אנחנו ממ ש לא משלמים כאלה סכומים

אבל גם גרים במקום שמאפשר

ובכל מקרה מתנה הז מתנה הז לא כשי לממן את הארוע

זה לא חתונה..

ופה נגיד עושים מן קומבינה כזאת עם טבח לש קייטרינג שמבשל באופן פרטי

אנחנו קונים את המוצרים ולו משלמים לפי שעות בישול

וזה יוצא ממממש זול

אבל באמת תלוי איפה גרים

גם למי שמקובל

פשוט לא מביאה מכסף שאין לי

ואין לי תקציב למתנות..

בטח לא במאות שקלים

לחברות טובות וכדומה בחתונות הבאתי מתנה

או לאחיות וגיסות בארועים

ואני לא ציפיתי מעולם שיתנו לי

עישתי חתונה מאוד פשוטה- מתוך אותו אידאל

אבל באמת יודעת שבחברות מסוימות הנורמות מאוד מבוססות ולא קל לא לעמוד בהן

ולכן מבינה את המורכבות💖

ובכל זאת חושבת שכל אחד יבחר לפי הרצון והיכולת יחד

לא ידעתי שהדבר הזה קיים.
 

קיבלנו לחתןנה

סט סכו"ם

נטלה מעוצבת

3 מגבות

סט כלי מטבח מהסטוק
 

לי זה היה ממש ממש מוזר.

מאנונימי כי הנטלה המעוצבת זאת בדיחה משפחתית שלנו.

לא זכינו לראות אותה והתקשרו אלינו אחרי החתונה לומר ששכחנו נטלה באולם. לא הבנתי מה הם רוצים.

וברובן השתמשנו ומשתמשים בחלקם גם הרבה שנים אחרי....

סירים פשוטים ששמרתי לפסח

סכין ללחם לשבת

כיסוי למצות שעד היום בשימוש....

סכום בשרי וסכום חלבי די פשוטים אבל היו אחלה לשנים הראשונות (מן הסתם הוספתי מאז סכו''מים אבל גם הישנים בשימוש)

בלנדר יד שעבד כמה שנים

מגבות וכד'

שמיכות ממש טובות

עוד כל מני דברים למטבח שעזרו לנו להתחלה

לא רואה מה לא טוב במתנות....

גם כי רגילה שמביאים כסף לחתונה ולא מתנות.

וגם כי בדרך כלל בחתונה כבר הבית מאובזר לגמרי אז נטלה, סכום, מגבות או בלנדר זה דברים שכבר היו בבית.

לווארט/חינה מביאים מתנות כאלה, לא לחתונה.

אבל זה עניין של סגנון ונורמה.

אצל בעלי בישוב זה מקובל מאוד.

אבל מהצד שלי זה ממש לא מקובל.

לבעלי זה היה ברור ולא מוזר.

אני לא הבנתי מה היציאה.

כי חיכינו לראות מה יביאו לנו

או שאנשים אמרו לנו שיביאו לנו

אצלנו את המתנות האלה מביאים בווארט ולכן בחתונה כבר הבית מאובזר.

כשיודעים שיש סיכוי לקבל דברים בחתונה אז כנראה מתארגנים אחרת.

צחקנו שזאת מתנה הכי יוקרתית

הכסף נגמר מזמן

הכלים כבר נשברו

המצעים התבלו.ורק היא נשארה אחרונת המתנות🫢😃

אבל ב"ה יש הרבה...

בשל משפחה זה תלוי, אצל חלק קונים מתנה יפה ואצל אחרים שמים סכום לא בשמים (תלוי לפי הציון של בעל השמחה)

גג קשקוש משילב

והבריתות בדרכ במסעדות או מלונות🙄

בהנחה שמנה באמת עולה לו 100₪

ובהנחה שהכל כלול במנה הזו.. יש כאלה שקונים בנפרד חדפ, שתייה ומלצרים.

יש גם מחיר לאולם/מקום..

בקיצור 150₪ לדעתי יפה ומכובד

אם הוא ממש רוצה לפרגן אז 200₪

זה 50₪ של שלום בית, לדעתי שווים את זה. 

אני מביאה 200 אם זאת חברה טובה אז יותר.

בעלי יכול להביא גם 400 לחבר לא הכי טוב לדעתי זה מוגזם אבל אני לא מתערבת רק אומרת לו את דעתי ונותנת לו להחליט לבד בסוף הוא מכיר את המנטליות בחברה שלו יותר ממני.

ועוד פחות מחתונה

כל אחד לפי הסכומים שנוהג

אנחנו שמים לחתונה 300-350

בר מצוה 250-300

ברית 200-250

זה לחברים

לפעמים למשפחה או חברים ממש טובים שמים קצת יותר

תלוי בקרבה

אנחנו מביאים כדי לתת מתנה, אצלנו המינימום זה 200 (לכל אירוע) אם אחד מאיתנו מגיע.

לברית לפעמים עדיף להביא מתנה ויוצא יותר זול אבל הטרחה שלי ללכת ולקנות לא שווה את החסכון....

אנחנו שמים 200 למרות שברוב האירועים אנחנו רק שותים מים/קולה כי זה לא בהכשר שלנו.

ובכל מקרה, לבעלי אני לא מתערבת כמה הוא שם.

הוא שם כמה שמחליט ואני סומכת על שיקול דעתו, כמו שהוא לא מתערב כמה אני שמה לחברות שלי.

גם אם עברו שנים מאז

במקרה שלכם זה אפילו קל כפליים כי הוא אפילו לא כיבד ולא הביא מתנה

אז אפילו 100₪ זה טוב

בזכותכן הורדתי אותו ל300₪ בדרכי שלום חח

המקום שאנחנו גרים פה והקהילה יש פה רף גבוה אז זה גם שיקול…

ואהבתי את מה שאמרתן כמה פעמים על לאפשר, שלום בית וכולי.

אני הייתי שמה 200 אם הייתי הולכת לבד.

אבל אם זה חשוב לו, העיקר שהגעתם לעמק השווה. 

המשפחה של בעלי גם עם רף גבוה, וזה סכום שקיבלנו מבן משפחה שהגיע לבד... לא חבר.

אז בטח שלא יותר מזה.

מרגישה צורך לאזן את התגובות🙈

(בחתונה חברים טובים שלנו שבאו לבד שמו בסביבות ה600₪+)

גם אצלנו שמים סכומים כאלה בחתונה

(ואני שונאת את זה)

ברור ששונה חתונה וברית.

אבל חברים טובים שמים גם 300/400 בברית..

אצל אח שלי לדוגמא חברים טובים שלו הביאו מעל 1000₪ בחתונה.

כל אחד והחברים שלו..

מכובדת ויפה, אבל שהייתה במבצע בחנות אז יצאה מחיר נח(משהו כמו 70)

לברית מקובל להביא מתנה ולא רק כסף כמו לחתונה, ולכן זה פתרון טוב ונעים..

שכשאנחנו הולכים לאירוע לבד- מי שהולך אחראי להחליט כמה כסף 'נכון' לו לתת.

הוא יכול להתייעץ עם השני אם הוא מתלבט וכו

כמו שהוא יכול להתייעץ עם חבר..

אבל למרות שהכסף שלנו משותף כמובן, ולמרות שכמובן שיש לנו מה לעשות עם הכסף- ההחלטה של כמה לשים היא של מי שהולך והוא בסופו של דבר הכי יודע כמה נעים לו לתת...

אצלנו ממש לא מקובל להביא מתנה, לא לברית לא לחתונה וגם לא לבר מצווה.

כנסת*

או הפרשת חלה..

אירועים שאין באמת מנות שצריך לכסות

שזה הנורמות

הארוע הוא שלי

השמחה היא שלי

האורחים כדי שישמחו איתי יחד

והאוכל כדי לפנק אותם

מתנה או כסף אם יביאו מבחינתי זה כדי להביע אהבה ושמחה

ולכן כל מתנה וכל סכום מתקבל בברכה ובהערכה ולא מובן מאליו

גם מתנה ב20שח

וגם מי שלא הביא כלום וטרח ופינה זמן וויתר על עבודה או טרח לחפש בייביסיטר לילדים וכו

כמה משמח שהגיע!! כמה מוערך!!!

זהו

אני לא כותבת לך אישית כמובן

זה נורמות מוכרות בכללי

אבל אני ממש נהיית עצובה מזה

ואישית גם לא מתנהלת ככה

ולא מעניין אותי מה חושבים עלי .. וגם לא חיה בחברה כזאת

אבל מעניין אם יש דרך לשנות נורמות בכללי

וחושבת שבציבור שאני בו זה פחות קיים העניין הזה. לחתונה שלי היו כמה חברים שאספו יחד כסף, כל אחד שם 20₪ וזה ממש היה נראה לי יפה שהם הביאו משהו, כי בכל זאת היו בצבא או לא עבדו באותה תקופה. אבל כשהולכת לחתונה חילונית או אפילו דתית אבל עירונית זה פשוט ברור שמינימום 400 שח לבנאדם (!!) וצריכה להתיישר לסטנדרט...

מזל שאין לי הרבה חתונות כאלה

כמובן שאם אהיה מוזמנת לאירוע גרנדיוזי אז לא אביא מתנה של 500₪ , אני לא אשמה שהגזימו

אבל כן מרגישה שצריך לכסות את המנה שאכלנו או לפחות להביא סכום זהה למה שהביאו לנו באירועים שלנו כדי שיצא שהחזרנו להם..

אלה נורמות שאפשר להבין מה עומד מאחוריהן..

אנשים מארגנים אירוע שלרוב לא יהיה פחות מ10 אלף, (תלוי באירוע כמובן) , אז אם כל האורחים יגיעו בידיים ריקות מהסיבה שהם באים רק לשמח וזה שפינו מזמנם צריך להגיד תודה- זו גישה מוטעת לדעתי, כי המארגנים אמנם הוציאו הרבה כדי לשמוח ולשמח (במקרה של בר מצווה נגיד)   , אבל הכסף הגדול היה על המנות, שיהיה אוכל טוב לאורחים..

אם אף אחד לא היה מביא מתנה אז כולם היו במינוס

דווקא להפך. אם כולם מביאים מתנה או כסף רק כדי לשמוח עם בעלי השמחה ובעלי השמחה יודעים את זה, אז מראש אנשים יתכננו ארועים בהתאם ליכולת הכלכלית שלהם.

אצלנו זה מאוד מקובל לתת מתנות ואם נותנים כסף זה סכומים נמוכים, פרט למשפחה קרובה. אף אחד במשפחה לא בונה על מתנות כדי לכסות כלום. את האורחים מזמינים בתור אורחים ולא בתור מקור הכנסה (סליחה אם הניסוח יצא לא טוב). את כל המתנות/כסף מעבירים לילד של השמחה ולא להורים שממנו, כך שגם אם מישהו מנסה "לכסות מנה" זה לא באמת מכסה...

את הארועים מממנים עם חסכונות. ברגע שהילד נולד פותחים חיסכון עבור בר/בת מצווה וחתונה 

ככה, לא בהכרח מה שעושים, למרות שזו התארגנות כלכלית מעולה

אני יודעת על הרבה שלקחו הלוואות כדי לארגן אירועים, בגלל שכלכלית לא יכולים לעמוד בזה.

וזה באמת לא נשמע טוב אבל האורחים באמת מקור הכנסה על הדרך , לא משהו שהמארחים מצהירים, אלא משהו שהאורחים צריכים לדעת חח

ואני אבהיר משהו- הלוואי שהייתי מסכימה עם העובדה שצריך להביא כמה שאפשר, הלוואי.

הרבה פעמים נאלצתי להביא סכומים שגבוהים לנו רק כי המארח היה אצלנו והביא כזה סכום, ופחות מתאפשר לנו להביא סכום גדול, אבל אי אפשר מוסרית להביא פחות.

ולפעמים העדפתי לא לבוא בכלל ולהביא פחות, כי לא צריך לכסות מנה שאכלתי ונהנתי ממנה . אבל עדיין להביא מתנה כי המארח הביא לי..

בחתונה שלנו למשל   , בעלי הזמין "משמחים" שהם באמת עושים שמח גדול בחופה ובכלל, ורובם היו נטולי יכולת כלכלית,  בידיעה שלא יביאו מתנה בכלל, והןא אירגן להם מנות במיוחד עבורם, מנות שלא נפסיד כלכלית אבל גם לכבד אותם במנות טובות ומכבדות אבל הרבה יותר זולות (לדוגמה חמגשית ב50₪ למשמח, במקום 210₪ לשאר המוזמנים)

מצ"ב שאת מעדיפה לא להגיע לאירוע ולשמוח איתם כי אין לך כסף לכסות מנה.

מקבלים הזמנה מקבלים קנס.

זה הזוי...

בעיני יש אווירה הרבה יותר נעימה כשזה לא קנס

שכל אחד עושה כפי יכולתו

יש אווירה יותר פשוטה ונעימה

אין צורך להרשים אף אחד.

הכל בסדר גם עם האוכל לא ברמה מי יודע מה....

אין חשבונות של כמה הוא הביא לי וכו

.. הכל הרבה יותר נקי ונעים בלב.

מודעת לזה שיש תרבויות שקשה לעשות שינוי כזה.

אבל שווה לחתור לשם 

ואני נמצאת בסביבה שכולם כאלה,

ודווקא בגלל זה אני מביאה בהתאם למה שהביאו לי, שזה בטוח פחות ממה שהייתי מביאה אם הייתי שואלת משפחה/חברים שבאים גם

זולים ופשוטים יותר

משו יכול להשתנות במשוואה של הקשר שלך לאירועים.

אנשים יבינו שאת לא באותה סצנה איתם

אשתף אותך שמרוב שלא אהבתי את הקטע של אירוע, מוזמנים, לחץ וכו- רציתי להתחתן ברבנות, ואמא שלי סרבה בתוקף.

ברית עשינו באולם מאוד צנוע עם אוכל מכבד

נכון?

גם זכור לי שהתחתנו יחסית באותה תקופה

בית כנסת

חצר

וכו

כי הם מביאים בדרכ 100/120₪ גג גג, ןגם עושים אירועים מאוד צנועים, אז באמת כיף לבוא

כי זה הדדי- אני מביאה כמו שהביאו לי ולא מרגישה מצפון על זה כי המנות בהתאם, ולא כואב בכיס 

אלה האנשים שבאמת באים לשמח ולשמוח. אז מה אם הם לא מביאים כסף?

כשאני באתי לחתונות שארגנו מנות משמחים זה היה מאוד לא נעים. 

גם אני חושבת ככה וגם הרבה חברות שלי

ואם אנשים יהיו במינוס בגלל אירוע שהם עושים שיחשבו טוב איך לעשות את האירוע ככה שלא יהיו תלויים בנדיבותם שח אנשים אחרים

אם היית יודעת שאין לך איך לכסות אותו בכלל?

משפחה קרובה בלבד

אוכל פשוט פשוט בעלות שאני מסוגלת להחזיר בקלות בעצמי

כי הז לא רק ארועים

זה בעיני קשור בכללי לתפיסת עולם

מבחינתי חלק מהערכים שאני מאמינה בהם זה צניעות

לא רק בלבוש

ארוע מפואר כמו עוגת יומלדת מטורפת או חגיגת יומולדת מנקרת עיניים-

זה הפך הערכים לשי

גם אם היה לי כסף

לא היתי משקיעה בשום דבר שמזין א הצורך הטבעי שקיים בתוכנו של לעשות רושם, של רצון ישעריכו אותי מתוך סממן חיצוני

הז מבחינתי מאכיל חלק פנימי שלא רוצה להעצים אותו

הוא קיים! זה טבעי. בכולנו

אבל כל הנורמות האלו

מייצרות חברה מאוד חומרנית ומאוד תלויה בערך העתמי שלה בסממנים חיצוניים

עצם זה שאם לא אפיק ארוע ברמה כלשהי יעריכו פחות או ירימו גבה וכו

זה מעוות בעיני

אני ב''ה גם לא חיה בחברה כזאת

וזה לא מקרי כי לא היתי מסוגלת להכיל את זה

כשעשינו ארועים עשינו לפי מה שמרגיש לנו שיהיה נעים לאורחים

שהאוכל יהיה טעים ובכמות מכבדת

כיף לי להלביש את הילדות בשמלות יפות אבל בתקציב שלנו ויבורך עלי אקספרס שמאפשר לכולם (ושיין כשיעשו תושבה😉)

גם בחתונה לשנו התנהלנו ככה

לא אומרת שצריך שהכל יהיה מכוער ואוכל פלסטיק כי מה חשוב גמשיות

ממש ממש לא

בודאי זה מרחיב את הדעת

זה משמח!!!

וגם אני בחתונה לא הסכמתי לחברים לתת אוכל לא מכבד

הדבר היחיד שהסכמתי היה שיהיה להם בופה ולא מלצרים כי זה הוזיל משמעותית..והיו לנו מלאאא חברים

אבל יש גבול פנימי

מעבר לכסף

שבעיני אם מודעים אליו בחיים

מזהים אותו

איפה

אני נפעלת כדי לעשות רושם

ואיפה כדי לשמח את עצמי ואת האורחים באמת

כנות עצמית

כשמחוייבים לנורמות החוש הזה מתנוון

פשוט נכנסים למערכת התחשבנות

כמה הוא הביא

כמה אחרים מביאים

כמה הביאו לי

באים לבד או ביחד

מה עלות המנה באולם הזה או אחר

וכו וכו

ולפעמים כמו תשואר גם לא מגיעים כי אין תקציב לרף הגבוה

אני לא מאמינה בזה

ולא מעודדת יישור קו כזה

נכון צריך אומץ

אבל קודם צריך שינוי תודעתי

באמת הלוואי והיה אפשר לגייס את התקשורת לעורר את הדעת על ערכים אחרים שנאבדים מתוך נורמות חיצוניות כאלה

הלוואי

אין לי פתרון

אבל בעיני זה שיקול מאוד מרכזי לאיזה חברה להשתייך

כי שוב

זה לא מתבטא רק שם

בחברה שזה הנורמות

או שזה הנורמות במשפחה

זה ממממש לא אומר שאין לה חיבור לערכים או לצנייות או לכבוד פנימי וכדומה

ממש מממש לא

אני בעיקר מרגישה צורך להעלות את זה לדיון חברתי כדי לחשוב מה יכל לשנות את הלופ שנכנסנו אליו מתוך הז

ואיך אפשר לעורר תודעה של שינוי שם

לא חלילה כשיפוטיות לאף אחד בכלללל

וסליחה אם זה נמשע אחרת ממ שלא התכוונתי

אצלנו מאוד צנועות כמו שציינתי ובאמת הרבה יותר נוח ופחות כואב בכיס כשיש להם אירועים

ויש משפחות שיותר אוהבות להשקיע, בין אם כי הם יכולים ובין אם הם רוצים להשקיע לילדים שלהם כי זה מה שהדור דורש לצערנו ..

וזה גם חברות, שהן מאוד צנועות, לא עושות אירועים,  ואפילו היו מקרים שהן עשו ברית בבית כנסת והזמינו רק 10 גברים וזהו.

אבל יש גם כאלה , שאני בתוכן, שעשינו ברית במקום קטן ומוצנע והזמנו את המשפחה שישמחו איתנו.

בלי אורות ורעשים, בלי בלונים ותפאורה. רק דאגנו למקום, מוהל ואוכל מכבד. ולמרות זאת, זוג צעיר לא יכול לעמוד בזה אם היתה רק הוצאה על האירוע הצנוע הזו. אז גם אם הביאו מתנה כל אחד של 100₪ זה כיסה.

זה לא חייב להיות קיצוני שאם אני עושה ברית עם משפחה, ולא עושה ברית בבית שלי ומזמינה פיצה לכולם - אז אני פחות צנועה מהם. פשוט מחפשים לשמוח במה שאפשר,

כי חס ושלום כשקורה אסון ומישהו נפטר, להבדיל, אז גם לא חוסכים, זה בלתי נמנע..

אז שנוציא רק על דברים שמחים אמן

אני ממש זוכרת שבווארט שלנו היה לנו חשוב להגיד להורים שאין לנו ציפיה לקבל מהם שקל.

אם יחליטו לתת- נשמח

אבל ממש לא מצפים

ובאמת- כל ספק שלקחנו - לקחנו בחשבון שיש לנו את היכולת הכלכלית לעמוד בזה (נתון חשוב- התחתנו מעל גיל 30 והיו לנו חסכונות..)

בעיקר התנהלנו לפי תקציב

(שכן... ההורים כן אמרו מראש את הסכום שהם רוצים לתת לנו והוא נכלל בתקציב..  אבל אם לא היו נותנים- החתונה היתה מתוכננת בהתאם)

וככה מאז כל האירועים שעשינו (2 בריתות עד כה... )

לא מצליחה להבין איך מתחייבים להוצאה כספית בלי שיש את היכולת לכסות אותה.

לגבי אירועים באופן כללי-

הלוואי והקורונה היתה עושה פה שינוי יותר משמעותי... האירועים היו הרבה יותר צנועים מומצומצמים

עד היום לא מבינה איך חתונות הגיעו ל500 איש ומעלה????

התחתנתי בגיל 18

בלי עזרה מההורים לא שלי ולא שלו לקחנו הכל יחסית צנןע ופשוט וכן מאוד ציפינו שהמשתנות יכסו והם אכן כיסו

אם כרגע המצב הכלכלי של זוג לא משהו מסיבה מסוימת

ויש בר מצווה או ברית או חתונה

בפועל אין מאיפה להוציא

אבל צריך

אז נכון יש להתאים את זה ליכולת כמה שניתן

אבל זה עדיין לקחת על עצמך אלפי שקלים שאין כרגע

ונגיד ברית או בר מצווה באמת איכשהו אפשר לצמצם ממש

אבל בחתונה יש עוד צד..אז זה מורכב יותר וגם סדר גודל של הוצאות גדול יותר

קיצר זה קורה

ואין המון ברירות

והלוואות ואפשר בסוף להסתדר ולצמצם פער

אבל זה בהחלט תרחיש מציאותי

אין מה לא להבין

לא כולם באותו מצב כלכלי

ואגב אני מדברת על ארועים צנועים ופשוטים

אבל עדיין עולים כסף

לא לסמוך על כיסוי מנה

זה נראה כאילו את בגישה שלי, שגם אם מצטנעים באירוע אז נשארים עם חובות והלוואות

ואז במצב כזה באמת זה מסתדר עם האורחים כאשר הם מכסים מנה, או לפחות מביאים מתנה כלשהי..

כי תחשבו על מצב שיש כמה חתונות או בריתות/ בר מצוות...

זה לא ילד אחד בודד למשפחה 

למה שבגלל שהם בחרו להביא כמה ילדים לי יעלה המון כסף?

תחשבי על מצב שיש לי בחודש אחד חתונה של בת דודה, בר מצווה אצל חברה וברית של אחיין

אז אני אמורה בחודש כזה להוציא יותר מ1000 ש"ח על מתנות?

לפי גודל המשפחה שלי וסדר גודל של מתנות שאת מתארת,

אני אמורה להוסיף לתקציב השנתי שלי 15,000 ש"ח חופשי למתנות

לא מתאים לי,

כשאני עושה שמחה - אני מארחת את האורחים שלי,

וכמו שלא לקחתי כסף מהאורחים שבאו אליי לשבת על העוף והמזגן והמים במקלחת

וכמו שבחודש שנהיה יותר לחוצים כלכלית אני לא אזמין משפחה גדולה לשבת כי בשבילי זו תוספת הוצאה שכרגע אין לי, ואם ממש בא לי אורחים - אולי אזמין זוג צעיר ולא משפחה של 10 נפשות,

או שאזמין אורחים אבל אגיש עוף ולא בשרבקר - כי זה מה שהתקציב מאפשר

ככה כשבאים אלי אורחים לשמחה, אני מארחת אותם, לא גובה מבם כסף, אני לא מסעדה

אני מזמינה מס' אורחים שאני יכולה לארח

ומגישה להם אוכל שיש לי כסף לשלם עליו (או שחסכתי את הכסף או שאני אקח הלוואה ואשלם בתשלומים- לא משנה, זו הוצאה שלי)

ומארחת אותם באולם שיש לי כסף לשלם עליו

וכשאני יוצאת למסעדה ומשלמת מאות שקלים - אני מעדיפה לבחור בעצמי את סגנון האוכל

לבחור את העיתוי והמקום

ואת רמת המחיר שאני מוכנה לשלם.

500 מוזמנים.. אין פה אלפי שקלים שצריך לכסות.

ועדיין, גם כשמתארחים, יש עניין לבוא עם משהו קטן כמו פרחים לבעלת הבית או עוגה..

לא באה בידיים ריקות לחמותי למשל..

תחשבי שיש כמה חתונות/בריתות/בר מצוות שכל אורח צריך לממן במקום רק את שלו.

אם לדוגמא אנחנו 5 אחים עם 5 ילדים לכל אחד. זה 5 בר/בת מצוות שצריך להתכונן אליהן מראש (יש 12 שנה לפחות, זה לא בא בהפתעה). או 25 ארועים שצריך לממן באופן חלקי, שיכולים להיות בזמנים שפחות מתאים לי כלכלית ובסכומים גבוהים ממה שאני הייתי רוצה להוציא כי אחי החליט להזמין קייטרינג יקר.

את גם מביאה סכום עבור כל אחד מבני המשפחה? כלומר 200 אם את הולכת לבד ונניח 900 אם הולכים כל המשפחה(200 למבוגר, 100 לילד)? כי אם כן עלול להיות מצב שמי שיש לו ילדים גדולים יותר יקבל פחות ויצטרך לשלם יותר.

ומה אם יש לי רק ילד אחד? למה שאצטרך לממן 21 ארועים במקום 1?

ולכן לרוב אנחנו הולכים בנפרד לאירועים, אלא אם כן מדובר בקרוב של בעלי שגם אני בקשר עם המשפחה.. ואז נבוא שנינו ונביא מתנה בהתאם

לגבי מימון 21 אירועים כשיש לך ילד אחד,

זה מצב נתון. אם ברוך ה' יש הרבה אירועים למשפחה אני לא אתחשבן איתם שלא יהיה אירוע מהצד שלי עד שהילד יחגוג בר מצווה ולכן לא אביא מתנה לאף אחד..

שורה תחתונה- אני לא אגיע לאירוע בידיים ריקות, בין אם מתנה ובין אם כסף.

ולצערי, גם אם לא אפשרי לי כלכלית אביא מתנה, פשוט לא אגיע ואז אוכל להביא פחות ממה שהביאו לי.

מה שמקובל מסביב

מצחיק להתווכח על זה מרוב שזה שונה

זה כמעט כמו להתווכח על מנהגים בין עדות/ מגזרים...

יתנו מתנות כמה שהם רוצים וכמה שמקובל

לדבר על זה כאילו זו חובה כי אם אם לא אשלם על המתנה שלי - אוי ואבוי ובעל השמחה ישאר בחובות - בעיני זה ענין אחר.

להפוך את זה לאידיאל..., לעשות אירועים מפוארים ולבכות שחייבים לכסות לי את המנה כי יש לי כמה ילדים? אולי שאני אשלם לאחותי קופת חולים כי יש לה יותר ילדים ממני והיא מרויחה פחות ממני?

שימי לב שבתחילת השרשור הרבה נשים ענו כמה כסף הן נותנות מתנה, רוב הנשים לא אמרו שהן לא נותנות

מה שמקפיץ פה נשים זה שמכניסים את ענין המתנות לאידיאל ולחובה

יש לי חברות שבסגנון של המשפחה שלהן נותנות מתנות של כסף

באתי לשמחות שלהן ושמחתי איתן בלב שמח בלי לשלם על המנה שלי

ואני יודעת בוודאות שהן שמחו שבאתי, שאני לא היחידה שלא "מכסה" את המנה שלה

ושהן העדיפו שאשמח בשמחתן ואירחו אותו בשמחה

בחברה בה את נמצאת...

אצלנו זה ממש לא מקובל אבל מכירה מקרוב אנשים שכן-

אם הם לא יתנו אוי ואבוי וכן- הם בונים על זה כשמארגנים אירוע...

אני יכולה להיות נגד זה עד מחר,

אבל אין איך לשנות נורמות של חברה...

אבל נכון

צריך לרצות

ברגע שאני אומרת 'אני לא חלק מהמשחק הזה' ומוכנה גם לשאת בהשלכות

לצד השני לא תהיה ברירה אלא לקבל את זה

יכול להיות שיהיה בדרך 'אוי ואבוי'

בעצם התפיסה שעומדת בבסיס ההתנהלות הזו היא שהמתנה שנותנים באירוע היא סוג של 'הלוואה', שבעל האירוע 'פורע' כשהוא מגיע בחזרה לאירוע שלנו.

בעצם, אם כולם מתנהלים ככה, אז זה אומר שה'תשלום' על אירועים של אחרים באמצעות המתנות שנותנים להם, עומד במקום הצורך לחסוך לאירועים הפרטיים שלנו כמשפחה.

כל פעם שהולכים לאירוע, זה סוג של חיסכון לאירועים שלנו. ואז כל פעם סכום 'קטן' (יחסית להפקה אירוע שלם), וכשמגיע האירוע שלנו - כולם מחזירים לנו בחזרה וככה אנחנו לא צריכים לממן על חשבוננו אירוע שצריך מאיתנו הוצאה גדולה בבת אחת, כי כבר 'שילמנו' על זה בתשלומים...

אבל באמת יש בעיה בשיטה הזו, שבאופן הזה צריך לתת לאחרים לפי הסטנדרטים שהם קבעו, שהם לפעמים מחירים הרבה יותר גבוהים ממה שהיינו מוציאים אם הבחירה היתה לגמרי בידינו.

ויש פה גם חוסר סימטריה כשלמשפחות שונות יש מספר ילדים שונה, ואז ה'החזר' לא תואם את ה'הלוואה'.

באופן אישי, אני מתחברת לגישה שכתבו פה על כך שיותר נעים לי לחסוך לאירועים שלי בעצמי ולא לצפות למתנות אלא רק לשמוח במי שטורח להגיע. וגם כשאני מגיעה, אני נותנת לפי היכולת שלי בלי לחשב איך לכסות את המנה שקיבלתי (ב"ה רוב הסביבה שלנו גם בראש הזה, אז זה יוצא בסדר...)

הרבה פעמים מי שמממן את האירוע זה לא מי שמקבל את המתנות (למשל בחתונות ולפעמים בבר/בת מצוות).

וככה יוצא שלא רק שההורים מממנים את האירוע של הילד שלהם, הם צריכים גם לממן (בתשלומים) את הארועים של הילדים של החברים שלהם.

אז בכלל כל מה שכתבתי לא רלוונטי.

ומסכימה איתך שבמקרה כזה זה הכי אבסורדי...

אני מזמינה אורחים להשתתף בשמחתי

שמחה בכל מי שמגיע

ולא מצפה לשקל

את הכסף מחשבנת מול עצמי ללא תלות שאולי יכסו

והגבתי קודם רק על המשפט שמישהי כתבה- שלא מבין איך מוציאים הוצאה  על ארןע אם אין תקציב

שום אירוע הוא לא הפתעה...

לחלק יש תשעה חודשים להתכונן

לחלק 13 שנה

ואפילו 20 שנה.

כן. זה עולה כסף- אבל נתנהלות כלכלית נכונה מתחילה בתכנון מקדים

הברית של הגדול עלתה לנו 5000 שקל... היה אירוע של 70 איש עם קייטרינג בבית כנסת, מכובד מאוד

אפשר גם להפיק ברית בהרבה הרבה פחות

אם אין לזוג אפשרות לעמוד בשום צורה בהוצאה שכזו (וזה יכול להיות גם בהלוואה) אז נשאלת השאלה מאיפה יהיה לו את היכולת לגדל את הילד...

אני ממש זוכרת ששמעתי פעם הרצאה של מדריך פעמונים שדיבר על התירוץ ' החודש היתה לנו הוצאה בלתי צפויה' ואז כשהוא מנסה לברר מה זה? לרוב זה דברים כמו טסט לרכב, ספרי לימוד באוגוסט, חגים וכו... שום דבר מזה הוא לא 'לא צפוי' לרוב זה פשוט בגלל שלא נערכו לזה- למרות שידעו שנה מראש שזה יגיע.

למעט הוצאות בריאות בלתי צפויות- שגם להם אפשר להיערך מראש עם חסכון ל'הוצאות בלתי צפויות' אין כמעט דבר כזה הוצאה בלתי צפויה.

תרבות ה'יהיה בסדר' היא רעה חולה בחברה הישראלית

הלוואי והיה פה חינוך לכלכלה נבונה כבר בתיכון

כי נכון

כשהפרנסה היא בראש סדרי העדיפויות א זמתנהלים נכון כלכלית וחוסכים

ועובדים בעבודות מכניסות

וכו

אבל כשיש בראש הסדר עדיפויות דברים אחרים שבתקופה הנוכחית יותר חשובים לנו כזוג אנו בוחרים בהם במודע..

נגיד זוג שרוצים כמה שנות אברכות

או מיהשי שרוצה להיות עם הילדים בעיקר בבית בשנה הראשונה

או רצון ללמוד מקצוע פחות רווחי שחשוב להם

או לגור במקום יקר בשביל שליחות

וכו וכו

אז כן היכולת לחסוך ולהשתכר מספיק עלולה להפגע

יכולה להגיד שהיו לי תקופות שבחרתי בזה במודע ובהבנה לזה שיהיו לנו פחות אמצעים.והז מה נשכון לנו כי כך וכך

כלכלה נכונה זה חשוב ואני מבינה ומסכימה עם דבריך

אבל זה לא הכל

ומותר לבחור גם להחסיר שם

לא מדברת על להגיע לרחוב ולחובות ענק וכדומה

וזה גם לא אידאל כמובן

אני בעד חשיבה חכמה וחסכון וראיה קדימה

אבל יודעת גם שלכל אחד מסלול אחר

והתמודדויות שונות

וזה בסדר

אני ממש נגד לצפות שיממנו לי שקל

ועוהש ארועים ללא כל ציפיה או קשר לאף אחד אחר

גם החתונה שלנו היתה נטו לפי היכולות- מאידאל

בפשטות אבל מכובד

ובשמחה

בוחרת ככה לפעמים

(לא תמיד אגב)

אבל לגמרי מסכימה עם הלקחת אחריות על התוצאות

על פני שפע כלכלי

אבל בתנאי שמודעים למחיר ולוקחים אותו בחשבון

וכשזה מגיע על חשבון הציבור

המשפחה

או צרכים בסיסיים של הילדים

זה כבר בעיה

לא צריך תמיד לרדוף אחרי הכסף

ממש לא

אבל כן צריך לעשות בחירות אחראיות

בלי אבל

לגמרי מסכימה איתך

בעיניי היא להוציא פחות מההכנסה.

אם מוציאים יותר מההכנסה, נכנסים לחובות ונמצאים בתחושה של חסר תמידי.

אם נמצאים תקופה ארוכה בהתנהלות כלכלית לא נכונה (לא משנה מה הסיבה) יכולים להיכנס ללופ של חובות וחסר ולעיתים לא מצליחים לצאת ממנו, ככה שהמחיר עלול להיות גבוה ולהשפיע הרבה יותר ממה שנדמה.

עד עכשיו דיברתי בכובע של בעלת האירוע

ועכשיו בכובע של המוזמנת

אני אוהבת לתת לאהובים שלי...

מכל הלב

באמת באמת

אם יש לי את היכולת לפנק מישהו- זה ממש ממלא אותי

זה לא מסתכם רק בצק לאירועים

אני אוהבת לעזור עוד בשלב ההכנות

אם זה ביעוץ לגבי עיצוב, עזרה מול ספקים, תסרוקות לאירועים- מה שאני יכולה

אבל זה בדיוק הענין- מה שאני יכולה

יש לי אחריות כלפי הבית שלי, הילדים שלי

ואני לא יכולה להרשות לעצמי לתת מעבר ליכולת שלי

גם כלכלית וגם פיזית

זה הכל מתחיל ונגמר במילה אחריות

הן כמזמינה

והן כמוזמנת

ממש ללמוד ממך!

לי מאוד קשה לממן מנות (נפשית. כלכלית ב"ה בדרכ לא)

אני יותר אוהבת לקנות מתנה מהלב ועם מחשבה. בצד מסויים של המשפחה ממש בונים על זה שהאורחין יממנו את האירוע וממש קשה לי עם זה.

גם אני מארגנת אירועים בהתאם למצב הכלכלי שלי.

אגב מאמינה שגם אם היה לי יותר כסף הייתי מעדיפה אירועים פשוטים..

אני לא מביאה כסף אף פעם!!

לפעמים מתנה וגם זה לא תמיד.

אני מפנה מהזמן שלי משקיעה דלק בייביסיטר ערב חופשי... לבוא ולשמוח איתם.

אפשר להגיע עם מתנה, אבל בלי להתחשבן ולבדוק בהיסטוריה מי הביא לי כמה...

ממש מעצבן אותי הגישה הזאת 

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

דוקטורים וכו ספרדים

יש לי  בנדוד רופא, אבל הוא עיברת את שם המשפחה אז אף אחד לא יידע שהוא ספרדי🤭 בשמו לפחות

ואני יכולה לומר למשל שאח של אמא שלי הוא עו"ד מוערך מאוד המון שנים שהיה מועמד להיות שופט אבל מטעמים הלכתיים החליט לא ללכת על זה

אחותי עוד מעט מתחילה דוקטורט והיא מזרחית לגמרי

וזה רק מהמשפחה שלי הקרובה ממש

עכשיו, אני לא מיתממת וממליצה למי שלא ראתה - לרוץ לראות את הסדרה "סאלח פה זה ארץ ישראל" כדי להבין איפה הכל התחיל, וזו אגב אחת הסיבות העיקריות למהפכה המשפטית ולבלאגן קפלן כי החונטה האשכנזית שממנה מקורבים חוששת שיזיזו לה תגבינה ויתחילו פה מינויים של ספרדים ומזרחים על ימין ועל שמאל וישפיעו בחלונות הגבוהים (לא שחלילה כולם מושחתים, אבל איאפשר להתעלם מזה שיש משו בצמרת שקובע נראטיב) ועדיין - יש המון צעירים שכן הלכו לאקדמיה וכן צברו ורכשו ידע ותארים

אם זה יגיע לפרס ישראל אני לא יודעת

אבל מה שבטוח - מה שהיה הוא לא מה שיהיה. ולא מה שקורה כבר עכשיו.

אולי כי אני צעירה

אולי כי הוריי הם אחד ככה אחד ככה

אולי כי גם ככה למדתי במקום פלצני מהסוג שבו כולן (כמעט) ממשיכות לתארים "נחשבים" וכו. וכך גם מסגרות אחרות שלי…

אבל למשל אם נלך על האולפנה- היה אחוז מכובד אשכנזיות ואחוז מכובד עדות המזרח

לא רואה הבדל מהותי לאן המשיכו (ובהחלט ישנן שבדרכן אל עבר הדוקטורט / רפואה / רחוק)

פוליטיקה אני פחות מבינה.

בכל אופן, חושבת שזה יותר עניין של מצב סוציו אקונומי בו גדלים, ופחות מה העדה. ולכן ככל שאנחנו מתרחקות מתקופת המעברות וכו- הייצוג נהיה דומה יותר.

ובטח שמכירה אקדמאים (בהווה, כאלו שכבר דוקטורים פרופסורים וכו) שהם לא אשכנזים. בטח. 

קודם כל ברוב התחומים יש/היו ספרדים בתפקידים בכירים - עורכי דין, רופאים, פרופסורים, אנשי צבא. ממש לא חסר. היה גם רמטכל ספרדי בשם גדי אייזנקוט, שהיום הוא מועמד לראשות הממשלה. אם ייבחר או לא זה ענין אחר, אבל ממש לא קשור לעדה שלו.

לא חסרים אנשים משפיעים מאד ובעלי תפקידים שהם ספרדים-

שאול מופז

משה כחלון

עמיר פרץ

רוני אלשייך

דוד זיני

אליהו מני היה השופט הספרדי הראשון בעליון ומונה כבר בשנת 1962

בקיצור אם בוחרים להסתכל רק על האשכנזים אז בהחלט זה מה שרואים.. אבל זה ממש לא כל מה שיש

במסגרת של מפלגה אשכנזית שמתנגדת בכל הכוח לשינוי של המהפכה המשפטית מהסיבה הזו.

השאר השיגו אבל השופט הספרדי הראשון כביכול נבחר במיוחד המשבצת הזו....

גם מופז וגם כחלון הבינו שאת הכתר לא יוכלו לקבל.

רוני אלישיך ודוד זיני ואייזנקוט הגיעו להשגים מרשימים אבל לא להישגים ברמה של מקבלי החלטות ומשני מדניות.

מי שכן הגיע להישג משמעותי ויש לו השפעה על הקבינט למשל זה דרעי.

כני כן מניחה שעוד כמה שנים תהיה לזה פחות השפעה וככל שחולפות השנים יש עוד פחות השפעה.

היו נשיאים ספרדים

וארבעה ראשי ממשלה שאמא שלהם ממוצא ספרדי...

יש לך שרים בכירים ממוצא ספרדי

לא חושבת שמישהו היום בוחר נציגי ציבור/איש מקצוע לפי המוצא שלו

אני ספרדיה ויש לי דוקטורט בתחום ריאלי🤷‍♀️ ומכירה עוד המון

שרים בממשלה ספרדים

חברי כנסת ספרדים

רופאים ספרדים

שופטים, עורכי דין

בישוב סביבי מלא ספרדים בהייטק וכד'

בעלי דר' לפיזיקה ספרדי. לא ראיתי שמישהו הפריע לו. אם כבר הימניות שלו זה מה שיכול לגרום לו להיות יוצא דופן. אבל גם זה תלוי באיזה מוסד.

מלא משפחות סביבי שהן מעורבות. אני אשכנזיה ובעלי ספרדי, אז מה הילדים שלנו? תהיה להם בעיה עקרונית להיות בממשלה? לא נשמע לי

מי שמחפש להתבכיין תמיד ימצא על מה

אמנם ראש ממשלה עוד לא היה ספרדי אבל כל שאר הדברים שכתבת בהחלט יש היום.

לי מרגיש שההתעסקות באפליה היום היא הרבה יותר תוקעת מאשר מקדמת, כאשר המציאות עצמה כבר התקדמה בהרבה...

באנשים שסביבי, בכל ה"דרגות" יש אחוז שווה פחות או יותר של אשכנזים וספרדים 

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.

אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...

ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.

שאני מרגישה לא בסדר.

שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....

כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...

אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..

תמיד לזהות את נקודות התורפה של ההורים וללחוץ דווקא עליהן (קראתי פעם מחקר שהתדר של הבכי של התינוק מתאים לחדר ספציפי שהכי יפעיל את ההורה הספציפי שלו).

וזה מה שכל כך מגדל אותנו בהורות...

ואני חושבת שעצם המודעות שלך היא כבר צעד ענק בכיוון. כי באמת את עושה כרגע את הדבר הכי גדול בעולם (מגדלת בתוכך חיים). ובאמת מותר לך להיות חלשה ופחות מתפקדת.

וכל כך קשה לנו כנשים להצליח לאהוב את עצמנו גם כשאנחנו ''לא עושות כלום''.

אבל את מדהימה, אלופה ואהובה מעצם היותך. לא צריכה לעשות כלום כדי להיות זכאית לזה.

אלא לקבל את עצמך גם כשאת חלשה ולא מתפקדת

זה בסדר לא לתפקד

זה לא מהות חיינו

להפך

מהות החיים

זה להיות שלמים עם עצמנו

גם ברגעים חלשים

כשאנחנו בטוחות בעצמינו אז האמירות בחוץ לא מסעירות אותנו

ואז את יכולה לעמוד מולן בשוויון נפש יותר ולא להתערבב

לזהות מה היא צריכה לשמוע

ולא לדבר מהבטן ומהפגיעות

ולא להצטדק מולה.את לא צריכה בכלל להכנס לעמדה ולשדר לה עלבון

זה לא בריא לשתיכן

גיל ההתבגרות.
אני לא הייתי נותנת לבת שלי לדבר אלי בכזו צורה, כמובן נותנת לה מקום לבטא רגש, ומחשבות אבל לא בדרך מזלזלת כלפי אמא ובחוסר כבוד, בפרט שזה פוגע בך ונותן בך תחושות לא טובות.

אני מעמידה לה גבולות.

אומרת-תדברי בכבוד או לא ככה מדברים.

מרגישה שזה סיסמא שהרבה מדברים עליה

לתת מקום לרגש,אבל לא לדבר בחוצפה.

יש מתכון כזה ?

אשמח לשמוע.

אבל מה היית עושה?

לכי מהבית?

הרבה פעמים גם אצל מבוגרים יש האשמה  והשלכה החוצה כשמרגישים תסכול במקום להתרכז במה שאנחנו מרגישים בעצם

ולכן הנכון הוא להסביר לה את זה

שתדבר על מה היא מרגישה במקום להאשים אותך

לדוגמה - אני מרגישה חוסר אונים כשאת שוכבת ככה ונראית חולה כל היום

את חסרה לי/ האוכל שלך חסר לי/ אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד פה בבלאגן

סביר להניח שזה מה שהיא באמת מרגישה אבל לא יודעת לבטא

יש לדבר רגשוץת, שזו לפעמים למידה נרכשת
ויש לדבר לאמא לא בכבוד

"ככה לא מדברים
"תדברי בכבוד"
זה כמו לדבר אוויר
זה הרבה יותר מעבר, הרבה יותר עמוק.
מה אני מרגישה? מפריע לי ש....
הייתי רוצה ש...
ולא האשמה
את...
ואת...
ואת...
זה שלב ראשון
 

הייתי מציעה שבעלך יאיר את עיני הבת בעניין.
לא נראה לי שמה שאכפת לך עכשיו זה איך היא מדברת... פשוט זה מציק לך בלב וחבל.
 

א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח

גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..

ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?

וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..

מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית

משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..

ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש

היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת

ולפתח שיחה סביב זה

ולא לומר בהתרסה כל דבר..

תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות

מול הבת שלך!!!
בפירוט...
אפילו בדברים הקטנים ביותר
את לא צריכה להיפגע מביתך וכדאי שתשקפי לה בהתאמה מה דבריה מחוללים אצלך, וכמה צער זה מקנה לך, בנוסף להעצמה ןהערכה שתראי לבת שלך על העזרה.
אני עם הריונות קשים של היפרמאזיס- חוסר תפקוד מוחלט לכמה חודשים בתחילת כל הריון.
בעלי לא נתן למתבגרות בבית לדבר אליי בזלזול ובמילים של כל היום את ישנה, לא מתפקדת וכו..
תמיד דאג לפאר ולרומם, כמובן שיחס מזלזל כלפי אמא לא התקבל, ולאחר שיח גם לא המשיך. 
אני לא הייתי מוכנה שהבת שלי תדבר אליי ככה, כמובן תעשי את מה שנכון לך.

א. לגבי אוכל. היית ממליצה על שייקים, מרק ירקות וכאלה. אפשר להכין כמות גדולה ואז לאכול כל פעם קצת.

ב. לגבי הבת שלך. אני חושבת שאץ צריכה לתת מיסגור: היא מתבגרת והביטויים שלה בעיקר מצחיקים. ומצד שני- את בהריון ורמת ההורמונים משפיעה על הרגישות הגבוהה שלך. ולכן זה עוד יותר פוגע. הייתי מתעלמת מהאירוע ומתייחסת לזמנים הטובים שלה.

מאחלת לך לצלוח בשלום את הימין האלה.

הרבה פעמים הסתכלתי על הורים שילד שלהם התנהג מוזר או לא בפרופורציה, וחשבתי לעצמי שההורה הזה לא יודע לשים גבולות. או ריחמתי שהמצב כל כך חריג. או תהיתי איך הם נותנים למצב כזה להמשיך?!

עד שזה מגיע אלי... עד שזה קורה אצלי...

הנערים- מלשון התנערות.

מתבגרים מדברים לפעמים בצורה שהשומע לא מאמין!

עד שזה קורה אצלך בבית... במשפחה טובה של "אנשים שיודעים לחנך".

וגם הורים שזוכרים את גיל ההתבגרות של עצמם - נראה שכל דור מתעלה על הדור הקודם .

אז פותחת יקרה, זה באמת לא נעים שהבת מתחצפת ככה,

אבל עד שזה לא קורה בבית שלך אתה לא מבין באמת.

כשאומרים "איך אתם נותנים לה לדבר ככה" - אותי לפחות זה מחליש מאוד.

קודם כל חזקי את עצמך על המציאות המורכבת שבה את נמצאת, באמת שלא הכל בשליטתך או באחריותך

מה הילדה אמרה

הוציאה בלי פילטרים את שעל ליבה

זה הרבה יותר טוב מבית שאסור לדבר בו

שמשתיקים את הילדים

והמחירים עלולים להיות כבדים למשך שנים ארוכות

(אצל ההורים שלי השתיקו

והמחיר של זה

קשר רופף מאד עד היום

למרות שאני מעל 20 שנה מחוץ לבית)