שאנשים עוד משתמשים בביטוי הזה'לשבת בבית '

להיות בבית עם הילדים זה הדבר הכי קשה,לכן רוב האמהות בורחות לעבודה

אני עשיתי שינוי כזה  והיום עם הילדים בבית,עם חופשת לידה שמתארכת

עברתי דרך הרבה מחשבות ותובנות והחלטתי שזה מה שמתאים לי לזמן הקרוב ושיותר חשוב לי כרגע להיות אמא נוכחת ,לגמרי אפשר גם וגם, עוד לא מצאתי את הנוסחא

וסתם בכללי על מה שהחברה אמרה,תמיד לאנשים יהיו הערות על בחירות, פשוט כי זה נוגע להם גם בנקודה רגישה 

אני מהאלה שבורחות לעבודה🤭 למרות שעכשיו מאוד נהנית מהחלד אבל זה אחרי עבודה עם עצמי ומאמינה שעוד כמה חודשים אמצה.

אני מעריצה נשים "שיושבות בבית"

עובדה.תרבות המערב סילפה לנו את לכולנו לי ולך ולכולנו את המחשבה,מעונות ומוסדות לילדים לא נולדו מתוך רצון שיהיה להם חברה אלא מתוך צורך שההורים ילכו לעבודה.זה הכל.לילד לפחות בגילאים הקטנים עד חמש שש בטוח טבעי נוח להיות עם הוריו.כמו שזה ברור שהנקה עדיפה .זאת עובדה .אם יש אמהות שפחות מתחברות או לא הולך להן זה כבר פרשנות אבל יש עובדות פשוטות מהיכן התחיל הרעיון הזה של מסגרות בכלל.

וכן,להיות עם הילדים כל יום כל היום זה קשה תובעני ברמות אחרות,לכולנו אין שבט לשען עליו ולגדל ילדים אחת עם השנייה..  אבל העובדות הפשוטות שלילד הכי קרוב ובטוח זה עם אמא;)

שאמנם לתינוקות המסגרות זה בעיקר בשביל שהאמא תוכל לעבוד, והיה עדיף להם להיות בבית. אבל מסביבות גיל 2-3 יש ילדים שבאמת יותר טוב להם במסגרת עם חברים בני גילם מאשר עם אמא אפילו אם היא משתדלת לתת תשומת לב ולשחק עם הילד.

ואני פעם חשבתי שהכי טוב לילד להיות בבית כמה שיותר, וגיליתי על הילדים שלי שלא.

לילד צורך בחברה.

אבל זה אבל גדול מ3 חודש עד 3 שנים יש מרחק עצום עצום. 

זה היה משמעותי ממש.

אבל מסכימה שיש שיש פער גדול מאוד.

אמא.

ובעיני גם מ3 חודש ל6 חודשים יש פער ענק וגם בין 6-9.

בהתחלה הם מתפתחים הכי הכי מהר. 

אני עובדת מהבית, וכל בוקר קמה לפני הילדים, מתלבשת כמו שצריך, מארגנת אותם, שולחת אותם ללימודים (ואת הקטנים לרוב לוקחת בעצמי), ורק אחר כך מתיישבת בבית ומתחילה לעבוד. ולפעמים יש שיחות עם לקוחות, כך שאני לא מדברת רק עם ילדים כל היום. ואם אני ממש רוצה - אז אפשר לבדוק אם יש חברה פנויה לשיחה טלפונית... וגם אמא שלי לרוב פנויה

בקיצור, גם בלי חלום קרייריסטי גדול, את בהחלט יכולה להחליט לעשות שינוי בחיים שלך. חלום של לגדל משפחה גדולה בנחת הוא חלום מספיק ענק בשביל זה.

אם את מרגישה שהעבודה הנוכחית שלך עמיסה ושואבת מדי, אז תתחילי לחשוב על שינוי כיוון. או משהו שקשור לתחום שלך אבל דורש פחות שעות, או משהו אחר לגמרי. (הכול כמובן תוך שימת לב למצב הכלכלי שלכם.)

ובינתיים - נצלי את החופש, קומי בכל בוקר בשמחה, תתלבשי, תצאי לדברים שקשורים בבית ובילדים, תשקיעי קצת בתחביבים... ותיהני! בלי נקיפות מצפון!

אני ממש מנסה לחפש עבודה מהבית אבל זה לא ממש הולך, נראה שאין דבר כזה אם לא רוצים להישאב לפירמידות וכו.

האמת שאני לא משהו באפיה, אוהבת לבשל אבל לא בעניין של לפתוח עסק ובכלל לא ממש רוצה להיות עצמאית.

ככה שאני מתלבטת איזה שינוי בדיוק לעשות ומפחדת שבינתיים הזמן עובר ועובר...

כלומר, אם את לא מטפלת בכמה ילדים, אז ברוב המשרות תצטרכי להכניס למסגרת אם כי לא חייבים

משהו ארוך. קחי בחשבון שככל שתינוק גדל כך גדלות שעות הערות וגם הצורך שלו בתשומת לב.

אני הייתי שמה אצל מטפלת לכמה שעות כדי שאוכל לעבוד בריכוז ואספתי ישר לשנ"צ והמשכתי לעבוד.

הוא בעצם רצון שעוד לא התממש, לא בהכרח שיש כזה רצון, גם לי אין חלום כלשהו, כשיש לי רצונות אני מוצאת את הדרך לממש אותם.

לרצות לשמוח מהרגעים הקטנים, זה רצון מדהים, להבין את המשמעות האמיתית של החיים.

לא יודעת להגיד לגבי חיים ללא עבודה, אף פעם לא ניסיתי, אין לי רצון לנסות, העבודה מספקת לי הרבה רגעים של אושר וסיפוק.

אם עוזבים עבודה שנהנים בה, צריך למצוא מקור אחר להנאה הזו.

להיות עם הילדים שלי ולצערי בסוג המשרה הזו זה או או.

אם אני עובדת אז אני חוזרת הרבה אחרי שהם כבר ישנים.

שבה שניכם חוזרים אחרי הילדים, ואתם לא מרוצים מזה. הפתרון הוא שאת תישארי בבית.

מה עם בעלך?

המשרות של שניכם מחייבות חזרה מאוחרת הביתה בכל יום?

אולי אפשר לאזן - לפעמים את מסיימת מוקדם ולפעמים הוא?

אולי זה יצריך הקטנת אחוזי משרה, אבל ממילא את מתכננת לעבור למשרה מצומצמת.

יש נשים שיכולות להיות מאוד מסופקות מלהיות אימהות במשרה מלאה, ויש נשים שצריכות סיפוק מסוג שונה, שמגיע מהעבודה ואי אפשר למצוא אותו בבית.

נשמע מההודעות שלך שעבודה אצלך היא לא רק צורך טכני של פרנסה. היא גם עושה לך טוב.

את הצורך הטכני אפשר לפתור עם עבודות מהבית בסגנון של הקלדה או שירות לקוחות, אבל הצורך הנפשי חשוב לא פחות.

את מרגישה שתצליחי להיות מרוצה גם בלי עבודה שתואמת את הכישורים שלך?

אני רוצה לעבוד אבל בעבודה עם מעט שעות, שאגיע לפני הילדים הביתה, שיהיה לי נחת ופניות נפשית להיות עם הילדים.

וכרגע זה נראה רחוק מאוד..

בעלי סטודנט בלימודים עמוסים מאוד ולא מרוויח הרבה. עד שיגמור את הלימודים יעבורו עוד 4 שנים ואז סטאז' והתמחות.

בעבודה עכשיו סובלת מאוד.

חיפשתי משהו אחר לשנה הבאה שנשמע טוב מבחינת התפקיד אבל השעות קשות מאוד מאוד. 3-4 ימים להגיע בארבע וחצי הביתה כשאחת מהבנות מגיעה בשתיים ואצטרך למצוא לה כל יום סידור אחר.

אז מתלבטת על זה מאוד...

זה לא שיקול עבורך?

באופן אישי אני מאוד קרייריסטית ועכשיו בחופשת לידה בהתחלה היה לי ממש קשה להיות כל היום בבית

ועכשיו מתחילה יותר להינות מזה, מהחיים הנינוחיים והרגועים יותר.

אבל גם אם ארצה אין מצב שאני מוותרת על העבודה בגלל שאני צריכה את הכסף.

לדעתי תתחילי לחפש אופציות, מה האפשרויות האחרות שלך?

אם יש לך אפשרות לעבודה של פחות שעות ותוכלי להיות יותר עם הילדים. זה שווה לך?

זה בסדר כלכלית ובסדר מבחינת הסיפוק והשמחה שלך?

עוד נקודה שאני חושבת, תחפשי עבודה שתשמר אותך בשוק העבודה שלך.

תבדקי כמובן אם זה אפשרי

אבל אם למדת מקצוע משמעותי קחי בחשבון שייתכן ויבוא יום ותרצי לחזור לזה

הילדים יגדלו והבית יתרוקן ויירגע

אם תעבדי אפילו חלקי במשהו שמשיק ונוגע למקצוע שלך יהיה לך קל הרבה יותר לחזור לתחום.

התרגשתי לקרוא את החלום שלך,

על כזה חלום מדהים את כותבת שאין לך חלום?!

החלום שלך ממש הזכיר לי את החלום שלי,

ב"ה מודה לה' שאני זוכה להגשים אותו,

זה הצריך קפיצה למים,כי כמו שכתבת- זה נשמע שאין חלום,ויש הרבה חששות-חהיםרד מההרגלים המוכרים וללכת בדרך חדשה.

וזה כמובן גם גבה מחירים ,והתואר שלי- אני חושבת שכבר לא ממש רלוונטי להיום,כי השוק בתחום הזה עבר שינוי,אז אחרי שהילדים יגדלו ממש לא נראה לי שתהיה לו משמעות.

אבל התועלת שהרווחתי בהגשמת חלום הזו עולה עשרת מונים על ההפסד.

חוץ מהידיעה בשכל- שאני עושה את המעשה הנכון בשביל הבית שלנו.

זה גם בלב- תחושת אושר וסיפוק עצומה.

יש תחושת שלמות שב"ה אני מצליחה להשקיע במשפחה ולא מג'נגלת בין עבודה למשפחה.

לי זה נותן שלווה וסיפוק הרבה יותר מהימים שג'ינגלתי ולא הרגשתי שלמות באף תחום מהשניים.

מה שהכי עוזר לי- להיות בקשר טוב עם חברות שלא עובדות.

ללמוד אמונה - ולהתחזק בהבנה שזה תפקידי הטבעי כאישה ( כמובן שאני לא חושבת שזו דרך הכרחית לכולם ומעריכה מאד מאד מי שבחרה דרך אחרת,אבל כן מחזקת אותי ההכרה בכך שזה שרוב הנשים בחרו בדרך אחרת לא אומר שהדרך שלי לא טובה, אלא הפוך- היא דווקא מתאימה לי מהרגע שהקב"ה ברא אותי.

בעז"ה שה' ינחה אותך בדרך הנכונה לך ותוכלי להגשים את חלומך בשמחה❤️

כי זה נשמע שחייב להיות משהו גדול.

זה בסדר לא לדעת איפה תהיי בעוד 5 שנים. החיים מאוד דינאמיים. והרצון שלך להנות מהרגעים הקטנים ולהיות בכאן ועכשיו זה שווה הרבה יותר מאיזה חלום רחוק.

את רק 4 חודשים אחרי לידה *עכשיו* נראה לך נכון להשאר בבית עם ילדים. תלכי עם הרצון שלך ואל תתבלבלי מקולות חיצוניים.

את תמיד יכולה לשנות את ההחלטה ולחשב מסלול מחדש.

עולם מלא בהזדמנויות חדשות והרבה פעמים הזמן הזה בבית  נותן לאישה את השקט ופרספקטיבה על החיים.

אנשים תמיד מדברים על הפחדים שלהם. במיוחד חברות שנמצאות באותו מצב זה מסקרן אותן איך את הולכת לעשות את זה ואולי גם בין עצמן מתלבטות אם עשו את הבחירה הנכונה.

הייתי עם ילדים 4 שנים בבית. עד שהקטנה הלכה לגן עירייה.

אני מאוד נהניתי והיה לי משמעותי. אבל מובן לי שלא לכל אחת זה מתאים.

תמיד עבדתי והצהרתי שאני עובדת בשביל הסיפוק. שלצערי לשבת בבית, כן ככה קראתי לזה, לא יספק אותי. אני אוהבת את הילדים שלי אבל זה לא מתאים לאופי...

ובא היום וחזרתי מחלד שהארכתי ולא הייתי מסוגלת. סחבתי שנה של מחשבות מאש קשות, תחושות לא טובות, ואז חתכתי לשנה.

ובערך חודשיים הרגשתי שהגשמתי את החלום והערצתי עם בעלי שזרם למרות שכלכלית זה בכלל לא מובן מאליו, ואחר כך, עד עכשיו אגב, אני בתהיות לגבי זה.

כרגע מחפשת משרה חלקית מאד שזה בעייתי- אם לא עצמאית זה בדרכ בשכר מאדדד נמוך, ומעברל קושי הגלכלי גם קשה לי להרגיש שאני מרוויחה 40 לשעה. באמת שזו לאצורה להעריך אנשים אבל כן איםשהו אני יודעת שיש לי ידע נסיון וכישורים ששווים כפול לפחות...

מה אני אומרת לך?

שלהאריך חלד זה נהדר

זה זמן להבין את עצמך

חלד עד שמאפסים הוא נגמר...

בעיני את בצומת נהדרת שבה ניתן לדחות את ההחלטה בחודשיים וחצי לפחות- כשאפילו מבחינה הורמונלית את יותר יציבה ויכולה לקבל החלטות מושכלות יותר, בלי לאבד מקום עבודה

ושהשם ינחה רותך בעצה טובה, תתפללי על זה זה לא פשוט!!!

זו נשמעת החלטה מדהימה.....

וסחתיין על האומץ!!

וזה לגמרי החלום שלנו וזה בסדר לגמרי שיהיה תקופות בחיים שזה יהיה החלום היחיד.....

זה באמת העיקר של העיקר בחיים

מה שכן, יכול לעזור לדעתי למסגר אתזה בראש כתקופה שאת עושה ככה כי זה מה שאת מרגישה שטוב לך, זבה מה שאת רוצה ועוד איקס חודשים תראי מה באלך...

לא להכניס לראש שאני ככה עד 120 כי זה גורם לתחושת גורליות ואולי קצת חשש מהשהייה בבית ו"ההסתגרות" לכאורה לכל החיים.

את את ממסגרת את זה כזזמן מסויים שאת בחופשת לידה ונהנית ממנה ומהילדון הקטן ... ונחה ולומדת וחווה 

זה חכם מה שהצעת פשוט לבחון כל כמה זמן איך אני מרגישה עם ההחלטה הזו.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.