היא ילדה גדולה ומוזמנת להחליט בעצמה האם אני "ברמה שלה", למה שאחליט במקומה?

ואדרבה "אין אישה אלא ליופי" אם זכינו גם ליראת שמיים וגם לחן, מה טוב

חוץ מזה לדעתי אני מאוד יפה (יש שיתווכחו) וככה גם אימא שלי אומרת

אחרי שפגשתי מישהי כזאת וזה היה חוויה מטלטלת מדי

אבל אחר כך החלטתי שאני אדם בוגר ויכול להתמודד עם יופי של מישהי

אבל כן לפעמים יש מישהי שבתמונה נראית בסטייל מאד גבוה וזה קצת מרתיע כי זה משהו שצריך לתחזק, או מצפה ממך לפחות להחזיק ברמה גבוהה גם כן

א. כי יופי לא מזיז לי

ב. אין לי רגשי נחיתות לגבי איך שאני נראה

ג. זה רק יגרום לי לתהות האם גם הפנימיות שלה יפה ואז מהבחינה הזאת זה יסקרן אותי, כלומר,אם אגלה שהחיצוניות שלה זה הופעה של הפנימיות רק אז אולי יתחיל לזוז אצלי משו

לא מזיז=אין לי משיכה

אבל כמובן שמזיז במובן מסוים כאמור

המציאות הפוכה

כי לי גילו

שאני מציעה לבנים בנות יותר יפות

הם נרתעים, יותר חוששים, יותר חסרי ביטחון 

ושאני שואלת מה הסיפור הם משתפים .. מפחדים הרבה יותר מדחיה שלה.

זה קורה לגברים אולי לך לא אבל קורה 

לוקח להם יותר זמן להגיד כן..

ומן הסתם היית עם בנים הרבה יותר ממני 

חוץ מזה אני נזכרת שהייתי באירוע ודווקא שבאתי ללכת הביתה הבחור פנה, שאלתי אותו למה דווקא בסוף האירוע? (זה קצת עירער אותי)

והוא אמר לקח לי שעות לאזור אומץ.

מה אני אגיד לך.. באמת בחור זהב והוא באמת מאוד התלהב ממני .

גם ראיתי שהוא בא ואז מתבייש אז הולך לרקוד ואז בא שוב מתבייש 

זה היה חמוד 

בלי קשר למראה שלה.

אם היא יפה ומוצלחת, זה פשוט עושה את זה יותר קשה.

הוא אמר לי משהו על זה .. אני לא אביך את עצמי פה פאדיחות לחזור על זה 

וחברה של חברה יצאה איתו והיא אמרה לי שהוא לא ביישן וזה קטע..

אז תעשה אחד ועוד אחד

וכל אחד על פי סט הערכים שלו נבחן אם ההישג/יתרון מאיים אליו או לא.

שעבדת עליהם אתה יותר בטוח בהם. גם אם יש חסרונות, אתה יודע מה הם. אבל חיצוניות אתה לא יכול לשנות, וזה גם בעיקר חשוב בעיני האחר, ואתה לא יכול לדעת איך אחרים חושבים עליך, לכן זה דבר שאתה פחות בטוח בו.

לפחות ככה אני רואה את פני הדברים.

זה עניין פנימי. גם בנוגע למראה אדם יכול לעשות את העבודה הזאת, כמו כל עניין פנימי שאפשר לעבוד עליו.

משנה.

זה כמו בן-אדם שיכנס רק עם גופיה ויתיישב בסעודת שבת, ויחשוב בראש שהכל בסדר, והמציאות מסביבו זה לא כך.

במיוחד בדייטים זה לא רק אתה, אלא יש מישהי אחרת.

אבל לא מכך שישפטו אותי 

אדם יתלבש בצורה מותאמת לא בגלל שלא יחשבו עליו משהו אלא בגלל שהוא רוצה שאנשים ירגישו בנוח לידו והוא רוצה לשדר להם יחס מכבד

אדם שבטוח בעצמו בעניין כלשהו, יהיה אכפת לו מכך שהאווירה תהיה מותאמת בשביל הבחורה אבל הוא לא יחשוש מכך שהבחורה תשפוט אותו על כך. הוא בטוח בזה גם בלעדיה.

'בושה' זה רגש פנימי של התקטנות בפני האחר. אני לא אומר שתמיד זה צריך להיות נוכח וצריך לזה מידתיות, אבל לא לסלק את המידה הזאת לגמרי.

הקטנת העצמי היא גם מורידה את האחריות (אם אני קטן אז אין לי אחריות, למה שיצפו ממני?), ואת האחריות אסור להוריד.

תודה גדולה לך, נראה לי שדייקתי את זה יותר טוב בזכות הביקורת שלך

האם לא מתקטן אצלו משהו?

כשאדם מתבייש מעבירות שלו, לא מתקטן אצלו משהו?

ברגע שאדם רואה תכונה מאוד טובה אצלו חברו הוא מסיק מזה שזה שייך אליו בצורה כלשהי ולכן הוא מתבייש בכך שהוא עדיין לא באותה רמה (או קרוב לשם במידת מה).

למידת הבושה יש שני קצוות. 

בקצה אחד - המצב של האדם עצמו. 

בקצה שני - המצב שהאדם מצפה מעצמו להיות בו. 

המתח שנוצר מהמרחק בין שני הקצוות יוצר את מידת הבושה.

אז כדאי להשיג את מידת הבושה בצורה שתהיה חיובית ותגדיל את האדם?

שיהיה מודע למה שיש בו ומה שאין בו, בלי להגזים לאחד הצדדים.

ושיעסוק בלהגדיל את הציפיות. 

כך ממילא האדם מרגיש קטן, זה בא ממילא, לא באופן אקטיבי.

ואם נחזור רגע לשלב הקודם של הדיון - אז בזה בעצם סלקת את מידת ה'בושה'? - לקראת נישואין וזוגיות

אתה מקשר בין בושה לשיפוטיות.

זה קישור נכון כאשר מדובר בבושה מאנשים אחרים.

אבל עיקרה של הבושה של האדם היא בינו לבין עצמו, לא צריך שיפוטיות מהסביבה כדי להיות ביישן.

(עניין הבושה מורחב בספר "לעשות את עצמך" של הרב ליאור אנגלמן. משם לקחתי את ההשראה לדברי, ושם זה מפורט ומוסבר בצורה מעולה)

צריכה להיות להיות רק להגדיל את עצמנו, אני חושב שזה דווקא בעיקר נועד להקטין את עצמנו.

נגיד, הבושה לא ללכת ערום ברחובות, זו בושה שבאה להגביל את עצמנו.

הבושה שהיא מונעת מחטא, זו בושה שבאה להגביל.

כשאתה עובר לשלב של הגדלה, זו כבר יציאה מתחום הבושה, לדברים אחרים שיכולים לפעול יחד אבל זה כבר שתי מידות שונות.

לא הבנתי את החלק האחרון, בושה יכולה להיות בין האדם לעצמו, אבל פה אנחנו מדברים על נושא שהבושה היא כן בין אדם לחברו, ותלוי בשיפוטיות שגורמת יותר בושה כפי שהגמרא אומרת: "אינו דומה המתבייש בפני עצמו למתבייש בפני אחרים".

להפוך אותנו לטובים יותר ולכן צריך להשתמש בצורה מדודה ומדוייקת בכל מידה למען המטרה הזאת, להיות אנשים טובים יותר. לכך התכוונתי שאמרתי "להגדיל". אנשים גדולים או טובים יותר, נו שויין. זה ההקשר שאליו התכוונתי בכל אופן.

 אם אדם מתבייש מחברו בכך שאין בו מעלה שיש בו, זה דבר חיובי מאוד אך תלוי מאיפה זה מגיע. אם זה מגיע מכך שהוא קודם כל מסתכל על עצמו ועל משהו חושב על עצמו אז זה מעולה ומבורך. אם זה מגיע ממקום שהוא רוצה להראות חן בעיני הסביבה וזאת כל המוטיבציה שלו - גם בזה יש עניין מסויים (כדי לשמר סדר חברתי בעיקר) אך זאת לא מעלה גדולה בכלל.

מהסביבה: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם".

התיקוני זוהר בבראשית כותב על 'בראשית' שזה 'ירא בשת' ומונה את זה כאחת ממדרגות ה'יראה'.

ולא צריך לצטט את הסוגיה בנדרים שאתה מכיר.

דווקא בבושה התנועה היא הפוכה, העולם משפיע עליו, כמו שהמהר"ל מגדיר בנתיב הבושה, האדם נהיה חומר לצורה.

אנחנו בני-אדם עם רצונות עזים וחזקים בפנים לבטא את עצמנו, אבל בסוף אנחנו חיים בעולם עם חוקי דרך ארץ, חוקים מדינתיים וחוקים תורניים. המידה והרגש שעוזר לנו לשמר את כל זה זו הבושה שפועלת מבחוץ עלינו, כמו צורה לחומר.

כמו שכתבתי, זו לא המידה היחידה בעולם, וצריך לדעת איך להשתמש בה בצורה שקולה.

אני מסכים שזה מידת פנימית שצריכה להתיישב בלב, אבל בסוף היא יותר נפעלת מאנשים ומקרים שקרו לנו, כמו חומר לצורה.

"יהי רצון שתהא מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם"

ריב"ז התפלל שיהיה להם מורא שמיים, מהקב"ה בעצמו, ולא מורא מבשר ודם. הוא רוצה שיהיה להם מורא שמיים לפחות כמו שיש להם מורא מבשר ודם.

מורא מבשר ודם זה לא מעלה גדולה, זה נטו כדי לשמר סדר חברתי בבחינת "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". (יכול להיות שריב"ז גם רמז למשנה ג' בפרק הראשון של מסכת אבות "ויהי מורא שמיים עליכם"

לא יודע אני מכיר את הסוגיה בנדרים אולי לא יודע את המקום, אתה יכול להביא.

אם יראה מבשר ודם עוזרת לאדם בעבודת ה', אז שישתמש בה. אבל אם אדם משתמש בה והוא חושב שהיא המעלה הנכספת זה ראוי לגנאי.

אני חוזר שוב להקשר של הדיון -

אני אמרתי "מה אכפת לבנאדם מהסביבה?" 

ענית לי בחזרה "אם כך, עקרת את מידת הבושה"

ועכשיו עונה לך שוב ואולי יותר מחדד - מידת הבושה האידיאלית היא אישית ולא חברתית. איש המעלה שרוצה לקנות את מידת הבושה צריך לדעת שהבושה זה בעיקר בינו לבין עצמו ובינו לקב"ה. בושה מבנאדם היא בבחינת "ולא הביישן למד", היא בושה שמשתקת את האדם. בושה אישית היא הפוכה - היא ממריצה את האדם לפעול ולהיות עניו וזריז.

חלק גדול מעבודת ה' של בנאדם זה גם לדעת לומר שהוא לא באידיאל והוא עכשיו במדרגה נמוכה. ורק אם הוא יגיד את זה יצליח לעלות. לכן אין באמירת הדברים הללו התכחשות לתחושות הטבעיות בעבודת ה'. התוכן הנ"ל רק באה לייצב את האידיאל. באמת ראוי להדגיש - צריך להודות יום יום לקב"ה על הבושה ה"לא-אידיאלית" שעוזרת לבנאדם לחיות בכך שהיא משמרת את הסדר החברתי. לא כולם צריכים להיות אנשי מעלה, וככה בנוי העולם.

לא התייחסתי למהר"ל כי לצערי לא למדתי את נתיב הבושה (בהחלט ראוי להתבייש על כך ;) ). במידה והמהר"ל מדבר על בושה מבשר ודם ועל המעלה בכך אז אשמח שתביא. במידה ואלמד את דברי המהר"ל בקרוב אוכל להתייחס אליהם.

אם משהו מרתיע אותי בתמונה , זה בחורה עם מבט רציני בלי שמץ של חיוך

שמעתי את המילה הזאת כמה פעמים ואף פעם לא הבנתי מה זה אומר

ומצאתי גם את זה:

בעבר היה ראשי תיבות של “פקידה צבאית”, וקיבל את המשמעות מהסטריאוטיפ של הפקידה הצבאית הממוצעת.

כיום פקצה זה ראשי תיבות של “פרחה קופצנית, צעקנית והיסטרית”. 

בתורה לא מוזכר יופיים של האבות לעומת של האמהות

הידע שלך היופי שלה

אני מספיק יפה בשביל שנינו

נותן לה בטחון בקשר

כיף לה להיות במרכז הקשר מהבחינה הזאת

יש סכנות בבן יפה

ככה היא לא דואגת שהמראה תהיה תפוסה

ובחורה אף פעם לא בטוחה שהיא יפה אז פשוט לא לעשות מזה סיפור..

אבל מהרושם שלי- אין לך מה להירתע כי בחורה שתתאים לך בכל מקרה תהיה כזאת שהיופי שלה בא עם המון פנימיות ופשטות ואתה לא תרגיש שזה מביא אותך לחיים של זוהר כמו שכתבת.

ההרגשה היא, שאנחנו צריכים לומר הלל,

אם היא הגיבה להודעה שלנו באיזה אתר/שדכן.

ולהדליק מנגל, אם היא דיברה איתנו בשיחה..

ולהתחיל לחלק בקלאוות אם היא קבעה איתנו פגישה.

ה' יעזור לנו מה יהיה

תענה תענה, לא תענה - מה קרה? בטח יש לה 3000 הודעות תוך יומיים מה כבר אפשר לצפות?

וככל שאני מכיר יותר

עוד יותר אין ציפיות

אבל זה כבר התווכחו איתי

כאן יש דעות שונות

כל מיני שרוצים להגיד

רק מה שנעים לשמוע ומנומס וכו'

ופוליטקלי קוררקט, שחושבים להרוויח איזה

נקודה בקרב הקוראות, ואולי מישהי תאהב

את מה שיכתבו אין לדעת

אם אני רואה כרטיס של בחורה שלא מוצא חן בעיניי אני לא מתעמק בו

ואיני מצפה מאף בחורה להתייחס אליי ברצינות תהומית בתור התחלה

אתה יודע לפני כמה זמן נסעתי ברכבת הקלה בירושלים, וישבה מולי בחורה מה־זה יפה, באמת משהו 1 ל־10K, בובה שלא תיאמן. ואז בא פקח ודפק לה דו"ח חבל על הזמן כי היא לא שילמה. מה שנקרא: "נו נו", סתם דמיונות.

חצי מהיופי בא עם הקשר, ואצטט בשם איזה ספר, שהשדכנים האפגנים אומרים, שהקול הוא חצי מהשידוך, ויש אומרים אף יותר.

וממילא כמעט כולנו "עלובי החיים", כל אחד ועניינו, מה אפוא כל הלחץ.

שאפשר לנסות להתעלם ממנו, אבל משהו יהיה פחות בטבעיות

איזה איכפתי אתה

כל הכבוד, זה גבר אמיתי

תקשורת טובה והערצה זה לא היינו הך.

כלומר, יכול להיות "קליק" מהרגע הראשון, ושיחות כיפיות, אבל לוקח קצת יותר זמן למצוא את הנקודות המיוחדות בו ולהעריך אותן.

( ככה לפחות היה אצלינו... מהדייט הראשון היה זורם וכיפי אבל להבין מי הוא וכמה הוא מיוחד זה משהו שכל הזמן מתפתח, ועם השנים, ככל שמכירים יותר ונחשפים ליותר סיטואציה יש יותר הזדמנויות להעריך ולהעריץ)

ובאמת מה שגרם לי להחליט להתחתן זה ממש לא הערצה, אלא תקשורת טובה ומוכנות להשתפר כל הזמן.

מה שכן מסכימה שלא צריך להתפשר ולהתחתן עם מישהו שלא טוב איתו, ברור שלא...

ה"פשרה" שכן אפשרית לדעתי, זה חסרונות מסויימים שמבאסים אבל החלטה שלמה ומודעת שעדיין זה שווה את זה 

כי היה את הקליק, היה כיף להיות ביחד ולדבר שעות...

פשוט נראה לי שאז לא בדיוק ידעתי לומר מה אני מעריכה/ מעריצה ( כן היו כמה דברים, אבל זה משהו שמאוד התפתח עם השנים, לעומת הקליק של התקשורת שב"ה היה ונשאר)

למצוא חן ככה שמעתי מהרב רונן טמיר שליטא , זה למצוא את החן, - את הנקודה הטובה שמאירה בשני.

תוספת שלי -איך אני מוצא אותה, את הנקודה טובה בשני ?  שתי אפשרויות:

1.  על ידי שאני מוצא/תת בעצמי את אותו דבר

2. או שאני חסר/ה אותו ולכן יודע/ת לזהות את הטוב הזה, ולהעריך אותו אצל השני.

כשאני מוצא את הנקודה המאירה לי באמת, ואני מעריך את השני בזכות אותה נקודה של טוב שנשאר תמיד, ומתמקד/ת בנקודת אור הזאת, קל להתמיד בעין טובה,בהערכה הולכת וגוברת  כלפי השני (כי אנחנו מוצאים סיטואציות שונות במעברי החיים, שאותה נקודה משתקפת בהם והנקודה  הזו מאירה תמידית אצלו)

ככה אני לא חושבת שייתעורר  צורך  לשנות את השני , כי כמו שאני מצאתי את החן שלו , את הנקודה הטובה שלו שגרמה לי להעריך אותו תמידית בזכותהּ, ככה הוא מעריך אותי על הנקודה הטובה שלי, והיא (בדר"כ) גוברת על רצון שלו לשנות אותי.

בכלל , אין מצב של מחשבה לשנות את השני בנישואין. מה שרואים עכשיו, בפגישות, מה שמקבלים עכשיו -  זה מה יש.  זאת החבילה, "זאת הכלה". לרוב , נקודות שנמצאות בדייטים, נראה אותן (בקטן או בגדול) במשך חיי הנישואין. הבחירה איך להגיב אליהן קשורה להתמקדות בנקודה הטובה , בעין טובה שלנו כלפי בן הזוג.

למה אין מצב לשנות את השני?

א. זה הוא - זה טבעו/ מזגו הראשוני, המקורי.         כל רצון שלי לשנות -  משדר לו - "אני לא מקבל אותך כמו שאתה/ לא מכבד אותך על בחירתך בדרך שאתה הולך בה"  ולרוב זה מתקבל לא נעים (בצדק) אצל השני ו/או גורם לפגיעות מיותרות בין שני הצדדים.

ב. שינוי יכול להתבצע בכמה תנאים:

1. התנאי הראשון הוא רצון פנימי של האדם עצמו להשתנות. הנביעה הפנימית תהיה זרז לשינוי.

2. התנאי השני הוא לדעת ששינוי זה מהלך,  תהליך שאורך זמן מסויים, קצב מסויים, כולל עליות ומורדות וצריך להבין, לכבד, ולקבל את זה .

3. אם כבר קורה שינוי- להבחין, להתמקד על הטוב שבתהליך, לתת משוב בצורת מחמאות/ מילים שמביעות הכרה במאמץ , הערכה כנה כלפי השני.

בעיניי, הנקודה הראשונית  של מציאת- חן בשני חייבת להיות בדייטים  מכיון שבהמשך חיי הנישואין, ההתמקדות בטוב תמשוך ותרבה עוד ועוד טוב שמתבטא בצורות שונות של תקשורת טובה ובתחושה טובה וכנה של קשר של נעימות ואהבה הדדית, אחד כלפי השני  .

את יכולה לראות טוב רנדומלי תמיד, בכל אדם. אני התכוונתי לנקודה טובה במי שאת יוצאת איתו ספציפית, ובוחנת אפשרות של קשר רציני.

אף אחד לא מתחתן בשביל לשנות את הבן סוג, או מתפשר עליו רק כי הוא ברירת מחדל.

ואם מתחתנים בצורה כזו- לפעמים פשוט  אי אפשר  לעבוד כי אין בסיס ראשוני, וזה ישפיע על הנישואין במוקדם או במאוחר.

נ.ב מה דאת חושבת תשובה מכובסת, קודם כל עבדו עליה ובררו מילים. דבר שני היא מבוססת על חיי נישואין אמיתיים בהחלט. 

בחירה שלך איך להתבונן בה.

ואם הייתי יודעת שכך את חושבת- הייתה נחסכת לי רבע שעה של כתיבה ועריכה

על תקשורת או על מציאת חן.

אבל הן ממש לא טועות.

רוב האנשים שנשואים ובאושר, לא התחתנו עם תקשורת מושלמת. אלא עם תקשורת יחסית בסדר, לא מושלמת, מציאת חן בסיסית טובה, לא בהכרח פרפרים ואהבה עמוקה.

לא מתחתנים עם מוצר מוגמר, להיפך, החתונה היא רק תחילת המסע, עד כדי כך שכמעט כל הנשואים לא זוכרים מי ומה הם היו לפני החתונה.
 

התקשורת תשתפר אם תעבדו עליה, אהבה תגדל ככל שתשקיעו בה.

החתונה היא לא שיא ההתאהבות ומשם האהבה והכיף דועכים (אצל הרבה זוגות לא מוצלחים זה ככה)

להפך, החתונה היא בסיס מספיק טוב (ממש ממש לא מושלם) שממנו משתפרים יחד.

התקשורת שלנו אחרי יותר מעשור לא דומה בכלל בכלל לתקשורת שלנו בדייטים.

הפרמטר הכי חשוב בעיניי זה מציאת חן/משיכה ולדעת שיש עם מי לעבוד.

משם החיים יובילו אתכם לאן שיובילו.

שכל מי שרוצה אותך את לא רוצה אותו, שהגברים שאת יוצאת איתם לא מושלמים אבל סבירים, ושכל פעם הקשר נופל על משהו אחר ולפעמים די שולי, באמת כדאי לשאול את עצמך למה זה קורה.

דעתי היא שמתחתנים כי צריך משפחה, לא כי רוצים למצוא חצי שני. סה"כ השני עם מידות טובות? יש צורת הומור דומה? ערכים דומים? אז מתחתנים. תמיד יהיו יותר טובים, תמיד יהיו כאלה עם תקשורת יותר טובה, תמיד יהיו יותר יפים ותמיד יהיו כאלה עם יותר כסף. או במילים אחרות: החתונה היא אמצעי להקמת משפחה, לא המטרה.

וכן, זה נשמע לא רומנטי, ואפילו קצת מאכזב. אבל אלו החיים.

ובואי תשמעי עוד משהו: לא נעים לי להשוות: אבל אני מאד אוהב את הכלב שלי. ומה מיוחד בכלב שלי? כלום. כל כלב אחר שהיה נראה מספיק חמוד שהיו מביאים לי במקומו היה יכול להחליף אותו. ולמה היום זה הכלב היחיד בעולם שאם הוא חולה זה הורס לי את המצב רוח? כי הוא הפך להיות הכלב שלי, שבמשך יותר משנה אני מוציא אותו לטיולים, משחק איתו ומטפל בו.

מי שחושבים או חושבות שהם מיוחדים - שיצאו מהסרט, ומהר. מה שהופך אותך למיוחד בעיני אשתך היא העובדה שיום יום היא רואה את הפרצוף שלך ושאתה מביא יותר תועלת מנזק. לא משנה עם מי תחיי, כשתחיי איתו הרבה שנים והיחסים ביניכם יהיו סך הכל טובים, את לא תרצי שהוא יעלם לך מהנוף.

לכן, הבחור 80% בסדר 20% נסבל? אפשר ללכת על זה. אף אחד לא יוכל להבטיח לך שיהיה מושלם, בכל מערכת יחסים יש אלמנט של סיכון. לעומת זאת, הדבר היחיד שבטוח זה שאם מחכים למשהו מושלם - זה 100% להשאר לבד.

א. מה מונע ממך לקרוא את המשך התגובה? אולי בכל זאת יש שם משהו שיתן לך נקודת מבט אחרת.
 

ב. הקביעה שלך שזה לא נכון בעיני נשמעת מדי נחרצת. יש בפורום (לא רק בשרשור הזה) הודעות שכתבת שמעלות את האפשרות שאכן יש פה דפוס מסויים. זה לא מוכיח, אבל לדעתי בהחלט יכול לערער על הקביעה שלך.

וזה מאוד עצוב ..

לגבי צורת הומור דומה זה נשמע לי מעל ומעבר הלוואי

אני כל-כך שמחה שלא התחתנתי בגיל 21 שעד עכשיו אני אומרת תודה לה' על זה .

כי אם הייתי מתחתנת הייתי עצובה ..

לא מתחתנים כי אין ברירה מחריד בעיניי 

לי זה לא מתאים.

לגבי דפוס חוזר של הודעות ..

הופה אתה יכול להגיד מי אתה .. אני דיברתי על השרשור הזה לא ביקשתי שתהיה פסיכולוג

להתחתן כי מצאת מישהו שיש התאמה מספקת, גם אם היא לא מושלמת - זו המציאות.

עכשיו, את רוצה לדון רק על השרשור הזה? סבבה. אפילו בשרשור שפתחת יש כמה דגלים אדומים.

השאלה אם את מבקשת עצות פרקטיות, גם אם לא יהיה לך נוח לקרוא אותן, או שאת מבקשת תיקוף להחלטות ולרגשות שלך. 

וודאי שצריכה להיות ציפייה, הערכה ותקשורת טובה בין בני הזוג.

השאלה היא באיזה רמה. אדם שמטבעו נוטה פחות להעריך לא צריך להעריץ בצורה מטורפת, כי זה לא הוא.

מצד שני, יש היבטים שניתן לעבוד עליהם כדי לשפר את מה שציינת, לדוגמה עבודה משותפת על תקשורת, פיתוח של עין טובה. אבל בסופו של זה מתחיל מהרצון הזוגי להקים בית חדש אחד עם השנייה.

ממש מסכימה עם זה ..

אני גם מאמינה בעבודה שהיא ביחד אבל עד גבול מסוים אם זה מכווץ אותי פחות .. אם זה תהליך של למידה , הכרת הרצונות אחד של השניה , הקשבה אז כן

אביר נאה על סוס לבן לא יהיה לעולם, במציאות.

האדם שמולך, כמו גם את מולו, תמיד יהיה עם פגמים מסוגים שונים. אפילו אם אלה פגמים רק בגלל שאני אוהב מגבת ישרה ולה לא אכפת.

השאלה היא האם האדם שמולנו זה אדם שאנחנו מאמינים שנוכל לפתור איתו קונפליקטים שיבואו.

וברור לי שאת תיעלבי ותתקפי וכו' אבל המשפט האחרון שלך על עצמך הוא משהו שמאוד מורגש באופן כללי מהפוסטים והתגובות שלך בהקשר של זוגיות: את רוצה לשנות את האחר או לא לפגוש אותו בכלל. או שהוא מתיישר או שהוא מחוק. יש הרבה נוקשות בסיפור שלך.

זה טוב? זה רע? זה לא נורא? לא יודע, זו עובדה.

כי לפי מה שאתה רושם כן

אני מדברת על אנשים שלא הרגשתי שיש עומק רגשי אם זה בשיח איתם .. אין את המעבר .

כמו שיש אנשים שנתקעים על מציאת חן / כימיה מראה .. לי חשוב שיהיה הבנה .. שיח שזה כן יבוא בעומק רגשי מסוים

לא צריך להתחתן עם כל אחד. צריך להתחתן עם אחד מתאים , כדאי שנקודות ההשקה יהיו דומות. בפועל- עבודה וקניות מבוססות על רצונות ומחשבות עמוקות, זה לא סותר העמקת קשר חברי שמגלה זוויות נוספות אחד על השני... 

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ה בתמוז תשפ"ו 13:39

אהבת אמת.  

כשבבסיס אוהבים באמת ויש עין טובה אחד על השני (על נקודה טובה תמידית, מציאת חן שלא משתנית עם הזמן!) ואנחנו יחד ושותפים נאמנים אחד לשני,  יותר קל להתמודד עם מאורעות החיים שלא תמיד פשוטים וקלים (כל זוג יש לו את העניינים שלו להתמודד, החכמה היא לנהל את ההתמודדות כך שהיא תהיה קלה לעבודה כמה שאפשר)

ולפתח אותו  עוד גם בתור זוג בחיי הנישואין. 

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת

ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳

בהצלחה🫶 עוד יבוא יום בו תמלמל שמות של ניקים בחליפת חתן לוחצת

הן המומחיות ההכי גדולות בזה.

בחיי כמה שאני מתגעגע לסבתות מהעבודה שלי.. יותר מכולם

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה