בנות מגיעות לבגרות לפני בנים וזה ידוע, אבל לדעתי בגילאים גדולים זה מצטמצם ולא מורגש. 

זה לא "בוגרות", זה משהו שונה באופי, בנים ישארו ילדותיים קצת גם כשיגיעו לשיא בגרותם... בעצם זה גם לא "ילדותיים"... זה אופי אחר

גברים יותר מעשיים ופשוטים, זה משהו שמאפיין ילדות. מה שמאפיין בגרות הוא מורכבות ונשים הן יותר מורכבות. 
צד חזק אצל גברים- חכמה, אצל נשים- בינה...
בעיקר הנקודה של גישה לדברים מתוך מבט יותר מורכב ולא דווקא ישיר. 

כאילו בנים יותר תכלסיים. הרבה פעמים בגלל זה יותר קלילים ומצחיקים, ופחות הססניים אבל גם לא רואים יותר מדי מעבר. אבל אנחנו חושבות יותר מדי מעבר.

בשביל זה משלימים אחד את השני וכמובן ללמוד אחד מהשני זה גם חשוב.

משהו ששני הצדדים צריכים להיות בוגרים בו: לקיחת אחריות. 

אבל גם זה, לא במובן של לקחת הכל על עצמי כמו שלוחצים היום. מותר שתהיה אמונה והשלכה על ה', אבל העמדה הנפשית היא של עשיה ולא של תלות.

יש דברים שגברים יותר בוגרים

ויש דברים שנשים יותר

נניח נשים יותר אמהיות, גברים יותר בוגרים לפעמים באומץ.

לפעמים זו גם ביצה ותרנגולת

בחורה ששולטת בגבר שלה - תקבל ילד ילדותי

ולא תבין למה הוא לא גברי

מנגד גם היא ילדותית לא פחות , כי היא תתחיל עם " לא אכפת לו ממני" , "הוא לא אוהב אותי"

נניח למה לא הכנת לי קפה? לא אכפת לך ממני?

למה צריך להגיד לך הכל?  או למה אתה דואג לעצמך

כאב מוח

במקום להגיד דוגרי

יכול להכין לי עכשיו קפה? אני אשמח ולחייך

מי יסרב לה?

במקום להצביע על מה הוא לא עושה

לבקש ישירות ואם הוא לא עושה הוא יעשה פעם הבאה

יש כל-כך הרבה נשים שלא יודעות להיות נשים..

וחבל.

אם תגידי לו תמיד מה לעשות .. גבר הוא לא יהיה

תסמכי עליו יותר.

בתור יהודים דתיים, אנחנו גדלים לתוך מציאות שבה גיל החיוב במצוות לנשים נמוך מאשר לגברים -

כלומר, "בילט-אין" במערכת המחשבה שנערה מתבגרת (נפשית ופיזיולוגית) לפני הנער.

(כמובן, זו הכללה. זה לא שכל נערה בת 12 בהכרח יותר בוגרת מנער בן 12.)

אבל

בגילאים של לנ"ו, הקביעה הזאת, לדעתי, כבר פחות שייכת.

הבגרות (מבחינה נפשית) בשלב הזה יותר קשורה לאישיות שפיתחתנו עם השנים, ומבחינה פיזיולוגית לא רלוונטית.

השלב שבו מצטמצם - גיבוש הזהות העצמית. מתי מגבשים את הזהות העצמית?

כל אחד בזמן אחר ובקצב אחר. אפשר לשער שלישיבה ולשירות הצבאי יש חלק בזה, ושלש"ל, מדרשה, חיים במסגרת בחירה ג"כ - הכל קשור לדעתי לשלב שבו האדם לומד לפתח זהות ייחודית ונפרדת מהמקום שבו גדל, לומד לקח אחריות, לומד לבחור.

לכל אחד ואחת "הבגרות" (שאולי צריך להקדים ולהגדיר אותה) היא אישית, ולא תלוית גיל בעיני. מעבר לכך, לדעתי אפשר להיות בוגר בתחום א אבל ממש לא בתחום ב.

בקשר למסלול חיים של דתיים - מניחה שלמדת בישיבה. האם כולם בוגרים באותה רמה? האם בהכרח שני חבר'ה בשיעור ה הם בוגרים?

בעיני אנשים יכולים להיות באותו המקום, באותה האווירה, באותו הסביבה - אבל לחוות את הדברים בצורה שונה לחלוטין.

ולכן, בשלב זה של החיים, נכון לדבר על כל אדם בפני עצמו.

לא נמשכות לדברים רדודים כמונו ,יש להן בינה מיוחדת הן קולטות דברים בשניה בקטע מפחיד

אנחנו באמת סתם ילדים אחי מה, לא ככה?

גם יש לנו קרן לייזר שיוצאת מהעיניים ואיתה אנחנו יכולות לצלות עוף בדיוק לטמפרטורה המתאימה בלי שיתייבש.

זה היה סוד מגדרי

חחח😂

מטעמי זהירות

אני לא מבינה מה יש לך נגדו

ואני לא אומרת כי אנחנו חברים.

פשוט כי נמאס מזה שאתה יוצא פה על אנשים. הוא לא עשה לך שום דבר רע. אם כן, אני בטוחה שישמח שתגיד לו (בצורה מכבדת בפרטי).

וברור שעל כולם עוברים קשיים. לא שופטת אותך. אבל צריך להיזהר לא לפגוע באנשים.

ולפני שאתה שואל, לא, הוא לא ביקש ממני לכתוב. זה על דעתי האישית בלבד.

תגובה לא מכבדת?

אין בנינו איבה. אני פשוט לא מבין את האיש, ולכן הוא מסקרן אותי. אבל את יכולה להוריד את המירכאות ולראות בזה תגובה לגיטימית ועניינית לתוכן הדברים.

על מי אני יוצא?? באמת, על מי אני מתנהג בצורה לא ראויה?? פוגע? כן, גם אני אשמח שיגידו לי בפרטי אם זה המקרה.

ולא עלה על דעתי אפילו לשאול אם הוא ביקש ממך לכתוב את זה, יש לו "פה", אני לא חושב שהוא צריך אותך בעמדת ההגנה..

ברמה ההלכתית, בנות מגיעות להגדרה של "בגרות" מוקדם יותר מאשר בנים, בשנה אחת. יכול להיות שזה נרמז גם בסיפור הבריאה, שיצירת האדם הייתה מחומר גולמי יותר, מאשר יצירת האישה, ש"חסכה" חלק מהתהליך. אני משער שההבדל הוא לאו דווקא בחכמה או בהישגים אלא מתי המוח מגיע לשלב שאפשר לומר שהוא מפותח דיו לעניין קבלת המצוות (החשיבה שלנו מושפעת גם מידע קודם שיש לנו, אבל גם מעצם המבנה הביולוגי של המוח, שהולך ומתפתח עד אמצע גילאי ה־20, וגם בהמשך משתנה בהדרגה).

כמובן, כל עוד מדברים על מבנה ביולוגי, אין זה אלא "חומר ביד היוצר". אפשר להיות "בוגר" ביולוגית לחלוטין, ועדיין מטומטם מאוד, ואין לי סטטיסטיקות האם בנות מקבלות החלטות טובות יותר מאשר בנים. אנקדוטלית, ראיתי גם וגם.

מה שכן, באופן כללי בנות נוטות להיות יותר קונפורמיסטיות. יענו, זה יותר קל להן לקבל כל־מיני נורמות וחובות, מאשר להילחם כמו דון קישוט. א' כי הן פחות אוהבות להילחם, ב' כי הן מאוימות יותר באופן כללי. לכן נשים נוטות להיות פחות אלימוֹת פיזית, ואותה אלימות כנראה תבוא לידי ביטוי בדרכים אחרות (כמו מניפולציות וכיו"ב), לכן בנות פחות זורקות כיסאות בבית הספר, ויותר מלחיץ אותן הפידבק של המורים. ואמנם אין לי ילדים, אבל אני נוטה להאמין, שיותר קל לשכנע ילדה לשטוף רצפה, מאשר לשכנע ילד, אפילו אם הוא אחיה הגדול.

חלק מזה עניין תרבותי, גיבור התרבות הגברי, כשמו כן הוא, גיבור, דמות אינדיבידואליסטית ששוחה נגד הזרם, נלחמת בעולם, כובשת, כו'. והגיבורה שלנו, היא נסיכה, "ליידי", שהמעלה שלה היא התאמה לסטנדרט הליידי, לבוש מכובד, כו' וכו'. ומהבחינה הזאת... ברור שהגיבור הוא ילדותי, חלק מלהיות בוגר זה לדעת להיכנע, לא לריב עם כל העולם, להתאים את עצמנו לעולם. והנסיכה, מהבחינה הזאת, היא תמצית הבגרות.

אפרופו אבירים ונסיכות, אחד הנושאים שבהם ההבדל באמת בולט, בקונטקסט של הסתגלות לנורמות חברתיות, הוא מודעות לנימוסים – נימוסי שולחן, צורת לבוש כו'. רוב הבנים שאני מכיר, הקונספט הזה לא ממש אינטואיטיבי להם. כאילו, מה הבעיה לבוא עם טריינינג שבע שמיניות וחולצת 2pac לבית הכנסת? או, מה הבעיה לאכול עם הידיים? מה כבר קרה? כשאצל בנות, זה יכול להיות ממש מוגזם לכיוון השני, להשקיע מיליון שנה בתלבושות, "להזמין רק סלט"... לא סתם יש הרבה יותר בנות אנורקסיות, בפער, מאשר בנים בודיבילדרים קיצוניים שגם הם הורסים את הגוף. ומאותם בודיבילדרים, חלק זה בשביל למשוך בנות, חלק בשביל ההישגיוּת, אבל פחות "אני מוכרח להיות שרירן".

וכמובן, חלק מהמיינדסט הזה, הוא ללא־ספק ביולוגי, ואפשר להסביר למה הוא נצרך.

עוד הבדל, שקשור גם לקודם, הוא שנשים הן יותר אמפתיות מאשר גברים. אפילו בגיל ממש צעיר, עשו איזה ניסוי וגילו שתינוקות בנות נמשכות יותר לאנשים ופרצופים, ובנים נמשכים יותר ל"עצמים" (כמו צעצועים; ואפשר גם לדון במשמעויות הרוחניות של זה). זה יכול להתבטא כבגרות בקונטקסטים מסוימים, אבל גם כילדותיוּת בקונטקסטים אחרים.

בגיל ההתבגרות, הרבה יותר נהניתי משיחה עם הבת הממוצעת, מאשר משיחה עם הבן הממוצע. כמעט תמיד זה היה עמוק יותר ומעניין יותר, אבל ככל שעובר הגיל הפערים מצטמצמים.

ברור אמנם, שתכונת הבגרות האמיתית (לקבל החלטות נכונות, לקחת אחריות, להבין נכון מצבים, לפתור בעיות, להיות עצמאי, כו' כו' כו') תלויה בעוד מיליון גורמים, כמו ידע, ניסיון חיים, חוויות, תכונות אופי אחרות כו'.

לא היה כלום כי כלום, כלום.

שבגיל 3 הן כבר מדמיינות איך תראה שמלת הכלה שלהן

ובגיל 4 הן כבר מדמיינות איך זה להיות אמא.

אצל גברים זה לרוב מגיע הרבה יותר מאוחר, אם בכלל..

לרוב, זה נכון בכל הציבורים.

לאחר החתונה יש הרבה פעמים שינוי.

יש כאלה שזה רק מתקצן אצלם,

יש כאלה שזה מתאזן

ויש כאלה שזה מתהפך לחלוטין.

על התורה ..וגם מציאות בפועל

לא מצטמצם אפפעם

אמא שלי אמרה לי אל תחכי שבעלך יתבגר אני נשואה לאבא שלך 30 שנה והוא לא התבגר

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה