אחיותיי ואני היינו שובבות כפעוטות...כמעט כמו המתוק שלך 😉

ואמא שלי שהיתה בסיטואציה דומה לשלך, אמרה לנו בניחותא- מתוקות, אם תמשיכו לברוח ולרוץ ככה לא תהיה לי ברירה אלא לטייל אתכן כשאתן קשורות ברצועה.

אני זוכרת שאמרתי לה "אבל זה כמו של כלב! 😱"

ואמא שלי אמרה לי- נכון, אבל אני לא מוכנה שתרוצו לכביש, זה מסוכן מאוד. אם לא תהיה ברירה- ככה תלכו.

וזה עבד!

אצלנו בעיר יש כלבי בר והם דווקא מושטטים חופשי חחח

אבל כן אני אומרת לו כל הזמן וגם מקיימת - אם בורח לא הולכים לגינה. 

אני ממש מראה לו איך מסתובבים חזרה לבית 

ואנחנו ממש חוזרים

הוא כמובן ביכאון וצורח אבל ככה זה..

העניין הוא שיום אחרי הוא מאין שכח וכבר בורח מחדש

זה בעצם תחליף עגלה לצעידה ברחוב.

או חגור בעגלה.

בגיל כזה באמת לא נותנים לילד ללכת ברחוב, ולא 'קוראים לו', כי יש אפס הבנה.

אני לא יודעת אם הרצועה לגמרי תפתור את הבעיה, כי היא עדיין מאפשרת טווח התרחקות, ולכביש מגיעים בשניה... היא יותר מיועדת להליכה במקומות הומים, שמפחדים שהילד יאבד ברגע.

לא חשבתי על זה 

נקנה באמת..

אם כי עוד רגע יולדת, אחרי הלידה זה יהיה פחות שימושי ליציאות

והייתי מרכיבה אותם על התלת אופן יחד (לט מגיל לידה כמובן)

אחד היה יושב בכיסא ואחד עומד על הסל מאחורנ

תחשבי איזה נורא זה ייראה שהוא מנסה לברוח עם הרצועה ואני כמו בעלת כלב מדדה אחריו חחחח

באמת פחות מתאים לסתם הליכה ברחוב אלא יותר לקניון וכו..

ואם הוא בורח בגינה, ללכת הביתה מיד להסביר לו שככה לא נצא לגינה.

ולהפסיק עם זה לתקופה

עד שיבין

פיזית הוא יכול, עובדה שבורח

את מתכוונת כנרא מנטלית בגלל רמת ההבנה

הבנתי

יש מצב שצריכה באמת לחכות עוד קצת..

באסה הוא הולך כלכך יפה כשבאלו

לק"י

בפועל הם לא תמיד מבינים שאסור לברוח. שזה אסור חמור מאוד, יותר מדברים אחרים שהם אסורים.

הבת שלי בת כמעט 4, וברגעי שטות היא מסוגלת לחצות את הכביש לבד או לפחות לנסות, כי היא רוצה להיות גדולה.....

אז היא מבינה שאסור, ובכל זאת צריכה יותר השגחה באזור הכביש.

אז בגיל שנתיים בכלל אין מה לדבר.

אפשא לשים חגור בעגלה וזהו.

לדמיין סיטואציה שבה אני מסתובבת עם ילד ורצועה.

כרגע מנקודת המבט שלי זו לא אופציה בכלל בכלל.

מה כן?

עגלה, או יד כל הזמן.

הוא קטן, אני יודעת שהוא נרא, לך גדול כי הוא הבכור. רק כשמגיע הבא בתור אנחנו מבינים כמה הם בעצם קטנים.

אבל לבכור מציבים רף גבוה

בכל אופן, אלו האופציות שאני רואה.

ואם לא נוח, אז פשוט לא יוצאים.

אחד הילדים שלי כשהיה בגיל שנתיים, רצתי אחריו לאורך חוף הים במשך דקות ארוכות עד שהצלחתי להשיג ולתפוס אותו, הוא פשוט רץ מאד מהר ולא הקשיב שבקשתי לעצור/ לחזור.

הקטן שלי גם היה כזה, אבל כבר הייתי מנוסה ופשוט צמצמתי את היציאות איתו, היינו מבלים בעיקר בבית, בגיל 3 הוא התחיל להקשיב והיציאות הפכו אפשריות.

יש אמהות שלא יבינו, כי לא חוו ילד כזה. אני חוויתי 2 מתוך 4,  ה2 האחרים פשוט לא העלו על דעתם להתרחק ממני, בעוד 2 העצמאים ברחו ברגע שיכלו.

אומנם לא התנסיתי בעצמי, אבל את השכנה שלי עם תאומים רצועה כזאת פשוט הצילה.

ילד שלך הוא קטן מאוד. הגיוני שהוא יהיה בעגלה ובגינה צריך להיות קרוב אליו.

כל ילד הוא משהו אחר. יש לי בנות שהלכו יפה בגיל שנתיים ויש שברחה עד גיל ארבע . ממוצע שלי זה שנתיים וחצי לשלוש , בגיל הזה כבר פחות בורחים

כל הזמן!!!!

אבל כן יש רגעים שאני כזה רוצה רגע להתיישב

אמהות אחרות עושות את זה חופשי עם ילדים בגיל הזה

ברגע שאני רוצה להתיישב זה אומר לחזור הביתה..

אין לי סיכוי לעמוד שעה רצוף  

גם אם הוא לא בסוף לא יפצע חלילה מהריצה לכביש

רק הלחץ והשנים שזה מוריד מהחיים שווים את זה 

בחול זה ממש ממש מקובל

אמא שלי לא ישראלית, והיא טוענת שבחול זה הדבר הכי מחמיא להורים, זה אומר שהם דואגים ןשומרים על הילד

פה בארץ?? אמאל'ההההההה ההפך לגמרי ממש הזנחה חחח

איזה קטע, 

חשבתי שאם פיזית מסוגל ללכת אז בעיה שיילך לבד

מבינה שזה חריג וזה כן גיל עדיין לעגלה

טוב, נחזיר לשם

איך כואב לי עליו כי הוא באמת אוהב ומסוגל ללכת עצמאית גם מרחקים.

כנראה שאין ברירה..

שהרצועה ממש לא נראית לי גרוע

נכון שרצועה זו קונוטציה לכלב...

לא הייתי ויצאת עם זה תמיד, אבל אם צריך ללכת איתו ברגל לד כבישים וזה... אז מידי פעם אין ברירה...

אותי הרעיון של רצועה לילד מחריד.

לא רואה למה זה יותר טוב מעגלה.

ולעניין, ילד בן פחות משנתיים עדיין קטן ולגמרי יכול לשבת בעגלה בטיול.

הבת שלי בת שנה וחצי הולכת ברגל ולוקחת גם עגלה (טרמפיסט בשביל כי בעגלה יש תינוק) ואםאני רואה שקשה לי אני מושיבה בטרמפיסט.

ואם היא ברגל אז אני ממש צמודה אליה (לרוב היא לא מוכנה לתת יד אז אני פשוט הולכת אחריה צמוד כדי שאוכל לתפוס בשנייה שסוטה לכביש).

בזה בעיה.

ככה זה כשלא קוראים עד הסוף 😆

הבת שלי התחילה ללכת לפני גיל שנה אבל התחילה להקשיב לאן ללכת רק קרוב לגיל 3 הבן שלי לעומת זאת היה ילד טוב מגיל שנה הלך בדיוק לאן שאמרתי מעולם לא ברח

זה אופי

כשכולם ביחד בעגלה (עגלת תאומים - התינוקת בצד אחד, והתאומים בצד השני), אחרי כמה פעמים שניסיתי ללכת איתם כשרק התינוקת בעגלה, ופשוט ראיתי שאין סיכוי שאצליח לרדוף אחריהם כשהם בורחים לכביש.

(כשאני חושבת על זה - זה נס שהם לא ניסו לרדת מהעגלה, כי הרי לא יכולתי לקשור אותם... הקטנה הנוכחית מצליחה גם להשתחרר מהקישורים של העגלה... אבל לפחות זה נותן לי זמן לשים לב לזה, ולתפוס אותה לפני שהיא מתחילה לברוח לכביש.)

יכולת ללכת לא מצביעה גם על יכולת הבנה, וילד בגיל הזה בהחלט לא מבין שכביש הוא מסוכן, אז אין ברירה אלא ללכת איתו בעגלה ולשחרר רק כשנמצאים במקום בטוח (כמו גן שעשועים).

לא חושבת שצריך להגיע לרצועה, אלא אם כן הוא אחד שיצרח ברגע שתקשרי אותו בעגלה.

הרבה כוח!

מנסה לצאת, לרוב גם מצליח..

פשוט נשאר בבית, אין ממש ברירה 

שלי בת שנה וחצי

אבל סביבי אני רואה שילדים בגיל הזה לגמרי עדיין בעגלה

גם כי למרחקים גדולים הקצב הליכה איטי 

וגם כי זה גיל שבאמת קשה להגיד להם ללכת למקום מסוים..

אם הייתי קוראת את ההודעה שלך לפני כמה שנים, הייתי חושבת שזאת בעיה של גבולות, אבל עם הילד הרביעי שלי גם חוויתי ועדיין, אבל פחות, את הילד שאת מתארת,

פ ח ד. א ל ו ה י ם.

כמות הפעמים שהוא הפיל לי את הלב, עולה על כל הילדים הקודמים יחד בשניה. יש ילדים שובבים יותר, אל תתייאשי מלהסביר לו שוב ושוב. אבל באמת לשמור עליו ב70 עיניים. אין לי עצות קסם, וגם לי אמרו ללכת עם רצועה, לא מסוגלת. בקושי יצאתי איתו, רק בשבתות שאין פה תחבורה. 

מי שלא חוותה באמת לא תוכל להבין

פשוט התקף לב בכל כמה דקות מחדש

הייתי תופסת לה את היד 100% מהזמן כשהיינו בחוץ. לא עוזבת לרגע, אם רוצה להחליף יד אז קודם תופסת בשניה ואז משחררת.

רוב הזמן הייתה פשוט קשורה לעגלה או קשורה בכיסא אוטו, ברגע שהייתי מורידה אותה הייתי חוזרת להחזיק לה את היד.

יציאות איתה היו מינימליות, גינה בכלל אין מה לדבר. רק בעלי היה יורד איתה והיה רודף אחריה אם צריך.

הייתי מאיימת עליה תמיד שאקשור אותה ברצועה אבל לא באמת עשיתי את זה. רק לומר שגם אני חשבתי על זה.

בסופו של יום כשקצת התבגרה מנטלית הצלחתי להסביר לה למה אסור לברוח מאמא ועוד יותר למה אסור לרוץ לכביש.

משום מה כל הילדים של השכנות בגיל הזה ממש ממשומעים

תהיתי איפה נכשלתי 

כל ילד הוא שונה.

גם לי, ילד מס'4 היה מאתגר מאוד בעניין הזה. כל הזמן הייתי איתו בעגלה.

בשלב כלשהו שמתי אותו על בימבה ג'וק שחיברתי לעגלה.

שמתי את הגלגל הקדמי מעל הפס האחורי של העגלה. ככה הוא היה 'תקוע' ביני לבין העגלה

אגב, זה לא משהו רע, רק בגיל קטן זה יותר קשה.

הוא ילד שובב

גם אמא שלי וגם חמותי שתיהן מודות בזה שמתוך כל הילדים (מעל 20 לשניהם יחד) לא היה להם ילד כזה שובב

זו שובבות ממש ממש שמחה

דווקא מאוד אוהבים את זה אצלנו

כי הנכדים האחרים לפעמים כאלה אמממ רגועים מידי

וממש מתחברים לרוח שמביא איתו

כמו שאת אומרת בגיל קטן זה יותר קשה

תוהה מה יהיה בגיל 4-5

יתחיל בית ספר

איך יישב בשיעור וכו'

למרות שמהטפלת במעון אמרה לי שהוא במעון אחד הילדים שהכי משתף פעולה בריכוז

הוא ממש מתעניין מקשיב יושב יפה וכו'

אני פשוט רואה את הקפיציות שלי - אצלו

וזה מפחיד אותי!!!!!!

אני עד היום לא מסוגלת לשבת יותר מכמה דקות (מנגד עובדת בעבודה שרובצת בה 9 שעות רצוף, כלומר בנושאים שמעניינים אותי אני מסוגלת אבל מה שלא - הלך עליי)

שלא ראו כזה שובב, אבל אצלי זה הופיע פעמיים, זה אומר שסתם אומרים.

היום אחד בן 13.5 רגוע אבל עם הפרעת קשב.

השני בן 4 עם קשב מעולה וכבר רגוע.

זה קורה עם ילדים שאינם צייתנים באופי שלהם ומחפשים יותר עצמאות, זה קשת רחבה של ילדים ולא בהכרח מראה על משהו ספציפי.

זה הילד עם הכי שמחת חיים, הכי חברותי, הכי קורע מצחוק, הכי אהוב על כולם, הכי עם בטחון עצמי....

ממש שמחה שיש לו כזה אופי, זה מבורך, זה בריא וזה ילדותי.  אם המטפלת אומרת שהוא מרוכז וכו' אז בכלל אין מה לדאוג. תהני ממנו ותני לו נשיקות. זה גיל מצחיק ממש... רק לשמור עליו זה התשה! גם אצלנו הסבתות פוקחות זוג עיניים אבל שרופות עליו, ילד כוכב!! וגם יש מצב שהן לא רואות אותו ברגעים היותר רגועים שלו, יש קטע אצל סבתא וסבא להיות יותר תוססים

כמובן לחגור אותו, פשוט זה נראה יותר טוב מרצועה..

אפשרות אחרת זה לגרום לו לאהוב לשבת במקום, למשל לשבת על ביממה כוכב ואת סוחבת אותו.

אפשר על רוצו עיקרון כל מתקן מגניב, ואז אפשר גם לשים חגורה, כי אם זה משהו נוסע זה מקובל לשים חגורה וזה ימנע בריחה לכביש.

קחי בחשבון שהוא לא עודה לכם דווקא, ואין לו עניין לעמוד דווקא באמצע הכביש,

הוא מחפש ריגוש והרפתקה ואולי גם מתלהב מהצפירות אז צריך לספק לו את כל זה בלי שהוא יסתכן.

לגבי לרוץ אליך, אף ילד לא אוהב לרוץ אחורה, עדיף לתת לו הוראה רוץ קדימה (למקום אחר)

למשל את רואה שהוא מתקרב לכביש במקום לצעוק עצור! או חזור!

לצעוק רוץ לעמוד/ שיח/ בניין.

אם בכל זאת את רוצה פתרון כמו רצועה, אפשר לחבר רצועה נמתחת בין התיק שלך לתיק שלו ולתת לו להוביל.

תנסי לתת לו אחריות שהרצועה לא תמנע ממנו משהו, אלא שהוא ירצה מתוך האחריות שלו, ללכת יותר לאט.

למשל לתת לו תיק מזוודה עם משהו עדין בפנים. (אפילו דברים כמו משקפי שמש שלו שעולים 10 שקל, להגיד לו שזה עדין וצריך לשמור על זה שלא יקבל מכה בדרך וישבר)

לדבר בווקי טוקי.

יש כאלה שלא ניתן להתרחק יותר מ2 מטר אז הוא לא ירצה להתרחק..

אנסה לקנות באיזה חנות סטוק

נראה אם כבר מבין את הרעיון 

חושבת עליהם..

הוא מאוהב בבימבה שלו

בעלי הציע לחבר חוט או רצועה לבימבה - תוהה איך החברה תראה את זה

כי זה יכול לפתור את הבעיה חלקית

כיום אני נמנמעת מלקחת את הבימבה יותר מידי, כי אין לי יכולת להתכופף ולדחוף אותו

אז על החוט אוכל פשוט למשוך

אבל אמאלה רק מלחשוב על זה אני צוחקת לעצמי

נשמע מזעזע!!!!🥴😓🫨

אבל יותר יקר

זה לקנות תלת אופן עם הגה להורים 

אני רק חושבת קדימה

עוד חודשיים צפויה ללדת, איך זה יהיה לי שימושי אחרי הלידה?

אולי רק במקרה ואלך תמיד עם מנשא

מרגיש לי השקעה קצת מיותרת לחודשיים

מבינה למה מתכוונת?

חבל קפיצה, הילד היה עף על זה, ביממה כוכב הכי יציבה לצורך כך.

דווקא אנשים ברחוב עפו על זה,

העירו רק על הרעש שזה עושה.. חח

פחות מתאים כשאת שבועיים אחרי לידה, אבל אחרי שתאוששי בע"ה זה אחלה.

אולי טרמפיסט הוא יאהב יותר מלשבת בעגלה.

אולי תצליחי לשכנע אותו שעם הטרמפיסט הוא סוחב את התינוק החדש...

עוד משהו שהבן שלי היה אוהב, להחזיק משהו עם מתכת ולהעביר את זה על הגדרות וזה משמיע צליל כמו כלי נגינה כי המרווחים בין העמודים קבועים.

ואז הוא היה רץ לאורך הדרך ומחפש גדרות ולא כביש חח..

שווה מדי פעם להשקיע נסיעה לפארק עירוני גדול ולתת לו לרוץ בחופשיות יחסית, הם ממש צמאים לזה.

אולי אם הוא יוציא את זה באופן מבוקר פחות יקרוץ לו להשתולל בהליכות הרגילות.

הבן שלי היה חייב לפרוק אנרגיה, להישאר בבית ממש לא היה אופציה.

כנל הבן שלי

בשבת אנחנו יוצאים איתו

אין פה כלי רכב בשבת

והוא ממש ממש צריך את זה

אנחנו כזה בקטנה מסיימים אחרי שעה מרתון ריצה של כמה קילומטר..

כנל במהלך השבוע, הוא ממש מחכה ורוצה לצאת

מרגישה אבל שאין לי אוויר לגן שעשועים

שוקלת באמת לנסוע לגינה יותר מרוחקת אך מנגד פחות חשופה לרחוב.

לשים את הגלגל הקדמי של הבימבה מעל המוט שמתחת לעגלה בגלגלים האחוריים

וככה הוא נתפס שם

ונוסע

ואת מסיעה את העגלה מאחוריו

או טרמפיסט ישיבה עם חגורה

אל כל החסרונות בהודעה אחת חחח

מדרגות - אני קומה שלישית בלי מעלית

לפחות העגלה קוב השבוע נשארת למטה

וכדי להגיע לגינה יש שורה של איזה 20 מדרגות (או עלייה שמאריכה את הדרך בכמה דקות)

לפחות בחזור מדובר בירידת מדרגות או ירידה, הכי שווה לחזור הביתה 🤪

מזל באמת שהייתה בכורה עוד יהיה לנו אז כוחות חחח.

הייתה רצה מהר מאוד ותמיד לכיוון ההפוך שהיינו צריכים.

יש אפילו סרטון שהיא פיצית ורצה לאורך טיילת מהר מאוד ולא מתעייפת המון זמן.

פתרונות...לא זוכרת..זה פשוט עבר והזמן עשה את שלו ברוך ה' חחחחח. היום היא ילדה שמאוד מקשיבה לי דווקא

משחה שאפשר לקנות בבית מרקחת בלי מרשם.

היא עוזרת מאוד, וגם די במהירות.

(צריך להיזהר לא לשים אותה בתדירות גבוהה מידי כי היא עם סטרואידים, אם אני זוכרת נכון)

ותבקשי מרשם בפניה לרופא, לטבע קוטן או משהו מקביל, חבל סתם להמשיך לסבול

אם ירד לה דם כדאי ללכת לרופא שירשום משחה טיפולית.

סתם כך כשאדום מאד ממליצה בחום על אינוטיול. הוא לא לשימוש קבוע.

וכמובן, להפסיק להשתמש במגבונים, לשטוף במים ולנגב בעדינות, ולהשאיר ללא חיתול/עם חיתול פתוח כמה שאפשר. 

1. לקבוע תור לרופא.
2. להוריד לה טיטול ולתת לה להיות על מזרן פעילות או משהו, כשמתחתיה יש מגן כלשהו אם תעשה...וכשיש שמש עדינה של שעות בוקר שתהייה שם ללא טיטול לדקות ספורות- מאוד מקל.
3. עצה הזויה ממש אבל ראיתי על ילדיי שעוזרת (מה שכן לא יודעת אם במצב כמו שתיארת) כשיש בטיטול פיפי בלבד. לא להחליף ישר, הפיפי ממש מוריד רמת אדמומיות, הוא מחטא כזה, לא יודעת מה עושה בדיוק אבל ממש מוריד את מצב האודם. (אבל שוב לא יודעת אם בכל מצב)
4. בכל החתלה לא לנגב במגבונים, אלא תחת ברז במים חמימים, לנקות בעדינות עם מעט סבון, ולגב בטפיחות קלות.

או קמח תפוחי אדמה

ולא להשתמש במגבונים עד שזה עובר, רק מים.

יוצאות לה שיניים? - אם כן, זה ממש יכול להיות בגלל זה.

אם לא- אולי להחליף חברה של טיטולים. יש תינוקות שרגישים לחברות מסוימות ולא יעזור כמה משחות תשימי כי הטיטול לא מותאם לעור שלהם. 

לשטוף אחרי כל יציאה במים ולא עם מגבונים

ולמרוח אינטיול., שאני לא זוכרת מאיזה גיל ניתן לשימוש. אבל זו משחת פלאים

רופא אצלי טעה והביא סטרואידים שלא עזרו

התיאטר נשמע מתאים לפטרייה ומטפלים באגיסטן בייבי עובר מהר

סגנון מדרחוב

שם לפעמים יש מציאות במחיר שפוי

זוכרת בתור ילדים אמא שלי הייתה נוסעת לבני ברק עוברת חנות חנות

להזמין בארץ באתר באמת יצא לך יקר לשלוש בנות

לק"י

אלא אם כן, את רוצה ממש נפוח.

אולי מידה 4 או 6 תתאים לבת השלוש.

יש להם גם שמלות לבנות

לא רואה שיש באתר אבל בחנויות באזורים דתיים

וקיווי כמו שכתבו

פעם היה להם גם אתר. עכשיו לא מצאתי.

כולל פספוסי לילה בכל לילה החל מפרוץ 7 אוקטובר.
לא עזר כלום, בהתייעצות עם פסיכולוגית, עשינו לה עיבוד חוויה למה שקרה באותו יום, ממש שיחזרנו את האזעקות, ומה היה ומה הרגישה וכו וכו
לחישות לילה
וב"ה עבר לה.
גם הייתה אז בגיל 5...

אחרי שדיברתם איתה על זה הכוונה.

הבעיה שאני חושבת שזה התחיל מהפחד ממפלצות אבל עכשיו זה כבר סתם ככה, גם באמצע היום וכשיש אור

אם יש משהו שמפריע וכו.

או שהוא אומר שהכל סבבה והוא פשוט לא מרגיש שצריך, או שהוא מתחיל להמציא תשובות לא קשורות על אירועים נקודתיים שעיצבנו אותו.

לגבי אי הנעימות בפספוסים נראה לי שירינו לעצמנו ברגל, מרוב שרצינו שלא ירגיש רע עם הפספוסים בלילות אמרנו לו שזה קורה ולא נורא אז מבחינתו פספוסים זה פשוט סבבה. הוא רק צריך להתנקות ולהחליף בגדים וזה לא מטריד אותו בכלללל

אז הוא יכול להגיד בנחת כזה "בסדר אם אני אפספס אני אחליף" 

 להסביר לדוגמה על כמויות כביסות, על הקטע החברתי (זה קורה לו בגן באמת או רק בבית?) וכאלה, וממש לסכם שמדי פעם הוא הולך בצורה יזומה גם אם לא מרגיש כשצריך.

אפשר גם לעשות מבצע מדבקות או משהו בסגנון שיעודד אותו ללכת.

לרץא שמעתי על זה בכל אופן. אברר.

ניסינו להסביר ולדבר, זה פשוט נגמר במשיכת כתף עם "לא רוצה"..

בעבר כשתמרצנו עם מדבקות הוא פשוט עשה דברים כל הזמן בלי צורך רק כדי לקבל את המדבקות ולא בא לי שילך לשירותים 3 פעמים בדקה.. מתלבטת אם זה עדיף

מפי אלה ששמרו עליה (לא אני🙈) -

וכנראה שהיא פשוט עייפה...

אז טוב, ניתן לה לישון, ונקווה שמחר היא תלך... (בתקווה שהשגרה הנחמדת תימשך עוד קצת)

ביום חמישי הגדולה לא הלכה ללימודים, כי לא לומדים באיסרו חג.

ביום שישי הקטנה היתה בבית, כי אין משפחתון בשישי.

בראשון דווקא כולם היו במוסדות,

אך היום השני נשאר בבית כי לא מרגיש טוב.

ואני

צריכה

שקט

ולבדדדדדד

שיהיו בריאים אמן.

לפחות אצלנו עכשיו כל החולים (האמיתיים והמדומים) ישנים, אז יש לי קצת שקט...

מקווה שגם אצלך❤️

כתיבה משעשעת.

מודה שאני מיציתי את ההשכמות. הבוקר בקושי קמתי...

ואחרי פרק זמן של עצבנות היא התאוששה ונהייתה עליזה ושמחה כרגיל.

עכשיו צופה בסרט עם אחיה, שגם התעורר משנת חוליו🙈 (אין לי כוח וגם אין טעם לקחת אותה למשפחתון)

מקווה שהלילה היא תישן טוב ומחר תלך...

פעמיים חום.ועוד כאבי בטן והקאות.

וכולה יומיים בקייטנה🙄

מגיל שלושה חודשים בערך כשממש חם אפשר להלביש אפילו קצר. לפני כן - שכבה אחת ארוכה.

אבל עכשיו באמת עדיין לרוב קריר...

חנות בגדי תינוקות - בזאר שטראוס.

הייתי מלבישה כמו את עצמי ארוך דק או קצר בהתאם לתחזית.

ואם היא הולכת למסגרת שיהיה לה איזה קפוצון איתה למקרה שיתקרר

לק"י

עדיין קריר אצלינו.

אם חם- אז שכבה אחת דקה או בגד גוף ארוך ודק ומעל עוד שכבה דקה.

כשיהיה ממש קיצי- נעבור לקצר.

אז אחד מהשכבות יהיה עבה יותר.

ובחוץ מוסיפה שמיכה אם קר או יש רוח..

כשממש חם אז קצר

כשחמים אז ארוך דק

וכשעדיין טיפה קריר אז 2 ארוך דק

אם השרוול קצר אז מכנס ארוך

אם המכנס קצר אז שרוול ארוך

אם שניהם קצר שזה נדיר, אז גרביים לפחות חח

לא מסוגלת כבר ילד אחרי ילד להלביש בקיץ ממש ממש קצר אפילו שחם, רואה אמהות שמלבישות קצרצר את התינוקות והם חופשי בדשא/בשטיח

ואני לא מסוגלת חח (אולי זה קשור למוצא שלנו מברית המועצות לוידעת)

בשל הידבקויות קשות , שהחמירו עם ניתוחים קיסרים עד כדי חוסר יכולת להרות טבעי ( מכער. כאלו שנותחו פי כמה ושום בעיה לר נוצרה כך שחושבת שההידבקויות היו שם תמיד(

מחזור קשה בנערות בפרט עד כדי כמעט התעלפות

לא עולה לי עוד משו

מה את מעלה ממך?

מעניין גם אני מביאה בטיפולים וחשבתי על זה גם אבל לא נראה לי שישנה משו אם אקבל את התווית או לא..אולי לנפש

וכאבים בזמן יחסים שנעלמו אחרי הלידות.

ממש לנפש 💗 לדעת למה. 

חצוצרות חסןמןת היה לי הריון מחוץ לרחם עכב כך עד שכרתו אחת. וכן סבלתי מכאבי תופת ביחסי אידות כמה שנים טובות.כן זה מחלה שמחמירה כמו שכתבו, כן הצלחתי להאות טבעי בהתחלה ,אבל היה קושי מאוד בלידה ,והיום אני יכולה להרות רק עם ivf

חיבוק מבינהאותך מאוד

בעיקרון התסמין העיקרי של זה אמור להיות כאבי מחזור מאד מאד חזקים.

בפועל לי היה מחזורים נסבלים (עם אקמול).

אבל יש עוד תסמינים שלי היו.

כאבים ברצפת האגן. גם ביחסים, אבל לא רק. דלקות בדרכי השתן, כאבי עיכול, גזים, התכווצויות שרירים ברגליים, כאבי ראש, כאבי מחזור ללא מחזור, כאבי בטן, בחילות, ובטח שכחתי כמה דברים.

התגלגלתי אצל הרבה רופאים, ואובחנתי עם מעי רגיז, עד שהחלטתי לבדוק אנדו' על דעת עצמי, וגיליתי שאכן יש לי.

אבחון מתבצע אצל רופא מומחה לזה. יש רשימה באתר של "אנדומטריוזיס ישראל".

רופא נשים רגיל לא יודע לאבחן!!

ממליצה על ד''ר ורד אייזנברג. נחשבת למומחית מס' אחת בארץ לאבחון אנדו' באולט'. וגם מאד נחמדה.

למה צריך לדעת אם יש?

אם יש קשיים בפוריות - אז יודעים מה הבעיה ובמב צריך לטפל. וגם בלי קשר. אנדו'זה מחלה שכל הזמן מתפתחת וצריך להיות במעקב עליה. הנגעים שלה יכולים לנדוד בכל רחבי הגוף וממשיכים להתפתח בכל מחזור.

סף הכאב שלי מאוד גבוה וקשה לי לציינן את כאבי מחזור...

איפה היא מקבלת? דרך הקופה או פרטי? 

או דרך הקופה עם הפניה

אם יש לך ביטוח פרטי גם צריך הפניה - בשביל ההחזר

לפחות ככה זה במכבי 

היו לי כאבים מאוד מאוד חזקים במחזור , וכל מחזור גם בעיות בעיכול, אחרי החתונה קצת נרגע, כנראה בגלל הריונות וגלולות, אבל חזרו בעוצמה אחרי כמה שנים , נוסף לכאב לא הצלחתי להיכנס להריון, אבחנו לי ע"י אולטרסאונד ציסטות והידבקויות, הכאבים המשיכו מעבר למחזור, גם בביוץ, לפני ואחרי, ברמה שרוב הזמן סבלתי מכאבים בגלל אחת הציסטות שישבה על העצב , בשלב מסוים, כל מחזור גם עלה לי חום, כי היתה שם הידבקות שיצרה דלקת , עברתי ניתוח , הוציאו וסידרו הכל, לקחו חלק מהתאים הנודדים, עשו ביופסיה כדי לאשר שבאמת מדובר באנדו, אחרי הניתוח חשתי הקלה משמעותית, היום אני על גלולות כדי שהמצב לא יחמיר.

לשאלתך האחרונה- בטח קיבלת תשובה, אם כואב לי ממש , והגלולות יכולות למנוע את זה, חשוב לוודא שזה אנדו. וזה גם יכולה להיות אחת מהסיבות לעקרות, יש קושי להריון להתפתח בסביבה כזו. למרות שאני חייבת לציין, שלפני האבחנה והכאבים החדים שגררו ניתוח, נולדו לי ילדים באופן טבעי , אחרי זה , זה כבר סיפור אחר..

נראה לי שזה יהיה רלוונטי רק לזוגות עם מספיק מודעות לעשות ברור גנים מקיף לפני תכנון הריון, שזה לצערינו לא כמו גדולה של אנשים.

זה גן שמוצאים בבדיקות סקר גנטי רגילות של קופת החולים, או כחלק מבדיקות גנטיות פרטיות כמו אקסום גנטי וכו'?

לכמה ילדים המימון הזה תקף? שניים, כמו בטיפולי פוריות רגילים?

א. יש יותר ויותר מודעות לעשות בדיקות גנטיות לגן הזה ספציפית, בעבר הבדיקה לא הייתה בסל הבריאות, אחר כך הוסיפו לכל מי שיש את הגן הזה במשפחתו, אחר כך לכל האשכנזיות, ומזה כמה שנים שהבדיקה כלולה בסל לכל אדם.

ב. הגן הזה כ''כ אלים, שבדרך כלל משפחות עם הגן הזה יודעות על כך, או לכל הפחות יכולות לחשוד. עם כ-90% לפתח סרטן אצל נשים וכ-30% אצל גברים, קשה להסתיר את קיומו של הגן.

זה כמובן לא אומר שאין צורך להיבדק אם אין סרטן במשפחה.

ג. לכאורה המימון תקף לשני ילדים, אבל:

אם אשה לוקחת הורמונים, עוברת שאיבת ביציות, הפריית מבחנה, ואז מגלים למשל שיש 10 עוברים שלא נושאים את הגן - אז המדינה ''בלי כוונה'' כבר מימנה 10 עוברים.

אולי בהחזרה של השלישי (כלומר אחרי שתי לידות מוצלחות) יהיה צורך לשלם, אבל החזרה זה החלק הכי זול בתהליך. החלק היקר מאוד הוא הבדיקה הגנטית והשאיבה, ואת זה עושים לכל כמות של עוברים שמצליחים להפרות, באותו המחיר. כלומר לבדוק 20 עוברים עולה כמו בדיקת עובר אחד.

ואף אחד לא יגיד לאשה ''הצלחנו למצוא 10 עוברים בריאים אבל רק 2 על חשבון המדינה, אז תחזירי לנו 80% מהעלות''. אין דבר כזה.

בנוסף, אשה שכבר יש לה ילדים אבל בלי השיטה הזאת, יכולה להיות זכאית כל עוד לא הוכח שהילדים שלה אינם נושאים את הגן. אבל לגבי הפסקה האחרונה זה יותר טריקי ואולי לא יהיה אישור אוטומטי, אולי צריך להתווכח וכו'.

או שיש רמות סבסוד שונות?

רק אשכנזיות ואתיופיות זכאיות אוטומטית, השאר צריכות לקוות שהקופה תאשר.

חשוב לציין שמקרה של 10 עוברים בריאים הוא חריג ובגדול בגדר נס

אחרת נשים מתחילות את התהליך ומתאכזבות להגיע לעובר 1 או שניים. זה לא תהליך כזה קליל כמו שזה נשמע על אף שהוא חשוב ומציל חיים. 

והתהליך בהחלט לא פשוט בכלל, מורכב יותר מ ivf 'רגיל'. אבל כמובן חשוב מאוד אם יש צורך... 

ממש לא התכוונתי לתת תקווה שיהיו 10 עוברים אחרי סיבוב אחד,

התכוונתי רק לתת דוגמה בקשר לשאלה על עלות התהליך, ולהסביר שהבדיקה הגנטית תהיה בחינם לא משנה כמה עוברים טובים יהיו, כל עוד עדיין לא היו 2 לידות תקינות.

ממש סליחה אם לא הייתי מספיק ברור

אחרי שנולדו לנו ילדים

ולאף אחד ברוך ה' לא היה סרטן במשפחה קרובה נבדקתי רק בגלל שאני אשכנזייה וחברה המליצה לי

והנה יצאתי נשאית. האמת לקחתי מאוד קשה ...

ממש ממש ממליצה להיבדק לכל אחת גם ללא היסטוריה משפחתית

2 מחשבות שעלו לי:

1. האם זוגות רבים יהיו מעוניינים להשתמש באופציה הנ"ל? כי להכנס לטיפולי פוריות עבור זוג ללא בעיית פוריות נראה לי דורש אומץ והתגייסות מיוחדת. כמובן שאם הגן הפגום הוא מחלה שגורמת לנכות קשה כבר בעוברות ובתחילת החיים הרבה אנשים כן בוחרים במסלול הנ"ל אבל בסיטואציה הזו זו סוג של בחירה "אקסטרא"

2. במחשבה שנייה, אם אחוז גבוה מנשאי הגן אכן יבחרו להשתמש בתהליך אז תוך דור או שניים נוכל לראות ירידה חדה בתפוצה של הגן הנ''ל... אבל באמת זה דורש מהזוגות "לטעת חרובים"...

בכל מקרה ידיעה חשובה, תודה 

לא פיקניק בכלל, אבל קיים

מנגד גם PGD זה לא פיקניק. ב"ה שאני לא צריכה להתלבט על זה.

לא חושבת שזו בחירה קלה, זה מה שאני אומרת

לשלושת המוטציות השכיחות במוצאים אלה

ישנה בדיקה מורחבת אותה ניתן לבצע דרך הביטוח המשלים (לפחות במכבי) שהיא עולה כ 300₪ ומתאימה לכל המוצאים.

הבדיקה הזו בסל רק למי שחלתה בעצמה בסרטן השד או נמצאה מוטציה במשפחתה

לבדיקות גנטיות אחרות.

בבדיקות גנטיות להריון בודקים את 2 בני הזוג.

בבדיקות גנטיות אחרות יש נהלים אחרים.

אני כן מכירה שבודקים גם גברים אשכנזים למוטציות הנ"ל. אבל אין לי ניסיון שקשור בזה.

לא בודקים מוטציות ב BRCA

זה בדיקה אחרת שכל הנשים האשכנזיות והאתיופיות זכאיות להיבדק בה גם אם הן לא נשואות ולא מתעדות להביא עוד ילדים

תודה על ההבהרה!

)בעלי עשה את הבדיקה המורחבת)

או שאם האישה לא נשאית זה מספיק כדי לא להיביר לילדים?