כי התנועות שלך מרדימות ומרגיעות אותו (תדמייני תינוק בעגלה כשאת בחוץ מטיילת איתו)

וכשאת שוכבת או יושבת במנוחה הוא מתעורר.

אין מה לעשות למיטב ידיעתי

מתרגלים

וגם זה עובר בסוף, כמו כל הריון 😉

ככה זה עד הסוף?

לא יודעת למה לא זכור לי מההריון הקודם

טוב ששוכחים  

לא יודעת איך יש שם ככ הרבה מקום אבל 39+ וחגיגות שלמות כל הזמן..

@שושנושי מזדהה לגמרי! אני מנסה לנוח קודם קצת בספה ואז לעבור למיטה ולפעמים זה עוזר ולרוב לא🫢

איזה כיף לך שאת כבר ב 39, מתרגשת בשבילך ברמות

דמיינת את עצמך שתגיעי עד 39?

כי לי יש דמיון ללדת עד 40 (בהתחלה החלום היה ב 38, אבל עם הזמן מוותרת ומסכימה לחכות גם עד יום לפני התלמ..), תוהה אם להמשיך..

חגיגה כל לילה!

אבל האמת נהנית מזה מאוד

יכולה להסתכל על הבטן שעות רוקדת.. 

חייבת כוח לשעות היום לילד ועבודה

כלכך כואב לי על הבן שלי שרק יחזור מהמעון ולא תהיה לי טיפת כח אליו

וכל מי שסביבי

אבל כשאני מנסה לישון זה קצת מתסכל...

וזה באמת מדהים!!!

זה ידוע...

כשאת מרפה הוא מתחיל לחגוג

כשאת הולכת וזזה זה מרגיע אותו,

כמו שמנדנדים בעגלה...

כדאי שתנסה הילוכים. מקסימום עוברים לאוטומט אם קשה מידי. בסופו של דבר הרכב שלכם זה הרכב שהיא תנהג בו בשנים הקרובות כנראה

למדתי על הילוכים לפני כ20 שנה ומעולם לא נהגתי על הילוכים

וזה סתם האריך לי את הלימוד

אז שהבן שלי למד היה ברור שהוא עושה על אוטומט

אבל אם יש לכם הילוכים והיא מתכוונת לנהוג על זה אז אולי כדאי להשקיע בזה

למרות שעד ההודעה שלך הייתי בטוחה שזה דבר שכמעט נכחד מהעולם ברכבים רגילים

לא ידעתי שעדיין יש..

אני למדתי לפני 17 שנה על אוטומט וכבר אז ההורים שלי היו לפחות עשור עם אוטומט..

בזמנו הילוכים היה מעט יותר זול מאוטומט, לא הבדל גדול

בגדול סתם ככה הייתי ממליצה אוטומט אבל אם יש לכם רכב הילוכים חבל שהיא לא תדע לנהוג עליו

לא רואה סיבה ללמוד הילוכים

זה הולך ונעלם

ממליצה ללמוד בעיר שקל לעבור טסט

בפועל מאז לא יצא שהייתי צריכה לנהוג על רכב עם הילוכים. גם הרכב של ההורים שלי וגם כמה רכבים שלנו שקנינו מאז (3 רכבים) כולם היו על אוטומט. ולכן כמעט שכחתי הכל לגבי הילוכים..

לא בטוחה שהיה שווה שלמדתי הילוכים בכלל.. נראה לי שסתם הקשה עלי את הלימוד.

נראה לי מיותר, למדתי על הילוכים לפני שנים רבות. יש לי כבר כמה ילדים עם רשיון, כולם למדו אוטומט כולל הבנים.

יותר זול בצריכה דלק.

אני למדתי על הילוכים (לפני 20 ומשהו שנה) ובאמת כשלקחנו רכב מהמשפחה עם הילוכים- נהגתי על הילוכים..

כי השיקול היחיד בעיני למה כן הילוכים, זה אם זה הרכב שהיא תצטרך לנהוג עליו אחרי הטסט..

בתור נערה עשיתי על הילוכים (היה לי קשה אבל בסוף עברתי, והיה לי ברור שאין סיכוי שאני עולה שוב על הילוכים)

והנה, בעלי קיבל מהעבודה רכב עם הילוכים, לא הייתה אופציה אחרת🤷🏽‍♀️ כמה אימונים ועכשיו נוהגת בקלות על הילוכים.

אין לה מושג מה יגיע בהמשך החיים, לכן ממליצה חד-משמעית לפתוח לעצמה כמה שיותר אופציות.

אם תתחיל ותראה שממש קשה אולי, אז לשקול לעבור לאוטומט (למרות שלא ממליצה😜)

לא ייעלמו מהעולם.

לא?

אני אישית נוהגת על הילוכים וזה סבבה לי.

חידשו לי פה שעל הילוכים זה יותר קשה לעבור טסט.

באמת לאט לאט זה הולך ונעלם

אבל זה לא לא קיים

ובסוף אם זה מה שיש לכם בבית כרגע

אז ממש לא כדאי שהיא לא תוכל לנהוג אחרי הטסט

גם אם מתישהו תחליפו רכב, ואולי אפילו תחליפו לאוטומט או חשמלי... זה לא רלוונטי עכשיו

אם היא תתקשה מאוד תעשו חושבים.

האנשים שם אוהבים הילוכים

אז הרכסים לא יעלמו כל כך מהר

לצערי הרכבים שלנו אוטומטיים כי בעלי לא אוהב, אבל אני חושבת שההבנה איך הגיר עובד חשובה+התפעול של ההילוכים תורם לערנות ולתשומת הלב למהירות.

לנו כאמור יש אוטומט ואני נוהגת קבוע על מצב חצי ידני.

היא לא תוכל לנהוג אחרת…

בהמשך ואם נשקיע בהילוכים.

גם כל הרכבים החשמליים היום הם אוטומט, אנחנו ממש בהתלבטות עם זה, אני רגילה רק להילוכים.

היום כמעט כל הרכבים על אוטומט, לא רואה סיבה ללמוד על הילוכים

ואם יש רכב הילוכים אז ללמוד על הילוכים

כלומר רכב אוטומטי שאפשר לעבור בו לגיר ידני.

היה לנו רכב כזה ובאיזשהו שלב התקלקל שם משהו והיה אפשר לנהוג בו על האופציה הידנית בלבד (עד שתוקן).

ובזכות שלמדתי הילוכים יכולתי לנהוג עליו ולא רק לנהוג! חלק מהעניין היה שהצלחתי לתפעל את הרכב ולהבין איך להשתמש בו למרות שמיקום וצורת ההילוכים היו שונים מהרגיל.

בקיצור, גם הרכבים אוטומטיים לדעתי נדרשת ההבנה והיכולת לנהוג על ידני.

ומצטרפת לאופנה שאמרה שזו הבנה אחרת את הנהיגה.

ועוד משהו- בלימוד נהיגה יש את הלמידה של קריאת הכביש ואיך לפעול בתוכו ויש את תפעול הרכב.

הלמידה בידני יותר ארוכה (מאשר לימוד נהיגה באוטומטי) כי לומדים תפעול של מערכת שלימה שאין באוטומטי. גם הבחינה בגלל זה יותר קשה.

אבל- זה נותן רווח שבעיני שווה.

במיוחד שכרגע יש לכם ידני. הנהיגה אחרי טסט היא חשובה מאוד לניסיון ולבטחון. אם מחכים עד שיהיה רכב מתאים, יהיה קשה לחזור שוב לנהיגה..

כי יש רק שתי דוושות ולא 3

לא צריך ללמוד להתנהל עם הקלאצ

הרכב לא נכבה בעליות וכו

וכמובן, לא צריך לזה רשיון שונה..

אלא אם יש לך חידוש שזה כן עם דוושה נוספת

אבל אם זה הרכבים שאני מכירה

זה בעצם פיצר לשליטה על רכב אוטומטי

לא ידני לגמרי..

ואני בכלל לא שעירה ברגיל שלי

ויש לי בת

הטבלה הסינית כן צדקה אצלי, ועוד סימנים אחרים,

אבל עד שלא רואים זה סתם השערות.

צורת הבטן

הטבלה הסינית

הקאות בהריון

חשק למתוק ובכללי אוכלת מזעזע

כל מה שאמרת זה שטויות ואין לזה אחיזה במציאות

גם שעירות זה משהו שלא אמור להיות קשור ישירות למין העובר

אבל זו תופעה מאוד קיצונית שחייב עליה הסבר הגיוני

בנתיים נולדו רק בנים

שום דבר מ'תסמיני בת' שיש לי לא בטוחים באמת חחח

זה אולטראסאונד

כל השאר שטויות

או יותר

99% הצלחה לאו"ס

50% הצלחה לשיטות האחרות

ונשאר עד עכשיו

מעבר לכל עד כה היו בנות והייתי בטוחה שהריון של בן זה שונה. ובכן, לא אצלי.

והם היו זהים בלי שום שינוי בכלום

אבל עוד לא נתקלתי במישהי שבהריון צמחו לה שיערות בין החזה

אפילו בתגובות אף אחת לא מכירה את התופעה

לא אומר כלום על המין..

בתחילת ההריון ופתאום השיער ברגליים היה כהה ובאמת יש לי בן

מעניין איך איבר קטן של עובר משפיע על ההריון ותסמיניו

(מנהלות- זה לא פרסום- אני קניתי בזמנו אצל חנה ריינר משכונת רמות)

והיה שירות ממש טוב

קניתי של שארפ

לחמותי יש את אותו מקרר עם 13 ילדים

אבל יש לה עוד 2 מקפיאים

עם התקן שבת

הייתי קונה רק של חברות מוכרות גדולות כגון: שארפ, סמסונג, lg

אבל אני קניתי מקפיא קטן למרפסת וזו הצלה.

לא יודעת איך הסתדרתי בלי

אבל אולי זה מכיוון שאין לנו בשרים...

בכל אופן אין לי המלצה, לנו יש מקרר עם מקפיא עליון. שימי לב שעם ילדים צעירים עדיף שהמקרר יהיה למטה, כדי שיהיה נגיש לגובה שלהם... (מצד שני, עם קטנטנים צריך למצוא פתרון איך הם לא יפתחו אותו כל הזמן ויפלחו דברים🤭 לנו יש מנעול)

הוא בעצם מודבק על הדלת ועל גוף המקרר במדבקה חזקה מאוד.

המקרר לרוב חצי ריק ..רק בערבי חג ובשבת מתמלא יותר..וזהו...

מקפיא מי שלא גר בעיר במיוחד ולא כל שניה בסופר זה מאודדד משתלם ומועיל

הנחרצת שלנו זה שחייב להחליף למקפיא תחתון כדי שלא יהיה נגיש לקטנה.. היא מחריבה לנו את הבית ומנעול לא עוצר בעדה חחחחח

מושלם

מכיל המון המון המון.

אנחנו ב"ה 9 נפשות

יש לי מקרר במחסן למטה, הוא לא בשימוש, רק בחגים/שמחות,

ובנוסף יש לי מקפיא

יש לנו מקרר גדול, 4 דלתות מקפיא תחתון.

ויש אפשרות להפוך את אחד המקפיאים למטה לתא קירור. יעיל מאד בחגים ובתקופות עומס (יש לי עוד מקפיא מגירות בחדר שירות).

בעיני השקעה שווה בהחלט.

ואיך הפיקוד שבת? אני מכירה מישהו עם מקרר של סמסונג שממש מעצבן להעביר לפיקוד שבת....

אני בדיוק רוצה לקנות מקרר חדש וגדול, עם תא שאפשר להעביר ממקפיא למקרר, זה נוח? תוך כמה זמן זה מסתנכרן למקרר? שימושי לך?

למרות בזאפ טוענים שזה לא זמין לרכישה כרגע..

מקרר Samsung RF65A9011SL סמסונג.

אני הופכת את המקפיא למקרר בערך פעמיים בשנה. הוא מקרר באמת גדול ומכיל.

מובנה במכשיר ופשוט לתפעול.

לחיצה על 2 כפתורים יחד למשך כמה שניות.

יש מקרר נוסף קטן יותר במרפסת.

ביומיום השימוש הוא רק במקפיא- יש שם בשרים, דגים, אפונה קפואה וכאלו. פעם החבאתי שם לפעמים גם כמה מגנומים/טילונים לאמא🫣 אבל המחבוא התגלה.

בחגים המקרר כולו מלא בתבניות שהכנתי לפני החגים עם כל הבישולים של החג, כי אני לא מבשלת בחג רק מחממת.

גם אם במקררים הגדולים יש מקום, עדיין המקרר לא מרווח מספיק וכשהילדים מנסים להוציא משהו הם מפילים משהו אחר והכל נוזל ולא רגילים פה לנקות אחריהם.

אז עבורי מקרר שני זו הצלה.

עוד מקרר קטן יותר באחד החדרים או במרפסת/מרפסת שירות

ואז מקרר גדול במטבח

ככה אצל ההורים שלי שהם גם כרגע 8 נפשות בבית, אבל היו זמנים עם הרבה יותר (שאז היה גם תקופה שלושה מקררים...)

גם לי וגם להורים שלי יש שארפ וזה חברה מצוינת,

על סמסונג הבנתי שיש בעיות.

אפשר לקנות מקרר גדול ארבע דלתות, וממה שאני רואה הרבה יותר נח שהמקפיא הוא מגרה ולא דלתות (גם יותר עמיד בפני קטנטנים שמצליחים לפתוח את הדלתות ואת המגרה לא.)

אין לנו מקום בבית, משפחה גדולה עם מקרר אחד.

וחוששת להניח במרפסת...גשם וכו...

אצלנו יש מקום באחד החדרים, אבל לא מניחה שם מקרר כי יודעת שזה מקרין. המנוע או משהו.

אבל יש לנו מקפיא שני במרפסת

אמר שלי חולמת על עוד מקרר לתקופה של החגים כי זה באמת קשה ב"ה

מה שחשוב וכדאי לראות שהמקרר עמוק...זה ממש נוח לסירים גדולים וכו

חסרון יחיד- מדף מתקפל, ממש לא משתמשת והוא כל הזמן מתקפל לו.

ביום יום מסתדרים עם מקרר אחד, בחגים ושבתות- יותר קשה.

אבל אין מקום למקרר נוסף לצערי.

מה שמאד טוב בסמסונג זה שאין הרבה חלקים

3 מדפי זכוכית וכמה מדפים בדלת.

ריבוי חלקים זה ריבוי בעיות....

וחוץ מזה באמת אין הרבה חלקים, אחלה מקרר.

מרווח וגדול

זה החיסרון היחיד שמצאתי בו..

מבחינתי זו הצלה

זה אוכל מבושל ששומרים במקרר עם סירים

כי אחרת אין משהו שתופס ככ הרבה מקום

המקרר אצלי מאז ומתמיד 3/4 ריק

לפעמים יש סיר אחד או מקסימום 2

וגם בחג שהיה 3 ימים הוא פשוט התמלא בתבניות עם אוכל

של Westinghouse

יש לו מקפיא עליון

והמקרר שלו גם פשוט ככ גדול שלפעמים צריכה לשבת בכיסא כדי למצוא את כל מה שיש בפנים

בנוסף יש לי מקפיא לא גדול מאוד שם אני שמה את העופות דגים ובשרים

שיש בעיות עם מוצרי חשמל של סמסונג.. לפני כמה חודשים נתקלתי באיזו כתבה שעשו על זה שהיו תקלות בתדירות לא סבירה.

אז זה מעניין אותי אם מי שמרוצה מסמסונג זה מכשירים ישנים או חדשים

לא היו תקלות.

היה לנו מדף אחד שנפל ונשבר כשניקינו את המקרר לפסח, בינתיים מסתדרים בלעדיו.

ללא תקלות

יש לי תקופות שאני ממש אנטי בייבי בום, ויש תקופות שזה מרגש אותי , עכשיו אני באנטי והזכרת לי גם למה, כולם שמחים ומאושרים, אין מיילדת מעצבנת, אין מיילדת שלא מדברת יפה , אין המתנה למרדים, אין פתאום מיילדת שנעלמת, אין תפרים, אין שיליה שיוצאת, נו, עריכה כדי שהכל ייראה מושלם כמו בסרט, מקסימום סרט דרמה.

למה כולם בשכיבה?

ממש רציתי לראות לידות בכריעה, בעיקר כי בראשונה שכבתי ורציתי לראות איך זה אחרת

וגם התבאסתי שלא היתה אחת שלא לקחה אפידורל, הכל די אותו הדבר והשוני זה בסיפור האישי

והמהירות של הניתוח הזויה ממש פרסום שלילי לבית החולים

שוואלה אני לא מבינה למה הם מוציאים את עצמם ככ רע…

ילדתי שם פעמיים

אחותי פעמיים

ומה וכמה חברות שלי

וואלה את מי מעלים לחדר לידה עם פתיחה אחד??

באתי עם אחד וחצי כאובהההה צירים ארוכים כל שתי דק וחזקים במוניטור

אמרו לי מתוקה זה לא לידה פעילה לכי הביתה תחזרי כשיתחזק…

חברה שלי הגיעה לשבוע ארבעים באה לבקש זירוז אמרו לה למה אין מצוקה עוברית אין מצוקה אמהית עזבי אותו

נתנו לי פיטוצין וממש לא הייתי רק במיטה כי הרופאה אמרו שעדיף לי לקחת אפידורל כשיכרב יותר ולא מההתחלה כדי שאוכל לעזור לגןף ולהיות בתנועה

ובקשר לתנוחה- אני אישית ילדתי על הגב והיה לי ממש נוח אבל אף אחד לא אמר לי לעשות את זה, היה לי אינטואיטיבי וזרמו איתי (ניראלי גם היא שאלה אותי אם נוח לי אפילו)

ואז את רואה את הסדרה וכולן כמעט בחדר לידה עם פתיחה אחת, ואפידורל, לא מתקדם אז פיטוצין ובלון, לא מתקדם יאללה ניתוח

כילו, אה?… אתם בכלל לא עושים ככה🤓😆

הטיפול של בית החולים לא ממש משקף את המציאות

אבל כן יש שם מקרים ששולחים את היולדת הביתה

ויש מקרים שמייצרים לידה מאפס שזה כן קורה הרבה גם במציאות.

ויש שם מלא ניתוחים- נראה לי הרבה יותר מאשר במציאות.

שזה באמת מוציא קצת פחות טוב את הבית חולים.

אבל הלוואי על כולנו צוות כל כך סבלני וזמין.

אני חיכיתי 3 שעות לבדיקת רופא במיון יולדות.

ומכירה מישהי שעכשיו חיכתה 5 שעות...

ובטוחה שיש יותר.

אבל בשום לידה שלי ללא נכנסו שלוש מיילדול לבדוק מה שלומי. ולא נכנס מנהל המחלקה.ולא הקשיבו לי לסיפור על סבתא שלי מפולין. זה ככ ערוך שזה כמעט לא מציאותי. כמו הקטע שמישהי צירפה פה מטעם מיילדת..

לגבי בייביבום, בואו נסגור רגע פינה. כמי שעבדה בעבר מאחורי המצלמות והיום בלידות במציאות, אני רוצה רגע לשים דברים על השולחן ולדייק. בייביבום זאת קודם כל ולפני הכל תכנית טלוויזיה. יש לה תסריטים, במאים, מפיקים, עורכים ומלהקים. יש טייפקאסט וסיפורים שנקבעים מראש ועל פיהם מלהקים. יש חיסיון רפואי שחותמים על חלקו וויתור, כלומר- הסיפור לא מסופר במלואו, רק החלקים שתואמים לתסריט. יש מילים שמשדרים על המסך ומילים שלא ישודרו לעולם. ויש אג'נדה ומחלקה משפטית וזכיינית שידור ואישורים שצריך לקבל מההפקה הראשית. ויש צוות בביה"ח שחותם ריליס, כלומר אישור להשתמש בחומרים מצולמים שלהם, וכאלו שלא, אנחנו נפגוש אותם בחיים האמיתיים אבל לא נראה אותם על המסך. אנחנו גם לא נראה ולא נשמע את הנוכחות של זוגות אחרים, לא את המיון לידה, לא את המוניטור שמשנה מיקום כל שלוש שניות ומצריך התעסקות משל היה יולדת בעצמו. אנחנו לא נראה מתמחים עם עיניים נפוחות ממחסור בשינה, מיילדת שעושה פליקלאקים בין שלושה חדרים, כוח עזר, דם, הליך אפידורלי. אנחנו לא נראה את המצלמות שנמצאות שם, את המיקרופונים, עמודי התאורה. אנחנו לא נישמע מוזיקת רקע שבחרו הזוג מבעוד מועד בהתרגשות כי אי אפשר להקליט עם מוזיקה ברקע. צריך לזכור היטב היטב שזאת לא המציאות, זאת טלוויזיה. גם הלידות שצולמו, לא נראו כך במציאות. המציאות הרבה, הרבה, הרבה יותר יפה, מרגשת, מורכבת, מפחידה, לעיתים בודדה ולעיתים מלאה ביותר מידי אנשים. הפחדים שצפים בלידה הם לא משהו שעובר מסך, כי ברב המקרים זה נראה כמו שקט. לפחות 50% מהלידות שאני רואה הן בעירום מלא כמו שאמא טבע התכוונה, יש לפעמים חוסר סבלנות או חוסר הבנה או חוסר תמיכה, יש הלם ושאלות שחוזרות על עצמן מאה פעם (מס' ת.ז, מספר לידה, הריון ספונטני? מהלך הריון תקין? סטטוס gbs). לידה היא רב הזמן המתנה. צוות צילום הוא לא חלק מהתכנית לידה של אף אחת, נוכחות תדירה ועוטפת של צוות רענן, סבלני עם כל הזמן שבעולם שמספר בדיחות ומחייך בערגה על סיפורי סבתא- נפגוש אולי בדנמרק איפה שיש להם זמן ותקציבים למשרד הבריאות ותקינה הגיונית וליווי מילדותי רציף. אני אוהבת את ז'אנר הניתוח של הפרקים בפייסבוק, בעיקר כי זאת פלטפורמה טובה להעלות לשיח לידות ונושאים הקשורים בהן. אבל זאת לא המציאות. רחוק מאוד מכך. ספק אם אפשר לקרוא לזה תיעודי.

בית חולים מאוד התערבותי..

אז זה ממש לא מפתיע

לא הספקתי לראות את הפרק הזה עדיין...

ויש אופציה של לידה במים.

כן קשה להשיג שם מוניטור נייד שזה מבאס.

לי בלידה הראשונה כל הזמן אמרו. תקחי את זה ואת זה. אם לא נצטרך להכניס אותך לניתוח. כל הזמן זה היה ברקע..

ובכללי יש לי דיס המלצה רצינית על איכילוב בעיקר בגלל כל ההתערבויות. לא חזרתי לשם. ואז היו לי רק חוויות מתקנות

היה לי קשוח עם זה

כמה שאישה צריכה את הכסף, התינוק חי בתוכה 9 חודשים

ונקשרים ורוצים רק לחבק וללטף איך שהם יוצאים, אז לתת אותו? זה עשה לי רע מאוד

אלא מתחושת שליחות

זה מאוד אחר בנפש..

היתה לי חברה שאמרה לי שהיא מאוד רוצה להיות פונדקאית

ממקום של שליחות לעזור לזוגות שלא יכולים להביא ילדים.

אמרה שמצידה לא אכפת לה, היא אוהבת את ההריון והלידה

ולא מתכננת לעצמה עוד ילדים מעבר ל- 2 שיש לה.

והיא לא הלכה על זה כי בעלה ממש לא היה בעניין.

אני מאמינה שיש איזה בדל של קושי, אבל בגדול הן באות לזה מלכתחילה בידיעה שזה לא שלהן, והם לא נקשרות.. ברור שאחרי הלידה, ההורמונים וכו', זה יכול להכאיב קצת או להיות מוזר, אבל הן כביכול תכנתו את עצמן ולא קשה להן כמו שאנחנו רואות את זה, כאילו בסוף הריון רגיל, מישהו לקח את התינוק..

אם זה הסכמים שעושים (שכוללים בתוכם סעיף למשל מה קורה אם ח"ו להורים קורה משהו במהלך ההריון, מי לוקח את התינוק במקומם)

ואם זה כל הסמנטיקה- להחזרת העובר קוראים הפקדה ולא החזרה

אז זה ממש אחרת בנפש מלגדל תינוק שלך.

ו @מולהבולה זה תהליך ככ מאתגר, מליון בדיקות שצריך לעשות, ותקופה ארוכה שאת מוקדשת למשימה הזו, וסיכוי לניתוח שלא מביא איתו בסוף ילד בשבילך שהסכום, גדול ככל שיהיה, לא שווה את זה. אפ עושים את זה, צריך אמונה גדולה בערך של זה.

ומאחלת שאף אחת לא תזדקק להיות בצד שנזקק לעזרה הזו כי גם לאמא הביולוגית זה לא פשוט לדעת שלא היא נושאת את ההריון וכו'

סליחה אם יצא חריף, פשוט חוויתי זוג במעגל קרוב שהביא ילדים בפונדקאות מסיבות רפואיות וההתכתבות פה על איך אפשר שלא האמא שנושאת את הילד תחבק וכו' עשו לי קצת רע. כי ב"ה יש זוג הורים שהשתוקקו לילד הזה וחיבקו אותו שניה אחרי שנולד. אז זה לא אותם פעימות לב, נוו שוין

מבינה שהסיפור בסדרה זה קצת אחרת כי זה גברים, אבל תזכרו שיש גפ זוגות שנעזרים באופציה הזו ואולי אפילו פה בפורום יש.. אי אפשר לדעת

הרגיש מאוד שכלי כמו שמתאים לגברים

ואני לגמרי מבינה.. חושבת בדיוק כמוך, שוב ראיתי כתבות ואני אוהבת לראות כתבות על פונדקאיות, פעם גם היה לי חלום להיות כזו , ולתת לזוג אופציה להגשים חלום, מבחינתי זו מצווה ענקית ומדהימה, יודעת מה? מכל המחשבות על אם כדאי או לא, לא חשבתי על כסף, ולא חשבתי מה יקרה אם אני מתחבר לתינוק, שניהם מבחינתי לא היו רלוונטיים, יותר חשבתי אם אני אצליח ומה יהיה עם הבריאות שלי, אבל זה כמובן היה רק במחשבה ראשונית כזו ואפילו לא בא לידי מעשה גם מבחינה מחשבתית, כי לא היה רלוונטי, אבל זה נתפס אצלי כמעשה חסד נטו, וכגידול ילד שהוא לא שלי בשביל זוג אחר. מעריצה כל אחת שעושה את זה.

היא שמעה את הדפיקות לב של הפונדקאית כל ההריון. ולא משנה עכשיו מאיזה דנא היא נוצרה. יוצאת.. ומחזיקים אותה ככה חצי מחוברת כדי שאחד האבות ינתק את החבל. ואז לא מונחת בכלל על הלב שנשא אותה. אני לא יודעת.. היה לי קשה לראות

הזו בסוף "יתומה" מאמא . ויכוליות שהם שני גברים מהממים ויאהבו והכל. עדיין.. חסר אמא. אבל סה קושי מול כל זוג חד מיני.

אם פונדקאית של זוג "רגיל" שלא מחזיק הריון, היה מרגיש לך שונה....(וגם לי.. אני מאוד חלוקה בין ראש ללב בזה)

בסוןף היא תהיה אצל אבא ואמא שיאהבו אותה מאפס. כן קיים הקושי לראות באמת את הניתוק הזה מהרחם שנשא אותה והרעש המוכר והריח והיא ישר מתרחקת למישו "זר" . אבל .. זה כן אחר. לא יודעת.. זה שראו ששמו על זוג הגברים את הצמידים של הביח. כאילו.. איפה היולדת?. וכן זה לא שלה אבל זה צורם. (ואנלא יודעת אם שתי נשים זה שונה. משו בחדר לידה כששני גברים הם המקבלין את התינוק עוד יותר קיצוני. נמצאים במחלקת יולדות)

למרות שכל הקונספט של בייבי בום זה חדירה לפרטיות

אבל עדיין, זה ששני גברים עונים לה על השאלות הכי פרטיות זה בררררררר

ואגב אותי זה ממש התחיק שהם אומרים מאחורי הדלת שמפחיד אותם לחוות את זה שוב כי היה מלחיץ לשמוע, הזכיר לי את בסיפור על אותו גבר שחיכה מחחץ לחדר לידה כמה שעות טובות בלחץ וכשהודיעו לו שנולדה בת, הוא נשף לרווחה ואמר: "איזה יופי, היא לא תחווה את מה שחוויתי עכשיו"...

ממש רחמים עליכם מסכנים

שכדי שיהיה אפשר לצלם מסכמים איתם שזה רק בשכיבה

בכללי זה ערוך ממש

את לא רואה אותן סובלות כמעט

מראים לך רק את הרגעים היפים

וערוך ומכוון.

לא צריך לקחת את זה כדוגמא או כמראה לשום דבר.

אם כיף אז לראות, אם עושה טריגר או מעצבן אז לוותר.

אישית אני אוהבת. אין לי הסבר מלומד למה, אני לא רואה סדרות בכללי, אבל את זה כן אבל לוקחת ממש קליל ובפופורציה. אני בכלל ילדתי ואלד רק קיסרי...

אני רק אגיד שבאחד העונות הקודמות יש מישהי שילדה על הברכיים

ולי זה ממש נתן השראה וחוץ מהלידה הראשונה ילדתי את שלושת האחרים בתנוחה זקופה על הברכיים ובכריעה..

ובאמת כדאי שיראו יותר לידות מגוונות.. אבל השאלה מה המטרה והאג'נדה של מי שעומד מאחורי הסדרה...

את מה שצריך בתנוחות אחרות, כשהאישה שוכבת מהמצלמה מאחוריה או מהצד, הרבה יותר קל

דווקא מהסיבה שזה ערוך בצורה מגמתית ולא מציג את המציאות כמות שהיא

ראשית

הלל

גאולה

רעיה

רוניה

מעיין

נוגה

עטרת

תחיה

עדי

אבישג

עטרה/עטרת

הלל

יעלה

טוהר

רויטל

טל אורה

שיר ציון

תאיר ציון

שיר הלל

איילת השחר (די חרוש)

הללי ציון

טל ברכה

טל תחיה

ואז זה מוסיף מלא משמעות:

שילת (שיוויתי ה לנגדי תמיד)

תכלת (תן כבוד לעמך תהילה ליראך)

נילי (נצח ישראל לא ישקר)

אני גם אוהבת שמות כאלה..

התחדש לי שתכלת זה ראשי תיבות. למרות שלא כזה מסתדר עם המילה האחרונה "ליראך" חחח

נועה- ניסים ונפלאות עשה ה'

טליה- טוב להודות לה'

רעיה אמונה

איילת אהבה

טל תחיה

אורה אמונה

עטרת פז

נחלה שלמה

נחמה גאולה

פדות ציון

שובי אהבה

נחלה אהובה

מלכות

תאיר ציון

שבות ציון

עלמא

עטרת חן

שיר מלכות

אביגיל

אסתר

נועה

מילכה

רות

נעמי

אפרת

מרב

מיכל

נעמה

מרים

ריעות

תפארת

תחיה

אמונה

צופיה

גאולה

מבשרת

פדות

טוהר

חן

אורה

שירה

רננה

עדי

תהילה

הלל

ערגה

ראשית

שחרי

ערגה תהל

שירת הלל

שחר

הללי

רוני

שיבת ציון

צופיה

ציפיה

פדות

כנה

רעיה

טוהר

נגה

ארבל

לשם

טל תחיה

שיר ציון

אחינועם

ארגמן

רוני ציון

קמה

לבונה

עדות

דוכים

נחלה

תהלה

תכלת

צוריה

אלומה

כרמל

גילה

בר

מיתר

עומר

נעה

גפן

טהר

כרם

כליל

נטף

רעיה

קדם

אביה

שזה מהשיר הזה:

לא רק בגלל שמדובר בעברית נדירה

גם ההטיה מוזרה ולא מתאימה לבת

נשמע שם של כמה בנים יחד

(אם כבר אז דוכי שגם לדעתי שם סופר מוזר)

לא שירשרתי נכון

מקווה שהפותחת תקרא

שזה מתהילים צג.

בדקתי ויש בו את הפסוק "נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים".

אם זה משנה להרגשה.

הכרתי מישהי בשם הזה.

והכוונה לניפוץ או שבירה. עוד סיבה למה לא לקרוא בשם כזה לילדה...

אני קראתי את זה כמו דוקים (המשחק) רק עם כ במקום ק...

מקווה בשביל אותה אחת שהיא לא סובלת מהשם שלה.

שיר ליבי

טוהר אמונה

מעיין ליבי

שיר הלל

משחק נחמד דווקא

בשעה טובה!!

תאיר שמחה, אהבה עמי, אור אמונה, שירת גאולה, תהלליה, גאליה,

יש הרבה שילובים של אהבה שאני מכירה, נהר אהבה, טל אהבה, הדס אהבה, אור אהבה

אתי'ה, ראשית תמה, גפן עמי, חן אמונה, שובה, קמה, ערבה, רות הדסה, נטע הדסה, תגל, תהל, לשם, אורה נחמה.

כדאי שתסיימי בשעה שאת יכולה לאסוף אותם מהגן

אז אם הגנים אצלכם עד 14 הייתי מסיימת קצת לפני(אפילו 13:50, תלוי כמה הגן שלכם רחוק), אלא אם יש לך מישהו שיוכל להוציא אותם קבוע..

לעניין השאלה, אני שילמתי פה 1800 על מטפלת עד 14 ארבעה ימים בשבוע, כולל ארוחת בוקר + 50 לארוחת צהריים(תוספת שלא היינו חייבים ונגיד לקטנטנים היא לא רלוונטית)

מי שאכל רק טחון הביא מהבית. שלי התחילה בגיל 8 חודשים ולא הייתה בקטע של בקבוקים או טחון וזה היה מאוד נוח שאני לא צריכה לשבור את הראש..

ארוחת צהריים הייתה בערך ב12 ואז שנצ, כמעט תמיד הייתי אוספת ישר מהשנצ

זה היה לפני שנתיים יכול להיות שהמחיר עלה קצת.

וקחי בחשבון שכנראה בשלב הזה של השנה רוב מי שמחפש מסגרת זה כאלה שהיו עד עכשיו עם הבייבי בחופשת לידה, כלומר גילאי 3-6 חודשים, ולרובם לא יהיה רלוונטי אם את מביאה או לא ארוחת צהריים

בנוסף תשקלי לאפשר גם שבוע חלקי.

נגיד ואקח 1800- אז לחלק את זה ב5 וימים ומי שתרצה יום פחות אז לקזז את הסכום כך?

כלומר לחלק ולעגל כלפי מעלה

שישתלם לך

4ימים אז כן.

אבל אם פחות מזה/ משהו לא קבוע את יכולה לקחת קצת יותר.

נניח אם לפי החישוב שלך זה יוצא 90 ליום אז לקחת נניח 110 ליום...

שיותר משתלם להרשם לשבוע מלא בלכל יום בנפרד

כי אז כל אחד יכול לשלם רק פר יום

של עד 14:00 בלי ארוחה, אולי יהיה לזה ביקוש (לדוגמא אימהות שעובדות עד אחת וחצי ויש להם גם דרך להגיע ולא רוצות לרוץ, אבל נותנות אוכל בבית.)

לדעתי להתחיל לבשל זה הרבה עול, יש לך כל ערב אחרי שאת משכיבה את הילדים שלך להבריק את הבית למחר- רצפה ריקה ונקיה, וכו. את צריכה כל יום לקבל ילדים זרים הביתה חייבים להיות ערוכים לזה מבחינת בטיחות (צריך לעשות ביטוח), אני אישית הייתי נמנעת מלהוסיף גם מטלה של בישול כל יום.

לפי זה כדאי להחליט אם 2 או אחת וחצי..

על גיל שנתיים, עד שתיים כולל ארוחות וכולל יום שישי- 2300₪.

אצל מטפלת אחרת פה שמתי לפי ימים והסכום ליום היה יותר מחלוקה לחמש של הסכום הכללי (היא קיבלה עד ארבע כולל ארוחות בלי יום שישי- 3000₪. ליום בודד 200₪).

לגבי מה הייתי מעדיפה- לדעתי הייתי מעדיפה עד שתיים עם אוכל, זה מוריד מטלה מהראש. אבל תכלס זה תלוי בשעות העבודה שלי.

את יכולה גם לנסות לחשוב על זה- נגיד אם יש בי''ס שהרבה אברכיות מלמדות בו, אפשר לבדוק באיזה שעה השיעור האחרון מסתיים ולסיים קצת אחרי כדי שיספיקו להגיע (ככה עשתה המטפלת אצלנו שנה שעברה- מלא משפחות שהביאו אליה עבדו בבתי הספר פה, אז היא השתדלה לסיים קצת אחרי ביה''ס, גם בימים קצרים וכאלה).

אגב ארוחת צהריים לפעוטות זה ב12.

1:30 זה ממש מאוחר.

אם זה ילדים קבועים את יכולה לקבוע שכל שבוע ילד אחר מביא לכולם את ארוחה.

הילדים שלי כשהיה להם ארוחת צהריים ב12 לא היו אוכלים כלום ובבית היו משלימים ארוחה בשלוש, סתם שילמתי על אוכל לאחד מהם וסתם שברתי את הראש מה לשלוח לשני כל יום, זה היה מיותר לגמרי.

בשנה אחרת שהילד לא אכל צהריים אלא רק ארוחת בוקר וארוחת פרי זה היה מושלם לו.

(מדברת על גילאי שנה עד שלוש)

שלי אוכלים בחופשים ארוחת בוקר בעשר וארוחת צהריים בשלוש בערך.

חוץ מהתינוק שהוא יונק ומנשנש לאורך כל היום בלי משהו מאוד מסודר.

אז זה תלוי גם לאיזה גיל היא מכוונת, בסוף ילדים בגיל שלוש שעןלים לגן אוכלים נשנוש קטן בבוקר, ארוחת בוקר בסביבות עשר וחצי, פרי באחת וחצי וארוחת צהריים בשתיים וחצי בערך. בעיני זה לו"ז מעולה גם בגיל שנתיים, בגיל שנה פחות.

לק"י

אם אוכלים ב8:30, אז סביב 12 שוב רעבים.

המטפלת אצלנו היתה נותנת ארוחת בוקר ב-9 וארוחת צהריים ב-12 (בערך) ואז הלכו לישון שנ"צ, ב-13:30 התחילו להתעורר ואני הייתי צריכה לאסוף עד 2 (לרוב הגעתי ב13:45-13:50 כדי להספיק לקחת אחר כך גם את הגדול שבגן, כי זה לא לגמרי סמוך).

אחר כך בבית היו אוכלים איתנו גם מארוחת צהריים שלנו ב-14:00.

המטפלת שלנו לקחה 1700 לחמישה ימים עד 14:00, לא כולל אוכל (הייתי שולחת מהבית).

גם אם סיימו לאכול סביבות 9...

הייתי בכיתות סוגרים שנה וחצי עד 3, והם חלק אכלו ב 12

והגדולים יותר לקראת 12 וחצי.כבר ממש היו רעבים, ולקבוצה השניה היה מאוד קשה לחכות כבר

ואם את מכינה את האוכל זה בתוספת תשלום, אז יכול להיות לך משתלם (אם בא לך בקלות לבשל בריא ומגוון, פעוטות לא אוכלים הרבה אז זאת לא הוצאה כבדה מדי)

אני הייתי מעדיפה עד 14 כדי שיהיה לי אפשרות לעבוד נורמלי.

לגבי המחיר-

השנה משלמת לגיל שנה על חמישה ימים 7:30-14 לא כולל אוכל 1700, אבל זה ממש זול,

שנה שעברה שילמתי לגיל שנתיים על חמישה ימים 7:30-15 כולל ארוחות (לפני השנ"צ כשהילד היה אוכל שם כמעט כלום ובשלוש אוכל ארוחה בבית) 2500,

לפני שנתיים לגיל שנה על ארבעה ימים 7:30-14 כולל ארוחות שילמתי 1800 (וזה היה רק 4 ימים בשבוע)

לפני כן גיל שנתיים חמישה ימים 7:30-13:45 לא כולל ארוחות 1600.

אם יש בך הכוחות והיכולת לשמור על פעוטות. אם את מתחברת לילדים וזה לא רק להשלים הכנסה..

חינוך וטיפול בילדים רכים זו עבודת קודש ממש שלא נכנסים אליה אם לא בטוחים בכך ❤️

ממליצה ממש להתייעץ עם מכון פןעה הם יוכלו להפנות לרופאים מומחים ולתת עצה הגונה

שולחת חיבוק.

אמן שיהיו דברים טובים בקרוב והרבה נחמות!

חיבוק ענק. אין מילים

אבל שולחת תפילה שתגיעו להחלטות הנכונות ושהכל יסתדר בדרך טובה ומתוקה (ככל האפשר) ובקלות.

אם זה נכון (ו91 אחוז זה סבירות לא מעודדת)

אז זה תמותה או בהריון או במהלך השנה הראשונה ככה שאין לי הרבה מה להגיע להחלטות. רק לעשות את המי שפיר ולצפות לאיזה נס.

אבל בתכלס אני כבר באבל. ובכעס גדול מאוד על ה'. ובחוסר רצון מוחלט להמשיך רגיל את החיים

אין לי מילים לעזור

אז שוב חיבוק <=====😌======>

אולי תלכו לרבי דוד מנהריה?

קחי את הזמן להתאבל ולהרגיש את מה שהלב מרגיש (זה מאוד מובן הכעס והחוסר רצון להמשיך רגיל)

ומתפללת שה' ישלח לך נחמה וירפא את ליבך.

אין לי מילים מעבר לזה שאני כואבת איתך את הצער שלך ושהתחושות שלך ממש נורמליות, למצב לא נורמלי

חיבוק ענק♥️

מתפללת עלייך ובע"ה גם בהדלקת נרות אתפלל עלייך שמה שלא יהיה- יהיה לך טוב וברחמים

האמת שאני פשוט שבורה

לא רוצה לראות אף אחד לא יודעת איך להצליח להיות עם כוחות לילדים

יש לי תור לדיקור מי שפיר בראשון. אני רוצה להתפלל לנס ומתפללת אבל קשה לי להאמין בפנים שמשהו טוב יכול לקרות. הלוואי ואטעה. הלוואי שזה השיעור שלי, לעבור דרך הפחד ולחכות לנס ולא השיעור השני

את המתוק ושיהיה עטוף ברחמים

וזה שבר

ואבל

ומכעיס

זוכרת בסיטואציה שונה שונה שונה אבל גם ממש כעסתי על ה' שהוא עשה לנו את זה ושזה 'השכר' שלנו למאמצים וכו'

ואחרי שהתאוששתי קצת התביישתי בכעס והרגשתי דפוק

אבל אז ה' שלח לי תובנה שהכעס זה אומר שאני מאמינה ומחוברת אליו. וזה עצמו טוב.

הכעס כמובן לא מידה טובה אבל זה שאני כועסת זה סימן טוב לחיים וחיבור.

אח"כ יש שאלה האם אני מחזיקה את הכעס או שהכעס מחזיק אותי שזה הרסני.

ושוב מאחלת לך טוב, וכח להמשיך לחיות.

את לא צריכה להמשיך כרגע את החיים כרגיל

לקחת פסק זמן לבירור ואבל

זה דבר נכון וטבעי

מאוד לא פשוט

מניחה שגם מה שכתבת לא יכול לבטא את הכאב צער פחד וחשש שאת נמצאת בו..

אולי תהיו בקשר עם מכון פועה?

כמו שה' יודע לשלוח צרות וכאב גדול, הוא יודע לתת גם שפע ואושר גדול, וידו לא תקצר.

מתפללת עליך גם על ה 9% שעוד יש תקווה, וגם בע"ה שפשוט ישלח לך שפע עצום בכל תחום.

אמן באמת לאיזה אור בכל זה.