איך אתן עושות את זה??
ואסביר- אני מגיעה להשכבות(וזה לא קשור לאיזה יום היה לי) ופשוט אין לי סבלנותתת!
רוצה שיהיו במיטה מייד ובשקט ולא ידברו ולא יריבו פשוט ישכבו וירדמו...🤫
אין לי כח להיות איתם בחדר-מרגישה שרק יותר לוקח עוד יותר זמן וגורם לכל מיני שדים לצאת ממני🙈
אני צועקת הרבה כל ערב... בכלל לא בכיוון של לקרוא סיפור..
הרבה פעמים אפילו לצערי מוותרת על קריאת שמע..
אז ממש אשמח לשמוע איך אתן מצליחות- איך משכיבים שיהיה כיף ולא סוחט את כל הנפש ואת כל הסבלנות שעוד היתה לי...
וירדמו ובשקט ובשלווה ומהר
כשאת ממוקמת שם
את בעצם
רואה את
עצמך
את בעצם רוצה רק להיות אחרי
ואגב מובן מאודדד למה😃
אבל זה בעצמו עושה אותנו קצרי רוח
והם גם מרגישים את הנוכחות החצויה לשנו
כמה שתתמקדי
בהם
בלהיות נוכחת ברגע הזה בלבד
בלזנות שישמח אותך הרדמה בשמחה רגועה- והיא לא תלויה בהם!!
אלא בך!
באיך את תתמקמי שם ומי את תהי
ובמה תבחרי
זה עצמו זה מה שיעשה את זה אחרת
לאט לאט תדייקי את הבחירות הקטנות איך להגיב ואיך להתנהל בכל סיטואציה
אבל שימי כמטרה
אוירה טובה
ואל תפילי את הציפיה עליהם
אלא על עצמך
וגם כשהם יהרסו אותה במריבות או בכיות
תזכירי ליצמך מי את רוצה להיות שם
ואיך היית רוצה להגיב
ואיך את רוצה לסיים את הערב
ותלמדי לזהות את המדרון החלקלק למטה
עוד לפני הנפילה והכעס
וכשתצליחי
תביני למה הז משתלם
ולמה שווה להתאמץ יותר כדי שיקרה עוד ועוד
2 טיפים שעוזרים לי לפני שכל המומחיות יגיעו 😉
לאכול משהו לפני שמתחילים, לא להגיע לזמן הזה רעבה
במקום לצעוק-לשיר. להמציא מנגינה סתמית לכל מה שאת אומרת
לקחת 5 דקות שקט לפני
פשוט לברוח רגע לחדר
אפילו לשרותים טם אין ברירה
לקחת אוויר
לאכול משהו לשתות
זה ממש עוזר לי
לפעמים כשאני מרגישה עמוסה אחה''צ ולקראת ערב
אז אני שמה באוזניות באוזן אחת מוזיקה מרגיעה וזה ממש אוסף אותי ועוזר לי להות מרוכזת קצת בעצמי ולא להגיב בכעס
אחרי שהם ישנים
אחרת הם יבקשו גם ולא באמת אוכל בשקט ובנחת🙈
תודה למפרסמת!! עוקבת לעוד עצות
גם אני לא תמיד עושה את זה
לשבת איתם בארוחת ערב... כמה שאני מצליחה...
ואז אני אוכלת איתם את מה שהם אוכלים, וככה גם יכולה להתייחס אליהם בנחת...
לבוא שבעה לשעה הזאת, אם צריך אז גם אחרי שוקולד...
אני מקפידה לאכול, ולפעמים גם ההשכבה מתאחרת בגלל זה, אבל יודעת שאם אני רעבה אני נהיית ממש קצרת רוח....
המון בהצלחה, זו באמת שעה קשה...
כי גם אצלי השבוע היה לי קשוח ממש כל האחה''צ עם הילדים..
רק היום פתאם הצלחתי להתמקם אחרת
ונזכרתי שזה שווה את זה
שלא ישמע שזה קל וסבבה
אבל באמת שזה משמח להצליח
ולא להיות תלותיים ביצורים קטנים והפכפכים וחמודים ומעצבנים גם יחד
(כרגע יש לי רק אחת בגיל הרלוונטי,אולי כשזה כמה ביחד זה שונה)
כל עוד היא לא רוצה לישון- אני לא מנסה.
אם היא נראית לי מאוד עייפה אני מנסה לשכנע אותה שכדאי לה.
בד"כ באיזשהו שלב היא פשוט אומרת לי שהיא עייפה ומבקשת שאני אשכיב אותה.
(בת שנתיים וחצי)
מה שכן, הרבה פעמים זה מאוחר. היא ישנה במעון ולוקח לה זמן להתעייף.
אחה"צ ותחילת הערב אני איתה ואח"כ היא יכולה להמשיך לשחק בשקט אם היא עוד לא רוצה לישון
אצלי דוקא מאד עוזר שיש פעולות קבועות שעושים בהרדמה:
סיפור
נומי נומי
שמע ישראל
יושבת חמש דקות ויוצאת
מותר לה לשחק במיטה אחרי שאני יוצאת.
תודה לכולן! אני עושה מה שאמרתם זה באמת עצות שעוזרות.
אבל עדיין זה לא משנה המון.. אז לפעמים אני מצליחה יותר.. אבל זה לא משהו שמחזיק תמיד.. לא מרגישה שזה השורש..
עדיין לא מצליחה איך אפשר להיות שמחה וחייכנית בשעה הזאת...חח..
בא לי להיות מהאמהות( חח חבל שאי אפשר לכתוב וישמעו את הטון.. אבל תדמיינו לבד...)
"ילדים מתוקים כולם ללכת למיטות אני מספרת סיפור. ולספר בשיא הרוגע ואז להקשיב להם ולהגיד לילה טוב חמודים שלי!
אשמח לשמוע עוד!
לפרקטיקה..בעייני דווקא תתבונני בעומק של החלק הזה ביום
זה הזמן בן הם נפרדים מהיום,נפרדים ממך
כן גם אם רק לכמה שעות
הם מעבדים את החוויות שלהם, לא תמיד יש להם מילים להכל.. לא ציינת בני כמה הם
אבל תחשבי על ילד שמנסה להירדם ופתאום נזכר במשהו לא נעים שחבר אמר לו היום..הוא גם נפרד ממך אחרי שהיית שם כל אחה"צ אתך
אז לנו הרבה פעמים לחזור למקום הבטוח הזה של הקשר בניינו.. עושים סבב 'משהו' כל יום משהו אחר
לדוגמא
משהו חדש שגילתי היום
משהו טוב שקרה לי היום
משהו שהייתי רוצה לשנות
ועוד כיד הדמיון הטובה
כמובן גם אני משתפת ..זה גם תרגול מצויין לי ולהם לעין טובה
ותחשבי על עצמך איך את נרדמת הכי טוב ...
אם אנחנו נרדמות טוב יותר מכורבלות או אחרי ריב עם הבעל ..
כל הכבוד לך שאת רוצה להיות הגרסא הכי טובה לילדייך,זה מעורר השראה.
זה לא יקרה ברגע
אני מסכימה עם מה שכתבה @ישוב הדעת ממש. זה מתחיל אצלך בזה שזה זמן שמוקדש להם בכיף. בלי למהר ובלי סטופר קודם כל.
דבר שני, גבולות - מי שרוצה סיפור - מגיע למיטה. ואחרי זה ישנים יפה. היו פעמים שהתחילו להשתולל טאיימתי שאם ימשיכו אין סיפור מחר וקיימתי. הם התבאסו אבל למדו את הלקח.
וגם, הם צריכים לאהוב את הסיםור כמובן 
לבן שלי זה ממש חלק מסוף היום. לפעמים הוא נורא עייף ובא אליי מעצמו: נו, אמא, בואי להשכיב אותי! חחח
אבל כן מאפשרת מגע. אני יושבת על המיטה בין שני הקטנים ועושה להם נעים בגב.
לפעמים גם לגדולה. אבל אין דיבורים, למעט במקרים חריגים.
לפעמים כשזה מתארך אז אני בפלאפון כמו היום,
גם ככה כשאצא זה מה שאעשה בתור הפסקה, אז מה זה כבר משנה בפנים או בחוץ.
כשבעלי בבית אז ההורה שמרדים הוא ההורה שפטור מ"לקפל" את היום,
יוצא מהחדר כשהבית מאופס יחסית.
כשהוא לא בבית ואני יוצאת מלהרדים אותם בא לי לבכות ממצב הבית, לפעמים הבן שלי הגדול מחליף אותי בלשבת לידם.
הקושי העיקרי אצלנו זה שהקטן ישן במעון אז להרדים אותו לפני 22:00 זה אתגר ממש.
איך נראות ההשכבות אצלכם? באיזה שעה? כמה ילדים?
כדאי קצת ללמוד על תהליך ההירדמות הפיזי והנפשי. זה ייתן לך כיוון מה הצורך האמיתי של הילדים בזמן הזה ויעזור למצוא את הנוסחה שתתאים לך.
הרבה ממה שהילדים עושים (או לא עושים), נובע הציפייה שלנו מהם.
כולנו ברורה מה הציפייה מהם, אז הם בד''כ מבינים מה הם צריכים לעשות. לא חושבת שאת צריכה להוריד ציפיות (או סדינים😁) כמו שכתבו כאן.
אצלנו יש סדר ערב שמתאים לי, והבת שלי יודעת היטב מה היא צריכה לעשות ומתי.
אחרי האוכל מצחצחים שיניים, והולכים למיטה.
אם היא הזדרזה, יש גם זמן לסיפור. אם לא, אז לא🤷
קריאת שמע, נשיקה וחיבוק (ואז עוד נשיקה וחיבוק אחרונים 🥰), וזהו. לא קמים מהמיטה, ולא קוראים לאמא לספר לה סיפורים. הולכים לישון.
אם זה לא מקרה חירום- אז היא יכולה לספר לי גם בבוקר.
הוא צריך לקשר בין התחושות שלו לבין צורך בשינה.
מגיל צעיר אני מתמללת את העייפות לילד, העיניים שלך עייפות ומנסות להיעצם, הידיים והרגלים עייפות וכבדות וכו׳
גם נזהרת שלא יהיה סביב השינה דיבורים שפוגעים בה כמו ׳אסור לצאת מהמיטה׳ או כעסים כי זה מפריע להבנה של הקשר בין תחושת העייפות לצורך לישון.
אצלי בן ה4 לפעמים אומר שהוא עייף והולך למיטה, לפעמים נרדם בסלון תוך כדי משחק ואני מעבירה אותו למיטה, לפעמים הוא רוצה שמישהו יהיה לידו בחדר ונרדם תוך כמה דקות, לעיתים רחוקות הוא מתקשה לישון מסיבה לא ברורה ואז אני עושה לו תרפיה, אומרת לו לשכב במיטה לתת לגוף לנוח ושלא ידאג כי השינה תגיע לבד.
אז מנסה לחשוב איך אני עושה את זה 😅
קודם כל, לוקח לו בין שעה לשעתיים להירדם ואין מצב שאני יוצאת מהחדר לפני שהוא נרדם, ובאמת לפעמים אחרי ארבעים דקות כבר נגמרת לי כל הסבלנות ואני הופכת להיות מפלצת, אבל כמעט כמעט תמיד בתחילת ההשכבה אני אמא סבלנית להפליא. איך?!
קודם כל זיכרון קצר 😅 אני כל ערב רואה כמה הוא עייף ואומרת לעצמי "בטח היום הוא ירדם תוך רבע שעה, הוא כזה שפוך, הנה הוא נשכב במיטה ונרדם" אופטימיות זה דבר חשוב. וכל לילה אחרי שעתיים אני חושבת "איזה תמימה אני, את לא זוכרת שגם אתמול הוא היה עייף ונרדם רק אחרי שעתיים?"
עוד דבר, ראיתי שכתבו על האוכל, אז אני בדרך כלל מפצלת את הארוחת ערב שלי, אוכלת קצת עם הילדון לפני שהוא הולך לישון וקצת עם הבעל אחרי שהילדון נרדם. הרבה פעמים אני גם מביאה איתי לחדר כוס קפה נטול קפאין/ שוקו/ ונילה מנחמת.
הילד שלי מאוד אוהב סיפורים, מבחינתו לשכב גם שמונה שעות לשמוע סיפור, אז מאוד קל לי להגיע לסיפור לפני השינה, זה הדבר הראשון. הוא נכנס למיטה ומבקש סיפור, אני מתנה את הסיפור בזה שהוא שוכב יפה. (קריאת שמע הרבה יותר קשה לי כי הוא מבחינתו לא רוצה את זה במיוחד (אבל גם לא יוותר על זה כי זה חלק מהלו"ז והוא ילד מקובע), אז הכמה שניות האלה יכולות לגרום לו קצת להשתולל בינתיים.
עוד נקודה, אחרי שהוא כבר שוכב סוף סוף בשקט (ואני גם שומרת על השקט עם קצת אסרטיביות כי הוא מבחינתו לספר סיפורים כל הלילה כבר אמרתי...) אז אני מנצלת את הזמן בחדר לעצמי. לפעמים סתם בפלאפון, לפעמים אני קוראת ספר ומשאירה לי חריץ בדלת שיהיה לי אור, לפעמים אני מביאה איתי את המחשב ועובדת בינתיים או קוראת בפורום. לפעמים אני יושבת על הכיסא ומנצלת את הזמן לחשבון נפש ולתפילה. ולפעמים (וזה הכי מוצלח אבל לא תמיד יש לי כח) אני עושה תרגילים: תרגילי קיגל לחיזוק רצפת אגן קלאסי לישיבה על כיסא, תרגילי נשימה, מתיחות, תרגילי בטן.
אני יוצאת מההשכבה גמורה, עייפה וחסרת כוחות, אבל בשביל הילדון המתוק שלי היא חוויה חיובית בסוף. אז זה לא בדיוק מה שאת שואלת אבל אולי עזרתי קצת.
הכי משמעותי אצלינו זה הקביעות והסדר. הילדים יודעים מה קורה ומתי.
אני משתדלת להיות רגועה לפני (נחה כשהם במקלחת ואז קצת מסדרת את החדר שלהם שיהיה נעים ומוכן למחר, כולל להוציא בגדים למחר)
מכבה את האור, נכנסים לחדר
ואז יש ממש "סדר ערב"- כל אחד בוחר סיפור ויושב על אמא בסיפור שלו. אחכ נכנסים למיטות, ק"ש, נשיקות ואז עוד סיפורים או שירים כשאני יושבת על הרצפה, בתנוחה שנוחה לי, בלי פלאפון ובלי לחץ. בדרכ זה הזמן שלהם לעבד את היום ולשתף אותי בדברים שעברו עליהם במהלך היום ואני מנסה לתת להם את המקום לזה אבל אם זה עובר את הגבול אז עוצרת אותם.
בעקרון בדרכ הם נרדמים יחסית מהר אבל אם הם מגזימים אז אני נותנת נשיקות ויוצאת מהחדר, למרות שלפעמים זה נגמר בבכי. ומסבירה שאמא הייתה המון זמן איתם ועכשיו הם צריכים לישון לבד.
כמובן שיש ימים טובים יותר ופחות, מושפעים מהמצברוח הכללי שלי, אבל משתדלת להזכיר לעצמי כל הזמן שאני רוצה שיזכרו אמא אוהבת ורגועה.
אני ממש לא אמא רגועה, לצערי,
אבל מה שכן עוזר קצת, כמו שאמרו לאכול לפני, אז אצלי זה בעיקר לנוח לפני, כשהם אוכלים אני שוכבת במיטה קצת, או איפשהו בין לבין לפני ההשכבה אני שוכבת וזה נותן המון כח, אפילו בלי להירדם.
אצלנו רק בעלי מצליח להשכיב אותם... והוא קשוח איתם ממש.
בהתחלה לא אהבתי את זה אבל ראיתי שרק ככה זה עובד...
ובימים שהוא במילואים או לא נמצא כמו היום, אני נדפקת...
של אמיתי המספר... אנחנו מנויים אז מקבלים כל יום סיפור חדש. ממילצה ממש
אני משכיבה לישון, בשמחה בטוב בחיוכים ונשיקות.
ק"ש, ריקוד בסוף, לילה טוב, מספרת לכל אחד מה ראיתי אצלו טוב במהלך היום
ואז יוצאת.
צורחים, צוחקים, קופצים, נכנסים ללול של התינוק
אני עברתי את שלב ההשכבה ויהי מה.
מקסימום אכנס שוב לומר שאפשר לדבר אבל כל אחד במיטה שלו, גם זה לא בטוח.
ילד לא צריך אותך איתו עד שהוא נרדם, זה בעיניי הרגל גרוע. הרגל שגורם לאמהות מסויימות להתמלא כעס בצדק כי הילד לא נרדם וכמה אפשר לחכות ולמרוח את הערב.
אבל זה הרגל שמשנים אותו.
אם זה היה מסתכם בצחוקים ובדיבורים אז באמת המצב טוב ואין מה להתערב
אבל כשזה מגיע למכות, צרחות ויציאות בלי פוסקות מהחדר להתלונן שלא מאפשרות לי לעשות כלום או לנוח בערב זה בלתי אפשרי....
(ובאופן אישי היה מעודד קצת לשמוע שגם בנות מתנהגות ככה וזה לא רק בגלל שיש לי בנים 🤭)
מה שכן לרוב מצליחה להיות רגועה.
בד"כ אני תמיד אחרי מקלחת,
מדליקה מוזיקה רגועה שאני אוהבת, לפעמים מכינה לי נס / מוזגת כוס יין, מעמעמת אורות.
לרוב יושבת איתן בחדר, מקשיבה קצת (לרוב בשעות האלה הן מספרות את כל התסכולים שלהן וזה זמן חשוב מאוד לקשר בינינו, רק לא תמעג יש לי סבלנות). אבל כשמוזיקה רגועה מתנגנת, אני אחרי מקלחת, עם שתיה..לא "בוער" לי שכבר ישנו.
בעלי עובד הרבה פעמים בערב ובמקום להלחם בוחרת פשוט לזרום ולהכניס לעצמי כמה שיותר דברים שינעימו לי את הערב.
כן כשבא לי אני נשכבת איתם לדיבורים וסיפורים, אבל זה לא בשלב שאני מאורגנת או יכולה כבר למזוג כוס יין
הכל הפוך, צריך לאפס את הבית, להתקלח וכאלה
הדבר היחיד שאני עושה בזמן ההשכבות זה מקפלת כביסה.
מארגנת את הבית בקטנה (מרכזת כלים בכיור, מטאטאה, מעבירה סמרטוט על פינת אוכל) ומתקלחת עוד לפני שלב ההרדמות.
הרבה פעמים הכלים גם מחכים לבוקר כשאני פחות עייפה. פעם לא הייתי ככה, היום עם העומס של החיים, הרבה יותר מרפה.
איתם בארוחת ערב ולהקפיד ממש על זה
ואז יש לי כוח פיזית
נפשית עוד לא פיצחתי את השיטה
אבל כמה שיותר תעייפי אותם תזכי שיהיה פחות התעסקות סביב השינה
עכשיו בימים נעימים אני מעדיפה לארגן אוכל לארוחת ערב ולאסוף אותם מהגנים ישר לגינה ואז הביתה לארוחת ערב מקלחות והם ממש כבר מתעייפים ונרדמים בלי יותר מידי עניין
ממש מפעים הסיפורים,החיבוקים, הריקודים, ההקשבה.
אני מטפלת עד השלב שהם נכנסים לחדר לישון.. וזהו. לפעמים הם רבים, לפעמים רבים הרבה, לפעמים הם מדברים ביניהם ובסוף נרדמים.
איתם ומכסה,ונשיקה וחיבוק אבל נרדמים לבד.
היחידה שאני מרדימה זו הקטנה אבל חרוב היא פשוט מתיישבת לידי כשעייפה ועד שזה קורה היא מסתובבת ומשחקת עם עצמה בסלון יש לה קטע שהיא צריכה שקט ולבד לעצמה לפני השינה אז מאפשרת לה את זה. לאחרונה כן קורה שהיא מבקשת ללכת למיטה לבד לישון. מניחה שישתפר ויתאזן עם השעות כשתיכנס לגן עיריה. ובכללי לא אכפת לי שהיא ערה כי יש גם גדולים שערים . מה שכן קשה לפעמים שהיא עייפה ומתבכיינת או מפריעה לאחים שלה להרדם
טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.
הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.
ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.
הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.
ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.
היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים
פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.
באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.
קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.
וזה הקטע - שאני לא.
רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.
מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.
מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.
בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה
יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.
בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה.
לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.
למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?
מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן.
למה אני תקועה על הזוגיות?
אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?
לא יודעת.
לא סגורה על עצמי.
איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.
אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)
בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.
בת 8 חודשים,
היא אוהבת ביצה,
נתתי לה גם לטעום דג סלמון
וגם בטטה ותפו"א ממרק קוסקוס.
אני רוצה שתהיה לה ארוחה אחת קבועה ביום.
מה אפשר להוסיף לביצה שיתאים לארוחת בוקר?
כרגע אסור לה מוצרי חלב.
תודה 🙏
אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.
מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים.
אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)
ואחכ גם מנה של פירות טחונים
בננה מעוכה
אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים
התקן ושני פסים
אנימיודעת שצריך להוציא את ההתקן, כרגע הוא עדיין בפנים כי הרופאה לא הצליחה להוציא
השאלה שלי היא לגבי הדימום, יש טעם לפניה דחופה לרופאה או שגם ככה אין מה לעשות עם זה?
דימום בינוני
ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים
ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה
ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈
לק"י
ואז מגלים שזה לא.
ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.
אני בשוק שדבר כזה קיים
הכי לא מצחיק שיש
ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?
אמאל'ה, זה הזוי.
לא יודעת אם יצליח לצאת. הוא נמצא במקום ממש חור מרוחק.
עוד לא עשיתי הפסק, אבל מתישהו שיהיה ההפסק, הטבילה יוצאת במועד על הפנים , מה גם שאני מנסה להכנס להריון כבר 4 חודשים ולא הלך בנתיים.... מה עושים עם הטבילה? מה עושים עם ההריון? יש לכן נסיון/ תובנות? כמובן שינסה לצאת אבל זה מורכב מאוד. וגם אם יצא, לא בטוח בכלל שזה הביוץ...
אבל בעיקרון ממשיכים כרגיל כמה שאפשרי.
אם יצא הלוואי ומעולה, אם לא אז מניחה שתתראו בהמשך? עדיף לטבול בזמן. אם יוצא במועד ממש לא מתאים והוא ממילא בטוח לא מגיע אישית הייתי דוחה ביום.
מבחינת היריון/ביוץ וכו, לא בהכרח שיתפספס אבל גם אם כן לדעתי אין הרבה מה לעשות אם זה מצב חד פעמי. את יכולה לשאול רופאת נשים ולעקוב אחרי הביוץ, אולי זה פשוט יסתדר לבד.
לצערי אלה התובנות שלי בנושא, מקווה שיסתדר לטובה בעזרת ה'.
ממש ממש מתסכל....
תזכרי שה' יכול לעשות הכל... להוציא את בעלך מכל חור, שתיקלטו מתי שזה לא יהיה שתהיו ביחד לראשונה... תנסי להתמקד בהשתדלות שלך. מעבר לזה - 3 שותפים לאדם...
חיבוק... מנסיון זה באמת משוגע...
אני יודעת שיש כבר 1,000 שרשורים בנושא הזה
אבל אני מאבדת ידיים ורגליים וחייבת לקבל החלטה דחוף
אני רוצה לשים התקן תוך רחמי לא הורמונלי (לא רוצה הורמונים, עד עכשיו הייתי על נרות אבל מפחדץ מאוד מהיעילות הפחותה שלהן..)
אני די מפחדת מההתקנה ומכאבים או סיבוכים, מתלבטת איזה התקן לשים
ממה שהבנתי בלרין וג'נפיקס כביכול אמורים להקל על הדימומים, אבל בפועל מחוות דעת שקראתי נשמע שזה לאו דווקא המצב
יש להם באמת עדיפות על נובה טי או מונה ליזה?
ומישהי התקינה ג'נפיקס אצל ד"ר שקי תמיר יעל וממליצה/דיס?
את רוצה גם למנוע הריון?
ומתלבטת על התקן לא הורמונלי
הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).
כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.
ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.
לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.
בהצלחה❤️
ואז ב"ה במעקב הריון אצלו
הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה
אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים
הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים
במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.
אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר
ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים
דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.
ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן
האמת היתי מלאת חששות מכתמים וכו
ב"ה
לפי הפסיקה שלנו ההתקנה אטסרת
עשיתי הפסק 4 ימים אחרי ההתקן
עם הדרכה מתאימה לכבי בדיקות 7 נקים והתנהךות בכללי
מאד מאד מרוצה
לא חלמתי שנתהליך יכול להיות ככ נעים
אחרי 3 חודשים חושבת שהיה שווה הנסיעה מהצפון וגם המחיר...
ברוך ה אני אחרי הגרידה.
עשיתי את זה אתמול, שבוע 13+3 להריון.
אתמול היה ממש קצת דימום, והבוקר קמתי לפד נקי לגמרי, אם לא שהרב אמר לי לחכות 7 ימים לפני הפסק, הייתי מנסה כבר היום להתחיל הפסק ושבעה נקיים.
זה נורמלי שאין כמעט דם?
האם לפי כל הפסיקות צריך לחכות 7 ימים אחרי הפלה בשביל הפסק? או שאולי כדאי לי לנסות לשאול רב אחר? (מציינת שעוד לא ידענו מה מין העובר)
שה' ימלא חסרונכם..
לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה
אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים
אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.
זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת
מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון
פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן
עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד
אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻♀️
הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉
תודה על החיבוק!
מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..
אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.
צריך לחכות שבועיים לטבילה.
תודה!
והרי החדשהבשבת התחיל דימום כמו מחזור, דווקא זה ממש הרגיע אותי לראות את זה, כי היה מוזר לי שלא היה כלום
שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!
אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!
אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!
תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!
חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!
אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,
ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום
כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....
לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...
תוה על החיזוק שכתבת! ❤️
מאוד התחברתי למשפט אנחנו לא מבינים אבל מאמינים
ברוך ה אתמול התחיל דימום,זה הרגיע אותי שהכל תקין עם הגוף שלי
מישהי שמעה על הדבר הזה?
אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.
ממש קשה ומפחיד
אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.
מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר?
קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו
ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)
דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.
בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...
שמעתי שזה קורה בהריון
וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות
אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי
אם מישהי מוצאת מעולה🤭
אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע
בכלאופן השתדלתי לתת צדקה
מה שבטוח לא יזיק
כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב
לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב
ואני הופכת כרית, שמיכה
עושה שינוי משמעותי
זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש
אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.
תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין.
שנגרמת במהלך ההריון.
בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.
אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊
ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.
דברים מפחידים מאד
אוף
בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.
יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון
והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון
גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.
כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.
דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.
כל הריון מחדש.
נוראי.
העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה
תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..
עם כדור או בלי כדור,
כי דווקא הכמה ימים רצופים של החלומות היו בימים ששכחתי לקחת, מעניין
בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...
מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).
אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -
הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.
(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)
הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.
באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...
לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.
אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.
אבל אולי אני טועה?
מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?
עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?
