עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך י"ב בתשרי תשפ"ז 14:49
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך י"ב בתשרי תשפ"ז 14:44
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך י"ב בתשרי תשפ"ז 14:42
עוד ידיד שלי נולד לו ילד 3, כל חברותיי בנות ה-40 פלוס אפילו מביאות שלשה, ב"ה, איזו שמחה.
למה רק לי זה נראה שאני מרגישה שאם אפשר היה לשלם על שעות נוספות ביממה הייתי עושה זאת?
אני הולכת לישון נורא מאוחר כי הכל חשוב לי, שהחדרים יהיו מסודרים, הכביסות מקופלות, שאלבום לופה יהיה מוכן עבורם-, לכתוב חוברת ולסכם דגשים שאני קוראת, מאזינה ולומדת על הורות על איך לשפר ולעשות רשימת רעיונות לבילויים וזמן איכות או פודקאסט על גבולות, אתמול ישבתי עד 1 בלילה להכין אלבום לופה מהמם ומיוחד לסכם תקופת זמן עד כיתה א'.
חשוב לי לקפוץ איתם להגיד שלום לצהרון של הגן עכשיו שהם בכיתה א', חשוב חוגים ועוד ועוד ועוד.
אני לא מצליחה לעשות עבודות בית איתם כי משקיעה בזמן איכות, ללמד, להביא חבר, לשבת איתם על המחשב ואז הכל נדחה ללילה. ועד שאני לוקחת אותם מהקייטנה של הביצפר אני מנסה להספיק מליון דברים שאני יכולה לסיים כדי להתפנות להיות איתם באמת. אז רוצה לקחת אותם ברגע האחרון אבל לוקחת לפני כדי שיהיה להם נעים.
לכל אחד מהם שהוא עולם ומלואו יש את הדברים שלו, והקייטנה שלו, ומה שצריך אצלו ואני לא מבינה איך מסנכרנים בין שלי לשלהם, כלומר משקיעה בהם ואז אוטומטית הזוגיות נדחקת או שאני שוכחת סידורים שלי, זה מה שקורה. אז איך עם שלשה ילדים ומעלה (אני בעד ורוצה לשמוע איך עושים זאת) אנשים מסתדרים עם סנכרון ובעיקר לא להזניח את עצמם?
אני פשוט מרגישה שאני חרדתית ופרפקציוניסטית ופחות "זורמת" כמו כל מי שמביא ופחות חושב על הכל, ואני כן רוצה להביא עוד ילד רק שאפילו המחשבות מכבידות עלי.
סתם למשל לכאורה אני עכשיו מורה בחופש שזה מדהים ויש זמן! אבל אלבום לופה דורש שעות וימים, הבית דורש תחזוקה יומיומית של שעות מצטברות, להכיןו דברים לעבודה זה לא זבנג וגמרנו (נניח שבדקתי הכתבות, הידד אבל אני יכולה לכאורה לנצל זמן להכין מבחנים מראש, הכתבות נוספות, להכין את השנה)-כל דבר כזה דורש שעותתתתת ארוכות אם לא ימים.
וכל פעם יש דברים אחרים, חגים ושבתות שדורשים דברים משל עצמם, בישולים וסידורים לי ולכולם וזמן משפחתי משותף ומשפחה והתייחסות- וזה לכאורה "מפריע" בשגרה וגם דורש את שלו.
בקיצור- אין עוד נשים שפחות טובות בלשלב הכל, או לחוצות כמוני או חוששות מפחות זמן אישי? מצטערת שתמיד יוצא לי לא אידיאליסטי כמו כולן פה, אלא אנוכי וילדותי אבל זה מה יש זו אני.
פשוט מרגישה שאני לא יעילה ולא עושה כלום שלי בזמן שאני איתם.
