חוץ משיגורים שיש מידי פעם?

אני עקרונית כמעט לא קוראת חדשות, זה מקשה עליי ועושה לי ממש רע

***

קוראת עכשיו, אמאלה איזה לחץ!!!

מממש נראה שיש הסלמה ביחס למה שהיה עד כה..

איזה עצוב וכואב זה 

ומעדיפה לא להסתכל גם עכשיו, אבל כן רוצה לדעת.

איכפת לך ליכתוב בקצרה מה קרא?

יותר שיגורים מהעבר

הרקטות יצרו שריפות שלא מצליחים להשתלט עליהם בינתיים

מאתמול יש כמה מוקדי שריפה בצפון

וכמה בתים נשרפו כבר בקריית שמונה

משהו כזה..

בנוסף, דו"צ הכריז אתמול על 4 חטופים כחללים שנרצחו בשבי..

כבר חודשים רבים שיורים עליהם, זה לא רק בימים האחרונים וזה מתגבר כל הזמן

יש כבר הרבה מאוד בתים ולולים שנהרסו ונשרפו, יש גם אנשים שנהרגו מהטילים שם

ביומיים האחרונים, בגלל החום, פרצו גם שרפות

אבל המצב שם לא פשוט כבר הרבה מאוד זמן

המצב שם ככ גרוע ואין שום פתרון באופק.

מדברים שתתחיל שם מלחמה בקרוב ואני כבר לא יודעת מה יותר מדאיג אותי.

אם כי נשמע שזו תהיה מלחמה ממש מאתגרת

לא יכולה לחשוב על זה יש לי אח בלחימה (במילואים, און אוף מתחילת המלחמה), זה כבר טו מאצ'

בגלל שכתבת על המשיח...

כי חבלי משיח

מלחמת גוג ומגוג

בינינו לא אשרוד את זה  

שמלחמת גוג ומגוג כבר היתה- השואה.

במושגים של אלפי שנים 80 שנה זה ממש סמוך.

ואני מתמקדת רק בטוב שיביא אתו המשיח, ומתעלמת מכל השאר...😉

וחבלי משיח אנחנו טועמים פה מלוא הכף, מאז 7/10 ועוד הרבה קודם.

משיח זה הדבר הכי טוב שיקרה לנו! ברמה האישית, לא רק הלאומית.

לפי רוב הדעות מלחמת גוג ומגוג כבר היתה, וחבלי משיח כבר שבענו די. הגיע הזמן לטוב האמיתי

אממממ, מה אני אגיד

האמת אתן צודקות

צרות יש מספיק

הכניסו לי כל-כך חזק בסמינר על החרדות סביב חבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג

שאני באמת לא מצליחה להאמין שאשרוד את זה

אתן לא מכירות אותי, אבל כמה מצוות יש לי שיכריעו את הכף? כמה עבירות יש (על אתמול שלא כיבדתי הכי בעולם את בעלי, על כל הפעמים האלה בהריון שאין לי חשק אליו, על אמא שלי שהזמיננ לשבת ומה לעשות שפשוט אין לי כח להתארח, על השיחה עם האיש צוות בעבודה שלא הייתה שיחה עניינית מקצועית נטו כמו שההלכה דורשת. על צניעות הבגדים, על לשון הרע שקרים לבנים על היחס לילד שלא תמיד מלא בסבלנות - כאילו, מבינות שאין לי שום זכויות לטוב הזה???? אז איך בדיוק אשרוד את זה??

אני האמת ממש מפחדת מהטוב הזה שיבוא,

כן זה נשמע מוזר

רוצה את הטוב הזה, הכי בעולם

אבל לצד זאת מתה מפחד

איזה מוזרה אני, יואוווו

כמובן מתפללת בכל רגע שמשיח יבוא, אתמול!!

אני יודעת שזה פגם אמוני,

נכון לרגע זה ל הצלחתי לםתור את זה 

כי ככה חונכת.

אבל זה פשוט עצוב שיש מקומות שמלמדים שמשיח זה משהו שצריך לפחד ממנו, להיות ראויים אליו, סוג של יום הדין כזה.

מעניין אותי, האם ככה כל הקשר שלך עם עצמך ועם ה'? את רואה את עצמך בתור בן אדם רע שחוטא, ואת ה' בתור שופט שרק מחפש איפה נכשלת?

אותי חינכו מגיל אפס שאני נשמה אלוקית ושה' הוא אבא שכל כך אוהב, מבין וחומל. ה' ברא לנו יצר טוב ויצר הרע, וזה טבעי שניפול ונקום. ה' לא כועס עלינו שאנחנו טועות, הוא ברא אותנו אנושיות ולא מושלמות. זה המסע שאנחנו צריכות לעבור פה, לטעות וללמוד מטעויות ולנסות להשתפר. אבל את טובה, את מנסה תמיד לעשות טוב וה' רואה את זה ומעריך את זה! כשמשיח יבוא רק נראה את זה בצורה גלויה, כמה שהמהות שלנו טובה וקדושה.

אומרים שאפילו רשעים מלאים מצוות כרימון. אז בטח שהמצוות שלך יכריעו את הכף לטובה. את שואלת כמה מצוות יש לך כבר? אני שואלת איזה עברות אמיתיות כבר יש לך. הדברים שתיארת נשמעים לי כמו מעידות קלות ואנושיות (שכולם בעולם הזה עושים אגב, אז את חושבת שאף אחד לא יהיה בעולם הבא?), לא איזה עברות שמקבלים עליהן עונש בבית דין.

וכמה זכויות יש לך! כל ארוחה שאת מבשלת, כל חיוך לילד, כביסות, כמה חסד! כל שיחת טלפון לאמא, ניקיון של הבית, ברכות, תפילות, כיסוי ראש. כל דקה את עושה מצווה. ברורררר לי שסך הזכויות שלך עולה על החובות.

חיבוק יקרה! תסתכלי על עצמך בעין טובה, כי ה' בוודאי מסתכל עליך בתור בת אהובה ויקרה שלו.

כן עצוב לומר

אבל סביב מעגל השנה אני מרגישה מאין תחושת לחץ פנימית כזאת

בחודש תשרי המצב מחמיר פי מליון

הלחץ הזה של יום הדין

הלחץ של להפוך להיות טוב יותר

לאסוף עוד זכויות

המעניין הוא שלא רק אני ככה, זה הגיע מהבית.

אמא שלי גם ככה

החל מראש חודש אלול מקפידה מאוד על דברים, מקפידה יותר על צניעות למשל

ז''א היה בבית מאין תחושה שיום הדין מגיע ולכן אנחנו חייבים להיות טובים יותר בקטע היסטריייייי

כנל גם בבית ספר

בתיכון

בסמינר

לפרט לך את כמות ההרצאות שקיבלנו לפני חגים?

לפני חנוכה על מעלת זאת חנוכה

לפני פורים (מה שהפך את החג הזה חתיכת סיוט שחייבים להסםיק אינספור תפילות וסגולות)

כנל שביעי של פסח

לג בעומר

שבועות וכו'

אני מאוד רוצה ליצור שינוי,

התפיסה הזו פוגעת בי בכל חג

בכל שבת מברכים

בכל ראש חודש

אלה פשוט עצבים שצפים ועולים כל פעם מחדש

ברור לי שזה לא מה שבורא עולם רוצה ממני

אבל ככה חונכתי, מה תעשי??????

איך אני משנה את זה?

את ההסתגלות שלי על החיים?

אני יודעת ורולה להאמין בלב שלם שבורא עולם רוצה בטובתט

אבל לצערי אני כל-כך בתוך התחושה ההפוכה שבורא עולם רק מחפש אותנו (שוב, תפיסה שגויה וכלל לא נכונה)

שכדי להיות ראויים אנחנו חייבים להיות לא פחות ממושלמים בעבודת ה' - דפקט בקיצור

אשמח ממש ממש לשמוע איך לשנות את זה

גם בעלי מתחרפן מזה כבר

כי הוא חווה את החגים אחרת לגמרי

רואה בזה הזדמנות להיות קרוב יותר לבוראו

אני עסוקה ברצון להתפלל (הפועל כמעט לא מספיקה)

עסוקה בסגולות ולחץ כזה בתוך הלב של מה יהיה??????

בסגנון שונה...

חגים זה כיף. והמעלה הרוחנית היא לחיוב לאת להרוס את החג.

בוחרים רק מנהגים משמחים שנהנים מהם..

זה לא הלכה... זה נתון לבחירתך...

בקיצור

הרבה לשמוע רבנים ותבניות מסגנונות פחות כאלו.

אין לי אפילו המלצות כי כל מי שאני מכירה הוא בסגנון שונה מתיאור שלך.

(אולי קשור לחרדי או דתי לאומי? למרות שבטוחה שיש גם חרדים לא כאלו)

מעגל השנה הוא משמח וממלא ולא להפך.

בהצלחה נשמה!!

שבעלך חווה את זה אחרת-

תבקשי ממנו שילמד אותך!!!

את יודעת איזה כיף זה ראש השנה מתוך שמחה?

תחשבי שהקב"ה נמצא כאן בשבילנו ואנחנו ממליכים אותו עלינו!

זה כל כך משמח!

יום כיפור- הוא מוחל לך על העוונות! את צמה- וה"מונה" של העבירות מתאפס!

זה מטורף!

כל הפחד ואימה שהכניסו לנו - חייב פורפורציות!!!

קודם כל להבין, ההודעה שמחי כתבה לך מעלפת

פשוט לקרוא אותה שוב ושוב ולהבין.

להבין שה׳ הוא לא גננת ושהוא טוב גמור ושהוא רוצה רק את הטוב בשבילך ושאת טובה ואהובה אצלו מאד

כמה שיותר לדבר לעצמך את זה

חוץ מזה ממליצה לך לשמוע שיעורים שמדברים מתוך הטוב

אני לא מכירה אותך אז לא יודעת מה הסגנון אבל יש מלא 

ואז כותבת שאין לך שום זכויות.

עכשיו תעשי הפוך:

תספרי כמה ברכות בירכת היום, נטלת ידיים, התפללת, שימחת את בעלך, טיפלת בילד שלך תכפילי בשבוע האחרון...

יש לך המוןןןןן זכויות!!!

כל כך המון שעוד ניגאל רק בזכותך!

גם אני חונכתי בבית יעקב...

וכל מה שאומרים (לפחות רוב) זה נכון, אבל זה לא הכל.

וכשאומרים לך חבלי משיח ורק מי שיחזיק חזק ישרוד, 

שוכחים לספר לך איך החיוך שלך בבוקר לשכנה הוא זה שעזר לך להחזיק בחבל....

והלוואי שהיינו סופרים את הזכויות שלנו כמו שאנחנו אלופים בלספור את הנפילות הקטנות האלה....

העניין הוא שאת הנפילות קל לספור- הזכויות הן אינסופיות אז זה בלתי ספיר...

כולנו יודעות כמה בדור שלנו קשה לשמור מצוות,

אז אחת כמוך היא נכס לעם שלנו!

בית יעקב

את גם חווית את זה ככה?

או שזה רק אצלי מרגיש ככה?

אחותי למדה בסמינר אחר בעיר אחרת וגם חווה את הדברים ככה

תוהה אם זה הבית ספר או המשפחה 

אצלי כיוונו אותי בבית מה לקחת ומה לסנן....

ועכשיו אוכלת אותה

אני אומרת לך, קשה לי!!!!

כל חג הפוך להיות טירוף סביב עניין התפילות הסגולות והמסוגלות של החג הזה לפעול ישועות

כמובן רמת ההספק שלי לא משהו, ואחר כך יש מצפון כזה שוואי לא הספקתי להתפלל כמעט ביום הגדול הזה

ולא הספקתי פעמיים ספר תהילים מהלילה לבוקר

ולא

ולא

ולא ולא ולא ולא

אם כי ממש 5הבתי את מה שכתבת,

צריכה לשנות כיוון מחשבה

להפסיק לחשוב כמה לא

אלא כמה כן

אם חושבת כמה כן, אז כן - יש זכויות

יש מצוות

לא תריג, אבל לפחות משתדלת

אני כותבת את זה והלב שלי מתמלא במאין תחושת רוגע..

אתחיל לשנן את זה לעצמי 

ביום טוב יש מצווה לשמוח.

אין מצווה לעשות סגולות, זה רק בונוס נחמד.

אם הסגולות יוצרות לחץ וצער, זה סותר את המהות של יום טוב.

אני אגלה לך סוד, וסליחה על הכפירה: אני לא עושה סגולות. לא מתפללת תפילות מיוחדות. לא גומרת את ספר התהילים פעמיים, וגם לא פעם אחת.

ביום טוב אני שמחה. אני קונה בגד חדש (או תכשיט, או מטפחת...) לכל רגל.

אני מכינה אוכל משובח במיוחד, עם פינוקים שאני לא מפרגנת סתם ככה.

אנחנו יושבים בנחת בסעודה, שרים, לומדים מדרשים שקשורים לחג...

וכל זה, למיטב ידיעתי (וכמובן שאני לא פוסקת הלכה), הרבה יותר מבוסס הלכתית מאשר סגולות למיניהן, שהן תוספת יפה, אבל לא עיקר הדין.

(ובכללי, אני תוהה אם זו רק אני או שזה באמת ככה: בשנים האחרונות יש פריחה מאוד גדולה של סגולות, שאני לא זוכרת מהעבר.

לא חושבת שבתור ילדה מישהי בסביבה שלי אפתה חלת מפתח, למשל.)

אבל מעבר להסכמה,

ברגע שהחג מגיע

תחושת הלחץ מהיום הזה גובר על הכל

אם מלמדים אותך כל השנים שנגיד בשבועות מתפללים על ילדים צדיקים

על בעל צדיק

על לימוד תורה ומצוות

ושצריך לנצל כל דקה

איך אפשר בכלל ללכת לישון עם ידיעה כזאת שבזמן שינה אני מפסידה דקות של תפילה????

אני פותחת סידור, רוצה להתפלל

ומרוב לחץ וחוסר פניות אני לא מסוגלת!!!!

לא מצליחה להוציא מילה מהפה

רק עסוקה ברצון להתפלל (מגלה לך בסוד שמרוב לחץ רצון והתארגנות אני פשוט לא מצליחה לעשות את זה)

וככה עובר לו חג שלם

ואם מדובר בחג שמחובר לשבת, אז השיעורים של המורה ליהדות מהתיכון מצלצלות לי באוזן,

יש שני ימים להרוויח תפילות - שני ימים!!!!!!

בעלי אומר לי כל הזמן את מה שאת כותבת

זה לא מטרת החג

בורא עולם בטוח לא רוצה אותי ככה..

אבל זה מה יש כרגע 😔😐🫢😡😓🥵

זה יהיה אצלך אחרת...

האמת שמאז שהתחתנתי אני חווה את החגים אחרת לגמרי!

פעם הייתי מנותקת ממש דווקא בגלל שהייתי אנטי מה שלימדו אותי

ואנטי כל הסגולות אז לא חוויתי את החגים בכלל

מאז החתונה בעלי כל חג עובר איתי בקטנה על משמעות היום 

ומסביר לי כמה צריך לשמוח ועל מה צריך לשמוח-

וקונה לי בגד ומתנות כי זה מצווה בשבילו...

ופתאום החג נהיה בעל משמעות אבל לא כבד מידי!

ממליצה לך ממש לשכוח ממה שלמדת ולבקש מבעלך שילמד אותך מהתחלה....

שעבודת ה' שלך היום בתור אשה נשואה ואמא שונה ממה שהיה לפני החתונה?

גם לי קשה עם זה שאני לא מספיקה להתפלל כמו שצריך, להגיד תהילים וללמוד על מהות החג, אבל אני אומרת לעצמי שזה מה שה' רוצה ממני עכשיו. עכשיו העבודה שלי היא לבשל לחג, לוודא שיש לילדים בגדים יפים ונקיים, לקחת את הילדים לבית הכנסת לשמוע את עשרת הדברות, להכין להם נשנושים כדי שיהיו בשקט ולא יפריעו, וזה התפקיד שלי כרגע, זה מה שה' רוצה. אם במקרה נשארו לי 10 דקות להתפלל זה בונוס

אבל ממש מרגישה את התיאור שלך.

לא יודעת אם יעזור, אבל אולי תחשבי על זה כסגולה לילדים צדיקים שאוהבים את התורה:

לשמוח מאוד בחג.

לספר להם בהתרגשות איך האוכל הטעים שהכנת נועד לכבד את החג ואת התורה, ואת מקווה שהוא ייתן להם כוח ללמוד (כל אחד לפי יכולתו...).

לשיר שירים שקשורים לשמחה בתורה, ולרקוד איתם.

להפוך את התורה והמצוות למשהו כיף ונחשק, שמחכים ומצפים לו.

(אני כותבת לך ומתחזקת בעצמי 😄 הלוואי שאזכה...)

יש הרבה שערים להגיע לילדים אוהבי תורה.

אפשר בתפילות, אפשר בסגולות, ואפשר בחינוך ובאווירה בבית.

את לא מוותרת על המטרה של הסגולה, את פשוט בוחרת בשער אחר לעבור דרכו.

למורה מהסמינר או לאמא שלך מתאים שער אחד, ולך מתאים שער אחר. הכל בסדר.

(ובכנות? אני בספק גדול אם השער של הסגולות הוא דרך המלך. השער של שמחה בחג הרבה יותר בסיסי ויסודי, למיטב ידיעתי. ברמב"ם, למשל, יש פירוט איך שמחים בחג, ואין מילה על סגולות. קטונתי מלקבוע סדרי עדיפויות, אבל יש מצב שאם את משקיעה בשמחת החג את זו שהולכת בדרך המלך, והמורה מהסמינר עם המתח הבלתי פוסק סביב הסגולות נמצאת בכלל באיזה שער צדדי...)

לשמוח בחג זה דאורייתא-

לסיים ספר תהילים ממש לא!

לקנות בגד לחג- כתוב בתורה

להתפלל זה דרבנן...

אז בטח שחשוב והכל אבל לא על חשבון הרוגע והשמחה!

בתור אחת שגדלה ככה...

רק תחשבי שיש תריג מצוות-

והעבירות שקשה לך איתם גם אם זה מאה... זה עדיין פחות משישית...

ובגדול כל יו"כ מתכפרים לך העוונות

והמצוות לא מתאפסות....

ותמיד היה לי חרדה נוראית מהמשיח.

אחרי החתונה בעלי היה המום מההשקפה המעוותת הזאת ועמל במשך שנים להוציא ממני את הפחדים.

והאמת שבתור אמאות לילדים אנחנו מלאות זכויות מעצם קיומנו.

אז אני ממש מבינה אותך@שושנושי

אגב- אני חייבת לציין שלמדתי הרבה דברים טובים מהסמינר אבל זה ספציפית היה נורא בעייתי

מלא דברים מעולים

אין מה לומר

אבל סביב נושא החגים ויהדות - משהו שם היה מעוות.

מזכיר לי את אחיין שלי בן שנתיים וחצי, סביב הפרשת שבוע של מצרים

שהכניסו תינוקים לקירות

הגננת סיפרה ותיארה את זה בגן

והילד היה בסיוטים!!!

נכון שפה מדובר בבנות בוגרות אבל עדיין - לא נעים.

אצלך בעלך עשה עבודה ולימד אותך, בעלי פחות בקטע של לבוא וללמד אותי

הוא סגנון אחר

בן אדם מתוק מושלם, שלא תטעו

פשוט לא האופי של לבוא ולשבת איתי על שיעורי יהדות

אנסה אולי לבקש ממנו,

נראה איך יגיב  

מסקרן ממש

צריכה אולי פשוט למצוא פודקאסט בנושא, יש לי מלא זמן בנסיעות 

לא כל בעל מסוגל להתחיל לנסות לשנות את ההשקפות האלו.

בעלי מלמד בישיבה גם הרבה השקפה אז זה חלק ממנו

הוא לא המחנכת שלך בסמינר

רק להסביר לך לפני כל חג על מהות החג

מה שטוב לשניכם!

מתחילת המלחמה מדברים שהמשיח מתקרב

והיו דיבורים שזו רק ההתחלה

ושיהיו הרבה ניסיונות והרבה בילבולים

ורק מי שיצליח להחזיק חזק ולהאמין למרות הכל אז רק הוא ישרוד ויזכה למשיח

ולא נעים לי, אבל בזמן שהסביבה מתחזקת, קונה שמלות משיח

אני בפחדים של מה יעלה בגורלנו ומה הדבר הבא ה' ישמור 

את סוחבת המון אשמה שלא לצורך.

והכי בלט לי שאין לך חשק לבעלך כשאת בהריון. הי יחסים עם הבעל הם לא חובה ואפילו לא מצווה (אולי טועה, אבל למרות שכך חינכו אותנו אני לא חושבת שזה מצווה מהתורה), יש לו מצווה לקיים מצוות עונה, כלמור, אם את רוצה הוא צריך להיות שם בשבילך.

תאהבי את עצמך כמו שאת. תסמכי על ה' שאוהב אותך יותר משאת יכולה לדמיין, בדיוק כמו שאת עכשיו.

הייתי המון זמן עם דימומים

סופסוף סיימנו עם זה

ואני כל-כך לא שם

כל-כך לא בקטע

אין לי כח וחשק לכלום

תקופת דכדוך כזאת של הריון

חום אימים

כבדות וכו'

גם אני ככה

וגמאני עם ייסורי מצפון בנושא...

למרות שזה לא אשמתי שאין לי חשק...

רק שאני לא זוכרת את הציטוט המדויק,

הרעיון הוא שכמו שלפני ה7 באוקטובר לא ידענו איזה אסון מצפה לנו,

ככה אנחנו לא יודעים כמה טוב עוד מחכה לנו.

כל פעם שאני מרגישה שנעתקו המילים, המחשבות, שאני מרגישה בחנק וללא מוצא,

אני נזכרת שאני גם לא יודעת כמה שפע, ברכה ושמחה עוד נזכה.

בע"ה.

היום יום ירושלים, נתעודד בכל הטוב שזכינו בע"ה, הקב"ה מסוגל להכל.

בדיוק למדתי עם הבת שלי על הקרב של יונתן ונושא הכלים שלו עם הפלישתים שהתאספו למלחמה עם ישראל. מתואר 30 אלף ברכב, 6 אךף פרשים, וכמות החיילים שלהם? עם עצום ורב. משהו בלתי ספיר.

ושאול והצבא שלו?

600 חיילים.

בקושי חרבות הצליחו להשיג.

הגיוני לצאת ככה למלחמה? לא הגיוני.

וגם הרבה יהודים הבינו את זה ופחדו וברחו להתחבא בחורים ובמערות.

ויונתן אומר לנושא כליו נעשה אות, אם ה' יתן את הפלשתים בידינו.

בשביל ה' זה לא קשה לנצח עם 600 איש את כל הצבא העצום והרב הזה.

איפה שנגמר השכל שמה מתחילה האמונה. והמצב לא הגיוני. ממש לא הגיוני.

וזה אומר דבר אחר. שה' איתנו פה יד ביד.

את רואה זוג עקבות אחד בחול? זה כי ה' נושא אותנו על כפיו. אנחנו לא רואים, לא מבינים. אבל מאמינים.

תודה לך על זה!!!

איזה אמא מדהימה שאת עם ההסברים לבת שלך

מדהים!!!

תודה רבה!!!!

באמת מרגישה במלחמה הזאת שיש אנשים שכל הזמן מושכים לשכל ואיך יכול להיות ואיך ככה ואיך ככה ואני גם אומרת שדווקא בגלל שזה לא ברור, זה מתנה, עכשיו לסמוך על ריבש"ע... הוא יכול הכל ואנחנו מצווים להאמין בזה! 

פתחתי את השרשור אתמול בלילה כשהרגשתי שאני כבר לא מסוגלת וממש רוממתן אותי ועזרתן לי.

תודה!

שזה הציוד שלו.

צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.

כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.

ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.

וממש להסתכל שאין חדשים.

יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.

אפשר אולי לרסס על הפתחים

אבל אם אין לכם בעלי חיים שמהם זה מגיע לא בטוח שיש צורך.

אני כל היום מחפשת מידע עליהם.

ניקיתי את כל הבית באקונומיקה, אבל הבנתי שזה רק נגד הבוגרים ולא הביצים

והם פיצייםםם

תפסתי אותם כשישבתי בנחת ואז קלטתי תזוזה פיצקית

אנחנו נפטרנו מהם בלי הדברה

לקח כמה סבבי ניקיון, חיפוש ומעיכה שלהם אחד אחד😬 והרבה לחץ שלי... אבל בסוף זה נגמר

איפה שאבת? ושטפת עם אקונומיקה את כל הבית והשארת לכמה זמן כמו שהמליצו?

ואיך קלטת אותם ? איפה היית מוצאת אותם לרוב,?

ואיזה פתחים לרסס? 

האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום

בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם

לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות

ולרוקן שואב לפח כל יום

לשטוף את הבית

לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה

לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה

בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה

אני רק כאן כדי להגיד

שלמרות שזה נראה סוף העולם

זה לא

לנו היה פשפשים

חשבתי שנצטרך לעבור דירה

באמת לא ראיתי מוצא

והייתי לפני אחרי ותוך כדי לידה

תכלס לא חזרנו הביתה תקופה והדברנו

אחרי ההדברה חיכינו שבוע

למרות שאמרו לנו שצריך לחכות 6 שעות רשמית

ובגלל שהיינו עם תינוק בן שבוע אמרו לנו לחכות יומיים

אני העדפתי לחכות שבוע

וזהו

לקח זמן להשתחרר מהחרדות

ועד עכשיו אני נבהלת מכל עקיצת יתוש

אבל תדעי שלכל דבר יש פתרון

הפסקתי עם זה בעקבות סיפורים על הדברה שפגעה בילדים

אין לי אומץ לקחת סיכון זה ממש רעל

כבר 10 שנים שאני אוזרת אומץ לכפכף גוקים רק לא להדביר

אבל פרעושיפ זה סיפור אחר הם פיצייייםם 😭

אפילו לא שבוע

יומיים

אולי אחרי ט' באב תחפשו משפחות שיוצאות לנופש כמה ימים, תבקשו להתארח בבית הריק שלהם ליומיים/ שלושה.

גם אם תצטרכי לנקות את הבית שלהם לפני ואחרי נשמע לי שווה את הרוגע מהחומרי הדברה.

ושבעלך ישטוף את הבית שלכם משאריות הדברה לפני שאת נכנסת.

תתייעצי עם מי שצריך, חבל להימנע מהדברה רק בגלל זה, אפשר לנהוג בבטיחות.

כשאתם חוזרים הביתה בימים הראשונים תשאירי חלון בבית פתוח קבוע, גם כשהמזגן דולק.

בלילה תשאירי בחדר של התינוק שיהיה מאוורר תמידית..

או עכברים שהם יכולים לחיות עליו

יכול להיות שהוא הביא איתו הרבה פשוט לעשות ניקיון ושטיפה יסודית להחליף מצעים ולהזיז שטיחים אם יש

הם לא יכולים להתרבות?

כדי לחיות ולהתרבות

אם אי אפשר לרסס אז באמת נקיון יסודי שטיפה שואב אבק החלפת מצעים

לשכניםם שלי היה כי היו להם עיזים

והם העיפו את העיזים ועדיין היה נראה שהם מתרבים

ברמה שהשכנים נדבקו

ועשו ניקיון יסודי כמה פעמים

קרציה יכולה לחיות זמן רב ולהתרבות על מיטות וספות למשל.

קרציות זה לא רק דבר לא נעים אלא גם מסוכן.

מאיר אריאל למשל מת כתוצאה מחיידק שעובר עם עקיצת קרציה.

ממש הייתי ממליצה לצאת מהבית ולהדביר.

ויפה שעה אחת קודם.

לא רצונית בבית, אמאלה ה' ישמור

למרות שאני בטוחה שזה מהשקית של המילואים, הבסיס נמצא בשמורת טבע עם חיות ה' ישמור כמו ספארי,

אם לא הייתי רואה את הראשון קופץ משם כנראה לא הייתח חושדת

היה לנו פעם במחסן (חתולה באה להמליט אצלנו 😐).

הרמתי הכל גבוה, ושפכתי מים עם אקונומיקה על הרצפה.

חיכיתי כמה שעות, גרפתי, ולא נשאר זכר.

אבל אולי בתוך הבית זה אחרת.

אולי 10 דקות זה נשאר ברצפה.

כי הצלחתי לתפוס פרעוש אחד והכנסתי למים עם סבון כלים והוא ישר מת, אז אקונומיקה יותר חזקה.

ובית זה באמת בעייתי

כי בעודני מנקה בסלון יכול להיות שבחדר הם חוגגים, וכשאני עוברת לחדר אז כבר יבש בסלון והם עוברים לשם.

אולי באמת עדיף להשאיר רטוב ואז לגרוף הכל.

אבל הבנתי שזה זמני כי זה רק נגד בוגרים לא ביצים

גם יש רהיטים שיותר כואב הלב אם ישהו באקונומיקה.

לא יודעת תוך כמה זמן הם מתים מאקונומיקה.

התייעצתי עם מדביר (שהוא גם חבר), פשוט עשיתי מה שהוא אמר.

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בשערי צדק

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת

למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.

צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

אבל כן גם בלי סיבה משמעותית כמו סכרת הריון.

לי רב פסק לא לצום בהנקה כי קשה לי בצומות, בלי סיבה רפואית אמיתית

או שיעורים? פעם ראשונה שומעת

לי פסקו שיעורים בכיפור בהנקה וזה קשה יותר מלצום, רק באלך לסיים את הבקבוק כבררר

וזה היה חודש בערך אחרי לידה, פעמיים..