אנחנו ממ ש לא משלמים כאלה סכומים

אבל גם גרים במקום שמאפשר

ובכל מקרה מתנה הז מתנה הז לא כשי לממן את הארוע

זה לא חתונה..

ופה נגיד עושים מן קומבינה כזאת עם טבח לש קייטרינג שמבשל באופן פרטי

אנחנו קונים את המוצרים ולו משלמים לפי שעות בישול

וזה יוצא ממממש זול

אבל באמת תלוי איפה גרים

גם למי שמקובל

פשוט לא מביאה מכסף שאין לי

ואין לי תקציב למתנות..

בטח לא במאות שקלים

לחברות טובות וכדומה בחתונות הבאתי מתנה

או לאחיות וגיסות בארועים

ואני לא ציפיתי מעולם שיתנו לי

עישתי חתונה מאוד פשוטה- מתוך אותו אידאל

אבל באמת יודעת שבחברות מסוימות הנורמות מאוד מבוססות ולא קל לא לעמוד בהן

ולכן מבינה את המורכבות💖

ובכל זאת חושבת שכל אחד יבחר לפי הרצון והיכולת יחד

לא ידעתי שהדבר הזה קיים.
 

קיבלנו לחתןנה

סט סכו"ם

נטלה מעוצבת

3 מגבות

סט כלי מטבח מהסטוק
 

לי זה היה ממש ממש מוזר.

מאנונימי כי הנטלה המעוצבת זאת בדיחה משפחתית שלנו.

לא זכינו לראות אותה והתקשרו אלינו אחרי החתונה לומר ששכחנו נטלה באולם. לא הבנתי מה הם רוצים.

וברובן השתמשנו ומשתמשים בחלקם גם הרבה שנים אחרי....

סירים פשוטים ששמרתי לפסח

סכין ללחם לשבת

כיסוי למצות שעד היום בשימוש....

סכום בשרי וסכום חלבי די פשוטים אבל היו אחלה לשנים הראשונות (מן הסתם הוספתי מאז סכו''מים אבל גם הישנים בשימוש)

בלנדר יד שעבד כמה שנים

מגבות וכד'

שמיכות ממש טובות

עוד כל מני דברים למטבח שעזרו לנו להתחלה

לא רואה מה לא טוב במתנות....

גם כי רגילה שמביאים כסף לחתונה ולא מתנות.

וגם כי בדרך כלל בחתונה כבר הבית מאובזר לגמרי אז נטלה, סכום, מגבות או בלנדר זה דברים שכבר היו בבית.

לווארט/חינה מביאים מתנות כאלה, לא לחתונה.

אבל זה עניין של סגנון ונורמה.

אצל בעלי בישוב זה מקובל מאוד.

אבל מהצד שלי זה ממש לא מקובל.

לבעלי זה היה ברור ולא מוזר.

אני לא הבנתי מה היציאה.

כי חיכינו לראות מה יביאו לנו

או שאנשים אמרו לנו שיביאו לנו

אצלנו את המתנות האלה מביאים בווארט ולכן בחתונה כבר הבית מאובזר.

כשיודעים שיש סיכוי לקבל דברים בחתונה אז כנראה מתארגנים אחרת.

צחקנו שזאת מתנה הכי יוקרתית

הכסף נגמר מזמן

הכלים כבר נשברו

המצעים התבלו.ורק היא נשארה אחרונת המתנות🫢😃

אבל ב"ה יש הרבה...

בשל משפחה זה תלוי, אצל חלק קונים מתנה יפה ואצל אחרים שמים סכום לא בשמים (תלוי לפי הציון של בעל השמחה)

גג קשקוש משילב

והבריתות בדרכ במסעדות או מלונות🙄

בהנחה שמנה באמת עולה לו 100₪

ובהנחה שהכל כלול במנה הזו.. יש כאלה שקונים בנפרד חדפ, שתייה ומלצרים.

יש גם מחיר לאולם/מקום..

בקיצור 150₪ לדעתי יפה ומכובד

אם הוא ממש רוצה לפרגן אז 200₪

זה 50₪ של שלום בית, לדעתי שווים את זה. 

אני מביאה 200 אם זאת חברה טובה אז יותר.

בעלי יכול להביא גם 400 לחבר לא הכי טוב לדעתי זה מוגזם אבל אני לא מתערבת רק אומרת לו את דעתי ונותנת לו להחליט לבד בסוף הוא מכיר את המנטליות בחברה שלו יותר ממני.

ועוד פחות מחתונה

כל אחד לפי הסכומים שנוהג

אנחנו שמים לחתונה 300-350

בר מצוה 250-300

ברית 200-250

זה לחברים

לפעמים למשפחה או חברים ממש טובים שמים קצת יותר

תלוי בקרבה

אנחנו מביאים כדי לתת מתנה, אצלנו המינימום זה 200 (לכל אירוע) אם אחד מאיתנו מגיע.

לברית לפעמים עדיף להביא מתנה ויוצא יותר זול אבל הטרחה שלי ללכת ולקנות לא שווה את החסכון....

אנחנו שמים 200 למרות שברוב האירועים אנחנו רק שותים מים/קולה כי זה לא בהכשר שלנו.

ובכל מקרה, לבעלי אני לא מתערבת כמה הוא שם.

הוא שם כמה שמחליט ואני סומכת על שיקול דעתו, כמו שהוא לא מתערב כמה אני שמה לחברות שלי.

גם אם עברו שנים מאז

במקרה שלכם זה אפילו קל כפליים כי הוא אפילו לא כיבד ולא הביא מתנה

אז אפילו 100₪ זה טוב

בזכותכן הורדתי אותו ל300₪ בדרכי שלום חח

המקום שאנחנו גרים פה והקהילה יש פה רף גבוה אז זה גם שיקול…

ואהבתי את מה שאמרתן כמה פעמים על לאפשר, שלום בית וכולי.

אני הייתי שמה 200 אם הייתי הולכת לבד.

אבל אם זה חשוב לו, העיקר שהגעתם לעמק השווה. 

המשפחה של בעלי גם עם רף גבוה, וזה סכום שקיבלנו מבן משפחה שהגיע לבד... לא חבר.

אז בטח שלא יותר מזה.

מרגישה צורך לאזן את התגובות🙈

(בחתונה חברים טובים שלנו שבאו לבד שמו בסביבות ה600₪+)

גם אצלנו שמים סכומים כאלה בחתונה

(ואני שונאת את זה)

ברור ששונה חתונה וברית.

אבל חברים טובים שמים גם 300/400 בברית..

אצל אח שלי לדוגמא חברים טובים שלו הביאו מעל 1000₪ בחתונה.

כל אחד והחברים שלו..

מכובדת ויפה, אבל שהייתה במבצע בחנות אז יצאה מחיר נח(משהו כמו 70)

לברית מקובל להביא מתנה ולא רק כסף כמו לחתונה, ולכן זה פתרון טוב ונעים..

שכשאנחנו הולכים לאירוע לבד- מי שהולך אחראי להחליט כמה כסף 'נכון' לו לתת.

הוא יכול להתייעץ עם השני אם הוא מתלבט וכו

כמו שהוא יכול להתייעץ עם חבר..

אבל למרות שהכסף שלנו משותף כמובן, ולמרות שכמובן שיש לנו מה לעשות עם הכסף- ההחלטה של כמה לשים היא של מי שהולך והוא בסופו של דבר הכי יודע כמה נעים לו לתת...

אצלנו ממש לא מקובל להביא מתנה, לא לברית לא לחתונה וגם לא לבר מצווה.

כנסת*

או הפרשת חלה..

אירועים שאין באמת מנות שצריך לכסות

שזה הנורמות

הארוע הוא שלי

השמחה היא שלי

האורחים כדי שישמחו איתי יחד

והאוכל כדי לפנק אותם

מתנה או כסף אם יביאו מבחינתי זה כדי להביע אהבה ושמחה

ולכן כל מתנה וכל סכום מתקבל בברכה ובהערכה ולא מובן מאליו

גם מתנה ב20שח

וגם מי שלא הביא כלום וטרח ופינה זמן וויתר על עבודה או טרח לחפש בייביסיטר לילדים וכו

כמה משמח שהגיע!! כמה מוערך!!!

זהו

אני לא כותבת לך אישית כמובן

זה נורמות מוכרות בכללי

אבל אני ממש נהיית עצובה מזה

ואישית גם לא מתנהלת ככה

ולא מעניין אותי מה חושבים עלי .. וגם לא חיה בחברה כזאת

אבל מעניין אם יש דרך לשנות נורמות בכללי

וחושבת שבציבור שאני בו זה פחות קיים העניין הזה. לחתונה שלי היו כמה חברים שאספו יחד כסף, כל אחד שם 20₪ וזה ממש היה נראה לי יפה שהם הביאו משהו, כי בכל זאת היו בצבא או לא עבדו באותה תקופה. אבל כשהולכת לחתונה חילונית או אפילו דתית אבל עירונית זה פשוט ברור שמינימום 400 שח לבנאדם (!!) וצריכה להתיישר לסטנדרט...

מזל שאין לי הרבה חתונות כאלה

כמובן שאם אהיה מוזמנת לאירוע גרנדיוזי אז לא אביא מתנה של 500₪ , אני לא אשמה שהגזימו

אבל כן מרגישה שצריך לכסות את המנה שאכלנו או לפחות להביא סכום זהה למה שהביאו לנו באירועים שלנו כדי שיצא שהחזרנו להם..

אלה נורמות שאפשר להבין מה עומד מאחוריהן..

אנשים מארגנים אירוע שלרוב לא יהיה פחות מ10 אלף, (תלוי באירוע כמובן) , אז אם כל האורחים יגיעו בידיים ריקות מהסיבה שהם באים רק לשמח וזה שפינו מזמנם צריך להגיד תודה- זו גישה מוטעת לדעתי, כי המארגנים אמנם הוציאו הרבה כדי לשמוח ולשמח (במקרה של בר מצווה נגיד)   , אבל הכסף הגדול היה על המנות, שיהיה אוכל טוב לאורחים..

אם אף אחד לא היה מביא מתנה אז כולם היו במינוס

דווקא להפך. אם כולם מביאים מתנה או כסף רק כדי לשמוח עם בעלי השמחה ובעלי השמחה יודעים את זה, אז מראש אנשים יתכננו ארועים בהתאם ליכולת הכלכלית שלהם.

אצלנו זה מאוד מקובל לתת מתנות ואם נותנים כסף זה סכומים נמוכים, פרט למשפחה קרובה. אף אחד במשפחה לא בונה על מתנות כדי לכסות כלום. את האורחים מזמינים בתור אורחים ולא בתור מקור הכנסה (סליחה אם הניסוח יצא לא טוב). את כל המתנות/כסף מעבירים לילד של השמחה ולא להורים שממנו, כך שגם אם מישהו מנסה "לכסות מנה" זה לא באמת מכסה...

את הארועים מממנים עם חסכונות. ברגע שהילד נולד פותחים חיסכון עבור בר/בת מצווה וחתונה 

ככה, לא בהכרח מה שעושים, למרות שזו התארגנות כלכלית מעולה

אני יודעת על הרבה שלקחו הלוואות כדי לארגן אירועים, בגלל שכלכלית לא יכולים לעמוד בזה.

וזה באמת לא נשמע טוב אבל האורחים באמת מקור הכנסה על הדרך , לא משהו שהמארחים מצהירים, אלא משהו שהאורחים צריכים לדעת חח

ואני אבהיר משהו- הלוואי שהייתי מסכימה עם העובדה שצריך להביא כמה שאפשר, הלוואי.

הרבה פעמים נאלצתי להביא סכומים שגבוהים לנו רק כי המארח היה אצלנו והביא כזה סכום, ופחות מתאפשר לנו להביא סכום גדול, אבל אי אפשר מוסרית להביא פחות.

ולפעמים העדפתי לא לבוא בכלל ולהביא פחות, כי לא צריך לכסות מנה שאכלתי ונהנתי ממנה . אבל עדיין להביא מתנה כי המארח הביא לי..

בחתונה שלנו למשל   , בעלי הזמין "משמחים" שהם באמת עושים שמח גדול בחופה ובכלל, ורובם היו נטולי יכולת כלכלית,  בידיעה שלא יביאו מתנה בכלל, והןא אירגן להם מנות במיוחד עבורם, מנות שלא נפסיד כלכלית אבל גם לכבד אותם במנות טובות ומכבדות אבל הרבה יותר זולות (לדוגמה חמגשית ב50₪ למשמח, במקום 210₪ לשאר המוזמנים)

מצ"ב שאת מעדיפה לא להגיע לאירוע ולשמוח איתם כי אין לך כסף לכסות מנה.

מקבלים הזמנה מקבלים קנס.

זה הזוי...

בעיני יש אווירה הרבה יותר נעימה כשזה לא קנס

שכל אחד עושה כפי יכולתו

יש אווירה יותר פשוטה ונעימה

אין צורך להרשים אף אחד.

הכל בסדר גם עם האוכל לא ברמה מי יודע מה....

אין חשבונות של כמה הוא הביא לי וכו

.. הכל הרבה יותר נקי ונעים בלב.

מודעת לזה שיש תרבויות שקשה לעשות שינוי כזה.

אבל שווה לחתור לשם 

ואני נמצאת בסביבה שכולם כאלה,

ודווקא בגלל זה אני מביאה בהתאם למה שהביאו לי, שזה בטוח פחות ממה שהייתי מביאה אם הייתי שואלת משפחה/חברים שבאים גם

זולים ופשוטים יותר

משו יכול להשתנות במשוואה של הקשר שלך לאירועים.

אנשים יבינו שאת לא באותה סצנה איתם

אשתף אותך שמרוב שלא אהבתי את הקטע של אירוע, מוזמנים, לחץ וכו- רציתי להתחתן ברבנות, ואמא שלי סרבה בתוקף.

ברית עשינו באולם מאוד צנוע עם אוכל מכבד

נכון?

גם זכור לי שהתחתנו יחסית באותה תקופה

בית כנסת

חצר

וכו

כי הם מביאים בדרכ 100/120₪ גג גג, ןגם עושים אירועים מאוד צנועים, אז באמת כיף לבוא

כי זה הדדי- אני מביאה כמו שהביאו לי ולא מרגישה מצפון על זה כי המנות בהתאם, ולא כואב בכיס 

אלה האנשים שבאמת באים לשמח ולשמוח. אז מה אם הם לא מביאים כסף?

כשאני באתי לחתונות שארגנו מנות משמחים זה היה מאוד לא נעים. 

גם אני חושבת ככה וגם הרבה חברות שלי

ואם אנשים יהיו במינוס בגלל אירוע שהם עושים שיחשבו טוב איך לעשות את האירוע ככה שלא יהיו תלויים בנדיבותם שח אנשים אחרים

אם היית יודעת שאין לך איך לכסות אותו בכלל?

משפחה קרובה בלבד

אוכל פשוט פשוט בעלות שאני מסוגלת להחזיר בקלות בעצמי

כי הז לא רק ארועים

זה בעיני קשור בכללי לתפיסת עולם

מבחינתי חלק מהערכים שאני מאמינה בהם זה צניעות

לא רק בלבוש

ארוע מפואר כמו עוגת יומלדת מטורפת או חגיגת יומולדת מנקרת עיניים-

זה הפך הערכים לשי

גם אם היה לי כסף

לא היתי משקיעה בשום דבר שמזין א הצורך הטבעי שקיים בתוכנו של לעשות רושם, של רצון ישעריכו אותי מתוך סממן חיצוני

הז מבחינתי מאכיל חלק פנימי שלא רוצה להעצים אותו

הוא קיים! זה טבעי. בכולנו

אבל כל הנורמות האלו

מייצרות חברה מאוד חומרנית ומאוד תלויה בערך העתמי שלה בסממנים חיצוניים

עצם זה שאם לא אפיק ארוע ברמה כלשהי יעריכו פחות או ירימו גבה וכו

זה מעוות בעיני

אני ב''ה גם לא חיה בחברה כזאת

וזה לא מקרי כי לא היתי מסוגלת להכיל את זה

כשעשינו ארועים עשינו לפי מה שמרגיש לנו שיהיה נעים לאורחים

שהאוכל יהיה טעים ובכמות מכבדת

כיף לי להלביש את הילדות בשמלות יפות אבל בתקציב שלנו ויבורך עלי אקספרס שמאפשר לכולם (ושיין כשיעשו תושבה😉)

גם בחתונה לשנו התנהלנו ככה

לא אומרת שצריך שהכל יהיה מכוער ואוכל פלסטיק כי מה חשוב גמשיות

ממש ממש לא

בודאי זה מרחיב את הדעת

זה משמח!!!

וגם אני בחתונה לא הסכמתי לחברים לתת אוכל לא מכבד

הדבר היחיד שהסכמתי היה שיהיה להם בופה ולא מלצרים כי זה הוזיל משמעותית..והיו לנו מלאאא חברים

אבל יש גבול פנימי

מעבר לכסף

שבעיני אם מודעים אליו בחיים

מזהים אותו

איפה

אני נפעלת כדי לעשות רושם

ואיפה כדי לשמח את עצמי ואת האורחים באמת

כנות עצמית

כשמחוייבים לנורמות החוש הזה מתנוון

פשוט נכנסים למערכת התחשבנות

כמה הוא הביא

כמה אחרים מביאים

כמה הביאו לי

באים לבד או ביחד

מה עלות המנה באולם הזה או אחר

וכו וכו

ולפעמים כמו תשואר גם לא מגיעים כי אין תקציב לרף הגבוה

אני לא מאמינה בזה

ולא מעודדת יישור קו כזה

נכון צריך אומץ

אבל קודם צריך שינוי תודעתי

באמת הלוואי והיה אפשר לגייס את התקשורת לעורר את הדעת על ערכים אחרים שנאבדים מתוך נורמות חיצוניות כאלה

הלוואי

אין לי פתרון

אבל בעיני זה שיקול מאוד מרכזי לאיזה חברה להשתייך

כי שוב

זה לא מתבטא רק שם

בחברה שזה הנורמות

או שזה הנורמות במשפחה

זה ממממש לא אומר שאין לה חיבור לערכים או לצנייות או לכבוד פנימי וכדומה

ממש מממש לא

אני בעיקר מרגישה צורך להעלות את זה לדיון חברתי כדי לחשוב מה יכל לשנות את הלופ שנכנסנו אליו מתוך הז

ואיך אפשר לעורר תודעה של שינוי שם

לא חלילה כשיפוטיות לאף אחד בכלללל

וסליחה אם זה נמשע אחרת ממ שלא התכוונתי

אצלנו מאוד צנועות כמו שציינתי ובאמת הרבה יותר נוח ופחות כואב בכיס כשיש להם אירועים

ויש משפחות שיותר אוהבות להשקיע, בין אם כי הם יכולים ובין אם הם רוצים להשקיע לילדים שלהם כי זה מה שהדור דורש לצערנו ..

וזה גם חברות, שהן מאוד צנועות, לא עושות אירועים,  ואפילו היו מקרים שהן עשו ברית בבית כנסת והזמינו רק 10 גברים וזהו.

אבל יש גם כאלה , שאני בתוכן, שעשינו ברית במקום קטן ומוצנע והזמנו את המשפחה שישמחו איתנו.

בלי אורות ורעשים, בלי בלונים ותפאורה. רק דאגנו למקום, מוהל ואוכל מכבד. ולמרות זאת, זוג צעיר לא יכול לעמוד בזה אם היתה רק הוצאה על האירוע הצנוע הזו. אז גם אם הביאו מתנה כל אחד של 100₪ זה כיסה.

זה לא חייב להיות קיצוני שאם אני עושה ברית עם משפחה, ולא עושה ברית בבית שלי ומזמינה פיצה לכולם - אז אני פחות צנועה מהם. פשוט מחפשים לשמוח במה שאפשר,

כי חס ושלום כשקורה אסון ומישהו נפטר, להבדיל, אז גם לא חוסכים, זה בלתי נמנע..

אז שנוציא רק על דברים שמחים אמן

אני ממש זוכרת שבווארט שלנו היה לנו חשוב להגיד להורים שאין לנו ציפיה לקבל מהם שקל.

אם יחליטו לתת- נשמח

אבל ממש לא מצפים

ובאמת- כל ספק שלקחנו - לקחנו בחשבון שיש לנו את היכולת הכלכלית לעמוד בזה (נתון חשוב- התחתנו מעל גיל 30 והיו לנו חסכונות..)

בעיקר התנהלנו לפי תקציב

(שכן... ההורים כן אמרו מראש את הסכום שהם רוצים לתת לנו והוא נכלל בתקציב..  אבל אם לא היו נותנים- החתונה היתה מתוכננת בהתאם)

וככה מאז כל האירועים שעשינו (2 בריתות עד כה... )

לא מצליחה להבין איך מתחייבים להוצאה כספית בלי שיש את היכולת לכסות אותה.

לגבי אירועים באופן כללי-

הלוואי והקורונה היתה עושה פה שינוי יותר משמעותי... האירועים היו הרבה יותר צנועים מומצומצמים

עד היום לא מבינה איך חתונות הגיעו ל500 איש ומעלה????

התחתנתי בגיל 18

בלי עזרה מההורים לא שלי ולא שלו לקחנו הכל יחסית צנןע ופשוט וכן מאוד ציפינו שהמשתנות יכסו והם אכן כיסו

אם כרגע המצב הכלכלי של זוג לא משהו מסיבה מסוימת

ויש בר מצווה או ברית או חתונה

בפועל אין מאיפה להוציא

אבל צריך

אז נכון יש להתאים את זה ליכולת כמה שניתן

אבל זה עדיין לקחת על עצמך אלפי שקלים שאין כרגע

ונגיד ברית או בר מצווה באמת איכשהו אפשר לצמצם ממש

אבל בחתונה יש עוד צד..אז זה מורכב יותר וגם סדר גודל של הוצאות גדול יותר

קיצר זה קורה

ואין המון ברירות

והלוואות ואפשר בסוף להסתדר ולצמצם פער

אבל זה בהחלט תרחיש מציאותי

אין מה לא להבין

לא כולם באותו מצב כלכלי

ואגב אני מדברת על ארועים צנועים ופשוטים

אבל עדיין עולים כסף

לא לסמוך על כיסוי מנה

זה נראה כאילו את בגישה שלי, שגם אם מצטנעים באירוע אז נשארים עם חובות והלוואות

ואז במצב כזה באמת זה מסתדר עם האורחים כאשר הם מכסים מנה, או לפחות מביאים מתנה כלשהי..

כי תחשבו על מצב שיש כמה חתונות או בריתות/ בר מצוות...

זה לא ילד אחד בודד למשפחה 

למה שבגלל שהם בחרו להביא כמה ילדים לי יעלה המון כסף?

תחשבי על מצב שיש לי בחודש אחד חתונה של בת דודה, בר מצווה אצל חברה וברית של אחיין

אז אני אמורה בחודש כזה להוציא יותר מ1000 ש"ח על מתנות?

לפי גודל המשפחה שלי וסדר גודל של מתנות שאת מתארת,

אני אמורה להוסיף לתקציב השנתי שלי 15,000 ש"ח חופשי למתנות

לא מתאים לי,

כשאני עושה שמחה - אני מארחת את האורחים שלי,

וכמו שלא לקחתי כסף מהאורחים שבאו אליי לשבת על העוף והמזגן והמים במקלחת

וכמו שבחודש שנהיה יותר לחוצים כלכלית אני לא אזמין משפחה גדולה לשבת כי בשבילי זו תוספת הוצאה שכרגע אין לי, ואם ממש בא לי אורחים - אולי אזמין זוג צעיר ולא משפחה של 10 נפשות,

או שאזמין אורחים אבל אגיש עוף ולא בשרבקר - כי זה מה שהתקציב מאפשר

ככה כשבאים אלי אורחים לשמחה, אני מארחת אותם, לא גובה מבם כסף, אני לא מסעדה

אני מזמינה מס' אורחים שאני יכולה לארח

ומגישה להם אוכל שיש לי כסף לשלם עליו (או שחסכתי את הכסף או שאני אקח הלוואה ואשלם בתשלומים- לא משנה, זו הוצאה שלי)

ומארחת אותם באולם שיש לי כסף לשלם עליו

וכשאני יוצאת למסעדה ומשלמת מאות שקלים - אני מעדיפה לבחור בעצמי את סגנון האוכל

לבחור את העיתוי והמקום

ואת רמת המחיר שאני מוכנה לשלם.

500 מוזמנים.. אין פה אלפי שקלים שצריך לכסות.

ועדיין, גם כשמתארחים, יש עניין לבוא עם משהו קטן כמו פרחים לבעלת הבית או עוגה..

לא באה בידיים ריקות לחמותי למשל..

תחשבי שיש כמה חתונות/בריתות/בר מצוות שכל אורח צריך לממן במקום רק את שלו.

אם לדוגמא אנחנו 5 אחים עם 5 ילדים לכל אחד. זה 5 בר/בת מצוות שצריך להתכונן אליהן מראש (יש 12 שנה לפחות, זה לא בא בהפתעה). או 25 ארועים שצריך לממן באופן חלקי, שיכולים להיות בזמנים שפחות מתאים לי כלכלית ובסכומים גבוהים ממה שאני הייתי רוצה להוציא כי אחי החליט להזמין קייטרינג יקר.

את גם מביאה סכום עבור כל אחד מבני המשפחה? כלומר 200 אם את הולכת לבד ונניח 900 אם הולכים כל המשפחה(200 למבוגר, 100 לילד)? כי אם כן עלול להיות מצב שמי שיש לו ילדים גדולים יותר יקבל פחות ויצטרך לשלם יותר.

ומה אם יש לי רק ילד אחד? למה שאצטרך לממן 21 ארועים במקום 1?

ולכן לרוב אנחנו הולכים בנפרד לאירועים, אלא אם כן מדובר בקרוב של בעלי שגם אני בקשר עם המשפחה.. ואז נבוא שנינו ונביא מתנה בהתאם

לגבי מימון 21 אירועים כשיש לך ילד אחד,

זה מצב נתון. אם ברוך ה' יש הרבה אירועים למשפחה אני לא אתחשבן איתם שלא יהיה אירוע מהצד שלי עד שהילד יחגוג בר מצווה ולכן לא אביא מתנה לאף אחד..

שורה תחתונה- אני לא אגיע לאירוע בידיים ריקות, בין אם מתנה ובין אם כסף.

ולצערי, גם אם לא אפשרי לי כלכלית אביא מתנה, פשוט לא אגיע ואז אוכל להביא פחות ממה שהביאו לי.

מה שמקובל מסביב

מצחיק להתווכח על זה מרוב שזה שונה

זה כמעט כמו להתווכח על מנהגים בין עדות/ מגזרים...

יתנו מתנות כמה שהם רוצים וכמה שמקובל

לדבר על זה כאילו זו חובה כי אם אם לא אשלם על המתנה שלי - אוי ואבוי ובעל השמחה ישאר בחובות - בעיני זה ענין אחר.

להפוך את זה לאידיאל..., לעשות אירועים מפוארים ולבכות שחייבים לכסות לי את המנה כי יש לי כמה ילדים? אולי שאני אשלם לאחותי קופת חולים כי יש לה יותר ילדים ממני והיא מרויחה פחות ממני?

שימי לב שבתחילת השרשור הרבה נשים ענו כמה כסף הן נותנות מתנה, רוב הנשים לא אמרו שהן לא נותנות

מה שמקפיץ פה נשים זה שמכניסים את ענין המתנות לאידיאל ולחובה

יש לי חברות שבסגנון של המשפחה שלהן נותנות מתנות של כסף

באתי לשמחות שלהן ושמחתי איתן בלב שמח בלי לשלם על המנה שלי

ואני יודעת בוודאות שהן שמחו שבאתי, שאני לא היחידה שלא "מכסה" את המנה שלה

ושהן העדיפו שאשמח בשמחתן ואירחו אותו בשמחה

בחברה בה את נמצאת...

אצלנו זה ממש לא מקובל אבל מכירה מקרוב אנשים שכן-

אם הם לא יתנו אוי ואבוי וכן- הם בונים על זה כשמארגנים אירוע...

אני יכולה להיות נגד זה עד מחר,

אבל אין איך לשנות נורמות של חברה...

אבל נכון

צריך לרצות

ברגע שאני אומרת 'אני לא חלק מהמשחק הזה' ומוכנה גם לשאת בהשלכות

לצד השני לא תהיה ברירה אלא לקבל את זה

יכול להיות שיהיה בדרך 'אוי ואבוי'

בעצם התפיסה שעומדת בבסיס ההתנהלות הזו היא שהמתנה שנותנים באירוע היא סוג של 'הלוואה', שבעל האירוע 'פורע' כשהוא מגיע בחזרה לאירוע שלנו.

בעצם, אם כולם מתנהלים ככה, אז זה אומר שה'תשלום' על אירועים של אחרים באמצעות המתנות שנותנים להם, עומד במקום הצורך לחסוך לאירועים הפרטיים שלנו כמשפחה.

כל פעם שהולכים לאירוע, זה סוג של חיסכון לאירועים שלנו. ואז כל פעם סכום 'קטן' (יחסית להפקה אירוע שלם), וכשמגיע האירוע שלנו - כולם מחזירים לנו בחזרה וככה אנחנו לא צריכים לממן על חשבוננו אירוע שצריך מאיתנו הוצאה גדולה בבת אחת, כי כבר 'שילמנו' על זה בתשלומים...

אבל באמת יש בעיה בשיטה הזו, שבאופן הזה צריך לתת לאחרים לפי הסטנדרטים שהם קבעו, שהם לפעמים מחירים הרבה יותר גבוהים ממה שהיינו מוציאים אם הבחירה היתה לגמרי בידינו.

ויש פה גם חוסר סימטריה כשלמשפחות שונות יש מספר ילדים שונה, ואז ה'החזר' לא תואם את ה'הלוואה'.

באופן אישי, אני מתחברת לגישה שכתבו פה על כך שיותר נעים לי לחסוך לאירועים שלי בעצמי ולא לצפות למתנות אלא רק לשמוח במי שטורח להגיע. וגם כשאני מגיעה, אני נותנת לפי היכולת שלי בלי לחשב איך לכסות את המנה שקיבלתי (ב"ה רוב הסביבה שלנו גם בראש הזה, אז זה יוצא בסדר...)

הרבה פעמים מי שמממן את האירוע זה לא מי שמקבל את המתנות (למשל בחתונות ולפעמים בבר/בת מצוות).

וככה יוצא שלא רק שההורים מממנים את האירוע של הילד שלהם, הם צריכים גם לממן (בתשלומים) את הארועים של הילדים של החברים שלהם.

אז בכלל כל מה שכתבתי לא רלוונטי.

ומסכימה איתך שבמקרה כזה זה הכי אבסורדי...

אני מזמינה אורחים להשתתף בשמחתי

שמחה בכל מי שמגיע

ולא מצפה לשקל

את הכסף מחשבנת מול עצמי ללא תלות שאולי יכסו

והגבתי קודם רק על המשפט שמישהי כתבה- שלא מבין איך מוציאים הוצאה  על ארןע אם אין תקציב

שום אירוע הוא לא הפתעה...

לחלק יש תשעה חודשים להתכונן

לחלק 13 שנה

ואפילו 20 שנה.

כן. זה עולה כסף- אבל נתנהלות כלכלית נכונה מתחילה בתכנון מקדים

הברית של הגדול עלתה לנו 5000 שקל... היה אירוע של 70 איש עם קייטרינג בבית כנסת, מכובד מאוד

אפשר גם להפיק ברית בהרבה הרבה פחות

אם אין לזוג אפשרות לעמוד בשום צורה בהוצאה שכזו (וזה יכול להיות גם בהלוואה) אז נשאלת השאלה מאיפה יהיה לו את היכולת לגדל את הילד...

אני ממש זוכרת ששמעתי פעם הרצאה של מדריך פעמונים שדיבר על התירוץ ' החודש היתה לנו הוצאה בלתי צפויה' ואז כשהוא מנסה לברר מה זה? לרוב זה דברים כמו טסט לרכב, ספרי לימוד באוגוסט, חגים וכו... שום דבר מזה הוא לא 'לא צפוי' לרוב זה פשוט בגלל שלא נערכו לזה- למרות שידעו שנה מראש שזה יגיע.

למעט הוצאות בריאות בלתי צפויות- שגם להם אפשר להיערך מראש עם חסכון ל'הוצאות בלתי צפויות' אין כמעט דבר כזה הוצאה בלתי צפויה.

תרבות ה'יהיה בסדר' היא רעה חולה בחברה הישראלית

הלוואי והיה פה חינוך לכלכלה נבונה כבר בתיכון

כי נכון

כשהפרנסה היא בראש סדרי העדיפויות א זמתנהלים נכון כלכלית וחוסכים

ועובדים בעבודות מכניסות

וכו

אבל כשיש בראש הסדר עדיפויות דברים אחרים שבתקופה הנוכחית יותר חשובים לנו כזוג אנו בוחרים בהם במודע..

נגיד זוג שרוצים כמה שנות אברכות

או מיהשי שרוצה להיות עם הילדים בעיקר בבית בשנה הראשונה

או רצון ללמוד מקצוע פחות רווחי שחשוב להם

או לגור במקום יקר בשביל שליחות

וכו וכו

אז כן היכולת לחסוך ולהשתכר מספיק עלולה להפגע

יכולה להגיד שהיו לי תקופות שבחרתי בזה במודע ובהבנה לזה שיהיו לנו פחות אמצעים.והז מה נשכון לנו כי כך וכך

כלכלה נכונה זה חשוב ואני מבינה ומסכימה עם דבריך

אבל זה לא הכל

ומותר לבחור גם להחסיר שם

לא מדברת על להגיע לרחוב ולחובות ענק וכדומה

וזה גם לא אידאל כמובן

אני בעד חשיבה חכמה וחסכון וראיה קדימה

אבל יודעת גם שלכל אחד מסלול אחר

והתמודדויות שונות

וזה בסדר

אני ממש נגד לצפות שיממנו לי שקל

ועוהש ארועים ללא כל ציפיה או קשר לאף אחד אחר

גם החתונה שלנו היתה נטו לפי היכולות- מאידאל

בפשטות אבל מכובד

ובשמחה

בוחרת ככה לפעמים

(לא תמיד אגב)

אבל לגמרי מסכימה עם הלקחת אחריות על התוצאות

על פני שפע כלכלי

אבל בתנאי שמודעים למחיר ולוקחים אותו בחשבון

וכשזה מגיע על חשבון הציבור

המשפחה

או צרכים בסיסיים של הילדים

זה כבר בעיה

לא צריך תמיד לרדוף אחרי הכסף

ממש לא

אבל כן צריך לעשות בחירות אחראיות

בלי אבל

לגמרי מסכימה איתך

בעיניי היא להוציא פחות מההכנסה.

אם מוציאים יותר מההכנסה, נכנסים לחובות ונמצאים בתחושה של חסר תמידי.

אם נמצאים תקופה ארוכה בהתנהלות כלכלית לא נכונה (לא משנה מה הסיבה) יכולים להיכנס ללופ של חובות וחסר ולעיתים לא מצליחים לצאת ממנו, ככה שהמחיר עלול להיות גבוה ולהשפיע הרבה יותר ממה שנדמה.

עד עכשיו דיברתי בכובע של בעלת האירוע

ועכשיו בכובע של המוזמנת

אני אוהבת לתת לאהובים שלי...

מכל הלב

באמת באמת

אם יש לי את היכולת לפנק מישהו- זה ממש ממלא אותי

זה לא מסתכם רק בצק לאירועים

אני אוהבת לעזור עוד בשלב ההכנות

אם זה ביעוץ לגבי עיצוב, עזרה מול ספקים, תסרוקות לאירועים- מה שאני יכולה

אבל זה בדיוק הענין- מה שאני יכולה

יש לי אחריות כלפי הבית שלי, הילדים שלי

ואני לא יכולה להרשות לעצמי לתת מעבר ליכולת שלי

גם כלכלית וגם פיזית

זה הכל מתחיל ונגמר במילה אחריות

הן כמזמינה

והן כמוזמנת

ממש ללמוד ממך!

לי מאוד קשה לממן מנות (נפשית. כלכלית ב"ה בדרכ לא)

אני יותר אוהבת לקנות מתנה מהלב ועם מחשבה. בצד מסויים של המשפחה ממש בונים על זה שהאורחין יממנו את האירוע וממש קשה לי עם זה.

גם אני מארגנת אירועים בהתאם למצב הכלכלי שלי.

אגב מאמינה שגם אם היה לי יותר כסף הייתי מעדיפה אירועים פשוטים..

אני לא מביאה כסף אף פעם!!

לפעמים מתנה וגם זה לא תמיד.

אני מפנה מהזמן שלי משקיעה דלק בייביסיטר ערב חופשי... לבוא ולשמוח איתם.

אפשר להגיע עם מתנה, אבל בלי להתחשבן ולבדוק בהיסטוריה מי הביא לי כמה...

ממש מעצבן אותי הגישה הזאת 

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

במיוחד אם יש לך החזר

ושולחת רק כשמתאים לי.

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

עד סוף יולי, בלי צהרון.

בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....

ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!

ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.

שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

1. לא

2. כרווקה היו לי כמה.  מאז הנישואים ובנסיבות החיים, אין לי.  בשנים הראשונות לא חיינו בקהילה, אלא סתם בעיר.  בהמשך עברנו דירה וחיים בקהילה, ויש שכנות טובות וחיי קהילה, אך כנראה גם עניין של אופי.  אין לי חברות ממש קרובות.  

זה לדעתי בעיקר עניין של אופי וטיפוס… רואה את החברויות והקשרים בקהילה שבה אני חיה.  

1. מעט מאוד

2. כמעט תמיד ככה. באולפנה היו תקופות של יותר ותקופות של פחות.

3. רק מהעבר.

4. אין לי אופי שקט. אני חושבת שזה קשור לזה שאני במקצוע גברי אז אין לי כל כך אפשרות ליצור קשרים בעבודה ובנוסף גרים באזור לא קהילתי עם אוכלוסיה לא מאוד קשורה אלינו. יוצא שכמעט בכל מקום אני יוצאת דופן. אני תמיד במחשבות האם זה ישתנה אם כל מיני גורמים חיצוניים ישתנו למשל מקום מגורים אבל לא באמת בטוחה שזה תלוי בזה.

1. כן ב"ה יש לי חברות טובות

2. כן, בכל שלב בחיי רכשתי לי חברות. שזה מפתיע כי אני טיפוס שקט. אבל רק אומר שעם חברות מהעבודה לא שמרתי על קשר

3. חברות מהעבר. יש לי 3 חברות מהיסודי (אחת למעשה חברה של חברה, אבל כיום אנחנו חברות בזכות עצמינו), חברה מהאולפנא ועוד 4 חברות מהאוניברסיטה. היו לי חברות גם בעבודה/ בשכונה, אבל איתן הקשר לא נשמר/ רופף יותר

4. לא קשור לאופי שקט, אני שקטה וב"ה מוצאת בסוף חברה.. לי מספיקה חברה אחת אין בי שאיפה כזאת שכולם יתחברו אליי ואהיה מקובלת או משהו

5. שאלה טובה... א. להיות את עצמך האמיתית, לא חייב על ההתחלה. ב. להיות בקשר רצוף, עדיף יומיומי, ואז נוצר משהו עם בסיס חזק. ג. להיות דומות יחסית באופי אולי.. ואולי לא. אולי תחביב משותף

באופן כללי מרגיש לי שאת החברויות הטובות שלנו אנחנו מבססים בילדות ובנערות אז אנחנו יותר כנים עם עצמינו ועם הסביבה וגם מבלים יותר זמן עם האחר

2 כן

3 ממקום העבודה הנוכחי + אחות שהיא חברה טובה

5 בעיניי חברות זה פונקציה של יכולות חברתיות

שתלויות גם בתכונות מולדות

גם במודעות עצמית/ סביבתית

וגם בעבודה עצמית

תכונות שעוזרות ליצירת חברויות

יכולת תקשורת טובה

פתיחות

כנות

הבנת תקשורת לא מילולית ושפת גוף

(לי תמיד היה קל להתחבר

אבל לא תמיד לחברות הנכונות בשבילי

אחרי עבודה על מודעות ועוד

הגעתי לחברות שנכונות בשבילי

שנותנות לי ערך מוסף (וגם אני להן))

1. כן

2. כן

3. החברות הכי טובות הן מהאולפנא, והן תמיד יהיו "הבסטיז" שלי. חוץ מזה יש לי חברויות פחות עמוקות המהווה. למרות שעכשיו אני בזמן תהליך מול גיסה מול קולגה שלדעתי אנחנו יכולות להיות חברות ממש טובות. אני צריכה לעבוד על השריר של פיתוח חברות משמעותית כי בשנים האחרונות רק שאמרתי חברויות טובות מהעבר.

5. לא להתבייש. קודם כל להאמין בעצמך שיש לך מה לתת לקשר. אח''כ, לזהות מישהי שלדעתך יש פוטנציאל טוב לקשר משמעותי ביניכן, ולהשקיע. להתעניין, כאשר יש לה משהו משמעותי לשאול אח''כ איך היה, להתקשר להתייעץ על דילמות שלך ועוד דברים שמזמינים קשר. די מהר אפשר לראות אם היא גם מעוניינת. הרבה בנות רוצות חברות ואני חושבת שלרוב תהיה הענות טובה

תובנה: חברות זה עשוי להיות אחד הנכסים הכי משמעותיים לרווחה הנפשית ולתחושה ש"יש לי מקום", בשבילי זה שני במעלה אחרי בעל, אפילו לפני משפחה בדברים מסויימים... בעיניי שווה מאוד להשקיע בזה 

1. כן, מעט

2. כן, יותר

3. מההווה

4. מבחירה. החיים עמוסים ואין לי אנרגיות לעוד קשרים להיות מושקעת בהם.

5. להשקיע בזה. כמו שמשקיעים בלחפש עבודה. למפות את האפשרויות, להשקיע בקשרים, להתעניין, להיות נחמדה גם כשאין הכי מצב רוח, להיות קלילה, זורמת, לא להתעקש על דברים. פחות משנה מה התוכנית הקהילתית כמו שחשוב עצם המפגש.

קלילה גם כשצריך להביא דברים. מגש פירות/ ירקות/ עוגה בחושה/ מרק? לחשוב על דרך לעשות את זה קליל וזורם.

להיפתח ולספר על עצמך דברים. אם יש הרבה דברים שלא מתאים לשתף, לעשות רשימה של דברים שכן אפשר לשתף ולשלוף אותם כשצריך, או להוביל את השיחות לשם. יש מלא, רק צריך חחשוב על זה ככה.

להשקיע דרך חברים של הילדים, אחלה הזדמנות להרחיב את המעגל. גם בזה להשקיע, לא מספיק רק להזמין. לשלוח תמונות תוך כדי, ולשלוח הודעה מסכמת עם טאצ'אישי, עם מחמאה אמיתית על הילד המתארח.

למשל:

תודה ששלחתם את x, היא וy שיחקו נהדר יחד. איזה מדהימה היא איך היא אוספת אחריה את המשחקים/ איך היא הייתה רגישה כלפי האח הקטן/ איך היא אמרה תודה יפה/ איך היא זורמת עם הכל/ איך היא משתמשת בשפה גבוהה וכו'.

זה ממש חמוד מצידה, נשמח לארח אותו/ה שוב.

ללכת לבית כנסת.

לשלוח מחווה קטנה (עוגה, חלה לשבת) לשכנים לרגל מעבר דירה/ שמחה וכד'.

יש לי הרבה חברות של פטפוטים יומיומיים, אבל אין לי חברות של דיבורי עומק, ואני גם לא מרגישה צורך בזה כרגע.

לא נוח לי לחשוף דברים פנימיים מול אנשים אחרים.

אז זה נקרא שיש לי חברות טובות או לא?🤔

אז זה מעולה.

זה באמת לא משנה מה "נחשב" אלא מה חשוב לך...

א. יכל להיות שבגלל שאני אדם יותר שמחפש עומק בקשר משמעותי..ושיחות נפש ןכדומה אז יותר קשה למצוא.. ?

אני סבבה בפטפוטי גן שעשועים ושיחות של אמהות ועל כל דבר.. ממ שזורמת.. אבל..כלום לא קורה מזה

גם ככה מעט נשים בגילאים קרובים אלי..

ועד שנגמד רואה מישהי אחת או שתיים שאולי נראות לי מעניינות

אז מדברות פעם אחת.. וזהו.. אולי שנה אחרי נפגש שוב אז כאילו איך אפשר ככה לתחזק

עם שכנות שלי לא עובד

אחת משדרת חוסר עניין מובהק

ואחת נחמדה ואנחנו מדברות אחת ל בגינה ולפעמים מזמינים אותם אלינו לחגים או לסעודה וגם הם

אבל..היא שונה ממני באופי ואני מדברת איתה ומרגישה בנח אבל לא מעבר..

וזהו..זה מה יש

מגיעה לערב נשים לפעמים יהיו שם כאלה שמכירה ואדבר איתן קצת..אבל זה שיחות ''לפני' אחרי' ..לא רואה אותן ביומיום

קיצר מרגישה שעושה מה שיכולה

אבל אם אין מצע למפגש כלשהו אז איך...?

ב. וגם מסקירה מהצד לא מוצאת הרבה או כמעט בכלל כאלה עם פוטנציאל

וזה תמיד ככה

בעבר היו לי כמה חברות ממש טובות אבל הק'ר התמוסד מדיבות שונות עם השנים.. מצידן..אני תמיד ניסיתי

יש דבר כזה בררנות בקשרים?

מנסה להבין מה לא עובד אצלי ולמה

מרגישה ממ שלבד בעולם חוץ מבעלי

אין לי אגב קשר עם משפחה לכן זה יותר מורגש לי

(המשפחה זה סיפור אחר

 לא קשור אלי..מורכב..)

צריך לרוב סיטואציות יותר משמעותיות מגינה/ שכנות/ ערב נשים

צריך אינטראקציה יותר מעמיקה כמו חברה בעבודה שפוגשים ומדברים איתה הרבה

(אני בררנית בקשרים ועדיין יש לי חברות כי יש לי אינטראקציה יומיומית עם הרבה חברות

אז יש מבחר מספיק גדול ומספיק הזדמנויות לקשרים)

א. לא חושבת שיותר "קשה" מבחינה שאין בנות כאלה (לדעתי יש נשים רבות שכן מעוניינות בקשרים עמוקים) אלא שזה תהליך יותר משמעותי לבנות קשר כזה. לפעמים יש "קליק" עם מישהי ולפעמים משהו נפתח אחרי כמה שיחות. מה שכן:

א. לא לפחד לפתוח את הלב ולהעלות נושאים משמעותיים. כמובן שאם יש משהו מאוד אישי ורגיש לא תעלי אותו במפגש ראשון עם מישהי, אבל יש גם דברים אישיים ועמוקים שהם לא רגישים, ואם מעיזים לשים את הלב יש יותר סיכוי להתפתחות. מה שכן, בתור התחלה צריך נושאים שאת מספיק "חזקה" בהם, שגם אם תקבלי תגובה מאכזבת זה לא ישבור אותך.

ככה גם אחרי שיחה- שתיים תדעי כבר אם זה מישהי "בקטע" שלך או פחות.

ובאמת צריך מצע למפגש, מאוד קשה בלי...

יש מצב מקומות בחיים שאת פוגשת נשים באופן קבוע?

ועוד משהו- לבוא בלי התנשאות. אבל באמת. גם אם מקבלת בהתחלה תגובה שנראית לך שטחית, או לא לעניין, או שבכללי זו נראית לך אישה לא מספיק אינטליגנטית, לתת צ'אנס. להקשיב, להתעניין. לפעמים תופתעי לטובה.

כלומר, אני רואה שלרוב קשרים עמוקים הם כאלו שבוססו על היכרות רחבה.

כלומר זה לא שמכירות, מדברות פעם ב, ובפעמים האלו ממש מגיעות לעומק (היה לי קשר כזה, אבל אחד, ולא יודעת אם הייתי מגדירה אותה חברה טובה)

לרוב זה קודם שאנחנו מכירות בצורה תדירה יותר, חוות אחת את השניה בשגרתיות, מדברות על הא ועל דא, והתמונה הולכת ומעמיקה עם הזמן, כך שבאיזשהו שלב כבר ממש נוח לצלול לעומק וזה בא טבעי.

לכן לטעמי, כדאי קודם לפתח קשרים קבועים, על בסיס כמעט שבועי אפילו (זה יכול להיות גם אמהות בגינה, חברות לעבודה, ללימודים, וכו)

ומתוך כך מגיעה היכרות גדולה יותר וגם נוחות בעומק.

נגיד את מדברת עם מישהי שאת מיודדת איתה, ואתן מדברות טיפה על העבודה

ופעם אחרת טיפה על הבעל

על המשפחה

על הילדים

על כל מיני

התמונה הופכת למפותחת יותר עם הזמן

ואז גם העומק בא

יצא לי מסורבל, מקווה שהבנת את כוונתי

ממש מילה במילה, לא הצלחתי להגדיר לעצמי כל כך יפה את מה שכתבת.

בה יש לי קשר עמוק עם אחותי ועם גיסה, וזה נותן לי את העומק שתארת שחסר לך.

אבל כל השאר זה רק שלום שלום, גם עם שכנות או חברות שכן יוצא לדבר, זה עדיין שטחי וכל שיחה מלווה בהרבה עצירות לילדים ולחיים.

אני ראיתי ששיחות עמוקות וארוכות ומספקות יותר קל בטלפון

בשעה מאוחרת

תוך כדי כלים, כביסה, הליכה

אני חושבת ששום דבר לא בסדר אצלך

יש לך נפש עמוקה ומלאה שמחפשת קשרים משמעותיים

למצוא חברות זה לא פשוט בכלל, אבל שווה את ההשקעה, התפילה, והסבלנות

1. יש לי כמה בודדות

2. בעבר היו לי יותר כמובן, בתיכון בסמינר. אבל כשאין מסגרת מחייבת שנפגשים יום יום לא הצלחנו לשמור על קשר כ"כ

3. רובן מהתיכון, אחת קרובת משפחה

4. 

5. זה מאוד קשה, צריך מסגרת קבועה לחברות וקשה ליצור אותה מהאוויר. 

אולי עדיף להעמיק את הקשרים בתוך המשפחה אחיות/ גיסות וכדו'

יש לי כוח לבית, לילדים.
אבל לשבתות, חגים וכו, לא נישאר לבד. תמיד יזמינו אותנו או שאנחנו נזמין
וכרגע זה מספיק לי.
והאמת 2?
יש לי חברה בשכונה,

 לא שקטה בכלל בכלל, מלאת רוח, דיבורים, וצילצולים, תמיד בגינה למטה תדבר עם מישהי, אף פעם לא לבד.
ואם שבת או חג היא תרצה להזמין או להיות מוזמנת, זה לא קורה וזה מתסכל אותה. 
האמת שגם אני אף פעם לא מזמינה אותה, היא רועשת ודוברת אוור, כנראה שזה מציק לא רק לי.

ככה שמימד של אופי שקט או לא- כנראה לא זה קריטי ליצירת חברות.

1. כן

2. כן

3. גם וגם

4. אני חושבת שלב פתוח, נגישות ואהבה אמיתית לאדם שמולך.

אגב,ראיתי שכתבת על מפגשים. יש לי חברות קרובות מאוד שלא פגשתי כמה שנים (!!) אני משקיעה בקשר איתן אבל לא יוצא לנו להיפגש ככ כי העומס בחיים וכו.. וזה לא גורע מהחברות שלנו לדעתי

וגם - יש כל מיני סוגים של חברות. יש חברות לפטפוטים ויש חברות לשיחות עומק. תלוי בחיבור ובקרבה

בעיקר מי שגרה בקרבתי, מהקהילה, קשר שנבנה לאורך השנים.

החברות מפעם יש קשר אבל ממש רחוק...

לשאלתך, אולי זה סגנון של מקום, תרבות... או לחילופין עניין של זמן.

את רואה שם בקהילה חברות שבקשרים אדוקים זו עם זו? 

1. יש לי הרבה חברות יחסית טובות אבל יש לי אחת שאנחנו ממש חברות כמו אחיות מדברות על הכל ועושות הכל ביחד

2. תמיד היו לי הרבה חברות אני משתגעת לבד

אניממש מעבירה צהרים עם חברות.

3הכרנו שהגדולות שלנו נולדו 5 שנים כזה

ורוב החברות מעכשיו הכרתי ב3 שנים האחרונות

לדעתי ממש זה פשוט להסכים להיות פגיעה זה לשתף יותר ממה שקורה/עובר עלייך וזה ממש קשה בגיל גדול כי יש בעל ויש פחות זמן לפתח את זה

ואני מרגישה שאם הזמן החברות גם נהיית הרבה יותר עמוקה.

וגם אני תמיד אומרת שזה ממש משמיים

אבל חייבת להגיד שלי זה שינה את החיים ממש ואני ממש שמחה שהשקעתי בזה זמן ואנרגיות 

1. אולי.... אבל הן חברות בגלל הצורך שלהן. לא חושבת שאכפת להן ממני באמת.

2. בכל מסגרת יש לי חברות לעת עתה כי זה נוח. לא חברות לחיים

3. אימהות של חברים של הילדים, קולגות מהעבודה

4. אני לא משקיעה בשימור קשרים מהעבר. אין לי סבלנות לזה. ומשום מה גם השכנות למשל יעדיפו את חברת אחרות שיותר קלילות ממני. אבל יודעות גם להיות חברות שלי כשזה מתאים להן.

אין לי עצות. לפעמים אני עוזרת לאחרות מתוך ידיעה שאם זה היה הפוך הן לא היו עושות את זה בשבילי. אני מקבלת את זה ועדיין זה צובט

שולחת חיבוק...

1. לא. חוץ מאחת שגרה בחול ובקושי מצליחות לתקשר אז לא יודעת אם נחשב. זה חסר לי מאוד.

2. לא. בילדות ונערות היה לי הרבה חברות. בפועל כשיצאנו מהמסגרות שהיינו ביחד הקשר התמוסס כי אני לא יודעת להחזיק קשרים.

4. נראה לי סוג של חרדה חברתית. אני נמנעת להתקשר ולשלוח הודעות כדי לא להיות חופרת. במקומות חדשים לוקח לי מלא זמן להפתח. למשל אני בעבודה הנוכחית כבר שנה פלוס ורק עכשיו מתחילה לפתח קשרים יותר משלום שלום. וגם זה לא מחוץ לעבודה. בשכונה אני בעיקר לא יודעת ליזום ומה אמורים לעשות עם חברות אם זה לא על בסיס חוויות משותפות.

5. מצטרפת לשאלה

1. כן, יש לי חברות שכיף לי איתן. אין לי חברת נפש קרובה קרובה (בילדות ובנערות היו לי כמה)

2. כן

3. בעיקר שכנות ונשים שאני עובדת אין צמוד עוד כמה שעבדתי איתן בעבר וחברות טובות טובות מהעבר שכיום הקשרים חמים בלב ומדי פעם נזכרות אחת בשניה אבל לא קשר יום יומי.

5- אני חושבת שלא הכל תלוי בנו, נראה לי שעיקר החברות שלי כרגע הן נשים שאני עובדת איתן ונוצרו בינינו קליקים טובים, איך זה נוצר? הרבה פרגון, עין טובה, פתיחות ושיתוף בחיים האישיים, התעניינות אמיתית בשניה, וזמן ביחד. מצד שני, יש נשים שאני עובדת איתן שעם כל זה לא נהיינו חברות ואם הייתי עובדת רק איתן אז לא היו לי חברות במקום העבודה שלי.

כנ"ל לגבי שכנות, יש כאלה שאני אפטפט איתן יותר ויש כאלה שפחות, יש כאלה שיזרום בינינו יותר וכאלה שפחות. הבסיס לרכישת חברות הוא זמנים להיפגש, לדבר ולהכיר בתדירות קרובה, אבל זה לא מספיק כי צריך גם כימיה וגם רצון ופניות של שני הצדדים להיות בקשר.

אם זה קרוב לך, ואם לא בכל עיר אמורה להיות תחנה לטיפול זוגי ומשפחתי שמציעה טיפולים פרטניים.

יכולה גם לעשות חיפוש "טיפול מוזל פסיכולוגיה עברית" ולראות אם יש מטפלים באזור שלך שמציעים מחיר מוזל יותר.

סי בי טי זה טיפול יקר לצערנו...

אבל פחות מקצועית

אלא אם יש לה הדרכה טובה

בנושאים רפואיים ולא נפשיים - יש ליווי והדרכה צמודים ולכן זה טיפול איכותי על ידי מומחים שמלווים את המטופל.

אלופה שאת רוצה לטפל בעצמך

עובדים גם על תהליכי המחשבה, עיוותי חשיבה וכדו'.

זה טיפול שנחשב יעיל בנושאים של דיכאון וחרדה בין היתר.

מה שכן, זה אכן טיפול' ישיר', מתייחסים ישירות לבעיה קונקרטית. זה מן הסתם לא מתאים לכולם אבל כאמור הוכח כמועיל במחקרים. וזה הרבה יותר ישיר וממוקד ולכן מספר מוגבל יחסית של פגישות עוזר, זה גם שיקול משמעותי, שלא צריך להתחיל עכשיו טיפול של שנה - שנתיים... 

הם טוענים שבמסגרת התוכנית הם יכולים לתת טיפול פסיכולוגי מרחוק בתווך הזמן המיידי של כמה ימים

אמשיך איתם נראה איך יזרום, מקסימום אלך לפרטי אחכ

מכירות את זה שהחיים באמת טובים? ב"ה לא חסר לי כלום, עבודה טובה, ילדים מדהימים, בעל טוב, בית הכל ועדיין לא טוב לי? אז מה נסגר? זה הכי מתסכל אותי😔 

גם אני הייתי שם

כל הכבוד שאת הולכת לטפל בעצמך !

לי הטיפול היה ממש הצלה/מתנה בשבילי

מקווה שתראי שינוי לטובה בע"ה ( לא טופלתי בcbt ) 

וכן אני מכירה מקרוב

הנפש שלך לא משקרת, משו חסר לה

יש את מה שעל הנייר, ויש את מה שבתוך הלב. והכל לדעתי יושב בפרטים הקטנים

איך שאני קוראת אותך - את מחזיקה המון על הכתפיים כמעט לבד, את עמוסה, יש אתגרים עם הילדים ועומס עם העבודה, אין לך הרבה זמן לעצמך.. זה כשלעצמו מספיק גם בלי כל הפרטים שאנחנו לא יודעות

לפעמים אנחנו אומרות לעצמנו "הכל טוב אז למה טוב לי?" כשבעצם אנחנו ממסכות ככה את הכאבים הפנימיים שלנו וחוטאות לעצמנו פעמיים:

1. אנחנו לא מאפשרות לעצמנו להרגיש באמת מעבר למסיכה החיצונית. מעין חשש מכפיות טובה כלפי הטוב האמיתי שיש לנו באמת אבל זו טעות. לא סותר שיש טוב וגם כזה שפחות.

2. אנחנו מתנגדות לתחושות האמיתיות שלנו וזה אוכל אותנו מבפנים וזה מה שיוצר את הדכדוך. יש חופש גדול באפשרות להכיר ולתת מקום לתחושות ולרצונות הפנימיים שלנו, להכחר את עצמנו מחדש,להניח את זה על השולחן ושיהיה מי שייקח את זה ויחלוק את זה איצנו ויקל מעלינו, והרבה פעמים מנגנונים של הדחקה, תחושה של "אין איך לשנות"/ זו המציאות ועם זה ננצח כובלת אותנו

אני מקווה שתמצאי את הדרך לטיפול מיטיב שיעזור לך להרגיש שמחה באמת ♥️

והוא לא מבין אותי ועוד יותר מתסכל ומכניס למחשבות של "למה אני כזאת" , במיוחד שכלפי חוץ אני די בסדר אבל הכל נאגר אצלי בפנים וקשוח ככה 

ובטח מכירה, זה נורמלי מאוד מאוד.

טוב שאת דואגת לעצמך.

ומשמח לשמוע שהם דואגים לטיפול מקוון בטווח של כמה ימים! איזה שיפור בשירות!

אם מתישהו תעדיפי פרונטלי בירושלים, או מישהי אחרת שמעוניינת, אשלח את המודעה. (מקום שעובד עם קופות החולים, אז זה בערך חינמי. לא ניסיתי בעצמי אבל התרשמתי לטובה)

זה תכלס מטפלים שמתמחים ב cbt

אז זה חלק מההכשרה שלהם

פיקוח של מטפלים בכירים בהכשרה

אני חושבת שכדי שיהיה טוב הרבה תלוי במה שקורה אצלינו בפנים. אם לא טוב לך, זאת הזמנה לעבודה פנימית. אל תרגישי לא בסדר עם זה. זה רק עוד יותר מגביר את הקושי.

כל הכבוד לך שאת מחפשת טיפול! בהצלחה רבה!!

כלומר הרבה זמן לא עשיתי כלום ועכשיו אני מנסה קצת וזה נחמד לי-

שוטפת פנים במים חמים ואז סבון עדין (משתמשת בסבון תינוקות אבל יש גם סבון פנים) ואז מים קרים- זה ממש עוזר לי להפחית חצ'קונים

ואז קרם פנים- עוד לא מצאתי משהו שממש ממליצה עליו 

בלילה לפני השניה. זהו

העור שלי מאד רגיש לשמש.

אני מנקה עם תרחיץ של נטרוג'ינה

ובגדול כמעט לא מתאפרת וגם אם כן בצורה מאד קלילה ולא כבדה על העור.

אני אוהבת לשים קרם לחות קליל אחרי המקלחת, משהו שקוף כזה, לא ממש קרם, שעוזר לשמור על הלחות כי לפעמים המקלחת מייבשת.

שוטפת בלילה (במקלחת בד''כ) את הפנים עם פילינג גרגירים כזה שמנקה את העור.

בבוקר שוטפת עם סבון (סתם אל סבון) ושמה קרם עיניים, סרום וקרם לחות.

קרם עיניים כי העור מתחת לעיניים רגיש יותר ויש כזה שקיות של אמהות עייפות, סרום כדי להחדיר את הקרם לחות וקרם לחות בשביל הלחות חח

בקרם לחות יש מקדם, שזה בעצם קרם הגנה. אני לא שמה בנפרד אלא זה רכיב מובנה בקרם ואני משתדלת לשים כל יום (גם אם לא יוצאת החוצה)

מציינת שאני מקפידה על זה יותר בהיריון כדי להימנע מפיגמנטציות שההורמונים יכולים לעשות לעור הפנים, במיוחד מקרינה (גם של מסכים).

משתמשת בג'ל פנים בוקר וערב

ואז קרמים שונים (הבהרה/ מיצוק/ מותאם לעור/ עיניים/ נגד אדמומיות)

פעם בשבוע פילינג ומסיכה

היו שנים ארוכות שלא השקעתי בשגרת טיפוח

וההבדל בעור שלי מאז שאני מתמידה (כמעט שנה) משמעותי 

שוטפת עם סבון ג'ל כל ערב, שמה קרם לחות איכותי בוקר וערב ופעמיים בשבוע קרם טיפולי פעיל עם חומצות, את כל התכשירים התאימה לי קוסמטיקאית וכל תקופה בודקים מחדש את הצורך לעור.

לפני כל יציאה לשמש מורחת קרם הגנה עם מקדם גבוה.

פעם הייתי מתאפרת כל יום כי היה לי עור אדמומי, מאז שהתחלתי להשקיע בעור בתכשירים איכותיים וטיפולי פנים כבר לא מרגישה צורך להתאפר, אני כבר לא מסוגלת להתאפר ביומיום ולא מבינה איך עשיתי את זה פעם😅 העור נהיה חלק ואחיד.

פעם בחודש חודשיים גם עושה טיפול פנים עם החדרת לחויות והבהרה.

הבנתי שקרם פנים של קליניק ממש טוב לבוקר ולערב

וגם סבון פנים לעור שומני או לא כל אחת מה שהיא צריכה

וכמובן קרם הגנה של דר פישר..

הסדר הוא ככה-

שטיפת פנים בבוקר

קרם לחות קליניק

קרם הגנה דר פישר

ובערב סבון פנים של קליניק

קרם לחות של קליניק

ולישון

חולקות???

אז בבוקר ובערב השגרה שלי היא:

סבון פנים

מי פנים

סרום (רק בלילה כי הוא חזק)

קרם פנים

קרם עיניים

קרם הגנה (בבוקר)

לי יש את המויסטר ושמה אותו בבוקר וממש אוהבת.

כששמתי אותו בערב הרגשתי שהוא מייבש לי את הפנים ולא עשה לי טוב. כשעברתי לקרם לילה ייעודי זה היה משמעותית הרבה יותר טוב.

תכלס אני משתמשת במויסטר בבוקר, בוקר וערב קרם עיניים של קליניק - לא יודעת אם זה עושה טוב אבל התמכרתי לתחושה חח

בערב גם סרום, וקרם לילה של לנקום (שמצאתי במחיר טוב - אבל עלה לו ממש המחיר אז אצטרך לחפש תחליף..)

אף אחת פה לא כתבה על זה, רק אחרייך...

אני  משתמשת במוצרים שקוסמטיקאית המליצה לי של RENEW

כל אחת מה שטוב לעור הפנים שלה

אני הייתי מתייעצת עם קוסמטיקאית פעם אחת ומתאימה מוצרים שמתאימים למצב העור שלך....

ולא ראיתי אף אחת שהמליצה לך על זה.

הרגיש קצת כמו עניין שיווקי.

בעולם.

נמכרת בסופר פארם

וב  be ובכל הפרפומריות.

זו המלצה גנרית לחלוטין, כמו שאמליץ על מרידול (אחלה משחת שיניים, אגב).

אינני בעלת השליטה בסופר פארם ואינני בעלת השליטה במרידול.

אני מאמינה שגם פומלה לא. 

הם משקיעים בפרסום מיליארדים בכל העולם כולו. 

הפורום הצנוע הזה, איננו המקום להגדיל אחוזים. 

הסברתי שוב למה שאלתי אותה.

היא יצאה במסקנה בזמן שאף אחת כאן לא דברה בכלל על החברה הזו. ממש לא התכוונתי למשהו רע

מתנצלת אם זה היה נשמע ביקורת. 

בהתאם לפנים ולתקציב שלי

הוא מגבה כמעט כל דבר😅

אם לסוג ה'רגיל', לי למשל הוא ממש לא מתאים,

הוא כבד ושומני וגם הריח שלו לא מתאים בעיני לשימוש יומיומי.

בסרום של קליניק ובקרם פנים שלהם.

כיף למרוח אותם על העור ויש להם מרקם כיפי אבל מבחינת ההשפעה על העור לא ראיתי שינוי.. והברק שזה עושה מחזיק אולי לחצי שעה במקסימום.

אחר כך עברתי למוצרים קוראנים מהמלצה פה מהפורום של המקורית.

ונושעתי.

סתם עוד לא עבר מספיק זמן בשביל תוצאות אבל הברק שהקרם פנים עושה לי נשאר כל היום..

וגם בבוקר קמה עם ברק שזה כיף!

ממליצה

בכל אופן רוב השגרה שלי היא שגרת ערב (כשאני מספיקה אותה)

משתמשת במוצרים קוריאניים בעיקר וקצת חומרים פעילים

יש לך אפשרות להעיר את בעלך שיתן לך קצת לישון?

כי אני כבר נורא רוצה להיות בלופ הזה...

מקווה שיתן לך לישון מהר

אצלי כל החודש הראשון לא ממש הצליחו לישון לא על אמא.

יש לך אפשרות להשלים שינה בבוקר?

מזל טוב!!

יותר לכיוון 6 שבועות מתחילים ללמוד לישון בלילה.

ותכלס שמישהו יחזיק אותו שלא תשתגעי...

זה ממש קשה לא לישון

ובאמת מה שקורה שהם פשוט רוצים מגע

הם פשוט מבקשים לישון ביחד אבל צריך לדאוג שיהיה בטיחותי ממש ממש כי כאלה עדינים וקטנטנים

ותיזהרי גם מחוסר שינה קיצוני כי אז נרדמים אם התינוק בתנוחות מסוכנות.  

בגיל שבוע וחצי

גם לשים באור וגם להעיר להנקות

הלילה הוא ישן לי יותר טוב

אם זה ממש צרחות, 20 דקות זה נראה לי נצח. בכל גיל, וב5 ימים במיוחד

אם זה לא פיקוח נפש אמיתי לא הייתי עושה הסדר כזה בגיל כזה

עדיף להביא מישהי, או שבעלה יישאר, אם המצב הוא מצב חירום כזה.

@נק-ניק לא ניסחתי מספיק בתשומת לב, ואני יודעת שבנושא כזה כל דעה שונה יכולה להיות מכאיבה מאד

אז סליחה אם פגעתי, לא התכוונתי בכלל לבוא בביקורת

רק רציתי להדגיש על הדוגמא שהבאת, כי העייפות בלילה של אחרי הלידה שתיארת זה גם מצב שהוא באמת באמת יוצא דופן, עייפות פסיכופתית לגמרי שמי שלא חווה לא יכול להבין בכלל

אז ללילה של אחרי הלידה זה דבר אחד, אבל נראה לי שבלילות שאחרי עדיף להביא מישהי, או שבעלה יישאר, אם המצב הוא מצב חירום כזה.

לא כביקורת אבל לי זה מכווץ לחשוב על זה

ומבינה ממממש את המחסור בקיצוני בשינה

אני שוכבת על הגב כשהם צמודים אלי יונקים

כמובן אם קיר ומיטה מ2 הצדדים וככה אני עוצמת עיניים

גם אם לא ממש ישנה רצוף

אבל זה עוזר לי

ונותנת לבעלי לתת לפעמים בקבוק כדי שאוכל לנוח נורמלי

וביום כשישנים מיד לישון

מניקה בשכיבה ונרדמת תוך כדי

הוא ליד הקיר

אבל השינה שלי מאוד קלה ומודעת

אם הייתי ישנה חזק לא הייתי מעיזה

אצלי הוא הפך את השעות יום-לילה

נתחלתי להעיר אותו ביום ליותר הנקות ולישון רק באור

ולאט מתהפך לו בחזרה ומתחיל לישון יותר בלילה

אני ישנה עם התינוק

באופן בטיחותי כמובן.

הוא זקוק למגע עור לעור ולקרבה.

אני ישנה שאני מחזיקה את היונק בישיבה עם תמיכה לידיים שלא יפול ממני

יש לי כורסה שמרימה את הרגליים

הייתי יושבת איתה ככה מחזיקה ומנמנמת

ככה היא לא יכלה ליפול

אלו הימים הכי קשוחים מבחינתי

יום ולילה משמשים בערבוביא

מצד שני זה הזמן שאני יולדת טריה טריה וכמעט רק מטפלת בי ובתינוק והכל סובב סביב זה ולא מצפה למשהו אחר. מידי פעם בעלי לוקח את התינוק לחדר מרוחק בבית ושומר עליו ואז ישנה קצת יותר עמוק ומשוחררת

בנוסף לכל מה שכתבו לך,

אני לוקחת בחשבון שבשלב הזה הלילה והיום עוד לא מסודרים, דואגת לישון יותר ביום, ולוקחת בחשבון להיות ערה בלילה, כולל להסתובב עם התינוק בבית על הידיים.

בנוסף, אני כן משכיבה על הבטן. אחרת הם מתעוררים תוך כמה דק.

ומניקה בשכיבה כשהראש של התינוק מונח על היד שלי, כך שאין לי יכולת להתגלג עליו, וכמובן צד המיטה מאובטח עם קיר/מטבחרת או משהו כזה. 

ובדיקץ בטא שני שעבר בטא 13,642

לגבי הווסת לא ממש יודעת קיבלתי פעמיים מחזור אני מניקה

נצפה שק חלמון

נצפה קוטב עוברי לא נצפה דופק

מתאים לשבוע 5+5 

אצל אחותי גם 

שבאתי בשבוע שאת הגעת ולא נצפה אפילו עובר!

כדאי להגיע החל משבוע 8 לבדיקת טולטרסאונד הראשונה כי לוקח זמן לעובר להתפתח ודופק לא רואים בשבוע כזה צעיר.

תהי רגועה ותחזרי על זה שוב עוד שבוע וחצי שבועיים

בהצלחה 

פשוט הגעתי ממש ממש ממש ממש מוקדם

ובסוף נצפה דופק ועובר והיום התינוקת שלי כבר בת 9😊

אם הביוץ לא היה סמוך לטבילה, אלא כמה ימים אחרי, אז ההריון עצמו צעיר יותר.

תחכי כמה שאמרו לך ותלכי להיבדק שוב.

אולי יתקנו את גיל ההריון.

רק אם המחזורים שלך קבוע 28 יום. לרוב הנשים זה לא ככה. לי היו הריונות שידעתי שהיה לי ביוץ מאוד מאוחר (הבדל של כמה שבועות+) ברמה שאמרתי לרופא שזה לא רלוונטי תאריך וסת אחרון וקבעו לי רק לפי אולטרסאונד. אם את מניקה אז ממש הגיוני שהמחזורים לא סדירים.

אצלי בהריון הנוכחי לא ראו דופק, קיבלתי ציטוטק, ו3 ימים אח"כ ראו עובר עם דופק תקין.

כדי לקבוע שלעובר כבר אין דופק ולא עדיין אין דופק צריך שני פרמטרים: 

1. שיהיה מעל 7 מ"מ

2. שיהיו 2 US בהם לא נצפה דופק בהפרש של כמה ימים.

בכל מקרה אם את לא יודעת מתי בדיוק היה הביוץ, את לגמרי יכולה לחזור עוד שבוע ובעז"ה תופתעי לטובה.

מה כתוב לך שהאורך שלו?

השבוע פחות משנה, כמו הגודל שלו

השבוע משנה בעיקר אם את אחרי מעקב זקיקים ויודעת תאריך מדויק

בשורות טובות!

ממש הגיוני לא לראות דופק בכזה גודל של עובר.

על סמך מה את אומרת שאת בשבוע 7? מתי גילית על ההריון?..

שלי, כשהיה 4 מ"מ, אמרו שהוא תואם שבוע 6+1, ולא היה דופק.

ואחרי שלושה ימים כבר היה דופק.

הסימון הזה שצירפת, מתוך התמונה שלך. אמור להיות כתוב לך מה האורך שלו...

בכל מקרה, שני התרחישים אפשריים... זה לא קל לחכות את הימים האלו. חיבוק!!!

היה באורך 2 מ"מ.

אצלי כבר ראו דופק, אבל ממש הגיוני שעוד לא יראו.

אם את שבועיים אחרי בדיקת שמתם אז מאוד הגיוני 5 פלוס 5.

כנראה פשוט ביוץ מאוחר וצריך לבדוק שוב עוד עשרה ימים.