בעלי נשוי לשתי נשיםתודה לה'.

 

הוא הכיר אותה לפני שהכיר אותי

הוא התאהב בה לפני שהתאהב בי

הוא דלוק עליה

היא מדליקה אותו

הוא נמצא איתה רוב שעות היום

יותר משנמצא איתי

הוא כואב את חסרונה

ומתפלל לקרבתה

כשהוא רחוק ממנה הוא עצוב, מרגיש אבוד וחסר

הוא רוצה להגות בה יומם ולילה

היא יקרה לו מאלפי זהב וכסף


 

אני גם אוהבת אותה מאד ויקרה לי לאין ארוך

אני גם הכרתי אותה לפניו והתאהבתי בה עד כלות הנשמה


 

תמיד חלמתי שתיהיה חלק מהבית שלי, שתיהיה בת זוגתו של בן זוגי, תמיד רציתי שזה יהיה העסק שלו, כמה שאפשר, במקום שליבו חפץ, וניהיה כולנו ביחד עד 120 ויעבור גם לדורות הבאים.


 

אבל לא שיערתי לעצמי את גודל הקונפליקט


 

כשכל היום אני לבד עם הילדה, משחקת מקלחת משכיבה


 

 

כשאני צריכה לשאול שאלה קטנה וחשובה אבל כשהוא איתה הוא לגמרי איתה ולא זמין


 

כשאני מחכה כל היום שיבוא לעזור לי עם הבית ולהרגיש אותו קצת אבל כשמגיע שואל אם מתאים שיצא לחברותא


 

כשאני מחכה כל השבוע לדייט השבועי אבל בגגע האחרון מסתבר שהזיזו את השיעור הקבוע לשעה של הדייט או שיש איזה סיום


 

כשסתם באלי שיאכל איתי ארוחת ערב אבל הם באמצע הסוגיה ושואל אם יתאים שישאר עוד קצת


 

כשאני חייבת לישון מוקדם כי גמורה ויש מחר עבודה אבל יש את השיעור השבועי עד 23:00 בלילה, ומבאס לשון לבד


 

אז בכל הקונפליקטים האלה אני נמצאת, כי מצד אחד, ברור שילך, ברור שילמד, הרי רציתי להתמסר לזה, זה החלום שלי


 

אבל פתאום זה קשה, כי אני צריכה ורוצה אותו גם בבית,

והוא רוצה ממש, וקשה לו לוותר על השיעור או הלימוד עם החבר

והוא אומר שיעשה מה שאני מבקשת, שלא שווה שילמד אם אני חא שמחה, אבל זה קשה, כי הוא באמת רוצה ליהיות איתה ורוצה שאתן לו את הגב והפרגון להשאר..

וזה לא שהוא לא בבית, הוא אוכל איתי צהרים כל יום אבל זה מרגיש תחנה באמצע היום, לשפוך, לנוח, לקבל כוחות ולחזור אליה, זה מהמם שיש לו את הבית בשביל זה אבל זה מרגיש שהבית זה אמצעי ולא העיקר.. שאני צריכה להרגיש שהוא עושה לי טוב שעושה איתי דייט ולקוות ששמח ליהיות איתי ולא חושב על השיעור שמפסיד


 

אז ה' יתברך, תעזור לי- לנו לכוון את הלב למקומות הנכונים, לעשות החלטות טובות ולשמוח בהם. להצליח לאהוב ולתת מקום להכל.


 

כיף שיש מקום לשתף, תודה לכם3>


 

 

מדהימה!! אין לי מה להוסיףשידור חוזר
אחחח מדויק ביותר! וכתוב מהמם!כבת שבעים
וואו, את מדהימה! מתחברת מאודמתואמת

או נכון יותר - הלוואי והייתי מצליחה להתחבר ברמה כזו לרעיון הזה... ❤️

את השראה!

כתבת מרגש!אם_שמחה_הללויה

הצורך שלך כל כך מובן וגם המסירות נפש לא ברורה מאליו...ומרגש לשמוע שבעלך כל כך שקוע בתורה

יש לי שאלה: יש לך דברים שממלאים אותך ביומיום? שיחה עם חברות/ אמא/זמן שיחה עם בורא עולם? אין מה לעשות לאישה יש יותר צורך בדיבור, "תשעה קבין נטלה אישה".

אני מרגישה כשאני מוציאה את ה"להט" של הדיבור עם חברות ובהתבודדות אני פחות מרגישה בודדה. מגיעה לשיחה עם בעלי יותר נינוחה וגם אם יוצא שבעלי טרוד בעבודה ופחות פנוי אליי נפשית/פיזית זה לא סוף העולם בשבילי ומספיקה לי שיחה קצרה לפני שינה.


דמעות בעינייםכובע שמש

ריגשת אותי מאוד!

אני חושבת שזה לא סותר, לרצות אותו יותר בבית ולרצות אותו עם התורה.

חשוב שתמצאי מקורות כח נוספים, דברים שאת נהנית לעשות, נשים שאת אוהבת לדבר איתן (משפחה/חברות/שכנות) ועזרה טכנית אם צריך.

אשרייך!

איך שאת כותבת יפה!!ברונזה

מכירה את הספר שניה לפני האור של רותי קפלר?

הזכיר לי קצת..

שם זה קיצוני ממשרקאני

ממש ממש ממש

וואואביול
כתבת ממש יפה. אני חושבת שכזו נשוי צריכה להיות יותר הבנה שגם הנוכחות שלו בבית היא חלק מהתורה. אברך נשוי לא אמור לחזור רק ב11 בלילה... 
יש הרבה ישיבות שהסדר ערב הוא עד 11בתנועה מתמדת

גם בישיבה של בעלי ככה...

וברור שאם זה קשה מדי אז צריך למצוא את האיזונים

^^ וגם עוד הרבה אחרי...אם מאושרת
כששוקעים בלימוד-לא מפסיקים בהכרח בסיום הסדר
אבל האברכים לא בהכרח מחוייבים להיות בסדר ערבהשקט הזה
לפחות בישיבה של בעלי זה ככה. האברכים מחוייבים לשני סדרים ביום (לרוב זה סדר בוקר וצהריים.. לפעמים הם קצת משחקים עם זה וחוזרים הביתה בסדר צהריים אז יוצאים שוב בערב)
כשאני יצאתי לדייטיםאביול
היה ברור שסדר ערב זה לא לאברכים, אלא לבחורים. כנראה זה שונה מישיבה לישיבה 
עכשיו בעלי כבר ל א אברךאביול
אז אני לא יודעת 
אני מסכימההשקט הזה

בתור מישהי שעשתה ועושה לא מעט ויתורים בשביל התורה, צרם לי קצת לקרוא את התיאורים.


@תודה לה'. אני מסכימה שהתורה דורשת הרבה פעמים ויתורים ומציפה קונפליקטים.


אני לא באה להגיד שהדרך שבחרתם לא נכונה.


אבל אני כן יכולה להגיד שעם כל זה שאני גרה בעיר שהיא ממש לא הבחירה שלי, שהרבה פעמים אני לבד עם הבנות, שאחרי הלידה הראשונה שחררתי את בעלי לחלוטין כדי שיוכל להתרכז בלימוד למבחן רבנות, ויכולה למנות עוד ויתורים-


אני הבחירה הראשונה והחשובה!

מכוחי, ומכוח הבחירה הזוגית של יחד בתורה, בעלי הולך ללמוד.


אנחנו לא מוותרים על עצמנו ועל הזוגיות שלנו. אם יש בחירה בין למלא עוד ערב בשבוע במשהו שקשור לתורה לבין לשמור את הערב לזוגיות- התשובה היא ערב לזוגיות.


כי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. אם הלימיד לא יהיה מעוגן בחיי היום יום שלנו

אם לא יהיה יישום מעשי לכל התורה אז הערך של כל הלימוד הזה קטן בהרבה.


ושוב, אני לא באה לשלול את הבחירה שעשיתם

אלא רק לעורר לחשיבה האם האיזונים נכונים לכם באמת

כנ''ל גם חושבת שגם כשיש ערך חשוב משותףבן בא לנו

צריך לשמר על איזשהו איזון עדין בנפש

שאם עוברים אותו עלול לגדול שם מרמור ותסכול שקט

כמו שעלה כאן בפוסט

וזה לא נכון


בעיני עדיף כנות

לשקף ולשתף שהאהבה לקודש מהממת ויקרה

אבל אני זקוקה שלא יאיים על הצרכים שלי כאישה ובת זוג

למשל -הערב זוגי פנוי לנו ויהי מה


תסכול מצטבר זה לא עושה טוב


אל תוותרי על עצמך

לפי איך שהיא כתבהרקאני

נשמע שהיא שלימה עם הבחירה הזאת.

ורק לפעמים יש קשיים.

זה הגיוני ולא כל פעם שקשה הם צריכים לבחור מחדש...

בתור אשת אברך רוצנ להסביר משהואנונימית בהו"ל

זה לא אמור להיות שהתורה בצד אחד

והאישה בצד השני

ואז האברך בוחר

או אשתי, או תוקה.

זה אנחנו שנינו, הבית שלנו- בחרנו למלא אותו בצורה מסוימת.

וכשם שברור שהבחירה היא משותפת, חייב להיות משמעות לבחירה לשתיכם. שתיכם משלמים מחיר..

וגם את חייבת למצוא את הדרך שלך להרגיש את התמורה.

כי אחרת זה קורבנות.. ואשה אינה מזבח.

אישית לגמרי מצאתי בשיר שלך הרבה מקומות של אהבה וחיבור והתמלאות

ובתחושה שלי, בהתרגשות שלי, בקריאת השיר- יש לך את זה.

זה לא סותר את הקושי אבל כן מרחיב את הלב.

אבל אם יש מישהי שבעלה אברך שעוד לא מרגישה ככה

שמרגישה שבעלה בוחר בינה לבין התורה כל הזמן

אז זו מלחמה ממש קשה

מלחמת התשה

ומהנסיון האישי שלי אפשר לשנות את זה.

קשה אבל משתלם.


להרבה זוגות יש בחירות קשות. וכמעט כל אחד ויתר פעם על משהו חשוב בחיים בשביל השני.

אבל לחיות חיים שלמים בתחושה שויתרתי על זוגיות בשביל תורה- זה אפילו לא נכון...

זה אנחנו מותרים על דברים בשביל תורה.

אפילו על הרבה דברים...


ואני חושבת שבחברה שבה זה לא מובן מאליו כמו בחברה החרדית, זה חייב לבוא מבחירה פנימית- שיכולה לעזור למצוא את החיבור הפנימי של האשה לדבר הזה.


בהערכה ובהאהבה לכל אחיותי נשות האברכים....

רק אומרתרקאני

שגם בחברה החרדית, אם האישה לא מחוברת- לא טוב להם.

אפילו שזה מקובל וכו'

ברוראנונימית בהו"ל

אני חושבת שלהפך כאשת אברך בחברה שבא זה לא הבסיס

בלי חיבור אין ברירה

ולכן אצלינו זה יןתר בנמצא 

כתבת יפהאביול
ובאמת כל זוג עם הבחירות שלו. מקבלת... 
פעם בשבוע זה לגיטימי לגמרייירקאני
פספסתי שהיא אמרה פעם בשבועאביול
זה באמת לגיטימי
כתבת מקסיםאם מאושרת

ממש תארת את מה שהרגשתי פעם כשהייתי בשלב שלך בחיים.

מעריכה אותך מאד!


 

התלבטתי אם  לכתוב לך כמה מהרהורי ליבי,

כי לא היה נראה לי שכתבת בתור שאלה אלא בתור שיתוף.

אבל העלית לי הרבה הרהורים הערב, אז ברשותך בכל זאת אכתוב לך,


 

רציתי לספר לך  שכשהמשפחה גדלה- ההרגשה הזו משתנה,

להיות לבד עם ילדה אחת- זה קשה!

במשך השנים, כשהלבד הוא לא לבד, וזה לא רק את ןהוא ( והילדה) , ואתם כבר הופכים מזוג צעיר עם ילד,למשפחה החיים נעשים הרבה יותר קלים!

( חשוב לי לכתוב לך כי אני תמיד חששתי שבמשך השנים נהיה יותר קשה, אבל במבט לאחור - נהיה לי יותר קל, וחבל שאז ברגעי הקושי לא ידעתי שהאפוק יותר קל).


 

וגם כדאי שתראי לו את מה שכתבת,

שיבין אותך.


 

וגם רציתי להמליץ לך לקרא חוברת של הרבנית עדית איצקוביץ - אחד היה אברהם.

היא מסבירה שם כל כך ברור את השותפות בין אברהם אבינו לשרה אימנו שזה התיישב על ליבי- ושינה לי ממש את ההסתכלות על החיים-

זה לא הוא והתורה מולי- אלא שנינו והתורה.

התורה שהוא לומד היא אינטרס שלי בדיוק כמו ששלו, ויש כאן מטרה משותפת לשנינו שכל אחד תורם את חלקו להגשמת המטרה הזוגית שלנו.

וכשאנחנו חיים בעולם מתוך תחושה של "אחד קראתיו", של רצון משותף להגדיל את שם ה' בעולם אנו מגיעים דווקא לאחדות מופלאה!!!

המהר"ל אומר את זה על הפסוק מישעיהו-הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ:

כי אברהם ושרה מתאחדים מצד עצמם יותר מכל איש ואישה בעולם!!!


 

 

תמצאו את האיזונים שמתאימים לכםהכל לטובה

אני הרגשתי הרבה את התחושות כשבעלי היה במילואים.

וחשבנו איף אפשר לשנות עבור המילואים הבאים...

איזה איזונים יש לעשות במילואים? תגלי לי...בן בא לנו
תלוי אם המילואים קרובים לבית או לאהכל לטובה
אהה ..אוף הלוואי והוא היה מסכים😞בן בא לנו

לא מספיק לוחצני בשבילו


אוף

נמאס לי מהמציאות הזאת

ו

ממש ממש מזדהה. בול.אמא טובה---דיה!
תודה על השיתוף! את מהממת ויש הרבה מה ללמוד ממך!שמש בשמיים

גם אני אשת אברך ונגעת בי בהרבה מקומות. מצד אחד רציתי להגיד לך הרבה דברים אבל אז חשבתי, למה להוריד אותך? את כל כך הרבה יותר גדולה ממני, יש לי המון מה ללמוד ממך, אולי במקום להוריד גם אני אעלה? מרגישה קטנה לידך פתאום...

אני יכולה רק לשתף, אצלינו בעלי לא הולך לסדר ערב (המציאות שלנו קצת שונה אבל בכל זאת) הוא בעיקרון רצה, תמיד הוא חשב שאחרי השנה הראשונה הוא יחזור ללמוד סדרי ערב, אבל אני לא שיחררתי כל כך מהר וזה התמסמס, בבין הזמנים האחרון כשכל היום הוא היה איתי בבית אז כן שיחררתי והוא הלך לסדר ערב מערבית עד 11. מצד שני אנחנו לא גרים ליד הישיבה אז בהפסקת צהריים הוא לא בבית ויש לו חברותות גם בהפסקה.

וקשה לי, כשהוא היה בצבא היה לי הרבה יותר קל, כי אין פה אידיאל גדול מולי אלא באמת אני והוא ביחד, ואז כשהוא חזר מהצבא לישיבה פתאום נחת עלי כל הקושי, פתאום הרגשתי שהתורה היא שלו וטוב לו שם אבל לי לא טוב. אחרי דייט זוגי ארוך החלטנו שיום בשבוע הוא חוזר מוקדם בצהריים.

 

קודם כל, צריך באמת שיהיה לי את המקום שלי להתמלא. וגם צריך שיהיה לי את המקום שלי להתחבר לתורה כי האידיאלים של הבית שגדלתי בו וגם האידיאלים של האולפנה לא מספיקים, וזה לא מספיק לי גם שבעלי לומד מכח זה שאני שולחת אותו.

וכשבעלי איתי במקום להיות בישיבה אז הוא לגמרי איתי, הוא צריך את הדייט הזה בדיוק כמו שאני צריכה אותו. נכון שהוא מבחינתו היה נשאר בישיבה, הוא באמת אוהב את התורה ומתמסר אליה וגם מתמלא ממנה. אבל התורה מתשת כוחו של אדם, וגם הוא זקוק לי וזקוק לכוחות כדי שהוא יוכל ככה להתמסר.

 

וגם, סדר יום בישיבה הוא מנותק מהעולם ולא מתאים לסדר יום של אישה עובדת, מה לעשות? בעלי תיאר לי את זה, הבחורים בישיבה מסיימים סדר ערב באחת עשרה והלאה ואז מתחילים להתארגן לשינה, וגם חיי חברה, עם החברים בפנימיות וכו', לא הולכים לישון לפני 12:30 או אחת. בבוקר קמים לתפילה בשבע אחרי שש שעות שינה בסך הכל ואז מלא בחורים הולכים לישון בהפסקת צהריים. זה נהדר כשאתה חי בישיבה, גר שם, אוכל, ישן, לומד, מתפלל, החברה שלך שם והכל. נהדר, למה צריך להיות מתואמים עם הלו"ז של העולם?

אבל כשאתה יוצא מהישיבה אז זה קצת בלתי אפשרי. וצריך לראות מה משאירים ומה משנים. וזה מבאס, לצאת מחממה כזאת, אבל זה נהדר להתחתן וזה החיים עצמם, זה האידיאל, לא החממה שהבחורים נמצאים בה.

תודה על הפרגונים ההזדהות והשיתופים שלכן!!תודה לה'.

ריגשתן אותי!!!


אז באמת הקראתי לו את זה אתמול והוא מאד מאד התרגש!


אשמח קצת לדייק כמה דברים,


אני ממש לא צדיקה גדולה והרבה דברים שכתבתי לכן שיש קונפליקט, הוא באמת חוזר הביתה כי שנינו מבינים שצריך את האיזון הזה  

וגם הוא צריך את הבית וזה חשיב כדי שיוכל להמשיך ללמוד...


אצל בעלי יש עניין שהלימוד במסגרת של הישיבה לא ממלאת אותו רוחנית והוא לא מרגיש שזה לגמרי התורה שלו אז הוא מיסיף מעצמו עוד חברותות ושיעורים אז לדוגמא יש לו שיעור פעם בשבוע עד 11, הוא ממש לא כל ערב בסדר ערב, אף פעם לא היה.. איפה שאנחנו גרים יש כולל ערב שלא קשור לישיבה והוא שמח ליהיות שם כשמצליח, זה הרבה לנפש שלו, מעבר ללימוד ה"יבש" לומדים חסידות וכו.. הרבה פעמים מבקשת ממנו לבןא והוא יבוא, אבל זה מבאס כי רוצה לשמח אותו וגם אני רואה בזה ערך..הוא חוזר יותר שמח הביתה.. קיצור מה שכתבתי למעלה..


אבל שלא תחשבו שאני גדולה או משו כזה.. רוב הפעמים הוא חוזר בשמחה כי ביקשתי..


שוב תודה על המילים הטובות והעצות המחזקות


אני חושבתתקומה

שדווקא זה שאת מבקשת והוא חוזר בשמחה, מעיד על גדולה של שניכם.

המסירות והאהבה שאת מתארת כאן לתורה מרגשת מאוד.

אבל עוד יותר מרגש לשמוח גם בחיים עצמם, ולחזור כשאשתך מבקשת.

ונכון, תיארת בדיוק גם את הקושי של זה בהתחלה, אבל זה בסדר שיש קושי ואתגר בין שני דברים חשובים, זה לא אומר שמשהו מתנהל לא בסדר.

אני חושבת שזה דווקא מה שמאפשר לנו לדייק את הדרך שלנו ולחיות תורה שהיא ממש תורה של חיים

יפה, חזק מאדתודה לה'.אחרונה
ואני באמת מגרגישה שזה עןזר לדייק!!
את גדולה ומשו כזה!רקאני

וגם לדעת לבקש זה דבר גדול.

הרבה פעמים אנחנו מוכנות להקריב יותר מידי כי קשה לנו לבקש...

אז להיות מודעת לקושי ולהגיד לו- היום תחזור- זאת גם גדולה לא פחות מלשחרר ולשלוח אותו ללמוד

אתם עובדים יחד מקסים ומרגישים שיש כבוד והערכהבן בא לנו

וזה מה שהכי חשוב


דיוקים איזונים

לומדים מהחיים ומשפרים

העיקר שהערוץ של השיח פתוח..

וואו את מדהימה!רקאני

הרגשתי הרבה הזדהות

ובעיקר הערצה!

חחחחח אהבתי אבל תתעודדימאמאמיה 3
בעלי נשוי לגבר


לכדורגל🙈

חחחחחחחחח גם שליאם_שמחה_הללויה
כמו בשיר של חנן בן ארי
חחחח וואי ממש! ואני באמת מתרגשת מהים😅🤣מאמאמיה 3
חחחחחחחחחחחאם_שמחה_הללויה
חחח גדוללתודה לה'.
וואו. מבינה אותך מאוד! רק משהו קטן:נהורה
עבר עריכה על ידי נהורה בתאריך כ"ב באייר תשפ"ד 13:23

תודה לאל שזה לא-

התמכרויות למחשב

ישנה לבד כי יש לו חברים/ עבודה/סרט..

בא לו לצפות בחדשות...


 

תודה לאל שזו התורה הקדושה!!!

אומרת לך אחרי  10 שנים שהוא ישב ללמוד וכן, היה לי מתסכל,

אבל!! היום כשהוא יצא לעבוד, והוא חוזר מאוחר עייף וצריך להרגע בחדשות... אני מתגעגעת

אבל מבינה אותך מאוד 💜💜

ואן באמת הסתכלות חשבוה שלא חשבתי על זה תודהתודה לה'.
את מדהימה! וכתבת ככ יפהחיים חדשים🍃

במילים האחרונות פשוט סיכמת הכל - ולתת מקום להכל(:

הלוואי שנזכה!

הקטנה שלי חוגגת עוד יומיים יום הולדת שנתייםמתואמת

ואני רוצה לקנות לה מתנה

לשם שינוי אני רוצה מתנה שתועיל לה, ולא רק שיהיה לה כיף איתה.

מתלבטת אם לקנות לה בובת פרווה נוספת (יש לה דובי שהיא מחוברת אליו ברמות קשות) - כשהמטרה היא שהיא תתחבר גם אליה וקצת תרחיב את "מעגל הידידות" שלה עם בובות. (היא מתלהבת מאוד כשרואה בובות אחרות, אבל בסופו של דבר תמיד חוזרת לדובי האהוב)

כמה זה באמת נורא שיש לה בובה אחת שהיא מחוברת אליה נורא? (קלינאית התקשורת שהלכנו אליה עד לפני חודשיים רמזה לי שזה בעייתי, לפחות אם זה ימשיך כך גם בגיל גדול יותר)

לחלופין - אולי בכלל כדאי לקנות לה משחק מעודד התפתחות כלשהו? (יש לה עיכוב בדיבור, וגם קצת עיכוב בגיוון משחקי)

אם כן - אז איזה משחק כדאי?

אם יש כאן מומחיות ומבינות דבר - אשמח לשמוע...

(ואולי אני צריכה לזרוק בצד את השכל שאומר שצריך מתנה שתסייע לה, ופשוט לקנות לה מתנה לפי הלב כמו תמיד?...)

תראיאורוש3

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

חשבתי שאם היא תבחר בעצמה בחנות בובהמתואמת

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

לכן אמרתיאורוש3

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

לבן שליoo

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

היא אכן הולכת איתו לגן...מתואמת

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

השאלהoo

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא עוזב אותו לפעמים, אבל רוב היום הוא בידיים שלה.מתואמת

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

זהoo

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

תודה! מקווה...מתואמת

יש לה עגלה לבובה?רקאני

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

כן, יש לה (קצת מפורקת), גם בימבה ישמתואמת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

עונהקל"ת

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

תודה רבה!מתואמת

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

אכן😉קל"ת

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

את זה אני עושה כל הזמן, כמובןמתואמת

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

למה חפץ מעבר בעייתי?מתיכון ועד מעון

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

תודה! אין גבול לרמת החיבור הבריא לחפץ המעבר?מתואמת

בגיל שנתיים לדעתי ממש נדיר שחורג מהתקיןמתיכון ועד מעון

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

כן, זה מה שקלינאית התקשורת אמרהמתואמת

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

לא שאלתי על הטיפולמתיכון ועד מעון

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

הבנתי עכשיומתואמת

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

אז נשמע לי מהתיאור שלך שזה ממש בסדרמתיכון ועד מעון

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

תודה! הרגעת אותי...מתואמתאחרונה

מתי יצאתן לחלד?הבוקר יעלה

או בעצם לחופשת מחלה שלפני?

אני שבוע 35 עייפה וכבדה, המצחיק שאני אחרי חודשיים חופש כי מורה. ובתכלס אמשוך עד אחרי החגים במילא אבל תוהה אם לצאת מיד אחרי.

ימי מחלה יש בשפע

להיות בבית זה מנוון אבל רוצה לנוח קצת לפני..

בקיצור ממש תוהה מה לעשות

אשמח לעצתכן ומה אתן עשיתן..

כשילדתי 🫣מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 16:51

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

עבדתי עד הלידההשם שלי

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

עבדתי עד הלידה, אבל אם יש לך מ"מ אז וימי מחלה בנחתשיפור

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

משבוע 38, בהריון אחד גם בשבוע 37ואילו פינו

בהריון האחרוןoo

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

בלידה אחת התארגנתי לצאת לעבודה ובסוף יצאתי לבי"חהשקט הזה

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

יצאתי בתאריך המשוערתוהה לעצמי

אלא אם כן ילדתי לפני..

אני ניסיתי הרבה לפני וגם ממש לפני❤️

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

כל לידה אחרתכורסא ירוקה.

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

לרוב יצאתי קרוב לתל"מ. אבל ילדתי שבוע+- אחריויעל מהדרום

אני יוצאת קצת לפני בדכפרח חדש

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

הפוך, יש לי מלאהבוקר יעלה

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

מהרגע שגיליתי על ההריון תכננתי את החלדהרמה

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

וואי כ"כ נכוןהבוקר יעלה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

יצאתי בשבוע 40כחל

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בשתי הלידות תיכננתי לעבוד עד התל"מדיאן ד.

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אני יצאתי ב39נויה12345

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

שבועיים לפניאמאשוני

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

אני גם מתלבטתילד בכור

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

בלידהאפונה

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

בפעם הראשונה בלידהרוני_רון

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

בלידה האחרונה יצאתי מהעבודה והייתה לי ירידת מיםמתיכון ועד מעון

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

לרוב בלידהשומשומונית

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

באתי לאזן את כל התגובות פה...אמא טובה---דיה!

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אה, בעצם מסייגת שאני גם עובדת מהבית בתור עצמאית,אמא טובה---דיה!

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

ואגב, יצאתי בלי ימי מחלה. פשוט ימי חופש על חשבוני.אמא טובה---דיה!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

באה לאזן את התגובות😂אהבה.אחרונה

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

לנשיםהריון ולידה
עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 19:57

עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 19:56

אני לא מסוגלת לריב איתו על כל דבר

מרגישה שהוא שולט ברגשות שלי

בוחן אותי בלא ידיעתי ואז בא בטענות אין סוף

נכון אתה עוזר

וזהו! זה הבית שלך זה הילדים שלך

גם אם קשה לי איתם כשהם נזרקים עלי בלי תיאום ציפיות כי החלטת ללכת למניין עכשיו בלי לדבר על זה כמו בני אדם

ואז הוא מתפלא שיש לי אנטי עצום מהדת

נכון שזה לא התפילה, זה יכל להסתדר עם התפילה

זה אתה, כי אתה לא מתווך ולא מתאם

למרות שכבר דיברנו בלי סוף על זה שאני צריכה תיאום ציפיות כי אני בן אדם אכזר

ואם אתה שואל ואני אומרת לא זה לא מעניין אותך בכלל

כבר עדיף שלא תשאל

לא מסוגלת להכיל יותר את זה

בא לי לזרוק אותו לפעמים

לקחת פסק זמן מהזוגיות הזאת בגלל משפטים כמו "בוא נראה אותך עושה את מה שאני עושה בבית גם בלי צום"

חצוף

נכון, ואז יוצאת ממני מפלצת

ואז אני מרגישה כישלון כבן אדם כאישה וכאימא

ולא מעניין אותי שכלפי חוץ אתה הבעל המושלם עאלק

איכס

יש עוד כמה דברים חשובים שלא יכולה לכתוב מאאוטינג

אין אופציה כרגע לטיפול זוגי אז אל תציעו

אז לפחות תקבלו בהבנה ותנו לי חיבוק

כי את החיבוק וההערכה על כל מה שאני כן -אני לא מקבלת מבעלי

אז לפחות מנשים זרות עם לב של אישה שמבין אותי וסליחה על הבלבול בין הגופים השונים

מוזמנות לתת עצות קטנות כדי שאחיה איכשהו

חיבוק!ואני שר

נשמע כואב ממש.

אוףאפרסקה

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

חיבוק ממשאונמר

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

חיבוק גדול!רק טוב=)

את ראויה להרבה טוב 😘

זה הכי כואבoo

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

חיבוק!ניקזמני

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

נשמע לימתיכון ועד מעון

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

אם טיפול זוגי לא אופציהאיזמרגד1

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

חיבוקרק רגע קט

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

דברהראשון למצוא את העוגן שלך בתוכךיום שני

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

חיבוקתהילה 3>אחרונה

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.

צום גדליהאנונימית בהו"ל

ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.

כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.

תינוקי מתקרב לגיל שנה.

אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..

לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.

אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?

אבל לפי רוב הפוסקים (כמדומני) הכלל הואמתואמת

שאישה לא צמה בהיריון בצומות קלים... וגם בהנקה, לפחות כשהיא האוכל הבסיסי של התינוק...

אין עניין להחמיר מעבר. (אלא אם כן זה הפסק של הרב שלכם)

אשמח ממש להמלצה למגן שמיכה וטיפים איך להתנהל עםאוהבת את השבת

3 ילדים מפספסים

אולי חלק בגיל שעדיין עדיף לישון עם טיטול?לב לבן

לא.. הקטן מפספס חצי מהלילות רק חבל לי לשים טיטולאוהבת את השבת

שלא יתרגל..

משתמשת בשמיכות שלא צריך לצפותפאף

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

אבל זה גם המוןןאוהבת את השבת

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

להחליף למגן מזרן שהוא רק ניילוןאפונה

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

איפה קונים מגן שהוא רק ניילון?~מרמלדה

כבר הרבה זמן מחפשת

אשמח גם, וגם הבעיה שבכמות גדולה זה נוזל לצדדים, למאוהבת את השבת

למזרן

ברמי לוי, במכולת, בבזאר שטראוס...אפונה

קניתי בבייביסטארנועה לה

לגמרי. למפספסים רק ניילוןיראת גאולה

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

תקני סדינית הקסם ולא תצטרכי לכבס מצעיםהמקורית

אני באמת גם שמה סדינית,פאף

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

קנינו מעליאקספרס הרבה סדיני ילדים שהם נגד פיפיבת מלך =)

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

את מנסה לקחת אותם לשרותים לפני לכתך לישון?ממתקית

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

תודה! אין לנו מקום נוחי לתלות..אוהבת את השבת

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

קודם כל חיבוק, זה באמת ממש מתיש~מרמלדה

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

אני הייתי מכסה בשמיכת פליזחילזון 123

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות

מקפיצה לישמעונהאחרונה

אני מבינה שאני כנראה לא זכאית לדרגהשירה_11

כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים

המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.

ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי

ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!

למה הכל כל כך לא פייר כאן????

אם זה תוספות זמניותהשם שלי

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תנסי לבקש שיסתכלו על ממוצע שנתי או על חודשים אחריםכורסא ירוקה.

תפני לחריגים

זה בטח יהיה סיפור ארוך עד שיתייחסו אליישירה_11

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מבאס ממש ממש!!כורסא ירוקה.

איך 4500?שלומית.

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

השנה? זה עולה כל שנה.. המחיר בתמת אחידכורסא ירוקה.

ומשתנה בין קבוצות גיל

והקבוצות גיל האלהשירה_11

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

וואי מטורףשלומית.

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

יש אם הבדלים אם המעון למטרות רווחשיפור

ואם זאת תקינה מורחבת

אמלינו זה מתחלק ל11 חודשי תשלוםשירה_11

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

או ביטוח או על אוגוסטכורסא ירוקה.

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

מה האפשרויות האחרות שלך?דיאן ד.

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

יש כל מינישירה_11

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

מזל שהפרטי אצלכם זול יותר מהציבוריכורסא ירוקה.

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

אוייי זה נוראאשירה_11

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

איזה מבאסים התמת האלו יאללה איתם.ממתקית

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מחפשת משו פרטי אחרשירה_11

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

רק אומרת ששילמתי שנה שלמה מחיר של תינוקהשקט הזה

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

כדאי לך לנסות להגיש בקשה להנחהשואלת12

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

כמה מהר קיבלתם?שירה_11

ממש כמה ימיםשואלת12אחרונה

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

מחפשת המלצה לחנות של חולצות/ גופיות בסיסשלומית.

בצבעים מיוחדים וספציפיים.

יש לכן?

אזור ירושלים.

מבחינתי אפשר גם אונליין אבל מתלבטת אם אפשר לראות ככה את הצבע מספיק טוב

בייסיק יונפש חיה.

תודה, אשמח לעודשלומית.

יש שמיז במרכזים של חרדיםאונמר

the shell station בירושליםבית פרטי

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

תודה רבהשלומית.

בשמיים וארץעוד מעט פסח

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.

בדיוק אמרו לי שיש בירמיהו חנות עם מגוון גוונים ענקאחת כמוני

בלורד קיטש יש מלא צבעיםלב לבןאחרונה

מחפשת מאד המלצה על פסיכולוגית/עו"ס מוסמכת לטיפולgilli90

עברתי תקופה מאד לא פשוטה אחרי לידה (שבאו לידי ביטוי בגלל אירועים מהעבר).

כבר כתבתי בקבוצות בפייסבוק ועדין לא מצאתי את האחת...

בבקשה בבקשה!! אם את מכירה פסיכולוגית טובה- מישהי באמת עמוקה וחכמה, מישהי שיודעת להוביל תהליכים ליצירת חוסן, בבקשה תכתבי לי.

  • מישהי שתסכים לטפל בי דרך זום כי זו הדרך היחידה שאצליח

  • חייבת להיות פסיכולוגית או עו"ס מוסמכת כדי לקבל החזרים

  • מעדיפה ממש גיל 45+, ושיש לה זמינות. כמו כן דתיה יראת שמיים חשוב לי מאד

  • עדיף כן מישהי מאיזור ירושלים כדי שאולי פגישה אחת או 2 יהיו פרונטלי

תודה מראש, שנה טובה!!

מכירה מישהי בזום שמקבלת פרונטלי בראש העיןמתיכון ועד מעון

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

תודה רבהgilli90

אשמח למספר אם יש לך

תשלחי לי הודעה באישימתיכון ועד מעון

יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי

מצאתי אותה ברשת, תודה!gilli90

בהצלחה רבהמתיכון ועד מעוןאחרונה

אנמ מכירה מישהי מצויינת אבל לא דתייהSheela

באיזור ירושלים

תודה, כתבתי בפרטיgilli90

מכירה עוס קליני, אלוף עם נסיון וירא שמיים. אם מתאיאביגיל ##

ם לך תפני אלי בפרטי

מנסיון אישי

מירושלים, באזור נגיש

תודה רבה, לא חושבת שזה יצליח עם גבר...gilli90

מכירה מישהי שעונה על כל הקריטריונים.אונמר

תכתבי לי האישי אשלח לך מספר. ממש תותחית.

היתי אצלה אני, עברתי תהליך מהמם ב''ה.

דתיה ומתחשבת בדת בתהליך הטיפול, עמוקה ומהירה וממש טובה.

וגם מקבלת בזום.

קיצור שלחי לי האישי.

תודה רבה, כתבתי בפרטיgilli90

מקווה שבאמת יהיה לה זמינות

כתבתי גם וכנראה ההודעה נמחקה יש לי מישהישמעונה

מעולה, שלחי חי באישי

תודה, שלחתיgilli90

אולי יעניין אותך