הוא רואה בו רק את העתיד ואת האופציות ואת הביטחון הכלכלי לילדים וכו, ואת רוצה אותו גם להווה, לנעימות היומיומית ולצרכים שלך ושל הילדים כמו שאת רואה אותם.

זה טוב וברוך השם שהוא אחראי ולוקח את העתיד שלכם ברצינות, ועוקב ולא מתעצל, אבל אני חושבת שלחסוך כל כך הרבה כסף בחודש לא יכול לבוא על חשבון תחושת מחנק שלך. הכסף שלכם, החלטה משותפת שלכם מה הצרכים המידיים השוטפים ומה הצרכים לחיסכון.

למשל זה ממש לא ברור שלא תוכלי לקנות בגד חדש עם הכנסה חודשית כזאת, אלא אם כן זה לא משמעותי לך ולא אכפת לך לוותר.

אבל זה כן משמעותי לך, אז צריך לעשות שיח ולהחליט ביחד.

אבל הוא צריך טיפול עצמי לגבי המיקרו

ללא ספק מגיע לכם לקנות מעדנים ובגדים לפי רמת ההכנסה שלכם

הוא מתנהל לפי רמת חיים של אברך / שכר מינימום 

נשמע הזוי ממש!

יש ילדים באפריקה שלא יודעים מה זה סופר בכלל, תגידי תודה. יש ילדים בעזה שאוכלים דשא. יש ילדים בצפון תל אביב שעדיין תקועים עם פלייסטיישן 4 ואת בוכה כל מעדן?

את צריכה להוריד את המצרכים בסופר מיידית.

לחם פרוס

גבינה לבנה

קוטג'

וקוביות סוכר בשביל מיני מתיקה לילדים.

וזהו

בגדים תקחי משכנים.

את הרכב תמכרי ולכי ברגל. זה גם חוסך את הדלק וגם את המנוי לחדר כושר.

לחופשה תצאו לחדר בבית של ההורים שלו.

חוגים לילדים תעשו עצמאית בבית, מה יש, הכל צריך לעשות בשבילכם?

אךך אתם ה Gen z כלום אתם לא יודעים לעשות.

די ברור שבשביל בעלך הכסף הוא נטו מטרה ולא אמצעי.

אצלי זה לא היה עובר חלק...

כנראה התפיסה שלכם לכסף שונה.

ולכן עצתי היא.

שבו בניכם ולבנו את הדברים בניכם.

ברור שלא תהיה הסכמה של 100%

אבל תדרש התפשרות משני הצדדים (כמו הרבה דברים בחיי הנישואין)

אמרת שאתם מרווחים יחד 28

ו15 אלף הולך לחיסכון.

מכאן אני מבין ש13 הולך לחיים השוטפים.

ואין גם שכ"ד/משכתנא.

כך ש13 אלפ בחודש זה לא מעט.

כך שאתם לא ברמת חיים של עוני.

אלא סדרי העדיפויות שלכם שונים

את מאמינה שגם אם רוב המשכורת לא היתה מגיעה ממנו, עדיין היתה לך את הזכות לסיי בעניין קניית מעדן בסופר?

את מאמינה שלא משנה כמה אתם מרוויחים, את ראויה לקנות לעצמך בגדים חדשים?

את מאמינה שגם אם המצב שלכם היה רחוק ממצבכם זכותך להחליט על ההוצאות שלך לא פחות ממנו ויחד איתו?

כל עוד את לא מאמינה בזה, שום דבר לא יזוז גם לא אצלו.

זה חד משמעית לא תקין לעבור על הרשימה ולשאול אותך למה חרגת ממנה.

יש לך את שיקול הדעת שלך, והוא אמור לכבד גם אותו (שק"ד).

אני אומרת את זה כי זה גובל באלימות כלכלית, אז נא להיות מודעת לזכויות שלך ולטפל בזה בהקדם.

אין שום משמעות למי מביא את רוב הכסף, הוא חייב בכסותך, ובמזונות שלך.

ובפרט שאת גם עובדת, אז בכלל אין על מה לדבר.

הייתי מציעה לך ללכת לטיפול, כי כנראה שאת בעצמך לא יודעת שמגיע לך ❤️

שיש פה קצת סימנים של אלימות כלכלית. וגם אם נניח שלא - זו לא נשמעת דרך אידיאלית לנהל *יחד* את משק הבית. מציעה שקודם כל תמצאו דרך לנהל את הכספים שלכם יחד - תחליטו מראש על תקציב חודשי ותפצלו אותו לפי נושאים, כך שכל אחד מכם ידע בערך איך להתנהל ולא תעקבו אחד אחרי השני (אלא יהיה אמון).

מסכימה גם שזה לא משנה שהוא מרוויח יותר - חוץ מזה, שניכם עובדים ועושים כל אחד את המקסימום שלו, הוא יכול לעבוד הרבה שעות ולהרוויח יותר ממך רק כי את מגיעה הביתה בשעה שמתאימה לילדים ומטפלת בהם.

לגבי להגיע להסכמה על סכום הכסף שמשפחתך צריכה/רוצה - קודם כל שווה לבדוק אם יש מקומות שאפשר לקצץ בקלות בלי שישפיע על רמת החיים (כמו לראות אם אתם זכאים להנחה במעונות וכו). דבר שני - אולי יש *לך* דרך להגדיל את ההכנסה (כמו לעשות שיעורים פרטיים - אמרת שאת מורה)? מניחה שלא כזה קל כי הוא מתמחה אז השעות שהוא לא בבית ארוכות וצריך להיות עם הילדים. וגם כמובן לנסות לתקשר את התחושות שלך לגבי המחנק, להסביר איפה זה פוגע בך, ולנסות יחד להגיע לפשרה לגבי הסכום שחוסכים כל חודש.

והכי חשוב - להיות עירנית. אלימות מכל סוג היא לא צחוק, ואם יש פה אלימות כלכלית זה משהו שצריך לטפל בו מהיסוד. 

חמור מאוד מה שאתם כותבים, אתם הורסים שלום בית של משפחה יהודית,

עוון חמור מאוד בידכם,

הבדלים בין בעל ואישה בענין סגנון חיים כלכלי הפכו אצלכם ל"אלימות כלכלית",

אם היא היתה בודקת את החשבונות שלו ואת ההוצאות שלו גם הייתם אומרים שיש כאן אלימות כלכלית מצידה כלפיו ???

חכמים היזהרו בדבריכם, וקל וחומר מי שלא כ"כ חכמים .....

אישה שחווה שתלטנות או אלימות כלכלית, לא חייה בשלום, אז שלום בית כבר לא קיים, עכשיו חשוב שהיא תבין את המצב ותנסה לשפר אותו עבורה.

אכן צריך להזהר בדברים שכותבים, בעייתי להשתיק מידע בנימוק מטעה של ״שלום בית״

יש פה צד אחד שכופה על הצד האחר את ההרגלים שלו ואת הדבקת הפער לכיוונו.

מעבר לזה הוא לא עומד בחובות שלו כלפי אישתו.

היא במשך כמה שנים לא קונה לעצמה בגדים ותן לי לנחש איך זה משפיע על מצב הרוח שלה, על הדימוי העצמי והסביבתי, ועל היחס שלו בעצמו כלפיה.

מכבדה יותר מגופו. נקודה.

מעבר לזה, היא נמצאת בסוג של דוחק כלכלי כשמבחינה אובייקטיבית אין לכך הצדקה.

מדובר בקמצנות על גבול האלימות.

אז בבקשה ממך תבדוק גם את המושגים שלך ביחס ל"הבדלים" ולהתנהגויות לא לגיטימיות.

שלום בית זה לא שקט תעשייתי.

מפריע לה משהו וצריך לקרוא לילד בשמו ולטפל בזה בהקדם.

שלום בית זה חשוב, אבל החיים חשובים עוד יותר, ואין שלום בלי חיים.

קודם כל אמרתי שיש קצת סימנים, לא חרצתי את גורלה כסובלת מאלימות כלכלית, וגם רוב תשובתי לא עסקה בזה. הגיוני בעיניי לענות לה שכדאי לה לשים לב שאין אלימות כלכלית כי זה עניין מסוכן.

שנית, כן. אם אותו מקרה היה הפוך בין הגבר והאישה הייתי אומרת את אותו הדבר.

שלישית - זה לא קצת הבדלים בסגנון חיים כלכלי. הבדלים תמיד יהיו, על הוצאות גדולות תמיד כדאי להחליט ביחד וכו. פה מדובר על הוצאות קטנטנות - 4 שקלים למעגן, עוד 5 שקלים על גבינה צהובה. לא מסתכם ביותר מ100 שח בחודש, ולהכנסה ספציפית שלהם 100 ש״ח זה משהו שניתן לעמוד בו ובקלות.

גם זה שהיא לא קונה בגדים זה בעייתי, אני לא אומרת ללכת למסעות שופינג ארוכים. סה״כ שיהיו לה בגדים בכמות ובמידה שהיא *צריכה*. בגדים עד רמה מסוימת זה *צורך*. לא *רצון*.

אז כן, יש פה הבדלים ברורים בהסתכלות הכלכלית ביניהם, ולכן זה גם משהו שראוי שהם ידברו עליו ויחליטו ביחד. אבל מה שהיא כתבה הדליק נורות אדומות (שלא בהכרח מספיקות כדי לקבוע אלימות כלכלית, אבל זה משהו שהיא צריכה לשים לב אליו ולהיזהר. וגם הוא.)

בוודאי שהם (כמו כל בעל ואישה) צריכים לכבד מאוד אחד את השני, את צרכיו ורצונותיו של השני,

כולל הוא את צרכיה ורצונותיה (בגבולות הסביר) והיא את רצונותיו וצרכיו (בגבולות הסביר).

ואם הרצונות או הצרכים של אישה (לא הספציפית כאן) הם "מסעות שופינג" ?? גם את זה הוא צריך לכבד ??

ואם הצרכים שלו הם "מסעות שופינג" גם את זה היא צריכה לכבד ??

זה לא עניין של רמת הכנסה, וכניראה גם לא עניין של סכום חודשי, וכניראה גם לא של קמצנות (אלא אם הוא קמצן חולני, ואז זה דורש טיפול אחר),

זה עניין זה הבדל בהשקפת עולם של התנהלות כלכלית, וסגנון חיים  (ראוותנות מול צניעות, בזבזנות מול חסכנות וכו),

ובכלל, תרבות הצריכה של העידן המודרני היא כניראה יותר ניסיון למלא באמצעות תחליפים חומריים את הריקנות הנפשית,

מתוך אשליה שעוד משהו חומרי יתן לי את הסיפוק הנפשי (סמים באופן חוקי......), אבל זה לא מצליח, ורק מחמיר את הבעיה.

אבל לא נשמע שאתה מכבד.

למרות שאני מאוד מסכימה איתך במובן מסוים,

זה מאוד לא מכבד להגיד שזה ראוותנות אשליה סמים וריקנות נפשית.

בטח שלא על המקרה הספציפי הזה

שאכילה מוגזמת (מעבר לדרוש לקיום הגוף) קרי השמנה, פעמים רבות נובעת מחסכים נפשיים, מפני שאכילה זו באה כפיצוי במקום החסכים החסרים,

וכך בדיוק גם תרבות הצריכה המערבית,

וכך (בהרבה מקרים) אלכוהוליזם (ושאר התמכרויות כגון הימורים).

בקיצור בגדים קונים כי צריך ללבוש משהו, ואי אפשר ללכת ערום ברחוב, לא בגלל סיבה אחרת (להרגיש טוב, זה מחזיק בדר"כ כמה דקות),

אבל השימחה האמיתית (שימחת הנפש) מעולם לא תבוא מהדברים החומריים, מפני שאחרי כמה דקות, ההתלהבות מהדבר החומרי מקמיית את האימרה הידועה "חלף עם הרוח". 

מאוד

רק שאי אפשר לגשת לאנשים עם גישת "אני צודק,  כל הצדק,וחכמת העולם אצלי".

אפשר, רק שזה לא יביא לתוצאות טובות. 

ולכן לעצמי אני מאפשר קניית בגדים ב 2 ש"ח לפריט,

וכל שאר בני הבית יקנו ע"פ הבנתם,

סה"כ משתדל לתת דוגמא אישית, לא יותר, 

בעלה של הפותחת

ולכן כל הדיונים על הדרך הנכונה לחיות לא רלוונטים 

רוצה לחיות בצימצום- סבבה- אבל תעשה את זה לבד

רציוניליזציה להתנהגות שתלטנית וקמצנית.

שורה תחתונה, גם אם גבר נשוי למישהי כל כך זוועתית שיש לה צורך ראוותני ובזבזני,

שיכבד את הצרכים המגעילים שלה, כי זאת היא וזה מה יש.

קמצנות ושתלטנות יותר מגעילה מכל צורך "ראוותני ובזבזני".

וסליחה אבל מדובר פה במישהי עם צורך בסיסי ומהותי, במציאות שלגמרי יכולה לאפשר את זה, אלא שבמקרה הזה הבעיה היא אצלו.

מזמינה אותך לעשות בדק בית בעצמך ולהפסיק לחפש רציוניליזציה לקמצנות ולשתלטנות.

כלומר לשיטתך הוא צריך לכבד את ה"צרכים המגעילים" (ציטוט מדויק) שלה !!!

והיא לא צריכה לכבד את הצרכים המגעילים שלו (שתלטנות וכו' לשיטתך כמובן)  !!!

ובמילות השיר "ילדה קטנה יחידה ותמה, עמדה ושאלה למה ??? "

לגבי "צורך בסיסי ומהותי", אני מציע לך להתייעץ עם גורמי מקצוע, ואז אולי תקבלי נקודת מבט אחרת על המושג "צורך בסיסי ומהותי".

למה את רואה שחורות אצל כל גבר, ורואה וורודות אצל כל אישה,

אני אומר לך בסבירות גבוהה מאוד שזה לא נובע מקמצנות ושתלטנות בכלל !!!

אלא מדאגה לעתיד הכלכלי של המשפחה, כדי שיוכלו לעבור לבית יותר גדול (בעוד כמה שנים), לעזור יותר לילדים לכשיינשאו וכו'

או מחוסר הערכה לדברים חומריים,  ואז היית מבינה (אולי) ש"צורך ראוותני ובזבזני" הרבה יותר מגעיל "מדאגה /אחריות /רצינות" לעתיד הכלכלי של המשפחה,

(לאחר שאישתי קנתה לי פעם ראשונה בגדים בחנות בגדים, אמרתי לה שיותר היא לא קונה לי שום בגד, רק בחנות של יד 2 , ב 2 ש"ח לכל פריט, וכולם מרוצים.  ומעולם לא אמרתי לאישתי לא לקנות בגד או משהו שהיא רוצה.

מציע לך להפסיק לעשות דמוניצזציה של כל גבר שלא מתיישר לפי האג'נדות הפמיניסטיות הקיצוניות שלך.

וכן להגדיר צורך של מישהי כבזבזנות וראוותנות זו השיפוטיות שלך, וגם אם אני זורמת איתה עדיין זה לא מצדיק קמצנות ושתלטנות.

שורה תחתונה, לא כל "פער" הוא באמת פער.

יש דברים שצריכים תיקון מהותי.

ובאופן כללי קשה לקחת ברצינות אדם שמגדיר כל אישה שמעזה להתווכח עם הוד מעלתו כבעלת אג'נדות פמיניסטיות קיצוניות.

אבל זה לא הופך את ההתנהלות הזאת ללא קמצנית ושתלטנית.

זאת דאגה ברמה מוקצנת ביותר שמביאה לקמצנות (הרי ברור שאם היו להם חובות גדולים אף אחד לא היה מגדיר הימנעות מקניית בגד כקמצנות)

וזה שהוא מחליט בלעדית מה קונים ומה לא זאת שתלטנות- גם אם היא נובעת מדאגה- פשוט אין דרך אחרת להגדיר את זה '

הייתי יכולה לעבור על אגורה אגורה ולשאול למה ,איך

ומתחילה לקצץ לו בכל דבר ...

ברמה שלא קונים בקבוק מים בחוץ

עם הזמן זה גרם לו לרתיעה והוא התחיל להסתיר דברים שהוא קונה והגיע לבזבזנות על שטויות כי הגבלתי מידי

עכשיו אנחנו מנסים למצוא את האיזון

מה שעזר לי להבין את המקום שלו , שדומה לשלך

שיש פה גם עניין רגשי , וזה הכיף שלו

אבל אנחנו מנסים להחליט על תקציב שמתאים לדברים כאלה מראש וגם עבודה שלי לשחרר..

מקווה שעזרתי . מוזמנת לפנות בפרטי אם תרצי

בהצלחה

יש מצב שהמשכורת שלו הייתה עלובה עד לא מזמן והוא נשאר עם הדפוסים הרגשיים מפעם?

מרגיש לי שהוא עושה את מה שהוא חושב שיהיה הכי טוב בשביל החיים שלכם ואת ""מקלקלת לו"". זו לא המציאות כמובן אבל זה מה שהוא מרגיש.

הוא צריך יחס מכבד, ועזרה, ורגישות. כלומר, אני יכול כאדם מיושב עם שכל לעשות סדר בחיים שלו ולהראות לו שיש לו מספיק כסף גם למצב של worst case שהוא מדמיין.

באיזה בית הוא גדל? איזו רמת חיים הייתה שם?

איך אבא שלו ואמא שלו התנהגו עם כספים?

יש פה משהו רגשי. שצריך יחס אוהב ומכבד ועוד יותר אוהב ומכבד כי הוא לא קשור למציאות.

לא קנו בכלל מעדנים, לא היה לי כמה שקלים לארטיק.

בגדים קיבלנו יד 2 מדודים וכשהיה חסר,קנו לי רק בשוק העירוני כי שם הכי זול.

זוכרת את אבא שלי עובר לאמא שלי על רשימת הקניות ומעיר הערות.

אף פעם לא אכלו בחוץ ולא יצאו לחופשה. הייתה חשיבות רבה לחיסכון למען הילדים.

אלא, שאנשים כאלו בסוף, כל כך קשורים לכסף שלהם שגם כשהילדים גדלים וצריכים הם לא ממהרים לשחרר.

המסקנה שלי-

את צריכה לקום ולהילחם! אם לא למענך למען הילדים שלך.

כשהוא מתנהג ככה הוא פוגע בשמחת החיים של כל הבית.

אם את לא יודעת כיצד לעשות זאת לבד קחי ייעוץ. כן חשוב שתבהירי לו שככה זה לא ממשיך ושהוא לא מחליט לבד. אלו החיים של שניכם.

ואני חושבת שהפותחת יודעת בתוך ליבה שבעלה עם גישה כלכלית קיצונית וחנוקה.

חנוק לך? תצעקי!

תגידי לו בפירוש "אין דבר כזה שאתה מסתכל לי על החשבוניות. זה גם הכסף שלי."

ככל שתהיי יותר חדמ"ש ותצעקי את האמת שלך עד שהוא יקלוט שיש פה עוד בן אדם-

זה יקרה.

יותר נכון מכאן.

באמת השלב הראשון כאשר משהו לא מתסדר לנו או מתסכל אותנו - זה קודם כל לעצור.

לא להמשיך בחיים כאילו כלום לא קרה, לטאטא אותו מתחת לשטיח וכך לעבור עוד יום ועוד יום, אלא לעצור רגע.

לבחון את הדברים.

להבין מול מה בעצם אנחנו מתמודדים

ואח"כ לראות גם את דרכי הפיתרון ב"ה.

במציאות שלכם שתיארת ניתן לראות באופן מובהק התנגשות בין צרכים מהותיים של שניכם.

לבעלך יש כנראה צורך מאוד חזק ביציבות וביטחון כלכלי, גם ובעיקר לעתיד ולאותו ביטחון כלכלי לילדים

ולך נשמע שיש צורך מאוד חזק בשלווה והנאה מהכסף גם בהווה, גם בכאן ועכשיו, ולחיות חיים רגועים יותר, ובעצם ליצור כבר *בהווה* את היציבות והביטחון גם הרגשי, הנפשי והפיזי שהכסף יכול לאפשר.

ומאוד חשוב לתווך זאת בצורה הכי עמוקה לבעלך, שיצליח להבין אותך, לעומק -

בעלי היקר,

אני מבינה מאוד את הצורך שלך ליציבות וביטחון כלכלי לעתיד ילדינו. ואני מסכימה עם חשיבותו חד משמעית. אני איתך בזה.

אבל חשוב לי כ"כ שתראה רגע גם אותי, את הצורך *שלי*

אותו כסף יכול למלא צורך מאוד עמוק גם אצלי - צורך ביציבות וביטחון רגשי וכלכלי גם *בהווה*, צורך בשלווה והנאה מההווה, צורך לחיות את החיים עצמם בשמחה ובברכה ולא רק לחכות ולחסוך ליום שאחרי ולעתיד. אלא כל יום לנצל אותו במלואו ולחיות אותו במלואו. איכות החיים עצמם. הרי חיים רק פעם אחת.

בכסף לבגדים חדשים שמשמחים אותי, במעדן שאני קונה לילד, בכל הדברים הללו - אתה, אנחנו, הכסף שלנו קונה את ***השמחה שלי, של אשתך, אם ילדיך***

***את השלווה שלי***

את הרוגע שלי

את איכות החיים שלי

הרי למה אנחנו עובדים כל כך קשה אם לא לזה? 

אלו החיים עצמם!

ומה שאמרת לי: "שאני לא מבינה כמה זה חשוב לחסוך לילדים ושזה הרבה יותר חשוב מכל הדברים האחרים" - זה בדיוק בדיוק זה!!!

"לחסוך" מהם אמא כבויה!

לחסוך מהם זוגיות לא יציבה!

לחסוך מהם חיים של עצב ותסכול של הוריהם

ולחסוך להם את הדבר ש*באמת* יותר חשוב מכל הדברים האחרים - ביטחון ויציבות בחיים עצמם!!!

ואיזה ביטחון לילדים יותר חשוב מאמא מאושרת ושמחה?

מהורים בזוגיות יציבה אוהבת טובה ומטיבה?

אין לך צורך קיומי וביטחון ויציבות קיומיים יותר גדולים מאלו לילדים!!!

הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מסכום כסף X או Y שיהיה להם 

אבל יראו את אמא שלהם כבויה בכל שנות ילדותם

יראו ויחוו מתחים אינסופיים בין הוריהם

יראו ויחוו שכסף יכול כ"כ להרחיק ולהעציב וליצור בור ענק בלב אפילו שלא בכיס

יראו ויחוו חוסר יציבות וחוסר ביטחון בזוגיות של הוריהם, בשלווה של אמא שלהם

ואת כל זה דווקא דווקא הכסף עצמו יכול לקנות כאשר אתה מאפשר לי את אותו רוגע!

זה *בדיוק* מה שאתה רוצה - יציבות וביטחון לילדים.

וזה הדבר הראשון במעלה.

ולא, זה לא צריך לבוא על חשבון חיסכון.

יש לנו מיליון וחצי (!!!!!) ש"ח בחיסכון

יש לנו בית (!!!)

ללא משכנתא (!!!)

אנחנו מרוויחים כל חודש 28,000 ש"ח (!!!)

אנחנו 5 נפשות

אפשר בהחלט גם לחסוך וגם לחיות בהנאה! חד משמעית.

גם אם נוציא 25,000 בחודש ונחיה ברווחה -

עדיין יש 3,000 ש*כל חודש* ***מתווספים*** לחיסכון של המיליון וחצי שגם הוא עולה במשך השנים בעקבות ההשקעה.

אז שנייה רגע.

לנשום.

להבין.

את התמונה הגדולה.

יש כאן חיים.

יש כאן נשמות.

יש כאן בית.

מה שבאמת הכי חשוב להם זה שמחה, אהבה ויציבות של הוריהם בפני עצמם ויחד כזוג חזק.

ויש להם ב"ה ב"ה גם חסכון גדול מאוד.

ואנחנו מחנכים אותם להקשיב לעצמם, לתת ניראות לשמחה ולאושר שלהם, לתת ניראות וכבוד לאושר של בן זוגם, ללמוד לנהל נכון קונפליקטים, ללמוד גם לחסוך, ללמוד לא למחוק את עצמינו על חשבון העתיד אלא לחיות גם בהווה, ללמוד ליצור איזונים, זה לא הכל או לא כלום

זה לא שחור ולבן

זה לא או או!

זה גם וגם!

גם לחסוך

וגם לחיות בהנאה

ולפי התיאורים שלכם זה הכי אפשרי שרק יכול להיות!

וכאשר מתווכים גם לבעלך, שאותה הנחת יסוד ואותה תפיסה שלו שכסף למעדן שהילד ביקש או בגדים חדשים שמשמחים וכן הלאה זה בזבוז ואסור שזה יהיה - התפיסה הזו לא מקדמת אותו ולא יוצרת לא בטווח הקצר ובטח שלא בטווח הארוך את המטרות שהוא הוא עצמו רוצה (יציבות וביטחון לילדים ועתיד טוב),

וכדאי מאוד לבחון האם נתינת שם עמוק יותר יכול לקדם אותנו יותר? - 

למשל אם נקרא לכסף הזה "כסף עבור השמחה שלנו או כסף עבור הרווחה נפשית שלנו" אולי משהו ישתנה?

בעיניים שלי הכסף נועד כדי לשרת אותנו ולא להיפך.

כלומר לקנות את השמחה והאושר שלנו בחיים שלנו.

בצורה מחושבת, כמובן

אבל אף פעם לא על חשבון הרווחה הנפשית והשמחה שלנו (שוב, אם יש, כמובן, וכולל מחשבה על העתיד וכו')

כוונתי שנשים רגע לב יותר למטרות האמיתיות שלנו בחיים, לסדרי העדיפויות שלנו בחיים,

לדוגמא - אם יש זוג שיש להם הרבה מאוד כסף, אבל אחד מהם חי במחשבה לחסוף כמה שאפשר כדי לקנות בהקדם בית

ואילו הצד השני מרגיש דחוק כי לא יכול להשתמש בכסף הזה להנאות כאלה ואחרות בכאן ועכשיו.

בסופו של דבר, הכסף יכול להישאר, והבית יכול להירכש ולעמוד על תילו.

אבל בתוך הבית לא בהכרח יגור הזוג, אלא כל אחד מהם בנפרד, ואותם קירות הבית מאכלסים ומהדהדים את הפרידה.

אז מה עדיף? כסף שנשמר ובית שנקנה אבל אנחנו בנפרד?

או כסף שיוצא באיזונים הנכונים *לשנינו* ולשמחה של שנינו וגם אם תידחה קניית הבית באי אלו שנים הבית יאכלס בסופו של דבר את שנינו, שמחים ומאושרים יחד?

והמחשבה של "שחור ולבן" בנושא הזה יכולה לשים לנו מקלות בגלגלים.

כיוון שזה לא: "בואי נתרושש ונוציא את כל הכסף על מותרות וקניות בלי סוף"

כמו שהיא גם לא "בואי לא נקנה כלום כלום כלום למרות שיש לנו רק כדי לחסוך לעתיד"

אלא ***הבנת הצרכים והרצונות של שנינו*** ולקיחתם בחשבון:

הצורך לחסוך

הצורך להינות בכאן ועכשיו

הצורך בשמחה ורווחה נפשית בדמות בגדים משמחים, מעדן לילד וכו'

הצורך בביטחון כלכלי

אוקיי.

יש לנו כאן 4 צרכים ורצונות

השאלה שצריכה להישאל היא *לא* על מה ומי מוותרים

אלא *איך אפשר ליצור לנו מציאות שבה הצרכים של שנינו ממומשים?*

וב"ה במקרה שלכם זה בהחלט אפשרי, כי ב"ה יש כסף

אז אפשר גם להיות בביטחון כלכלי, וגם לחסוך,

וגם להשאיר כל חודש בצד כסף שמיועד בדיוק לזה - להנאות החיים של הכאן ועכשיו, לשמחה בפינוק הזה,

למשל לשים במעטפה 1,000 ש"ח (כדוגמה) בחודש שיהיו מיועדים רק לזה, או כל סכום אחר שמצד אחד אתם מרגישים שיש לכם ואפשר ומצד שני מרגישים שהוא אכן יקנה את הנחת והשלווה הזו שהוא מיועד לקנות.

וכל השיח כאן צריך להיות של הבנה אחד של השני

של ניראות אחד של השני

ולא של הקטנה או הצמדת תוויות כאלה ואחרות לעצמינו או לבן/בת זוגנו.

ב"הצלחה רבה רבה

שתזכו ליציבות וביטחון אמיתיים בכל המובנים, מתוככם פנימה וכמובן גם לילדיכם המתוקים 🙏🌹

נותן לי לקנות מה שאני רוצה אבל משאיר הרגשה מבאסת לפעמים

או גורם לי להרגיש שהשפע שאני נותנת לילדים פוגע בהם

בדיוק לפני שניה סיימתי איתו שיחה שקצת הציקה לי

מתלבטת איך לפתוח את זה בלי שירגיש מותקף ויתחיל להתגונן ..

גם אם הוא מרגיש שאת בזבזנית על (ואת לא)

לעבור לך על החשבוניות זה חונק מידייי

אתם שותפים! הוא בעלך!

בלי קשר למקצוע שלכם

לרמת ההכנסה

וכמה חסכונות יש לכם

לא הגיוני שאת לא קונה לעצמך אף פעם בגד חדש

כבר כמה שנים

שהוא עובר על החשבונית של הסופר ברמת המעדן!

נראה לי שאפילו אם הייתם מרויחים שכר מינימום

ובלי שום חיסכון זו התמנהלות לא טובה ולא בריאה

כדאי לדעתי לטפל בזה בהקדם

אם הייתי את במצב הזה

הייתי מודיעה לו שאני (כמורה במערכת החינוך) פותחת עסק לשיעורים פרטיים או שהולכת לעבוד בעבודה נוספת והוא יצטרך לשלם על בייביסיטר וכו'

ואז תבוא השאלה למה צריך את זה ותסבירי שאם יש לנו הכנסה כל כך קטנה ואנחנו חוסכים מהילדים שלנו ידנים וממני בגדים וכו אז אני הולכת לעבוד ולהכניס עוד 2000 שח לחודש שיהיו לבזבוזים ושהכסף הזה הוא בשבילך בלבד

****

גם אני גדלתי בבית של אבא עצמאי ואמא שכירה

גדלתי בבית שלא יצאנו לבתי מלון כי אבא שלי היה כל הזמן תלוי בעבודה.

בזכות זה העבודה הזו הביאה לנו בית בלי משכנתא ועשתה לנו הרבה טוב בחיים, אבל במקביל היה שפע אף פעם לא חסכו ממני כלום

אבל אני היום כאבא משתדל לצאת פעם בשנה לשבוע משפחתי ובמקביל אין כמעט חיסכון בקניות בסופר

אני לא רץ לקנות כל שטות שמבקשים אבל אנחנו די גמישים בעניין

****

נראה לי שאתם צריכים יעוץ של פעמונים מהכיוון השני אני מתאר לעצמי שגם בזה הם יכולים לעזור

בהצלחה... נקאה לי שיצא לי קצת מבולגן

תגדירו בתוך התקציב סכום שהוא שלך 'לבזבוזים', לצורך העניין 500 או 1000 ש"ח מדי חודש.

יכול להיות שאם זה ימוסגר כך ויהיה תחום יהיה לו יותר קל לשחרר. 

זה הרגלי צריכה ואין שום דבר רע במעדן וגבינה צהובה וכל דבר שמתחשק

אנשים שונים בתפיסת החיים שלהם.

יכול להיות שלבעלה, שכנראה יש לו יכולת לפעול על פי הגדרות ולא להיגרר אחרי חשקים, יהיה קל יותר לשחרר לה באהבה ובשמחה לבזבז ולקנות גם 200 מעדנים בחודש, אם הוא יידע שזה מתוך תקציב שהוגדר לצורך כך מראש.

כשמגדירים שזה תקציב של לבזבוזים זה לא על מנת לתת לה הגדרה של בזבזנית ולתת לה תחושה לא טובה.

אלא דרך לאפשר לבעל להישאר בשליטה על המצב הכלכלי של המשפחה (דבר מבורך לכשעצמו) ועדיין לאפשר לאישה ספייס ויכולת להנות מהחיים. 

אוכל ובגדים זה הוצאות נצרכות. אולי לא קשיחות כמו משכנתא, שכר דירה וכדומה, אבל בהחלט לא בזבוזים.

זו גישה לא נכונה.

בזבוזים זה מסעדה, בגדים כי מתחשק, מותרות..

מעדנים לא. בייחוד ברמת השכר שלהם.

ולמה זה מבורך שהבעל יהיה בשליטה על המצב הכלכלי? ניהול התקציב וכו' לא קשור בכלל למגדר. יש אנשים/נשים עם היכולת ויש שלא.

הם צריכים לשבת ולדבר ולהגיע להסכמות ולא להחליט אחד בשביל השניה.

לא אמרתי שזו צריכה להיות צורת העבודה לכל זוג
אני נותן הצעה במידה וזה עוזר לזוג הזה ספציפי 
ואם זה צורם, אפשר להגדיר את הכסף הזה כסכום שהבעל לא חושב שצריך להוציא והאישה כן רוצה את ההוצאה

ברגע שהמצב לא נוח לאחד הצדדים אז משהו שם לא נכון

וממש לא משנה גודל ההכנסה של כל אחד מהצדדים

אני יוצא מנקודת הנחה שהבעל אינו בעל רע, אלא בעל טוב עם מודעות כלכלית גבוהה (מדי)
אני מציע את מה שהצעתי ככלי במידה וזה עוזר להם
 

זה נשמע שהבעל יעשה כרצונו וברוב טובו ישאיר לאשתו איזה סכום קטן להחליט עליו.

אוכל, בגדים, אילו דברים של שיגרה. הם צריכים להחליט ביחד על סגנון החיים המשותף.

כמו שהאישה לא תחליט פתאום להוציא אלפי שקלים באופן קבוע על חוגים. גם זו השקעה לעתיד בילדים... הם צריכים להגיע ביחד להסכמות על הוצאות גדולות כולל על חיסכון. זה הכסף של שניהם והמשפחה של שניהם.

וההגדרה שלו כשולט על הבזבוזים שלה עוד יותר בעייתי,  נשמע לי שהפתרון שהצעת אולי נראה כפלסטר אבל יוצר עוד משקעים לעתיד.

חבל, כדאי לפתור את זה מהשורש מוקדם לפני שיתפוצץ.

1. ללכת לצד ההלכתי - על האיש לשמח את אשתו במתנות וכדו' ברגלים למשל, נדמה לי רמב"ם שם שם, דהיינו גם אם לא, לקבוע בשיחה מה הציפיות של הוצאות על דברים שבשגרה, אוכל זה יפה, גם בגדים צריך אם מתבלה למשל...

2. דרך ארץ - חסכון זה לא עוזר אם החיים מלאים בסבל. הילדים זה יפה, אבל האשה לא צריכה לסבול... צריך לחשוב על דרך האמצע ביחד.

קודם כל הכותרת שלך לא מדוייקת - אין פה בעיה/שאלה של כסף אלא בעיה זוגית.

אני מבינה שהחיסכון הוא מההורים שלו (הצצתי בכרטיס) והוא שומר אותו לילדים וחוסך להם גם עוד.

כלומר, ההורים שלו חסכו בשבילו והוא לא השתמש בכסף הזה, אז למה הוא חושב שזה ככ חשוב לחסוך לילדים? מה הם יעשו עם הכסף? יחסכו אותו לילדים שלהם?

טוב, אני אולי קצת צינית וברור שזה נחמד לקנות לילדים בעתיד דירה בלי משכנתא אבל בחיאת- לקנות איזה בגד או מעדן עכשיו הרבה יותר חשוב ואם הוא רוצה לחיות בגישה כזאת אין בעיה, אבל לא על חשבונך

לגבי הפיסקה האחרונה שלך- את לא מפונקת!! את רוצה לחיות בהתאם למצב הכלכלי הבסה"כ מצויין שלכם וזאת זכותך והדבר הכי הגיוני בעולם, קודם כל את צריכה להאמין בזה, איך ליישם את זה עם הגישה של בעלך זה השלב הבא

הוא שכח שהוא גר עם אישה בבית, זה לא משנה שהוא מרוויח יותר ממך יש לך אחלה של משכורת

את לא חייבת להקשיב לו , מה עם מילה שלך בעניין?!

יש לכם כבר בית בלי משכנתא אפשר לנשום .. ואפשר להוריד לחץ על ההשקעות .

תתחילי לעמוד על שלך זה כבר בגבול של אלימות כלכלית לעבור על קבלות ולחקור לעשות פרצופים 

למי יש היום בית בלי משכנתא על הראש 

שינשום דחוף

בנוגע להשקעה .. יש השקעות הרבה פחות מעיקות ויותר השתלמות.

 (יש השקעות בנדלן הרבה יותר שוות כבר יכל להיות לכם 2 בתים בלי משכנתא כמעט

יש לכם אחלה של הון עצמי , הייתם מפרשים 5 על משכנתא כל השאר חיים בנחת ..

ככה קונים עוד בית .. ואז משכירים.. חבל

ועוד לחיות בתחושה כזו  מבאסת 

במקומו הייתי כבר מגיעה לשתי בתים בקלות. חיה בכיף וזהו השקעה שהרבה יותר מחזירה את עצמה 

ויש לך כסף לבזבז )

גם הילדים לא יהנו מהכסף אם ימשיכו את היחס שלו לכסף

ובטח הוא לא אמור להחליט על זה לבד

בעיני זה מוגזם וכדאי לקחת אותו לשיחה בנושא להסביר מה הציפיות שלך ומה חשוב לך שיהיה בבית

אני לא מבינה את כל מי שהגיב כאן בהבנה וסלחנות - ההתנהגות של הבעל היא לא פחות מנוראית!

לא רק הקמצנות אלא גם השתלטנות שהיא צריכה לפרט לו כל אגורה ואגורה.

יש מרחק עצום בין אורח חיים בזבזני לבין לחיי סגפנות ועליבות.

מי שמע על אישה שצריכה לבקש רשות לקנות מעדן לילד או בגד חדש פה ושם?

זה לא רלוונטי שהוא מביא את רוב הכסף, הרי היא נושאת ברוב הנטל של הבית על הילדים. הכסף הוא משותף לשניהם.

אני בדרכ לא מגיבה פה ונכנסתי במיוחד כדי לומר לכותבת הפוסט שהיא פשוט הורגלה לחיות בצל בן זוג שתלטן, קמצן ואפילו אלים. זה לא חיים נורמלים. את לא אמורה לחיות ככה. מותר לך לקנות מעדן לילד, שיהיו לך בגדים יפים, ואפילו לצאת עם חברה לבית קפה. הכסף שלכם הוא משותף ואת לא (!!!) צריכה לבקש רשות ולתת דין וחשבון על כאלה הוצאות קטנות. 

זכותך לקנות בגדים

וגם מעדנים

הכי דברים נורמלים

בפרט שנשמע שאתם במצב כלכלי מצויןןןן

המלצתי אליך,

תפרידי חשבון בנק ותשתמשי במשכורת שלך

במקום לריב פשוט תפתרי את הבעיה כך

הוא לא יכול להשתלט עליך , לא לקנות בגדים, באמתתתת את אישה צעירה וזכותך ליהנות מדברים בסיסיים כמו שמלה חדש מדי תקופה

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22

1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).

עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.

ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).

עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.

2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.

זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).

עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...

עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.

נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.

עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).

אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.

רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי

השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.

המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.

לתת לה כלים לגדול.

בתור עזרה ראשונה -

האם יש לה תחביבים?

מה היא אוהבת לעשות?

אני חושבת שזה יעזור לה

לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.

אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…

ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.

אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.

ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.

ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.

אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.

וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.

ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.

בהצלחה!

לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.

בקשר ל2,

יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,

כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,

הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.

מציעה כמה דברים,

דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.

נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.

אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.

ותציע לה טיפול.

אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".

לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)

אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.

תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.

לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.

חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.

מזל טוב והרבה הצלחה! 

שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.

חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.

אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.

אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:

ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.

גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.

בהצלחה רבה

אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.

לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד

יכול להיות שהיא הורמונלית?

מניעה הורמונלית יכולה מאוד לגרום לכאלה מצבי רוח

אתה בסדיר צבא, זו שפה שונה דינמיקה אחרת, התנהלות שונה. שים לב לזה

מותר לה לשכוח ממך, זה בסדר.

אין קשר בין תסכול לדכאון אל תחבר ביניהם. זה שאובחנה בדכאון קל כמו רוב אזרחי המדינה לא אומר שהיא דכאונית.

מתןסכלת יש הרבה סיבות וזה גם בסדר לןמדים להתנהל ביחד.

אם אחרי חצי שנה אתה לא מסוגל לא יודע מה לעשות והגעת לקצה ההכלה

תעשה לעצמך ולה טובה לכו לייעוץ זוגי, זה לא לפורום נדרשת עבודה להבין מהות האשה והגבר בתוך הקשר הזוגי ובפרט כשהמציאות היא לא זוגית לרוב כי אתה בצבא ומידי פעם צריך לקפוץ למציאות זוגית

הייתי שולחת אותך לחקור ולהבין מהו המהות של הגבר

אחרי שיח של קושי / אתגר/ רגש/ בכי שלה

לא תקין שמה שאתה חושב עליו זה לעזאזל למה אני צריך להתמודד עם זה . ?

( שאלה שצריכה להישאל למה זה כזה מפריע לך ? גילוי של רגש מצידך ?מה אתה מכחיש בך שמעורר את זה? בילדות ?)

אלא

איזה כיף שאשתי סומכת עלי מתייעצת איתי אני משנה לה את המצב רוח לטובה

ואם אתה בהכחשה לזה משהו לא תקין .

תוסיף את זה שאין דבר יותר קשה מלצאת עם גבר קרבי בסדיר .

וכל הכבוד לה שהיא שורדת את זה בכלל

(אולי היא לא כזו ילדותית כמו שציינת?)

בנוגע לזה שהיא לא יוזמת .. יכול מאוד להיות ששידרת לה שאתה עסוק/ עמוס.

( תגיד לה כיף לי לשמוע אותך תתקשרי גם את ..)

נשים אוהבות יחס (בלשון הרחוב צומי ..) אתה מביא לה את זה?

(שאלה שעולה : למה היא צריכה להגיע לבכי כדי שתתיחס ?)

מעבר לזה שבכי אצל האישה זה חלק מהחיים שלה

ואתה צריך ללמוד לקבל את זה ..

כמה פעמים אתה אומר לה שאתה מעריך אותה?

כמה פעמים אתה פונה אליה לא כדי להשיג משהו? לא כדי לסמן וי על אמרתי לה לילה טוב ?

אלא אני באמת רוצה לשמוע מה שלומך ?

בלתי נסבל בעייני שהיא משתפת אותך סומכת עליך 

ואתה קורא לה ילדותית . 

אתה חייב הכוונה הייתי ממליצה על יהונתן קליין

מגיב פה אבל זה להרבה תגובות שהיו.

אתם מציגים את זה כאילו אני לא מכיל בכלל אבל זה לא מה שכתבתי, אנסה לדייק.

גם אחרי כל ההכלה יש פעמים שכל מה שקורה היא צורחת ומגיבה כמו ילדה- משפטים "לא באלי את זה" "די הכל באשמתך" (על זה שהיא לא הצליחה איזה נשהו במטבח "לא יודעת מה אני מרגישה" "לא רוצה לא רוצה לא רוצה" ובסוף בשעת המעשה אני מכיל מאוד ומנסה לעודד ולהרים אבל הגעתי למצב שכל מקרה כזה כבר מצטרף לקודמים ואני לא יודע אם אוכל להכיל עוד מקרים כאלה בלי להיגמר מהם ולפנצר אותי

מרגיש וויתור על עצמי.

מנסה להבין איך ממשיכים הלאה אחרי שזה קורה ולהתמלא כוחות כדי להיות שם בשבילה

הרי התחתנתי איתה ברור לי שהיא החזקה והמושלמת באדם- סתם נק' שקשה לי איתה ואשמח לעצות

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בניסן תשפ"ו 10:08

"נקי יהיה לביתו" - הנקיות הנפשית מאפשרת להתמקד יותר בבן הזוג וזה גם טבעי בהתחלה

(יש בזה משהו מאד משחרר! זהו, אני לא צריך לחפש יותר, התחתנתי! עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני כדי שנוכל לבנות לאט לאט את החיים שלנו כזוג)

כדאי לזכור שהשנה הראשונה

היא שנה לא תמיד פשוטה

היא הבסיס לשנים הבאות בע"ה

וזאת שנה שלומדים בה הרבה אחד על עצמו ואחד על השני

אז בהצלחה גדולה בע" ה!

דבר שני

לפעמים ממבט ראשון על הבנאדם

הרושם ראשוני אולי יותר מאופק/ סבלני

לאט לאט  כשנמצאים בסביבה שבה מרגישים נוח וחופשי להתבטא או להגיב לסיטואציות, התגובה הופכת אמוציונאלית יותר וממילא נחשף רובד/ פן נוסף באישיות מולנו, שלא התגלה קודם (בנישואין ההתבטאויות/התנהגויות יכולות להיות שונות מאשר בדייטים. אפשר להסתכל על זה גם חיובי- מהצד השני זאת יכולה להיות קלילות - ואז כשמשהו לא מסתדר התגובה בהתאם)

לפעמים זה עניין של מודעות לניהול רגשות/ ניהול כעסים

ולכן לא הייתי ממהרת לשלוח אותה לטיפול חיצוני.

יצירת תנאים לשיחה פתוחה וכנה איתה, בלי לפגוע, לחסום או לשפוט אותה, יכולה לתת לך עוד הבנה והיכרות עם העולם הפנימי של אשתך.

ואז תוכל להציג גם מה שנראה מהצד שלך ואת המחשבות שלך בנושא

וביחד תראו איך מגיעים לעמק השווה.

אתם רק התחלתם את החיים כזוג ,

ההיכרות/ הבנייה של הזוגיות לוקחת זמן ומתפתחת לעומקים ורבדים נוספים ככל שהשנים עוברות.

לכן מאחלים שיהיה בניין עדי עד- בניין שהולך ונבנֶה כל הזמן, עדי עד.

אם בכל זאת יש קושי בתקשורת-

אפשר לפנות לייעוץ (אולי משם ייתנו המלצה לטיפול קצר בנושא הרגשי, אבל בעיניי זה מוקדם מידיי לעשות צעד כזה)

דבר שלישי שחשבתי עליו ממש עכשיו

לפעמים בחורה לא צריכה פיתרון לבעיה. היא חכמה ויודעת לפתור את הבעיות שלה ולהסתדר. 

היא פשוט רוצה להרגיש ש"יש לה על מי להישען" ולבדוק את הגבול - שיש לה מרחב ביטחון, שאוהבים ומקבלים אותה בכל מצב, שהיא יכולה "להשליך" את הלב שלה על בעלה (והוא יקבל אותה וישדר לה ביטחון) התגובות ה "ילדותיות" מבטאות בצורה קצת מוקצנת קושי מסויים באופן כדי להבליט ולהדגיש את הצורך הנפשי "תראה אותי, תראה את המאמצים שלי ואת ההשקעה" 

אז אולי הסמנטיקה/ התנהלות שלה מופיעה קצת לא כמו שהיית מצפה ממנה לאור ההיכרות שלכם

וזאת דווקא ההזדמנות ליצור שיח או תגובה לסיטואציה בצורה בוגרת ומכבדת.  

יכול להיות שהיא תקלוט טוב את היחס המכבד והבוגר שלך-  אליה שלא תלוי בשום תגובה שלה, וממילא השיח שלה יישתנה גם.

להחזיר לה באותה מטבע של ילדותיות לא כדאי, כי יכול לדרדר את ההרגשה של שניכם.

בהצלחה רבה

מזל טוב!

תזכו לבניין עדי עד

בשמחה ובבריאות

מתוך אהבה ואחווה, שלום ורעות. 

בעיות קשות מדי לפתרון באמצעי הזה. בהצלחה. יתכן שאם היית משתחרר או לפחות משרת במקום יותר קרוב. חלק מהבעיה הייתה נפתרת. במצב הנוכחי כמעט בלתי אפשרי, שתצליחו לצאת מזה לבד. דבר ראשון תבקש העברה. ככה יהיה יותר קל לטפל. גם המצב ביניכם יש מקום להניח שישתפר. חצי שנה זה כלום בשביל נישואין. במצב שאתם נמצאים בו, קשה לבנות משהו שאפשר יהיה להתייחס אליו. בקש העברה. הבית בעדיפות עליונה. 

לגבי 2, משתנה. תשאל אותה איך היתה פותרת את הבעיה אם לא היית יוצר קשר כרגע....

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

תהילים פרק לב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל    אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן    וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י    בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮    תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י    בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡    וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי    אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י    סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮    לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים    אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮    מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט    תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ    אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮    אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם    בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע    וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים    וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.

אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!

וממש מזמור לתודה!

זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.

אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"

אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל

בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)

ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

יש לנו כוח על

כל אחת ואיפה שהיא

כל אחד ואיפה שהוא

ונתחיל ממש בנו פנימה.

כי אם יש לי את עצמי -

אז יש לי את עצמי.

ויש לאחרים את עצמי.

וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף

רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.

"כי יש שכר לפעולתך"

יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו

תחזיקו מעמד

אתם הגאולה עצמה!

וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!! ❤️

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ  סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.

עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.

המצב מתיש, אבל להחזיק ראש מעל המים. אנחנו מכים באוייב מכות נוראיות. אנחנו ב'נהפוך הוא' על מלא.

אויבי היהודים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד (ואם למדנו משהו משמחת תורה, אז כשאויב אומר שהוא מתכוון להשמיד אותנו - כדאי להתייחס לזה ברצינות) וכיום אנו מכים בהם מכה אחר מכה, הרג וחרב ואובדן.

לא להיות קצרי רוח, לא להחזיק עיניים על הסטופר, להתמקד בהצלחות הלאומיות ובהצלחות האישיות של כל אחד ואחד.

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

האסכולה הקירנאית – ויקיפדיה

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

בai אתה יכול ליצור כל מה שתרצה

הנתינה נותמת לאדם המשמעות

ותן בראש ובראשונה לאישתך

"שנתן לי כל צורכי"

בדיוק מה שאני צריך לשליחות שלי

@נחשון מהרחברון 

פחות זמין כאן

נותן לך מספר בפרטי