בת 24, עם ילד אחד בן 4, לא מעוניינת בעוד ילדים.

גם גרים בסביבה דוסית שלמקבילים אלינו יש כבר 3 ילדים.

אני למדתי לסנן רעשי רקע ולהקשיב רק לעצמי.

נכון שזה מציק המבטים, האיחולים, אבל בכל מצב יהיו דיבורים ומבטים. גם אם תביאי ילד כל שנה, וגם אם לא תביאי אף פעם. תמיד יהיה לאנשים מה להסתכל, לדבר ולבחון..

בנוסף, צריך ללמוד לענות לאנשים בצורה שותלת שלא יהיה להם מה להגיב חזרה ויהיו מובכים מעצם האמירה שנאמרה. זאת מיומנות נרכשת, תנסי להכין לך כמה משפטים חזקים וקשים שאפשר להחזיר אחרי אמירות כאלה. 

דיברנו על זה בעבר ששתינו במצב דומה מבחינת מחשבה על ילדים...

בעלך באותו ראש שלך? גם לו מספיק אחד?

כי אצלנו לי מספיק אחד ובעלי רוצה עוד...

ליישר קו עם הסביבה הדוסית.

המבטים, הרינונים, העקצוצים מאחורי הגב עליכם - טבע העולם בקרב מי שהשקפת העולם שלהם שונה משלכם.  

בחרתם לגור בסביבה ששונה מהשקפת העולם שלכם.  

צריך ללמוד לענות להערות האלו.  

כנראה שרק שקר לבן יצליח להסיר ולהרחיק את הנודניקים והנשמות הטובות שמעירות - למשל ״עקב בעיה רפואית אסור לי להכנס להריון״ .

אבל מצד שני לעבור למקום אחר רק בגלל דבר כזה מרגיש לי טיפשי

שקר לבן - חשבתי על זה ולא רוצה. לא רוצה לשקר.

שהעולם יתמודד עם זה

אתמול אמרתי למישהי בקלילות " אה פשוט לא באלי עוד ילדים" והמבט שהיא דפקה לי של הלם תדהמה שוק

באופן אישי לא יצא לי לשמוע אמירות שקשורים לילודה משום כיוון, אפילו לא מההורים ב״ה (מקווה שימשיך..)

אז מאנשים זרים? נשמע ממש לא במקום...

"יש לבעלך בעיה בזרע? זה פתיר היה לנו את זה גם "

לא גברת הזרע של בעלי בסדר

"אולי את פוליציסטית? בדקת?"

"לכי לx אחרי טיפול אחד אצלה נקלטנו"

"יש לך אנדומטריוזיס ? או אדנומיוזיס ?"

"אולי כדאי שתלכי לפסיכולוג, זה לא הגיוני שאת לא רוצה עוד ילדים, אני עם שמונה ועדיין רוצה עוד " (שכנה בגילי עם שמונה הילדים )

נשמע לי ממש לא טיפשי להחליף סביבה.

זה ממש לא איכות חיים,

אלא אם בתחומים אחרים לא אכפת לך התערבות כזאת.

תוהה לעצמי אם למשל את מוציאה ילדים עם מגפיים בקיץ ישר שואלים אם אין לכם כסף לסנדלים או ההיפך..

אנחנו גרים בסביבה יחסית דוסית אבל עירונית,

יש קהילתיות ועזרה הדדית אבל בחיים אף אחד לא יעלה על דעתו להתערב לשני בדרך חיים ובטח לא לשאול כאלו שאלות..

המקסימום זה ששאלו אותי למה אני לא נוסעת להורים בשבתות כשבעלי היה מגוייס, או אם לא קשה לי הנסיעות לעבודה, וגם על זה אם אני עונה בכן ולא, אז משחררים..

אז בטח לא עניינים אישיים כאלו.

אז אם זה רק בתחום הילודה, יכול להיות שכשכולם יסיימו לשאול את כל השאלות שלהם, זה ישחרר אותך,

אבל אם זה לא מתקדם לשום מקום, זה לא כזה מופרך לשנות לסביבה יותר מכילה ופחות מתערבת

(אלא אם בכללי סבבה לך רמת המעורבות הזאת אחד בחיים של השני)

בדרכ בגינה אמהות אחרות מדברות בינהם ומשתפות וזה סבבה

אתמול בגינה שתי אמהות ישבו לידי ודיברו על הילדים שלהם ואז אחת מהם אמרה "אוי סורי שדיברנו על זה , זה בטח גורם לך לקנא שלי יש 9 ולך יש 2"

ואז אמרתי לה למה שאני אקנא עם אני רוצה 2 ילדים וזהו?

גם המבטים עלי ועל הילדים כעל מסכנים 

בעל האש של יום העצמאות לקחתי לי רק צלחת עם סלט כי לא הייתי ככ רעבה

ואז גיסתי ניגשה אלי : " זה בחילות של הריון? בגלל זה את לא אוכלת? תנסי x לי זה עזר"

וחמותי אמרה לי " תקחי כבד , זה חשוב מאוד לאכול ברזל שאת ככה "

ובקיצור מפה לשם כולם הסתכלו לי על הבטן

ברמה שגם בעלי ראה והתבייש

ומה קרה? סהכ יום לפני זה ירדתי על פיצה

עד שבאמצע העל האש בעלי אמר לכולם "תעזהו אותה היא לא בהריון " ונעלבתי קצת

גם בעלי אמר לי שחמותי מפעילה עליו לחץ להביא עוד ילדים

גם ההורים שלי עושים לי את "השיחה" כל אירוח אצלם מחדש- "יש לכם בעיה? נו אז אם לא תביאו ילדים, ילדים זה ברכה, ילדים זה שמחה" 

וכבר כמה פעמים הם התעצבנו עלי כי "את צריכה להביא לנו נכדים" כאילו זה התפקיד שלי

אגב זה לא שאני מתעסקת במקצוע תובעני או בלימודים, אני חוזרת כל יום בשלוש מקסימום ארבע, מביאה את הילדים הביתה מהצהרון לוקחת בבוקר

בעלי גם בעבודה לא תובענית וגם חוזר באותם שעות אפילו קצת לפני

כמו שבעלך ענה.

אני למדתי שאם אומרים בע"ה בקרוב אצלי,

אני עונה בע"ה שהמניעה תעבוד..

או אם אומרים לי אם אני לא שומרת הלאה, אני עונה כאילו ברצינות: לשמור לנכדים? לא חושבת, עדיף שמישהו יהנה מזה לפני כן..

זה חסר טאקט באופן קיצוניי

נגיד שהיית רוצה ילדים ולא מצליחה,

השאלות האלו חסרות טאקט באותה מידה לכל הכיוונים...

מה נסגר????

אני בדיוק כמוך, בת 30 והתחתנתי בגיל 21. ויש לי בן ובת.

וגם אני אחרי הבן לא חשבתי על עוד ילדים..

אחרי שהוא היה בגיל 3-4 אז בעלי התחיל לדבר איתי על עוד אבל הייתי בשלי..

לאחר שנה בערך הוצאתי את ההתקן וניסינו, ולא הלך, הריון לא צלח

הרצון גדל, ניסינו שוב ולא הלך

עד שזה הכניס אותי לדיכאון עמוק שזה מה שאני הכי רוצה בעולם

וכל חברה שמביאה ילד שלישי ומעלה אני אוכלת את עצמי מבפנים שבאלי גם. זה נורא להגיד אבל זו האמת .

ולכן אני מקנאה בך ! שאת במקום הזה בלב שלם בלי השפעה מבחוץ

ממה שאני קוראת זה נשמע שהוצאת את התקן בגלל הלחץ של החברה, וניסית להכנס להריון בגלל הלחץ של החברה

החברה יגדלו אותו?

הם יחתלו אותו ויעבדו בשבילו?

לא!

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡