חוץ משיגורים שיש מידי פעם?

אני עקרונית כמעט לא קוראת חדשות, זה מקשה עליי ועושה לי ממש רע

***

קוראת עכשיו, אמאלה איזה לחץ!!!

מממש נראה שיש הסלמה ביחס למה שהיה עד כה..

איזה עצוב וכואב זה 

ומעדיפה לא להסתכל גם עכשיו, אבל כן רוצה לדעת.

איכפת לך ליכתוב בקצרה מה קרא?

יותר שיגורים מהעבר

הרקטות יצרו שריפות שלא מצליחים להשתלט עליהם בינתיים

מאתמול יש כמה מוקדי שריפה בצפון

וכמה בתים נשרפו כבר בקריית שמונה

משהו כזה..

בנוסף, דו"צ הכריז אתמול על 4 חטופים כחללים שנרצחו בשבי..

כבר חודשים רבים שיורים עליהם, זה לא רק בימים האחרונים וזה מתגבר כל הזמן

יש כבר הרבה מאוד בתים ולולים שנהרסו ונשרפו, יש גם אנשים שנהרגו מהטילים שם

ביומיים האחרונים, בגלל החום, פרצו גם שרפות

אבל המצב שם לא פשוט כבר הרבה מאוד זמן

המצב שם ככ גרוע ואין שום פתרון באופק.

מדברים שתתחיל שם מלחמה בקרוב ואני כבר לא יודעת מה יותר מדאיג אותי.

אם כי נשמע שזו תהיה מלחמה ממש מאתגרת

לא יכולה לחשוב על זה יש לי אח בלחימה (במילואים, און אוף מתחילת המלחמה), זה כבר טו מאצ'

בגלל שכתבת על המשיח...

כי חבלי משיח

מלחמת גוג ומגוג

בינינו לא אשרוד את זה  

שמלחמת גוג ומגוג כבר היתה- השואה.

במושגים של אלפי שנים 80 שנה זה ממש סמוך.

ואני מתמקדת רק בטוב שיביא אתו המשיח, ומתעלמת מכל השאר...😉

וחבלי משיח אנחנו טועמים פה מלוא הכף, מאז 7/10 ועוד הרבה קודם.

משיח זה הדבר הכי טוב שיקרה לנו! ברמה האישית, לא רק הלאומית.

לפי רוב הדעות מלחמת גוג ומגוג כבר היתה, וחבלי משיח כבר שבענו די. הגיע הזמן לטוב האמיתי

אממממ, מה אני אגיד

האמת אתן צודקות

צרות יש מספיק

הכניסו לי כל-כך חזק בסמינר על החרדות סביב חבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג

שאני באמת לא מצליחה להאמין שאשרוד את זה

אתן לא מכירות אותי, אבל כמה מצוות יש לי שיכריעו את הכף? כמה עבירות יש (על אתמול שלא כיבדתי הכי בעולם את בעלי, על כל הפעמים האלה בהריון שאין לי חשק אליו, על אמא שלי שהזמיננ לשבת ומה לעשות שפשוט אין לי כח להתארח, על השיחה עם האיש צוות בעבודה שלא הייתה שיחה עניינית מקצועית נטו כמו שההלכה דורשת. על צניעות הבגדים, על לשון הרע שקרים לבנים על היחס לילד שלא תמיד מלא בסבלנות - כאילו, מבינות שאין לי שום זכויות לטוב הזה???? אז איך בדיוק אשרוד את זה??

אני האמת ממש מפחדת מהטוב הזה שיבוא,

כן זה נשמע מוזר

רוצה את הטוב הזה, הכי בעולם

אבל לצד זאת מתה מפחד

איזה מוזרה אני, יואוווו

כמובן מתפללת בכל רגע שמשיח יבוא, אתמול!!

אני יודעת שזה פגם אמוני,

נכון לרגע זה ל הצלחתי לםתור את זה 

כי ככה חונכת.

אבל זה פשוט עצוב שיש מקומות שמלמדים שמשיח זה משהו שצריך לפחד ממנו, להיות ראויים אליו, סוג של יום הדין כזה.

מעניין אותי, האם ככה כל הקשר שלך עם עצמך ועם ה'? את רואה את עצמך בתור בן אדם רע שחוטא, ואת ה' בתור שופט שרק מחפש איפה נכשלת?

אותי חינכו מגיל אפס שאני נשמה אלוקית ושה' הוא אבא שכל כך אוהב, מבין וחומל. ה' ברא לנו יצר טוב ויצר הרע, וזה טבעי שניפול ונקום. ה' לא כועס עלינו שאנחנו טועות, הוא ברא אותנו אנושיות ולא מושלמות. זה המסע שאנחנו צריכות לעבור פה, לטעות וללמוד מטעויות ולנסות להשתפר. אבל את טובה, את מנסה תמיד לעשות טוב וה' רואה את זה ומעריך את זה! כשמשיח יבוא רק נראה את זה בצורה גלויה, כמה שהמהות שלנו טובה וקדושה.

אומרים שאפילו רשעים מלאים מצוות כרימון. אז בטח שהמצוות שלך יכריעו את הכף לטובה. את שואלת כמה מצוות יש לך כבר? אני שואלת איזה עברות אמיתיות כבר יש לך. הדברים שתיארת נשמעים לי כמו מעידות קלות ואנושיות (שכולם בעולם הזה עושים אגב, אז את חושבת שאף אחד לא יהיה בעולם הבא?), לא איזה עברות שמקבלים עליהן עונש בבית דין.

וכמה זכויות יש לך! כל ארוחה שאת מבשלת, כל חיוך לילד, כביסות, כמה חסד! כל שיחת טלפון לאמא, ניקיון של הבית, ברכות, תפילות, כיסוי ראש. כל דקה את עושה מצווה. ברורררר לי שסך הזכויות שלך עולה על החובות.

חיבוק יקרה! תסתכלי על עצמך בעין טובה, כי ה' בוודאי מסתכל עליך בתור בת אהובה ויקרה שלו.

כן עצוב לומר

אבל סביב מעגל השנה אני מרגישה מאין תחושת לחץ פנימית כזאת

בחודש תשרי המצב מחמיר פי מליון

הלחץ הזה של יום הדין

הלחץ של להפוך להיות טוב יותר

לאסוף עוד זכויות

המעניין הוא שלא רק אני ככה, זה הגיע מהבית.

אמא שלי גם ככה

החל מראש חודש אלול מקפידה מאוד על דברים, מקפידה יותר על צניעות למשל

ז''א היה בבית מאין תחושה שיום הדין מגיע ולכן אנחנו חייבים להיות טובים יותר בקטע היסטריייייי

כנל גם בבית ספר

בתיכון

בסמינר

לפרט לך את כמות ההרצאות שקיבלנו לפני חגים?

לפני חנוכה על מעלת זאת חנוכה

לפני פורים (מה שהפך את החג הזה חתיכת סיוט שחייבים להסםיק אינספור תפילות וסגולות)

כנל שביעי של פסח

לג בעומר

שבועות וכו'

אני מאוד רוצה ליצור שינוי,

התפיסה הזו פוגעת בי בכל חג

בכל שבת מברכים

בכל ראש חודש

אלה פשוט עצבים שצפים ועולים כל פעם מחדש

ברור לי שזה לא מה שבורא עולם רוצה ממני

אבל ככה חונכתי, מה תעשי??????

איך אני משנה את זה?

את ההסתגלות שלי על החיים?

אני יודעת ורולה להאמין בלב שלם שבורא עולם רוצה בטובתט

אבל לצערי אני כל-כך בתוך התחושה ההפוכה שבורא עולם רק מחפש אותנו (שוב, תפיסה שגויה וכלל לא נכונה)

שכדי להיות ראויים אנחנו חייבים להיות לא פחות ממושלמים בעבודת ה' - דפקט בקיצור

אשמח ממש ממש לשמוע איך לשנות את זה

גם בעלי מתחרפן מזה כבר

כי הוא חווה את החגים אחרת לגמרי

רואה בזה הזדמנות להיות קרוב יותר לבוראו

אני עסוקה ברצון להתפלל (הפועל כמעט לא מספיקה)

עסוקה בסגולות ולחץ כזה בתוך הלב של מה יהיה??????

בסגנון שונה...

חגים זה כיף. והמעלה הרוחנית היא לחיוב לאת להרוס את החג.

בוחרים רק מנהגים משמחים שנהנים מהם..

זה לא הלכה... זה נתון לבחירתך...

בקיצור

הרבה לשמוע רבנים ותבניות מסגנונות פחות כאלו.

אין לי אפילו המלצות כי כל מי שאני מכירה הוא בסגנון שונה מתיאור שלך.

(אולי קשור לחרדי או דתי לאומי? למרות שבטוחה שיש גם חרדים לא כאלו)

מעגל השנה הוא משמח וממלא ולא להפך.

בהצלחה נשמה!!

שבעלך חווה את זה אחרת-

תבקשי ממנו שילמד אותך!!!

את יודעת איזה כיף זה ראש השנה מתוך שמחה?

תחשבי שהקב"ה נמצא כאן בשבילנו ואנחנו ממליכים אותו עלינו!

זה כל כך משמח!

יום כיפור- הוא מוחל לך על העוונות! את צמה- וה"מונה" של העבירות מתאפס!

זה מטורף!

כל הפחד ואימה שהכניסו לנו - חייב פורפורציות!!!

קודם כל להבין, ההודעה שמחי כתבה לך מעלפת

פשוט לקרוא אותה שוב ושוב ולהבין.

להבין שה׳ הוא לא גננת ושהוא טוב גמור ושהוא רוצה רק את הטוב בשבילך ושאת טובה ואהובה אצלו מאד

כמה שיותר לדבר לעצמך את זה

חוץ מזה ממליצה לך לשמוע שיעורים שמדברים מתוך הטוב

אני לא מכירה אותך אז לא יודעת מה הסגנון אבל יש מלא 

ואז כותבת שאין לך שום זכויות.

עכשיו תעשי הפוך:

תספרי כמה ברכות בירכת היום, נטלת ידיים, התפללת, שימחת את בעלך, טיפלת בילד שלך תכפילי בשבוע האחרון...

יש לך המוןןןןן זכויות!!!

כל כך המון שעוד ניגאל רק בזכותך!

גם אני חונכתי בבית יעקב...

וכל מה שאומרים (לפחות רוב) זה נכון, אבל זה לא הכל.

וכשאומרים לך חבלי משיח ורק מי שיחזיק חזק ישרוד, 

שוכחים לספר לך איך החיוך שלך בבוקר לשכנה הוא זה שעזר לך להחזיק בחבל....

והלוואי שהיינו סופרים את הזכויות שלנו כמו שאנחנו אלופים בלספור את הנפילות הקטנות האלה....

העניין הוא שאת הנפילות קל לספור- הזכויות הן אינסופיות אז זה בלתי ספיר...

כולנו יודעות כמה בדור שלנו קשה לשמור מצוות,

אז אחת כמוך היא נכס לעם שלנו!

בית יעקב

את גם חווית את זה ככה?

או שזה רק אצלי מרגיש ככה?

אחותי למדה בסמינר אחר בעיר אחרת וגם חווה את הדברים ככה

תוהה אם זה הבית ספר או המשפחה 

אצלי כיוונו אותי בבית מה לקחת ומה לסנן....

ועכשיו אוכלת אותה

אני אומרת לך, קשה לי!!!!

כל חג הפוך להיות טירוף סביב עניין התפילות הסגולות והמסוגלות של החג הזה לפעול ישועות

כמובן רמת ההספק שלי לא משהו, ואחר כך יש מצפון כזה שוואי לא הספקתי להתפלל כמעט ביום הגדול הזה

ולא הספקתי פעמיים ספר תהילים מהלילה לבוקר

ולא

ולא

ולא ולא ולא ולא

אם כי ממש 5הבתי את מה שכתבת,

צריכה לשנות כיוון מחשבה

להפסיק לחשוב כמה לא

אלא כמה כן

אם חושבת כמה כן, אז כן - יש זכויות

יש מצוות

לא תריג, אבל לפחות משתדלת

אני כותבת את זה והלב שלי מתמלא במאין תחושת רוגע..

אתחיל לשנן את זה לעצמי 

ביום טוב יש מצווה לשמוח.

אין מצווה לעשות סגולות, זה רק בונוס נחמד.

אם הסגולות יוצרות לחץ וצער, זה סותר את המהות של יום טוב.

אני אגלה לך סוד, וסליחה על הכפירה: אני לא עושה סגולות. לא מתפללת תפילות מיוחדות. לא גומרת את ספר התהילים פעמיים, וגם לא פעם אחת.

ביום טוב אני שמחה. אני קונה בגד חדש (או תכשיט, או מטפחת...) לכל רגל.

אני מכינה אוכל משובח במיוחד, עם פינוקים שאני לא מפרגנת סתם ככה.

אנחנו יושבים בנחת בסעודה, שרים, לומדים מדרשים שקשורים לחג...

וכל זה, למיטב ידיעתי (וכמובן שאני לא פוסקת הלכה), הרבה יותר מבוסס הלכתית מאשר סגולות למיניהן, שהן תוספת יפה, אבל לא עיקר הדין.

(ובכללי, אני תוהה אם זו רק אני או שזה באמת ככה: בשנים האחרונות יש פריחה מאוד גדולה של סגולות, שאני לא זוכרת מהעבר.

לא חושבת שבתור ילדה מישהי בסביבה שלי אפתה חלת מפתח, למשל.)

אבל מעבר להסכמה,

ברגע שהחג מגיע

תחושת הלחץ מהיום הזה גובר על הכל

אם מלמדים אותך כל השנים שנגיד בשבועות מתפללים על ילדים צדיקים

על בעל צדיק

על לימוד תורה ומצוות

ושצריך לנצל כל דקה

איך אפשר בכלל ללכת לישון עם ידיעה כזאת שבזמן שינה אני מפסידה דקות של תפילה????

אני פותחת סידור, רוצה להתפלל

ומרוב לחץ וחוסר פניות אני לא מסוגלת!!!!

לא מצליחה להוציא מילה מהפה

רק עסוקה ברצון להתפלל (מגלה לך בסוד שמרוב לחץ רצון והתארגנות אני פשוט לא מצליחה לעשות את זה)

וככה עובר לו חג שלם

ואם מדובר בחג שמחובר לשבת, אז השיעורים של המורה ליהדות מהתיכון מצלצלות לי באוזן,

יש שני ימים להרוויח תפילות - שני ימים!!!!!!

בעלי אומר לי כל הזמן את מה שאת כותבת

זה לא מטרת החג

בורא עולם בטוח לא רוצה אותי ככה..

אבל זה מה יש כרגע 😔😐🫢😡😓🥵

זה יהיה אצלך אחרת...

האמת שמאז שהתחתנתי אני חווה את החגים אחרת לגמרי!

פעם הייתי מנותקת ממש דווקא בגלל שהייתי אנטי מה שלימדו אותי

ואנטי כל הסגולות אז לא חוויתי את החגים בכלל

מאז החתונה בעלי כל חג עובר איתי בקטנה על משמעות היום 

ומסביר לי כמה צריך לשמוח ועל מה צריך לשמוח-

וקונה לי בגד ומתנות כי זה מצווה בשבילו...

ופתאום החג נהיה בעל משמעות אבל לא כבד מידי!

ממליצה לך ממש לשכוח ממה שלמדת ולבקש מבעלך שילמד אותך מהתחלה....

שעבודת ה' שלך היום בתור אשה נשואה ואמא שונה ממה שהיה לפני החתונה?

גם לי קשה עם זה שאני לא מספיקה להתפלל כמו שצריך, להגיד תהילים וללמוד על מהות החג, אבל אני אומרת לעצמי שזה מה שה' רוצה ממני עכשיו. עכשיו העבודה שלי היא לבשל לחג, לוודא שיש לילדים בגדים יפים ונקיים, לקחת את הילדים לבית הכנסת לשמוע את עשרת הדברות, להכין להם נשנושים כדי שיהיו בשקט ולא יפריעו, וזה התפקיד שלי כרגע, זה מה שה' רוצה. אם במקרה נשארו לי 10 דקות להתפלל זה בונוס

אבל ממש מרגישה את התיאור שלך.

לא יודעת אם יעזור, אבל אולי תחשבי על זה כסגולה לילדים צדיקים שאוהבים את התורה:

לשמוח מאוד בחג.

לספר להם בהתרגשות איך האוכל הטעים שהכנת נועד לכבד את החג ואת התורה, ואת מקווה שהוא ייתן להם כוח ללמוד (כל אחד לפי יכולתו...).

לשיר שירים שקשורים לשמחה בתורה, ולרקוד איתם.

להפוך את התורה והמצוות למשהו כיף ונחשק, שמחכים ומצפים לו.

(אני כותבת לך ומתחזקת בעצמי 😄 הלוואי שאזכה...)

יש הרבה שערים להגיע לילדים אוהבי תורה.

אפשר בתפילות, אפשר בסגולות, ואפשר בחינוך ובאווירה בבית.

את לא מוותרת על המטרה של הסגולה, את פשוט בוחרת בשער אחר לעבור דרכו.

למורה מהסמינר או לאמא שלך מתאים שער אחד, ולך מתאים שער אחר. הכל בסדר.

(ובכנות? אני בספק גדול אם השער של הסגולות הוא דרך המלך. השער של שמחה בחג הרבה יותר בסיסי ויסודי, למיטב ידיעתי. ברמב"ם, למשל, יש פירוט איך שמחים בחג, ואין מילה על סגולות. קטונתי מלקבוע סדרי עדיפויות, אבל יש מצב שאם את משקיעה בשמחת החג את זו שהולכת בדרך המלך, והמורה מהסמינר עם המתח הבלתי פוסק סביב הסגולות נמצאת בכלל באיזה שער צדדי...)

לשמוח בחג זה דאורייתא-

לסיים ספר תהילים ממש לא!

לקנות בגד לחג- כתוב בתורה

להתפלל זה דרבנן...

אז בטח שחשוב והכל אבל לא על חשבון הרוגע והשמחה!

בתור אחת שגדלה ככה...

רק תחשבי שיש תריג מצוות-

והעבירות שקשה לך איתם גם אם זה מאה... זה עדיין פחות משישית...

ובגדול כל יו"כ מתכפרים לך העוונות

והמצוות לא מתאפסות....

ותמיד היה לי חרדה נוראית מהמשיח.

אחרי החתונה בעלי היה המום מההשקפה המעוותת הזאת ועמל במשך שנים להוציא ממני את הפחדים.

והאמת שבתור אמאות לילדים אנחנו מלאות זכויות מעצם קיומנו.

אז אני ממש מבינה אותך@שושנושי

אגב- אני חייבת לציין שלמדתי הרבה דברים טובים מהסמינר אבל זה ספציפית היה נורא בעייתי

מלא דברים מעולים

אין מה לומר

אבל סביב נושא החגים ויהדות - משהו שם היה מעוות.

מזכיר לי את אחיין שלי בן שנתיים וחצי, סביב הפרשת שבוע של מצרים

שהכניסו תינוקים לקירות

הגננת סיפרה ותיארה את זה בגן

והילד היה בסיוטים!!!

נכון שפה מדובר בבנות בוגרות אבל עדיין - לא נעים.

אצלך בעלך עשה עבודה ולימד אותך, בעלי פחות בקטע של לבוא וללמד אותי

הוא סגנון אחר

בן אדם מתוק מושלם, שלא תטעו

פשוט לא האופי של לבוא ולשבת איתי על שיעורי יהדות

אנסה אולי לבקש ממנו,

נראה איך יגיב  

מסקרן ממש

צריכה אולי פשוט למצוא פודקאסט בנושא, יש לי מלא זמן בנסיעות 

לא כל בעל מסוגל להתחיל לנסות לשנות את ההשקפות האלו.

בעלי מלמד בישיבה גם הרבה השקפה אז זה חלק ממנו

הוא לא המחנכת שלך בסמינר

רק להסביר לך לפני כל חג על מהות החג

מה שטוב לשניכם!

מתחילת המלחמה מדברים שהמשיח מתקרב

והיו דיבורים שזו רק ההתחלה

ושיהיו הרבה ניסיונות והרבה בילבולים

ורק מי שיצליח להחזיק חזק ולהאמין למרות הכל אז רק הוא ישרוד ויזכה למשיח

ולא נעים לי, אבל בזמן שהסביבה מתחזקת, קונה שמלות משיח

אני בפחדים של מה יעלה בגורלנו ומה הדבר הבא ה' ישמור 

את סוחבת המון אשמה שלא לצורך.

והכי בלט לי שאין לך חשק לבעלך כשאת בהריון. הי יחסים עם הבעל הם לא חובה ואפילו לא מצווה (אולי טועה, אבל למרות שכך חינכו אותנו אני לא חושבת שזה מצווה מהתורה), יש לו מצווה לקיים מצוות עונה, כלמור, אם את רוצה הוא צריך להיות שם בשבילך.

תאהבי את עצמך כמו שאת. תסמכי על ה' שאוהב אותך יותר משאת יכולה לדמיין, בדיוק כמו שאת עכשיו.

הייתי המון זמן עם דימומים

סופסוף סיימנו עם זה

ואני כל-כך לא שם

כל-כך לא בקטע

אין לי כח וחשק לכלום

תקופת דכדוך כזאת של הריון

חום אימים

כבדות וכו'

גם אני ככה

וגמאני עם ייסורי מצפון בנושא...

למרות שזה לא אשמתי שאין לי חשק...

רק שאני לא זוכרת את הציטוט המדויק,

הרעיון הוא שכמו שלפני ה7 באוקטובר לא ידענו איזה אסון מצפה לנו,

ככה אנחנו לא יודעים כמה טוב עוד מחכה לנו.

כל פעם שאני מרגישה שנעתקו המילים, המחשבות, שאני מרגישה בחנק וללא מוצא,

אני נזכרת שאני גם לא יודעת כמה שפע, ברכה ושמחה עוד נזכה.

בע"ה.

היום יום ירושלים, נתעודד בכל הטוב שזכינו בע"ה, הקב"ה מסוגל להכל.

בדיוק למדתי עם הבת שלי על הקרב של יונתן ונושא הכלים שלו עם הפלישתים שהתאספו למלחמה עם ישראל. מתואר 30 אלף ברכב, 6 אךף פרשים, וכמות החיילים שלהם? עם עצום ורב. משהו בלתי ספיר.

ושאול והצבא שלו?

600 חיילים.

בקושי חרבות הצליחו להשיג.

הגיוני לצאת ככה למלחמה? לא הגיוני.

וגם הרבה יהודים הבינו את זה ופחדו וברחו להתחבא בחורים ובמערות.

ויונתן אומר לנושא כליו נעשה אות, אם ה' יתן את הפלשתים בידינו.

בשביל ה' זה לא קשה לנצח עם 600 איש את כל הצבא העצום והרב הזה.

איפה שנגמר השכל שמה מתחילה האמונה. והמצב לא הגיוני. ממש לא הגיוני.

וזה אומר דבר אחר. שה' איתנו פה יד ביד.

את רואה זוג עקבות אחד בחול? זה כי ה' נושא אותנו על כפיו. אנחנו לא רואים, לא מבינים. אבל מאמינים.

תודה לך על זה!!!

איזה אמא מדהימה שאת עם ההסברים לבת שלך

מדהים!!!

תודה רבה!!!!

באמת מרגישה במלחמה הזאת שיש אנשים שכל הזמן מושכים לשכל ואיך יכול להיות ואיך ככה ואיך ככה ואני גם אומרת שדווקא בגלל שזה לא ברור, זה מתנה, עכשיו לסמוך על ריבש"ע... הוא יכול הכל ואנחנו מצווים להאמין בזה! 

פתחתי את השרשור אתמול בלילה כשהרגשתי שאני כבר לא מסוגלת וממש רוממתן אותי ועזרתן לי.

תודה!

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

לק"י

אבל אם את לא יודעת בוודאות, אז לא כדאי לקחת סיכון.

אולי מוקד אחיות טלפוני ידעו לדייק אם צריך או לא.

אם לא היה כלום חוץ מהטיפה הזאת לא הייתי הולכת להיבדק בשבוע כזה (לא רוצה לקחת אחריות אבל ככ. אני הייתי עושה)

יתכן ותצטרכי אנטי D

וגם אם לא- הייתי הולכת להבדק

ולו רק בשל הרוגע ערב יו"כ.....

בשורות טובות

לי היה בול ככה בשבוע 37

הלכתי להיבדק ומסתבר שהייתי כבר פתיחה 5 וב"ה ילדתי מהר אבל הסתבר בדיעבד שהיתה היפרדות שלייה.

מאז שראיתי את הטיפת דם עד הלידה עבר פחות מיום. קצת יותר מחצי יום.

בקיצור לא להלחיץ ח"ו רק לספר מניסיון מה היה לי. הייתי הולכת להיבדק בהקדם.

אה ולשאול רב על יום כיפור ולקבל הוראה מרופא ורב. חשוב

כל דימום בהריון נבדקים

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)