שהמשפחה של הבעל מכירה אתכן באמת כפי שאתן?
כמה את מרגישה שחמותך והגיסות / גיסים חמיך רואים אותך כפי שאת? בלי קיטלוג של "אשתו של" , "כלה" וכו.. רואים אותך בתור האדם שאת. מודעים לזה שיש לך עולם שלם לפני שאת עוד חלק במשוואה שהצטרפה למשפחה (מקווה שיצא לי ברור.. קצת קשה להסביר).
לפעמים מרגיש לי שדי מקטלגים אותי. מכניסים אותי לתוך מסגרת כזו ואז האופי שלי נבלע ונסגר וגם אין מוטיבציה להיפתח כי יכולים לפרש דברים לא נכון או לדון לכף חובה (ועם הזמן מבינה כמה מערכות יחסים כאלו צריכות להיות מושתתות על עין טובה!! ממש מנסה אבל לפעמים זה קצת מבאס שהצד השני לא תמיד מתנהג ככה).
יודעת שאנחנו יכולים להיות שונים בסביבות שונות אבל לפעמים סגירות יכולה להיות כשאתה מרגיש בסביבה לא נוחה / שיפוטית / מקטלגת.. וככה אני אצל המשפחה של בעלי. נשואים הרבה זמן אבל מאוד סגורה ומרגישה לא אני. מרגישה שיש אותי בחוץ ויש אותי שם..
(סתם דוגמא - מנסה לשתף על הילדים ולפתח שיחה - חמותי ישר מפרשת את זה אחרת ומנסה "לחנך" ולהגיד שככה זה וזה הכי טוב בעולם וכו וכו. שרק רציתי סתם לספר חוויות מהחיים! חוויות מצחיקות של ילדים שטויות של ילדים באמת בקטע טוב! היא לוקחת את זה כאילו אני מתלוננת עליהם ו-וואי כמה שלא אני גם מספרת את זה בטון ממש נחמד ומשתף כאילו בקטע הכי להרגיש בנוח ולשתף ובסוף היא שיפוטית וזה לא הכיוון בכלל. מה שיוצא שאני כבר לא משתפת כלום. וזה על הילדים על שאר הדברים זה אותו הדבר..
זה די זניח ולא תופס אצלי הרבה מקום וב"ה מנסה להקיף את עצמי בסביבה נעימה תומכת ואוהבת שארגיש בה אני במיוחד בימים הקשים האלה.. אבל סתם תהיתי לעצמי אם זו רק אני..
)
