שלא בדיוק ברור לי לאיזו אלימות את מתכוונת.

כשאדם עובר על החוק, התפקיד של המשטרה זה לאכוך את החוק.

לפעמים אכיפת חוק היא דבר לא נעים, זה נכון. במידה ושוטרים חורגים מהתפקיד שלהם או מפעית יותר מידי כוח, זה צריך להיבדק. אבל כל המקרים האחרונים שבהם היו תלונות על אלימות של שוטרים, בסופו של דבר זה היה במקרה שאנשים עברו על החוק והשוטרים הגיעו כדי לעשות סדר. יכול להיות שנעשתה גם הפעלת כוח שלא לצורך, אבל זה נעשה במסגרת אכיפה מול עבריינים (כן, גם חוסמי כבישים, וגם אלו שעולים לשטח צבאי שלא כחוק).

אז בהתחשב בכל זה, אם אדם שומר חוק ולא מגיע למקומות שבהם אסור לו להיות, אני עדיין מרגישה בטוחה. אני לא רואה אף סיבה ששוטר יעצור מישהו בדרך, ויפעיל עליו אלימות סתם ככה, וגם לא שמעתי טענות לזה.

אז אני לגמרי מרגישה בטוחה ורגועה להמשיך ולהגיד לילדים שלי שלשוטרים יש תפקיד מאוד חשוב במדינת ישראל, והם אחראים לשמור על הסדר ולפעול נגד מי שלא שומר על החוקים והכללים

שוטר עובר מיונים ומבחנים, עובר אימונים ובוחר לעבוד עבודה לא פשוטה, עם שכר לא מספיק הולם ועם תדמית גרועה מטעויות של שוטרים אחרים או התנהלות שגויה של מפקדים שלו.

אני מאד מעריכה שוטרים, יודעת שהם עובדים קשה יותר מרוב האנשים והם בחזית באופן יומיומי, גם לפני המלחמה והם יהיו גם אחריה. זה מה שאני מעבירה לילדים שלי.

לגבי נניח הסיפור עם הילד שנזרק על ראשו, ברור שיש פה טעות של שיקול דעת לשוטר (שנמצא באמצע הפגנה סוערת נגד גיוס בזמן שמתחוללת מלחמה בכמה חזיתות ויכול להיות שזה מסעיר אותו נפשית ומשפיע על שיקול דעתו כי שוטר הוא עדין בשר ודם עם תחושות רגילות) אבל הטעות הראשונית והגדולה יותר היא של ההורה, שהרשה או אמר לילד להיות באמצע כביש באמצע הפגנה וסיכן אותו.

לא כדאי ללכת שולל אחרי פרסומים בתקשורת, גם בנוגע לשוטרים, רובם המוחלט עובדים מעולים ומסורים, גם להם מותר לטעות והטעויות שלהם לא אמורות לצבוע את כל עבודתם בשחור.

אני באופן אישי מעריכה אותם מאוד ומכירה רבים כאלו גם בחיי האישיים.

יחד עם זאת יש מיעוט שמנצלים את כוחם מתוך שחיתות, אדנות או לחץ.

דמאס פקדה הוכה ללא סיבה, ללא איום על השוטר וללא קינטור.

אהוביה סנדק נהרג לאחר במהלך מרדף משטרתי (מוצדק כנראה, אני לא נכנסת לזה) והשוטרים הכחישו שהפגיעה נוצרה כתוצאה מהתנגשות הניידת במכונית וטענו שהרכב בה היה אהוביה התהפך.

נערות שהיו בהתנתקות (במהלך מחאה צודקת, אותנטית ולא אלימה ברובה) מעידות שעל מנת למנוע את מעשיהן ולעצור אותן שוטרים שלחו ידי לאיברי מינן והחזה שלהן ומשם הרימו אותן. יש בנות שהצליחו לדבר על הנושא רק שנים רבות אח"כ.

מחקרים בארץ מדברים על כך שחרדים, אתיופים ומתנחלים הם הנפגעים ביותר על ידי שוטרים.

האם אלו האוכלוסיות האלימות ביותר באוכלוסיה?

האם מתנחלים הם אנשים פורעי חוק יותר מאוכלוסיות אחרות בארץ.

מתנחלים בכללי, ולא רק נוער הגבעות, אגב.

בכלל אלימות משטרתית היא מושג בכל בעולם וגם בארצנו הקטנה.

בארהב ידועה אלימות חריגה יותר של שוטרים כלפי כהי עור. נסי לקרוא על מחאות ג'ורג' פלויד.  

אני באופן אישי מכירה חרדי שעבר ליד הפגנה של הפלג הירושלמי (הוא אינו משתייך לפלג) והוכה בבורטליות ללא סיבה או התראה של השוטר.

אומנם זה איננו מיעוט שמעיד על הכלל.

גם במלחמה יש שוטרים שעשו עבודת קודש, בדיוק כמו שמטפלות רבות עושות עבודת קודש.

אבל כמו שיש מעט מטפלות אלימות, שחוקות, עייפות שמכות או מוציאות את העצבים שלהן על ילדים,המציאות מעידה שיש גם שוטרים כאלו.

אפשר להגיד אנחנו במדינת ישראל.

ברוך ה' שיש לנו משטרה משל עצמנו ולא של הצאר.

אבל יש לנו גם בית משפט משל עצמו וצבא משל עצמנו וגם שם יש מקום להכניס בדק בית ויראת שמיים.

לגבי קבוצות מוחלשות, הם מוחלשות בכל מקום, השוטרים לא חושבים עליהם דברים יותר גרועים מאדם רגיל, הם פשוט בעמדת חיכוך מתמדת איתם ולכן זה יוצא גם בפעולות אלימות.

ומה שמעיד על השחיתות היא שהרוצחים לא נענשו...

נתקלתי ביותר מידי שוטרים מושחתים

לא מהתקשורת או משהו שדווקא מאדירה אותם

מספר המפגשים הבודד שלי עם שוטרים לא אמור להיות כל כך טראומתי.

אם כל מפגש שלי עם שוטר או שוטרת היה מזעזע אז מה ההיגיון שנפלתי על האחוזון??

את משליכה על כל המשטרה.

זה לא נכון לוגית. המשטרה מכילה יותר מ30,000 שוטרים, אי אפשר לשפוט את כולם ע״ס היכרות עם בודדים.

לא יודעת מה היה מהות המפגש, מתוך הדברים שכתבת בעבר פה, די ברור שיש לך אישו עם כוחות הבטחון.

אוכלוסיות אחרות חסינות נגד זה  ואם קורה מקרה נדיר ישר למח"ש.

עם זאת אין קשר לילדים שלך והם לא צריכים לפחד משוטרים. הם שומרים על החוק 

על החוק, לא צריך לצפות לחסדים.

הטענות לאלימות נשמעות מכל מיני צדדים, ממש לא רק מחרדים.

פשוט לצערי כל אחד רואה רק מה שקרוב לליבו וחושב שכולם רק נגדו.

האמת כנראה היא שאכיפת החוק היא דבר נצרך, גם אם לא נעים. לעיתים בשביל לאכוף את החוק צריך להפעיל כוח, גם אם זה לא "מצטלם" טוב. כמו כל אדם שניתנת לו סמכות, חייב להיות מנגנון שמבקר שאין שימוש לרעה בכוח. לצערנו יש מקרים שבהם כנראה יש שימוש לא תקין בכוח שניתן לשוטרים, זה לרוב קורה במהלך של פינוי הפגנה או התקהלות לא חוקית, שבה הקהל לא מוכן להתפנות וכדי לשמור על הסדר השוטרים צריכים להפעיל כוח. התמונות שנראה הן לא נעימות, אבל קשה באמת להבין את התמונה הכוללת כי לא היינו בכל האירוע. הדברים באלו נעשים בכל מיני מקרים, וממש לא רק כלפי הציבור החרדי.

הדבר הכי גרוע למדינת ישראל, זה מצב שבו החוק לא ייאכף. או שלאוכלוסייה כזו או אחרת יינתן פטור מחוק ולאחרים לא. 

גם מי שעובר על החוק מגיע לו משפט צדק

השוטר הוא לא שופט ולא תליין ואם לא נשקפת סכנה אסור לו להשתמש באלימות כזו

זה תופעה כללית של אלימות יתר בריסון הפגנות.

ויש אוכלוסיות כמו האוכלוסיה האתיופית שסובלים מהם גם בלי להיות אלימים/להשתתף בהפגנות. 

זמן, ילדים חרדים זרקו לנו אבנים על הרכב כי היה עליו דגל. הם היו קבוצה גדולה, קפצו לכביש ועיכבו מכוניות. סביבם היו מבוגרים ואף אחד לא אמר כלום.

עכשיו ברור, אני מכירה את כל האמירות על מיעוט וכו' אז לא מכלילה.

אבל כשהתקשרנו למשטרה, הם די נפנפו אותנו. אם יש נזק - אפשר לבוא להגיש תלונה. והם כמובן ממש לא שלחו ניידת לאיזור.

מה אני מבינה מזה?

שכל אחד רוצה מה שהוא רוצה לראות

יש במדינה הזו כשלים

יש העלמת עין מהפרות חוק לפעמים

ובמקרים אחרים יש אכיפה מוגזמת

אבל כל אחד רואה רק כשזו נוגע אליו, ומוחה על עוול רק כשזה קרוב אליו

ולכן אנחנו לא מתקדמים לשום מקום, כי אף אחד לא מנסה לתקן, אלא רק לדאוג שלקבוצה שלו יהיה נוח.

בלי להסתכל בצורה אמיתית וכנה על בעיות מכאן או מכאן

תראי מה קורה בפינויים של גבעות או בהפגנות של נערי גבעות.

תשאלי נער גבעות אחד איך היה לו במעצר רגיל ולא רק בשב"כ...

ראיתי לפני כמה שבועות סירטון של שוטר מכה ומעקם ידיים לנער שהפגין בהפגנה שניסתה לעצור את משאיות הסיוע לעזה, וזה עד עכשיו לא יוצא לי מהראש.

הברוטאליות והאכזריות שבה הוא המשיך להתעלל בו למרות שאנשים לייד ניסו לעצור אותו... מזעזע...

לא יודעת מה לאמר לך. ברור לי שלא כל השוטרים כאלו ואני מאוד מקווה שעל כל מיקרה כזה מוגשת תלונה ושהשוטר מטופל.

לא הייתי לוקחת את זה לפחד משוטרים. אני מניחה שרוב מיקרי האלימות הם בהפגנות שלא תואמו מראש ולא היתה הסכמה לבצע אותם.

ילדים מקבלים הכל שחור לבן ולא צריך לסבך אותם.

בסוף להגיד שהשוטר דואג לנו זה לא שקר.

את יכולה להסביר שיש חוקים במדינה בשביל לשמור עלינו והשוטרים עוזרים לנו לשמור על החוקים. 

המורכבוצ של זה היא שלי מול עצמי.

אני בדכ לא בקטע לומר להם משהו שלא מאמינה בו 🤷🏻‍♀️

והניסוח הזה יותר מוצלח מאשר דואג לנו או שומר עלינו. תודה!

במיוחד שהשוטר כאן כדי לאכוף חוק,

גם אם החוק הזה נוגד את ההלכה...

לא כל החוקים הם חוקים לפי תורת ה'

לכמות המשימות הבלתי נתפשת,

לכמות ההקרבה והצלת חיים.

וכן, לרוב שוטרים מתמודדים עם עבריינים ומחבלים, יומם ולילה, ואלימות זה שם המשחק.

שוטרים בקהילה לא עושים את זה בד"כ ולכן הם פחות מחוספסים וגלים אנושיות רבה.

אתמול הייתי בריקודגלים בירושלים, שזאת משימה נפיצה, לא רק מבחינת מזרח ירושלים, אלא בכלל שמירת הסדר הציבורי, שמירה על נתיב הרכבת פתוח וכו'

והשוטרים כולם כולל כולם, תפקדו מדהים.

הייתי באיזה סיטואציה שנוצר פקק (חסמו את הירידה לכותל בגלל מגבלת כמות- לקח מאסון מירון)

והיו אלפים שרצו לרדת,

אנחנו רצינו כבר לחזור ונוצר פקק אנשים.

הייתי עם עגלה וארבעה ילדים,

השוטרים דיברו והסבירו ממש יפה לצועדים שיפתחו מעבר יציאה אחרת אם אנשים לא יצאו, הצליחו לפלס איזה מעבר צר,

השוטר הרים לי את העגלה ופילס לי יציאה ועזב אותנו רק כשחזרתי את הקטן לעגלה בבטחה.

בהמשך חסמו איזה מעבר נגיש, ולא שמנו לב,

עד שגילינו הכל היה חסום,

השוטר בלי לחשוב פעמיים הרים לנו את כל הציוד מעבר לחסימה, שלא נצטרך לעשות עיקוף גדול,

בלי שביקשתי עזרה בכלל.

וזה אחרי שעות על גבי שעות בחום, בעומס, ובלי לראות שקל נוסף על אירועים יוצאי דופן.

אבא שלי מתנדב במגב ואח שלי היה ביחידה מובחרת של המשטרה במחוז ירושלים, מה שאומר שכל סיפור מזרח ירושלים והא הבית זה על היחידה שלו, כל תקופות המתיחות הביטחונית עשה הגל מאהבה ודאגה לעם,

מה ששבר אותו הנה כמות ההפגנות הבלתי הגיונית שהיה צריך לאבטח/ לפזר בשנה שעברה.

התובנה שלי (ולא רק שלי)

שכל ההתיכנות של משטרה בכל ממשל, זה שהאזרחים מבינים שהחוק ואכיפת החוק זה לטובתם.

כלומר אם רבע מהאזרחים יחשבו שלגיטימי לגנוב, כל משטרה שבעולם לא תצליח להתמודד עם זה,

אבל אם 90% מהציבור לא גונב, אז משטרה טובה, תוכל להתמודד עם 10% הפרה.

הבעיה בישראל, שחוץ מאכיפת חוק פלילי המשטרה צריכה לתת מענה לאתגר הלאומני,

אז בכלל כשיש אווירה שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה (הרמת חסימת כבישים אפילו)

אז המערך קורס וצריך להשתמש יותר באלימות.

אם אנחנו רומים לחיות במדינה בבטחה ובהרגשה שהמשטרה שומרת עלינו,

צריך לדאוג שרוב מוחלט של הציבור ישמור על החוק גם כשהוא חושב אידיאולוגית שצריך לשרוף את המדינה.

(ובעיקרון לילדים קטנים לא צריך להיות מפגש עם המשטרה אלא במצב חירום שההורים לא יכולים לתת מענה, ואז ברור שהשוטרים ידאגו להם אז מבחינה חינוכית ברור שאומר לילדים שהשוטרים הם טובים ודואגים לנו)

גם התלבטות אצלי, במיוחד שהילדים שלי ראו פעם שוטר עוצר את אחד הקרובים שלנו בצורה בוטה ולא מתחשבת, וגם על לא עול בכפו

בעיה.

אבל הוא לא תמיד צדיק...

והמון פעמים טועה...

כשגדלתי ונתקלתי מקרוב בכמה מקרי אלימות קשים

(בעיקר מאז רצח אהוביה)

איבדתי כל אהדה לגוף הזה כגוף,

שוטרים בודדים אנושיים קיימים,

אבל בתור אישה בוגרת אין לי סימפטיה לגוף הזה. אני מכבדת ושומרת חוק והכל ובכל זאת...

או שהסטטיסטיקה עובדת רק כלפי מעצר יהודים?

מעצר זה לא נעים ולא צריך להיות "אנושי".

אנושי זה כשמישהו טעה בדרך או ילד הלך לאיבוד.

יש בעיה בחלוקת התפקידים בין מי שמתעסק עם אירועים של שמירת הסדר הציבורי האזרחי לבין מי שמתעסק בפשיעה לאומנית, ויש מקרים שמופעל כח לא נכון מתוך הרגל,

אבל כל הסיבוך הזה כי מצב במשטרה רע מאוד בגלל התנאים (כלומר חוסר התנאים)

וכמות התקנים החסרה.

במקום לשחוק את הלגיטימציה של המשטרה צריך לחזק אותה באנשים יראי שמים ולהכניס כח רענן וערכי שיידע לבצע את ההפרדה הנכונה,

בדיוק כמו השינוי שהציונות הדתית עשתה בתפקידי לחימה בצבא למרות הגירוש, ולא הפקירה את הזירה בגלל משבר אמון במערכת.

(שלא יובן לא נכון, יש אנשים ערכיים מאוד שמתאימים לשליחות גם בציבורים אחרים)

אבל כשעוצרים מחבלים שרצחו עם גרזן יהודים,

ונותנים להם סיגריה- 

ואז כשעוצרים מישהו שאני מכירה מקרוב, 

ועוצרים אותו לבירור כי אולייי הוא עשה משהו שכמובן לא מתקרב לרצח אלא יותר לגזענות

ולא נותנים לו לשתות, להשתין ובטח שלא סיגריה..

אז....

הם חלק מתורת החקירה כדי להוציא מודיעין.

עושים דברים הרבה יותר 'בעיתיים' כדי להוציא מידע מנחקרים על פשעים לאומניים

יש גם זכויות לנחקרים, ולפעמים תיק יכול ליפול בגלל בירוקרטיה למרות שברור שהנחקר אשם. וברור שלפעמים נעשות גם עוולות. בכל מקום שיש בו גורם אנושי, ייתכנו טעויות. זה הרבה דקויות 

אני מרגישה שיש פה בשרשור עצימת עיניים לאכיפה הברננית שקיימת. וזה כואב לי...

הרבה פעמים הם לוקחים את העמדת כח שלהם ומשתמשים בה לרעה, ואני לא מסכימה עם הדרך הבוטה והאלימה שקיימת אצל חלקם

(ולהגיד שהם באים לעשות את עבודתם במקרה של עבירה על החוק זה יפה מאוד וגם נכון, אבל זה גם להתעלם מהבעייתיות בצד השני)

מפתיע אותי לשמוע דעות כאלו מנשים שנמצאות כאן.

לצערי נחשפתי לסרטונים מזעזעים של שוטרים מכים באלימות מחרידה ילדים וזקנים (חובשי כיפות מכל הסוגים). (לא משהו שמראים בתקשורת)

ומהצד השני, אנשים שורפים כבישים, משבשים את הסדר בכל המדינה, פורצים בכוח לבית ראש הממשלה (!!!) ועוד. ובמקרה הכי קיצוני ישפריצו עליהם קצת בואש..

אני לא בעד הפרת חוק משום סוג. אבל חשוב לי למחות על חוסר השוויון המשווע שקיים במדינה שלנו במה שקשור לשמירה על הסדר הציבורי.

זה לא אומר שהמשטרה אשמה בכל הבעיות והמחלוקות של הציבור. הם נמצאים תמיד בחזית וצריכים לשמור על החוק והסדר בתנאים לא תנאים.

להסתכל על שוטרים בצורה עקומה בגלל אי שוויון באכיפה, זה להיות בצד של הפושעים.

אני בצד של החוק, של האנשים שמסכנים את עצמם למען הציבור. ציבור שחלקו עברייני ומקשה על החיים במדינה ויש את החלק שאינם עבריינים אך עסוקים במדידה מתמדת של השוויון שמקבלים עבריינים זה מול זה ומשחירים את המשטרה, אלו כפויי טובה.

שיא הטינופת של המדינה בבתי המשפט, במשטרה ובאקדמיה. אכיפה בררנית. עמדות רדיקליות שמונעות רק מפוליטיקה ושנאה.

אני מתכוונת לראשים של הגופים הללו, ובהחלט כשזה הראש אז כל ההתנהלות עקומה.

אין לי ספק שברמת השוטר הקטן יש המון שוטרים טובי לב שהם שליחים לטהר את המקום הזה. אבל אין לי טיפת אמון בגוף הזה. רק ההפך. 

נקווה שבן גביר יצליח לאט לעשות שינוי

השוטרים שבנקודת "חיכוך" עם הציבור בזמנים "מאתגרים" הם מיעוט של כל השוטרים,

וגם מתוכם רק מיעוט קטן הוא המראות ה"קשים" שמראים בתקשורת.

אני הייתי מספרת לילדים סיפורים אמיתיים שבהם נתקלתי בשוטרים טובים.

ומסבירה להם שכמו בכל דבר במדינה- התקשורת מבליטה את הרוע שהוא שולי וזניח,ולכן חשוב לא ליפול בפח הזה.

כותבת לך כמה סיפורים שראיתי בעצמי ,אבל בטח גם את נתקלת בהרבה כאלה.

שכנה שברחה מהבית בגלל אלימות, באה בבקר לאסוף דברים מהבית יחד עם שוטרת עדינה ורגישה מאד מאד, הלכה איתה בחמלה,קנתה לה אוכל,לא הפסיקה להרגיע ,לעודד,לתמוך - (פרט שולי- השכנה היתה חרדית,והשוטרת לא דתיה).

שוטרים שראו אשה עם ילד עם צרכים מיוחדים ברחוב שהילד קצת "התפרע" - עצרו לידה,הזמינו אותם לניידת,ולקחו אותם עד לבית.

שוטרים שבאו לדירה שנשרפה- לקחו על עצמם כפרוייקט אישי לשקם אותה- אספו כסף לקנות ריהוט חדש, בשעות הפנויות שלהם באו לסייד.

הסיפורים האלה מאד  ריגשו אותי כשראיתי אותם,

וגרמו לי להעריך מאד את השוטרים במדינתנו.

ושכחתי לכתוב על השוטרים הרבים שמסרו נפשם בשמחת תורה, זה ממש לא השוטרים כמו שמנסים להציג לנו בתקשורת!

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

משימות כתיבה שיש להן משמעות.

נניח שיכתוב פתק נחת לאח שבגן.

או רשימת קניות על המקרר.

או ימלא לעצמו טבלה של מערכת.

העיקר שהכתיבה שלו תועיל במשהו למישהו, ולא תהיה סתם תרגול מעיק.

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

והבית להשלים זה מאוד מאוד קשה לו.

מודה שלא לוחצת על זה, רואה שהוא מבין את החומר, וגם כותבת לו לפעמים את התשובות.

בחופש כן ביקשתי ממנו לכתוב שלוש שורות של כל אות כל יום, אבל לא הצלחנו להתמיד.

הוא אוהב לכתוב כדאי מבקשת ממנו לכתוב מה כל אחד רוצה ארוחת ערב, או רשימת קניות .

חוץ מזה, אם אני יושבת לידם ומציירת מספר או סרטון הוא גם נהנה ומתרגל

עד שהוא יהיה מבוגר.

כבר היום אנשים מקליטים הרבה יותר מפעם

וגם אם צריך תמלול עושים המרה של אודיו לטקסט.

מתי פעם אחרונה את החזקת כלי כתיבה?

אפילו פתקים רושמים בנייד.

גם הקלדה כבר לא ממש יהיה בה צורך בעוד כמה שנים.

בשביל מיומנות בסיסית בכתיבה לא צריך לכתוב הרבה.

אבל זה לא קרה. עדיין כותבים פתק לילדים בבוקר, רשימת קניות על המקרר ועוד. מאוד קשה לו שהכתיבה שלו מסורבלת ולא ברורה

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

אנצל את זה כדי להודות לך ממש

מבחינתי את הצלת נפש. ולי הצלת את הלב כי לא הייתי שורדת עוד מקרה...

היית שליחה מושלמת ועזרת לי מאוד ששיתפת אותי כי המקרה שלך היה זהה לשלי וזה שכנע אותי שאני חייבת להפסיק וככה עשיתי.

המון המון המון תודה לך. אין לי באמת איך להודות את באמת מלאך שהופיע בזמן המושלם

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו

מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם

דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.

אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!

יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך

(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )

המון הצלחה!

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)

מאחלת לכולכן הריונות טובים וקלים ושליחים טובים תמיד,

אבל לצערי לא תבין אותי מי שלא חוותה מה שחוויתי.

חוסר רגישות ואטימות לפרוטוקולים

ותמיד מחדש התנגדתי לויגינלי במיון אבל הלחיצו ואיימו שלא יתנו מכתב שחרור, היה מאוד לא נעים.

אז אני נמנעת מללכת מלכתחילה, גם ככה אין באמת מה לעשות בשבוע כזה.

נותר לי רק לשתות הרבה מים ולהחמיר עם המנוחה, וכמובן להתפלל לנס כי רק ה' יכול לעזור לי באמת וברחמים ובלי טעויות.

מכסים אנטיביוטית.

באמת מצער לשמוע מה שעברת, אבל בסוף לדעתי עדיף ללכת ולחתום על סירוב טיפול במקרה שמחייבים בדיקה וגינלית, אבל לפחות יהיו צדדי דלקת, או בדיקה של הנייר לוקמוס הזה שבודק ירידת מים

כמעט כל ההפלות התחילו אחרי בדיקות של אוס פנימי, יגידו שלא קשור אצלי זה כנראה כן

אבל, עם הזמן הבנתי שברגע שהקב"ה רוצה שתצאי בידיים מלאות מה שלא תעשי או כן תעשי זה יקרה, הגעתי לתובנה הזאת אחרי המון עוגמות נפש וצער גדול.

אני ממש מאמינה בזה אז כן בהריון האחרון היה צריך לעשות כמה פעמים אוס פנימי ןכמה שנמנעתי לא היה אפשר אחרת וב"ה נולדה תינוקת מושלמת

יכול להיות שאולטרסאונד וגינלי יגרום לדימום ברמה רצינית?

בפעמים שדיממתי בתחילת הריון (האמת אחרי אולטרסאונד וגינלי) לא קישרתי את זה לאולטרסאונד. ועוד עשיתי שוב כדי לוודא את סיבת הדימום (והדימום אכן המשיך)

זה לא מסתדר לי מבחינה הגיונית, כי

לכאורה מה ההבדל בין מתמר לבין קיום יחסים? אם קיום יחסים לא גורם לדימום, אז למה שאולטרסאונד כן יגרום לדימום?

באמת. מאתגרים בקני מידה שרוב הנשים אפילו לא מבינות ואני באמת מבינה מה זה

ועדיין אני אומרת אם יש כזה חשש אז יש לך אחריות ללכת ולבדוק דווקא בגלל שההריון הזה כל כך חשוב ואת רוצה לשמור עליו

וכמו שהציעו לך פה את לא חייבת ללכת דווקא למיון את יכולה ללכת לרופא פרטי או למישהו שאת סומכת עליו אבל בעיניי פשוט כל כך חבל לא לבדוק ולהצטער אחרי זה כל החיים....

הלוואי הלוואי הלוואי שאין כלום שהמנוחה שלך תספיק אבל לצערנו זה לא תמיד ככה ובאמת יכול להיות מציל חיים