שלום לכולן,
לפני שבועיים כתבתי פה שרשור כשגילינו עובר ללא דופק. החלטתי ללכת על כדורים. עבר עלי שבוע מטלטל עם דימומים מסיביים, ולראות את הכל יוצא...זה באמת היה קשה לעבור את זה. הביקורת אחרי היתה תקינה- השק והשליה יצאו ונשארה בינתיים רק הרירית.
כל הסיפור הזה העביר אותי טלטלה נפשית. השלמתי עם האובדן, אבל עדיין מרגישה מדי פעם שפתאום מוצפת הורמונים, ובוכה משטויות, פתאום עולות לי מצוקות מהילדות..מין הצפה הורמונלית כמו אחרי לידה.
ביום שישי האחרון פתאום היו לי כאבי מחזור וגל של חולשה ובכי..ואז יצאה עוד חתיכה...זה תפס אותי לא מוכנה כי חשבתי שהכל יצא כבר לפי הביקורת..והייתי חצי שבת בוכייה ובסערה נפשית..זה החזיר אותי פתאום אחורה...
מה שקשה לי זה שבעלי לא באמת שם. הוא לא מבין מה עובר עלי, לא מרגיש כלום, שנייה אחרי ממשיך לדבר על דברים אחרים...
מרגישה שכל התהליך הזה הוא תהליך שהוא רק שלי. וזה ממש קשה לי עם זה. מרגישה נורא לבד בתוך הסיפור הזה.
בנוסף לכך, אני מרגישה גם ממש פחדים לנסות להיכנס שוב להריון. לא מעיזה עכשיו, לא מסוגלת נפשית להתמודד עם זה...וכולם אומרים שאחרי הפלה יש יותר הורמונים ויותר קל להיקלט...ואני לא שם. לא בא לי לנסות להיכנס עכשיו להריון. נחסמתי.
בקיצור, רציתי לפרוק, ואולי לקבל מכם עצות או עידוד.
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 