשר חחח, אז זה לא נראה לי ממניע כזה.

יותר מניע של תפיסת עולם אולי?🤔 מסובך

בכל מקרה, לדעתך אפשר לדבר על דבר כזה?

אחראית בבית, אם היא סוג פרינססה באופן כללי או שכן מתפקדת רק עוד לא בא לידי ביטוי בקשר.

(אני למשל טיפוס שעושה הרבה, אבל ברגע שמישהו לוקח אחריות פחות בנוח לי להתחיל את הויכוח המוכר הזה מי ישלם, מי יפנה וכו')

ממה שאני מכיר היא בכלל לא פרינססה בבית. מבשלת עוזרת וכו.

אבל חשבתי שאולי דווקא בגלל שאין לה את המקום "להתפנק" בבית אז אולי זה גרם לה להיות ככה בדייטים כי ככה היא מדמיינת את התפקיד שלה בבית שהיא תבנה בע"ה. אבל ברור שזו השערה גדולה מאוד.

חבל שאי אפשר פשוט לשאול דוגרי, זה היה מקל מאוד בהרבה דברים חחח

בשלב הזה בכל מקרה לא הייתי פותחת את זה.

בהמשך תלוי...חוץ מזה היא מוצאת חן בעיניך ויש התאמה באורח חיים? היא כן מפגינה באיזשהיא צורה מחוות רומנטיות כלפיך?

זה שאלות שתצטרך לשאול את עצמך בהמשך..

אתה לגמרי צודק שכל אדם זקוק לאיזשהיא הערכה. יכול להיות שהיא טיפוס יותר "קריר" וזה באמת פחות מתאים לך, ויכול להיות שרק צריך לדבר איתה על זה בהמשך ולהסב את תשומת ליבה ודברים ישתנו. כשרוצים מאד מישהוא אנחנו נעשה בשבילו הרבה.

יכול להיות שהיא מפרגנת לך הזדמנות לצאת גבר?

אולי אפילו - היא מעריצה אותך ורואה בך כזה גבר-גבר שכל נסיון שלה לעשות משהו במקומך יפגע ביחס הזה?

מאד יכול להיות שהיא רוצה את החיזור הזה כדי להתמסר. יכול להיות שאם תתן לה 100% עכשיו, היא תרגיש בטוחה מספיק לתת לך 100% כל החיים.

כמובן יכול להיות שהיא גם מרשעת, יש גם כאלה. אבל בעיני עדיף לעוף על הפרשנות המחמיאה ולבדוק רק מדי פעם שאתה לא מפספס שורה של נורות אדומות.

ואם אתה מרגיש בנוח לדבר איתה על זה - זה מעולה שאתה מרגיש בנוח לדבר על זה, ותנצל את זה כדי להעלות את זה לשיחה.

אני הייתי ממליץ להיזהר מלהיכנס לחשבונאות קטנה, ורק להסביר שאתה מנסה להבין מה הראיה שלה של שותפות בזוגיות. אם היא פשוט מרגישה שאתה יכול הכל והעזרה שלה לא שווה כלום, או שאתה משרה עליה אווירה של עצלנות.

(נניח מביאה דברים שהיא הכינה) והיא מקשיבה באמת כשאתה מדבר על עצמך- אני לא חושב שיש פה בעיה. היא כנראה תופסת את הדברים שציינת כדינמיקה בין גבריות לנשיות.

אם אכן כן, אני גם לא חושב שכדאי לדבר על זה ולפנצ'ר את הענן שלה

אתם רק בהתחלה, תמשיך הלאה. אם טוב לכם - לא הפסיק.

יכול להיות שהיא סתם לא שמה לב כי היא מאוד מרוגשת, או חושבת ומהרהרת בתוכה הרבה (לא מוכרח שאתה מזהה את זה) או עוד אלף ואחת סיבות חיצוניות.

תבדוק בהמשך עד כמה זה משמעותי.

אם תראה שזה חלק ממנה, תכונה שלה; אז אם זה מאוד משמעותי לך (ונשמע שזה כן -מבין אותך לגמרי... גם לי הדבר הזה מפריע ומשמעותי. הייתה לי אחת כזו. זה מעיק ומציק) אז כשאתם יותר בעומק הקשר בהחלט ששייך לשקול להעלות את זה בעיתוי ובצורה הנכונה והעדינה. כי אם תרגיש שהיא שלך אבל זה משהו שכן מפריע, זה בעצם אומר שאתה מקבל אותה כפי שהיא לגמרי אבל רק בפרט הזה לא. אז תוכל להעלות את זה מתוך מקום של בירור מולה איפה זה יושב. מאיפה זה מגיע.. לא כביקורת וככה תבין מה זה ועל מה זה.

*מומלץ לא להיות בעננים כבר מההתחלה...

כמו לשלם, לסחוב, אולי גם למזוג שתיה ולפתוח דלת. אבל לסדר ולפנות אשפה נשמע לי כמו דברים בסיסים שאין סיבה לא לקחת חלק בהם. אחריות בסיסית שנדרשת מאנשים לסביבה ולמעשים שלהם.

אני מבינה מאוד למה זה צורם לך, בעיקר אם אין הבעה של הערכה באופן כללי למה שאתה עושה.

אבל אני לא חושבת שזה סיבה לפסול בגללה, בעיקר שבאופן כללי הולך טוב.

כדאי לקחת זמן לראות אם זה התנהלות שחוזרת על עצמה, ולא ביישנות/ התרגשות/ חוסר נעימות של התחלה. בהמשך כדאי לדבר על תפקידים של גבר ואישה בקשר ומשפחה. אפשר להגיד בעדינות "עכשיו אני משלם ומסדר, זה נראה לך משהו שאמור להיות בנישואים?" "אני חושב שגם אישה צריכה לקחת חלק בXYZ, מה את חושבת?" ולנסות להבין אם זה עקרוני אצלה.

יכול להיות שזה לא קשור לתפיסה של דינמיקה זוגית, אלא סתם תכונה לא טובה של חוסר לקיחת אחריות. לא משהו שהיית רוצה בבת זוג, אבל בסוף אף אחד לא מושלם. ואז צריך לשקול את זה כמו כל חסרון אחר, אם זה לא מפריע באופן מהותי ומאפיל על הדברים הטובים בקשר אפשר לקבל את זה כחסרון אנושי.

של לשחק אותה כדי להביא לגבר להוביל (;

בקשר להצעה לתשלום, זה סתם משחק חיזורי, כמו שבעבר נשים התעלפו כדי שהבעל יתפוס אותן, אם גם ככה ברור לך שתשלם, למה המשחק? יש כאלה שלא מעוניינות לשחק משחקים, אם היא אומרת תודה זה סימן מספיק שזה לא מובן מאליו בעיניה.

בקשר לשאר הדברים, היא לא עוזרת בכלל או רק מחכה שתיזום בעצמך ואז נותנת יד?

יכול להיות מביישנות, יכול להיות מהתחשבות יתר שלא תרגיש לא נעים, יכול להיות מלתת לך מקום להוביל, יכול להיות שבאמת קיפלת את הדייט לפניה.

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

גם אני נרדמתי מעט...

אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד

אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...

שמע מאנגידך ישם אנשים מיוחדים

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.