ממה שאתה מתאר עיקר המכשול כרגע הוא התואר. הוא שואב ממך המון זמן ומאמץ, ובשילוב העבודה שאתה עובד בה, אין לך כוח, אתה מרגיש מוצף כו'.

לכן, לדעתי, פשוט אל תתחתן כרגע. תסיים את התואר. כאילו, אין באמת הרבה אפשרויות... או שתתקפל ותלמד רתכות, או שתסיים אותו כמו שצריך ואז יהיה לך ראש שקט, בכל מקרה, כשכל־כולך מושקע בו, אני לא רואה שום ערך מוסף לצאת לפגישות. גם אם תצא לפגישות כרגע, אני בספק גדול אם יצא מהן משהו רציני, כשאתה בא עם מטען של עייפות וחוסר ביטחון כו'. גם, אם התואר קשה, זוגיות וכל המאמץ וההשקעה שכרוכים בה, יכולים לפגוע בו, על עצמי אני יכול לומר שאם לא הייתי עוזב את העבודה שלי לא הייתי מסיים את הלימודים כל שכן אם הייתי נכנס לכל־מיני קשרים.

לגבי פרנסה, גיהוץ חולצות, אולי אפילו נהיגה: זה מפחיד עד שלא ניסית. בפרנסה כל מה שאתה צריך לעשות זה לבוא לעבודה, להחתים כרטיס, לעשות מה שאומרים לך, לחזור הבית. בסוף החודש מגיע לך כסף שאמור להספיק לך להכל בערך. כמובן "הכל" זה מושג רחב... ותלוי ברמת החיים אליה אתה מכוון. אבל באמת לא בשמיים היא. אני חושב שאחרי שתעבוד משרה מלאה כמה חודשים תבין על מה אני מדבר, זה לא כמו לגרד גרושים בעבודות סטודנט שוחקות.

לגבי השאר, לא נראה לי כמו דברים מהותיים כל־כך, זה שתשרוף לה ערב - בעיה שלה ואחריות שלה אם לא הייתה רוצה לא הייתה באה. השינה שלך יכולה להיות תלויה בסדר היום שלך אני מאמין כשכתצא לעבוד זה יסתדר. זה קשה פיצוצים להכריח את עצמך לקום מוקדם כשאין מסגרת ברורה.

אז כן כמו שאמרת להקים משפחה זאת אחריות אם אתה לא רוצה לקחת אחריות אל תקים. אמנם, זאת גם לא בהכרח אחריות מפחידה ונוראה. תחשוב שזה כמו לטוס במטוס. מי שלא יודע לטוס וסתם נכנס ומתניע הסיכויים שלו לטיסה בטוחה וכיפית... נמוכים. אבל אין שום בעיה ללמוד טיסה ואז אתה יכול לטוס חופשי והסיכוי שיקרה לך משהו הוא אפסי. תראה בחרת לעשות תואר גם לא איזה תואר פשוט של מדעי החברה אלא תואר מאוד תובעני אז בסדר זה המחיר שבא עם זה. יכולת גם להיות קופאי ולפרנס את עצמך מזמן אבל גם לזה יש חסרונות. אז בסדר זאת ההקרבה ובע"ה תתוגמל בהתאם.

אז אתייחס לעוד כמה עניינים

שבסוף המסקנה שלהם היא זאת תהיה טעות לצאת.. חתונה לא תצא מזה..  סתם שברון לב לגברת או לך..

לא משלים עם עצמי ובפרט עם החסרונות שלי.. ויש לי חסרונות.. וממילא חושב שאין משהי שתרצה אותי כמו שאני..

סוף סוף כל זמן שמבחינתי אני מרגיש / חווה שגם אם יילך טוב אני עוד לא מוכן לחתונה אז זה סתם לשרוף לה ערב.. 

=> משל למה הדבר דומה, בן-אדם נכנס לחנות בגדים, רואה חולצה שמדליקה אותו, והמוכר מתחיל לספר לו שהחולצה מלאה בחסרונות ולא תתאים לו כו'. הקונה מתעקש ונכנס לחדר מדידה, מודד את החולצה, וואלה מוצאת חן בעיניו! היא בדיוק במידה שלו, בד נעים, לדעתו היא ממש מתאימה לסגנון שלו כו'. בקיצור המסר הוא אל תחליט בשביל הבחורה! הבנות שתצא איתן הן ילדות גדולות ויכולות להחליט בעצמן האם אתה מתאים להן ומוצא חן בעיניהן, הן לא צריכות "עזרה" בזה. (אמנם, אם אתה לא מתכוון להתחתן, אז נכון, אל תצא, זה סתם ביטול תורה)

=> לגבי ה"חסרונות" שלך: תיארת בן-אדם ממוצע. נראה לי שאני מכיר מיליון כאלה וזה לא מה שמנע מהם להתחתן בשלב כזה או אחר. אפשר לאהוב כדורגל אפשר לאהוב גם שייקספיר בסדר כולנו בני-אדם. אם השאיפה שלך היא להיות מלאך קדוש עליון אז זה כבר סיפור אחר אבל המציאות היא שרוב העולם הם אנשים פשוטים וחביבים, לאו דווקא למדנים עצומים עם עומק אינסופי שיושבים עם חד-משקף ומקטרת ודנים על פילוסופיה גרמנית.

=> תראה, בסוף רצון להתחתן יש בך. יש לך חסמים אמיתיים נניח העניין של התואר. אבל הזכרת לא מעט חסמים שהם לא באמת חסמים, הם סתם סיפורים שאתה מספר לעצמך. כדי לדעת אם משהו אמיתי או לא, אני אוהב לשבת בשקט, לעצום עיניים, ולחשוב: האם הדבר הזה באמת קיים במציאות הממשית, ברגע זה ממש, או שזה סיפור שאני מספר לעצמי, אוסף של מילים ותיאורים שהדבקתי על המציאות?

יש מצב שהגיעו מים עד נפש.

הבהרה פשוטה וחשובה - מסתובבים בעולם, בפרט בתקופה זאת אנשים עם ניסיונות הרבה הרבה יותר קשים, כמו כן  יש בעולם עוד הרבה רווקים ולא מופקע בעייני ש80% מהם, בעצם אולי אפילו 99% מהם נמצאים בהתמודדות קשה משלי.. אבל מכיוון שאנחנו, כידוע ,לא בתחרות מי סובל יותר, כתבתי את אשר על ליבי..

=> אני רואה את הפסקה הזאת כחלק ממכלול הרבה יותר גדול של השוואת עצמך לאחרים, ותסלח לי על הבוטות... שיח של לתרץ את עצמך. למה אתה צריך לתרץ את הפריקה שלך? למה אתה צריך להריץ גלגלי שיניים, כדי לבדוק, האם יש לך זכות להתלונן, אין לך זכות, מי מתמודד יותר קשה, מי פחות, תן לדיבור לזרום בחופשיות. הפריקה הזאת מרגישה קצת כמו בקבוק שמפנייה, שמרוב לחץ פשוט הכל יוצא החוצה. אין צורך, אנחנו יכולים להתייחס אל עצמנו בחמלה, אתה יכול לנסות דימיון מודרך שבו אתה מדמיין לעצמך בחורה חביבה פורקת לך בדיוק את מה שאמרת. חלק מהקבלה העצמית זה לא להכניס את העובדות והסיפורים לתוך "מכונה" של שיפוטיות ולראות מה תהיה התוצאה, אלא פשוט לשמוע אותן עם אותו יחס סבלני ונעים שהיינו שומעים מישהו אחר. ואגב, אם אותה בחורה דמיונית הייתה מספרת לך את הסיפור, מה היית אומר? על אילו דברים היית אומר שוואלה יש לה בעיה ואולי היא צריכה למצוא כל מיני דרכים להתמודד (למשל לחכות, לעשות שינויים, כו') ועל אילו דברים היית אומר שהיא כבר סתם בספירלת האשמה עצמית?

אבל כנראה שיהיה לך קשה מאד לעבוד עליו.

אם תצליח, זה כנראה ישנה לך את כל החיים..

אתה מאד עסוק בלחשוב על העתיד, וזונח את ההווה שלך..

לדוגמא:

יש את אלה שעסוקים בלדמיין מה הם יעשו כשהם יהיו מיליונרים,

ויש את אלה שכבר עכשיו מתחילים להתנהל כלכלית נכון כדי שיהיו מיליונרים.

מבחינת הפחד של הפרנסה, הקשיים שהעלית רוב הזוגות הצעירים נתקלים בהם בתחילת דרכם.

וב"ה רובם המוחלט עובר אותם ומצליח עם השנים להתפרנס יפה ואח"כ גם אפילו לעזור לילדים.

הפחדים באופן כללי, נובעים מדמיונות של תרחישים עתידיים, שחלקם סבירים וחלקם פחות.

השאלה שוב, אם אתה מעסיק את עצמך בפחדים או שאתה פשוט חי את ההווה ומאושר במה שיש לך כעת.

חוסר השלמה עצמית, רק על עצמי (ועל אשתי) לספר ידעתי..

כל אחד מאיתנו חושב שהוא בעצמו דפוק ושהשני הוא מושלם,

וכל אחד מאיתנו לא מבין איך השני (שהוא מושלם) הסכים להתחתן איתו (אני הדפוק).

ב"ה שאנחנו חיים טוב ובאושר ככה

בנוסף, שים-לב שאתה כ"כ עסוק בעתיד,

שאפילו את השרשור העתידי אתה מנסה למנוע

אף אחד לא מושלם

ומי שמשדר שכן שקרן

אז א. לזכור שזה בסדר שאתה לא מושלם

וזה בסדר לפחד .

זה לא הכל או כלום ..

תשים לך מטרות קטנות צעד צעד

וגם אם שם אתה מתייאש , זה גם בסדר

אבל תזכור שאף פעם אתה לא תקוע במקום

כל עוד יש לך רצון לשנות ואפילו מעשה הכי קטן

זה כבר משנה .

אני הייתי מתמקדת בך קודם כל 

שתהיה יותר מאושר זה הכי חשוב 

כל זה קורה לך כי אתה אדם טוב .. חשוב לך לפרנס חשוב לך שיסמכו עליך חשוב לך לתת

אבל תיזהר שמרוב אידאל וטוב לב

אתה לא מכאיב לעצמך

אתה לא צריך להיות הכי טוב , וזה בסדר גמור להיכשל.

תחיה את החיים שחיים את החיים מבינים שחלק מהחיים זה לא תמיד שהכל ילך כמו שתיכננו

אבל תתרכז בך ..

איך אחותי אומרת תחיה את החיים תתרכז בעצמך מתוך כך האור יבוא

ויאללה אינששלה

עוד נקודה מאוד מאוד חשובה 

אנשים שעברו משבר או שניים בחיים 

לא מחפשים אדם שלא יודע מזה אתגר 

וזה נשמע שאתה צריך להתמודד עם קושי אחד או שניים

וזה כבר מחשל אותך וכבר הופך אותך להרבה

תודה על השיתוף

וואלה ליבי איתך

הלואי שהיה לי את האומץ לשטוח ככה את פחדיי, את חולשותיי

כותבת את מחשבותיי שעלו, והרבה מזה זה דברים שאומרת לעצמי שעולה ומתעוררת מחשבה שמשאירה אותי בלי מרחב...

נראלי מה שהיה לי הכי בולט זה זה שאתה כבר החלטת בשבילה..

כי אם אותה אחת (שאתה דואג לה מכל הלב! - לשרוף לה ערב או לשבור לה את הלב וכו') רוצה להיפגש איתך?

אולי אותה אחת בא לה להיפגש עם בחור שהוא סבבה כזה, לא מהאלו המושלמים, האלו שמכירים את חסרונותיהם. בחור שאוהב את התורה אבל כזה שלומד מה שמעניין אותו בה.

בחור שמעדיף ללכת ברגל, כי ואלה לנהוג לא בא לו בטוב,

אולי אותה אחת מסודרת כלכלית אבל רק מחכה למישהו שתוכל ללכת איתו למשחק כדורגל, או סתם לצאת בערב ולדבר ביחד על החיים הכי בפשטות על מה שהולך בחיים ועל מה שלא, כי וואלה אני נהניתי לקרוא את ההודעה שלך, אז בטח גם

וואלה אני חושבת שאולי אתה חושב שאם תחשוב מה טוב לבחורה שאתה יוצא איתה אז ככה בעצם לא תגרום לה חלילה נזק, אבל בתכלס אין אפשרות לחשוב בשבילה, ובורא עולם לא ביקש מאיתנו לחשוב בשביל אחרים, ובד''כ אצלי כשזה מלווה בהרבה חשיבה זה מראה לי שאני משתמשת הרבה בשכל, במקום לתת לדברים לקרות ולהתנסות, ומחפשת תשובות אצלי בראש -  ומאמינה שבאמת תשובות מגיעות עם העשייה, עם ההתנסות ואין לי אפשרות לדעת גם אם אחשוב על הדבר עוד עשר פעמים.

ואם יש לך רצון להיפגש ולנסות לצאת, אז אם אתה מונע מעצמך, זה כמו שאתה מונע מאותה אחת שברון לב, אבל בעצם מנעת מעצמך את אותו הדבר! הלא כן?

וכל העולם הזה הוא שברי אורות, מעוררי תפילה, ויש עניין של שבר ותיקון

יש לך זכות לצאת גם מבלי לדעת איך תפרנס, עד שלא תתחתן אין לך אחריות כלכלית על משפחתך.

ואני מאמינה שדבר מביא דבר, ואנרגיה של חיים, של מפגש, של אהבה, תעורר בך רצונות חדשים ויכולות,  תחשוב איזה כיף שיש לך אפשרות להיפגש עם בחורה, לשמח אותה, להקשיב לה

הייתי מנסה להתחיל רק בשביל האתגר העצמי, בשביל החיוך הקטן הפנימי שיתעורר אחרי שתעשה צעד ותוכל לחייך אל הפחד שרוצה שתשאר במקום.. אולי אם תבין שזה רצונו, ותסתכל עליו בחמלה ובאהבה משהו בו קצת יקטן ויתן לך מקום

בהצלחה לכולנו תפילות ובהירות!!

ישתנה..

[האם התכוונת לזה? 

סטודנט עייף.. - לקראת נישואין וזוגיות]

א. זה שאנשים סובלים יותר, לא אומר שאתה לא סובל. לא צריך להתנצל על זה בעיני. לכולנו יש קשיים, וזה שגם לאחרים יש לא אומר ששלנו לא שווים התייחסות.

ב. כתבת שניסיתי טיפול, לא הלך. אבל מה אתה חושב שכן יקרה? שיום אחר כל הפחדים האלה פשוט ייעלמו?

חיי נישואין בעיני זה סוג של בלתי נודע, ואנחנו בעצם קופצים יחד למים עמוקים, בלי לדעת מה ואין יהיה. זה מפחיד. לא הייתי רוצה להתחתן עם מישהו שלא פוחד - ובהרבה מובנים של פחד. אבל אם הפחד משתק אותך, ונראה שכך זה המצב אצלך - אולי כדי לנסות שיטת טיפול שונה? האם היית אצל איש מקצוע מתאים? מה ההכשרה של מי שהיית אצלו? (לא מחפשת תשובות).

ג. אני לא יודעת ספציפית לגבי חשבונואות, אבל יודעת שבמקצועות רבים יש פער מאוד גדול לבין מה שלומדים בתואר לבין העבודה במעשה.

ד. ממה שאני קוראת כאן, זה לא לגמרי התואר. כשבעז"ה תסיים אותו עוד שנתיים, נשמע שיהיו לך עוד סיבות רבות למה לא...

ה. ובעיני, במצב שבו אתה נמצא עכשיו, לא נכון לצאת. נכון לעשות עבודה עצמית - למצוא את האדם הנכון שיעזור לך, ייתן לך את הכלים, את נקודת המבט, את ההשלמה העצמית, התמודדות עם הפחדים - ורק אז לצאת.

אבל הייתי מנסה לחשוב על האפשרות של סימולציית 'אין ברירה'.

אם ניקח את הדוגמא של לפרנס, עכשיו אתה מסוגל להגיד לעצמך "אני לא מוכן להגיד - טוב מקסימום אהיה.. העיקר להיות נשוי ולהקים משפחה". 

אבל אולי, אם היית בסיטואציה שבה היה ברור לך שאתה חייב להביא כסף הביתה, כי יש ילדים שצריכים לאכול, אז לא היית שואל את עצמך האם אני מסוגל, אלא איך אני עושה את זה. [אם אני יכול באמצעות מקצוע שאני אוהב, עדיף אבל אם לא, באמצעות מקצוע פשוט, ואם גם זה לא אפשרי, ע"י בקשת צדקה או קצבה], ואז היית מגלה שאתה מסוגל. וגם אם זה היה בדרך שהיא לא העדיפות הראשונה מבחינתך, היית מגלה שכשאתה ניגש לזה מנקודת מבט של 'זה מה שאני צריך לעשות, ואת זה אני עושה', זה לא כ"כ נורא.

היו לך סיטואציות כאלה, שבהן מצב של אין ברירה הוציא ממך יכולות מעבר למה שחשבת שיש לך?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).