אנחנו ממ ש לא משלמים כאלה סכומים

אבל גם גרים במקום שמאפשר

ובכל מקרה מתנה הז מתנה הז לא כשי לממן את הארוע

זה לא חתונה..

ופה נגיד עושים מן קומבינה כזאת עם טבח לש קייטרינג שמבשל באופן פרטי

אנחנו קונים את המוצרים ולו משלמים לפי שעות בישול

וזה יוצא ממממש זול

אבל באמת תלוי איפה גרים

גם למי שמקובל

פשוט לא מביאה מכסף שאין לי

ואין לי תקציב למתנות..

בטח לא במאות שקלים

לחברות טובות וכדומה בחתונות הבאתי מתנה

או לאחיות וגיסות בארועים

ואני לא ציפיתי מעולם שיתנו לי

עישתי חתונה מאוד פשוטה- מתוך אותו אידאל

אבל באמת יודעת שבחברות מסוימות הנורמות מאוד מבוססות ולא קל לא לעמוד בהן

ולכן מבינה את המורכבות💖

ובכל זאת חושבת שכל אחד יבחר לפי הרצון והיכולת יחד

לא ידעתי שהדבר הזה קיים.
 

קיבלנו לחתןנה

סט סכו"ם

נטלה מעוצבת

3 מגבות

סט כלי מטבח מהסטוק
 

לי זה היה ממש ממש מוזר.

מאנונימי כי הנטלה המעוצבת זאת בדיחה משפחתית שלנו.

לא זכינו לראות אותה והתקשרו אלינו אחרי החתונה לומר ששכחנו נטלה באולם. לא הבנתי מה הם רוצים.

וברובן השתמשנו ומשתמשים בחלקם גם הרבה שנים אחרי....

סירים פשוטים ששמרתי לפסח

סכין ללחם לשבת

כיסוי למצות שעד היום בשימוש....

סכום בשרי וסכום חלבי די פשוטים אבל היו אחלה לשנים הראשונות (מן הסתם הוספתי מאז סכו''מים אבל גם הישנים בשימוש)

בלנדר יד שעבד כמה שנים

מגבות וכד'

שמיכות ממש טובות

עוד כל מני דברים למטבח שעזרו לנו להתחלה

לא רואה מה לא טוב במתנות....

גם כי רגילה שמביאים כסף לחתונה ולא מתנות.

וגם כי בדרך כלל בחתונה כבר הבית מאובזר לגמרי אז נטלה, סכום, מגבות או בלנדר זה דברים שכבר היו בבית.

לווארט/חינה מביאים מתנות כאלה, לא לחתונה.

אבל זה עניין של סגנון ונורמה.

אצל בעלי בישוב זה מקובל מאוד.

אבל מהצד שלי זה ממש לא מקובל.

לבעלי זה היה ברור ולא מוזר.

אני לא הבנתי מה היציאה.

כי חיכינו לראות מה יביאו לנו

או שאנשים אמרו לנו שיביאו לנו

אצלנו את המתנות האלה מביאים בווארט ולכן בחתונה כבר הבית מאובזר.

כשיודעים שיש סיכוי לקבל דברים בחתונה אז כנראה מתארגנים אחרת.

צחקנו שזאת מתנה הכי יוקרתית

הכסף נגמר מזמן

הכלים כבר נשברו

המצעים התבלו.ורק היא נשארה אחרונת המתנות🫢😃

אבל ב"ה יש הרבה...

בשל משפחה זה תלוי, אצל חלק קונים מתנה יפה ואצל אחרים שמים סכום לא בשמים (תלוי לפי הציון של בעל השמחה)

גג קשקוש משילב

והבריתות בדרכ במסעדות או מלונות🙄

בהנחה שמנה באמת עולה לו 100₪

ובהנחה שהכל כלול במנה הזו.. יש כאלה שקונים בנפרד חדפ, שתייה ומלצרים.

יש גם מחיר לאולם/מקום..

בקיצור 150₪ לדעתי יפה ומכובד

אם הוא ממש רוצה לפרגן אז 200₪

זה 50₪ של שלום בית, לדעתי שווים את זה. 

אני מביאה 200 אם זאת חברה טובה אז יותר.

בעלי יכול להביא גם 400 לחבר לא הכי טוב לדעתי זה מוגזם אבל אני לא מתערבת רק אומרת לו את דעתי ונותנת לו להחליט לבד בסוף הוא מכיר את המנטליות בחברה שלו יותר ממני.

ועוד פחות מחתונה

כל אחד לפי הסכומים שנוהג

אנחנו שמים לחתונה 300-350

בר מצוה 250-300

ברית 200-250

זה לחברים

לפעמים למשפחה או חברים ממש טובים שמים קצת יותר

תלוי בקרבה

אנחנו מביאים כדי לתת מתנה, אצלנו המינימום זה 200 (לכל אירוע) אם אחד מאיתנו מגיע.

לברית לפעמים עדיף להביא מתנה ויוצא יותר זול אבל הטרחה שלי ללכת ולקנות לא שווה את החסכון....

אנחנו שמים 200 למרות שברוב האירועים אנחנו רק שותים מים/קולה כי זה לא בהכשר שלנו.

ובכל מקרה, לבעלי אני לא מתערבת כמה הוא שם.

הוא שם כמה שמחליט ואני סומכת על שיקול דעתו, כמו שהוא לא מתערב כמה אני שמה לחברות שלי.

גם אם עברו שנים מאז

במקרה שלכם זה אפילו קל כפליים כי הוא אפילו לא כיבד ולא הביא מתנה

אז אפילו 100₪ זה טוב

בזכותכן הורדתי אותו ל300₪ בדרכי שלום חח

המקום שאנחנו גרים פה והקהילה יש פה רף גבוה אז זה גם שיקול…

ואהבתי את מה שאמרתן כמה פעמים על לאפשר, שלום בית וכולי.

אני הייתי שמה 200 אם הייתי הולכת לבד.

אבל אם זה חשוב לו, העיקר שהגעתם לעמק השווה. 

המשפחה של בעלי גם עם רף גבוה, וזה סכום שקיבלנו מבן משפחה שהגיע לבד... לא חבר.

אז בטח שלא יותר מזה.

מרגישה צורך לאזן את התגובות🙈

(בחתונה חברים טובים שלנו שבאו לבד שמו בסביבות ה600₪+)

גם אצלנו שמים סכומים כאלה בחתונה

(ואני שונאת את זה)

ברור ששונה חתונה וברית.

אבל חברים טובים שמים גם 300/400 בברית..

אצל אח שלי לדוגמא חברים טובים שלו הביאו מעל 1000₪ בחתונה.

כל אחד והחברים שלו..

מכובדת ויפה, אבל שהייתה במבצע בחנות אז יצאה מחיר נח(משהו כמו 70)

לברית מקובל להביא מתנה ולא רק כסף כמו לחתונה, ולכן זה פתרון טוב ונעים..

שכשאנחנו הולכים לאירוע לבד- מי שהולך אחראי להחליט כמה כסף 'נכון' לו לתת.

הוא יכול להתייעץ עם השני אם הוא מתלבט וכו

כמו שהוא יכול להתייעץ עם חבר..

אבל למרות שהכסף שלנו משותף כמובן, ולמרות שכמובן שיש לנו מה לעשות עם הכסף- ההחלטה של כמה לשים היא של מי שהולך והוא בסופו של דבר הכי יודע כמה נעים לו לתת...

אצלנו ממש לא מקובל להביא מתנה, לא לברית לא לחתונה וגם לא לבר מצווה.

כנסת*

או הפרשת חלה..

אירועים שאין באמת מנות שצריך לכסות

שזה הנורמות

הארוע הוא שלי

השמחה היא שלי

האורחים כדי שישמחו איתי יחד

והאוכל כדי לפנק אותם

מתנה או כסף אם יביאו מבחינתי זה כדי להביע אהבה ושמחה

ולכן כל מתנה וכל סכום מתקבל בברכה ובהערכה ולא מובן מאליו

גם מתנה ב20שח

וגם מי שלא הביא כלום וטרח ופינה זמן וויתר על עבודה או טרח לחפש בייביסיטר לילדים וכו

כמה משמח שהגיע!! כמה מוערך!!!

זהו

אני לא כותבת לך אישית כמובן

זה נורמות מוכרות בכללי

אבל אני ממש נהיית עצובה מזה

ואישית גם לא מתנהלת ככה

ולא מעניין אותי מה חושבים עלי .. וגם לא חיה בחברה כזאת

אבל מעניין אם יש דרך לשנות נורמות בכללי

וחושבת שבציבור שאני בו זה פחות קיים העניין הזה. לחתונה שלי היו כמה חברים שאספו יחד כסף, כל אחד שם 20₪ וזה ממש היה נראה לי יפה שהם הביאו משהו, כי בכל זאת היו בצבא או לא עבדו באותה תקופה. אבל כשהולכת לחתונה חילונית או אפילו דתית אבל עירונית זה פשוט ברור שמינימום 400 שח לבנאדם (!!) וצריכה להתיישר לסטנדרט...

מזל שאין לי הרבה חתונות כאלה

כמובן שאם אהיה מוזמנת לאירוע גרנדיוזי אז לא אביא מתנה של 500₪ , אני לא אשמה שהגזימו

אבל כן מרגישה שצריך לכסות את המנה שאכלנו או לפחות להביא סכום זהה למה שהביאו לנו באירועים שלנו כדי שיצא שהחזרנו להם..

אלה נורמות שאפשר להבין מה עומד מאחוריהן..

אנשים מארגנים אירוע שלרוב לא יהיה פחות מ10 אלף, (תלוי באירוע כמובן) , אז אם כל האורחים יגיעו בידיים ריקות מהסיבה שהם באים רק לשמח וזה שפינו מזמנם צריך להגיד תודה- זו גישה מוטעת לדעתי, כי המארגנים אמנם הוציאו הרבה כדי לשמוח ולשמח (במקרה של בר מצווה נגיד)   , אבל הכסף הגדול היה על המנות, שיהיה אוכל טוב לאורחים..

אם אף אחד לא היה מביא מתנה אז כולם היו במינוס

דווקא להפך. אם כולם מביאים מתנה או כסף רק כדי לשמוח עם בעלי השמחה ובעלי השמחה יודעים את זה, אז מראש אנשים יתכננו ארועים בהתאם ליכולת הכלכלית שלהם.

אצלנו זה מאוד מקובל לתת מתנות ואם נותנים כסף זה סכומים נמוכים, פרט למשפחה קרובה. אף אחד במשפחה לא בונה על מתנות כדי לכסות כלום. את האורחים מזמינים בתור אורחים ולא בתור מקור הכנסה (סליחה אם הניסוח יצא לא טוב). את כל המתנות/כסף מעבירים לילד של השמחה ולא להורים שממנו, כך שגם אם מישהו מנסה "לכסות מנה" זה לא באמת מכסה...

את הארועים מממנים עם חסכונות. ברגע שהילד נולד פותחים חיסכון עבור בר/בת מצווה וחתונה 

ככה, לא בהכרח מה שעושים, למרות שזו התארגנות כלכלית מעולה

אני יודעת על הרבה שלקחו הלוואות כדי לארגן אירועים, בגלל שכלכלית לא יכולים לעמוד בזה.

וזה באמת לא נשמע טוב אבל האורחים באמת מקור הכנסה על הדרך , לא משהו שהמארחים מצהירים, אלא משהו שהאורחים צריכים לדעת חח

ואני אבהיר משהו- הלוואי שהייתי מסכימה עם העובדה שצריך להביא כמה שאפשר, הלוואי.

הרבה פעמים נאלצתי להביא סכומים שגבוהים לנו רק כי המארח היה אצלנו והביא כזה סכום, ופחות מתאפשר לנו להביא סכום גדול, אבל אי אפשר מוסרית להביא פחות.

ולפעמים העדפתי לא לבוא בכלל ולהביא פחות, כי לא צריך לכסות מנה שאכלתי ונהנתי ממנה . אבל עדיין להביא מתנה כי המארח הביא לי..

בחתונה שלנו למשל   , בעלי הזמין "משמחים" שהם באמת עושים שמח גדול בחופה ובכלל, ורובם היו נטולי יכולת כלכלית,  בידיעה שלא יביאו מתנה בכלל, והןא אירגן להם מנות במיוחד עבורם, מנות שלא נפסיד כלכלית אבל גם לכבד אותם במנות טובות ומכבדות אבל הרבה יותר זולות (לדוגמה חמגשית ב50₪ למשמח, במקום 210₪ לשאר המוזמנים)

מצ"ב שאת מעדיפה לא להגיע לאירוע ולשמוח איתם כי אין לך כסף לכסות מנה.

מקבלים הזמנה מקבלים קנס.

זה הזוי...

בעיני יש אווירה הרבה יותר נעימה כשזה לא קנס

שכל אחד עושה כפי יכולתו

יש אווירה יותר פשוטה ונעימה

אין צורך להרשים אף אחד.

הכל בסדר גם עם האוכל לא ברמה מי יודע מה....

אין חשבונות של כמה הוא הביא לי וכו

.. הכל הרבה יותר נקי ונעים בלב.

מודעת לזה שיש תרבויות שקשה לעשות שינוי כזה.

אבל שווה לחתור לשם 

ואני נמצאת בסביבה שכולם כאלה,

ודווקא בגלל זה אני מביאה בהתאם למה שהביאו לי, שזה בטוח פחות ממה שהייתי מביאה אם הייתי שואלת משפחה/חברים שבאים גם

זולים ופשוטים יותר

משו יכול להשתנות במשוואה של הקשר שלך לאירועים.

אנשים יבינו שאת לא באותה סצנה איתם

אשתף אותך שמרוב שלא אהבתי את הקטע של אירוע, מוזמנים, לחץ וכו- רציתי להתחתן ברבנות, ואמא שלי סרבה בתוקף.

ברית עשינו באולם מאוד צנוע עם אוכל מכבד

נכון?

גם זכור לי שהתחתנו יחסית באותה תקופה

בית כנסת

חצר

וכו

כי הם מביאים בדרכ 100/120₪ גג גג, ןגם עושים אירועים מאוד צנועים, אז באמת כיף לבוא

כי זה הדדי- אני מביאה כמו שהביאו לי ולא מרגישה מצפון על זה כי המנות בהתאם, ולא כואב בכיס 

אלה האנשים שבאמת באים לשמח ולשמוח. אז מה אם הם לא מביאים כסף?

כשאני באתי לחתונות שארגנו מנות משמחים זה היה מאוד לא נעים. 

גם אני חושבת ככה וגם הרבה חברות שלי

ואם אנשים יהיו במינוס בגלל אירוע שהם עושים שיחשבו טוב איך לעשות את האירוע ככה שלא יהיו תלויים בנדיבותם שח אנשים אחרים

אם היית יודעת שאין לך איך לכסות אותו בכלל?

משפחה קרובה בלבד

אוכל פשוט פשוט בעלות שאני מסוגלת להחזיר בקלות בעצמי

כי הז לא רק ארועים

זה בעיני קשור בכללי לתפיסת עולם

מבחינתי חלק מהערכים שאני מאמינה בהם זה צניעות

לא רק בלבוש

ארוע מפואר כמו עוגת יומלדת מטורפת או חגיגת יומולדת מנקרת עיניים-

זה הפך הערכים לשי

גם אם היה לי כסף

לא היתי משקיעה בשום דבר שמזין א הצורך הטבעי שקיים בתוכנו של לעשות רושם, של רצון ישעריכו אותי מתוך סממן חיצוני

הז מבחינתי מאכיל חלק פנימי שלא רוצה להעצים אותו

הוא קיים! זה טבעי. בכולנו

אבל כל הנורמות האלו

מייצרות חברה מאוד חומרנית ומאוד תלויה בערך העתמי שלה בסממנים חיצוניים

עצם זה שאם לא אפיק ארוע ברמה כלשהי יעריכו פחות או ירימו גבה וכו

זה מעוות בעיני

אני ב''ה גם לא חיה בחברה כזאת

וזה לא מקרי כי לא היתי מסוגלת להכיל את זה

כשעשינו ארועים עשינו לפי מה שמרגיש לנו שיהיה נעים לאורחים

שהאוכל יהיה טעים ובכמות מכבדת

כיף לי להלביש את הילדות בשמלות יפות אבל בתקציב שלנו ויבורך עלי אקספרס שמאפשר לכולם (ושיין כשיעשו תושבה😉)

גם בחתונה לשנו התנהלנו ככה

לא אומרת שצריך שהכל יהיה מכוער ואוכל פלסטיק כי מה חשוב גמשיות

ממש ממש לא

בודאי זה מרחיב את הדעת

זה משמח!!!

וגם אני בחתונה לא הסכמתי לחברים לתת אוכל לא מכבד

הדבר היחיד שהסכמתי היה שיהיה להם בופה ולא מלצרים כי זה הוזיל משמעותית..והיו לנו מלאאא חברים

אבל יש גבול פנימי

מעבר לכסף

שבעיני אם מודעים אליו בחיים

מזהים אותו

איפה

אני נפעלת כדי לעשות רושם

ואיפה כדי לשמח את עצמי ואת האורחים באמת

כנות עצמית

כשמחוייבים לנורמות החוש הזה מתנוון

פשוט נכנסים למערכת התחשבנות

כמה הוא הביא

כמה אחרים מביאים

כמה הביאו לי

באים לבד או ביחד

מה עלות המנה באולם הזה או אחר

וכו וכו

ולפעמים כמו תשואר גם לא מגיעים כי אין תקציב לרף הגבוה

אני לא מאמינה בזה

ולא מעודדת יישור קו כזה

נכון צריך אומץ

אבל קודם צריך שינוי תודעתי

באמת הלוואי והיה אפשר לגייס את התקשורת לעורר את הדעת על ערכים אחרים שנאבדים מתוך נורמות חיצוניות כאלה

הלוואי

אין לי פתרון

אבל בעיני זה שיקול מאוד מרכזי לאיזה חברה להשתייך

כי שוב

זה לא מתבטא רק שם

בחברה שזה הנורמות

או שזה הנורמות במשפחה

זה ממממש לא אומר שאין לה חיבור לערכים או לצנייות או לכבוד פנימי וכדומה

ממש מממש לא

אני בעיקר מרגישה צורך להעלות את זה לדיון חברתי כדי לחשוב מה יכל לשנות את הלופ שנכנסנו אליו מתוך הז

ואיך אפשר לעורר תודעה של שינוי שם

לא חלילה כשיפוטיות לאף אחד בכלללל

וסליחה אם זה נמשע אחרת ממ שלא התכוונתי

אצלנו מאוד צנועות כמו שציינתי ובאמת הרבה יותר נוח ופחות כואב בכיס כשיש להם אירועים

ויש משפחות שיותר אוהבות להשקיע, בין אם כי הם יכולים ובין אם הם רוצים להשקיע לילדים שלהם כי זה מה שהדור דורש לצערנו ..

וזה גם חברות, שהן מאוד צנועות, לא עושות אירועים,  ואפילו היו מקרים שהן עשו ברית בבית כנסת והזמינו רק 10 גברים וזהו.

אבל יש גם כאלה , שאני בתוכן, שעשינו ברית במקום קטן ומוצנע והזמנו את המשפחה שישמחו איתנו.

בלי אורות ורעשים, בלי בלונים ותפאורה. רק דאגנו למקום, מוהל ואוכל מכבד. ולמרות זאת, זוג צעיר לא יכול לעמוד בזה אם היתה רק הוצאה על האירוע הצנוע הזו. אז גם אם הביאו מתנה כל אחד של 100₪ זה כיסה.

זה לא חייב להיות קיצוני שאם אני עושה ברית עם משפחה, ולא עושה ברית בבית שלי ומזמינה פיצה לכולם - אז אני פחות צנועה מהם. פשוט מחפשים לשמוח במה שאפשר,

כי חס ושלום כשקורה אסון ומישהו נפטר, להבדיל, אז גם לא חוסכים, זה בלתי נמנע..

אז שנוציא רק על דברים שמחים אמן

אני ממש זוכרת שבווארט שלנו היה לנו חשוב להגיד להורים שאין לנו ציפיה לקבל מהם שקל.

אם יחליטו לתת- נשמח

אבל ממש לא מצפים

ובאמת- כל ספק שלקחנו - לקחנו בחשבון שיש לנו את היכולת הכלכלית לעמוד בזה (נתון חשוב- התחתנו מעל גיל 30 והיו לנו חסכונות..)

בעיקר התנהלנו לפי תקציב

(שכן... ההורים כן אמרו מראש את הסכום שהם רוצים לתת לנו והוא נכלל בתקציב..  אבל אם לא היו נותנים- החתונה היתה מתוכננת בהתאם)

וככה מאז כל האירועים שעשינו (2 בריתות עד כה... )

לא מצליחה להבין איך מתחייבים להוצאה כספית בלי שיש את היכולת לכסות אותה.

לגבי אירועים באופן כללי-

הלוואי והקורונה היתה עושה פה שינוי יותר משמעותי... האירועים היו הרבה יותר צנועים מומצומצמים

עד היום לא מבינה איך חתונות הגיעו ל500 איש ומעלה????

התחתנתי בגיל 18

בלי עזרה מההורים לא שלי ולא שלו לקחנו הכל יחסית צנןע ופשוט וכן מאוד ציפינו שהמשתנות יכסו והם אכן כיסו

אם כרגע המצב הכלכלי של זוג לא משהו מסיבה מסוימת

ויש בר מצווה או ברית או חתונה

בפועל אין מאיפה להוציא

אבל צריך

אז נכון יש להתאים את זה ליכולת כמה שניתן

אבל זה עדיין לקחת על עצמך אלפי שקלים שאין כרגע

ונגיד ברית או בר מצווה באמת איכשהו אפשר לצמצם ממש

אבל בחתונה יש עוד צד..אז זה מורכב יותר וגם סדר גודל של הוצאות גדול יותר

קיצר זה קורה

ואין המון ברירות

והלוואות ואפשר בסוף להסתדר ולצמצם פער

אבל זה בהחלט תרחיש מציאותי

אין מה לא להבין

לא כולם באותו מצב כלכלי

ואגב אני מדברת על ארועים צנועים ופשוטים

אבל עדיין עולים כסף

לא לסמוך על כיסוי מנה

זה נראה כאילו את בגישה שלי, שגם אם מצטנעים באירוע אז נשארים עם חובות והלוואות

ואז במצב כזה באמת זה מסתדר עם האורחים כאשר הם מכסים מנה, או לפחות מביאים מתנה כלשהי..

כי תחשבו על מצב שיש כמה חתונות או בריתות/ בר מצוות...

זה לא ילד אחד בודד למשפחה 

למה שבגלל שהם בחרו להביא כמה ילדים לי יעלה המון כסף?

תחשבי על מצב שיש לי בחודש אחד חתונה של בת דודה, בר מצווה אצל חברה וברית של אחיין

אז אני אמורה בחודש כזה להוציא יותר מ1000 ש"ח על מתנות?

לפי גודל המשפחה שלי וסדר גודל של מתנות שאת מתארת,

אני אמורה להוסיף לתקציב השנתי שלי 15,000 ש"ח חופשי למתנות

לא מתאים לי,

כשאני עושה שמחה - אני מארחת את האורחים שלי,

וכמו שלא לקחתי כסף מהאורחים שבאו אליי לשבת על העוף והמזגן והמים במקלחת

וכמו שבחודש שנהיה יותר לחוצים כלכלית אני לא אזמין משפחה גדולה לשבת כי בשבילי זו תוספת הוצאה שכרגע אין לי, ואם ממש בא לי אורחים - אולי אזמין זוג צעיר ולא משפחה של 10 נפשות,

או שאזמין אורחים אבל אגיש עוף ולא בשרבקר - כי זה מה שהתקציב מאפשר

ככה כשבאים אלי אורחים לשמחה, אני מארחת אותם, לא גובה מבם כסף, אני לא מסעדה

אני מזמינה מס' אורחים שאני יכולה לארח

ומגישה להם אוכל שיש לי כסף לשלם עליו (או שחסכתי את הכסף או שאני אקח הלוואה ואשלם בתשלומים- לא משנה, זו הוצאה שלי)

ומארחת אותם באולם שיש לי כסף לשלם עליו

וכשאני יוצאת למסעדה ומשלמת מאות שקלים - אני מעדיפה לבחור בעצמי את סגנון האוכל

לבחור את העיתוי והמקום

ואת רמת המחיר שאני מוכנה לשלם.

500 מוזמנים.. אין פה אלפי שקלים שצריך לכסות.

ועדיין, גם כשמתארחים, יש עניין לבוא עם משהו קטן כמו פרחים לבעלת הבית או עוגה..

לא באה בידיים ריקות לחמותי למשל..

תחשבי שיש כמה חתונות/בריתות/בר מצוות שכל אורח צריך לממן במקום רק את שלו.

אם לדוגמא אנחנו 5 אחים עם 5 ילדים לכל אחד. זה 5 בר/בת מצוות שצריך להתכונן אליהן מראש (יש 12 שנה לפחות, זה לא בא בהפתעה). או 25 ארועים שצריך לממן באופן חלקי, שיכולים להיות בזמנים שפחות מתאים לי כלכלית ובסכומים גבוהים ממה שאני הייתי רוצה להוציא כי אחי החליט להזמין קייטרינג יקר.

את גם מביאה סכום עבור כל אחד מבני המשפחה? כלומר 200 אם את הולכת לבד ונניח 900 אם הולכים כל המשפחה(200 למבוגר, 100 לילד)? כי אם כן עלול להיות מצב שמי שיש לו ילדים גדולים יותר יקבל פחות ויצטרך לשלם יותר.

ומה אם יש לי רק ילד אחד? למה שאצטרך לממן 21 ארועים במקום 1?

ולכן לרוב אנחנו הולכים בנפרד לאירועים, אלא אם כן מדובר בקרוב של בעלי שגם אני בקשר עם המשפחה.. ואז נבוא שנינו ונביא מתנה בהתאם

לגבי מימון 21 אירועים כשיש לך ילד אחד,

זה מצב נתון. אם ברוך ה' יש הרבה אירועים למשפחה אני לא אתחשבן איתם שלא יהיה אירוע מהצד שלי עד שהילד יחגוג בר מצווה ולכן לא אביא מתנה לאף אחד..

שורה תחתונה- אני לא אגיע לאירוע בידיים ריקות, בין אם מתנה ובין אם כסף.

ולצערי, גם אם לא אפשרי לי כלכלית אביא מתנה, פשוט לא אגיע ואז אוכל להביא פחות ממה שהביאו לי.

מה שמקובל מסביב

מצחיק להתווכח על זה מרוב שזה שונה

זה כמעט כמו להתווכח על מנהגים בין עדות/ מגזרים...

יתנו מתנות כמה שהם רוצים וכמה שמקובל

לדבר על זה כאילו זו חובה כי אם אם לא אשלם על המתנה שלי - אוי ואבוי ובעל השמחה ישאר בחובות - בעיני זה ענין אחר.

להפוך את זה לאידיאל..., לעשות אירועים מפוארים ולבכות שחייבים לכסות לי את המנה כי יש לי כמה ילדים? אולי שאני אשלם לאחותי קופת חולים כי יש לה יותר ילדים ממני והיא מרויחה פחות ממני?

שימי לב שבתחילת השרשור הרבה נשים ענו כמה כסף הן נותנות מתנה, רוב הנשים לא אמרו שהן לא נותנות

מה שמקפיץ פה נשים זה שמכניסים את ענין המתנות לאידיאל ולחובה

יש לי חברות שבסגנון של המשפחה שלהן נותנות מתנות של כסף

באתי לשמחות שלהן ושמחתי איתן בלב שמח בלי לשלם על המנה שלי

ואני יודעת בוודאות שהן שמחו שבאתי, שאני לא היחידה שלא "מכסה" את המנה שלה

ושהן העדיפו שאשמח בשמחתן ואירחו אותו בשמחה

בחברה בה את נמצאת...

אצלנו זה ממש לא מקובל אבל מכירה מקרוב אנשים שכן-

אם הם לא יתנו אוי ואבוי וכן- הם בונים על זה כשמארגנים אירוע...

אני יכולה להיות נגד זה עד מחר,

אבל אין איך לשנות נורמות של חברה...

אבל נכון

צריך לרצות

ברגע שאני אומרת 'אני לא חלק מהמשחק הזה' ומוכנה גם לשאת בהשלכות

לצד השני לא תהיה ברירה אלא לקבל את זה

יכול להיות שיהיה בדרך 'אוי ואבוי'

בעצם התפיסה שעומדת בבסיס ההתנהלות הזו היא שהמתנה שנותנים באירוע היא סוג של 'הלוואה', שבעל האירוע 'פורע' כשהוא מגיע בחזרה לאירוע שלנו.

בעצם, אם כולם מתנהלים ככה, אז זה אומר שה'תשלום' על אירועים של אחרים באמצעות המתנות שנותנים להם, עומד במקום הצורך לחסוך לאירועים הפרטיים שלנו כמשפחה.

כל פעם שהולכים לאירוע, זה סוג של חיסכון לאירועים שלנו. ואז כל פעם סכום 'קטן' (יחסית להפקה אירוע שלם), וכשמגיע האירוע שלנו - כולם מחזירים לנו בחזרה וככה אנחנו לא צריכים לממן על חשבוננו אירוע שצריך מאיתנו הוצאה גדולה בבת אחת, כי כבר 'שילמנו' על זה בתשלומים...

אבל באמת יש בעיה בשיטה הזו, שבאופן הזה צריך לתת לאחרים לפי הסטנדרטים שהם קבעו, שהם לפעמים מחירים הרבה יותר גבוהים ממה שהיינו מוציאים אם הבחירה היתה לגמרי בידינו.

ויש פה גם חוסר סימטריה כשלמשפחות שונות יש מספר ילדים שונה, ואז ה'החזר' לא תואם את ה'הלוואה'.

באופן אישי, אני מתחברת לגישה שכתבו פה על כך שיותר נעים לי לחסוך לאירועים שלי בעצמי ולא לצפות למתנות אלא רק לשמוח במי שטורח להגיע. וגם כשאני מגיעה, אני נותנת לפי היכולת שלי בלי לחשב איך לכסות את המנה שקיבלתי (ב"ה רוב הסביבה שלנו גם בראש הזה, אז זה יוצא בסדר...)

הרבה פעמים מי שמממן את האירוע זה לא מי שמקבל את המתנות (למשל בחתונות ולפעמים בבר/בת מצוות).

וככה יוצא שלא רק שההורים מממנים את האירוע של הילד שלהם, הם צריכים גם לממן (בתשלומים) את הארועים של הילדים של החברים שלהם.

אז בכלל כל מה שכתבתי לא רלוונטי.

ומסכימה איתך שבמקרה כזה זה הכי אבסורדי...

אני מזמינה אורחים להשתתף בשמחתי

שמחה בכל מי שמגיע

ולא מצפה לשקל

את הכסף מחשבנת מול עצמי ללא תלות שאולי יכסו

והגבתי קודם רק על המשפט שמישהי כתבה- שלא מבין איך מוציאים הוצאה  על ארןע אם אין תקציב

שום אירוע הוא לא הפתעה...

לחלק יש תשעה חודשים להתכונן

לחלק 13 שנה

ואפילו 20 שנה.

כן. זה עולה כסף- אבל נתנהלות כלכלית נכונה מתחילה בתכנון מקדים

הברית של הגדול עלתה לנו 5000 שקל... היה אירוע של 70 איש עם קייטרינג בבית כנסת, מכובד מאוד

אפשר גם להפיק ברית בהרבה הרבה פחות

אם אין לזוג אפשרות לעמוד בשום צורה בהוצאה שכזו (וזה יכול להיות גם בהלוואה) אז נשאלת השאלה מאיפה יהיה לו את היכולת לגדל את הילד...

אני ממש זוכרת ששמעתי פעם הרצאה של מדריך פעמונים שדיבר על התירוץ ' החודש היתה לנו הוצאה בלתי צפויה' ואז כשהוא מנסה לברר מה זה? לרוב זה דברים כמו טסט לרכב, ספרי לימוד באוגוסט, חגים וכו... שום דבר מזה הוא לא 'לא צפוי' לרוב זה פשוט בגלל שלא נערכו לזה- למרות שידעו שנה מראש שזה יגיע.

למעט הוצאות בריאות בלתי צפויות- שגם להם אפשר להיערך מראש עם חסכון ל'הוצאות בלתי צפויות' אין כמעט דבר כזה הוצאה בלתי צפויה.

תרבות ה'יהיה בסדר' היא רעה חולה בחברה הישראלית

הלוואי והיה פה חינוך לכלכלה נבונה כבר בתיכון

כי נכון

כשהפרנסה היא בראש סדרי העדיפויות א זמתנהלים נכון כלכלית וחוסכים

ועובדים בעבודות מכניסות

וכו

אבל כשיש בראש הסדר עדיפויות דברים אחרים שבתקופה הנוכחית יותר חשובים לנו כזוג אנו בוחרים בהם במודע..

נגיד זוג שרוצים כמה שנות אברכות

או מיהשי שרוצה להיות עם הילדים בעיקר בבית בשנה הראשונה

או רצון ללמוד מקצוע פחות רווחי שחשוב להם

או לגור במקום יקר בשביל שליחות

וכו וכו

אז כן היכולת לחסוך ולהשתכר מספיק עלולה להפגע

יכולה להגיד שהיו לי תקופות שבחרתי בזה במודע ובהבנה לזה שיהיו לנו פחות אמצעים.והז מה נשכון לנו כי כך וכך

כלכלה נכונה זה חשוב ואני מבינה ומסכימה עם דבריך

אבל זה לא הכל

ומותר לבחור גם להחסיר שם

לא מדברת על להגיע לרחוב ולחובות ענק וכדומה

וזה גם לא אידאל כמובן

אני בעד חשיבה חכמה וחסכון וראיה קדימה

אבל יודעת גם שלכל אחד מסלול אחר

והתמודדויות שונות

וזה בסדר

אני ממש נגד לצפות שיממנו לי שקל

ועוהש ארועים ללא כל ציפיה או קשר לאף אחד אחר

גם החתונה שלנו היתה נטו לפי היכולות- מאידאל

בפשטות אבל מכובד

ובשמחה

בוחרת ככה לפעמים

(לא תמיד אגב)

אבל לגמרי מסכימה עם הלקחת אחריות על התוצאות

על פני שפע כלכלי

אבל בתנאי שמודעים למחיר ולוקחים אותו בחשבון

וכשזה מגיע על חשבון הציבור

המשפחה

או צרכים בסיסיים של הילדים

זה כבר בעיה

לא צריך תמיד לרדוף אחרי הכסף

ממש לא

אבל כן צריך לעשות בחירות אחראיות

בלי אבל

לגמרי מסכימה איתך

בעיניי היא להוציא פחות מההכנסה.

אם מוציאים יותר מההכנסה, נכנסים לחובות ונמצאים בתחושה של חסר תמידי.

אם נמצאים תקופה ארוכה בהתנהלות כלכלית לא נכונה (לא משנה מה הסיבה) יכולים להיכנס ללופ של חובות וחסר ולעיתים לא מצליחים לצאת ממנו, ככה שהמחיר עלול להיות גבוה ולהשפיע הרבה יותר ממה שנדמה.

עד עכשיו דיברתי בכובע של בעלת האירוע

ועכשיו בכובע של המוזמנת

אני אוהבת לתת לאהובים שלי...

מכל הלב

באמת באמת

אם יש לי את היכולת לפנק מישהו- זה ממש ממלא אותי

זה לא מסתכם רק בצק לאירועים

אני אוהבת לעזור עוד בשלב ההכנות

אם זה ביעוץ לגבי עיצוב, עזרה מול ספקים, תסרוקות לאירועים- מה שאני יכולה

אבל זה בדיוק הענין- מה שאני יכולה

יש לי אחריות כלפי הבית שלי, הילדים שלי

ואני לא יכולה להרשות לעצמי לתת מעבר ליכולת שלי

גם כלכלית וגם פיזית

זה הכל מתחיל ונגמר במילה אחריות

הן כמזמינה

והן כמוזמנת

ממש ללמוד ממך!

לי מאוד קשה לממן מנות (נפשית. כלכלית ב"ה בדרכ לא)

אני יותר אוהבת לקנות מתנה מהלב ועם מחשבה. בצד מסויים של המשפחה ממש בונים על זה שהאורחין יממנו את האירוע וממש קשה לי עם זה.

גם אני מארגנת אירועים בהתאם למצב הכלכלי שלי.

אגב מאמינה שגם אם היה לי יותר כסף הייתי מעדיפה אירועים פשוטים..

אני לא מביאה כסף אף פעם!!

לפעמים מתנה וגם זה לא תמיד.

אני מפנה מהזמן שלי משקיעה דלק בייביסיטר ערב חופשי... לבוא ולשמוח איתם.

אפשר להגיע עם מתנה, אבל בלי להתחשבן ולבדוק בהיסטוריה מי הביא לי כמה...

ממש מעצבן אותי הגישה הזאת 

בשנתיים פלוס האחרונות עם כל המלחמות

שהיה חסר כלשהו במזון

ציוד להתעסקות בבית יש לי במלאי מאז תובנות הקורונה 

הכנתי יצירות,

אוכל קליל שאפשר לאכול בממד אם נתקעים בדיוק בזמן ארוחה של הילדים,

שקיות לארוז חיתולים מלוכלכים וקצת שקיות ספייר בשביל פח,

חיתולים ומגבונים יש מספיק אז רק הכנסתי לממד, וכנל גם סיר למי שגמול אבל קטן ולא יתאפק

זה לא שלא יהיה אפשר לצאת אבל זה דברים שתמיד מועיל שיש, ואני לא רוצה להיות בלעדיהם בדיוק ברגע שצריך, אז רק מוודאת שלא חסר כלום

אני תוהה אם כדאי להכין את הילדים, שאולי יהיו אזעקות.

הם ישנים כולם בממ"ד, אז אם יש משהו באמצע הלילה, לא בטוח שבכלל יתעוררו.

במלחמה הקודמת דברים די התנהלו כסדרם (וגם הייתי צריכה להמשיך לעבוד 🤨)

מאמינה שפעם שניה יהיו עוד יותר מוכנים.

אצלי הילדים ישנים בממד אז לא דואגת גם לזה

איפה ראיתם פרסומים בכלל?

אני פותחת אתרי חדשות ולא ראיתי כלום.. או שאני עובדת יותר מדי😅

בגלל ההפגנות

ההרוגים

האיומים של טראמפ

ראיתי בטיקטוק

שמעתי אנשים בעבודה

הולכת לתקוף באיראן ביממה הקרובה

הם מצידם איימו שאם ארה"ב תתקוף ישראל תשלם מחיר....

חוץ מזה, המטוס של רה"מ המריא, וב"עם כלביא" ככה התחילה התקיפה... (אם הבנתי נכון)

מה אני אגיד.. הסבב הקודם היה לי סיוט, אבל אני רואה שלא בטוח שזה יזלוג לכאן

בכל אופן לא מטרידה את עצמי מעבר למה שכבר יש. מה שיגיע יגיע ונסתדר עם זה בעז"ה 

במלחמה הקודמת עם איראן היינו יחסית המקום הכי מוגן.

כן עשיתי כביסות כדי שלא נתקע ללא בגדים.

ומטעינה טלפון לפני הלילה.

והאמת שזה רק מלחיץ אותי יותר

אני לא נושמת רק מהמחשבה על הרעש של האזעקה אני לא יכולה להכיל אותה 

אני פשוט מדחיקה

לא מסוגלת לחשוב על הסיוט הזה שוב

והפעם אני גם בהריון

במתקפה הקודמת חוויתי התקף חרדה בפעם הראשונה בחיים

מלחיץ אותי לעבור כזה דבר בהריון

ולא מרגישה בו בטוחה במיוחד כשזה באיראן

משתדלת להתחזק באמונה

אבל הרעש הרע של האזעקה הריצה לממד

הבהלה הזאת

אין לי אויר אמאלההה  😖😖😖

וגם לא מקלט קרוב

הקרוב אלינו הוא במרחק 5 דקות הליכה.

פשוט לא חושבת על זה. לא נערכתי.

יורדות למקלטים של הרחוב, גם באמצע הלילה

אבל זה היה אפשרי בגלל ההתראה של עשר דקות לפני

היה נראה שאנשים כבר ערוכים

ילדים קטנטנים סחבו את השמיכות שלהם ורצו

אני הייתי צופה ובוכה מזה

ואני רואה גם יתרונות במקלט משותף.

אם כי זה תלוי בחברה שמגיעים.

אם הם היסטריים או רגועים שיעבירו את הזמן.

וכמו שכתבה @פרח חדש יש גם את ההתראה המקדימה.

שיש לי "להתארגן"

אם תהיה אזעקה ניקח את עצמנו עם השמיכות מהמיטות ונרוץ למקלט השכונתי בקור.. אין יותר מידי מה להתכונן לצערי..

אם היה ממד הייתי אולי מציידת אותו

אבל אין

אז פשוט תפילות שלא יהיה כלום, והבנה שאם יהיה פשוט נרוץ ככה.

ואין לנו ממד, רק מקלט רחובי

מאמינה שנלך להורים שלי 

בת שנה ורבע

יש לה מלא שיניים

אז התחלתי כמה שאני מצליחה 

היא לא מאוד משתפת פעולה

ואז הם לא צריכים לירוק

בעיקרון ההמלצה היא לצחצח מהשן הראשונה

אנחנו מצאנו שבהתחלה הכי נח לנו זה תוך כדי המקלחת ועם מברשת אצבעון

4 מתוכן טוחנות

אני עושה בלי משחה בינתיים

רק מצחצחת כזה שייצא הלכלוך

כי כל המשחות שראיתי היה כתוב מגיל שנתיים...

אני מאמינה שזה לא בעיה לבלוע משחה שמיועדת לילדים אבל אין לי מושג

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

משאבה של אוונט

שיכולה להיות גם ידנית וגם חשמלית

אבל היא חד צדדית

אני אישית מעדיפה דו"צ שיהיה כמה שיותר מהר

ולנסינו מעולה לי

קישור:
משאבת חלב חשמלית ניידת PHILIPS AVENT עם מסאג' חכם וסטימולציה של פרחים - שואב טבעי לתינוקות Mimics - AliExpress 1501 

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא. 

אני חושבת שהיא לא מאוד שקטה אבל היא יעילה ואת יכולה לשלוט בעוצמה אז זה לא כואב

יש לי לנסינו חשמלית דוצ, זה לוקח חצי שעה ומרתק אותך למקום.

עם אוונט  ידנית תוך 10-15 דקות הצלחתי להגיע לריקון, וזה ממש נוח כי אני מתאימה לעצמי את העוצמה אם יש גודש וכאלה. ממש אהבתי אותה

לי עם לנסינו לקח 10-15 דקות

אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.

יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )

בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי  על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.

וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם

כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.

גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'

וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.

לגבי ההשכבות של הילדים-

אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.

לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.

תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.

אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.

אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.

אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.

אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.

אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.

אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.

לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.

יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.

לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.

יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.

בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.

יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.

ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.

לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.

לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.

כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..

אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..

צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..

שש ארוחת ערב

שבע מקלחות

שמונה במיטה

אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור

עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם

ככה לא יעצימו אחד את השני

נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.

ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).

כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.

או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.

ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.

וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.

כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.

ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...

הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .

אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.

בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות 

מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.

זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .

ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך

איך בעבודה ומי אוסף

את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי 

ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,

ואז יש סדר יום קבוע.

סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.

אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.

מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.

19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.

בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.

הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.

אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)

אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.

מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.

נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.

טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.

להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.

מכינה מראש יותר ושומרת בצד.

נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.

נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח  45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.

מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.

להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)

וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..

להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי

סדרה זה בחלומות.

אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..

זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.

ובעיקר בשישי בבוקר.

חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.

לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.

אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.

מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.

הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.

ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.

הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.

ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.

עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.

אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר

ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.

יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה

כי אומנם אני לא מהתחום, אבל לתת הורמון בלי צורך וודאי לא נשמע לי מומלץ.

בארץ גם צריך לזה מרשם וגם צריך ליווי רופא לגבי המינון והסוג המדויק. (למרות שאפשר באייהרב לקנות בלי מרשם)

אבל לפעמים יש קשיים בהורות שמגיעים לא כי ההורים לא יודעים לתת גבולות אלא כי יש איזשהו קושי לילדים שמכניס את ההורים ללופ שמחמיר את הקושי של הילד, ואז כל מה שמצליחים לראות מבחוץ-זה שההורים לא מתנהלים כמו שצריך, אבל זה מגיע מקושי אמיתי של הילד שמעורר אצל ההורה תגובה שאולי מחמירה את המצב-אבל היא לא מקור הבעיה.

כן לפני המלטונין הייתי ממליצה על כל השיטות הרגילות-בלי מסך בערב בכלל, (עדיף בלי מסך אחהצ בעיניי בכלל) להחשיך את הבית, לייצר טקס שינה קבוע, אבל אם זה לא עובד-הייתי מנסה מלטונין. חבל שכולם סובלים לחינם

ילד בן שנה וחצי

ו- 2 בני 6 ו-7

אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב

מכינים אוכל ואוכלים

מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך

מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...

מקלחת את הקטן

ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר 

שיכנסו להתקלח

שיצאו מהמקלחת

ושבאמצע לא ישתוללו  מדי...

ואז ההשכבה ההארווווכככככה

הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו

ולוקח לו זמן

והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר

ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש

וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..

מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח

וזה מסתכל אותי

כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...

אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים

ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...

בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...

מה אפשר לעשות?

להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...

לזמן ההשכבה:

אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).

אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.

וכן הלאה.

וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...

ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.

שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..

אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?

מצידי למשוך את הזמן בנחת ולהשכיב ברוגע

אבל בלחץ משעה מסוימת שהם עדיין לא ישנים

ויהיה חסר להם שעות שינה

ויהיו עייפים למחרת...

כמה שאני מקדימה ואומרת בואו נשחק עד 7 כדי שנתקלח בנחת אחכ ולא בלחץ

זה לא עוזר

כשמגיע הזמן הם לא מתגייסים אליו

וכנראה שהבעיה בהתנהלות היא בי...

לפעמים אני מקלחת אותם מיד אחרי ארוחת צהריים ובערב הם משחקים, או נניח מקלחת ואחריה ארוחת ערב, להשאיר את אותם דברים- משחקים, שיעורי בית, הכנת אוכל, ארוחה ומקלחת. פשוט להחליף את הסדר של הדברים. 

וגם, הגדולים יכולים לשמוע סיפור לפני השינה בהשכבה של הקטן ואז בהשכבה שלהם רק נשיקה וקריאת שמע אחרי שהם כבר קיבלו סיפור בנחת. ובן שנה וחצי אצלי לפחות היה נהנה מלשמוע אותי מקריאה גם סיפורים ברמה שהוא בכלל לא מבין, רק מהקול הרגוע של אמא.

ברגע שאתם יודעים מה התכנון ואיך הסדר ערב/שינה שלהם יהיה, לכם יהיה קל יותר...  ואתם צריכים להשתדל להיצמד לשיגרה הזו ולא לסטות אחרת זה חוסר יציבות לילדים.

הם צריכים לדעת למה לצפות לקראת השינה זה כבר מרגיע את הגוף..

לדוג'-

לתת להם תעסוקה כשאת מכינה ארוחת ערב, לאסוף את המשחקים, לעשות מערכת, לסדר את החדרים לקראת השינה וכד'.

בזמן הארוחה לא קמים, אלא אם כן צריכים להתפנות או סיימו לאכול, אפשר לדבר איתם תוך כדי ולשאול אם יש להם משהו לספר לך (אם ירצו לאחר מכן תגידי שישמרו את זה למחר), לבקש מהם לפנות, אם יש קטנים אז שהגדולים יפנו להם, לתת להם לעזור בניגוב השולחן, סידור הכיסאות להחזיק לכם את היעה.. את גם מעסיקה אותם וגם משאירה שולחן נקי.

במקלחות- שבעלך יקלח אותם אחד אחרי השני, ונגיד את תארגני בגדים מראש ותקחי אותם  לחדר ותעזרי למי שצריך להתלבש ובעלך בינתיים מסדר את כל הבלאגן שנהיה בחדר מקלחת או להיפך בתפקידים ומראש לשים סל כביסה בצד כדי להניח אותם ישר שם ולא לזרוק לרצפה... זה חוסך המון זמן!

להגיד להם שעכשיו נכנסים למיטות ואף אחד לא קם בלי רשות של ההורים ולעמוד על זה! ממש להגיד להם עכשיו אנחנו נכנסים למיטות וכו'... גם אם אחד מהם קם על דעת עצמו בשביל להתפנות, את אומרת לו לחזור לחדר ולבקש רשות, בשביל להרגיל אותם לבקש רשות, כי עכשיו זמן שינה, לא כדי להיות רעה חלילה...

אפשר לשים להם בבוקסה סיפורים, שירים שקטים, מי שמפריע אתם תאלצו לכבות וחבל, בשביל שזה ימשיך הם חייבים להיות בשקט ולא לקום מהמיטות.

ככה לפחות אצלי זה עובד.

לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אני עם שני קטנטנים , אחת בת שנה וחצי ואחד בן ארבעה חודשים. אבל נראה לי שככל שהם יותר גדולים זה יותר קל כי זה יחסית יותר יציב. בתקופות שיש אצלנו שינויים, אנחנו "לומדים" את הדפוס כמה ימים ואז מתאימים את הלו"ז.

אני אתן לך דוגמא, למשל אצלי הגדולה כבר חודש התחילה להירדם רק באזור 22:00, שלפני זה הייתה ישנה ב19:00 קבוע. אז קודם כל אני לא מתוסכלת כי אני לא מנסה לכפות עליה דפוס מסוים. יש לה גישה למיטה, כשהיא עייפה היא פשוט לוקחת מוצץ ושמיכה והולכת לישון, לפעמים נרדמת על הרצפה לידינו. הכלל שלי הוא שאני לא מרדימה ילדים בכוח ולא מצפה מהם לעמוד באיזה זה לו"ז כי זה פשוט לא עובד.

אז מה כן? אחרי שלמדנו את הדפוס, פשוט מנסים לראות איך הילדים משתלבים. בהנחה שאתם שניכם בבית בשעות האלו, פשוט לעשות את כל הדברים ביחד איתם, בלי מריבות ובלי לנסות להשכיב אותם- הרי זה ממילא לא עובד. אז אם הם נרדמים ב21:30 פשוט תתכונני מראש שזה הזמן שלכם ביחד ותעשי בינתיים את כל מה שאת צריכה- מקלחת בזמן שהבן זוג שומר, לסדר את הבית ביחד איתם, לצפות במשהו נחמד (הם יכולים להיות איתכם), לאכול, טלפון למי שאת רוצה ולשלב אותם בשיחה. ואז כשהם הולכים לישון סוף סוף בכיף- כי בסוף כל ילד נרדם מתשיהו- את לא צריכה לעשות שום דבר, את מוכנה לשינה, ואז אפשר לשבת בכיף כמה דקות ופשוט ללכת לישון או יש זמן זוגי בלי הילדים.

כולם חוזרים בין1 ורבע לרבע ל-2.

ארוחת צהריים ומיד אח"כ אני מדיחה כלים- אם התינוק בוכה וזה לא בגלל רעב, הגדולים יותר משחקים איתו.

זמן שעורי בית ומערכת ולמי שאין שיעורים- משחק או דף צביעה וכזה.

עכשיו בחורף לא יוצאים לגינה אז בעיקר משחקים בבית, הגדולות שלי (8,9) ממש אוהבות משחקי דמיון- אז כמעט כולם משתתפים בהם.

הכלל הוא שמי שמשתתף במשחק אח"כ עוזר לאסוף.

בד"כ בסביבות 5 אני כבר דואגת להתחיל לארגן את הבית, ארוחת ערב (מה שנשאר מהצהריים /פסטה/ סנדוויץ), מקלחות (מתחילה כבר ב5 וחצי).

השאיפה שעד 7 כולם במיטות.

כמובן בין לבין הנקה לתינוק וידיים בתורנות.

הכלל אצלנו שמי שהספיק לפני 7 להיות מוכן לשינה, כולל שהנעליים והבגדים למחר מסודרים- יש לו זמן לקרוא ספר במיטה עד 7. הילדים מממש מתאמצים להספיק, אפילו הקטן בן השנתיים... חיים שלי.

ואז כיבוי אורות וסיפור ברמקול עד 8.

(אוהבים אצלי את הפודקאסטים של עיתון משפחה. אבל אני שמה להם גם סיפורי צדיקים וכאלה)

לפעמים בן ה-2 נרדם ב6 ולפעמים ב8 אז הוא מסתובב בין הרגליים, אנחנו די מתעלמים ממנו...

בזמן שהילדים שומעים סיפור אנחנו מאפסים את הבית, אבל אין הרבה מה- כי הרוב כבר מסודר לפני שהילדים נכנסים למיטות.

אני מפעילה מכונה או 2, כלים שנשארו, טאטוא ולעמים מעבירים ניגוב.

ארוחת צהריים אני מכינה על הבוקר- בזמן שהילדים מתארגנים. דואגת שיהיה לי עוף מופשר ואז זה לא הרבה התעסקות- עוף בתנור, או מאודה בסיר עם תפו"א, מרק...

רק אם אני מכינה שניצלים אז ממש כשמתיישבים לאכול.

אבל! אני לא עובדת יום יום ולכן בבוקר משלימה שעות שינה וגם קצת כביסות. וסידורים.

וגם הזמן שלי עם בעלי לרוב הוא בזמן ארוחת בוקר או כשמסדרים את הבית בערב.

פעם ב... יוצאים ביחד (לרוב לאושר עד... חחח) כשאמא שלי שומרת על הילדים (גרים קרוב)

אז כמה שאני כותבת עצות, הכל בעירבון מוגבל 😅 הם יצאו מהמיטות, השתוללו, הדליקו אחד את השני והלכו לישון הרבה יותר מאוחר מהרגיל.

אבל- אצלנו זה לא כל ערב ככה, יש את הרגיל ויש יוצא מהכלל.

מצטרפת למה שהרבה כתבו לך להתאים את שעת ההשכבה לעייפות של הילדים, בתחילת שנה הייתי משכיבה את שניהם בשבע ואז שמתי לב שבן השנתיים נרדם רק בשמונה אז אני כבר לא מושכת אותו שעה במיטה אלא משכיבה אותו יותר לקראת שמונה (מאז זה התאחר עוד כי זה השלב שהשנ"צ כבר מתחיל לשבש לו את השנת לילה).

הם נרדמים ב21:30? אז תתחילי להשכיב אותם בתשע, תשע ורבע. בינתיים תנצלי את הזמן הזה שהם ערים לחלק מהרשימה של מה שאת רוצה לעשות כשהם ישנים, למשל לארגן את המטבח ולשטוף כלים אני לגמרי עושה כשהילדים מסביבי. את גם יכולה להכין לך כוס קפה ולראות סדרה ולתת להם בינתיים כוס תה ולנוח בספה איתך. או סתם זמן למשחק, ציורים, ספרים, מה שהם אוהבים לעשות בצהריים.

זה קשוח! אני גם מחכה לפעמים שהצהריים יגמרו כבר והילדים ילכו לישון ואז כשאני מחליטה במודע לדחות את תחילת הערב זה נותן עוד זמן שצריך להעסיק אותם ולהשגיח עליהם. אבל אפשר להשגיח עליהם תוך כדי דברים שאני עושה לעצמי. נניח זה אחלה זמן להשקיע באוכל למחר לעצמך.

גם אנחנו לפעמים מתחלפים בהשכבות ארוכות וזה מבורך בעיני שיש גיבוי כשאני כבר לא מסוגלת ועוד רגע מתפוצצת עליהם, וגם אצלנו צריך לשבת לידם עד שנרדמים (הגדול בן ארבע וחצי, קרוב לילדים שלך) הכי יעיל באמת זה השלב שאני כבר לא מדברת איתם, כל עוד הם מפטפטים איתי או אחד עם השני ההשכבה מתארכת. אני לפעמים שרה שירים שקטים ומתעלמת כשפונים אלי ורק מבהירה שעכשיו לא מדברים, לפעמים אני גולשת בפלאפון, היו פעמים שהייתה לי השתלמות בזום בערב ופשוט ישבתי בחדר שלהם עם מחשב עם אוזניות וזהו, אני כאן ולא כאן, אני פה להשגיח עליהם אבל לא זמינה אליהם וככה הם נרדמים.

הגדול לאחרונה החליט שהוא רוצה לישון לבד בלי השכבה בכלל, אני רק מכסה אותו ויוצאת והפלא ופלא הוא נרדם לבד! זה לא עצה בשבילך, כי אני גם לא יודעת איך זה קרה וזה היה ממש יוזמה שלו (אולי זה קשור לפתקי נחת?) רק לעודד שילד שההרדמות שלו יכולות לקחת שעה וחייב שיהיו לידו עד הסוף, פתאום נרדם לבד בקלות.

טלפונים להורים ובכלל לא בשעות האלה...

אלה שעות שהטלפון נמצא אי שם ואין לי מושג איפה 🤣

אפשר לאחר את שעת השינה אם נראה שהם פשוט לא עייפים (לא כתבת גילאים), אפשר לעשות איזו שהיא פעילות נמרצת כדי שיתעייפו קצת לפני (גן שעשועים או ספורט כל שהוא בבית), אפשר להחליט שמשמיעים סיפור או שניים בפודקאסט, תוך כדי שמנסים להירדם ואחרי שמסתיים הולכים לישון.

אחד מרדים ואחד מאפס מה שצריך.

מבאס אבל זה המצב..

אצלנו כשהייתה לנו ילדה מאוד עירנית (שלימים התברר שהיא צריכה מלטונין) הגענו לזמן זוגי רק בימי שישי בבוקר. 

אז בעיני כדאי להתייעץ עם רופא לגבי הצורך, ולא לתת בלי התייעצות.

שהגוף תריך ליימר באופן טבעי.

הבעיה בלתת מלטונין לא כי זה חומר רע, להיפך זה הורמון מצויין שצריך להיות לנו בגוף.

הבעיה היא כשנותנים באוםן מלאכותי הגוף לא מייצר את זה טבעי וככה מתפתחת תלות.

אחד מתופעות הלוואי אגב זה בעיות שינה.

כי ככה זה עובד.

לכן צריך התוויה רפואית, זה לא כזה פשוט.

והספרים של דבורה בנדיקט

היום יש לה ספרים בעיקר של ספריית פג'ימה שהיא מדפדפת בהם,

אני מחפשת ספר/ים עם תוכן שיהיה לה מענין ומעשיר להמשך ההתפתחות שלה.

הספרים של אמי רובינגר.

מעשה בחמישה בלונים

אלעזר והגזר

הבית של יעל

בים בם תירס חם

הזחל הרעב

'את זה!'

שמוליקיפוד

גן גורים

האריה שאהב תות

ספרי רינת הופר:

חנן הגנן 

שבלול בצנצנת

ועוד מלא..

ספרים של אמי רובינגר

ספרים של דתיה בן דור:

הלו! מי מדבר?

דגדוגים (ספר שירי אצבעות)
 

יש לי עוד מהבן הבכור לפני 13 שנה

וכולם משוגעים עליו בדיוק בגיל הזה

נקרא הספר הראשון שלי

זה ספר גדול וקצת יקר ומגיע מנויילן

יש לו הרבה עמודים

וציורים מקסימים