ועם כל המילואים...

מגיע לך אות גבורה!!

מורגש ככ!!

תמשיכי את החצי השני בבבקשה

ותקשיבי עוד שאת כותבת בצורה מדהימה!!!!

והקטע הזה: 

"מחכה בתור- ופתאום בעלי מופיע עם מדים

אין לי מושג איך הוא עשה את זה... כולו מטונף ומסריח-- הכי חתיך שיש!"

כמעט עושה לבכות

טוב..  זה החלק המשעמם יחסית...

בעלי משתחרר

ההריון ממשיך בנעימים

מתחילים להתרגש

להבין שהחיים שלנו הולכים להשתנות

ערב פסח טירוף

אני לא עושה כלום בבית..  בעלי ואחיין שלו מתקתקים את הכל

אני בטירוף בעבודה לסגור את כל הקצוות

ולעשות חפיפה למי שצריך

יום חמישי לפני פסח- שולחת מהבית מיילים לכל הלקוחות שאני עובדת איתם עם דו"ח מצב, ומי מחליף אותי

משאירה הודעה אוטמטית במייל שיצאתי לחופשת לידה

יושבת אחה"צ עם הבוס לישור קו ומעדכנת אותו בכל פרויקט מה הסטטוס-

ויוצאת באופן רשמי לחופשת לידה!

מטיילים בחג בקטנה

אבל בעיקר נחים

יום חמישי- הפקק הרירי יוצא

תל"מ בשבת

יום ראשון- עובר התאריך- הריון עודף תקין

יום שני בערב- אני מתעצבנת על כל מי ומה שזז..

מתעצבנת על הציוד הצבאי של בעלי שמפוזר בכל הבית

על הבלגן

עליו (הוא נסיך אמיתי שאין דברים כאלה... ועדיין..)

מתחילה לסדר את הבית

הוא שוטף מיוזמתו כלים (זה קורה לעיתים מאוד רחוקות- לרוב שיש לו מצפון וצורך לפצות אותי והפעם הוא באמת לא עשה כלום)

הולכת לישון עצבנית

4 לפנות בוקר- מתעוררת.

יש לי תחושת בטן מוזרה והרגשה שכדאי מהר לקום מהמיטה

איך שאני נעמדת- ירידת מים

לרגע אני לא בטוחה... הולכת לשירותים

ומבינה שזו אכן ירידת מים

מעירה את בעלי מעדכנת אותו

אבל גם מודיעה לו שחוזרים לישון ומחכים לראות מה יתקדם

הוא חוזר לישון מהר. אני לא מצליחה להרדם

עוברת לסלון- הבית מבריק מאתמול אז פשוט יושבת על הספה ומנסה לנמנם

5:00 מתחילה להרגיש צירים לא סדירים

מבינה שכנראה צריך לדאוג לסידור לילדים

5:30 הנסיך שלי מתעורר- אומרת לו שכדאי לקרוא להורים שלו (אבל שיקחו את הזמן בלי לחץ)

מתחילה להכין לילדים קופסאות אוכל, בגדים,

את התיק לחוג כדורגל- כל מה שרק אפשר

6:30- שולחת אותו להתפלל עם הבטחה שאם קורה משו אני קוראת לו

7:00 ההורים שלו מגיעים, אני נכנסת להתקלח, רואה שהמי שפיר עם קצת דימום

מתחילה להבין שצריך לנסוע.

הילדים מתעוררים- רוצים שאנחנו ניקח אותם לגנים- אז בעלי עושה עם אמא שלו סיבוב- על הדרך מראה לה איפה הגנים ואיפה החוג כדורגל,

חוזר הביתה- ואנחנו יוצאים

מגיעים לבית חולים

הצירים מתחילים להצטופף- אבל לא נראה שאני בלידה

9:00  מיון יולדות- אין צירים סדירים

פתיחה 2.5, ראש גבוה

יש עוד זמן

היא שואלת אותי אם אני בטוחה שהיה ירידת מים ( כן) ומפנה אותי לאולטרסאונד והרופאה

מחכים בתור... שולחת את בעלי להביא לי משהו לאכול- מדי פעם יש צירים אבל חלש

12:00 נכנסים לרופאה (כבר אחרי אולטרסאונד... יש ריבוי מים למרות הירידת מים)

היא מאשרת שיש ירידת מים. הם דמיים ולכן יש חשש להתחלה של הפרדות שיליה

היא מבקשת שיכניסו אותי במידית לחדר לידה וממליצה על זירוז פיטוצין (וביי ביי ללידה בחדר טבעי)

היא מסבירה לי שהמטרה עכשיו היא לללדת לפני שתהיה הפרדות

חדר לידה... מוניטור (ביקשתי אלחוטי) פיטוצין במינון נמוך.

המיילדת ממליצה לנוח כל עוד זה אפשרי

היא מחשיכה את החדר- ואני נרדמת די מהר

מתעוררת ב14:00, הכל סבבה, יש צירים אבל סביר לגמרי, אני מבקשת מבעלי לשים מוזיקה

המיילדת מציעה לנו פילייליסט נחמד שיש להם - מסתבר שיש רמקולים מובנים בחדר לידה ואחלה פלייליסטים

14:40- הולכת לשירותים עם המוניטור

ומקלחת זריזה

כשיוצאת נכנסים מלא צוות- כולל רופאה בכירה

ואומרת שיש ירידות דופק

גם אני וגם המיילדת מסבירות לה שהייתי במקלחת וכנראה המוניטור לא ישב טוב

היא טוענת בנחרצות שזה לא קשור. נותנת נאום שהכי חשוב זה תינוק בריא וזה לא משנה באיזה צורה יולדים אבל בא ניתן לזה רבע שעה ונראה אם המוניטור תקין...

(על הדרך מתפתחת מיני שיחה שבקצב הזה אני יולדת לפני שקיעה ושזה אומר ברית ביום העצמאות... ואני זורקת לאוויר שזה סיפור, היא שואלת למה? ושזה לא שבת שאנשים לא נוסעים...  אני מסבירה לה שזה לגמרי יום חג אצלינו ושיש תפילה חגיגית על הבוקר והלל, והמוהל יהיה עסוק, והפקקים, ואיזה קייטרינג יבוא?

היא מופתעת שאנחנו מתייחסים ליום העצמאות כאל יום דתי וזורקת הערה על הדתיים והמדינה ולפחות יש משהו חיובי בדת..  אני מבינה שאני לא אוהבת אותה)

במקביל היא אומרת לבעלי להתחיל להוריד לי תכשיטים ולמיילדת- לשים קטטר

אני בלי אפידורל- המיילדת מתווכחת איתה

ומצליחה להוריד אותה מהקטטר לבנתיים

הבכירה יוצאת מהחדר- ואני מסתכלת על המיילדת- מה קורא פה????

היא באדישות מסבירה לי שהרופאה הבכירה בעד ניתוחים קיסריים..   היא ילדה את כל הילדים שלה בניתוחים מראש,

היא מגיעה פעם בשבועיים למשמרת בוקר והאסטרטגיה- היא למרוח את הזמן עד סיום המשמרת שלה שזה עוד רבע שעה וץ- קטן עלינו

ואומרת לי- תראי שעוד רבע שעה יגיע רופא אחר והכל ירגע.

והיא צודקת

חילופי משמרות - מגיע רופא חמוד ורגוע ואומר שאין שום ירידות דופק וחזלש

אבל כן צריך להגביר מינון של פיטוצין כי בכל זאת- עדיין יש חשש להיפרדות שליה

גם ככה הצירים כואבים

ואחרי שמגבירים את המינון זה כבר לראות כוכבים...

אני מבינה שהלידה המהירה והחלומית שלי כבר לא תהיה מנסה למשוך עוד קצת

אבל מחליטה שזה הזמן לאפידורל

מהרגע של ההחלטה ועד שמגיעה המרדימה (שזה בערך 5 דקות שמרגישות כמו נצח) אני מאבדת את כל היכולת להתמודד עם הצירים

והופכת למפלצת (מסרבת למיילדת לגעת בי ומבטיחה לה שאחרי אפידורל אני אסכים לכל מה שהיא רוצה... היא צוחקת שהיא רק רוצה להכין אותי לאפידורל ואני רואה אותה ואת בעלי מחליפים מבט בחיוך

ובעלי מסביר לה שאני אחזור להיות נחמדה אחרי האפידורל...

אפידורל מתחיל להשפיע- ואני לא מבינה למה חיכיתי עד עכשיו

מתקדמים לאט לאט

אם אני יולדת עד חמישה לשמונה- ברית ביום העצמאות

אני מוותרת על התענוג ומסכמת עם בעלי והמיילדת ששמונה זה אחלה...

19:00,

אני אומרת לבעלי שיביא לי מהר פח- שיש לי בחילה- ושניהם אח"כ מקיאה את נשמתי - אני יודעת מהלידות הקודמות שזה סימן שהתקדמנו

קוראת למיילדת - ואכן, פתיחה מלאה- אבל הראש עדיין גבוהה

לא רוצה לרדת

אני מספרת למיילדת שבלידה הראשונה היה op

היא אומרת שכל התסמינים אומרים שזה אכן op אבל לא מרגיש ככה בבדיקה פנימית

בהמלצת הרופא (החמוד) מתחילים לעשות כל מיני תרגילים שיעזרו לתינוק לרדת

באיזושהי שלה אני מוצאת את עצמי הפוכה המיטה באלכסון, הראש למטה- הרגליים למעלה במטרה להעלות את התינוק כדי שירד מחדש ויתברג נכון

עכשיו גם יש מים מקוניום

והרופא החמוד אומר שזה הזמן ללדת

אומרים לי ללחוץ

אני פועלת על אוטומט ועושה מה שאומרים לי

אני לא קולטת שאני יולדת... חושבת שאנחנו עדיין בשלב של לנסות להוריד אותו

עד שבעלי קולט שאני לא בעניים ואומר לי- את יולדת... הראש כבר חצי בחוץ

זה נותן לי את הכח

ועוד שתי לחיצות והוא בחוץ

השעה חמישה לתשע... אין ברית היום העצמאות

החלק השלישי עוד לא נגמר...

השליה לא יוצאת... אני מדממת

כל כמה דקות אומרים לי ללחוץ- אבל היא עדיין לא יוצאת- כל הזמן הזה הקטן עלי... ויונק

בזמן הזה- אני והרופא מנהלים מיני שיחה על השליה ועל תעשיית הקוסמטיקה

הוא אומר שהם מעבירים את השליות לקבורה

ואני שואלת אם יש קבר אחים לשליות?

(אנחנו יומיים אחרי יום השואה... וכנכדה לבוגרת אושוויץ זה נראה לי באותו הרגע שאלה הגיונית...  הרופא צוחק עלי על האסוציאציות שלי אבל מאשר שיש קבר אחיות לשליות)

בסוף אחרי לא מעט זמן- היא יוצאת- אבל לא שלמה

את החצי השני הרופא מוציא ידנית...

אני זורקת לחלל שהאסוציאציה שלי עכשיו שונה לחלוטין... הוא אומר לי שהוא חייב לדעת מה היא... בעלי ישר מבין ועונה שגדלתי במושב...  עכשיו גם הרופא מבין ואומר שאני חייבת לשנות את עולם האסוציאציות שלי...

אני חלשה מאוד... איבדתי דם

ואם החלום לפני הלידה היה ישר להתקלח- אני כבר לא שם, רק תנו לח לנוח

יש חילופי משמרת במחלקה אז נותנים לי לנוח עוד בחדר לידה

וכשמעלים אותנו למעלה- אני אומרת לבעלי שאני ממש מסוחררת ומבקשת שיביא לי משהו מתוק לשתות

לבנתיים אני על כסא גלגלים בחדר ילודים והקטנציק עובר בדיקות ראשוניות צמוד אלי

אני מתחילה לראות שחור

ואומרת לרופאת ילדים

כמה דקות אח"כ אני מתעוררת בחדר במחלקה

התעלפתי... אני שומעת את הקטנצ'יק בוכה מהחדר ליד והם מרגיעות אותי שהוא ממש בחדר ליד עם הרופאה- ושניהם אח"כ בעלי נכנס ואני שולחת אותו להיות עם הקטן (זה היה ממש כמה דק בודדות שהוא היה לבד עם הרופאה- ולי זה הרגיש יותר מידי)

האחיות שואלות אותי שוב אם אני בטוחה שאני רוצה ביות מלא (כן ) ושואלות את בעלי אם הוא נשאר ללילה (לא היה בתכנון... אבל לאור המצב- כן)

מתאוששת לאט לאט

אבל ההמוגלובין צונח בהתחלה 9.3

ואז 8.8

ובשפל הוא 8.3

אז משאירים אותי עוד לילה

וביום שישי בבוקר הנסיגה נפסקת והוא מתחיל לעלות

אני משתחררת הביתה!

(אבל החלק השלישי עוד לא נגמר... ככל הנראה אני עם שאריות שליה ונראה לאן זה הולך

אבל העיקר שהידיים מלאות והלב שמח ומלא בהודיה)

אני כל ההיריון עצבנית!!!!!!!🥵 חחחח

איזה סיפור לידה

כל ההתחלה

התהליך שלפני

הלחץ תוך כדי

איזה תהליך ומסע עברתם!!!ת

ועוד כל זה כשבעלך און אוף איתך

איזה קשה זה!!!

את פשוט אחת האלופות

באסה על החלומות ללידה שהיו ואינם..

בעז''ה מהיום שיהיה רק טוב תמיד

מלא נחת!!

באמת שעצרת לי תנשימה!!

את פשוט גיבורה מאחלת לך החלמה מהירה מהירה וגידול בנחת יהודית אמיתית

התאוששות קלה!!!

מצחיק שדלגת על החלק ששמו לך את האפידורל-

כתבת שהיא הגיעה, המרדימה, וכתבת שאת אחריי-

אצלי החלק עצמו של הזריקה פשוט 🥵🥵🥵

סיוט. אני רועדת מפחד נוראי. מפחדת כולי. מקווצת ומפחדת לזוז- וקופצת כשאני מרגישה..

אוף אפידורל זה סיוט

וגם בלי זה סיוט אז זו ברירת המחדל....

מזל טוב גדול! גידול נעים!

ולגבי השאריות- אני מאד ממליצה על היסטרוסקופיה במעייני הישועה אצל ד"ר מירב רז

ואיזה הזיה הרופאה הזאת!

קראתי בנשימה עצורה

את גיבורה

ושתהיה החלמה טובה🌸

איזה שמחה!!!

איזה סיפור מטורף!!!

אחותי

חתיכת סיפור יש לך!!!

כל רגע יותר מתח מקודמו...

איזה ניסים!!!!

מחכה ממש במתח לחלק ב....

אימלה איזה ניסים. סקרנית איך קראתם לקטן/ה אצרי כל הסיפור הזה.....

אני רק אגיד שאנחנו גרועים בשמות

וממש עם טעם שונה

בלידה של הבכור- נסגרנו על שם ב2:00 בלילה לפני הברית

הפעם התקדמנו ל1:00 בלילה

אבל מצאנו שם ששנינו מתחברים אליו... מסתדר עם השמות של שאר הילדים ומתקשר לרוח התקופה ולסיפור שלנו

לא סתם אומרים שרוח הקודש שורה על ההורים

מלכה שאת!!

בהצלחה עם השאריות, מבאס. 

הרבה נחת והחלמה שלמה

איזה מדהים! איזו לביאה!

ואיזה פתיחות מחשבתית והסתגלות למצב!!

אלופה אלופה אלופה!!!!🥰🥰🥰

איזו אלופה!!

ואת ממש כותבת יפההה

התאוששות קלה והרבה נחת!!!!

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

בהצלחה 

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.

@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.

התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

אבל זה של בנות.

באמת מחברות שונות הגודל ממש שונה, אבל נראה לי שגם הקטנים אצלנו יהיו קצת גדולים עליו. החברות הקטנות שיש לנו זה שרייבר ורדבק (עוד חצי שנה לדעתי הם כבר יהיו קטנים מדי לבן שנתיים וחצי שלנו)

הילדים שלי גם קטנטנים. ומידה 2-4 הרגיל לא התאים לחלקם.

לשרייבר יש מידות קטנות באופן כללי. התנסתי עם תחתוני בנות שלהם. לבת שלי היה מצוין! גם היתה במידות בגדים כמו הבן שלך.

ולבן קניתי משילב. התחתונים שלהם גם ממש קטנים (ויותר יקרים. ויותר יפים). גם ממליצה. 

אבל נראה לי שדי דומה.

אני מכינה בעיקר בשרי:

נקניקיות, קציצות בלי רוטב, חזה עוף, עוף

וגם צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים.

יש לי תבנית עמוקה שבה אני מכינה עוף ותפוחי אדמה, כתחליף לתנור.

יש מגש של טיגון באוויר חם, שבו אני מכינה צ'יפס ונקנקיות.

ויגש של גריל, שבו אני מכינה קציצות וחזה עוף.

נראות לי דומות.

אני מכינה בזה גם שניצלים ושניצל דג, בתוכנית של air fry, לא יוצא ממש כמו מטוגן אבל אם שמים שמן מתחת ומעל יוצא טוב.

על רשת גריל עושים המבורגרים, שיפודים וכו', מוכנים בבית או קנויים, וגם סתם חזה עוף עם קצת תבלינים. אוהבת גם' לשרוף' בזה תפוחי אדמה שלמים או בטטות חצויות לשניים, יוצא כמו ממדורה אם את יודעת למה הכוונה.

גם סתם לחמם דברים מהמקרר, על תוכנית reheat יוצא ממש טעים, נניח שניצל יוצא קריספי.

בתכנית אייר פרי- מכינה שניצלים שיוצאים פגז (צריך להתיז עליהם שמן משני הצדדים), מחממת אוכל (מרגיש טרי) ואפשר גם ירקות ופרגיות.

בתכנית גריל- שמה פרגיות ונקניקיות, חושבת שבתכנית של מדיום.

השימוש העיקרי שלי בו הוא לחימום אוכל- זה יוצא טעים ברמות! 

שכותבת המון על השימוש שלה בנינג'ה גריל..

@המקורית

אנחנו מתלבטים אם לקנות נינג'ה גריל אבל יהיה צפוף לשים גם וגם...

משפחה עם עוד מעט 7 נפשות בעז"ה

עושה אוכל די פשוט, תבנית אחת כל פעם

בעיקר מנסה להבין אם יש גודל של נינג'ה מומלץ שיכול להכיל תבנית עוף גדולה עם תפוחי אדמה או שקטן מדיי?

ואם יש עוד דברים חוץ מהגודל שנפסיד אם נעבור לניגג'ה במקום לתנור....?

כשאני מכינה לכל המשפחה אני עושה 2 נגלות או בתנור בתבנית גדולה..

לעצמי מכינה שם המון! 

כי אנחנו כרגע רק 3 נפשות,

אבל מבחינת שימוש - אצלי הנינג'ה מחליפה לגמרי תנור בשרי!! אני מכינה בה ההההכככללללל

עוף וירקות, תפוא, מוסקה, שיפודים, על האש, שניצלים, צ'יפס, רולים, מה שבאלך.

יש בזה כלכך הרבה אופציות ועובד כל-כך מהר ומצוין שמבחינת השימוש נטו זה שיא המשתלם, לדעתי ומניסיוני

נראלי אני אבקש מהם אחוזים על שיווק🤭

שלנו רק מפסח..

אז אנחנו עוד צריכים ללמוד איך לנצל אותו. אבל מאז שיש לנו אותו התנור הבשרי לא עבד אפילו פעם אחת (משפחה של 8 נפשות).

ציפס בפסח (לא אןכלים קטניות. אז הכנו כמעט כל יום והרבה) היה הרבה יותר מהיר איתו מאשר בתנןר. ככה שבארוחה יכולנו לעשות 2 נגלות כדי שיספיק לכולם.

תפוא כמו של מדורה, מאוד אוהבים פה. לוקח הרבה פחות מבתנור.

שניצל תירס כנל.

ירקות כנל.

השאר עוד לא יודעת. בנתיים שניצלים ועוף עשינו בסיר. מניחה שזה גם מהיר יותר מתנור. ככה אומרים.  

מכינה בו בשרים, ירקות, אופה והשוס - הוא מחמם אוכל למצב שהוא טעים כאילו עכשיו הכינו אותו.

אבל יש לי דגם אחר האמת

מכל מקום, זה נורא תלוי מה אוכלים בדכ. אני למשל לא מכינה בו שניצלים/ חצילים ואצלי הוא לא מחליף טיגון אבל אני מתחזקת (מנסה לפחות😅) תפריט תזונתי מסוים שממש מקל עליי להשתמש בו

אני משתמשת בתכניות reheat, grill, bake, roast בעיקר.

שעועית ירוקה,  אנטיפסטי,  נקניקיות צ'יפס המבורגר סטייק, עוף, תפוחי אדמה, עראייס, דגים,שניצלים, לביבות, קציצות טונה

מקצר זמנים ממש!

רק כשאני מכינה עוף לכל המשפחה אני משתמשת בתנור הבשרי..

או רוצה לפרט מה הכללים?

שלנו חדש ובנתיים משמש בעיקר לציפס ותפו"א.

עשיתי גם חציל שלם אבל נראה לי היה אפשר לעשות אותו טוב יותר.

עוף, דגים, שעועית ירוקה, קציצות אשמח לדעת איך לעשות.

יש לנו את הדגם מקס פרו נראה לי. 

וזה הרבה ניסוי וטעייה, להבין את המכשיר..

שניצלים מצפה כרגיל, מרססת ספרי שמן על כל צד ועל תוכנית אייר פרי ל13-16 דקות תלוי בעובי של השניצל (יותר ארוך מטיגון אבל היתרון מבחינתי שזה לא דורש השגחה צמודה כמו טיגון ויותר בריא)

שעועית ירוקה עושה גם על אפיה וגם אייר פריי. שמה קפוא מהשקית, שמן זית ומלח (אפשר גם קצת רוטב סויה ושומשום אם זה באפיה) ל10 דקות.

אנטיפסטי-חותכת את כל הירקות שיש לי במקרר (גזר קישוא בצל סגול, בצל רגיל, שום, בטטה גמבה שעועית, ברוקולי וכרובית.. או חלק כל פעם) לגודל אחיד, מתבלת

על אפייה או אייר פריי. הזמן מאוד משתנה לפי הגודל של הירקות. מרבע שעה עד 35 דקות בערך. כדאי לערבב באמצע

עוף על אפיה עם רוטב שאוהבת/פירורים כמו שניצל ל35 דקות פלוס (תלוי בכמות של העוף, זה בד"כ מכינה בתנור כי מכינה כמות גדולה. כשעושה רק לעצמי רבע עוף אז כחצי שעה..)

דגים עם רוטב שאוהבת/עשבי תיבול על אפייה לרבע שעה 20 דקות..

מה בעצם היתרון של הנינג'ה בהנחה שיש לי בבית תנור בשרי, פלנצ'ה איכותית ואפילו גריל גז בחצר?

מה היתרון שלו?

צ'יפס בתנור לוקח שעה לפחות על החום הכי גבוה, בנינג'ה לוקח לי 17 דקות... וזה הרבה היה יותר טעים.

אין לי גריל גז.. אבל את הפלנצה מסרתי אחרי שקניתי את הנינג'ה כי כבר לא היה לי בו שימוש 

בנינג'ה אנחנו עושים סתם ככה כנפיים וקבבים לבן שלי כשהוא רוצה, סטייקים פה ושם, המבורגרים. לא צריך לצאת, וזה זריז מאוד.

אני משתמשת בו הרבה אבל האמת שקניתי לצורך ספציפי, של טיגון ללא שמן. בלי זה לא יודעת אם הייתי ממליצה, זה תופס מקום על השיש

איפה מאחסנים???
זה מכשיר ממש ענק לא? 
ומבינה שהוא לא מכיל הרבה (הפלסטיקה מסביב יותר תופסת מקום)?
מצד שני, מבינה שהוא מהיר, וניתן להכין בפחות שמן.
יש עוד חסרונות או יתרונות?

בפינה נסתרת. וחוץ ממנו יש לי רק קומקום על השיש

אם הייתי צריכה להכניס ולהוציא מהארון, סביר להניח שלא הייתי קונה/ משתמשת כמו עכשיו

כדי שהוא יעבוד שם? או שאת מוציאה?

כי ארון המיקרוגל שלי ממש לא יכול להכיל נינגה פתוח למשל

הארון בגודל סטנדרט

והנינג'ה נפתח כמעט רובו אז לא מפריע לשימוש בו

וגם שמנו תאורה בפנים

סביר? או שלוקח הרבה זמן שכבר לא שווה את הבישול המהיר?...

וגם את הרשת, אז זה ממש בקטנה

לאמא שלי אין מדיח וכן, לא סבבה לנקות אותו. התבניות שלו כבדות

ממליצה לשים נייר אפייה על התבנית בכל הכנה בו, זה מצמצם את הלכלוך 

קודם כל חיבוק זה קשה ממש.

דבר שני- מה שלי הכי עזר:

1. הייתי ממש רזה וחטובה כי בלי פחמימות זה מרזה ממש.

2. להוריד פחמימות כמה שרק אפשר.

לקנות ירקות שווים, עלים, נבטים.

חלבונים שאוהבת.

להכין לעצמך סלטים שווים עם אגוזים וכו.

3. לפנק את עצמך באוכל פחמימתי שאת אוהבת בגרסה קיטוגנית.

לי יש חולשה לפיצות- הכנצי לי פיצה מבצק כריבית, מקמח חומוס, יש מלא ברשת.

לכל אירוע תגיעי עם משהו מתוק שווה בתיק- עוגה מקמח שקדים בלי סוכר- יש מתכונים ברשת.

במקום סוכר אני שמתי בננה.

וממש להקפיד ולהתמיד כי זה ממש ממש חשוב.

תבדקי עם דיאטנית שנותנים מהקופה איפה את כן יכולה להתפנק- במבה, לי היה מותר מידי פעם גלידה עם אחוזי שומן גבוהים.

ושוב חיבוק. מי שעברה מבינה. 

מה שעזר לי זה ההבנה שתכלס אם אני לא אקפיד אני אשכרה מסכנת את התינוק שלי.

וגם להפך- כשאני מקפידה אני שומרת על התינוק שלי!!! אין יותר מספק ומחזק מזה.

לא יכולתי לשאת את המחשבה שהתינוק שלי יסבול בגלל שלא הצלחתי להתגבר על שוקולד או כל חשק אחר.

זה פשוט לא פייר עבורו..... מגיע לו לקבל הזדמנות לחיים בריאים וטובים- כמו שגם אני קיבלתי כשהייתי תינוקת.

בונוס נוסף ולא פחות שווה

סיימתי את ההריון יפה חתיכה ורזה.

הייתי נראת מליון דולר ביום שילדתי. וכמובן גם אחרי. (למרות שאני משמינה הרבה בהנקה- אגב רק הורמונלי לדעתי, לא משנה מה אןכלת- הפעם זה לא היה ככ נורא כמו תמיד).

והאמת זה היה כיף ברמות.

בהצלחה רבה וחיבוק.

בכיתי את חיי כשאמרו לי שצריכה להקפיד על תזונת סכרת ולא לאכול שוקולד.... וכל כך רציתיייי וזה היה רגע לפני פורים... פשוט בכיתי בלי סוף.

דווקא חשוב גם לאכול פחמימות. כבר לא זוכרת למה אבל הדיאטנית ככה הסבירה לי.

ממליצה ללכת לדיאטנית שתבנה לך תפריט.

ובעיקר להתכונן יום מראש- מה אני אוכל מחר.

לי זה ממש עזר.

חוץ מזה- שפע של ירקות מכל הסוגים והמינים. לא להתקמצן בכלל.

זה נשמע שהוא קטנטן ממש ואתם ממש בהתחלה, נכון?

תני לכם זמן. הרבה זמן ובנחת. אתם תלמדו אחד את השני, הוא יגדל וזה כבר יהיה הרבה פחות אינטנסיבי...

אימהות זה למידה והתפתחות כל הזמן, פשוט תני לזה לקרות בטבעי... לא צריך להיות בלחץ, בטח לא בשלב כל כך התחלתי של האימהות🩷

זו תקופה מעורבבת ומבלבלת אחרי כל לידה, לא רק אחרי לידה ראשונה. אבל בלידה ראשונה פי כמה, כי הכול חדש לחלוטין.

זה הזמן שלך לישון בכל פעם שאפשר, לבקש שיכינו לך אוכל טוב ולא לחשוב בכלל מחשבות מעמיקות.

בעוד חודש-חודשיים, כשקצת תתאוששי, תתחילי לחשוב יותר על מהות האימהות. יכול להיות שזה כבר יגיע לך באופן טבעי

אני תמיד מסתכלת על הפיצים האלה וחושבת לעצמי, מה הוא יודע שאני לא? מאיפה באת? מה אתה זוכר משם?

קטנטן כזה, תלוי כל כך, שייך לעולם אחר...כמעט רק נשמה, בגוף הקטנטן הזה שתלוי בי כל כך...

תחשבי שיש נשמה חדשה בעולם

שזוכה להגיע לזוג ידיים אוהבות, מכבדות, שרוצות בטובתה

יש זוג אנשים בעולם שמוכנים להיות ערים בלילה וגמורים ביום, ולרוץ לסופר פארם מאה פעם, ולהחזיק על רגל אחת עם הפנים לצפון מערב כי רק ככה הוא נרגע, שכל יישותם רוצה את טובתו, שאהבתם אליו תלך ותגדל ותעמיק.

תחשבי על זה שהחוויה שלו מהעולם היא אתם, הגישה הכי ראשונית שלו לעולם - היא אתם.

ואם כואב לו יש מי שיחבק, ואם הוא בוכה יש מי שמנסה להבין למה, והוא מחובק ומנושק ומנוקה ומלבישים אותו, והוא שומע את הלב שלכם.

זה מאד סזיפי, וגם בלידה הרביעית שלי הרגשתי את מה שאת מתארת

אבל יותר ויותר מצליחה להפנים שלא צריך דברי תורה גדולים

את נוגעת בנשמה חדשה בעולם הזה, את בוראת לה דרך הסתכלות בריאה לעולם הזה, איפה יש נס גדול כזה?

ואחרי כל זה, אני רק אומר שבחופשת לידה, בטח בשלב שלך, אני אמנם מרגישה וחושבת דברים כאלה, אבל גם דברים אחרים לגמרי - חוסר אונים זה כל כך הגיוני בהתחלה, בטח בהתחלה ראשונה וענקית כזאת. ולא לדעת מה הוא רוצה - הוא לא יודע לדבר, ואת רוצה לדעת, ולא תמיד את יכולה. את יכולה לעשות את מה שביכולתך.

ואני גם קוטרית על כאבים ועל עייפות, כי הנשמה המיוחדת הזאת הגיעה דרך הגוף שלי, הזה ממש, שעשה את הבלתי ייאמן אמנם אבל הגב כואב ואני עייפה ורעבהההה ומותשת וחסרת אונים...

בקיצור

בליל של תחושות

הגיוניות מאד והגיוניות פחות

תהיו יחד, זה העיקר, ומזל טוב ענק

בזמן הזה הגיוני בהחלט להיות כל היום סביבו, הטיפול מאוד מאוד אינטנסיבי. בהמשך זה נרגע ונהיה קל יותר וגם כיף יותר כי הוא גדל ומתקשר.

עכשיו זה הזמן לישון הרבה, להתפנק, לתת לעצמך קצת זמן שקט כשמתאפשר, ולנשנש ולהסניף את התינוק מדי פעם😍

התקופה הזאת עוברת מהר ממש ומתגעגעים אליה אחר כך🙂 אבל במקביל היא גם יכולה להיות ממש לא קלה, בטח בילד ראשון. כל מה שאת מרגישה זה בסדר, תשתדלי לא להיכנס למצפון על מה שאת עדיין לא מצליחה איתו. אימהות זה תהליך ארוך שלא נגמר אף פעם🙂

ממש מה שהייתי צריכה לשמוע

אני דומעת כאן מהתרגשות או ההורמונים לא יודעת

אבל ממש מילים שבמקום. תודה לכן ממש!!

להנות מהזמן איתו, להתענג על הרגע....

משם כבר מגיע תחושת המשמעות..

אני חושבת שבגיל הקטן הטיפול מצד אחד הוא מאוד טכני להאכיל, לחתל, לקלח להלביש

מצד שני מאוד חשוב גם לתינוק וגם לך קשר רגשי של לדבר אליו ולהיות קרובה אליו.

ומצד שלישי הוא עדיין לא נותן לך משוב מעבר לבכי.

לי אישית בגיל יותר גדול כשגדלו פתאום נפל האסימון עד כמה אמא היא משמעותית לילדים 

כמה שידעתי קודם, רק כשהילדים גדלו חילחלה לי ההבנה.

בייחוד שנראה שאינן עושות דבר".

בעיני ספר חובה לכל אמא (אני קראתי בהריון)

לגבי נוכחות- אני רואה שמה שהכי עוזר לי זה פשוט לחשוב: זה חד פעמי, לא יהיה לי את זה שוב. איתו, ואולי גם לא יהיה לי עוד ילדים (כרגע עם שניים ואין תוכניות לעוד מבחינתי)

את ממש לא שם כרגע

כל מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לדאוג לצרכים החיוניים של התינוק, ולאכול ולישון טוב בעצמך

לא מעבר בעיניי

איך אפשר לחשוב על רוחניות כשאת גמורה מעייפות? עליי זה היה גדול ממש. הכי קרוב לזה אצלי היה להתפעל מהפלא הזה של אדם חדש בעולם שיצא מהגוף שלי, הפלא של ההנקה, ולנשנש קצת את הדבר החמוד הזה, אבל זה קרה בשלב יותר מאוחר.

הטיפול האינטנסיבי הזה, הנתינה הזו, בונה את הקשר שלך אליו וזו האמהות כרגע

חיבוק♥️

אין זכרונות קונקרטיים

הוא לא יזכור כשיגדול שהרמת אותו, שקילחת אותו, שקמת אליו בלילה, שדיברת אליו וכו' וכו'.

אז מה נשאר מכל זה?

התחושה הבסיסית של הקשר הבטוח,

הצרכים שלי נענים

יש מי שדואג לי ומטפל בי ויודע מה לעשות

יש מישהו שנמצא איתי כל הזמן ומשגיח ושומר עלי.

אני יכול להיות רגוע, אני פנוי ללמוד את העולם

לחקור, להבשיל.

ילדים שזוכים להיקשרות בטוחה בינקותם, יגדלו בסבירות גבוהה לנהל קשרים בטוחחם ובריאים במערכות היחסים השונות שלהם, בדגש על קשר זוגי.

כשאת מרגיעה כשבוכה, מאכילה כשרעב, מרדימה כשעייף - את בונה לו דפוס היקשרות בריא. אנשים משלמים במיטב כספם לפסיכולוג כדי לשנות דפוסי היקשרות. ואת מעצבת לו מפש בריאה מלכתחילה.

זה באמת נכון, הטיפול בעולל קטן וחסר ישע יכול להיות תקופה שכל יום נראה זהה לקודמו ,וזה באמת יכול להצטייר כמשהו משעמם או מונוטוני שחוזר על עצמו כל יום...

אבל קודם כל שתדעי שמתקופה לתקופה זה משתנה.

יש את התקופה ההתחלתית שהם ממש גורים קטנים שאפילו לא מצליחים ממש לראות כמו שצריך ועד מרחק מסוים, יש את השלב שהם כבר לא שולחים "סתם חיוך" שהתפלק אלא ממש מזהים אותך ואת בעלך ומחייכים , יותר מאוחר התהפכות ראשונה ,זחילה, למצוץ אצבעות, להתגלגל מצחוק, להתחיל טעימות, לעמוד פעם ראשונה, להגיד מילה ראשונה, וכן הלאה.

כל תקופה וכל חלק בגידול משמעותי גם לך וגם לו. למעשה בעיני זו התקופה הכי יפה וחמקמקה של תינוק חדש, והיא עוברת ככ מהר, שלא תביני איך כבר הסתיימה "חופשת " הלידה.

במהלך הימים שעוברים את בונה איתו קשר,הוא מתרגל אלייך ואת אליו, קשר שנרקם לוקח זמן, תני לכם את הזמן הזה ביחד ,מגיע לכם אותו. וזה זמן שלא יחזור שוב,תהני כל עוד אפשר. לגבי המהות הרוחנית ,

תנסי לא לחשוב על מה יהיה ומה היה, ומתי ,תני לרגע שלכם להיות. גם אם הוא משעמם וגם אם כל יום נראה אותו דבר.

את נבחרת להיות האמא שלו מכל האמהות, תבטחי בעצמך שאת יודעת יותר מכולם מה הכי נכון וטוב עבורו . תסמכי על תחושות הבטן שלך.

לגדל ילדים זה מאוד אינטנסיבי, תובעני, לפעמים מרגיש כאילו אנחנו כמעט ומבטלות את עצמינו לגמרי.

אבל בסוף ההשקעה משתלמת . האהבה חוזרת אלייך בענק. התחושה שאני מקימה את הקן שלי ומשקיעה בו מניות ,מביאה את הבן או הבת שלי לחינוך של תורה ומצוות ,ללכת בדרך השם, זאת שליחות. וכן זה אומר שלפעמים בתחילת הדרך, הדרך לא קלה וכיפית והכל ורוד. לא,זה מסע של בניה גם שלך, וגם של בעלך, של הבנות של שניכם יחד, של הילד/ים שלכם. הילד הראשון מלמד כל כך הרבה, עליו עושים את כל הטעויות האפשריות . בכלל כל ילד מלמד אותנו דברים על עצמינו, ומשמשים הרבה כמראה כדי שנראה את הטעויות שלנו, את הפיספוסים שלנו ,את החוזקות והחולשות שלנו. לזמן יש הכי הרבה משמעות. תסתכלי על זה כמו על השקעה, בהתחלה את צריכה לשים סכום רציני וקצת להיחנק , אבל אחרי תקופה יש תשואה ושווה כל שקל. זורע צדקות צומח ישועות.  יהי רצון שתמצאי ותראי איזה שליחות מדהימה קיבלת ושתדעי איך להוציא ממנה את המירב בשבילך .

שתדעי שזה טבעי. את נשמעת אמא מאד מסורה ואכפתית, אז אני בטוחה שאת דואגת לו מספיק. המחשבות שלך הן טבעיות ויותר נפוצות דווקא אצל אמהות מסורות מאד ואכפתיות מאד שלא רוצות לטעות ולפספס, אז שתדעי שהכל בסדר. הוא לא צריך את המענה בשניה שמתחיל לבכות, לפעמים קורה שאת מתעכבת רגע, לפעמים יש אילוצים, אבל העובדה שהוא יודע שאם הוא בוכה את נענית לו זה העיקר. ממה שאת כותבת נשמע שאת ממש שם בשבילו,,אז גם אם מדי פעם יש חריג והוא יחכה יותר זה לא משהו שיעשה לו רע.

להבין את הסימנים זה משהו שבא עם הזמן. לכל ילד סימנים משלו, שבועיים זה עוד מוקדם, אבל את תראי שתוך כמה שבועות את תדעי איזה בכי זה רעב ואיזה לא, מתי כואבת לו הבטן ומתי סתם צריך חיבוק או מוצץ.

וגם חוסר האונים טבעי. תמיד קשה לנו לראות מישהו בסביבה שלנו מתמודד עם קושי כשאין איך לעזור לו. גם בין מבוגרים. עם ילד שבאחריותך זה קשה כפליים. הדבר שהכי יעזור לו בזה זה חיבוק.

מצד שני, זה לא את, זה הפורמט - להיות עם ילד שבוכה מכאבי בטן במשך כמה זמן יכול להטריף את הדעת וכל מה שתרצי יהיה רק שקט.

וחכן תמיד כדאי לדאוג למלאי מבוגרים שיכולים להחזיק אותו לכמה דקות שבהן את הולכת לחדר אחר ושומעת שקטטטטטטט כדי לחזור אליו עם כוחות מחודשים.

מזדהה מאד עם אין משמעות לזמן ואין זמן לכלום. הכי חשוב לצאת מהבית. עדיף לפגוש אנשים אבל גם אם לא העיקר לצאת. תעשי לך זמן ביום, כל יום, שאת מתלבשת ויוצאת איתו לסיבוב אפילו הכי קטן ברחוב מסביב לבית. במנשא או עגלה, מה שנוח לכם. אבל אחהצ בזמן שיש אור וכבר לא חם בטירוף, פשוט לצאת לנשום אויר ולראות את האור בחוץ. זה מחזיר לחיים.

אני גם ממליצה על הספר מה אמהות עושות שהמליצו לך למעלה, וגם על מלידה עד גיל שנה. הראשון שלי רצה רק ידיים והמשך חודשים הייתי יושבת מחזיקה אותו ביד אחת, מושבתת ממטלות בית, ומחזיקה ספר ביד השניה, זה מה שהשאיר אותי שפויה 😅

שזה מה שבראש שלך שבועיים אחרי לידה ראשונה

אני הייתי רק בהלם ממה שנפל עליי ואיך יכול להיות שהתינוקת הזאת יצאה ממני😅

בכל מקרה עכשיו זה הזמן שלך ושל הבייבי להתאושש מהלידה

לאכול טוב לישון טוב ולנוח הרבה

כל מה שהוא צריך זה את אמא שלו לידו

וככל שתתחזקי יותר ותנוחי ותתני לעצמך להתאושש ככה יהיה לו טוב

הביטחון מגיע לאט עם הניסיון

את לומדת להכיר אותו

וזה בסדר אם לא תמיד מבינים למה הוא בוכה או מה מציק לו

וככל שהוא גדל הוא גם מתקשר יותר ומחייך ומקשקש

וככה גם נהיה חיבור יותר גדול 

ומלא מלא מזל טוב

ממה שידוע לי..

אמרו לי בת בשבוע 13 וצדקו..

אמרו 80%, ואחר כך זה היה המין השני.

לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע, נראה לי יותר מאוחר....

לא בשקיפות, באו"ס רגיל

הרופא אמר בת וצדק

אבל לאחותי אמרו בן בשלב מוקדם לא יודעת איזה שבוע בדיוק וטעו (והיא לא בדקה שוב ככה שהופתעה בלידה חחח)

ופעם שלישית טעו

רופא אחר, לא יודעת אם קשור

בשקיפות הוא היה בן

בסקירה היא כבר היתה בת