הוא רואה בו רק את העתיד ואת האופציות ואת הביטחון הכלכלי לילדים וכו, ואת רוצה אותו גם להווה, לנעימות היומיומית ולצרכים שלך ושל הילדים כמו שאת רואה אותם.

זה טוב וברוך השם שהוא אחראי ולוקח את העתיד שלכם ברצינות, ועוקב ולא מתעצל, אבל אני חושבת שלחסוך כל כך הרבה כסף בחודש לא יכול לבוא על חשבון תחושת מחנק שלך. הכסף שלכם, החלטה משותפת שלכם מה הצרכים המידיים השוטפים ומה הצרכים לחיסכון.

למשל זה ממש לא ברור שלא תוכלי לקנות בגד חדש עם הכנסה חודשית כזאת, אלא אם כן זה לא משמעותי לך ולא אכפת לך לוותר.

אבל זה כן משמעותי לך, אז צריך לעשות שיח ולהחליט ביחד.

אבל הוא צריך טיפול עצמי לגבי המיקרו

ללא ספק מגיע לכם לקנות מעדנים ובגדים לפי רמת ההכנסה שלכם

הוא מתנהל לפי רמת חיים של אברך / שכר מינימום 

נשמע הזוי ממש!

יש ילדים באפריקה שלא יודעים מה זה סופר בכלל, תגידי תודה. יש ילדים בעזה שאוכלים דשא. יש ילדים בצפון תל אביב שעדיין תקועים עם פלייסטיישן 4 ואת בוכה כל מעדן?

את צריכה להוריד את המצרכים בסופר מיידית.

לחם פרוס

גבינה לבנה

קוטג'

וקוביות סוכר בשביל מיני מתיקה לילדים.

וזהו

בגדים תקחי משכנים.

את הרכב תמכרי ולכי ברגל. זה גם חוסך את הדלק וגם את המנוי לחדר כושר.

לחופשה תצאו לחדר בבית של ההורים שלו.

חוגים לילדים תעשו עצמאית בבית, מה יש, הכל צריך לעשות בשבילכם?

אךך אתם ה Gen z כלום אתם לא יודעים לעשות.

די ברור שבשביל בעלך הכסף הוא נטו מטרה ולא אמצעי.

אצלי זה לא היה עובר חלק...

כנראה התפיסה שלכם לכסף שונה.

ולכן עצתי היא.

שבו בניכם ולבנו את הדברים בניכם.

ברור שלא תהיה הסכמה של 100%

אבל תדרש התפשרות משני הצדדים (כמו הרבה דברים בחיי הנישואין)

אמרת שאתם מרווחים יחד 28

ו15 אלף הולך לחיסכון.

מכאן אני מבין ש13 הולך לחיים השוטפים.

ואין גם שכ"ד/משכתנא.

כך ש13 אלפ בחודש זה לא מעט.

כך שאתם לא ברמת חיים של עוני.

אלא סדרי העדיפויות שלכם שונים

את מאמינה שגם אם רוב המשכורת לא היתה מגיעה ממנו, עדיין היתה לך את הזכות לסיי בעניין קניית מעדן בסופר?

את מאמינה שלא משנה כמה אתם מרוויחים, את ראויה לקנות לעצמך בגדים חדשים?

את מאמינה שגם אם המצב שלכם היה רחוק ממצבכם זכותך להחליט על ההוצאות שלך לא פחות ממנו ויחד איתו?

כל עוד את לא מאמינה בזה, שום דבר לא יזוז גם לא אצלו.

זה חד משמעית לא תקין לעבור על הרשימה ולשאול אותך למה חרגת ממנה.

יש לך את שיקול הדעת שלך, והוא אמור לכבד גם אותו (שק"ד).

אני אומרת את זה כי זה גובל באלימות כלכלית, אז נא להיות מודעת לזכויות שלך ולטפל בזה בהקדם.

אין שום משמעות למי מביא את רוב הכסף, הוא חייב בכסותך, ובמזונות שלך.

ובפרט שאת גם עובדת, אז בכלל אין על מה לדבר.

הייתי מציעה לך ללכת לטיפול, כי כנראה שאת בעצמך לא יודעת שמגיע לך ❤️

שיש פה קצת סימנים של אלימות כלכלית. וגם אם נניח שלא - זו לא נשמעת דרך אידיאלית לנהל *יחד* את משק הבית. מציעה שקודם כל תמצאו דרך לנהל את הכספים שלכם יחד - תחליטו מראש על תקציב חודשי ותפצלו אותו לפי נושאים, כך שכל אחד מכם ידע בערך איך להתנהל ולא תעקבו אחד אחרי השני (אלא יהיה אמון).

מסכימה גם שזה לא משנה שהוא מרוויח יותר - חוץ מזה, שניכם עובדים ועושים כל אחד את המקסימום שלו, הוא יכול לעבוד הרבה שעות ולהרוויח יותר ממך רק כי את מגיעה הביתה בשעה שמתאימה לילדים ומטפלת בהם.

לגבי להגיע להסכמה על סכום הכסף שמשפחתך צריכה/רוצה - קודם כל שווה לבדוק אם יש מקומות שאפשר לקצץ בקלות בלי שישפיע על רמת החיים (כמו לראות אם אתם זכאים להנחה במעונות וכו). דבר שני - אולי יש *לך* דרך להגדיל את ההכנסה (כמו לעשות שיעורים פרטיים - אמרת שאת מורה)? מניחה שלא כזה קל כי הוא מתמחה אז השעות שהוא לא בבית ארוכות וצריך להיות עם הילדים. וגם כמובן לנסות לתקשר את התחושות שלך לגבי המחנק, להסביר איפה זה פוגע בך, ולנסות יחד להגיע לפשרה לגבי הסכום שחוסכים כל חודש.

והכי חשוב - להיות עירנית. אלימות מכל סוג היא לא צחוק, ואם יש פה אלימות כלכלית זה משהו שצריך לטפל בו מהיסוד. 

חמור מאוד מה שאתם כותבים, אתם הורסים שלום בית של משפחה יהודית,

עוון חמור מאוד בידכם,

הבדלים בין בעל ואישה בענין סגנון חיים כלכלי הפכו אצלכם ל"אלימות כלכלית",

אם היא היתה בודקת את החשבונות שלו ואת ההוצאות שלו גם הייתם אומרים שיש כאן אלימות כלכלית מצידה כלפיו ???

חכמים היזהרו בדבריכם, וקל וחומר מי שלא כ"כ חכמים .....

אישה שחווה שתלטנות או אלימות כלכלית, לא חייה בשלום, אז שלום בית כבר לא קיים, עכשיו חשוב שהיא תבין את המצב ותנסה לשפר אותו עבורה.

אכן צריך להזהר בדברים שכותבים, בעייתי להשתיק מידע בנימוק מטעה של ״שלום בית״

יש פה צד אחד שכופה על הצד האחר את ההרגלים שלו ואת הדבקת הפער לכיוונו.

מעבר לזה הוא לא עומד בחובות שלו כלפי אישתו.

היא במשך כמה שנים לא קונה לעצמה בגדים ותן לי לנחש איך זה משפיע על מצב הרוח שלה, על הדימוי העצמי והסביבתי, ועל היחס שלו בעצמו כלפיה.

מכבדה יותר מגופו. נקודה.

מעבר לזה, היא נמצאת בסוג של דוחק כלכלי כשמבחינה אובייקטיבית אין לכך הצדקה.

מדובר בקמצנות על גבול האלימות.

אז בבקשה ממך תבדוק גם את המושגים שלך ביחס ל"הבדלים" ולהתנהגויות לא לגיטימיות.

שלום בית זה לא שקט תעשייתי.

מפריע לה משהו וצריך לקרוא לילד בשמו ולטפל בזה בהקדם.

שלום בית זה חשוב, אבל החיים חשובים עוד יותר, ואין שלום בלי חיים.

קודם כל אמרתי שיש קצת סימנים, לא חרצתי את גורלה כסובלת מאלימות כלכלית, וגם רוב תשובתי לא עסקה בזה. הגיוני בעיניי לענות לה שכדאי לה לשים לב שאין אלימות כלכלית כי זה עניין מסוכן.

שנית, כן. אם אותו מקרה היה הפוך בין הגבר והאישה הייתי אומרת את אותו הדבר.

שלישית - זה לא קצת הבדלים בסגנון חיים כלכלי. הבדלים תמיד יהיו, על הוצאות גדולות תמיד כדאי להחליט ביחד וכו. פה מדובר על הוצאות קטנטנות - 4 שקלים למעגן, עוד 5 שקלים על גבינה צהובה. לא מסתכם ביותר מ100 שח בחודש, ולהכנסה ספציפית שלהם 100 ש״ח זה משהו שניתן לעמוד בו ובקלות.

גם זה שהיא לא קונה בגדים זה בעייתי, אני לא אומרת ללכת למסעות שופינג ארוכים. סה״כ שיהיו לה בגדים בכמות ובמידה שהיא *צריכה*. בגדים עד רמה מסוימת זה *צורך*. לא *רצון*.

אז כן, יש פה הבדלים ברורים בהסתכלות הכלכלית ביניהם, ולכן זה גם משהו שראוי שהם ידברו עליו ויחליטו ביחד. אבל מה שהיא כתבה הדליק נורות אדומות (שלא בהכרח מספיקות כדי לקבוע אלימות כלכלית, אבל זה משהו שהיא צריכה לשים לב אליו ולהיזהר. וגם הוא.)

בוודאי שהם (כמו כל בעל ואישה) צריכים לכבד מאוד אחד את השני, את צרכיו ורצונותיו של השני,

כולל הוא את צרכיה ורצונותיה (בגבולות הסביר) והיא את רצונותיו וצרכיו (בגבולות הסביר).

ואם הרצונות או הצרכים של אישה (לא הספציפית כאן) הם "מסעות שופינג" ?? גם את זה הוא צריך לכבד ??

ואם הצרכים שלו הם "מסעות שופינג" גם את זה היא צריכה לכבד ??

זה לא עניין של רמת הכנסה, וכניראה גם לא עניין של סכום חודשי, וכניראה גם לא של קמצנות (אלא אם הוא קמצן חולני, ואז זה דורש טיפול אחר),

זה עניין זה הבדל בהשקפת עולם של התנהלות כלכלית, וסגנון חיים  (ראוותנות מול צניעות, בזבזנות מול חסכנות וכו),

ובכלל, תרבות הצריכה של העידן המודרני היא כניראה יותר ניסיון למלא באמצעות תחליפים חומריים את הריקנות הנפשית,

מתוך אשליה שעוד משהו חומרי יתן לי את הסיפוק הנפשי (סמים באופן חוקי......), אבל זה לא מצליח, ורק מחמיר את הבעיה.

אבל לא נשמע שאתה מכבד.

למרות שאני מאוד מסכימה איתך במובן מסוים,

זה מאוד לא מכבד להגיד שזה ראוותנות אשליה סמים וריקנות נפשית.

בטח שלא על המקרה הספציפי הזה

שאכילה מוגזמת (מעבר לדרוש לקיום הגוף) קרי השמנה, פעמים רבות נובעת מחסכים נפשיים, מפני שאכילה זו באה כפיצוי במקום החסכים החסרים,

וכך בדיוק גם תרבות הצריכה המערבית,

וכך (בהרבה מקרים) אלכוהוליזם (ושאר התמכרויות כגון הימורים).

בקיצור בגדים קונים כי צריך ללבוש משהו, ואי אפשר ללכת ערום ברחוב, לא בגלל סיבה אחרת (להרגיש טוב, זה מחזיק בדר"כ כמה דקות),

אבל השימחה האמיתית (שימחת הנפש) מעולם לא תבוא מהדברים החומריים, מפני שאחרי כמה דקות, ההתלהבות מהדבר החומרי מקמיית את האימרה הידועה "חלף עם הרוח". 

מאוד

רק שאי אפשר לגשת לאנשים עם גישת "אני צודק,  כל הצדק,וחכמת העולם אצלי".

אפשר, רק שזה לא יביא לתוצאות טובות. 

ולכן לעצמי אני מאפשר קניית בגדים ב 2 ש"ח לפריט,

וכל שאר בני הבית יקנו ע"פ הבנתם,

סה"כ משתדל לתת דוגמא אישית, לא יותר, 

בעלה של הפותחת

ולכן כל הדיונים על הדרך הנכונה לחיות לא רלוונטים 

רוצה לחיות בצימצום- סבבה- אבל תעשה את זה לבד

רציוניליזציה להתנהגות שתלטנית וקמצנית.

שורה תחתונה, גם אם גבר נשוי למישהי כל כך זוועתית שיש לה צורך ראוותני ובזבזני,

שיכבד את הצרכים המגעילים שלה, כי זאת היא וזה מה יש.

קמצנות ושתלטנות יותר מגעילה מכל צורך "ראוותני ובזבזני".

וסליחה אבל מדובר פה במישהי עם צורך בסיסי ומהותי, במציאות שלגמרי יכולה לאפשר את זה, אלא שבמקרה הזה הבעיה היא אצלו.

מזמינה אותך לעשות בדק בית בעצמך ולהפסיק לחפש רציוניליזציה לקמצנות ולשתלטנות.

כלומר לשיטתך הוא צריך לכבד את ה"צרכים המגעילים" (ציטוט מדויק) שלה !!!

והיא לא צריכה לכבד את הצרכים המגעילים שלו (שתלטנות וכו' לשיטתך כמובן)  !!!

ובמילות השיר "ילדה קטנה יחידה ותמה, עמדה ושאלה למה ??? "

לגבי "צורך בסיסי ומהותי", אני מציע לך להתייעץ עם גורמי מקצוע, ואז אולי תקבלי נקודת מבט אחרת על המושג "צורך בסיסי ומהותי".

למה את רואה שחורות אצל כל גבר, ורואה וורודות אצל כל אישה,

אני אומר לך בסבירות גבוהה מאוד שזה לא נובע מקמצנות ושתלטנות בכלל !!!

אלא מדאגה לעתיד הכלכלי של המשפחה, כדי שיוכלו לעבור לבית יותר גדול (בעוד כמה שנים), לעזור יותר לילדים לכשיינשאו וכו'

או מחוסר הערכה לדברים חומריים,  ואז היית מבינה (אולי) ש"צורך ראוותני ובזבזני" הרבה יותר מגעיל "מדאגה /אחריות /רצינות" לעתיד הכלכלי של המשפחה,

(לאחר שאישתי קנתה לי פעם ראשונה בגדים בחנות בגדים, אמרתי לה שיותר היא לא קונה לי שום בגד, רק בחנות של יד 2 , ב 2 ש"ח לכל פריט, וכולם מרוצים.  ומעולם לא אמרתי לאישתי לא לקנות בגד או משהו שהיא רוצה.

מציע לך להפסיק לעשות דמוניצזציה של כל גבר שלא מתיישר לפי האג'נדות הפמיניסטיות הקיצוניות שלך.

וכן להגדיר צורך של מישהי כבזבזנות וראוותנות זו השיפוטיות שלך, וגם אם אני זורמת איתה עדיין זה לא מצדיק קמצנות ושתלטנות.

שורה תחתונה, לא כל "פער" הוא באמת פער.

יש דברים שצריכים תיקון מהותי.

ובאופן כללי קשה לקחת ברצינות אדם שמגדיר כל אישה שמעזה להתווכח עם הוד מעלתו כבעלת אג'נדות פמיניסטיות קיצוניות.

אבל זה לא הופך את ההתנהלות הזאת ללא קמצנית ושתלטנית.

זאת דאגה ברמה מוקצנת ביותר שמביאה לקמצנות (הרי ברור שאם היו להם חובות גדולים אף אחד לא היה מגדיר הימנעות מקניית בגד כקמצנות)

וזה שהוא מחליט בלעדית מה קונים ומה לא זאת שתלטנות- גם אם היא נובעת מדאגה- פשוט אין דרך אחרת להגדיר את זה '

הייתי יכולה לעבור על אגורה אגורה ולשאול למה ,איך

ומתחילה לקצץ לו בכל דבר ...

ברמה שלא קונים בקבוק מים בחוץ

עם הזמן זה גרם לו לרתיעה והוא התחיל להסתיר דברים שהוא קונה והגיע לבזבזנות על שטויות כי הגבלתי מידי

עכשיו אנחנו מנסים למצוא את האיזון

מה שעזר לי להבין את המקום שלו , שדומה לשלך

שיש פה גם עניין רגשי , וזה הכיף שלו

אבל אנחנו מנסים להחליט על תקציב שמתאים לדברים כאלה מראש וגם עבודה שלי לשחרר..

מקווה שעזרתי . מוזמנת לפנות בפרטי אם תרצי

בהצלחה

יש מצב שהמשכורת שלו הייתה עלובה עד לא מזמן והוא נשאר עם הדפוסים הרגשיים מפעם?

מרגיש לי שהוא עושה את מה שהוא חושב שיהיה הכי טוב בשביל החיים שלכם ואת ""מקלקלת לו"". זו לא המציאות כמובן אבל זה מה שהוא מרגיש.

הוא צריך יחס מכבד, ועזרה, ורגישות. כלומר, אני יכול כאדם מיושב עם שכל לעשות סדר בחיים שלו ולהראות לו שיש לו מספיק כסף גם למצב של worst case שהוא מדמיין.

באיזה בית הוא גדל? איזו רמת חיים הייתה שם?

איך אבא שלו ואמא שלו התנהגו עם כספים?

יש פה משהו רגשי. שצריך יחס אוהב ומכבד ועוד יותר אוהב ומכבד כי הוא לא קשור למציאות.

לא קנו בכלל מעדנים, לא היה לי כמה שקלים לארטיק.

בגדים קיבלנו יד 2 מדודים וכשהיה חסר,קנו לי רק בשוק העירוני כי שם הכי זול.

זוכרת את אבא שלי עובר לאמא שלי על רשימת הקניות ומעיר הערות.

אף פעם לא אכלו בחוץ ולא יצאו לחופשה. הייתה חשיבות רבה לחיסכון למען הילדים.

אלא, שאנשים כאלו בסוף, כל כך קשורים לכסף שלהם שגם כשהילדים גדלים וצריכים הם לא ממהרים לשחרר.

המסקנה שלי-

את צריכה לקום ולהילחם! אם לא למענך למען הילדים שלך.

כשהוא מתנהג ככה הוא פוגע בשמחת החיים של כל הבית.

אם את לא יודעת כיצד לעשות זאת לבד קחי ייעוץ. כן חשוב שתבהירי לו שככה זה לא ממשיך ושהוא לא מחליט לבד. אלו החיים של שניכם.

ואני חושבת שהפותחת יודעת בתוך ליבה שבעלה עם גישה כלכלית קיצונית וחנוקה.

חנוק לך? תצעקי!

תגידי לו בפירוש "אין דבר כזה שאתה מסתכל לי על החשבוניות. זה גם הכסף שלי."

ככל שתהיי יותר חדמ"ש ותצעקי את האמת שלך עד שהוא יקלוט שיש פה עוד בן אדם-

זה יקרה.

יותר נכון מכאן.

באמת השלב הראשון כאשר משהו לא מתסדר לנו או מתסכל אותנו - זה קודם כל לעצור.

לא להמשיך בחיים כאילו כלום לא קרה, לטאטא אותו מתחת לשטיח וכך לעבור עוד יום ועוד יום, אלא לעצור רגע.

לבחון את הדברים.

להבין מול מה בעצם אנחנו מתמודדים

ואח"כ לראות גם את דרכי הפיתרון ב"ה.

במציאות שלכם שתיארת ניתן לראות באופן מובהק התנגשות בין צרכים מהותיים של שניכם.

לבעלך יש כנראה צורך מאוד חזק ביציבות וביטחון כלכלי, גם ובעיקר לעתיד ולאותו ביטחון כלכלי לילדים

ולך נשמע שיש צורך מאוד חזק בשלווה והנאה מהכסף גם בהווה, גם בכאן ועכשיו, ולחיות חיים רגועים יותר, ובעצם ליצור כבר *בהווה* את היציבות והביטחון גם הרגשי, הנפשי והפיזי שהכסף יכול לאפשר.

ומאוד חשוב לתווך זאת בצורה הכי עמוקה לבעלך, שיצליח להבין אותך, לעומק -

בעלי היקר,

אני מבינה מאוד את הצורך שלך ליציבות וביטחון כלכלי לעתיד ילדינו. ואני מסכימה עם חשיבותו חד משמעית. אני איתך בזה.

אבל חשוב לי כ"כ שתראה רגע גם אותי, את הצורך *שלי*

אותו כסף יכול למלא צורך מאוד עמוק גם אצלי - צורך ביציבות וביטחון רגשי וכלכלי גם *בהווה*, צורך בשלווה והנאה מההווה, צורך לחיות את החיים עצמם בשמחה ובברכה ולא רק לחכות ולחסוך ליום שאחרי ולעתיד. אלא כל יום לנצל אותו במלואו ולחיות אותו במלואו. איכות החיים עצמם. הרי חיים רק פעם אחת.

בכסף לבגדים חדשים שמשמחים אותי, במעדן שאני קונה לילד, בכל הדברים הללו - אתה, אנחנו, הכסף שלנו קונה את ***השמחה שלי, של אשתך, אם ילדיך***

***את השלווה שלי***

את הרוגע שלי

את איכות החיים שלי

הרי למה אנחנו עובדים כל כך קשה אם לא לזה? 

אלו החיים עצמם!

ומה שאמרת לי: "שאני לא מבינה כמה זה חשוב לחסוך לילדים ושזה הרבה יותר חשוב מכל הדברים האחרים" - זה בדיוק בדיוק זה!!!

"לחסוך" מהם אמא כבויה!

לחסוך מהם זוגיות לא יציבה!

לחסוך מהם חיים של עצב ותסכול של הוריהם

ולחסוך להם את הדבר ש*באמת* יותר חשוב מכל הדברים האחרים - ביטחון ויציבות בחיים עצמם!!!

ואיזה ביטחון לילדים יותר חשוב מאמא מאושרת ושמחה?

מהורים בזוגיות יציבה אוהבת טובה ומטיבה?

אין לך צורך קיומי וביטחון ויציבות קיומיים יותר גדולים מאלו לילדים!!!

הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מסכום כסף X או Y שיהיה להם 

אבל יראו את אמא שלהם כבויה בכל שנות ילדותם

יראו ויחוו מתחים אינסופיים בין הוריהם

יראו ויחוו שכסף יכול כ"כ להרחיק ולהעציב וליצור בור ענק בלב אפילו שלא בכיס

יראו ויחוו חוסר יציבות וחוסר ביטחון בזוגיות של הוריהם, בשלווה של אמא שלהם

ואת כל זה דווקא דווקא הכסף עצמו יכול לקנות כאשר אתה מאפשר לי את אותו רוגע!

זה *בדיוק* מה שאתה רוצה - יציבות וביטחון לילדים.

וזה הדבר הראשון במעלה.

ולא, זה לא צריך לבוא על חשבון חיסכון.

יש לנו מיליון וחצי (!!!!!) ש"ח בחיסכון

יש לנו בית (!!!)

ללא משכנתא (!!!)

אנחנו מרוויחים כל חודש 28,000 ש"ח (!!!)

אנחנו 5 נפשות

אפשר בהחלט גם לחסוך וגם לחיות בהנאה! חד משמעית.

גם אם נוציא 25,000 בחודש ונחיה ברווחה -

עדיין יש 3,000 ש*כל חודש* ***מתווספים*** לחיסכון של המיליון וחצי שגם הוא עולה במשך השנים בעקבות ההשקעה.

אז שנייה רגע.

לנשום.

להבין.

את התמונה הגדולה.

יש כאן חיים.

יש כאן נשמות.

יש כאן בית.

מה שבאמת הכי חשוב להם זה שמחה, אהבה ויציבות של הוריהם בפני עצמם ויחד כזוג חזק.

ויש להם ב"ה ב"ה גם חסכון גדול מאוד.

ואנחנו מחנכים אותם להקשיב לעצמם, לתת ניראות לשמחה ולאושר שלהם, לתת ניראות וכבוד לאושר של בן זוגם, ללמוד לנהל נכון קונפליקטים, ללמוד גם לחסוך, ללמוד לא למחוק את עצמינו על חשבון העתיד אלא לחיות גם בהווה, ללמוד ליצור איזונים, זה לא הכל או לא כלום

זה לא שחור ולבן

זה לא או או!

זה גם וגם!

גם לחסוך

וגם לחיות בהנאה

ולפי התיאורים שלכם זה הכי אפשרי שרק יכול להיות!

וכאשר מתווכים גם לבעלך, שאותה הנחת יסוד ואותה תפיסה שלו שכסף למעדן שהילד ביקש או בגדים חדשים שמשמחים וכן הלאה זה בזבוז ואסור שזה יהיה - התפיסה הזו לא מקדמת אותו ולא יוצרת לא בטווח הקצר ובטח שלא בטווח הארוך את המטרות שהוא הוא עצמו רוצה (יציבות וביטחון לילדים ועתיד טוב),

וכדאי מאוד לבחון האם נתינת שם עמוק יותר יכול לקדם אותנו יותר? - 

למשל אם נקרא לכסף הזה "כסף עבור השמחה שלנו או כסף עבור הרווחה נפשית שלנו" אולי משהו ישתנה?

בעיניים שלי הכסף נועד כדי לשרת אותנו ולא להיפך.

כלומר לקנות את השמחה והאושר שלנו בחיים שלנו.

בצורה מחושבת, כמובן

אבל אף פעם לא על חשבון הרווחה הנפשית והשמחה שלנו (שוב, אם יש, כמובן, וכולל מחשבה על העתיד וכו')

כוונתי שנשים רגע לב יותר למטרות האמיתיות שלנו בחיים, לסדרי העדיפויות שלנו בחיים,

לדוגמא - אם יש זוג שיש להם הרבה מאוד כסף, אבל אחד מהם חי במחשבה לחסוף כמה שאפשר כדי לקנות בהקדם בית

ואילו הצד השני מרגיש דחוק כי לא יכול להשתמש בכסף הזה להנאות כאלה ואחרות בכאן ועכשיו.

בסופו של דבר, הכסף יכול להישאר, והבית יכול להירכש ולעמוד על תילו.

אבל בתוך הבית לא בהכרח יגור הזוג, אלא כל אחד מהם בנפרד, ואותם קירות הבית מאכלסים ומהדהדים את הפרידה.

אז מה עדיף? כסף שנשמר ובית שנקנה אבל אנחנו בנפרד?

או כסף שיוצא באיזונים הנכונים *לשנינו* ולשמחה של שנינו וגם אם תידחה קניית הבית באי אלו שנים הבית יאכלס בסופו של דבר את שנינו, שמחים ומאושרים יחד?

והמחשבה של "שחור ולבן" בנושא הזה יכולה לשים לנו מקלות בגלגלים.

כיוון שזה לא: "בואי נתרושש ונוציא את כל הכסף על מותרות וקניות בלי סוף"

כמו שהיא גם לא "בואי לא נקנה כלום כלום כלום למרות שיש לנו רק כדי לחסוך לעתיד"

אלא ***הבנת הצרכים והרצונות של שנינו*** ולקיחתם בחשבון:

הצורך לחסוך

הצורך להינות בכאן ועכשיו

הצורך בשמחה ורווחה נפשית בדמות בגדים משמחים, מעדן לילד וכו'

הצורך בביטחון כלכלי

אוקיי.

יש לנו כאן 4 צרכים ורצונות

השאלה שצריכה להישאל היא *לא* על מה ומי מוותרים

אלא *איך אפשר ליצור לנו מציאות שבה הצרכים של שנינו ממומשים?*

וב"ה במקרה שלכם זה בהחלט אפשרי, כי ב"ה יש כסף

אז אפשר גם להיות בביטחון כלכלי, וגם לחסוך,

וגם להשאיר כל חודש בצד כסף שמיועד בדיוק לזה - להנאות החיים של הכאן ועכשיו, לשמחה בפינוק הזה,

למשל לשים במעטפה 1,000 ש"ח (כדוגמה) בחודש שיהיו מיועדים רק לזה, או כל סכום אחר שמצד אחד אתם מרגישים שיש לכם ואפשר ומצד שני מרגישים שהוא אכן יקנה את הנחת והשלווה הזו שהוא מיועד לקנות.

וכל השיח כאן צריך להיות של הבנה אחד של השני

של ניראות אחד של השני

ולא של הקטנה או הצמדת תוויות כאלה ואחרות לעצמינו או לבן/בת זוגנו.

ב"הצלחה רבה רבה

שתזכו ליציבות וביטחון אמיתיים בכל המובנים, מתוככם פנימה וכמובן גם לילדיכם המתוקים 🙏🌹

נותן לי לקנות מה שאני רוצה אבל משאיר הרגשה מבאסת לפעמים

או גורם לי להרגיש שהשפע שאני נותנת לילדים פוגע בהם

בדיוק לפני שניה סיימתי איתו שיחה שקצת הציקה לי

מתלבטת איך לפתוח את זה בלי שירגיש מותקף ויתחיל להתגונן ..

גם אם הוא מרגיש שאת בזבזנית על (ואת לא)

לעבור לך על החשבוניות זה חונק מידייי

אתם שותפים! הוא בעלך!

בלי קשר למקצוע שלכם

לרמת ההכנסה

וכמה חסכונות יש לכם

לא הגיוני שאת לא קונה לעצמך אף פעם בגד חדש

כבר כמה שנים

שהוא עובר על החשבונית של הסופר ברמת המעדן!

נראה לי שאפילו אם הייתם מרויחים שכר מינימום

ובלי שום חיסכון זו התמנהלות לא טובה ולא בריאה

כדאי לדעתי לטפל בזה בהקדם

אם הייתי את במצב הזה

הייתי מודיעה לו שאני (כמורה במערכת החינוך) פותחת עסק לשיעורים פרטיים או שהולכת לעבוד בעבודה נוספת והוא יצטרך לשלם על בייביסיטר וכו'

ואז תבוא השאלה למה צריך את זה ותסבירי שאם יש לנו הכנסה כל כך קטנה ואנחנו חוסכים מהילדים שלנו ידנים וממני בגדים וכו אז אני הולכת לעבוד ולהכניס עוד 2000 שח לחודש שיהיו לבזבוזים ושהכסף הזה הוא בשבילך בלבד

****

גם אני גדלתי בבית של אבא עצמאי ואמא שכירה

גדלתי בבית שלא יצאנו לבתי מלון כי אבא שלי היה כל הזמן תלוי בעבודה.

בזכות זה העבודה הזו הביאה לנו בית בלי משכנתא ועשתה לנו הרבה טוב בחיים, אבל במקביל היה שפע אף פעם לא חסכו ממני כלום

אבל אני היום כאבא משתדל לצאת פעם בשנה לשבוע משפחתי ובמקביל אין כמעט חיסכון בקניות בסופר

אני לא רץ לקנות כל שטות שמבקשים אבל אנחנו די גמישים בעניין

****

נראה לי שאתם צריכים יעוץ של פעמונים מהכיוון השני אני מתאר לעצמי שגם בזה הם יכולים לעזור

בהצלחה... נקאה לי שיצא לי קצת מבולגן

תגדירו בתוך התקציב סכום שהוא שלך 'לבזבוזים', לצורך העניין 500 או 1000 ש"ח מדי חודש.

יכול להיות שאם זה ימוסגר כך ויהיה תחום יהיה לו יותר קל לשחרר. 

זה הרגלי צריכה ואין שום דבר רע במעדן וגבינה צהובה וכל דבר שמתחשק

אנשים שונים בתפיסת החיים שלהם.

יכול להיות שלבעלה, שכנראה יש לו יכולת לפעול על פי הגדרות ולא להיגרר אחרי חשקים, יהיה קל יותר לשחרר לה באהבה ובשמחה לבזבז ולקנות גם 200 מעדנים בחודש, אם הוא יידע שזה מתוך תקציב שהוגדר לצורך כך מראש.

כשמגדירים שזה תקציב של לבזבוזים זה לא על מנת לתת לה הגדרה של בזבזנית ולתת לה תחושה לא טובה.

אלא דרך לאפשר לבעל להישאר בשליטה על המצב הכלכלי של המשפחה (דבר מבורך לכשעצמו) ועדיין לאפשר לאישה ספייס ויכולת להנות מהחיים. 

אוכל ובגדים זה הוצאות נצרכות. אולי לא קשיחות כמו משכנתא, שכר דירה וכדומה, אבל בהחלט לא בזבוזים.

זו גישה לא נכונה.

בזבוזים זה מסעדה, בגדים כי מתחשק, מותרות..

מעדנים לא. בייחוד ברמת השכר שלהם.

ולמה זה מבורך שהבעל יהיה בשליטה על המצב הכלכלי? ניהול התקציב וכו' לא קשור בכלל למגדר. יש אנשים/נשים עם היכולת ויש שלא.

הם צריכים לשבת ולדבר ולהגיע להסכמות ולא להחליט אחד בשביל השניה.

לא אמרתי שזו צריכה להיות צורת העבודה לכל זוג
אני נותן הצעה במידה וזה עוזר לזוג הזה ספציפי 
ואם זה צורם, אפשר להגדיר את הכסף הזה כסכום שהבעל לא חושב שצריך להוציא והאישה כן רוצה את ההוצאה

ברגע שהמצב לא נוח לאחד הצדדים אז משהו שם לא נכון

וממש לא משנה גודל ההכנסה של כל אחד מהצדדים

אני יוצא מנקודת הנחה שהבעל אינו בעל רע, אלא בעל טוב עם מודעות כלכלית גבוהה (מדי)
אני מציע את מה שהצעתי ככלי במידה וזה עוזר להם
 

זה נשמע שהבעל יעשה כרצונו וברוב טובו ישאיר לאשתו איזה סכום קטן להחליט עליו.

אוכל, בגדים, אילו דברים של שיגרה. הם צריכים להחליט ביחד על סגנון החיים המשותף.

כמו שהאישה לא תחליט פתאום להוציא אלפי שקלים באופן קבוע על חוגים. גם זו השקעה לעתיד בילדים... הם צריכים להגיע ביחד להסכמות על הוצאות גדולות כולל על חיסכון. זה הכסף של שניהם והמשפחה של שניהם.

וההגדרה שלו כשולט על הבזבוזים שלה עוד יותר בעייתי,  נשמע לי שהפתרון שהצעת אולי נראה כפלסטר אבל יוצר עוד משקעים לעתיד.

חבל, כדאי לפתור את זה מהשורש מוקדם לפני שיתפוצץ.

1. ללכת לצד ההלכתי - על האיש לשמח את אשתו במתנות וכדו' ברגלים למשל, נדמה לי רמב"ם שם שם, דהיינו גם אם לא, לקבוע בשיחה מה הציפיות של הוצאות על דברים שבשגרה, אוכל זה יפה, גם בגדים צריך אם מתבלה למשל...

2. דרך ארץ - חסכון זה לא עוזר אם החיים מלאים בסבל. הילדים זה יפה, אבל האשה לא צריכה לסבול... צריך לחשוב על דרך האמצע ביחד.

קודם כל הכותרת שלך לא מדוייקת - אין פה בעיה/שאלה של כסף אלא בעיה זוגית.

אני מבינה שהחיסכון הוא מההורים שלו (הצצתי בכרטיס) והוא שומר אותו לילדים וחוסך להם גם עוד.

כלומר, ההורים שלו חסכו בשבילו והוא לא השתמש בכסף הזה, אז למה הוא חושב שזה ככ חשוב לחסוך לילדים? מה הם יעשו עם הכסף? יחסכו אותו לילדים שלהם?

טוב, אני אולי קצת צינית וברור שזה נחמד לקנות לילדים בעתיד דירה בלי משכנתא אבל בחיאת- לקנות איזה בגד או מעדן עכשיו הרבה יותר חשוב ואם הוא רוצה לחיות בגישה כזאת אין בעיה, אבל לא על חשבונך

לגבי הפיסקה האחרונה שלך- את לא מפונקת!! את רוצה לחיות בהתאם למצב הכלכלי הבסה"כ מצויין שלכם וזאת זכותך והדבר הכי הגיוני בעולם, קודם כל את צריכה להאמין בזה, איך ליישם את זה עם הגישה של בעלך זה השלב הבא

הוא שכח שהוא גר עם אישה בבית, זה לא משנה שהוא מרוויח יותר ממך יש לך אחלה של משכורת

את לא חייבת להקשיב לו , מה עם מילה שלך בעניין?!

יש לכם כבר בית בלי משכנתא אפשר לנשום .. ואפשר להוריד לחץ על ההשקעות .

תתחילי לעמוד על שלך זה כבר בגבול של אלימות כלכלית לעבור על קבלות ולחקור לעשות פרצופים 

למי יש היום בית בלי משכנתא על הראש 

שינשום דחוף

בנוגע להשקעה .. יש השקעות הרבה פחות מעיקות ויותר השתלמות.

 (יש השקעות בנדלן הרבה יותר שוות כבר יכל להיות לכם 2 בתים בלי משכנתא כמעט

יש לכם אחלה של הון עצמי , הייתם מפרשים 5 על משכנתא כל השאר חיים בנחת ..

ככה קונים עוד בית .. ואז משכירים.. חבל

ועוד לחיות בתחושה כזו  מבאסת 

במקומו הייתי כבר מגיעה לשתי בתים בקלות. חיה בכיף וזהו השקעה שהרבה יותר מחזירה את עצמה 

ויש לך כסף לבזבז )

גם הילדים לא יהנו מהכסף אם ימשיכו את היחס שלו לכסף

ובטח הוא לא אמור להחליט על זה לבד

בעיני זה מוגזם וכדאי לקחת אותו לשיחה בנושא להסביר מה הציפיות שלך ומה חשוב לך שיהיה בבית

אני לא מבינה את כל מי שהגיב כאן בהבנה וסלחנות - ההתנהגות של הבעל היא לא פחות מנוראית!

לא רק הקמצנות אלא גם השתלטנות שהיא צריכה לפרט לו כל אגורה ואגורה.

יש מרחק עצום בין אורח חיים בזבזני לבין לחיי סגפנות ועליבות.

מי שמע על אישה שצריכה לבקש רשות לקנות מעדן לילד או בגד חדש פה ושם?

זה לא רלוונטי שהוא מביא את רוב הכסף, הרי היא נושאת ברוב הנטל של הבית על הילדים. הכסף הוא משותף לשניהם.

אני בדרכ לא מגיבה פה ונכנסתי במיוחד כדי לומר לכותבת הפוסט שהיא פשוט הורגלה לחיות בצל בן זוג שתלטן, קמצן ואפילו אלים. זה לא חיים נורמלים. את לא אמורה לחיות ככה. מותר לך לקנות מעדן לילד, שיהיו לך בגדים יפים, ואפילו לצאת עם חברה לבית קפה. הכסף שלכם הוא משותף ואת לא (!!!) צריכה לבקש רשות ולתת דין וחשבון על כאלה הוצאות קטנות. 

זכותך לקנות בגדים

וגם מעדנים

הכי דברים נורמלים

בפרט שנשמע שאתם במצב כלכלי מצויןןןן

המלצתי אליך,

תפרידי חשבון בנק ותשתמשי במשכורת שלך

במקום לריב פשוט תפתרי את הבעיה כך

הוא לא יכול להשתלט עליך , לא לקנות בגדים, באמתתתת את אישה צעירה וזכותך ליהנות מדברים בסיסיים כמו שמלה חדש מדי תקופה

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.