הוא רואה בו רק את העתיד ואת האופציות ואת הביטחון הכלכלי לילדים וכו, ואת רוצה אותו גם להווה, לנעימות היומיומית ולצרכים שלך ושל הילדים כמו שאת רואה אותם.

זה טוב וברוך השם שהוא אחראי ולוקח את העתיד שלכם ברצינות, ועוקב ולא מתעצל, אבל אני חושבת שלחסוך כל כך הרבה כסף בחודש לא יכול לבוא על חשבון תחושת מחנק שלך. הכסף שלכם, החלטה משותפת שלכם מה הצרכים המידיים השוטפים ומה הצרכים לחיסכון.

למשל זה ממש לא ברור שלא תוכלי לקנות בגד חדש עם הכנסה חודשית כזאת, אלא אם כן זה לא משמעותי לך ולא אכפת לך לוותר.

אבל זה כן משמעותי לך, אז צריך לעשות שיח ולהחליט ביחד.

אבל הוא צריך טיפול עצמי לגבי המיקרו

ללא ספק מגיע לכם לקנות מעדנים ובגדים לפי רמת ההכנסה שלכם

הוא מתנהל לפי רמת חיים של אברך / שכר מינימום 

נשמע הזוי ממש!

יש ילדים באפריקה שלא יודעים מה זה סופר בכלל, תגידי תודה. יש ילדים בעזה שאוכלים דשא. יש ילדים בצפון תל אביב שעדיין תקועים עם פלייסטיישן 4 ואת בוכה כל מעדן?

את צריכה להוריד את המצרכים בסופר מיידית.

לחם פרוס

גבינה לבנה

קוטג'

וקוביות סוכר בשביל מיני מתיקה לילדים.

וזהו

בגדים תקחי משכנים.

את הרכב תמכרי ולכי ברגל. זה גם חוסך את הדלק וגם את המנוי לחדר כושר.

לחופשה תצאו לחדר בבית של ההורים שלו.

חוגים לילדים תעשו עצמאית בבית, מה יש, הכל צריך לעשות בשבילכם?

אךך אתם ה Gen z כלום אתם לא יודעים לעשות.

די ברור שבשביל בעלך הכסף הוא נטו מטרה ולא אמצעי.

אצלי זה לא היה עובר חלק...

כנראה התפיסה שלכם לכסף שונה.

ולכן עצתי היא.

שבו בניכם ולבנו את הדברים בניכם.

ברור שלא תהיה הסכמה של 100%

אבל תדרש התפשרות משני הצדדים (כמו הרבה דברים בחיי הנישואין)

אמרת שאתם מרווחים יחד 28

ו15 אלף הולך לחיסכון.

מכאן אני מבין ש13 הולך לחיים השוטפים.

ואין גם שכ"ד/משכתנא.

כך ש13 אלפ בחודש זה לא מעט.

כך שאתם לא ברמת חיים של עוני.

אלא סדרי העדיפויות שלכם שונים

את מאמינה שגם אם רוב המשכורת לא היתה מגיעה ממנו, עדיין היתה לך את הזכות לסיי בעניין קניית מעדן בסופר?

את מאמינה שלא משנה כמה אתם מרוויחים, את ראויה לקנות לעצמך בגדים חדשים?

את מאמינה שגם אם המצב שלכם היה רחוק ממצבכם זכותך להחליט על ההוצאות שלך לא פחות ממנו ויחד איתו?

כל עוד את לא מאמינה בזה, שום דבר לא יזוז גם לא אצלו.

זה חד משמעית לא תקין לעבור על הרשימה ולשאול אותך למה חרגת ממנה.

יש לך את שיקול הדעת שלך, והוא אמור לכבד גם אותו (שק"ד).

אני אומרת את זה כי זה גובל באלימות כלכלית, אז נא להיות מודעת לזכויות שלך ולטפל בזה בהקדם.

אין שום משמעות למי מביא את רוב הכסף, הוא חייב בכסותך, ובמזונות שלך.

ובפרט שאת גם עובדת, אז בכלל אין על מה לדבר.

הייתי מציעה לך ללכת לטיפול, כי כנראה שאת בעצמך לא יודעת שמגיע לך ❤️

שיש פה קצת סימנים של אלימות כלכלית. וגם אם נניח שלא - זו לא נשמעת דרך אידיאלית לנהל *יחד* את משק הבית. מציעה שקודם כל תמצאו דרך לנהל את הכספים שלכם יחד - תחליטו מראש על תקציב חודשי ותפצלו אותו לפי נושאים, כך שכל אחד מכם ידע בערך איך להתנהל ולא תעקבו אחד אחרי השני (אלא יהיה אמון).

מסכימה גם שזה לא משנה שהוא מרוויח יותר - חוץ מזה, שניכם עובדים ועושים כל אחד את המקסימום שלו, הוא יכול לעבוד הרבה שעות ולהרוויח יותר ממך רק כי את מגיעה הביתה בשעה שמתאימה לילדים ומטפלת בהם.

לגבי להגיע להסכמה על סכום הכסף שמשפחתך צריכה/רוצה - קודם כל שווה לבדוק אם יש מקומות שאפשר לקצץ בקלות בלי שישפיע על רמת החיים (כמו לראות אם אתם זכאים להנחה במעונות וכו). דבר שני - אולי יש *לך* דרך להגדיל את ההכנסה (כמו לעשות שיעורים פרטיים - אמרת שאת מורה)? מניחה שלא כזה קל כי הוא מתמחה אז השעות שהוא לא בבית ארוכות וצריך להיות עם הילדים. וגם כמובן לנסות לתקשר את התחושות שלך לגבי המחנק, להסביר איפה זה פוגע בך, ולנסות יחד להגיע לפשרה לגבי הסכום שחוסכים כל חודש.

והכי חשוב - להיות עירנית. אלימות מכל סוג היא לא צחוק, ואם יש פה אלימות כלכלית זה משהו שצריך לטפל בו מהיסוד. 

חמור מאוד מה שאתם כותבים, אתם הורסים שלום בית של משפחה יהודית,

עוון חמור מאוד בידכם,

הבדלים בין בעל ואישה בענין סגנון חיים כלכלי הפכו אצלכם ל"אלימות כלכלית",

אם היא היתה בודקת את החשבונות שלו ואת ההוצאות שלו גם הייתם אומרים שיש כאן אלימות כלכלית מצידה כלפיו ???

חכמים היזהרו בדבריכם, וקל וחומר מי שלא כ"כ חכמים .....

אישה שחווה שתלטנות או אלימות כלכלית, לא חייה בשלום, אז שלום בית כבר לא קיים, עכשיו חשוב שהיא תבין את המצב ותנסה לשפר אותו עבורה.

אכן צריך להזהר בדברים שכותבים, בעייתי להשתיק מידע בנימוק מטעה של ״שלום בית״

יש פה צד אחד שכופה על הצד האחר את ההרגלים שלו ואת הדבקת הפער לכיוונו.

מעבר לזה הוא לא עומד בחובות שלו כלפי אישתו.

היא במשך כמה שנים לא קונה לעצמה בגדים ותן לי לנחש איך זה משפיע על מצב הרוח שלה, על הדימוי העצמי והסביבתי, ועל היחס שלו בעצמו כלפיה.

מכבדה יותר מגופו. נקודה.

מעבר לזה, היא נמצאת בסוג של דוחק כלכלי כשמבחינה אובייקטיבית אין לכך הצדקה.

מדובר בקמצנות על גבול האלימות.

אז בבקשה ממך תבדוק גם את המושגים שלך ביחס ל"הבדלים" ולהתנהגויות לא לגיטימיות.

שלום בית זה לא שקט תעשייתי.

מפריע לה משהו וצריך לקרוא לילד בשמו ולטפל בזה בהקדם.

שלום בית זה חשוב, אבל החיים חשובים עוד יותר, ואין שלום בלי חיים.

קודם כל אמרתי שיש קצת סימנים, לא חרצתי את גורלה כסובלת מאלימות כלכלית, וגם רוב תשובתי לא עסקה בזה. הגיוני בעיניי לענות לה שכדאי לה לשים לב שאין אלימות כלכלית כי זה עניין מסוכן.

שנית, כן. אם אותו מקרה היה הפוך בין הגבר והאישה הייתי אומרת את אותו הדבר.

שלישית - זה לא קצת הבדלים בסגנון חיים כלכלי. הבדלים תמיד יהיו, על הוצאות גדולות תמיד כדאי להחליט ביחד וכו. פה מדובר על הוצאות קטנטנות - 4 שקלים למעגן, עוד 5 שקלים על גבינה צהובה. לא מסתכם ביותר מ100 שח בחודש, ולהכנסה ספציפית שלהם 100 ש״ח זה משהו שניתן לעמוד בו ובקלות.

גם זה שהיא לא קונה בגדים זה בעייתי, אני לא אומרת ללכת למסעות שופינג ארוכים. סה״כ שיהיו לה בגדים בכמות ובמידה שהיא *צריכה*. בגדים עד רמה מסוימת זה *צורך*. לא *רצון*.

אז כן, יש פה הבדלים ברורים בהסתכלות הכלכלית ביניהם, ולכן זה גם משהו שראוי שהם ידברו עליו ויחליטו ביחד. אבל מה שהיא כתבה הדליק נורות אדומות (שלא בהכרח מספיקות כדי לקבוע אלימות כלכלית, אבל זה משהו שהיא צריכה לשים לב אליו ולהיזהר. וגם הוא.)

בוודאי שהם (כמו כל בעל ואישה) צריכים לכבד מאוד אחד את השני, את צרכיו ורצונותיו של השני,

כולל הוא את צרכיה ורצונותיה (בגבולות הסביר) והיא את רצונותיו וצרכיו (בגבולות הסביר).

ואם הרצונות או הצרכים של אישה (לא הספציפית כאן) הם "מסעות שופינג" ?? גם את זה הוא צריך לכבד ??

ואם הצרכים שלו הם "מסעות שופינג" גם את זה היא צריכה לכבד ??

זה לא עניין של רמת הכנסה, וכניראה גם לא עניין של סכום חודשי, וכניראה גם לא של קמצנות (אלא אם הוא קמצן חולני, ואז זה דורש טיפול אחר),

זה עניין זה הבדל בהשקפת עולם של התנהלות כלכלית, וסגנון חיים  (ראוותנות מול צניעות, בזבזנות מול חסכנות וכו),

ובכלל, תרבות הצריכה של העידן המודרני היא כניראה יותר ניסיון למלא באמצעות תחליפים חומריים את הריקנות הנפשית,

מתוך אשליה שעוד משהו חומרי יתן לי את הסיפוק הנפשי (סמים באופן חוקי......), אבל זה לא מצליח, ורק מחמיר את הבעיה.

אבל לא נשמע שאתה מכבד.

למרות שאני מאוד מסכימה איתך במובן מסוים,

זה מאוד לא מכבד להגיד שזה ראוותנות אשליה סמים וריקנות נפשית.

בטח שלא על המקרה הספציפי הזה

שאכילה מוגזמת (מעבר לדרוש לקיום הגוף) קרי השמנה, פעמים רבות נובעת מחסכים נפשיים, מפני שאכילה זו באה כפיצוי במקום החסכים החסרים,

וכך בדיוק גם תרבות הצריכה המערבית,

וכך (בהרבה מקרים) אלכוהוליזם (ושאר התמכרויות כגון הימורים).

בקיצור בגדים קונים כי צריך ללבוש משהו, ואי אפשר ללכת ערום ברחוב, לא בגלל סיבה אחרת (להרגיש טוב, זה מחזיק בדר"כ כמה דקות),

אבל השימחה האמיתית (שימחת הנפש) מעולם לא תבוא מהדברים החומריים, מפני שאחרי כמה דקות, ההתלהבות מהדבר החומרי מקמיית את האימרה הידועה "חלף עם הרוח". 

מאוד

רק שאי אפשר לגשת לאנשים עם גישת "אני צודק,  כל הצדק,וחכמת העולם אצלי".

אפשר, רק שזה לא יביא לתוצאות טובות. 

ולכן לעצמי אני מאפשר קניית בגדים ב 2 ש"ח לפריט,

וכל שאר בני הבית יקנו ע"פ הבנתם,

סה"כ משתדל לתת דוגמא אישית, לא יותר, 

בעלה של הפותחת

ולכן כל הדיונים על הדרך הנכונה לחיות לא רלוונטים 

רוצה לחיות בצימצום- סבבה- אבל תעשה את זה לבד

רציוניליזציה להתנהגות שתלטנית וקמצנית.

שורה תחתונה, גם אם גבר נשוי למישהי כל כך זוועתית שיש לה צורך ראוותני ובזבזני,

שיכבד את הצרכים המגעילים שלה, כי זאת היא וזה מה יש.

קמצנות ושתלטנות יותר מגעילה מכל צורך "ראוותני ובזבזני".

וסליחה אבל מדובר פה במישהי עם צורך בסיסי ומהותי, במציאות שלגמרי יכולה לאפשר את זה, אלא שבמקרה הזה הבעיה היא אצלו.

מזמינה אותך לעשות בדק בית בעצמך ולהפסיק לחפש רציוניליזציה לקמצנות ולשתלטנות.

כלומר לשיטתך הוא צריך לכבד את ה"צרכים המגעילים" (ציטוט מדויק) שלה !!!

והיא לא צריכה לכבד את הצרכים המגעילים שלו (שתלטנות וכו' לשיטתך כמובן)  !!!

ובמילות השיר "ילדה קטנה יחידה ותמה, עמדה ושאלה למה ??? "

לגבי "צורך בסיסי ומהותי", אני מציע לך להתייעץ עם גורמי מקצוע, ואז אולי תקבלי נקודת מבט אחרת על המושג "צורך בסיסי ומהותי".

למה את רואה שחורות אצל כל גבר, ורואה וורודות אצל כל אישה,

אני אומר לך בסבירות גבוהה מאוד שזה לא נובע מקמצנות ושתלטנות בכלל !!!

אלא מדאגה לעתיד הכלכלי של המשפחה, כדי שיוכלו לעבור לבית יותר גדול (בעוד כמה שנים), לעזור יותר לילדים לכשיינשאו וכו'

או מחוסר הערכה לדברים חומריים,  ואז היית מבינה (אולי) ש"צורך ראוותני ובזבזני" הרבה יותר מגעיל "מדאגה /אחריות /רצינות" לעתיד הכלכלי של המשפחה,

(לאחר שאישתי קנתה לי פעם ראשונה בגדים בחנות בגדים, אמרתי לה שיותר היא לא קונה לי שום בגד, רק בחנות של יד 2 , ב 2 ש"ח לכל פריט, וכולם מרוצים.  ומעולם לא אמרתי לאישתי לא לקנות בגד או משהו שהיא רוצה.

מציע לך להפסיק לעשות דמוניצזציה של כל גבר שלא מתיישר לפי האג'נדות הפמיניסטיות הקיצוניות שלך.

וכן להגדיר צורך של מישהי כבזבזנות וראוותנות זו השיפוטיות שלך, וגם אם אני זורמת איתה עדיין זה לא מצדיק קמצנות ושתלטנות.

שורה תחתונה, לא כל "פער" הוא באמת פער.

יש דברים שצריכים תיקון מהותי.

ובאופן כללי קשה לקחת ברצינות אדם שמגדיר כל אישה שמעזה להתווכח עם הוד מעלתו כבעלת אג'נדות פמיניסטיות קיצוניות.

אבל זה לא הופך את ההתנהלות הזאת ללא קמצנית ושתלטנית.

זאת דאגה ברמה מוקצנת ביותר שמביאה לקמצנות (הרי ברור שאם היו להם חובות גדולים אף אחד לא היה מגדיר הימנעות מקניית בגד כקמצנות)

וזה שהוא מחליט בלעדית מה קונים ומה לא זאת שתלטנות- גם אם היא נובעת מדאגה- פשוט אין דרך אחרת להגדיר את זה '

הייתי יכולה לעבור על אגורה אגורה ולשאול למה ,איך

ומתחילה לקצץ לו בכל דבר ...

ברמה שלא קונים בקבוק מים בחוץ

עם הזמן זה גרם לו לרתיעה והוא התחיל להסתיר דברים שהוא קונה והגיע לבזבזנות על שטויות כי הגבלתי מידי

עכשיו אנחנו מנסים למצוא את האיזון

מה שעזר לי להבין את המקום שלו , שדומה לשלך

שיש פה גם עניין רגשי , וזה הכיף שלו

אבל אנחנו מנסים להחליט על תקציב שמתאים לדברים כאלה מראש וגם עבודה שלי לשחרר..

מקווה שעזרתי . מוזמנת לפנות בפרטי אם תרצי

בהצלחה

יש מצב שהמשכורת שלו הייתה עלובה עד לא מזמן והוא נשאר עם הדפוסים הרגשיים מפעם?

מרגיש לי שהוא עושה את מה שהוא חושב שיהיה הכי טוב בשביל החיים שלכם ואת ""מקלקלת לו"". זו לא המציאות כמובן אבל זה מה שהוא מרגיש.

הוא צריך יחס מכבד, ועזרה, ורגישות. כלומר, אני יכול כאדם מיושב עם שכל לעשות סדר בחיים שלו ולהראות לו שיש לו מספיק כסף גם למצב של worst case שהוא מדמיין.

באיזה בית הוא גדל? איזו רמת חיים הייתה שם?

איך אבא שלו ואמא שלו התנהגו עם כספים?

יש פה משהו רגשי. שצריך יחס אוהב ומכבד ועוד יותר אוהב ומכבד כי הוא לא קשור למציאות.

לא קנו בכלל מעדנים, לא היה לי כמה שקלים לארטיק.

בגדים קיבלנו יד 2 מדודים וכשהיה חסר,קנו לי רק בשוק העירוני כי שם הכי זול.

זוכרת את אבא שלי עובר לאמא שלי על רשימת הקניות ומעיר הערות.

אף פעם לא אכלו בחוץ ולא יצאו לחופשה. הייתה חשיבות רבה לחיסכון למען הילדים.

אלא, שאנשים כאלו בסוף, כל כך קשורים לכסף שלהם שגם כשהילדים גדלים וצריכים הם לא ממהרים לשחרר.

המסקנה שלי-

את צריכה לקום ולהילחם! אם לא למענך למען הילדים שלך.

כשהוא מתנהג ככה הוא פוגע בשמחת החיים של כל הבית.

אם את לא יודעת כיצד לעשות זאת לבד קחי ייעוץ. כן חשוב שתבהירי לו שככה זה לא ממשיך ושהוא לא מחליט לבד. אלו החיים של שניכם.

ואני חושבת שהפותחת יודעת בתוך ליבה שבעלה עם גישה כלכלית קיצונית וחנוקה.

חנוק לך? תצעקי!

תגידי לו בפירוש "אין דבר כזה שאתה מסתכל לי על החשבוניות. זה גם הכסף שלי."

ככל שתהיי יותר חדמ"ש ותצעקי את האמת שלך עד שהוא יקלוט שיש פה עוד בן אדם-

זה יקרה.

יותר נכון מכאן.

באמת השלב הראשון כאשר משהו לא מתסדר לנו או מתסכל אותנו - זה קודם כל לעצור.

לא להמשיך בחיים כאילו כלום לא קרה, לטאטא אותו מתחת לשטיח וכך לעבור עוד יום ועוד יום, אלא לעצור רגע.

לבחון את הדברים.

להבין מול מה בעצם אנחנו מתמודדים

ואח"כ לראות גם את דרכי הפיתרון ב"ה.

במציאות שלכם שתיארת ניתן לראות באופן מובהק התנגשות בין צרכים מהותיים של שניכם.

לבעלך יש כנראה צורך מאוד חזק ביציבות וביטחון כלכלי, גם ובעיקר לעתיד ולאותו ביטחון כלכלי לילדים

ולך נשמע שיש צורך מאוד חזק בשלווה והנאה מהכסף גם בהווה, גם בכאן ועכשיו, ולחיות חיים רגועים יותר, ובעצם ליצור כבר *בהווה* את היציבות והביטחון גם הרגשי, הנפשי והפיזי שהכסף יכול לאפשר.

ומאוד חשוב לתווך זאת בצורה הכי עמוקה לבעלך, שיצליח להבין אותך, לעומק -

בעלי היקר,

אני מבינה מאוד את הצורך שלך ליציבות וביטחון כלכלי לעתיד ילדינו. ואני מסכימה עם חשיבותו חד משמעית. אני איתך בזה.

אבל חשוב לי כ"כ שתראה רגע גם אותי, את הצורך *שלי*

אותו כסף יכול למלא צורך מאוד עמוק גם אצלי - צורך ביציבות וביטחון רגשי וכלכלי גם *בהווה*, צורך בשלווה והנאה מההווה, צורך לחיות את החיים עצמם בשמחה ובברכה ולא רק לחכות ולחסוך ליום שאחרי ולעתיד. אלא כל יום לנצל אותו במלואו ולחיות אותו במלואו. איכות החיים עצמם. הרי חיים רק פעם אחת.

בכסף לבגדים חדשים שמשמחים אותי, במעדן שאני קונה לילד, בכל הדברים הללו - אתה, אנחנו, הכסף שלנו קונה את ***השמחה שלי, של אשתך, אם ילדיך***

***את השלווה שלי***

את הרוגע שלי

את איכות החיים שלי

הרי למה אנחנו עובדים כל כך קשה אם לא לזה? 

אלו החיים עצמם!

ומה שאמרת לי: "שאני לא מבינה כמה זה חשוב לחסוך לילדים ושזה הרבה יותר חשוב מכל הדברים האחרים" - זה בדיוק בדיוק זה!!!

"לחסוך" מהם אמא כבויה!

לחסוך מהם זוגיות לא יציבה!

לחסוך מהם חיים של עצב ותסכול של הוריהם

ולחסוך להם את הדבר ש*באמת* יותר חשוב מכל הדברים האחרים - ביטחון ויציבות בחיים עצמם!!!

ואיזה ביטחון לילדים יותר חשוב מאמא מאושרת ושמחה?

מהורים בזוגיות יציבה אוהבת טובה ומטיבה?

אין לך צורך קיומי וביטחון ויציבות קיומיים יותר גדולים מאלו לילדים!!!

הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מסכום כסף X או Y שיהיה להם 

אבל יראו את אמא שלהם כבויה בכל שנות ילדותם

יראו ויחוו מתחים אינסופיים בין הוריהם

יראו ויחוו שכסף יכול כ"כ להרחיק ולהעציב וליצור בור ענק בלב אפילו שלא בכיס

יראו ויחוו חוסר יציבות וחוסר ביטחון בזוגיות של הוריהם, בשלווה של אמא שלהם

ואת כל זה דווקא דווקא הכסף עצמו יכול לקנות כאשר אתה מאפשר לי את אותו רוגע!

זה *בדיוק* מה שאתה רוצה - יציבות וביטחון לילדים.

וזה הדבר הראשון במעלה.

ולא, זה לא צריך לבוא על חשבון חיסכון.

יש לנו מיליון וחצי (!!!!!) ש"ח בחיסכון

יש לנו בית (!!!)

ללא משכנתא (!!!)

אנחנו מרוויחים כל חודש 28,000 ש"ח (!!!)

אנחנו 5 נפשות

אפשר בהחלט גם לחסוך וגם לחיות בהנאה! חד משמעית.

גם אם נוציא 25,000 בחודש ונחיה ברווחה -

עדיין יש 3,000 ש*כל חודש* ***מתווספים*** לחיסכון של המיליון וחצי שגם הוא עולה במשך השנים בעקבות ההשקעה.

אז שנייה רגע.

לנשום.

להבין.

את התמונה הגדולה.

יש כאן חיים.

יש כאן נשמות.

יש כאן בית.

מה שבאמת הכי חשוב להם זה שמחה, אהבה ויציבות של הוריהם בפני עצמם ויחד כזוג חזק.

ויש להם ב"ה ב"ה גם חסכון גדול מאוד.

ואנחנו מחנכים אותם להקשיב לעצמם, לתת ניראות לשמחה ולאושר שלהם, לתת ניראות וכבוד לאושר של בן זוגם, ללמוד לנהל נכון קונפליקטים, ללמוד גם לחסוך, ללמוד לא למחוק את עצמינו על חשבון העתיד אלא לחיות גם בהווה, ללמוד ליצור איזונים, זה לא הכל או לא כלום

זה לא שחור ולבן

זה לא או או!

זה גם וגם!

גם לחסוך

וגם לחיות בהנאה

ולפי התיאורים שלכם זה הכי אפשרי שרק יכול להיות!

וכאשר מתווכים גם לבעלך, שאותה הנחת יסוד ואותה תפיסה שלו שכסף למעדן שהילד ביקש או בגדים חדשים שמשמחים וכן הלאה זה בזבוז ואסור שזה יהיה - התפיסה הזו לא מקדמת אותו ולא יוצרת לא בטווח הקצר ובטח שלא בטווח הארוך את המטרות שהוא הוא עצמו רוצה (יציבות וביטחון לילדים ועתיד טוב),

וכדאי מאוד לבחון האם נתינת שם עמוק יותר יכול לקדם אותנו יותר? - 

למשל אם נקרא לכסף הזה "כסף עבור השמחה שלנו או כסף עבור הרווחה נפשית שלנו" אולי משהו ישתנה?

בעיניים שלי הכסף נועד כדי לשרת אותנו ולא להיפך.

כלומר לקנות את השמחה והאושר שלנו בחיים שלנו.

בצורה מחושבת, כמובן

אבל אף פעם לא על חשבון הרווחה הנפשית והשמחה שלנו (שוב, אם יש, כמובן, וכולל מחשבה על העתיד וכו')

כוונתי שנשים רגע לב יותר למטרות האמיתיות שלנו בחיים, לסדרי העדיפויות שלנו בחיים,

לדוגמא - אם יש זוג שיש להם הרבה מאוד כסף, אבל אחד מהם חי במחשבה לחסוף כמה שאפשר כדי לקנות בהקדם בית

ואילו הצד השני מרגיש דחוק כי לא יכול להשתמש בכסף הזה להנאות כאלה ואחרות בכאן ועכשיו.

בסופו של דבר, הכסף יכול להישאר, והבית יכול להירכש ולעמוד על תילו.

אבל בתוך הבית לא בהכרח יגור הזוג, אלא כל אחד מהם בנפרד, ואותם קירות הבית מאכלסים ומהדהדים את הפרידה.

אז מה עדיף? כסף שנשמר ובית שנקנה אבל אנחנו בנפרד?

או כסף שיוצא באיזונים הנכונים *לשנינו* ולשמחה של שנינו וגם אם תידחה קניית הבית באי אלו שנים הבית יאכלס בסופו של דבר את שנינו, שמחים ומאושרים יחד?

והמחשבה של "שחור ולבן" בנושא הזה יכולה לשים לנו מקלות בגלגלים.

כיוון שזה לא: "בואי נתרושש ונוציא את כל הכסף על מותרות וקניות בלי סוף"

כמו שהיא גם לא "בואי לא נקנה כלום כלום כלום למרות שיש לנו רק כדי לחסוך לעתיד"

אלא ***הבנת הצרכים והרצונות של שנינו*** ולקיחתם בחשבון:

הצורך לחסוך

הצורך להינות בכאן ועכשיו

הצורך בשמחה ורווחה נפשית בדמות בגדים משמחים, מעדן לילד וכו'

הצורך בביטחון כלכלי

אוקיי.

יש לנו כאן 4 צרכים ורצונות

השאלה שצריכה להישאל היא *לא* על מה ומי מוותרים

אלא *איך אפשר ליצור לנו מציאות שבה הצרכים של שנינו ממומשים?*

וב"ה במקרה שלכם זה בהחלט אפשרי, כי ב"ה יש כסף

אז אפשר גם להיות בביטחון כלכלי, וגם לחסוך,

וגם להשאיר כל חודש בצד כסף שמיועד בדיוק לזה - להנאות החיים של הכאן ועכשיו, לשמחה בפינוק הזה,

למשל לשים במעטפה 1,000 ש"ח (כדוגמה) בחודש שיהיו מיועדים רק לזה, או כל סכום אחר שמצד אחד אתם מרגישים שיש לכם ואפשר ומצד שני מרגישים שהוא אכן יקנה את הנחת והשלווה הזו שהוא מיועד לקנות.

וכל השיח כאן צריך להיות של הבנה אחד של השני

של ניראות אחד של השני

ולא של הקטנה או הצמדת תוויות כאלה ואחרות לעצמינו או לבן/בת זוגנו.

ב"הצלחה רבה רבה

שתזכו ליציבות וביטחון אמיתיים בכל המובנים, מתוככם פנימה וכמובן גם לילדיכם המתוקים 🙏🌹

נותן לי לקנות מה שאני רוצה אבל משאיר הרגשה מבאסת לפעמים

או גורם לי להרגיש שהשפע שאני נותנת לילדים פוגע בהם

בדיוק לפני שניה סיימתי איתו שיחה שקצת הציקה לי

מתלבטת איך לפתוח את זה בלי שירגיש מותקף ויתחיל להתגונן ..

גם אם הוא מרגיש שאת בזבזנית על (ואת לא)

לעבור לך על החשבוניות זה חונק מידייי

אתם שותפים! הוא בעלך!

בלי קשר למקצוע שלכם

לרמת ההכנסה

וכמה חסכונות יש לכם

לא הגיוני שאת לא קונה לעצמך אף פעם בגד חדש

כבר כמה שנים

שהוא עובר על החשבונית של הסופר ברמת המעדן!

נראה לי שאפילו אם הייתם מרויחים שכר מינימום

ובלי שום חיסכון זו התמנהלות לא טובה ולא בריאה

כדאי לדעתי לטפל בזה בהקדם

אם הייתי את במצב הזה

הייתי מודיעה לו שאני (כמורה במערכת החינוך) פותחת עסק לשיעורים פרטיים או שהולכת לעבוד בעבודה נוספת והוא יצטרך לשלם על בייביסיטר וכו'

ואז תבוא השאלה למה צריך את זה ותסבירי שאם יש לנו הכנסה כל כך קטנה ואנחנו חוסכים מהילדים שלנו ידנים וממני בגדים וכו אז אני הולכת לעבוד ולהכניס עוד 2000 שח לחודש שיהיו לבזבוזים ושהכסף הזה הוא בשבילך בלבד

****

גם אני גדלתי בבית של אבא עצמאי ואמא שכירה

גדלתי בבית שלא יצאנו לבתי מלון כי אבא שלי היה כל הזמן תלוי בעבודה.

בזכות זה העבודה הזו הביאה לנו בית בלי משכנתא ועשתה לנו הרבה טוב בחיים, אבל במקביל היה שפע אף פעם לא חסכו ממני כלום

אבל אני היום כאבא משתדל לצאת פעם בשנה לשבוע משפחתי ובמקביל אין כמעט חיסכון בקניות בסופר

אני לא רץ לקנות כל שטות שמבקשים אבל אנחנו די גמישים בעניין

****

נראה לי שאתם צריכים יעוץ של פעמונים מהכיוון השני אני מתאר לעצמי שגם בזה הם יכולים לעזור

בהצלחה... נקאה לי שיצא לי קצת מבולגן

תגדירו בתוך התקציב סכום שהוא שלך 'לבזבוזים', לצורך העניין 500 או 1000 ש"ח מדי חודש.

יכול להיות שאם זה ימוסגר כך ויהיה תחום יהיה לו יותר קל לשחרר. 

זה הרגלי צריכה ואין שום דבר רע במעדן וגבינה צהובה וכל דבר שמתחשק

אנשים שונים בתפיסת החיים שלהם.

יכול להיות שלבעלה, שכנראה יש לו יכולת לפעול על פי הגדרות ולא להיגרר אחרי חשקים, יהיה קל יותר לשחרר לה באהבה ובשמחה לבזבז ולקנות גם 200 מעדנים בחודש, אם הוא יידע שזה מתוך תקציב שהוגדר לצורך כך מראש.

כשמגדירים שזה תקציב של לבזבוזים זה לא על מנת לתת לה הגדרה של בזבזנית ולתת לה תחושה לא טובה.

אלא דרך לאפשר לבעל להישאר בשליטה על המצב הכלכלי של המשפחה (דבר מבורך לכשעצמו) ועדיין לאפשר לאישה ספייס ויכולת להנות מהחיים. 

אוכל ובגדים זה הוצאות נצרכות. אולי לא קשיחות כמו משכנתא, שכר דירה וכדומה, אבל בהחלט לא בזבוזים.

זו גישה לא נכונה.

בזבוזים זה מסעדה, בגדים כי מתחשק, מותרות..

מעדנים לא. בייחוד ברמת השכר שלהם.

ולמה זה מבורך שהבעל יהיה בשליטה על המצב הכלכלי? ניהול התקציב וכו' לא קשור בכלל למגדר. יש אנשים/נשים עם היכולת ויש שלא.

הם צריכים לשבת ולדבר ולהגיע להסכמות ולא להחליט אחד בשביל השניה.

לא אמרתי שזו צריכה להיות צורת העבודה לכל זוג
אני נותן הצעה במידה וזה עוזר לזוג הזה ספציפי 
ואם זה צורם, אפשר להגדיר את הכסף הזה כסכום שהבעל לא חושב שצריך להוציא והאישה כן רוצה את ההוצאה

ברגע שהמצב לא נוח לאחד הצדדים אז משהו שם לא נכון

וממש לא משנה גודל ההכנסה של כל אחד מהצדדים

אני יוצא מנקודת הנחה שהבעל אינו בעל רע, אלא בעל טוב עם מודעות כלכלית גבוהה (מדי)
אני מציע את מה שהצעתי ככלי במידה וזה עוזר להם
 

זה נשמע שהבעל יעשה כרצונו וברוב טובו ישאיר לאשתו איזה סכום קטן להחליט עליו.

אוכל, בגדים, אילו דברים של שיגרה. הם צריכים להחליט ביחד על סגנון החיים המשותף.

כמו שהאישה לא תחליט פתאום להוציא אלפי שקלים באופן קבוע על חוגים. גם זו השקעה לעתיד בילדים... הם צריכים להגיע ביחד להסכמות על הוצאות גדולות כולל על חיסכון. זה הכסף של שניהם והמשפחה של שניהם.

וההגדרה שלו כשולט על הבזבוזים שלה עוד יותר בעייתי,  נשמע לי שהפתרון שהצעת אולי נראה כפלסטר אבל יוצר עוד משקעים לעתיד.

חבל, כדאי לפתור את זה מהשורש מוקדם לפני שיתפוצץ.

1. ללכת לצד ההלכתי - על האיש לשמח את אשתו במתנות וכדו' ברגלים למשל, נדמה לי רמב"ם שם שם, דהיינו גם אם לא, לקבוע בשיחה מה הציפיות של הוצאות על דברים שבשגרה, אוכל זה יפה, גם בגדים צריך אם מתבלה למשל...

2. דרך ארץ - חסכון זה לא עוזר אם החיים מלאים בסבל. הילדים זה יפה, אבל האשה לא צריכה לסבול... צריך לחשוב על דרך האמצע ביחד.

קודם כל הכותרת שלך לא מדוייקת - אין פה בעיה/שאלה של כסף אלא בעיה זוגית.

אני מבינה שהחיסכון הוא מההורים שלו (הצצתי בכרטיס) והוא שומר אותו לילדים וחוסך להם גם עוד.

כלומר, ההורים שלו חסכו בשבילו והוא לא השתמש בכסף הזה, אז למה הוא חושב שזה ככ חשוב לחסוך לילדים? מה הם יעשו עם הכסף? יחסכו אותו לילדים שלהם?

טוב, אני אולי קצת צינית וברור שזה נחמד לקנות לילדים בעתיד דירה בלי משכנתא אבל בחיאת- לקנות איזה בגד או מעדן עכשיו הרבה יותר חשוב ואם הוא רוצה לחיות בגישה כזאת אין בעיה, אבל לא על חשבונך

לגבי הפיסקה האחרונה שלך- את לא מפונקת!! את רוצה לחיות בהתאם למצב הכלכלי הבסה"כ מצויין שלכם וזאת זכותך והדבר הכי הגיוני בעולם, קודם כל את צריכה להאמין בזה, איך ליישם את זה עם הגישה של בעלך זה השלב הבא

הוא שכח שהוא גר עם אישה בבית, זה לא משנה שהוא מרוויח יותר ממך יש לך אחלה של משכורת

את לא חייבת להקשיב לו , מה עם מילה שלך בעניין?!

יש לכם כבר בית בלי משכנתא אפשר לנשום .. ואפשר להוריד לחץ על ההשקעות .

תתחילי לעמוד על שלך זה כבר בגבול של אלימות כלכלית לעבור על קבלות ולחקור לעשות פרצופים 

למי יש היום בית בלי משכנתא על הראש 

שינשום דחוף

בנוגע להשקעה .. יש השקעות הרבה פחות מעיקות ויותר השתלמות.

 (יש השקעות בנדלן הרבה יותר שוות כבר יכל להיות לכם 2 בתים בלי משכנתא כמעט

יש לכם אחלה של הון עצמי , הייתם מפרשים 5 על משכנתא כל השאר חיים בנחת ..

ככה קונים עוד בית .. ואז משכירים.. חבל

ועוד לחיות בתחושה כזו  מבאסת 

במקומו הייתי כבר מגיעה לשתי בתים בקלות. חיה בכיף וזהו השקעה שהרבה יותר מחזירה את עצמה 

ויש לך כסף לבזבז )

גם הילדים לא יהנו מהכסף אם ימשיכו את היחס שלו לכסף

ובטח הוא לא אמור להחליט על זה לבד

בעיני זה מוגזם וכדאי לקחת אותו לשיחה בנושא להסביר מה הציפיות שלך ומה חשוב לך שיהיה בבית

אני לא מבינה את כל מי שהגיב כאן בהבנה וסלחנות - ההתנהגות של הבעל היא לא פחות מנוראית!

לא רק הקמצנות אלא גם השתלטנות שהיא צריכה לפרט לו כל אגורה ואגורה.

יש מרחק עצום בין אורח חיים בזבזני לבין לחיי סגפנות ועליבות.

מי שמע על אישה שצריכה לבקש רשות לקנות מעדן לילד או בגד חדש פה ושם?

זה לא רלוונטי שהוא מביא את רוב הכסף, הרי היא נושאת ברוב הנטל של הבית על הילדים. הכסף הוא משותף לשניהם.

אני בדרכ לא מגיבה פה ונכנסתי במיוחד כדי לומר לכותבת הפוסט שהיא פשוט הורגלה לחיות בצל בן זוג שתלטן, קמצן ואפילו אלים. זה לא חיים נורמלים. את לא אמורה לחיות ככה. מותר לך לקנות מעדן לילד, שיהיו לך בגדים יפים, ואפילו לצאת עם חברה לבית קפה. הכסף שלכם הוא משותף ואת לא (!!!) צריכה לבקש רשות ולתת דין וחשבון על כאלה הוצאות קטנות. 

זכותך לקנות בגדים

וגם מעדנים

הכי דברים נורמלים

בפרט שנשמע שאתם במצב כלכלי מצויןןןן

המלצתי אליך,

תפרידי חשבון בנק ותשתמשי במשכורת שלך

במקום לריב פשוט תפתרי את הבעיה כך

הוא לא יכול להשתלט עליך , לא לקנות בגדים, באמתתתת את אישה צעירה וזכותך ליהנות מדברים בסיסיים כמו שמלה חדש מדי תקופה

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר