אחיותיי ואני היינו שובבות כפעוטות...כמעט כמו המתוק שלך 😉

ואמא שלי שהיתה בסיטואציה דומה לשלך, אמרה לנו בניחותא- מתוקות, אם תמשיכו לברוח ולרוץ ככה לא תהיה לי ברירה אלא לטייל אתכן כשאתן קשורות ברצועה.

אני זוכרת שאמרתי לה "אבל זה כמו של כלב! 😱"

ואמא שלי אמרה לי- נכון, אבל אני לא מוכנה שתרוצו לכביש, זה מסוכן מאוד. אם לא תהיה ברירה- ככה תלכו.

וזה עבד!

אצלנו בעיר יש כלבי בר והם דווקא מושטטים חופשי חחח

אבל כן אני אומרת לו כל הזמן וגם מקיימת - אם בורח לא הולכים לגינה. 

אני ממש מראה לו איך מסתובבים חזרה לבית 

ואנחנו ממש חוזרים

הוא כמובן ביכאון וצורח אבל ככה זה..

העניין הוא שיום אחרי הוא מאין שכח וכבר בורח מחדש

זה בעצם תחליף עגלה לצעידה ברחוב.

או חגור בעגלה.

בגיל כזה באמת לא נותנים לילד ללכת ברחוב, ולא 'קוראים לו', כי יש אפס הבנה.

אני לא יודעת אם הרצועה לגמרי תפתור את הבעיה, כי היא עדיין מאפשרת טווח התרחקות, ולכביש מגיעים בשניה... היא יותר מיועדת להליכה במקומות הומים, שמפחדים שהילד יאבד ברגע.

לא חשבתי על זה 

נקנה באמת..

אם כי עוד רגע יולדת, אחרי הלידה זה יהיה פחות שימושי ליציאות

והייתי מרכיבה אותם על התלת אופן יחד (לט מגיל לידה כמובן)

אחד היה יושב בכיסא ואחד עומד על הסל מאחורנ

תחשבי איזה נורא זה ייראה שהוא מנסה לברוח עם הרצועה ואני כמו בעלת כלב מדדה אחריו חחחח

באמת פחות מתאים לסתם הליכה ברחוב אלא יותר לקניון וכו..

ואם הוא בורח בגינה, ללכת הביתה מיד להסביר לו שככה לא נצא לגינה.

ולהפסיק עם זה לתקופה

עד שיבין

פיזית הוא יכול, עובדה שבורח

את מתכוונת כנרא מנטלית בגלל רמת ההבנה

הבנתי

יש מצב שצריכה באמת לחכות עוד קצת..

באסה הוא הולך כלכך יפה כשבאלו

לק"י

בפועל הם לא תמיד מבינים שאסור לברוח. שזה אסור חמור מאוד, יותר מדברים אחרים שהם אסורים.

הבת שלי בת כמעט 4, וברגעי שטות היא מסוגלת לחצות את הכביש לבד או לפחות לנסות, כי היא רוצה להיות גדולה.....

אז היא מבינה שאסור, ובכל זאת צריכה יותר השגחה באזור הכביש.

אז בגיל שנתיים בכלל אין מה לדבר.

אפשא לשים חגור בעגלה וזהו.

לדמיין סיטואציה שבה אני מסתובבת עם ילד ורצועה.

כרגע מנקודת המבט שלי זו לא אופציה בכלל בכלל.

מה כן?

עגלה, או יד כל הזמן.

הוא קטן, אני יודעת שהוא נרא, לך גדול כי הוא הבכור. רק כשמגיע הבא בתור אנחנו מבינים כמה הם בעצם קטנים.

אבל לבכור מציבים רף גבוה

בכל אופן, אלו האופציות שאני רואה.

ואם לא נוח, אז פשוט לא יוצאים.

אחד הילדים שלי כשהיה בגיל שנתיים, רצתי אחריו לאורך חוף הים במשך דקות ארוכות עד שהצלחתי להשיג ולתפוס אותו, הוא פשוט רץ מאד מהר ולא הקשיב שבקשתי לעצור/ לחזור.

הקטן שלי גם היה כזה, אבל כבר הייתי מנוסה ופשוט צמצמתי את היציאות איתו, היינו מבלים בעיקר בבית, בגיל 3 הוא התחיל להקשיב והיציאות הפכו אפשריות.

יש אמהות שלא יבינו, כי לא חוו ילד כזה. אני חוויתי 2 מתוך 4,  ה2 האחרים פשוט לא העלו על דעתם להתרחק ממני, בעוד 2 העצמאים ברחו ברגע שיכלו.

אומנם לא התנסיתי בעצמי, אבל את השכנה שלי עם תאומים רצועה כזאת פשוט הצילה.

ילד שלך הוא קטן מאוד. הגיוני שהוא יהיה בעגלה ובגינה צריך להיות קרוב אליו.

כל ילד הוא משהו אחר. יש לי בנות שהלכו יפה בגיל שנתיים ויש שברחה עד גיל ארבע . ממוצע שלי זה שנתיים וחצי לשלוש , בגיל הזה כבר פחות בורחים

כל הזמן!!!!

אבל כן יש רגעים שאני כזה רוצה רגע להתיישב

אמהות אחרות עושות את זה חופשי עם ילדים בגיל הזה

ברגע שאני רוצה להתיישב זה אומר לחזור הביתה..

אין לי סיכוי לעמוד שעה רצוף  

גם אם הוא לא בסוף לא יפצע חלילה מהריצה לכביש

רק הלחץ והשנים שזה מוריד מהחיים שווים את זה 

בחול זה ממש ממש מקובל

אמא שלי לא ישראלית, והיא טוענת שבחול זה הדבר הכי מחמיא להורים, זה אומר שהם דואגים ןשומרים על הילד

פה בארץ?? אמאל'ההההההה ההפך לגמרי ממש הזנחה חחח

איזה קטע, 

חשבתי שאם פיזית מסוגל ללכת אז בעיה שיילך לבד

מבינה שזה חריג וזה כן גיל עדיין לעגלה

טוב, נחזיר לשם

איך כואב לי עליו כי הוא באמת אוהב ומסוגל ללכת עצמאית גם מרחקים.

כנראה שאין ברירה..

שהרצועה ממש לא נראית לי גרוע

נכון שרצועה זו קונוטציה לכלב...

לא הייתי ויצאת עם זה תמיד, אבל אם צריך ללכת איתו ברגל לד כבישים וזה... אז מידי פעם אין ברירה...

אותי הרעיון של רצועה לילד מחריד.

לא רואה למה זה יותר טוב מעגלה.

ולעניין, ילד בן פחות משנתיים עדיין קטן ולגמרי יכול לשבת בעגלה בטיול.

הבת שלי בת שנה וחצי הולכת ברגל ולוקחת גם עגלה (טרמפיסט בשביל כי בעגלה יש תינוק) ואםאני רואה שקשה לי אני מושיבה בטרמפיסט.

ואם היא ברגל אז אני ממש צמודה אליה (לרוב היא לא מוכנה לתת יד אז אני פשוט הולכת אחריה צמוד כדי שאוכל לתפוס בשנייה שסוטה לכביש).

בזה בעיה.

ככה זה כשלא קוראים עד הסוף 😆

הבת שלי התחילה ללכת לפני גיל שנה אבל התחילה להקשיב לאן ללכת רק קרוב לגיל 3 הבן שלי לעומת זאת היה ילד טוב מגיל שנה הלך בדיוק לאן שאמרתי מעולם לא ברח

זה אופי

כשכולם ביחד בעגלה (עגלת תאומים - התינוקת בצד אחד, והתאומים בצד השני), אחרי כמה פעמים שניסיתי ללכת איתם כשרק התינוקת בעגלה, ופשוט ראיתי שאין סיכוי שאצליח לרדוף אחריהם כשהם בורחים לכביש.

(כשאני חושבת על זה - זה נס שהם לא ניסו לרדת מהעגלה, כי הרי לא יכולתי לקשור אותם... הקטנה הנוכחית מצליחה גם להשתחרר מהקישורים של העגלה... אבל לפחות זה נותן לי זמן לשים לב לזה, ולתפוס אותה לפני שהיא מתחילה לברוח לכביש.)

יכולת ללכת לא מצביעה גם על יכולת הבנה, וילד בגיל הזה בהחלט לא מבין שכביש הוא מסוכן, אז אין ברירה אלא ללכת איתו בעגלה ולשחרר רק כשנמצאים במקום בטוח (כמו גן שעשועים).

לא חושבת שצריך להגיע לרצועה, אלא אם כן הוא אחד שיצרח ברגע שתקשרי אותו בעגלה.

הרבה כוח!

מנסה לצאת, לרוב גם מצליח..

פשוט נשאר בבית, אין ממש ברירה 

שלי בת שנה וחצי

אבל סביבי אני רואה שילדים בגיל הזה לגמרי עדיין בעגלה

גם כי למרחקים גדולים הקצב הליכה איטי 

וגם כי זה גיל שבאמת קשה להגיד להם ללכת למקום מסוים..

אם הייתי קוראת את ההודעה שלך לפני כמה שנים, הייתי חושבת שזאת בעיה של גבולות, אבל עם הילד הרביעי שלי גם חוויתי ועדיין, אבל פחות, את הילד שאת מתארת,

פ ח ד. א ל ו ה י ם.

כמות הפעמים שהוא הפיל לי את הלב, עולה על כל הילדים הקודמים יחד בשניה. יש ילדים שובבים יותר, אל תתייאשי מלהסביר לו שוב ושוב. אבל באמת לשמור עליו ב70 עיניים. אין לי עצות קסם, וגם לי אמרו ללכת עם רצועה, לא מסוגלת. בקושי יצאתי איתו, רק בשבתות שאין פה תחבורה. 

מי שלא חוותה באמת לא תוכל להבין

פשוט התקף לב בכל כמה דקות מחדש

הייתי תופסת לה את היד 100% מהזמן כשהיינו בחוץ. לא עוזבת לרגע, אם רוצה להחליף יד אז קודם תופסת בשניה ואז משחררת.

רוב הזמן הייתה פשוט קשורה לעגלה או קשורה בכיסא אוטו, ברגע שהייתי מורידה אותה הייתי חוזרת להחזיק לה את היד.

יציאות איתה היו מינימליות, גינה בכלל אין מה לדבר. רק בעלי היה יורד איתה והיה רודף אחריה אם צריך.

הייתי מאיימת עליה תמיד שאקשור אותה ברצועה אבל לא באמת עשיתי את זה. רק לומר שגם אני חשבתי על זה.

בסופו של יום כשקצת התבגרה מנטלית הצלחתי להסביר לה למה אסור לברוח מאמא ועוד יותר למה אסור לרוץ לכביש.

משום מה כל הילדים של השכנות בגיל הזה ממש ממשומעים

תהיתי איפה נכשלתי 

כל ילד הוא שונה.

גם לי, ילד מס'4 היה מאתגר מאוד בעניין הזה. כל הזמן הייתי איתו בעגלה.

בשלב כלשהו שמתי אותו על בימבה ג'וק שחיברתי לעגלה.

שמתי את הגלגל הקדמי מעל הפס האחורי של העגלה. ככה הוא היה 'תקוע' ביני לבין העגלה

אגב, זה לא משהו רע, רק בגיל קטן זה יותר קשה.

הוא ילד שובב

גם אמא שלי וגם חמותי שתיהן מודות בזה שמתוך כל הילדים (מעל 20 לשניהם יחד) לא היה להם ילד כזה שובב

זו שובבות ממש ממש שמחה

דווקא מאוד אוהבים את זה אצלנו

כי הנכדים האחרים לפעמים כאלה אמממ רגועים מידי

וממש מתחברים לרוח שמביא איתו

כמו שאת אומרת בגיל קטן זה יותר קשה

תוהה מה יהיה בגיל 4-5

יתחיל בית ספר

איך יישב בשיעור וכו'

למרות שמהטפלת במעון אמרה לי שהוא במעון אחד הילדים שהכי משתף פעולה בריכוז

הוא ממש מתעניין מקשיב יושב יפה וכו'

אני פשוט רואה את הקפיציות שלי - אצלו

וזה מפחיד אותי!!!!!!

אני עד היום לא מסוגלת לשבת יותר מכמה דקות (מנגד עובדת בעבודה שרובצת בה 9 שעות רצוף, כלומר בנושאים שמעניינים אותי אני מסוגלת אבל מה שלא - הלך עליי)

שלא ראו כזה שובב, אבל אצלי זה הופיע פעמיים, זה אומר שסתם אומרים.

היום אחד בן 13.5 רגוע אבל עם הפרעת קשב.

השני בן 4 עם קשב מעולה וכבר רגוע.

זה קורה עם ילדים שאינם צייתנים באופי שלהם ומחפשים יותר עצמאות, זה קשת רחבה של ילדים ולא בהכרח מראה על משהו ספציפי.

זה הילד עם הכי שמחת חיים, הכי חברותי, הכי קורע מצחוק, הכי אהוב על כולם, הכי עם בטחון עצמי....

ממש שמחה שיש לו כזה אופי, זה מבורך, זה בריא וזה ילדותי.  אם המטפלת אומרת שהוא מרוכז וכו' אז בכלל אין מה לדאוג. תהני ממנו ותני לו נשיקות. זה גיל מצחיק ממש... רק לשמור עליו זה התשה! גם אצלנו הסבתות פוקחות זוג עיניים אבל שרופות עליו, ילד כוכב!! וגם יש מצב שהן לא רואות אותו ברגעים היותר רגועים שלו, יש קטע אצל סבתא וסבא להיות יותר תוססים

כמובן לחגור אותו, פשוט זה נראה יותר טוב מרצועה..

אפשרות אחרת זה לגרום לו לאהוב לשבת במקום, למשל לשבת על ביממה כוכב ואת סוחבת אותו.

אפשר על רוצו עיקרון כל מתקן מגניב, ואז אפשר גם לשים חגורה, כי אם זה משהו נוסע זה מקובל לשים חגורה וזה ימנע בריחה לכביש.

קחי בחשבון שהוא לא עודה לכם דווקא, ואין לו עניין לעמוד דווקא באמצע הכביש,

הוא מחפש ריגוש והרפתקה ואולי גם מתלהב מהצפירות אז צריך לספק לו את כל זה בלי שהוא יסתכן.

לגבי לרוץ אליך, אף ילד לא אוהב לרוץ אחורה, עדיף לתת לו הוראה רוץ קדימה (למקום אחר)

למשל את רואה שהוא מתקרב לכביש במקום לצעוק עצור! או חזור!

לצעוק רוץ לעמוד/ שיח/ בניין.

אם בכל זאת את רוצה פתרון כמו רצועה, אפשר לחבר רצועה נמתחת בין התיק שלך לתיק שלו ולתת לו להוביל.

תנסי לתת לו אחריות שהרצועה לא תמנע ממנו משהו, אלא שהוא ירצה מתוך האחריות שלו, ללכת יותר לאט.

למשל לתת לו תיק מזוודה עם משהו עדין בפנים. (אפילו דברים כמו משקפי שמש שלו שעולים 10 שקל, להגיד לו שזה עדין וצריך לשמור על זה שלא יקבל מכה בדרך וישבר)

לדבר בווקי טוקי.

יש כאלה שלא ניתן להתרחק יותר מ2 מטר אז הוא לא ירצה להתרחק..

אנסה לקנות באיזה חנות סטוק

נראה אם כבר מבין את הרעיון 

חושבת עליהם..

הוא מאוהב בבימבה שלו

בעלי הציע לחבר חוט או רצועה לבימבה - תוהה איך החברה תראה את זה

כי זה יכול לפתור את הבעיה חלקית

כיום אני נמנמעת מלקחת את הבימבה יותר מידי, כי אין לי יכולת להתכופף ולדחוף אותו

אז על החוט אוכל פשוט למשוך

אבל אמאלה רק מלחשוב על זה אני צוחקת לעצמי

נשמע מזעזע!!!!🥴😓🫨

אבל יותר יקר

זה לקנות תלת אופן עם הגה להורים 

אני רק חושבת קדימה

עוד חודשיים צפויה ללדת, איך זה יהיה לי שימושי אחרי הלידה?

אולי רק במקרה ואלך תמיד עם מנשא

מרגיש לי השקעה קצת מיותרת לחודשיים

מבינה למה מתכוונת?

חבל קפיצה, הילד היה עף על זה, ביממה כוכב הכי יציבה לצורך כך.

דווקא אנשים ברחוב עפו על זה,

העירו רק על הרעש שזה עושה.. חח

פחות מתאים כשאת שבועיים אחרי לידה, אבל אחרי שתאוששי בע"ה זה אחלה.

אולי טרמפיסט הוא יאהב יותר מלשבת בעגלה.

אולי תצליחי לשכנע אותו שעם הטרמפיסט הוא סוחב את התינוק החדש...

עוד משהו שהבן שלי היה אוהב, להחזיק משהו עם מתכת ולהעביר את זה על הגדרות וזה משמיע צליל כמו כלי נגינה כי המרווחים בין העמודים קבועים.

ואז הוא היה רץ לאורך הדרך ומחפש גדרות ולא כביש חח..

שווה מדי פעם להשקיע נסיעה לפארק עירוני גדול ולתת לו לרוץ בחופשיות יחסית, הם ממש צמאים לזה.

אולי אם הוא יוציא את זה באופן מבוקר פחות יקרוץ לו להשתולל בהליכות הרגילות.

הבן שלי היה חייב לפרוק אנרגיה, להישאר בבית ממש לא היה אופציה.

כנל הבן שלי

בשבת אנחנו יוצאים איתו

אין פה כלי רכב בשבת

והוא ממש ממש צריך את זה

אנחנו כזה בקטנה מסיימים אחרי שעה מרתון ריצה של כמה קילומטר..

כנל במהלך השבוע, הוא ממש מחכה ורוצה לצאת

מרגישה אבל שאין לי אוויר לגן שעשועים

שוקלת באמת לנסוע לגינה יותר מרוחקת אך מנגד פחות חשופה לרחוב.

לשים את הגלגל הקדמי של הבימבה מעל המוט שמתחת לעגלה בגלגלים האחוריים

וככה הוא נתפס שם

ונוסע

ואת מסיעה את העגלה מאחוריו

או טרמפיסט ישיבה עם חגורה

אל כל החסרונות בהודעה אחת חחח

מדרגות - אני קומה שלישית בלי מעלית

לפחות העגלה קוב השבוע נשארת למטה

וכדי להגיע לגינה יש שורה של איזה 20 מדרגות (או עלייה שמאריכה את הדרך בכמה דקות)

לפחות בחזור מדובר בירידת מדרגות או ירידה, הכי שווה לחזור הביתה 🤪

מזל באמת שהייתה בכורה עוד יהיה לנו אז כוחות חחח.

הייתה רצה מהר מאוד ותמיד לכיוון ההפוך שהיינו צריכים.

יש אפילו סרטון שהיא פיצית ורצה לאורך טיילת מהר מאוד ולא מתעייפת המון זמן.

פתרונות...לא זוכרת..זה פשוט עבר והזמן עשה את שלו ברוך ה' חחחחח. היום היא ילדה שמאוד מקשיבה לי דווקא

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

אשמח למספר אם יש לך

יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי

באיזור ירושלים

ם לך תפני אלי בפרטי

מנסיון אישי

מירושלים, באזור נגיש

תכתבי לי האישי אשלח לך מספר. ממש תותחית.

היתי אצלה אני, עברתי תהליך מהמם ב''ה.

דתיה ומתחשבת בדת בתהליך הטיפול, עמוקה ומהירה וממש טובה.

וגם מקבלת בזום.

קיצור שלחי לי האישי.

מקווה שבאמת יהיה לה זמינות

מעולה, שלחי חי באישי