מאמי!!

אני: לצערי לא נוכל ללכת לשבת לסבתא כי אני לא מרגישה טוב

בת החמש: אז אנחנו נלך בלעדייך! ו..  (ואז היא קולטת שזה לא ממש יפה) ואת תוכלי להישאר לנוח פה בבית!

מתיקות

אני מקווה!

איזה מתוק!

א. הלכנו בלי העגלה, והקטן (2.5) רצה שאני ארים אותו על הידיים. אחרי כמה דקות שאלתי אותו אם הוא יכול ללכת ברגל, אז הוא ענה לי: "לא, זה כבד לי"...

ב. הגדול (4.5) עשה יצירות באמצע הבית ביום שישי, והכול נהיה בלגו.

אני: "למה עשית פה עכשיו כזה בלגן??"

הוא (בטון מתפלא): "אימא, את באמת לא יודעת למה? את לא מכירה את השיר 'מי שטרח בערב שבת הוא יאכל בשבת, ומה שלא טרח בערב שבת - מה יאכל, מה יאכל בשבת'?? (שר בשיא הכוונה..)

עשיתי את זה כדי שתהיה לי טרחה בערב שבת!!!

ילדה בת 7: וואי אמא איזה יפה השמלה שלך! גם אני רוצה כזאת!

אני: לשמור לך אותה כשתהיי גדולה?

ילדה: כן! אבל מה אם אני אהיה רזה?

יש לי גם 😍 הגדולה בת כמעט שנתיים וחצי מרוקנת את הצלחת שלה עם אוכל על הרצפה.

אני - מה את עושה? את יודעת שאמא עכשיו תצטרך לנקות אתזה ואין לה כח ?

היא,בטון מבין - אמא, אין מה לעשות. אין מה לעשות 🤷

עוד אחד -

אני יושבת עם אחותי והיא מביאה לי את הפלאפון שלה לראות משהו

הקטנה מגיע אליי עם פרצוף חמור- תחזרי לה! תחזרי לה! זה לא יפה, לא שלך

אני - היא מסכימה לי זה בסדר

היא פונה לאחותי- את מסכימה לה? אחותי מאשרת -  טוב, בסדר..

כמו תמיד כמעט, כשאני מגייה לשרשורים האלה - כל הדברים שהתגלגלתי מהם מצחוק השבוע נעלמים מזיכרוני...

אבל משהו אחד קטן:

הלכתי לנוח בחדר, וכשחזרתי - אני רואה את הקטנה, שעד לפני רגע ישבה כמו מלכה על הספה "שלי", קופצת ממנה בבהלה, וקוראת: "אמא! שובבה!" כאומרת: "אמא מגיעה, אני חייבת לרדת מהספה שלה לפני שהיא תקרא לי שובבה!" 🤭

אתמול בהשכבות ניסיתי להגיד תפילת השלה וכל הזמן היו לי הפרעות. לא אמרתי להם שאני אומרת תפילת השלה אבל ביקשתי שיהיו בשקט...

אז בן השש שלי: טוב, תסיימי להגיד תפילת השלה ואז תשמיעי לי סיפור...

אני: איך אתה יודע שזה מה שאמרתי?

הוא: כי בערב ראש חודש סיון אומרים תפילת השלה.....

ציטוט מדויק כנראה של הגננת 🤣

אצלי בת ה7 שאלה אם היא צריכה להגיד את תפילת השלה, ואמרתי לה שזה תפילה על הילדים.

אז היא בחרה להגיד- כדי שיהיו לי ילדים צדיקים כמוך... חיימשלי

מאיפה למד את זה?

עוד עשה את ההקשר

ממש מתוקי!!!

שלי ''רק'' בן שנה ועשר אז אין עדיין הרבה דיבורים:

א. קנינו לו מערכת כזאת של כבישים מכוניות מעלון לרכבים ומגלשות כדי שיעברו מקומה לקומה

הבן שלי מגיע אליי אתמול בערב

עושה לי ''אויייייייי, אין נד-נד (נדנדה)''

ב. כל בוקר הוא קם בשש, עובר אליי למיטה להתאוששות משותפת

למד לאחרונה להביא נשיקה בלחי ולא רק באוויר

היום בבוקר אני והוא שוכבים במיטה

הוא מתקרב אליי ומביא לי נשיקה בלחי

נשיקה מלאה ברוק ונזלת

וואי רציתי לאכול אותוווווו

אחרי הנשיקה עושה לבעלי ''שששששש'' כי אני ישנה

ממש מחונך מגיל קטן

מאוד רומנטי מצידו

(אנחנו לא מתנשקים לידו כן חיבוקים בקטנה אבל לא נשיקות רומנטיות, ככה שזה היה לנו קטע ממש מגניב. מעניין מאיפה למד את זה)

מתכוונת שהוא לא רואה אותנו במצב אינטימי של שכיבה ביחד פלוס נשיקות..

מבינה למה מתכוונת?

אבל כן את צודקת, אני חשבתי שמחקה קטע של אינטימיות זוגית

אבל תכלס זה נכון, הוא פשוט מחקה אותנו כשאנחנו מנשקים אותו בלילה לפני שינה

אותו ברור שאנחנו מנשקים, כל היום 

קמתי משנ"צ, עם טישרט, בלי כסר"ש...

הבת שלי (2.5) "אמא, הולכים לגינה?"

אני: "כן. אני צריכה להתלבש ואז נצא"

הבת שלי "זה בסדר, את יפה גם ככה..."

הבן שלי בן שנתיים וחצי,

נורא התחשק לו לצאת איתי , אז הוא אמר לי-

אמא, בואי לזרוק זבל.. הרים את השקית זבל המפוצצת מהרצפה (כן, זה הגיע למצב שאין מקום בפח אז שמתי שקית נוספת על הרצפה)

והייתי עם חולצת בסיס, הוא הלך לחדר שלי והוציא לי ג'קט שאני שמה מעל כשאני יוצאת לשם הצניעות...חחח.. הייתי בשוק כי מלא זמן לא לבשתי את הדברים האלה... הוא היה כ''כ חמוד שבאמת הלכתי איתו בשיא החום לזרוק את הזבל.

בלילה פתחתי את הארון שלי וגיליתי שהוא החזיר לשם את הז'קט... כל כך צחקתי. מתוק

היא ראתה אותי גורבת גרביים.

"אמא, את גורבת לבד?"

אני: כן.

היא: "איזה גדולה..."

בת 3.5.

"אבא, תמיד יש לך ריח טוב, גם בבוקר וגם בלילה"

"אמא, יש לך עגילים יפות, צבעוניות", היו לי בכלל עגילים בצבע כסף, די צמודים, אז לא ברור מאיפה היא הביאה את זה.

"אמא, נכון אני לא רציתי לינוק ממך, אז אכלתי מטרנה?"

"מי אמר לך את זה?"

"אבא"

(שואלת אותו- אין לו מושג על מה היא מדברת)

"אני רוצה לחלק בירכונות" (ברכונים)

מסקרן, בקטע של המטרנה היא צדקה?

שלה שהם ממש יפים וצבעוניים, כי היא עושה מאמץ מיוחד לצבוע בכל הצבעים שיש לה.

בכלל, היינו בדרך חזרה יאיזה מקום, והיה ממש מאוחר, ואק רצינו שהיא תרדם כבר, אבל במקום זה היא באה עם יציאות כאלה חמודות, שהיב קשה להתעקש איתה שתעצום כבר עיניים ותירדם..

לגמרי צדקה, באמת איתה ההנקה לא הסתדרה, אז הבאתי לה מטרנה, אבל זה היה ממש מפתיע שהיא אמרה את זה

ובברכת המזון "של מבוגרים" מברכים  " כי היא קל זן ומפרנס לכל שולחנו ערוך לכל והתקין מחיה ומזון לכל בריותיו אשר ברא.."

כי בגן מברכים בנוסח ספרד ובבית שלנו בנוסח ע"מ...

לא הסכמתי לבן ה3 משהו

אז הוא אמר לי:

"אז אני לא בן שלך"

🤐

(אני מלא פעמים מחבקת ואומרת שהוא בן שלי, מתוק שלי, והוא הרבה פעמים אומר לי שהוא בן שלי, וגם אחים שלו, "אמא, נכון אני בן שלך?")

החכם בלילה הזה שיהיה בריא התחכם ..

אז בהתחלה הגבתי מי שלא בן שלי לא ישן איתנו בבית, כי כאן ישנים רק הילדים שלי, ואחכ תפסתי את עצמי והבנתי שזה ממש לא התגובה הנכונה, ובפעם הבאה שאמר- פשוט התעלמתי והוא הבין שאין פה "נשק" ושזה לא מניע אותי ממקומי אז ציק צק הוא עבר הלאה.

ואני ממשיכה לאהוב ולחבק ועדיין לתת גבולות.

סתם, משתפת, כי אוף איזה לא נעים לשמוע כזה דבר מהבן שלך שאת כל כך אוהבת....

אצלנו זה "אני לא אוהב אותך" אם אני לא מרשה משהו... אני מיד עונה, "אני דווקא אוהבת אותך מאוד!"

לא שזה עובד עליהם באותו הרגע, אבל אני בטוחה שזה מחלחל... וכשהם יגדלו הם כבר לא ישתמשו ב"נשק" הזה (באמת הגדולים לא מדברים ככה...)

היה לך לא נעים (כך וכך)?

אז תגיד לי שלא נעים לך.

1. התינוקת יונקת והגדול בן 2.5 מאוד מתעניין מה זה אז הסברתי לו שאוכלת אוכל של אמא.

יום אחד בעלי החזיק אותה אז אמר:"התינוקת רוצה אוכל של אבא?"

2. יום אחד החזקתי את הקטנה וניסיתי להרגיע אותה אז טופפתי לה בעדינות על הגב.

הגדול:"אמא לא להרביץ! אמא לא להרביץ לתינוקת!"

אני: " חס ושלום אני רק מרגיעה אותה"

לא עזר. הגדול:"אמא לכי לפינה"

הלכתי לפינה וספר לי עד 10 (הוא יודע שכשהוא מרביץ אנחנו שולחים אותו לפינה וסופרים עד עשר)

יצאתי ואמר: "לא, לא עד עשרים" והמשיך לספור עם טעויות כמובן עד עשרים....

דרך אגב, עשינו קובץ משותף לי ולבעלי ואנחנו כותבים שם פנינים של הילדון שיישארו לדורות....

*"אמא, כשאני אהיה בכיתה ב' אולי את כבר תהיי סבתא"

* בן 3- "מי עושה הב-הב?" עונה- "אני"

לק"י

*בת כמעט 4 משחקת ברכבת, "אני הקטרת".

*בן שנה ושמונה משלים "פעם בא אל גן הירק סבא אלי----גזר".

*אני מספרת לבת השש שאבא הולך לעבוד בבסיס, ומוסיפה בצחוק שהוא רוצה להיות חייל.

היא "הוא לא יכול".

אני "למה?"

היא "כי הוא זקן מידי"

הייתה היום יציאה ממש חמודה...

הבן שלי, בן שש: איך אדם הראשון וחווה התחתנו, אם לא היה אף אחד שיהיה בחתונה שלהם?

ואז הבת הוסיפה: ואיך הם התחתנו אם לא הייתה חנות לקנות בה טבעת לחווה?

הגדול בן שנתיים וחצי יושב על הרצפה ויורק.

אני אומרת לו: "מה אתה עושה?"

הוא: "אני פולטת..." (כמו התינוקת שפולטת...)

שיחקתי עם הילדים וישבתי אתם על הרצפה

פתאום בת ארבע באה ותופחת לי על הגב

אני: מה את עושה??

היא: אני מחכה שתעשי גרעפס 🤣🤣🤣

(ראו אותנו הרבה בתנוחה הזאת עם הקטנצ'יק)

בן התשע וחצי (קוראים לו עמיחי) אמר לי שהוא צריך לנוח, כי על המזרון כתוב "עמי-נח"🤣

רצה שנצא כבר מהבית.

אמרתי לו (מהחדר) שאני רק שמה מטפחת ויוצאים.

הוא אומר לי בעצבים: אני יודע, את לא שמה רק מטפחת!

עניתי לו שאני כן שמה רק מטפחת ואני מאורגנת ויוצאים.

אז הוא רץ לחדר, מצביע על הראש שלי ואומר:

ידעתי! את שמה גם בובו!

שאלנו אותו בגיל 2.5 איך עושה פרה הוא:מווווו

איך כבשה:מההההה ואיך אבא:חרפשששששש

ועוד משו יש לו ילד בגן בשם גרביאל

בן שנה ו3

יש לו עקיצות, ראיתי שהוא מתגרד אז מרחתי לו פניסטיל, והנחתי את המשחה לידי.

אחרי כמה דקות הוא בא, לקח את המשחה ושם המדף המתאים במקרר💕

השכבתי את הילדים לישון, והוא הביא לי קופסא ריקה. אמרתי לו שיניח על כיסא במטבח (הוא לא מגיע לאי..) הוא חוזר אחרי רגע עם מכסה אחר..

הקטני האלוף פתח את המגירה הנכונה ושם את זה במקום, אבל התפתה לשחק בכל הקופסאות האחרות שם😀

ממש מפותח לגיל שנה ו- 3 חודשים

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

לק"י

אבל אם את לא יודעת בוודאות, אז לא כדאי לקחת סיכון.

אולי מוקד אחיות טלפוני ידעו לדייק אם צריך או לא.

אם לא היה כלום חוץ מהטיפה הזאת לא הייתי הולכת להיבדק בשבוע כזה (לא רוצה לקחת אחריות אבל ככ. אני הייתי עושה)

יתכן ותצטרכי אנטי D

וגם אם לא- הייתי הולכת להבדק

ולו רק בשל הרוגע ערב יו"כ.....

בשורות טובות

לי היה בול ככה בשבוע 37

הלכתי להיבדק ומסתבר שהייתי כבר פתיחה 5 וב"ה ילדתי מהר אבל הסתבר בדיעבד שהיתה היפרדות שלייה.

מאז שראיתי את הטיפת דם עד הלידה עבר פחות מיום. קצת יותר מחצי יום.

בקיצור לא להלחיץ ח"ו רק לספר מניסיון מה היה לי. הייתי הולכת להיבדק בהקדם.

אה ולשאול רב על יום כיפור ולקבל הוראה מרופא ורב. חשוב

כל דימום בהריון נבדקים

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)