היא ילדה גדולה ומוזמנת להחליט בעצמה האם אני "ברמה שלה", למה שאחליט במקומה?

ואדרבה "אין אישה אלא ליופי" אם זכינו גם ליראת שמיים וגם לחן, מה טוב

חוץ מזה לדעתי אני מאוד יפה (יש שיתווכחו) וככה גם אימא שלי אומרת

אחרי שפגשתי מישהי כזאת וזה היה חוויה מטלטלת מדי

אבל אחר כך החלטתי שאני אדם בוגר ויכול להתמודד עם יופי של מישהי

אבל כן לפעמים יש מישהי שבתמונה נראית בסטייל מאד גבוה וזה קצת מרתיע כי זה משהו שצריך לתחזק, או מצפה ממך לפחות להחזיק ברמה גבוהה גם כן

א. כי יופי לא מזיז לי

ב. אין לי רגשי נחיתות לגבי איך שאני נראה

ג. זה רק יגרום לי לתהות האם גם הפנימיות שלה יפה ואז מהבחינה הזאת זה יסקרן אותי, כלומר,אם אגלה שהחיצוניות שלה זה הופעה של הפנימיות רק אז אולי יתחיל לזוז אצלי משו

לא מזיז=אין לי משיכה

אבל כמובן שמזיז במובן מסוים כאמור

המציאות הפוכה

כי לי גילו

שאני מציעה לבנים בנות יותר יפות

הם נרתעים, יותר חוששים, יותר חסרי ביטחון 

ושאני שואלת מה הסיפור הם משתפים .. מפחדים הרבה יותר מדחיה שלה.

זה קורה לגברים אולי לך לא אבל קורה 

לוקח להם יותר זמן להגיד כן..

ומן הסתם היית עם בנים הרבה יותר ממני 

חוץ מזה אני נזכרת שהייתי באירוע ודווקא שבאתי ללכת הביתה הבחור פנה, שאלתי אותו למה דווקא בסוף האירוע? (זה קצת עירער אותי)

והוא אמר לקח לי שעות לאזור אומץ.

מה אני אגיד לך.. באמת בחור זהב והוא באמת מאוד התלהב ממני .

גם ראיתי שהוא בא ואז מתבייש אז הולך לרקוד ואז בא שוב מתבייש 

זה היה חמוד 

בלי קשר למראה שלה.

אם היא יפה ומוצלחת, זה פשוט עושה את זה יותר קשה.

הוא אמר לי משהו על זה .. אני לא אביך את עצמי פה פאדיחות לחזור על זה 

וחברה של חברה יצאה איתו והיא אמרה לי שהוא לא ביישן וזה קטע..

אז תעשה אחד ועוד אחד

וכל אחד על פי סט הערכים שלו נבחן אם ההישג/יתרון מאיים אליו או לא.

שעבדת עליהם אתה יותר בטוח בהם. גם אם יש חסרונות, אתה יודע מה הם. אבל חיצוניות אתה לא יכול לשנות, וזה גם בעיקר חשוב בעיני האחר, ואתה לא יכול לדעת איך אחרים חושבים עליך, לכן זה דבר שאתה פחות בטוח בו.

לפחות ככה אני רואה את פני הדברים.

זה עניין פנימי. גם בנוגע למראה אדם יכול לעשות את העבודה הזאת, כמו כל עניין פנימי שאפשר לעבוד עליו.

משנה.

זה כמו בן-אדם שיכנס רק עם גופיה ויתיישב בסעודת שבת, ויחשוב בראש שהכל בסדר, והמציאות מסביבו זה לא כך.

במיוחד בדייטים זה לא רק אתה, אלא יש מישהי אחרת.

אבל לא מכך שישפטו אותי 

אדם יתלבש בצורה מותאמת לא בגלל שלא יחשבו עליו משהו אלא בגלל שהוא רוצה שאנשים ירגישו בנוח לידו והוא רוצה לשדר להם יחס מכבד

אדם שבטוח בעצמו בעניין כלשהו, יהיה אכפת לו מכך שהאווירה תהיה מותאמת בשביל הבחורה אבל הוא לא יחשוש מכך שהבחורה תשפוט אותו על כך. הוא בטוח בזה גם בלעדיה.

'בושה' זה רגש פנימי של התקטנות בפני האחר. אני לא אומר שתמיד זה צריך להיות נוכח וצריך לזה מידתיות, אבל לא לסלק את המידה הזאת לגמרי.

הקטנת העצמי היא גם מורידה את האחריות (אם אני קטן אז אין לי אחריות, למה שיצפו ממני?), ואת האחריות אסור להוריד.

תודה גדולה לך, נראה לי שדייקתי את זה יותר טוב בזכות הביקורת שלך

האם לא מתקטן אצלו משהו?

כשאדם מתבייש מעבירות שלו, לא מתקטן אצלו משהו?

ברגע שאדם רואה תכונה מאוד טובה אצלו חברו הוא מסיק מזה שזה שייך אליו בצורה כלשהי ולכן הוא מתבייש בכך שהוא עדיין לא באותה רמה (או קרוב לשם במידת מה).

למידת הבושה יש שני קצוות. 

בקצה אחד - המצב של האדם עצמו. 

בקצה שני - המצב שהאדם מצפה מעצמו להיות בו. 

המתח שנוצר מהמרחק בין שני הקצוות יוצר את מידת הבושה.

אז כדאי להשיג את מידת הבושה בצורה שתהיה חיובית ותגדיל את האדם?

שיהיה מודע למה שיש בו ומה שאין בו, בלי להגזים לאחד הצדדים.

ושיעסוק בלהגדיל את הציפיות. 

כך ממילא האדם מרגיש קטן, זה בא ממילא, לא באופן אקטיבי.

ואם נחזור רגע לשלב הקודם של הדיון - אז בזה בעצם סלקת את מידת ה'בושה'? - לקראת נישואין וזוגיות

אתה מקשר בין בושה לשיפוטיות.

זה קישור נכון כאשר מדובר בבושה מאנשים אחרים.

אבל עיקרה של הבושה של האדם היא בינו לבין עצמו, לא צריך שיפוטיות מהסביבה כדי להיות ביישן.

(עניין הבושה מורחב בספר "לעשות את עצמך" של הרב ליאור אנגלמן. משם לקחתי את ההשראה לדברי, ושם זה מפורט ומוסבר בצורה מעולה)

צריכה להיות להיות רק להגדיל את עצמנו, אני חושב שזה דווקא בעיקר נועד להקטין את עצמנו.

נגיד, הבושה לא ללכת ערום ברחובות, זו בושה שבאה להגביל את עצמנו.

הבושה שהיא מונעת מחטא, זו בושה שבאה להגביל.

כשאתה עובר לשלב של הגדלה, זו כבר יציאה מתחום הבושה, לדברים אחרים שיכולים לפעול יחד אבל זה כבר שתי מידות שונות.

לא הבנתי את החלק האחרון, בושה יכולה להיות בין האדם לעצמו, אבל פה אנחנו מדברים על נושא שהבושה היא כן בין אדם לחברו, ותלוי בשיפוטיות שגורמת יותר בושה כפי שהגמרא אומרת: "אינו דומה המתבייש בפני עצמו למתבייש בפני אחרים".

להפוך אותנו לטובים יותר ולכן צריך להשתמש בצורה מדודה ומדוייקת בכל מידה למען המטרה הזאת, להיות אנשים טובים יותר. לכך התכוונתי שאמרתי "להגדיל". אנשים גדולים או טובים יותר, נו שויין. זה ההקשר שאליו התכוונתי בכל אופן.

 אם אדם מתבייש מחברו בכך שאין בו מעלה שיש בו, זה דבר חיובי מאוד אך תלוי מאיפה זה מגיע. אם זה מגיע מכך שהוא קודם כל מסתכל על עצמו ועל משהו חושב על עצמו אז זה מעולה ומבורך. אם זה מגיע ממקום שהוא רוצה להראות חן בעיני הסביבה וזאת כל המוטיבציה שלו - גם בזה יש עניין מסויים (כדי לשמר סדר חברתי בעיקר) אך זאת לא מעלה גדולה בכלל.

מהסביבה: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם".

התיקוני זוהר בבראשית כותב על 'בראשית' שזה 'ירא בשת' ומונה את זה כאחת ממדרגות ה'יראה'.

ולא צריך לצטט את הסוגיה בנדרים שאתה מכיר.

דווקא בבושה התנועה היא הפוכה, העולם משפיע עליו, כמו שהמהר"ל מגדיר בנתיב הבושה, האדם נהיה חומר לצורה.

אנחנו בני-אדם עם רצונות עזים וחזקים בפנים לבטא את עצמנו, אבל בסוף אנחנו חיים בעולם עם חוקי דרך ארץ, חוקים מדינתיים וחוקים תורניים. המידה והרגש שעוזר לנו לשמר את כל זה זו הבושה שפועלת מבחוץ עלינו, כמו צורה לחומר.

כמו שכתבתי, זו לא המידה היחידה בעולם, וצריך לדעת איך להשתמש בה בצורה שקולה.

אני מסכים שזה מידת פנימית שצריכה להתיישב בלב, אבל בסוף היא יותר נפעלת מאנשים ומקרים שקרו לנו, כמו חומר לצורה.

"יהי רצון שתהא מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם"

ריב"ז התפלל שיהיה להם מורא שמיים, מהקב"ה בעצמו, ולא מורא מבשר ודם. הוא רוצה שיהיה להם מורא שמיים לפחות כמו שיש להם מורא מבשר ודם.

מורא מבשר ודם זה לא מעלה גדולה, זה נטו כדי לשמר סדר חברתי בבחינת "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". (יכול להיות שריב"ז גם רמז למשנה ג' בפרק הראשון של מסכת אבות "ויהי מורא שמיים עליכם"

לא יודע אני מכיר את הסוגיה בנדרים אולי לא יודע את המקום, אתה יכול להביא.

אם יראה מבשר ודם עוזרת לאדם בעבודת ה', אז שישתמש בה. אבל אם אדם משתמש בה והוא חושב שהיא המעלה הנכספת זה ראוי לגנאי.

אני חוזר שוב להקשר של הדיון -

אני אמרתי "מה אכפת לבנאדם מהסביבה?" 

ענית לי בחזרה "אם כך, עקרת את מידת הבושה"

ועכשיו עונה לך שוב ואולי יותר מחדד - מידת הבושה האידיאלית היא אישית ולא חברתית. איש המעלה שרוצה לקנות את מידת הבושה צריך לדעת שהבושה זה בעיקר בינו לבין עצמו ובינו לקב"ה. בושה מבנאדם היא בבחינת "ולא הביישן למד", היא בושה שמשתקת את האדם. בושה אישית היא הפוכה - היא ממריצה את האדם לפעול ולהיות עניו וזריז.

חלק גדול מעבודת ה' של בנאדם זה גם לדעת לומר שהוא לא באידיאל והוא עכשיו במדרגה נמוכה. ורק אם הוא יגיד את זה יצליח לעלות. לכן אין באמירת הדברים הללו התכחשות לתחושות הטבעיות בעבודת ה'. התוכן הנ"ל רק באה לייצב את האידיאל. באמת ראוי להדגיש - צריך להודות יום יום לקב"ה על הבושה ה"לא-אידיאלית" שעוזרת לבנאדם לחיות בכך שהיא משמרת את הסדר החברתי. לא כולם צריכים להיות אנשי מעלה, וככה בנוי העולם.

לא התייחסתי למהר"ל כי לצערי לא למדתי את נתיב הבושה (בהחלט ראוי להתבייש על כך ;) ). במידה והמהר"ל מדבר על בושה מבשר ודם ועל המעלה בכך אז אשמח שתביא. במידה ואלמד את דברי המהר"ל בקרוב אוכל להתייחס אליהם.

אם משהו מרתיע אותי בתמונה , זה בחורה עם מבט רציני בלי שמץ של חיוך

שמעתי את המילה הזאת כמה פעמים ואף פעם לא הבנתי מה זה אומר

ומצאתי גם את זה:

בעבר היה ראשי תיבות של “פקידה צבאית”, וקיבל את המשמעות מהסטריאוטיפ של הפקידה הצבאית הממוצעת.

כיום פקצה זה ראשי תיבות של “פרחה קופצנית, צעקנית והיסטרית”. 

בתורה לא מוזכר יופיים של האבות לעומת של האמהות

הידע שלך היופי שלה

אני מספיק יפה בשביל שנינו

נותן לה בטחון בקשר

כיף לה להיות במרכז הקשר מהבחינה הזאת

יש סכנות בבן יפה

ככה היא לא דואגת שהמראה תהיה תפוסה

ובחורה אף פעם לא בטוחה שהיא יפה אז פשוט לא לעשות מזה סיפור..

אבל מהרושם שלי- אין לך מה להירתע כי בחורה שתתאים לך בכל מקרה תהיה כזאת שהיופי שלה בא עם המון פנימיות ופשטות ואתה לא תרגיש שזה מביא אותך לחיים של זוהר כמו שכתבת.

ההרגשה היא, שאנחנו צריכים לומר הלל,

אם היא הגיבה להודעה שלנו באיזה אתר/שדכן.

ולהדליק מנגל, אם היא דיברה איתנו בשיחה..

ולהתחיל לחלק בקלאוות אם היא קבעה איתנו פגישה.

ה' יעזור לנו מה יהיה

תענה תענה, לא תענה - מה קרה? בטח יש לה 3000 הודעות תוך יומיים מה כבר אפשר לצפות?

וככל שאני מכיר יותר

עוד יותר אין ציפיות

אבל זה כבר התווכחו איתי

כאן יש דעות שונות

כל מיני שרוצים להגיד

רק מה שנעים לשמוע ומנומס וכו'

ופוליטקלי קוררקט, שחושבים להרוויח איזה

נקודה בקרב הקוראות, ואולי מישהי תאהב

את מה שיכתבו אין לדעת

אם אני רואה כרטיס של בחורה שלא מוצא חן בעיניי אני לא מתעמק בו

ואיני מצפה מאף בחורה להתייחס אליי ברצינות תהומית בתור התחלה

אתה יודע לפני כמה זמן נסעתי ברכבת הקלה בירושלים, וישבה מולי בחורה מה־זה יפה, באמת משהו 1 ל־10K, בובה שלא תיאמן. ואז בא פקח ודפק לה דו"ח חבל על הזמן כי היא לא שילמה. מה שנקרא: "נו נו", סתם דמיונות.

חצי מהיופי בא עם הקשר, ואצטט בשם איזה ספר, שהשדכנים האפגנים אומרים, שהקול הוא חצי מהשידוך, ויש אומרים אף יותר.

וממילא כמעט כולנו "עלובי החיים", כל אחד ועניינו, מה אפוא כל הלחץ.

שאפשר לנסות להתעלם ממנו, אבל משהו יהיה פחות בטבעיות

איזה איכפתי אתה

כל הכבוד, זה גבר אמיתי

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).