וירדמו ובשקט ובשלווה ומהר

כשאת ממוקמת שם

את בעצם

רואה את

עצמך

את בעצם רוצה רק להיות אחרי

ואגב מובן מאודדד למה😃

אבל זה בעצמו עושה אותנו קצרי רוח

והם גם מרגישים את הנוכחות החצויה לשנו

כמה שתתמקדי

בהם

בלהיות נוכחת ברגע הזה בלבד

בלזנות שישמח אותך הרדמה בשמחה רגועה- והיא לא תלויה בהם!!

אלא בך!

באיך את תתמקמי שם ומי את תהי

ובמה תבחרי

זה עצמו זה מה שיעשה את זה אחרת

לאט לאט תדייקי את הבחירות הקטנות איך להגיב ואיך להתנהל בכל סיטואציה

אבל שימי כמטרה

אוירה טובה

ואל תפילי את הציפיה עליהם

אלא על עצמך

וגם כשהם יהרסו אותה במריבות או בכיות

תזכירי ליצמך מי את רוצה להיות שם

ואיך היית רוצה להגיב

ואיך את רוצה לסיים את הערב

ותלמדי לזהות את המדרון החלקלק למטה

עוד לפני הנפילה והכעס

וכשתצליחי

תביני למה הז משתלם

ולמה שווה להתאמץ יותר כדי שיקרה עוד ועוד

2 טיפים שעוזרים לי לפני שכל המומחיות יגיעו 😉

לאכול משהו לפני שמתחילים, לא להגיע לזמן הזה רעבה

במקום לצעוק-לשיר. להמציא מנגינה סתמית לכל מה שאת אומרת

לקחת 5 דקות שקט לפני

פשוט לברוח רגע לחדר

אפילו לשרותים טם אין ברירה

לקחת אוויר

לאכול משהו לשתות

זה ממש עוזר לי

לפעמים כשאני מרגישה עמוסה אחה''צ ולקראת ערב

אז אני שמה באוזניות באוזן אחת מוזיקה מרגיעה וזה ממש אוסף אותי ועוזר לי להות מרוכזת קצת בעצמי ולא להגיב בכעס

אחרי שהם ישנים

אחרת הם יבקשו גם ולא באמת אוכל בשקט ובנחת🙈

תודה למפרסמת!! עוקבת לעוד עצות

גם אני לא תמיד עושה את זה 

לשבת איתם בארוחת ערב... כמה שאני מצליחה...

ואז אני אוכלת איתם את מה שהם אוכלים, וככה גם יכולה להתייחס אליהם בנחת...

לבוא שבעה לשעה הזאת, אם צריך אז גם אחרי שוקולד...

אני מקפידה לאכול, ולפעמים גם ההשכבה מתאחרת בגלל זה, אבל יודעת שאם אני רעבה אני נהיית ממש קצרת רוח....

המון בהצלחה, זו באמת שעה קשה...

כי גם אצלי השבוע היה לי קשוח ממש כל האחה''צ עם הילדים..

רק היום פתאם הצלחתי להתמקם אחרת

ונזכרתי שזה שווה את זה

שלא ישמע שזה קל וסבבה

אבל באמת שזה משמח להצליח

ולא להיות תלותיים ביצורים קטנים והפכפכים וחמודים ומעצבנים גם יחד

(כרגע יש לי רק אחת בגיל הרלוונטי,אולי כשזה כמה ביחד זה שונה)

כל עוד היא לא רוצה לישון- אני לא מנסה.

אם היא נראית לי מאוד עייפה אני מנסה לשכנע אותה שכדאי לה.

בד"כ באיזשהו שלב היא פשוט אומרת לי שהיא עייפה ומבקשת שאני אשכיב אותה.

(בת שנתיים וחצי)

מה שכן, הרבה פעמים זה מאוחר. היא ישנה במעון ולוקח לה זמן להתעייף.

אחה"צ ותחילת הערב אני איתה ואח"כ היא יכולה להמשיך לשחק בשקט אם היא עוד לא רוצה לישון

אצלי דוקא מאד עוזר שיש פעולות קבועות שעושים בהרדמה:

סיפור

נומי נומי

שמע ישראל

יושבת חמש דקות ויוצאת

מותר לה לשחק במיטה אחרי שאני יוצאת.

תודה לכולן! אני עושה מה שאמרתם זה באמת עצות שעוזרות.

אבל עדיין זה לא משנה המון.. אז לפעמים אני מצליחה יותר.. אבל זה לא משהו שמחזיק תמיד.. לא מרגישה שזה השורש..

עדיין לא מצליחה איך אפשר להיות שמחה וחייכנית בשעה הזאת...חח..

בא לי להיות מהאמהות( חח חבל שאי אפשר לכתוב וישמעו את הטון.. אבל תדמיינו לבד...)

"ילדים מתוקים כולם ללכת למיטות אני מספרת סיפור. ולספר בשיא הרוגע ואז להקשיב להם  ולהגיד לילה טוב חמודים שלי!

אשמח לשמוע עוד!

לפרקטיקה..בעייני דווקא תתבונני בעומק של החלק הזה ביום

זה הזמן בן הם נפרדים מהיום,נפרדים ממך

כן גם אם רק לכמה שעות

הם מעבדים את החוויות שלהם, לא תמיד יש להם מילים להכל.. לא ציינת בני כמה הם

אבל תחשבי על ילד שמנסה להירדם ופתאום נזכר במשהו לא נעים שחבר אמר לו היום..הוא גם נפרד ממך אחרי שהיית שם כל אחה"צ אתך

אז לנו הרבה פעמים לחזור למקום הבטוח הזה של הקשר בניינו.. עושים סבב 'משהו' כל יום משהו אחר

לדוגמא

משהו חדש שגילתי היום

משהו טוב שקרה לי היום

משהו שהייתי רוצה לשנות

ועוד כיד הדמיון הטובה

כמובן גם אני משתפת ..זה גם תרגול מצויין לי ולהם לעין טובה

ותחשבי על עצמך איך את נרדמת הכי טוב ...

אם אנחנו נרדמות טוב יותר מכורבלות או אחרי ריב עם הבעל ..

כל הכבוד לך שאת רוצה להיות הגרסא הכי טובה לילדייך,זה מעורר השראה. 

זה לא יקרה ברגע

אני מסכימה עם מה שכתבה @ישוב הדעת ממש. זה מתחיל אצלך בזה שזה זמן שמוקדש להם בכיף. בלי למהר ובלי סטופר קודם כל.

דבר שני, גבולות - מי שרוצה סיפור - מגיע למיטה. ואחרי זה ישנים יפה. היו פעמים שהתחילו להשתולל טאיימתי שאם ימשיכו אין סיפור מחר וקיימתי. הם התבאסו אבל למדו את הלקח.

וגם, הם צריכים לאהוב את הסיםור כמובן

לבן שלי זה ממש חלק מסוף היום. לפעמים הוא נורא עייף ובא אליי מעצמו: נו, אמא, בואי להשכיב אותי! חחח

אבל כן מאפשרת מגע. אני יושבת על המיטה בין שני הקטנים ועושה להם נעים בגב.

לפעמים גם לגדולה. אבל אין דיבורים, למעט במקרים חריגים.

לפעמים כשזה מתארך אז אני בפלאפון כמו היום,

גם ככה כשאצא זה מה שאעשה בתור הפסקה, אז מה זה כבר משנה בפנים או בחוץ.

כשבעלי בבית אז ההורה שמרדים הוא ההורה שפטור מ"לקפל" את היום,

יוצא מהחדר כשהבית מאופס יחסית.

כשהוא לא בבית ואני יוצאת מלהרדים אותם בא לי לבכות ממצב הבית, לפעמים הבן שלי הגדול מחליף אותי בלשבת לידם.

הקושי העיקרי אצלנו זה שהקטן ישן במעון אז להרדים אותו לפני 22:00 זה אתגר ממש.

איך נראות ההשכבות אצלכם? באיזה שעה? כמה ילדים?

כדאי קצת ללמוד על תהליך ההירדמות הפיזי והנפשי. זה ייתן לך כיוון מה הצורך האמיתי של הילדים בזמן הזה ויעזור למצוא את הנוסחה שתתאים לך.

הרבה ממה שהילדים עושים (או לא עושים), נובע הציפייה שלנו מהם.

כולנו ברורה מה הציפייה מהם, אז הם בד''כ מבינים מה הם צריכים לעשות. לא חושבת שאת צריכה להוריד ציפיות (או סדינים😁) כמו שכתבו כאן.

אצלנו יש סדר ערב שמתאים לי, והבת שלי יודעת היטב מה היא צריכה לעשות ומתי.

אחרי האוכל מצחצחים שיניים, והולכים למיטה.

אם היא הזדרזה, יש גם זמן לסיפור. אם לא, אז לא🤷

קריאת שמע, נשיקה וחיבוק (ואז עוד נשיקה וחיבוק אחרונים 🥰), וזהו. לא קמים מהמיטה, ולא קוראים לאמא לספר לה סיפורים. הולכים לישון.

אם זה לא מקרה חירום- אז היא יכולה לספר לי גם בבוקר.

הוא צריך לקשר בין התחושות שלו לבין צורך בשינה.

מגיל צעיר אני מתמללת את העייפות לילד, העיניים שלך עייפות ומנסות להיעצם, הידיים והרגלים עייפות וכבדות וכו׳

גם נזהרת שלא יהיה סביב השינה דיבורים שפוגעים בה כמו ׳אסור לצאת מהמיטה׳ או כעסים כי זה מפריע להבנה של הקשר בין תחושת העייפות לצורך לישון.

אצלי בן ה4 לפעמים אומר שהוא עייף והולך למיטה, לפעמים נרדם בסלון תוך כדי משחק ואני מעבירה אותו למיטה, לפעמים הוא רוצה שמישהו יהיה לידו בחדר ונרדם תוך כמה דקות, לעיתים רחוקות הוא מתקשה לישון מסיבה לא ברורה ואז אני עושה לו תרפיה, אומרת לו לשכב במיטה לתת לגוף לנוח ושלא ידאג כי השינה תגיע לבד.

אז מנסה לחשוב איך אני עושה את זה 😅

קודם כל, לוקח לו בין שעה לשעתיים להירדם ואין מצב שאני יוצאת מהחדר לפני שהוא נרדם, ובאמת לפעמים אחרי ארבעים דקות כבר נגמרת לי כל הסבלנות ואני הופכת להיות מפלצת, אבל כמעט כמעט תמיד בתחילת ההשכבה אני אמא סבלנית להפליא. איך?!

קודם כל זיכרון קצר 😅 אני כל ערב רואה כמה הוא עייף ואומרת לעצמי "בטח היום הוא ירדם תוך רבע שעה, הוא כזה שפוך, הנה הוא נשכב במיטה ונרדם" אופטימיות זה דבר חשוב. וכל לילה אחרי שעתיים אני חושבת "איזה תמימה אני, את לא זוכרת שגם אתמול הוא היה עייף ונרדם רק אחרי שעתיים?"

עוד דבר, ראיתי שכתבו על האוכל, אז אני בדרך כלל מפצלת את הארוחת ערב שלי, אוכלת קצת עם הילדון לפני שהוא הולך לישון וקצת עם הבעל אחרי שהילדון נרדם. הרבה פעמים אני גם מביאה איתי לחדר כוס קפה נטול קפאין/ שוקו/ ונילה מנחמת. 

הילד שלי מאוד אוהב סיפורים, מבחינתו לשכב גם שמונה שעות לשמוע סיפור, אז מאוד קל לי להגיע לסיפור לפני השינה, זה הדבר הראשון. הוא נכנס למיטה ומבקש סיפור, אני מתנה את הסיפור בזה שהוא שוכב יפה. (קריאת שמע הרבה יותר קשה לי כי הוא מבחינתו לא רוצה את זה במיוחד (אבל גם לא יוותר על זה כי זה חלק מהלו"ז והוא ילד מקובע), אז הכמה שניות האלה יכולות לגרום לו קצת להשתולל בינתיים.

עוד נקודה, אחרי שהוא כבר שוכב סוף סוף בשקט (ואני גם שומרת על השקט עם קצת אסרטיביות כי הוא מבחינתו לספר סיפורים כל הלילה כבר אמרתי...) אז אני מנצלת את הזמן בחדר לעצמי. לפעמים סתם בפלאפון, לפעמים אני קוראת ספר ומשאירה לי חריץ בדלת שיהיה לי אור, לפעמים אני מביאה איתי את המחשב ועובדת בינתיים או קוראת בפורום. לפעמים אני יושבת על הכיסא ומנצלת את הזמן לחשבון נפש ולתפילה. ולפעמים (וזה הכי מוצלח אבל לא תמיד יש לי כח) אני עושה תרגילים: תרגילי קיגל לחיזוק רצפת אגן קלאסי לישיבה על כיסא, תרגילי נשימה, מתיחות, תרגילי בטן.

אני יוצאת מההשכבה גמורה, עייפה וחסרת כוחות, אבל בשביל הילדון המתוק שלי היא חוויה חיובית בסוף. אז זה לא בדיוק מה שאת שואלת אבל אולי עזרתי קצת.

הכי משמעותי אצלינו זה הקביעות והסדר. הילדים יודעים מה קורה ומתי.

אני משתדלת להיות רגועה לפני (נחה כשהם במקלחת ואז קצת מסדרת את החדר שלהם שיהיה נעים ומוכן למחר, כולל להוציא בגדים למחר)

מכבה את האור, נכנסים לחדר

ואז יש ממש "סדר ערב"- כל אחד בוחר סיפור ויושב על אמא בסיפור שלו. אחכ נכנסים למיטות, ק"ש, נשיקות ואז עוד סיפורים או שירים כשאני יושבת על הרצפה, בתנוחה שנוחה לי, בלי פלאפון ובלי לחץ. בדרכ זה הזמן שלהם לעבד את היום ולשתף אותי בדברים שעברו עליהם במהלך היום ואני מנסה לתת להם את המקום לזה אבל אם זה עובר את הגבול אז עוצרת אותם.

בעקרון בדרכ הם נרדמים יחסית מהר אבל אם הם מגזימים אז אני נותנת נשיקות ויוצאת מהחדר, למרות שלפעמים זה נגמר בבכי. ומסבירה שאמא הייתה המון זמן איתם ועכשיו הם צריכים לישון לבד.

כמובן שיש ימים טובים יותר ופחות, מושפעים מהמצברוח הכללי שלי, אבל משתדלת להזכיר לעצמי כל הזמן שאני רוצה שיזכרו אמא אוהבת ורגועה. 

אני ממש לא אמא רגועה, לצערי,

אבל מה שכן עוזר קצת, כמו שאמרו לאכול לפני, אז אצלי זה בעיקר לנוח לפני, כשהם אוכלים אני שוכבת במיטה קצת, או איפשהו בין לבין לפני ההשכבה אני שוכבת וזה נותן המון כח, אפילו בלי להירדם.

אצלנו רק בעלי מצליח להשכיב אותם... והוא קשוח איתם ממש.

בהתחלה לא אהבתי את זה אבל ראיתי שרק ככה זה עובד...

ובימים שהוא במילואים או לא נמצא כמו היום, אני נדפקת...

של אמיתי המספר... אנחנו מנויים אז מקבלים כל יום סיפור חדש. ממילצה ממש

אני משכיבה לישון, בשמחה בטוב בחיוכים ונשיקות.

ק"ש, ריקוד בסוף, לילה טוב, מספרת לכל אחד מה ראיתי אצלו טוב במהלך היום

ואז יוצאת.

צורחים, צוחקים, קופצים, נכנסים ללול של התינוק

אני עברתי את שלב ההשכבה ויהי מה.

מקסימום אכנס שוב לומר שאפשר לדבר אבל כל אחד במיטה שלו, גם זה לא בטוח.

ילד לא צריך אותך איתו עד שהוא נרדם, זה בעיניי הרגל גרוע. הרגל שגורם לאמהות מסויימות להתמלא כעס בצדק כי הילד לא נרדם וכמה אפשר לחכות ולמרוח את הערב.

אבל זה הרגל שמשנים אותו. 

אם זה היה מסתכם בצחוקים ובדיבורים אז באמת המצב טוב ואין מה להתערב

אבל כשזה מגיע למכות, צרחות ויציאות בלי פוסקות מהחדר להתלונן שלא מאפשרות לי לעשות כלום או לנוח בערב זה בלתי אפשרי....

(ובאופן אישי היה מעודד קצת לשמוע שגם בנות מתנהגות ככה וזה לא רק בגלל שיש לי בנים 🤭)

מה שכן לרוב מצליחה להיות רגועה.

בד"כ אני תמיד אחרי מקלחת,

מדליקה מוזיקה רגועה שאני אוהבת, לפעמים מכינה לי נס / מוזגת כוס יין, מעמעמת אורות.

לרוב יושבת איתן בחדר, מקשיבה קצת (לרוב בשעות האלה הן מספרות את כל התסכולים שלהן וזה זמן חשוב מאוד לקשר בינינו, רק לא תמעג יש לי סבלנות). אבל כשמוזיקה  רגועה מתנגנת, אני אחרי מקלחת, עם שתיה..לא "בוער" לי שכבר ישנו.

בעלי עובד הרבה פעמים בערב ובמקום להלחם בוחרת פשוט לזרום ולהכניס לעצמי כמה שיותר דברים שינעימו לי את הערב. 

כן כשבא לי אני נשכבת איתם לדיבורים וסיפורים, אבל זה לא בשלב שאני מאורגנת או יכולה כבר למזוג כוס יין

הכל הפוך, צריך לאפס את הבית, להתקלח וכאלה

הדבר היחיד שאני עושה בזמן ההשכבות זה מקפלת כביסה.

מארגנת את הבית בקטנה (מרכזת כלים בכיור, מטאטאה, מעבירה סמרטוט על פינת אוכל) ומתקלחת עוד לפני שלב ההרדמות.

הרבה פעמים הכלים גם מחכים לבוקר כשאני פחות עייפה. פעם לא הייתי ככה, היום עם העומס של החיים, הרבה יותר מרפה.

איתם בארוחת ערב ולהקפיד ממש על זה

ואז יש לי כוח פיזית

נפשית עוד לא פיצחתי את השיטה

אבל כמה שיותר תעייפי אותם תזכי שיהיה פחות התעסקות סביב השינה

עכשיו בימים נעימים אני מעדיפה לארגן אוכל לארוחת ערב ולאסוף אותם מהגנים ישר לגינה ואז הביתה לארוחת ערב מקלחות והם ממש כבר מתעייפים ונרדמים בלי יותר מידי עניין

ממש מפעים הסיפורים,החיבוקים, הריקודים, ההקשבה.

אני מטפלת עד השלב שהם נכנסים לחדר לישון.. וזהו. לפעמים הם רבים, לפעמים רבים הרבה, לפעמים הם מדברים ביניהם ובסוף נרדמים.

איתם ומכסה,ונשיקה וחיבוק אבל נרדמים לבד.

היחידה שאני מרדימה זו הקטנה אבל חרוב היא פשוט מתיישבת לידי כשעייפה ועד שזה קורה היא מסתובבת ומשחקת עם עצמה בסלון יש לה קטע שהיא צריכה שקט ולבד לעצמה לפני השינה אז מאפשרת לה את זה. לאחרונה כן קורה שהיא מבקשת ללכת למיטה לבד לישון. מניחה שישתפר ויתאזן עם השעות כשתיכנס לגן עיריה. ובכללי לא אכפת לי שהיא ערה כי יש גם גדולים שערים . מה שכן קשה לפעמים שהיא עייפה ומתבכיינת או מפריעה לאחים שלה להרדם

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

וכבר לקחתי...

השאלה שלי בעיקר מה מצפה לי מבחינת דימומים ומחזור

זה מה שיש לצערי. מתפללת...

אם יש לך טיפים נוספים, אשמח לשמוע

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.