הוא רואה בו רק את העתיד ואת האופציות ואת הביטחון הכלכלי לילדים וכו, ואת רוצה אותו גם להווה, לנעימות היומיומית ולצרכים שלך ושל הילדים כמו שאת רואה אותם.

זה טוב וברוך השם שהוא אחראי ולוקח את העתיד שלכם ברצינות, ועוקב ולא מתעצל, אבל אני חושבת שלחסוך כל כך הרבה כסף בחודש לא יכול לבוא על חשבון תחושת מחנק שלך. הכסף שלכם, החלטה משותפת שלכם מה הצרכים המידיים השוטפים ומה הצרכים לחיסכון.

למשל זה ממש לא ברור שלא תוכלי לקנות בגד חדש עם הכנסה חודשית כזאת, אלא אם כן זה לא משמעותי לך ולא אכפת לך לוותר.

אבל זה כן משמעותי לך, אז צריך לעשות שיח ולהחליט ביחד.

אבל הוא צריך טיפול עצמי לגבי המיקרו

ללא ספק מגיע לכם לקנות מעדנים ובגדים לפי רמת ההכנסה שלכם

הוא מתנהל לפי רמת חיים של אברך / שכר מינימום 

נשמע הזוי ממש!

יש ילדים באפריקה שלא יודעים מה זה סופר בכלל, תגידי תודה. יש ילדים בעזה שאוכלים דשא. יש ילדים בצפון תל אביב שעדיין תקועים עם פלייסטיישן 4 ואת בוכה כל מעדן?

את צריכה להוריד את המצרכים בסופר מיידית.

לחם פרוס

גבינה לבנה

קוטג'

וקוביות סוכר בשביל מיני מתיקה לילדים.

וזהו

בגדים תקחי משכנים.

את הרכב תמכרי ולכי ברגל. זה גם חוסך את הדלק וגם את המנוי לחדר כושר.

לחופשה תצאו לחדר בבית של ההורים שלו.

חוגים לילדים תעשו עצמאית בבית, מה יש, הכל צריך לעשות בשבילכם?

אךך אתם ה Gen z כלום אתם לא יודעים לעשות.

די ברור שבשביל בעלך הכסף הוא נטו מטרה ולא אמצעי.

אצלי זה לא היה עובר חלק...

כנראה התפיסה שלכם לכסף שונה.

ולכן עצתי היא.

שבו בניכם ולבנו את הדברים בניכם.

ברור שלא תהיה הסכמה של 100%

אבל תדרש התפשרות משני הצדדים (כמו הרבה דברים בחיי הנישואין)

אמרת שאתם מרווחים יחד 28

ו15 אלף הולך לחיסכון.

מכאן אני מבין ש13 הולך לחיים השוטפים.

ואין גם שכ"ד/משכתנא.

כך ש13 אלפ בחודש זה לא מעט.

כך שאתם לא ברמת חיים של עוני.

אלא סדרי העדיפויות שלכם שונים

את מאמינה שגם אם רוב המשכורת לא היתה מגיעה ממנו, עדיין היתה לך את הזכות לסיי בעניין קניית מעדן בסופר?

את מאמינה שלא משנה כמה אתם מרוויחים, את ראויה לקנות לעצמך בגדים חדשים?

את מאמינה שגם אם המצב שלכם היה רחוק ממצבכם זכותך להחליט על ההוצאות שלך לא פחות ממנו ויחד איתו?

כל עוד את לא מאמינה בזה, שום דבר לא יזוז גם לא אצלו.

זה חד משמעית לא תקין לעבור על הרשימה ולשאול אותך למה חרגת ממנה.

יש לך את שיקול הדעת שלך, והוא אמור לכבד גם אותו (שק"ד).

אני אומרת את זה כי זה גובל באלימות כלכלית, אז נא להיות מודעת לזכויות שלך ולטפל בזה בהקדם.

אין שום משמעות למי מביא את רוב הכסף, הוא חייב בכסותך, ובמזונות שלך.

ובפרט שאת גם עובדת, אז בכלל אין על מה לדבר.

הייתי מציעה לך ללכת לטיפול, כי כנראה שאת בעצמך לא יודעת שמגיע לך ❤️

שיש פה קצת סימנים של אלימות כלכלית. וגם אם נניח שלא - זו לא נשמעת דרך אידיאלית לנהל *יחד* את משק הבית. מציעה שקודם כל תמצאו דרך לנהל את הכספים שלכם יחד - תחליטו מראש על תקציב חודשי ותפצלו אותו לפי נושאים, כך שכל אחד מכם ידע בערך איך להתנהל ולא תעקבו אחד אחרי השני (אלא יהיה אמון).

מסכימה גם שזה לא משנה שהוא מרוויח יותר - חוץ מזה, שניכם עובדים ועושים כל אחד את המקסימום שלו, הוא יכול לעבוד הרבה שעות ולהרוויח יותר ממך רק כי את מגיעה הביתה בשעה שמתאימה לילדים ומטפלת בהם.

לגבי להגיע להסכמה על סכום הכסף שמשפחתך צריכה/רוצה - קודם כל שווה לבדוק אם יש מקומות שאפשר לקצץ בקלות בלי שישפיע על רמת החיים (כמו לראות אם אתם זכאים להנחה במעונות וכו). דבר שני - אולי יש *לך* דרך להגדיל את ההכנסה (כמו לעשות שיעורים פרטיים - אמרת שאת מורה)? מניחה שלא כזה קל כי הוא מתמחה אז השעות שהוא לא בבית ארוכות וצריך להיות עם הילדים. וגם כמובן לנסות לתקשר את התחושות שלך לגבי המחנק, להסביר איפה זה פוגע בך, ולנסות יחד להגיע לפשרה לגבי הסכום שחוסכים כל חודש.

והכי חשוב - להיות עירנית. אלימות מכל סוג היא לא צחוק, ואם יש פה אלימות כלכלית זה משהו שצריך לטפל בו מהיסוד. 

חמור מאוד מה שאתם כותבים, אתם הורסים שלום בית של משפחה יהודית,

עוון חמור מאוד בידכם,

הבדלים בין בעל ואישה בענין סגנון חיים כלכלי הפכו אצלכם ל"אלימות כלכלית",

אם היא היתה בודקת את החשבונות שלו ואת ההוצאות שלו גם הייתם אומרים שיש כאן אלימות כלכלית מצידה כלפיו ???

חכמים היזהרו בדבריכם, וקל וחומר מי שלא כ"כ חכמים .....

אישה שחווה שתלטנות או אלימות כלכלית, לא חייה בשלום, אז שלום בית כבר לא קיים, עכשיו חשוב שהיא תבין את המצב ותנסה לשפר אותו עבורה.

אכן צריך להזהר בדברים שכותבים, בעייתי להשתיק מידע בנימוק מטעה של ״שלום בית״

יש פה צד אחד שכופה על הצד האחר את ההרגלים שלו ואת הדבקת הפער לכיוונו.

מעבר לזה הוא לא עומד בחובות שלו כלפי אישתו.

היא במשך כמה שנים לא קונה לעצמה בגדים ותן לי לנחש איך זה משפיע על מצב הרוח שלה, על הדימוי העצמי והסביבתי, ועל היחס שלו בעצמו כלפיה.

מכבדה יותר מגופו. נקודה.

מעבר לזה, היא נמצאת בסוג של דוחק כלכלי כשמבחינה אובייקטיבית אין לכך הצדקה.

מדובר בקמצנות על גבול האלימות.

אז בבקשה ממך תבדוק גם את המושגים שלך ביחס ל"הבדלים" ולהתנהגויות לא לגיטימיות.

שלום בית זה לא שקט תעשייתי.

מפריע לה משהו וצריך לקרוא לילד בשמו ולטפל בזה בהקדם.

שלום בית זה חשוב, אבל החיים חשובים עוד יותר, ואין שלום בלי חיים.

קודם כל אמרתי שיש קצת סימנים, לא חרצתי את גורלה כסובלת מאלימות כלכלית, וגם רוב תשובתי לא עסקה בזה. הגיוני בעיניי לענות לה שכדאי לה לשים לב שאין אלימות כלכלית כי זה עניין מסוכן.

שנית, כן. אם אותו מקרה היה הפוך בין הגבר והאישה הייתי אומרת את אותו הדבר.

שלישית - זה לא קצת הבדלים בסגנון חיים כלכלי. הבדלים תמיד יהיו, על הוצאות גדולות תמיד כדאי להחליט ביחד וכו. פה מדובר על הוצאות קטנטנות - 4 שקלים למעגן, עוד 5 שקלים על גבינה צהובה. לא מסתכם ביותר מ100 שח בחודש, ולהכנסה ספציפית שלהם 100 ש״ח זה משהו שניתן לעמוד בו ובקלות.

גם זה שהיא לא קונה בגדים זה בעייתי, אני לא אומרת ללכת למסעות שופינג ארוכים. סה״כ שיהיו לה בגדים בכמות ובמידה שהיא *צריכה*. בגדים עד רמה מסוימת זה *צורך*. לא *רצון*.

אז כן, יש פה הבדלים ברורים בהסתכלות הכלכלית ביניהם, ולכן זה גם משהו שראוי שהם ידברו עליו ויחליטו ביחד. אבל מה שהיא כתבה הדליק נורות אדומות (שלא בהכרח מספיקות כדי לקבוע אלימות כלכלית, אבל זה משהו שהיא צריכה לשים לב אליו ולהיזהר. וגם הוא.)

בוודאי שהם (כמו כל בעל ואישה) צריכים לכבד מאוד אחד את השני, את צרכיו ורצונותיו של השני,

כולל הוא את צרכיה ורצונותיה (בגבולות הסביר) והיא את רצונותיו וצרכיו (בגבולות הסביר).

ואם הרצונות או הצרכים של אישה (לא הספציפית כאן) הם "מסעות שופינג" ?? גם את זה הוא צריך לכבד ??

ואם הצרכים שלו הם "מסעות שופינג" גם את זה היא צריכה לכבד ??

זה לא עניין של רמת הכנסה, וכניראה גם לא עניין של סכום חודשי, וכניראה גם לא של קמצנות (אלא אם הוא קמצן חולני, ואז זה דורש טיפול אחר),

זה עניין זה הבדל בהשקפת עולם של התנהלות כלכלית, וסגנון חיים  (ראוותנות מול צניעות, בזבזנות מול חסכנות וכו),

ובכלל, תרבות הצריכה של העידן המודרני היא כניראה יותר ניסיון למלא באמצעות תחליפים חומריים את הריקנות הנפשית,

מתוך אשליה שעוד משהו חומרי יתן לי את הסיפוק הנפשי (סמים באופן חוקי......), אבל זה לא מצליח, ורק מחמיר את הבעיה.

אבל לא נשמע שאתה מכבד.

למרות שאני מאוד מסכימה איתך במובן מסוים,

זה מאוד לא מכבד להגיד שזה ראוותנות אשליה סמים וריקנות נפשית.

בטח שלא על המקרה הספציפי הזה

שאכילה מוגזמת (מעבר לדרוש לקיום הגוף) קרי השמנה, פעמים רבות נובעת מחסכים נפשיים, מפני שאכילה זו באה כפיצוי במקום החסכים החסרים,

וכך בדיוק גם תרבות הצריכה המערבית,

וכך (בהרבה מקרים) אלכוהוליזם (ושאר התמכרויות כגון הימורים).

בקיצור בגדים קונים כי צריך ללבוש משהו, ואי אפשר ללכת ערום ברחוב, לא בגלל סיבה אחרת (להרגיש טוב, זה מחזיק בדר"כ כמה דקות),

אבל השימחה האמיתית (שימחת הנפש) מעולם לא תבוא מהדברים החומריים, מפני שאחרי כמה דקות, ההתלהבות מהדבר החומרי מקמיית את האימרה הידועה "חלף עם הרוח". 

מאוד

רק שאי אפשר לגשת לאנשים עם גישת "אני צודק,  כל הצדק,וחכמת העולם אצלי".

אפשר, רק שזה לא יביא לתוצאות טובות. 

ולכן לעצמי אני מאפשר קניית בגדים ב 2 ש"ח לפריט,

וכל שאר בני הבית יקנו ע"פ הבנתם,

סה"כ משתדל לתת דוגמא אישית, לא יותר, 

בעלה של הפותחת

ולכן כל הדיונים על הדרך הנכונה לחיות לא רלוונטים 

רוצה לחיות בצימצום- סבבה- אבל תעשה את זה לבד

רציוניליזציה להתנהגות שתלטנית וקמצנית.

שורה תחתונה, גם אם גבר נשוי למישהי כל כך זוועתית שיש לה צורך ראוותני ובזבזני,

שיכבד את הצרכים המגעילים שלה, כי זאת היא וזה מה יש.

קמצנות ושתלטנות יותר מגעילה מכל צורך "ראוותני ובזבזני".

וסליחה אבל מדובר פה במישהי עם צורך בסיסי ומהותי, במציאות שלגמרי יכולה לאפשר את זה, אלא שבמקרה הזה הבעיה היא אצלו.

מזמינה אותך לעשות בדק בית בעצמך ולהפסיק לחפש רציוניליזציה לקמצנות ולשתלטנות.

כלומר לשיטתך הוא צריך לכבד את ה"צרכים המגעילים" (ציטוט מדויק) שלה !!!

והיא לא צריכה לכבד את הצרכים המגעילים שלו (שתלטנות וכו' לשיטתך כמובן)  !!!

ובמילות השיר "ילדה קטנה יחידה ותמה, עמדה ושאלה למה ??? "

לגבי "צורך בסיסי ומהותי", אני מציע לך להתייעץ עם גורמי מקצוע, ואז אולי תקבלי נקודת מבט אחרת על המושג "צורך בסיסי ומהותי".

למה את רואה שחורות אצל כל גבר, ורואה וורודות אצל כל אישה,

אני אומר לך בסבירות גבוהה מאוד שזה לא נובע מקמצנות ושתלטנות בכלל !!!

אלא מדאגה לעתיד הכלכלי של המשפחה, כדי שיוכלו לעבור לבית יותר גדול (בעוד כמה שנים), לעזור יותר לילדים לכשיינשאו וכו'

או מחוסר הערכה לדברים חומריים,  ואז היית מבינה (אולי) ש"צורך ראוותני ובזבזני" הרבה יותר מגעיל "מדאגה /אחריות /רצינות" לעתיד הכלכלי של המשפחה,

(לאחר שאישתי קנתה לי פעם ראשונה בגדים בחנות בגדים, אמרתי לה שיותר היא לא קונה לי שום בגד, רק בחנות של יד 2 , ב 2 ש"ח לכל פריט, וכולם מרוצים.  ומעולם לא אמרתי לאישתי לא לקנות בגד או משהו שהיא רוצה.

מציע לך להפסיק לעשות דמוניצזציה של כל גבר שלא מתיישר לפי האג'נדות הפמיניסטיות הקיצוניות שלך.

וכן להגדיר צורך של מישהי כבזבזנות וראוותנות זו השיפוטיות שלך, וגם אם אני זורמת איתה עדיין זה לא מצדיק קמצנות ושתלטנות.

שורה תחתונה, לא כל "פער" הוא באמת פער.

יש דברים שצריכים תיקון מהותי.

ובאופן כללי קשה לקחת ברצינות אדם שמגדיר כל אישה שמעזה להתווכח עם הוד מעלתו כבעלת אג'נדות פמיניסטיות קיצוניות.

אבל זה לא הופך את ההתנהלות הזאת ללא קמצנית ושתלטנית.

זאת דאגה ברמה מוקצנת ביותר שמביאה לקמצנות (הרי ברור שאם היו להם חובות גדולים אף אחד לא היה מגדיר הימנעות מקניית בגד כקמצנות)

וזה שהוא מחליט בלעדית מה קונים ומה לא זאת שתלטנות- גם אם היא נובעת מדאגה- פשוט אין דרך אחרת להגדיר את זה '

הייתי יכולה לעבור על אגורה אגורה ולשאול למה ,איך

ומתחילה לקצץ לו בכל דבר ...

ברמה שלא קונים בקבוק מים בחוץ

עם הזמן זה גרם לו לרתיעה והוא התחיל להסתיר דברים שהוא קונה והגיע לבזבזנות על שטויות כי הגבלתי מידי

עכשיו אנחנו מנסים למצוא את האיזון

מה שעזר לי להבין את המקום שלו , שדומה לשלך

שיש פה גם עניין רגשי , וזה הכיף שלו

אבל אנחנו מנסים להחליט על תקציב שמתאים לדברים כאלה מראש וגם עבודה שלי לשחרר..

מקווה שעזרתי . מוזמנת לפנות בפרטי אם תרצי

בהצלחה

יש מצב שהמשכורת שלו הייתה עלובה עד לא מזמן והוא נשאר עם הדפוסים הרגשיים מפעם?

מרגיש לי שהוא עושה את מה שהוא חושב שיהיה הכי טוב בשביל החיים שלכם ואת ""מקלקלת לו"". זו לא המציאות כמובן אבל זה מה שהוא מרגיש.

הוא צריך יחס מכבד, ועזרה, ורגישות. כלומר, אני יכול כאדם מיושב עם שכל לעשות סדר בחיים שלו ולהראות לו שיש לו מספיק כסף גם למצב של worst case שהוא מדמיין.

באיזה בית הוא גדל? איזו רמת חיים הייתה שם?

איך אבא שלו ואמא שלו התנהגו עם כספים?

יש פה משהו רגשי. שצריך יחס אוהב ומכבד ועוד יותר אוהב ומכבד כי הוא לא קשור למציאות.

לא קנו בכלל מעדנים, לא היה לי כמה שקלים לארטיק.

בגדים קיבלנו יד 2 מדודים וכשהיה חסר,קנו לי רק בשוק העירוני כי שם הכי זול.

זוכרת את אבא שלי עובר לאמא שלי על רשימת הקניות ומעיר הערות.

אף פעם לא אכלו בחוץ ולא יצאו לחופשה. הייתה חשיבות רבה לחיסכון למען הילדים.

אלא, שאנשים כאלו בסוף, כל כך קשורים לכסף שלהם שגם כשהילדים גדלים וצריכים הם לא ממהרים לשחרר.

המסקנה שלי-

את צריכה לקום ולהילחם! אם לא למענך למען הילדים שלך.

כשהוא מתנהג ככה הוא פוגע בשמחת החיים של כל הבית.

אם את לא יודעת כיצד לעשות זאת לבד קחי ייעוץ. כן חשוב שתבהירי לו שככה זה לא ממשיך ושהוא לא מחליט לבד. אלו החיים של שניכם.

ואני חושבת שהפותחת יודעת בתוך ליבה שבעלה עם גישה כלכלית קיצונית וחנוקה.

חנוק לך? תצעקי!

תגידי לו בפירוש "אין דבר כזה שאתה מסתכל לי על החשבוניות. זה גם הכסף שלי."

ככל שתהיי יותר חדמ"ש ותצעקי את האמת שלך עד שהוא יקלוט שיש פה עוד בן אדם-

זה יקרה.

יותר נכון מכאן.

באמת השלב הראשון כאשר משהו לא מתסדר לנו או מתסכל אותנו - זה קודם כל לעצור.

לא להמשיך בחיים כאילו כלום לא קרה, לטאטא אותו מתחת לשטיח וכך לעבור עוד יום ועוד יום, אלא לעצור רגע.

לבחון את הדברים.

להבין מול מה בעצם אנחנו מתמודדים

ואח"כ לראות גם את דרכי הפיתרון ב"ה.

במציאות שלכם שתיארת ניתן לראות באופן מובהק התנגשות בין צרכים מהותיים של שניכם.

לבעלך יש כנראה צורך מאוד חזק ביציבות וביטחון כלכלי, גם ובעיקר לעתיד ולאותו ביטחון כלכלי לילדים

ולך נשמע שיש צורך מאוד חזק בשלווה והנאה מהכסף גם בהווה, גם בכאן ועכשיו, ולחיות חיים רגועים יותר, ובעצם ליצור כבר *בהווה* את היציבות והביטחון גם הרגשי, הנפשי והפיזי שהכסף יכול לאפשר.

ומאוד חשוב לתווך זאת בצורה הכי עמוקה לבעלך, שיצליח להבין אותך, לעומק -

בעלי היקר,

אני מבינה מאוד את הצורך שלך ליציבות וביטחון כלכלי לעתיד ילדינו. ואני מסכימה עם חשיבותו חד משמעית. אני איתך בזה.

אבל חשוב לי כ"כ שתראה רגע גם אותי, את הצורך *שלי*

אותו כסף יכול למלא צורך מאוד עמוק גם אצלי - צורך ביציבות וביטחון רגשי וכלכלי גם *בהווה*, צורך בשלווה והנאה מההווה, צורך לחיות את החיים עצמם בשמחה ובברכה ולא רק לחכות ולחסוך ליום שאחרי ולעתיד. אלא כל יום לנצל אותו במלואו ולחיות אותו במלואו. איכות החיים עצמם. הרי חיים רק פעם אחת.

בכסף לבגדים חדשים שמשמחים אותי, במעדן שאני קונה לילד, בכל הדברים הללו - אתה, אנחנו, הכסף שלנו קונה את ***השמחה שלי, של אשתך, אם ילדיך***

***את השלווה שלי***

את הרוגע שלי

את איכות החיים שלי

הרי למה אנחנו עובדים כל כך קשה אם לא לזה? 

אלו החיים עצמם!

ומה שאמרת לי: "שאני לא מבינה כמה זה חשוב לחסוך לילדים ושזה הרבה יותר חשוב מכל הדברים האחרים" - זה בדיוק בדיוק זה!!!

"לחסוך" מהם אמא כבויה!

לחסוך מהם זוגיות לא יציבה!

לחסוך מהם חיים של עצב ותסכול של הוריהם

ולחסוך להם את הדבר ש*באמת* יותר חשוב מכל הדברים האחרים - ביטחון ויציבות בחיים עצמם!!!

ואיזה ביטחון לילדים יותר חשוב מאמא מאושרת ושמחה?

מהורים בזוגיות יציבה אוהבת טובה ומטיבה?

אין לך צורך קיומי וביטחון ויציבות קיומיים יותר גדולים מאלו לילדים!!!

הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מסכום כסף X או Y שיהיה להם 

אבל יראו את אמא שלהם כבויה בכל שנות ילדותם

יראו ויחוו מתחים אינסופיים בין הוריהם

יראו ויחוו שכסף יכול כ"כ להרחיק ולהעציב וליצור בור ענק בלב אפילו שלא בכיס

יראו ויחוו חוסר יציבות וחוסר ביטחון בזוגיות של הוריהם, בשלווה של אמא שלהם

ואת כל זה דווקא דווקא הכסף עצמו יכול לקנות כאשר אתה מאפשר לי את אותו רוגע!

זה *בדיוק* מה שאתה רוצה - יציבות וביטחון לילדים.

וזה הדבר הראשון במעלה.

ולא, זה לא צריך לבוא על חשבון חיסכון.

יש לנו מיליון וחצי (!!!!!) ש"ח בחיסכון

יש לנו בית (!!!)

ללא משכנתא (!!!)

אנחנו מרוויחים כל חודש 28,000 ש"ח (!!!)

אנחנו 5 נפשות

אפשר בהחלט גם לחסוך וגם לחיות בהנאה! חד משמעית.

גם אם נוציא 25,000 בחודש ונחיה ברווחה -

עדיין יש 3,000 ש*כל חודש* ***מתווספים*** לחיסכון של המיליון וחצי שגם הוא עולה במשך השנים בעקבות ההשקעה.

אז שנייה רגע.

לנשום.

להבין.

את התמונה הגדולה.

יש כאן חיים.

יש כאן נשמות.

יש כאן בית.

מה שבאמת הכי חשוב להם זה שמחה, אהבה ויציבות של הוריהם בפני עצמם ויחד כזוג חזק.

ויש להם ב"ה ב"ה גם חסכון גדול מאוד.

ואנחנו מחנכים אותם להקשיב לעצמם, לתת ניראות לשמחה ולאושר שלהם, לתת ניראות וכבוד לאושר של בן זוגם, ללמוד לנהל נכון קונפליקטים, ללמוד גם לחסוך, ללמוד לא למחוק את עצמינו על חשבון העתיד אלא לחיות גם בהווה, ללמוד ליצור איזונים, זה לא הכל או לא כלום

זה לא שחור ולבן

זה לא או או!

זה גם וגם!

גם לחסוך

וגם לחיות בהנאה

ולפי התיאורים שלכם זה הכי אפשרי שרק יכול להיות!

וכאשר מתווכים גם לבעלך, שאותה הנחת יסוד ואותה תפיסה שלו שכסף למעדן שהילד ביקש או בגדים חדשים שמשמחים וכן הלאה זה בזבוז ואסור שזה יהיה - התפיסה הזו לא מקדמת אותו ולא יוצרת לא בטווח הקצר ובטח שלא בטווח הארוך את המטרות שהוא הוא עצמו רוצה (יציבות וביטחון לילדים ועתיד טוב),

וכדאי מאוד לבחון האם נתינת שם עמוק יותר יכול לקדם אותנו יותר? - 

למשל אם נקרא לכסף הזה "כסף עבור השמחה שלנו או כסף עבור הרווחה נפשית שלנו" אולי משהו ישתנה?

בעיניים שלי הכסף נועד כדי לשרת אותנו ולא להיפך.

כלומר לקנות את השמחה והאושר שלנו בחיים שלנו.

בצורה מחושבת, כמובן

אבל אף פעם לא על חשבון הרווחה הנפשית והשמחה שלנו (שוב, אם יש, כמובן, וכולל מחשבה על העתיד וכו')

כוונתי שנשים רגע לב יותר למטרות האמיתיות שלנו בחיים, לסדרי העדיפויות שלנו בחיים,

לדוגמא - אם יש זוג שיש להם הרבה מאוד כסף, אבל אחד מהם חי במחשבה לחסוף כמה שאפשר כדי לקנות בהקדם בית

ואילו הצד השני מרגיש דחוק כי לא יכול להשתמש בכסף הזה להנאות כאלה ואחרות בכאן ועכשיו.

בסופו של דבר, הכסף יכול להישאר, והבית יכול להירכש ולעמוד על תילו.

אבל בתוך הבית לא בהכרח יגור הזוג, אלא כל אחד מהם בנפרד, ואותם קירות הבית מאכלסים ומהדהדים את הפרידה.

אז מה עדיף? כסף שנשמר ובית שנקנה אבל אנחנו בנפרד?

או כסף שיוצא באיזונים הנכונים *לשנינו* ולשמחה של שנינו וגם אם תידחה קניית הבית באי אלו שנים הבית יאכלס בסופו של דבר את שנינו, שמחים ומאושרים יחד?

והמחשבה של "שחור ולבן" בנושא הזה יכולה לשים לנו מקלות בגלגלים.

כיוון שזה לא: "בואי נתרושש ונוציא את כל הכסף על מותרות וקניות בלי סוף"

כמו שהיא גם לא "בואי לא נקנה כלום כלום כלום למרות שיש לנו רק כדי לחסוך לעתיד"

אלא ***הבנת הצרכים והרצונות של שנינו*** ולקיחתם בחשבון:

הצורך לחסוך

הצורך להינות בכאן ועכשיו

הצורך בשמחה ורווחה נפשית בדמות בגדים משמחים, מעדן לילד וכו'

הצורך בביטחון כלכלי

אוקיי.

יש לנו כאן 4 צרכים ורצונות

השאלה שצריכה להישאל היא *לא* על מה ומי מוותרים

אלא *איך אפשר ליצור לנו מציאות שבה הצרכים של שנינו ממומשים?*

וב"ה במקרה שלכם זה בהחלט אפשרי, כי ב"ה יש כסף

אז אפשר גם להיות בביטחון כלכלי, וגם לחסוך,

וגם להשאיר כל חודש בצד כסף שמיועד בדיוק לזה - להנאות החיים של הכאן ועכשיו, לשמחה בפינוק הזה,

למשל לשים במעטפה 1,000 ש"ח (כדוגמה) בחודש שיהיו מיועדים רק לזה, או כל סכום אחר שמצד אחד אתם מרגישים שיש לכם ואפשר ומצד שני מרגישים שהוא אכן יקנה את הנחת והשלווה הזו שהוא מיועד לקנות.

וכל השיח כאן צריך להיות של הבנה אחד של השני

של ניראות אחד של השני

ולא של הקטנה או הצמדת תוויות כאלה ואחרות לעצמינו או לבן/בת זוגנו.

ב"הצלחה רבה רבה

שתזכו ליציבות וביטחון אמיתיים בכל המובנים, מתוככם פנימה וכמובן גם לילדיכם המתוקים 🙏🌹

נותן לי לקנות מה שאני רוצה אבל משאיר הרגשה מבאסת לפעמים

או גורם לי להרגיש שהשפע שאני נותנת לילדים פוגע בהם

בדיוק לפני שניה סיימתי איתו שיחה שקצת הציקה לי

מתלבטת איך לפתוח את זה בלי שירגיש מותקף ויתחיל להתגונן ..

גם אם הוא מרגיש שאת בזבזנית על (ואת לא)

לעבור לך על החשבוניות זה חונק מידייי

אתם שותפים! הוא בעלך!

בלי קשר למקצוע שלכם

לרמת ההכנסה

וכמה חסכונות יש לכם

לא הגיוני שאת לא קונה לעצמך אף פעם בגד חדש

כבר כמה שנים

שהוא עובר על החשבונית של הסופר ברמת המעדן!

נראה לי שאפילו אם הייתם מרויחים שכר מינימום

ובלי שום חיסכון זו התמנהלות לא טובה ולא בריאה

כדאי לדעתי לטפל בזה בהקדם

אם הייתי את במצב הזה

הייתי מודיעה לו שאני (כמורה במערכת החינוך) פותחת עסק לשיעורים פרטיים או שהולכת לעבוד בעבודה נוספת והוא יצטרך לשלם על בייביסיטר וכו'

ואז תבוא השאלה למה צריך את זה ותסבירי שאם יש לנו הכנסה כל כך קטנה ואנחנו חוסכים מהילדים שלנו ידנים וממני בגדים וכו אז אני הולכת לעבוד ולהכניס עוד 2000 שח לחודש שיהיו לבזבוזים ושהכסף הזה הוא בשבילך בלבד

****

גם אני גדלתי בבית של אבא עצמאי ואמא שכירה

גדלתי בבית שלא יצאנו לבתי מלון כי אבא שלי היה כל הזמן תלוי בעבודה.

בזכות זה העבודה הזו הביאה לנו בית בלי משכנתא ועשתה לנו הרבה טוב בחיים, אבל במקביל היה שפע אף פעם לא חסכו ממני כלום

אבל אני היום כאבא משתדל לצאת פעם בשנה לשבוע משפחתי ובמקביל אין כמעט חיסכון בקניות בסופר

אני לא רץ לקנות כל שטות שמבקשים אבל אנחנו די גמישים בעניין

****

נראה לי שאתם צריכים יעוץ של פעמונים מהכיוון השני אני מתאר לעצמי שגם בזה הם יכולים לעזור

בהצלחה... נקאה לי שיצא לי קצת מבולגן

תגדירו בתוך התקציב סכום שהוא שלך 'לבזבוזים', לצורך העניין 500 או 1000 ש"ח מדי חודש.

יכול להיות שאם זה ימוסגר כך ויהיה תחום יהיה לו יותר קל לשחרר. 

זה הרגלי צריכה ואין שום דבר רע במעדן וגבינה צהובה וכל דבר שמתחשק

אנשים שונים בתפיסת החיים שלהם.

יכול להיות שלבעלה, שכנראה יש לו יכולת לפעול על פי הגדרות ולא להיגרר אחרי חשקים, יהיה קל יותר לשחרר לה באהבה ובשמחה לבזבז ולקנות גם 200 מעדנים בחודש, אם הוא יידע שזה מתוך תקציב שהוגדר לצורך כך מראש.

כשמגדירים שזה תקציב של לבזבוזים זה לא על מנת לתת לה הגדרה של בזבזנית ולתת לה תחושה לא טובה.

אלא דרך לאפשר לבעל להישאר בשליטה על המצב הכלכלי של המשפחה (דבר מבורך לכשעצמו) ועדיין לאפשר לאישה ספייס ויכולת להנות מהחיים. 

אוכל ובגדים זה הוצאות נצרכות. אולי לא קשיחות כמו משכנתא, שכר דירה וכדומה, אבל בהחלט לא בזבוזים.

זו גישה לא נכונה.

בזבוזים זה מסעדה, בגדים כי מתחשק, מותרות..

מעדנים לא. בייחוד ברמת השכר שלהם.

ולמה זה מבורך שהבעל יהיה בשליטה על המצב הכלכלי? ניהול התקציב וכו' לא קשור בכלל למגדר. יש אנשים/נשים עם היכולת ויש שלא.

הם צריכים לשבת ולדבר ולהגיע להסכמות ולא להחליט אחד בשביל השניה.

לא אמרתי שזו צריכה להיות צורת העבודה לכל זוג
אני נותן הצעה במידה וזה עוזר לזוג הזה ספציפי 
ואם זה צורם, אפשר להגדיר את הכסף הזה כסכום שהבעל לא חושב שצריך להוציא והאישה כן רוצה את ההוצאה

ברגע שהמצב לא נוח לאחד הצדדים אז משהו שם לא נכון

וממש לא משנה גודל ההכנסה של כל אחד מהצדדים

אני יוצא מנקודת הנחה שהבעל אינו בעל רע, אלא בעל טוב עם מודעות כלכלית גבוהה (מדי)
אני מציע את מה שהצעתי ככלי במידה וזה עוזר להם
 

זה נשמע שהבעל יעשה כרצונו וברוב טובו ישאיר לאשתו איזה סכום קטן להחליט עליו.

אוכל, בגדים, אילו דברים של שיגרה. הם צריכים להחליט ביחד על סגנון החיים המשותף.

כמו שהאישה לא תחליט פתאום להוציא אלפי שקלים באופן קבוע על חוגים. גם זו השקעה לעתיד בילדים... הם צריכים להגיע ביחד להסכמות על הוצאות גדולות כולל על חיסכון. זה הכסף של שניהם והמשפחה של שניהם.

וההגדרה שלו כשולט על הבזבוזים שלה עוד יותר בעייתי,  נשמע לי שהפתרון שהצעת אולי נראה כפלסטר אבל יוצר עוד משקעים לעתיד.

חבל, כדאי לפתור את זה מהשורש מוקדם לפני שיתפוצץ.

1. ללכת לצד ההלכתי - על האיש לשמח את אשתו במתנות וכדו' ברגלים למשל, נדמה לי רמב"ם שם שם, דהיינו גם אם לא, לקבוע בשיחה מה הציפיות של הוצאות על דברים שבשגרה, אוכל זה יפה, גם בגדים צריך אם מתבלה למשל...

2. דרך ארץ - חסכון זה לא עוזר אם החיים מלאים בסבל. הילדים זה יפה, אבל האשה לא צריכה לסבול... צריך לחשוב על דרך האמצע ביחד.

קודם כל הכותרת שלך לא מדוייקת - אין פה בעיה/שאלה של כסף אלא בעיה זוגית.

אני מבינה שהחיסכון הוא מההורים שלו (הצצתי בכרטיס) והוא שומר אותו לילדים וחוסך להם גם עוד.

כלומר, ההורים שלו חסכו בשבילו והוא לא השתמש בכסף הזה, אז למה הוא חושב שזה ככ חשוב לחסוך לילדים? מה הם יעשו עם הכסף? יחסכו אותו לילדים שלהם?

טוב, אני אולי קצת צינית וברור שזה נחמד לקנות לילדים בעתיד דירה בלי משכנתא אבל בחיאת- לקנות איזה בגד או מעדן עכשיו הרבה יותר חשוב ואם הוא רוצה לחיות בגישה כזאת אין בעיה, אבל לא על חשבונך

לגבי הפיסקה האחרונה שלך- את לא מפונקת!! את רוצה לחיות בהתאם למצב הכלכלי הבסה"כ מצויין שלכם וזאת זכותך והדבר הכי הגיוני בעולם, קודם כל את צריכה להאמין בזה, איך ליישם את זה עם הגישה של בעלך זה השלב הבא

הוא שכח שהוא גר עם אישה בבית, זה לא משנה שהוא מרוויח יותר ממך יש לך אחלה של משכורת

את לא חייבת להקשיב לו , מה עם מילה שלך בעניין?!

יש לכם כבר בית בלי משכנתא אפשר לנשום .. ואפשר להוריד לחץ על ההשקעות .

תתחילי לעמוד על שלך זה כבר בגבול של אלימות כלכלית לעבור על קבלות ולחקור לעשות פרצופים 

למי יש היום בית בלי משכנתא על הראש 

שינשום דחוף

בנוגע להשקעה .. יש השקעות הרבה פחות מעיקות ויותר השתלמות.

 (יש השקעות בנדלן הרבה יותר שוות כבר יכל להיות לכם 2 בתים בלי משכנתא כמעט

יש לכם אחלה של הון עצמי , הייתם מפרשים 5 על משכנתא כל השאר חיים בנחת ..

ככה קונים עוד בית .. ואז משכירים.. חבל

ועוד לחיות בתחושה כזו  מבאסת 

במקומו הייתי כבר מגיעה לשתי בתים בקלות. חיה בכיף וזהו השקעה שהרבה יותר מחזירה את עצמה 

ויש לך כסף לבזבז )

גם הילדים לא יהנו מהכסף אם ימשיכו את היחס שלו לכסף

ובטח הוא לא אמור להחליט על זה לבד

בעיני זה מוגזם וכדאי לקחת אותו לשיחה בנושא להסביר מה הציפיות שלך ומה חשוב לך שיהיה בבית

אני לא מבינה את כל מי שהגיב כאן בהבנה וסלחנות - ההתנהגות של הבעל היא לא פחות מנוראית!

לא רק הקמצנות אלא גם השתלטנות שהיא צריכה לפרט לו כל אגורה ואגורה.

יש מרחק עצום בין אורח חיים בזבזני לבין לחיי סגפנות ועליבות.

מי שמע על אישה שצריכה לבקש רשות לקנות מעדן לילד או בגד חדש פה ושם?

זה לא רלוונטי שהוא מביא את רוב הכסף, הרי היא נושאת ברוב הנטל של הבית על הילדים. הכסף הוא משותף לשניהם.

אני בדרכ לא מגיבה פה ונכנסתי במיוחד כדי לומר לכותבת הפוסט שהיא פשוט הורגלה לחיות בצל בן זוג שתלטן, קמצן ואפילו אלים. זה לא חיים נורמלים. את לא אמורה לחיות ככה. מותר לך לקנות מעדן לילד, שיהיו לך בגדים יפים, ואפילו לצאת עם חברה לבית קפה. הכסף שלכם הוא משותף ואת לא (!!!) צריכה לבקש רשות ולתת דין וחשבון על כאלה הוצאות קטנות. 

זכותך לקנות בגדים

וגם מעדנים

הכי דברים נורמלים

בפרט שנשמע שאתם במצב כלכלי מצויןןןן

המלצתי אליך,

תפרידי חשבון בנק ותשתמשי במשכורת שלך

במקום לריב פשוט תפתרי את הבעיה כך

הוא לא יכול להשתלט עליך , לא לקנות בגדים, באמתתתת את אישה צעירה וזכותך ליהנות מדברים בסיסיים כמו שמלה חדש מדי תקופה

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!