נראה לי לפני שנה או שנתיים היו כל הזמן שרשורים כאלה (ולא הייתה תחלופת משתמשים כזאת גדולה)

עכשיו הטרנד זה מלחמת מצווה

לא בכל ההלכות פוסקים כהרמב"ם נראה לי זה ידוע

בעניין הזה מי שרוצה ללכת עם הכסף משנה וסיעתו – לבריאות; ומי שרוצה ללכת עם הרמב"ם – לבריאות

מי שרוצה ללכת בכיוון של עשייה גשמית פעילה ומשמעותית – אחלה; מי שרוצה ללכת בכיוון של "מינימום הכרחי" – אחלה

חברה תקינה מורכבת לדעתי מריבוי דעות וגישות כמו 12 השבטים

אני לא מכיר ואשמח לשמוע על הנושא.
אולי אני מכיר את אותה הגברת בשינוי האדרת.

"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא; לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה.

אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות.

מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא, שנאמר (תהלים קכח ב): "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך": אשריך – בעולם הזה, וטוב לך – לעולם הבא שכולו טוב." (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכות י-יא)

הטור והרמ"א הביאו את דבריו בלי מחלוקת, כלומר, הם גם פסקו כמוהו. וגם אלה שחלקו על הרמב״ם כמו הכסף משנה זה בתור הוראת שעה ולא כאידיאל.

היו מעטים.  

לא כנורמה גורפת של אורח החיים החרדי והחרד״לי.  

ממש לא הבנתי את ההקשר.

אברכים לא הולכים להיות אברכים כדי לא להתגייס. 

אולי בודדים, בדיוק כמו שיש בודדים לא אברכים או לא דתיים בכלל שמוציאים פטור על סעיפים אחרים.

תתפלא, אבל יש אנשים שממש לומדים תורה. ממש ככה. כי הקב"ה אמר וכי הם אוהבים את התורה ואת בורא העולם.

אם בישיבה הגדולה ביותר באירופה – גייטסהד שבאנגליה – ישנם שלוש מאות בחורים, סביר להניח שבכל אירופה אין יותר מחמש מאות בחורי ישיבה ואברכים. אם בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ארצות הברית יש כשמונת אלפים בחורי ישיבה ואברכים, הרי שבכל צפון ארצות הברית אין יותר מכשנים עשר אלף תלמידי ישיבה ובחורים. איך אמר לי חבר חרדי בארץ – בשכונת בית וגן שבירושלים, שרוב העולם לא שמע עליה, יש יותר תלמידי ישיבות ואברכים מבכל אירופה. בשכונת בית ישראל שבירושלים יש יותר תלמידי ישיבות ואברכים מאשר בכל העולם כולו.

מספר החיבורים והיצירות התורניות שיוצאים מישראל גדול כל כך שחיבורים תורניים בחוץ לארץ בטלים בשישים לעומתם.

האמת הפשוטה היא שבלי מדינת ישראל הציונית, החרדים בישראל היו דומים יותר לאחיהם שבאירופה וארצות הברית, שם מועטים הם לומדי התורה וגדולי חכמיה. זו האמת ועל אמת זו חובה על כל מי שמעריך את התורה ולומדיה לומר בפשיטות – תודה להרצל, דוד בן גוריון ולתנועה הציונית.

לאורך ההיסטוריה נודעו דגמים של תמיכה בתלמידי חכמים, אולם תמיד היה מדובר בעלית האינטלקטואלית של העם ולא בקהילה שלמה.

מאז ימי התלמוד הבבלי הבינו בעם היהודי שמי שלומד יתקשה לעשות דברים אחרים. אבל הבחירה במי לתמוך הייתה סלקטיבית – מי שעסקו בתורה היו תלמידים מצטיינים, עילויים וחכמים, לא חברה שלמה שבהגדרתה היא חברה לומדת, ללא קשר לכישוריו של האדם.

לדגם הישראלי, שבו כל אדם בקהילה החרדית זוכה לתמיכה, אין תקדים.

מבחינה הלכתית נדרשת לוליינות לא קטנה להצדיק מצב שבו גברים בוגרים נמנעים במכוון מחיפוש פרנסה ומתקיימים מכספי תרומות כדי לעסוק בתורה.

ראשית, עוד בימי התנאים התגלתה מחלוקת עקרונית בין רבי שמעון בר יוחאי, שראה כאידיאל חיים שבהם האדם עוסק אך ורק בתורה, לבין רבי ישמעאל, שהציג כאידיאל חיים שבהם האדם חורש, זורע וקוצר ומשלב את הפרנסה עם לימוד תורה. דעתו של רשב"י נדחתה ובמסכת אבות (ב, ב) קבע רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא: 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ (כלומר, עם עבודה לשם פרנסה)… וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון'. "

שנית, לימוד תורה היא מצווה ואין זה ראוי לקבל כסף עבור קיום מצווה, ממש כמו שלא ראוי לקבל כסף כדי לצום ביום כיפור. רבי שמעון בר יוחאי מעולם לא העלה על דעתו לקבל כסף מן הציבור כדי לעסוק בתורה. מי שאין לו ולבני ביתו מה לאכול – עליו לחדול מעיסוק טוטאלי בתורה ולצאת לעבוד. וכך גם נפסק בשלחן ערוך: 'לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער, שלא יצטרך לבריות… ואפילו היה חכם מכובד והעני, יעסוק באומנות ואפי' באומנות מנוולת, ואל יצטרך לבריות'."

ובמה שונה אורח החיים היהודי במדינות העולם לעומת אורח החיים היהודי במדינת ישראל?  חובת הגיוס לצה״ל, והפטור משירות צבאי למי שתורתו אומנותו.

על פי ההסדר של ״תורתו אמונתו״ - על תלמיד ישיבה, הרוצה להצטרף להסדר, להתחייב להקדיש 45 שעות שבועיות ללימוד תורה בישיבה או 40 שעות שבועיות לאברך הלומד בכולל.  

בהודעה שהגבתי לך עליה כתבת:

"ברור מאליו שאם לא היה את עניין הגיוס לצבא לא היתה התופעה הגורפת של אברכים."

משמע - אברכים הולכים ללמוד תורה כדי לא להתגייס.

מיפה לשם כל המלא מלל שכתבת לי בהודעה שאחריי, נוגע ב:

1. בארץ יש יותר אברכים ולומדי תורה מחו"ל - ולכן צריך להודות להרצל וכו.

2. רק מי שהוא באמת עילוי ראוי לו ללמוד תורה.

3. לא נכון בכלל להיות אברך כי אתה צריך לפרנס את המשפחה שלך.

גם אם אני מחליטה להסכים איתך על כל אחת מהנקודות שהעלת, אין שום קשר בין זה לבין מה שכתבת בהודעה המקורית.

איך מיפה הגעת לזה שלומדים תורה כדי לא להתגייס???

זה נקודה חשובה.

ובכוונה לא מתמקדת בהאם הנקודות שהעלת פה נכונות או לא. כי זה לא הדיבור.

אבל נכון לגבי הכלל.

אברך ספציפי כזה או אחר, בדרך כלל באמת בוחר ללמוד תורה, ולא עושה את זה רק משיקולים של הליכה לצבא.

אבל העובדה שמלכתחילה ההדרכה התורנית לבחורים צעירים לא היתה ההדרכה שאומרת להם לדאוג לפרנסתם ולהשקיע במרץ בתורה בזמנם הפנוי (כפי שהיה במקומות רבים בגלות), זה בגלל הצבא. וזה נכון גם לגבי ישיבות הסדר. הרבנים לא רצו שבחורים ילכו לצבא לשלוש שנים ובלי שום הכנה רוחנית ומסגרת תורנית, וככה נוצרו ישיבות ההסדר. ויש הרבה פרטים אבל זה לא מה שחשוב.

אז נכון שגם בגלות היתה הדרכה מיוחדת ליחידי סגולה, כפי שהזכיר כאן פ.א., שיעסקו בתורה ובזכות זה יוכלו לשאת כראוי בעול ההנהגה התורנית, והעם היה מפרנס אותם מרצונו (לא בחוקים שלוקחים מאנשים מיסים ונותנים תקציב לכל מי שמבקש). אבל היה מדובר באנשים מיוחדים ומעטים, וממש לא בהדרכה ציבורית.

אז נכון שאם מדברים על מישהו היום, במציאות של היום, ועם הסביבה התורנית שהוא רגיל אליה ומכיר, וההדרכות והרעיונות שהוא שומע, אז הוא לא מגיע לזה כדי להתחמק מהצבא, אלא כי זו הצורה שבה מתפתחים בדרך כלל חיים תורניים רציניים בדורנו (יש גם אנשים שלא היו בישיבה והם תורניים ורציניים, אבל הם נדירים יותר, ובטח שלא מאוגדים כקהילות עם דרך חיים כזו). ובין השאר כי חינכו אותו שככה לומדים תורה וגדלים בתורה ושזה זכות לעם ישראל וכו'. אבל זה הסיבות האישיות, זו לא הסיבה שהמערכת הזו מתקיימת מלכתחילה.

אכן נכון בלא מעט מקרים מהיכרות קרובה

לא יודע להגיד אחוזים אבל יש המון בחורי ישיבות (שבהמשך הופכים לאברכים) שנמצאים בישיבה (או רשומים בה) כדי לא להתגייס

ולא מחמת מסירות נפש על התורה או משהו

בין אם זה בגלל אידיאולוגיה (יענו צבא זה חילונים ושמד, אם כי, אם הם גם ככה לא לומדים, לא נראה לי שזאת הבעיה העיקרית)

בין אם זה מסיבות חברתיות 

או חשש להיכנס עכשיו 3 שנים למסגרת צבאית ולא יודעים אחר כך מה יעשו עם עצמם מהרבה בחינות

מצד שני, גם לעבוד לא יכולים, אז צריכים לדחות ולדחות עד שמקבלים פטור ובינתיים סתם שנים מבוזבזות

ואילולא היו צריכים ללכת לצבא, היו הולכים לעבוד או לומדים איזה קורס או משהו

אם נדמיין לרגע מצב שבו אין חובת גיוס כללית, המציאות הייתה נראית לגמרי אחרת

גם מבחינת גיוון מסגרות (נניח חצי ישיבה חצי עבודה)

גם מבחינת זה שלומדים כמה שנים מתחתנים מוקדם ויוצאים לעבוד ולא צריך לחכות מיליון שנה לגיל הפטור (ועד אז להתרגל למסגרת)

חשוב מאד לעשות סדר.

אין הרמב"ם אומר שאדם שעוסק בתורה במסגרת בכל צורה הוא נחשב מתפרנס מהצדקה.

אני אנסה להביא את הפרופורציה מדברי הזוהר המפורסם על "עבודת אשתו" שנקרא "בחכמה יבנה בית" בזוהר חדש – בראשית – דף י' עמוד א'.
הרמב"ם ככל הנראה מנסה להעביר את המסר שהזוהר מביא בצורה מאד ישרה וישירה רק בקיצור.

אדם צריך להיות מוכן להיות "בעל בית" היינו שהוא יכול לפרנס מבחינה כלכלית ורוחנית את ביתו על כל השכבות כולל אשתו והילדים.

יש דבר רע מאד והוא "להתפרנס מהצדקה" אבל יש הבדל בין "אברך נצחי" לבין אדם שבמסגרת המציאות של ימינו בוחר את המסלול המתאים להגיע לאידיאל שהרמב"ם וחז"ל מנחים ומדריכים.

היום מאד מפורסם וידוע נושא ה"מלגות" בתחומי הלימודים השונים ולכן אין באדם שמבסס את חייו בעולם מאד מורכב (ביחס לתקופות העבר) על בסיס מלגה.

בנוסף לזה ידוע ומפורסם שכדי להגיע להיות שופט או דיין צריך לעמול רבות כדי לבסס את עצמך מבחינה מקצועית וכלכלית.

אם ניקח אדם שיגיד שהאידאל שלו הוא ללמוד תורה כל החיים כי "צריך" זו תשובה שאיננה ראויה לאדם בוגר ובעל אחריות ובינה.

יש מצב אחד חריג מאד ביחס לדבר הזה והוא שבתחילת ההתנגשות שבין הישיבות, לאונברסיטאות ולהשכלה עולם התורה חרב (כן עוד הרבה לפני השואה) ואז קמו רבים וטרחו כדי להחיות את עולם הישיבות על ידי מעשים מאד חריגים ודי לצרה בשעתה.

צריך לדון כל תקופה האם עולם התורה עדיין באותו המצב שהיה לפני כ 150 - 200 שנה ואז ממילא להגיע למסקנה האם פשוט "צריך" ללמוד תורה כדי לתקן את הנזקים שנגרמו לעולם התורה או שלחלופין הגענו למצב מעט שונה ואז צריך לשקול את הצעדים האסטרטגיים.

בשונה משאר העמים בעולם אנחנו עם ישראל וכמו שיש מוסדות שעוסקים בכלכלה ועוד מקצועות אצלינו יש מקצוע שלם שנקרא "תורה" שמכיל ענפים שלמים שדורשים יחס מיוחד.

האידאל הוא שאדם יגיע לגיל נניח משהו כמו 21 ויש בידו כל מה שהוא צריך מבחינת ידיעות בעולם ובתורה כדי שיוכל להתחתן ולבנות בית וזה כולל גם בפן הכלכלי וגם בפן הרוחני ובנוסף לכל אלו שלא יכרכר סביב אשתו כמו תרנגול ושדעתו תיהיה שקטה שאשתו לא תרצה לעזוב אותו בגלל שהוא לא יכול לפרנס אותה ואת הבית.

ולא ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות.
אלא נתנו עצה טובה מאד.

אם אדם לא מבין מדוע הלל הזקן בחר לעסוק במלאכה כל ימיו אז צריך באמת להשקיע מאמצים לעסוק בנושא הזה ואולי אפילו להקים תנועה חברתית שתפעל בתחום כמו שיש תנועות וארגונים אחרים ושונים.

שוב, מקובל בעולם שאדם שמבסס את חייו (כלכלית ורוחנית כאחד) יכול לקבל מלגה כדי שדעתו תיהיה שקטה ורגועה וכן גם אשתו וביתו יהיו רגועים ובטוחים בכך שהוא יוכל לפרנס בקרוב מאד בעצמו את הבית על כל הצדדים. ואין זה דבר שרק מדינות עושר נוהגות בו אלא כל המדינות בעולם שלא תקועות במציאות של לפני 1000 שנה.

זה שהטור והרמ"א הביאו את דבריו בלי מחלוקת לא אומר את כל מה שכתבי למעלה כשלעצמו מכיוון שזה אמור להיות הדבר הכי טבעי בעולם.

אם מישהו לומד את דברי חז"ל ולא מגיעה למסקנות מציאותיות זו בעיה.

הרמבם מתנגד פורשות לא רק לאברכים, גם לנטילת שכר לרמ"ים ולדיינים, כמו שכתבו לך בהודעות הקודמות.

אחת הסיבות שהתורה היום לא יכולה לומר את מה שהיא חושבת היא כי הפוליטיקאים מחזיקים את הרבנים, נאמר בלשון עדינה, בארנק, בפרט הפוליטיקאים הדתיים.

מוסד הרבנות והדיינות כולו מסריח מפוליטיקה של המפלגות הדתיות ולכן כל החילול השם שאנחנו רואים מהאנשים הללו.

עוד אמר אחד מגדולי הדור של הציונות הדתית שגם לכפות על המדינה לפרנס אותך גם זה נחשב ללסטם את הבריות.

החדרים תמכו בגירוש מגוש קטיף כי שרון איים לסגור להם את הברז.

ראית מישהו מישיבה שסניקית מלין על השחיתות הענפה של המפלגה? לא? כי יש סיבה.

מצאת מישהו מישיבה אשכנזית מלין על כך שהישיבות מכריחות את הציבור להשאר חסר השכלה, עני, תלותי לחלוטין בחסדיה של המפלגה ושל הציבור? לא? יש לזה סיבה.

יוצא מן הכלל הן הישיבות הציוניות שהן חצי עצמאיות ויש גם ביקורת על המפלגות המתפרקות שהן מקימות וגם קריאה לא להצביע להן לפעמים,ובכל זאת הן מקבלות תקצוב אבל רק חצי עצמאיות.

יש סיבה שתקציב הישיבות אף פעם לא בבסיס התקציב אלא תלוי לחלוטין בחברי הכנסת של המפלגות הדתיות בכנסת כי בלי זה ספק אם יהיה להם תקציב.

יאיר לפיד לא נבחר כי הוא חכם, הוא משיג מספר דו ספרתי של מנדטים כי אנשים מרגישים סלידה ממי שחושבים שהם מייצגים את אלוהים במדינה ועוד חושבים להשיג כסף בצורה כל כך קומוניסטית מכספי המיסים שמחזיקים את המדינה הזאת.

הסכם יששכר וזבולון זה מכובד וגם את הרמבם פרנס אחיו הגדול דוד (כמדומני דוד) אבל ההסכמים הללו נחתמים כאשר יש הסכם חתום בין תלמיד חכם למפרנסו כאשר התלמיד חכם הזה נותן חצי מהעולם הבא שלו למפרנס, האם נחתם אי פעם הסכם כזה? האם אתה נותן לי חצי מהעולם הבא שלך? האם החרדים מודעים שחצי מהעולם הבא שלהם אבוד? האם מישהו מהם באמת ובתמים חתם על זה והבין את המשמעות? ומה אם אני לא רוצה הסכם כזה? האם המדינה יכולה לכפות עלי הסכם כזה?

למה נראה לך למשל שאנשים היום יודעים פחות ממה שידעו קודם בתורה בכל דור ודור בגיל 21? לי יש רושם שהם יודעים מספיק בפרט אם למדו במוסד תורני,  והאמת גם כשיוצאים מהישיבה בגיל 28, האם הם כבר יודעים מספיק?

זו לא עצה טובה תורה ומלאכה, זו לא רק הלכה פסוקה שפסק הרמבם ואחרים, זו דרך חיים, החברה החרדית לא עצמאית, תלותית לגמרי על כסף מהמדינה, חלשה כלכלית וחילול השם נוראי נגזר מאיך שמסתכלים עליהם, יש כאלה שגם כל כל סולדים מהתלות שלהם שקוראים להם טפילים.

והכיצד ניתן להיות בראש שקט כאשר אתה עני, חי מצדקה, בלי פנסיה וכל הזמן תלוי בתרומות? אישית לא הייתי מסוגל אבל זה מנקודת מבטי, אם מישהו יכול להיות רגוע ולגדל ילדים בצורה כזאת כל הכבוד, אני לא רואה את זה מצליח.

אז איך ניתן בכל זאת להקים עולם תורה עצמאי מפואר לא תלוי שיצמיח לפחות כמה עשרות רבנים בדור בלי כל החילול השם הנובע מהשיטה הדלוחה של ימינו? אולי עם שכלול הסכמי יששכר וזבולון? בכנות אינני יודע אבל מה שבטוח שצריך לשים את הלב לעניין.

לא רואים את הפוליטיקה והעסקנות העמוקה מאחורי הדברים.  

למה אין? כי זה יהרוג את העסקנים, הדבר האחרון שהעסקנים צריכים זה רבנים שידברו ללא מורא של פיטורין או פרנסה באופן חופשי כמו באקדמיה.

אז רבנים שרוצים חופש ביטוי אקדמי נאלצים לחבוש את ספסלי האוניברסיטה ולהשתמש בכובע השני שלהם.

גם באקדמיה הרבנים לא יכולים להתבטא נגד הלהטב כמובן ועוד סוגיות.

וגם הרבה מאוד מהרבנים שהולכים לאקדמיה מאבדים מערכם בחוגים השמרנים, לא כולם אבל רובם המוחלט כן.

יתכן שאחת הדרכים לעצמאות עולם התורה תעבור דרך האקדמיה, אני אינני באמת יודע.

לאהרן הכהן – הכהנים הזכאים לקבל תרומה קרויים כאן ״אהרן הכהן״. מכאן למדנו (סנהדרין צ שהכהן אינו ראוי לתרומה אם אופיו הרוחני והמוסרי אינו יאה לייחוסו: ״⁠ ⁠׳לאהרן׳ כאהרן, מה אהרן חבר אף בניו חברים, מכאן אמרו שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ״. כיוצא בזה נדרש (שם) הפסוק בדברי הימים (ב׳ לא, ד): ״⁠ ⁠׳וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה׳⁠ ⁠׳ – כל המחזיק בתורת ה׳ יש לו ׳מנת׳ ושאינו מחזיק בתורת ה׳ אין לו ׳מנת׳⁠ ⁠״.

ואת קדשי בני ישראל לא תחללו וגו׳ – חלוקת התרומות והמעשרות תלויה באופן מוחלט ברצונם הטוב של הבעלים. הכהן או הלוי אינם יכולים לתבוע מתנות אלה באופן ישיר; אלא אלה שחייבים לתת להם את מתנותיהם רשאים לתתם לכל כהן או לוי שיחפצו בו. לפיכך עלולים הכהנים והלויים להתפתות לשאת חן בעיני הבעלים, לעשות להם טובות ולספק להם שירותים כדי לרכוש את לבם, ובכך יחללו את תפקידם ואת הקודשים. לפי הגמרא בבכורות (כו, פסוקנו מזהיר אותם על כך: ״ת״ר הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן חיללו, ועליהן הכתוב אומר (מלאכי ב, ח) ׳שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי׳, ואומר ׳ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו׳⁠ ⁠״.

[ונראה לי שיש עוד כמה מקורות שלא זכורים לי כרגע]

– אין כזה דבר לתת "תרומה כללית" לממשלה שתחלק לפי ראות עיניה, אלא הכל תלוי מיהו הכהן הראוי בעיני הנותן

– לא ניתן להוציא בכוח תרומות ומעשרות כי המוציא מחברו עליו הראייה

– במדינות רבות באירופה נהוג מס כנסייה וולונטרי, מי שרשום בתור חבר כנסייה משלם משהו כמו 1% מס כדי לתחזק את הכנסיות (או ברמה המוניציפלית, או ברמה הארצית), בגרמניה למשל ליהודים (או בני דתות אחרות) יש סעיף אחר שמנתב את המס הזה למוסדות הדת שלהם במקום לכנסייה. מי שרוצה כמובן יכול לבקש למחוק את הרישום שלו ולהיות פטור מהמס הזה. לא צריך כספים קואליציוניים, לא צריך לריב על תקציבים, לא צריך משוך בחבל. הכל ברור ומוגדר.

– אבל אפילו פתרון כזה, בארץ, איני יודע עד כמה הוא ישים, מרוב השחיתות וההתנהלות ההזויה במרווח בין כיס משלם המיסים לבין כיס האברך הפשוט. ב"ה יש עמותות מי שרוצה לתרום תורם. ואם יש חשש מקריסת עולם התורה אז בבקשה לא לחיות ממינוס! אין מצווה לקושש כספים ברמה כזאת שאם יחסר שקל אחד אז כולם נכנסים לפשיטת רגל וקריסת מערכות לכן צריך לקחת עוד ועוד כמובן רק כדי להתרחב עוד ועוד.

כי התוצאה היא, שמרוב חשש קריסה, מרוב התעסקויות פוליטיות וקישושים, המפלגות החרדיות מוכנות למכור את אימא שלהן, וכל ערך תורני, ולשבת בכל ממשלה שתסכים לדילים שלהן. אם הממשלה תממן אותי, ובתמורת זה, אני צריך להיות יס מן שלה, ולהגיד מה שהיא רוצה, מה שווה התורה שלי? איך ערכי התורה יבואו לידי ביטוי בחיים?

הכהן מקבל את פרנסתו ונוהג בה כקודש. אולם אינו מקבלה מהעם באופן ישיר אלא לוקח אותה מן הלויים. נמצא שעל הכהן להכיר ולהשיב אל לבבו, שבפרנסתו, מעמדו ותפקידו ככהן, הוא עומד על אדמת הקודש של שבט לוי. עליו להיות המובחר שבשבט זה, אשר מתחילתו הצית בעוצמה את שלהבת רוח הכלל: בעת שהאומה השחיתה דרכה, לוי לבדו הלך אחרי משה ונענה לקריאתו: ״מי לה׳ אלי!״ (שמות לב, כו). עקב כך הוכתר לוי לדורות כנציגו וכמגינו של דבר ה׳ בקרב העם. הכהנים צריכים לזכור זאת היטב. גם ככהנים, אַל להם לעולם לחדול מלהיות לויים. על אף שפרנסתם תלויה באחרים, הרי שבייצוגם את התורה עליהם להיות עצמאיים, ללא מורא בשר ודם וללא משוא פנים. עליהם לייצג את התורה בקרב העם, ובמידת הצורך, גם נגד העם. שכן לחמם של הכהנים לא ניתן להם מאת העם כדי שישמעו בקולו ויסכימו לכל חולשותיו וטעויותיו. אלא העם צריך למצוא בכהן את נציג התורה – אף כנגד עצמו. שכן גדול בני האדם – שהיה גם גדול הלויים – אמר על שבטו: ״האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בנו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו״ (דברים לג, ט).

התורה וחכמים הם לא טיפשים....

זאת שאלה מעשית:

אם נניח יש לי מוסד שאני מאמין שדרכו טובה ואני רוצה להשיג משקיעים ברעיון העסקי שלי אז... אני פועל בשבילו ולטובתו.

יש רבים שמאמינים בכוחן של הישיבות השונות כגוף בעולם התורה.

האם זה נכון? זה לא טעות.

האם יש שחיתות בעולם? מי אמר שאין?

כמו שהאוניברסיטאות מוכיחות את עצמן כגוף שמוציא תלמידים עצמאיים בתחומם לעולם העבודה וכן לעולם המחקר גם ישיבות צריכות להוכיח את עצמן.

אם ישיבה לא מסתמכת על מיסים של המדינה ומפרנסת את תלמידיה בכבוד על מנת שיצאו "ענקים" בתורה והיא לוקחת בחשבון שסטטיסטית לא כל התלמידים יצאו ענקים אבל הם צריכים כמות של תלמידים במוסד מסיבה זאת או אחרת זו בחירה ושיקול שלהם.

האם הם עלוקות על הציבור והאם התלמידים נסמכים על הצדקה?

זאת לא שאלה שאפשר לענות עליה בצורה גורפת לגמרי מכיוון שכל מקרה צריך לידון לגופו כדי להבין האם יש סיבה שהתלמיד דווקא לומד בישיבה.

לדוגמא תלמיד בישיבה לחוזרים בתשובה רוצה לבנות את עולמו הרוחני והוא יכול לטעון טענת אמת שהוא לא יכול לפרנס את משפחתו מבחינה רוחנית וזה חשוב לו והוא רוצה לפעול בתחום הזה.

ראוי שבישיבות יהיו יועצים בתחום הלימודים וכן בתחום הכלכלה ובעוד תחומים.

האם יש כאלו יועצים לדוגמא בישיבות גבוהות או ישיבות ההסדר?

אחרי שתענה על זה תוכל להתקדם הלאה.

אני יכול להגיד לך שברוב ישיבות ההסדר אין פסיכולוג שמייעץ לצוות בהרבה תחומים למרות שזה חובה שיהיה פסיכולוג וכן עו"ס זה או אחר כמו שיש באונברסיטאות.

אני מנסה לחלק את הנושא לשניים.

יש תופעות חברתיות מעוותות!

אם אתה רוצה להגדיר מה לא בסדר בהן... בבקשה.

אני פשוט לא מאמין שצריך להיות צודק בנושא הזה.

כמו שיש גופים רבים בעולם שמממנים פעילים שלהם ונותנים להם רווח ושפע בפרנסה כדי שיוכלו לפעול בתחום העיסוק של הגוף כך כל אחד זכאי לבחור את משלח ידיו.

יש טענה כזאת שיש ציבור שלם של אנשים שנופלים על הציבור ומנצלים את המיסים וכן שאנשי תורה לא יכולים להביע דעתם וכו'.

וכן לגבי דיינים ושופטים ועוד אנשי מפתח אחרים.

להגיד לך את האמת:

אותי אישית זה לא מעניין.

למה? כי אני לא הולך לתקן את העולם או לבנות את בית המקדש.

יש לי את התחום האישי שלי ובו אני פועל. וגם בו אני לא מנסה לתקן את כולם.

למה לי להתחיל להלחם בתחנות רוח? מה אני משה רבינו או הרמב"ם?

ועל כך נאמר: "שנים אוחזים בטלית... מאן דאלים גבר".. כך העולם עובד.

ככל שתיהיה יותר חכם יהיה לך יותר מכאוב ותדע את מקומך יותר בקלות ובמקום לנסות לתקן את כל העולם תנסה לתקן את דרכיך האישיות בתחומים שאתה יכול לפעול.

גם קבלת כספים מהמדינה אסורים בכלל זה והנזק הנגרם וחילול השם היוצא כנגזרת מזה חמור מאוד.

צריך להתחיל לשים לב איך מגדלים תלמידי חכמים מתוך עצמאות.

מדינה רשאית לחלק את כספיה לפי ראות עיני החכמים שבה.

לא בהכרח חכמי התורה, כל קבוצה אנושית בעולם רשאית לבחור במה שהיא רוצה להשקיע את המאמצים שלה.

זה שהרמב"ם פוסק על קבלת צדקה עבור לימוד תורה איננו מבטל את האפשרות לקבל מלגה כדי לאפשר לאדם ללמוד מקצוע או לחלופין לגדל את עולמו הרוחני והתורני.

יש הבדל בין גישה של חסד לגישה של דין בתחומים האלו.

במדינה יהודית צריכה להיות לאדם שרוצה ללמוד תורה ללמוד תורה.

איך לממן את זה? זאת כבר שאלה אחרת והרמב"ם בוודאי שלא היה מתנגד למלגות לצורך ביסוס זה או אחר של אדם בתורה.

זה שמצד הכללים הבסיסיים אדם חייב לפרנס את עצמו ואת משפחתו לא סותר גם השקעה בעולם התורה.

ובהחלט ניתן להבין שאם אדם רוצה להשלים את מה שהוא לא קיבל בצעירותו מן הראוי לאפשר לו את זה.

אני פשוט לא אתייחס מעבר לזה מכיוון שלדעתי והבנתי ההסתכלות שלך היא מתוך מקום מסויים ונראה לי שיהיה לך קשה לקבל את זה שיש רקע לדברי הרמב"ם ורצוי מאד לשמוע קצת מהאחרונים על הנושא ומכל קשת החברה ולא רק מכיוון אחד.

הייתי מביא את זה אילו היה לי זמן, התלבטתי אם להניח ולברוח מפאת חוסר הזמן.

יפה

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה