ממך נשמע שהבן פחות מתוסכל מזה... צריך לנסות להתנתק מהילד שבנו שמדבר, ופגוע ... ולראות בכאן ועשיו עם מה צריך להתמודד....

לא כדאי לקחת את זה למקום של עלבון, טובים ופחות טובים יש בכל מקום והמדדים של ישיבות לא נקיים מאינטרסים, ככה שאי קבלה לא באמת אומרת משהו.

לגבי בן, אולי זה לטובה , שלא ישוו אותו לכל בני משפחה שלמדו שם קודם.

לדעתי, חלק רציני מעניין אולפנה/ ישיבה טובה זה מיתוג ושיווק מוצלח.

גם באזור שלנו פתחו חטיבה לבנות שאמורה להיות תורנית יותר. בפועל חצי משנתון של הבת שלי שהלכו לשם די הורידו חצאית כבר בכיתה ח' ואלו שלא, היו נשארות דתיות גם באולפנה רגילה.

אז הם גם לא מקבלים את כולן ומבקשים תשלום פי שתיים מאולפנה אזורית , כל הדבר הזה כביכול אומר שהם שווים יותר. אבל בפועל רמה לימודית שם נמוכה יותר, רמה תורנית אותו דבר, אין שום מעטפת שיש במקום גדול , כך שאם בוחנים לעומק , אין אפילו יתרון אחד ללכת לשם. 

גם אנחנו חווינו וחווים דברים דומים עם הילדים שלנו

ב"ה לנו עצמנו אין חוויות עבר כאלו (אף שחוויתי את זה עם אחים שלי), אבל זה עדיין מתסכל נורא וגורם לנו לחשוב שאולי משהו "דפוק" בנו... (וזה ברור לנו שלא! עם ילד אחד ידענו מראש שיהיו קשיים, ועם האחרים זה פשוט היה רצף של נסיבות לא מוצלחות... אבל עדיין - התחושה הקשה הזו )

מאחלת לכולנו שילדינו ימצאו את המקום המתאים ביותר בשבילם, ושבאמת נראה בחוש איך הוא מתאים להם ומקדם אותם ❤️

ישיבה או אולפנה נחשבת או לא נחשבת , בעיניי היא לא מכובדת ומבזה. כשיבוא משיח נראה לי שנפסיק עם הרשימות.

ראיתי הרבה יוצאים בשאלה בישיבות טובות וצו"לניקים בבתי ספר אזוריים.

ובסוף צריך לזכור שהרשימות האלו מנוהלות לא על ידי בשר ודם, אלא עד ידי הקב"ה והילדים הולכים למקום שהוא הכי טוב בשבילם. 

מוכר ככ

לצערי

רק להתפלל שיהיה להם טוב במקום שיהיו

חיבוק!!

ה' יעזור לשניהם למצוא את הדרך שלהם בצורה הטובה ביותר!

לגבי הבת, אין דרך להתעקש ולערער באולפנה?

בעין מבחוץ תכלס זה הזוי הקנאה ושנאה שזה מכניס...

אולי תנסי לקחת את זה למקום של ככה הקב'ה גילגל את זה וזה לטובתו וטובתכם...

כמובן אם המקום השני הוא טוב

אם החבר הזה מתנשא עדיף שייפרד ממנו עכשיו ולא יימשך אחריו לתרבות רעה, גם אם היא עטופה בצלופן של רוחניות אבל מבפנים היא הרסנית ולא בריאה....

זה גם יכול להיות שיעור בענווה ובהסתכלות על זה שמה שמשנה באמת זה רק איך הקב'ה רואה אותנו...

כמובן קל להגיד קשה לעשות

אולי אבל זה יכול להיות כיוונים מחזקים...

בכל מקרה חיבוק גדול

ואת נשמעת אמא מדהימה שככ רגישה לבן שלה

חושבת עליו המון...

בע"ה תגיעו למקום הכי טוב לכם ובדרך טובה ונעימה!!

קודם כל שתדעי שאת ממש מדהימה! איזו מודעות עצמית יש לך!!!

באידיאל - אני בעד שיהיו רק אולפנות וישיבות אזוריות , שכל החברים מאותו אזור הולכים אליהם יחד,

זה נראה לי הרבה יותר בריא לנפש הנערים חינוך הטרוגני, אבל זה גם יפתור את בעיית "קבלת תשובה שלילית בגיל צעיר." חבל שהילדים צריכים בכתה ו' להתמודד עם זה.

אבל גם אחרי השלב הזה בחיים  אנחנו מקבלים תשובות שליליות-בחיפוש שרות לאומי/ צבאי, בשידוכים, בדירות ( פעם קיבלנו תשובה שלילית מבעלת דירה להשכרה😃) , ואחר כך עם הילדים כמו שכתבת שההסטוריה חוזרת שוב.

ולכן נראה לי שזו עבודה קשה שפוגשת אותנו בהרבה תחומים בחיים, לדעת לקבל נכון תשובה שלילית- זה לא ציון , זה לא דחיה , זה לא דרוג הערך שלנו, זה בסך הכל ציון דרך משמיים שזה לא המקום המיועד לנו.

בהצלחה רבה!!! שבעז"ה ינחה אותכם בשמחה לדרך הנכונה!

תחושות לא נעימות.

אני זוכרת שהחוויה שלי בתור ילדה היא שההורים שלי נתנו לנו את ההרגשה שאנחנו מדהימים ונפלאים והמקום שנהיה בו יזכה בנו (גם בבית ספר, באולפנה בשירות לאומי) וגם כשהיו לי תחושות לפעמים של מה אני שווה או ששמתי את הערך העצמי שלי נתון להחלטת מוסד כל שהוא, הם עדיין האמינו בזה. כי העין הטובה הזאת היא האמת. זה לא קלישאה או ניחומים מזויפים.

אני באמת מדהימה ויש לי הרבה מה לתרום לעולם

לכן זה מצוין שאת מסתכלת על הבן שלך ואומרת שהוא ממש על רמה. כי זה נכון! הוא על רמה ואת אמא שהשקעת בו במסירות ובאהבה ועשית את זה בצורה מעולה! איזו אמא אלופה!!

למי אכפת מהמוסדות? הם מכירים אותו ? הם עברו איתו שלב שלב? הם יודעים את כוחות הנפש שלו ולמה הוא מסוגל?

ממש לא. וזה בסדר, לא שופטים את הבחירות שלהם כי אפשר לעשות טעויות במיוחד במקומות גדולים שצריך לשפוט על סמך ריאיון מהיר וציונים. אז מה?

עכשיו, כשיש לך את הרגשות יותר מסודרים בראש ובלב, אפשר לחשוב מה האפשרויות-

או לערער על ההחלטה (הרבה אנשים שאני מכירה עשו את זה ועזר להם)

או לחפש מקום אחר שעונה על הקריטריונים.

הבת שלך היא לא אחת מ... היא צריכה מקום שמתאים ספציפית אליה,

שווה לחשוב איזה מקומות יכולים לתת מענה

ולגבי הבן- כתבת שהוא דווקא מרוצה ושמח, איזה יופי! הוא הבין את העניין, הוא לא משליך את העצמי שלו לפי מה שיגידו אחרים לא משנה כמה רשמיים וסמכותיים הם יהיו.

לחזק את המקום של העין הטובה של הראות הפנימית האוהבת והמחבקת ולהגיד לעצמך כמה גדלת מאיפה שגדלת וכמה ה סובב בהשגחה שתהיי איפה שאת היום, את הכי טובה שיכלת להיות! לחשוב מה היה אם ומה היה אם זה ממש לא מקדם. עכשיו יש מציאות, כמה את טובה ומוערכת במציאות ואיזה ילדים טובים ויקרים יצאו לך מכל מקום שבו הם יהיו בעז"ה.

יש סיבה שאומרים לכם למה הוא לא התקבל?

ולגבי הבת אויש מבינה מתסכל מאד

היא התבאסה מאוד וגם נפגעה. דיברנו על זה ואמרתי לה שאנחנו עושים את הבחירות שלנו אבל ה' מכוון אותנו בבחירה. וכשה' סוגר דלת אחת, כנראה שזה פחות טוב לנו לעבור בדלת הזו, והוא פותח דלת אחרת, שיותר טובה לנו. גם סיפרתי לה על עצמי כמה דברים מהעבר שימחישו לה קצת איך ה' סולל לנו את הדרך.

זה הרגיע אותה. עדיין לא הבינה למה לא התקבלה. אבל הדבר היחיד שהעלינו על דעתינו זה משהו- שאמרתי לה שאם זו הסיבה באמת, אז כנראה שצריך לשמוח שלא התקבלה...כי מי רוצה ללמוד במקום שככה רואה אותה וככה רואה את הדברים...והיא הסכימה איתי.

אולי זה כיוון מחשבה שיעזור לכם גם.

בהצלחה!!

ואני בכלל לא סובלת את כל הסיפור הזה שילדים בכיתה ח' צריכים "לשווק" את עצמם בראיונות ולחוות דחיה ותסכולים כאלה. מטופש בעיני לגמרי. למה אי אפשר שכל אחד ילמד במוסד שקרוב לביתו וזהו. יחד עם כולם, בלי כל מיני וריאציות וניואנסים של סגנון כזה או אחר או קצת ימינה וקצת שמאלה מהסגנון של ההוא וההיא. 

כל מה שאמרתן, לגבי הערך העצמי, ההכוונה של הקב"ה, שהכל לטובה ועוד, אני יודעת את זה בשכל ובאמת מאמינה בזה לגמרי!!! וזה גם מה שאני אומרת לילדים שלי. ועדיין במקום עמוק, הנפש שלי עוד לא לגמרי שם... ואני נפגעת.. אולי זה לא ממש פגיעה אלא יותר דאגה עמוקה ותקוה שהילדים שלי לא יפגעו..

וכן, גם עצובה ומתוסכלת שילדים בגיל הזה צריכים צריכים לעבור את מסע השיווק הזה... כל כך קיוויתי שעד שהילדים שלי יגיעו לגיל הדברים יראו אחרת ויעשו בצורה טובה יותר..

בכל אופן, בע"ה שיפרחו ויגדלו בכל מקום שבו יהיו.

תודה לכולכן, טוב שיש את המקום הזה לפרוק קצת..

שבת שלום!

והגיע הזמן שהאולפנות והישיבות יפסיקו עם הסינון החסר היגיון הזה.

רוצה לספר שהבת שלי לפני כמה שנים היתה תלמידה די גרועה, היא בחורה מאוד חכמה, אבל לא עיניינו אותה לימודים והיא לא השקיעה. בכיתה י' היא הרגישה שהרמה התורנית של האולפנה שלה זה לא הרמה שהיא רוצה להיות בה. היא חיפשה יותר עומק. אז היא הלכה לבדוק אולפנה ממש קטנה שקרובות משפחה לומדות שם וידועה ברמה תורנית גבוהה. ובאופן מפליא ממש היא לא התקבלה. כמובן שלא עניין אותם המלצות, ראיון, כלום... רק על התעודה הם הסתכלו. הבת נשארה באולפנה שלה, סיימה בגרויות עם ציונים ממש גבוהים, כי בסוף לקחה את עצמה בידיים והתחילה ללמוד. המורות והמנהלת שהיו לה עפו עליה ממש. האולפנה שבה לא התקבלה, פספסו ילדה מהממת עם יכולות גבוהות בכלכך הרבה תחומים ובחרו להשאר עם כיתה קטנה ולפי מה ששמעתי מקרובת משפחה, לא כלכך מתפקדת לימודית. 

תוך כדי בת אחרת שלי, כמובן עם תעודה של ציונים ממש גבוהים התקבלה לשם ולומדת שם. האמת שבגלל התעודה המעולה שלה וגם הדוסיות שלה, היא התקבלה לכל המקומות שאליהם נבחנה. לצערי יש לומר, היא בחרה ללמוד דוקא באולפנה הזאת, שאחותה לא התקבלה אליה. האמת שחוץ מזה שנפגעתי בשם הבת שלי הגדולה יותר ולכן קשה לי עם האולפנה הזאת, אני גם ממש לא מרוצה מכל מיני דברים שם. ואני אומרת לעצמי שטוב שהבת הגדולה נשארה איפה שהיא היתה ולא עברה. הבת השניה אוהבת להיות באולפנה הזאת אז אני משתדלת לשתוק ולא להעביר יותר מידי ביקורת על האולפנה. כנראה ששם היא צריכה להיות. לא תמיד אנחנו מבינים את הדרך שצריך לעבור. אבל משתדלים לעשות הכי טוב איפה שנמצאים.

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

לק"י

ובכלל הגיוני שסגנון הדיבור משתנה עם הגיל.

את יכולה לשאול את הבת שלך על מה הן אוהבות לדבר. לא לעשות חקירה, סתם להתעניין.

ואם משהו נראה לך לא תקין אז חשוב שתנסי לברר אותו.

לא הייתי שואלת את הבת ישירות כי זה עלול לעורר מגננה והסתרת יתר.

יותר מלברר מה קורה- חשוב שתתני לבת שלך תחושה שהיא תמיד אהובה ורצויה ושאת כתובת, וגם כלים מה לעשות במקרה של חברות שלא מיטיבה/במקרה שהיא דואגת לחברה שלה שעובר עליה משהו לא טוב - איך היא תוכל לעזור לה בלי להתערבב בפנים.. בנושא הזה יש את יעלה אדרי שמתעסקת בנושא, היא הייתה נערה בסיכון והשתקמה והיום עוסקת בליווי להורים למתבגרים מתוך שליחות. שווה לעקוב אחרי התכנים שלה.

אני לא חושבת שזה ברמה כזאת בכלל ב"ה

בגלל זה תוהה אם צריך "לטפל" בזה או שזה המקום לסמוך על הילד וכמו שאמרת לחזק את הקשר בתקווה שאם תגיע לצומת תבחר בטוב

אלא מנסה לתת כלים כדי שלא יגיעו למקום כזה..

בסופו של דבר כל אחד חווה התמודדות ויש צורה מיטבית יותר או מיטבית פחות להתמודד עם זה

זה לא אומר שכל אחד שלא מקבל מענה מיטבי הופך לנוער בסיכון, זה יכול להיות טריגר..

קצת עקבתי אחרי התכנים שלה, לא בהתעמקות כי לי עדיין אין מתבגרים (אגב גם לה אין..) השיח עם מתבגרים הופך להיות שונה מאשר מול ילדים ושם היא מנסה לעבוד..

כנראה שיש משהו...

אני דווקא חושבת שכן כדאי לדבר עם הבת שלך, אבל בעקיפין. לדבר איתה באופן כללי על גיל ההתבגרות, ועל כך שלפעמים השינויים שעוברים מתבגרים גורמים גם לשינוי בחברויות. ולפעמים השינויים האלה עלולים להפוך גם חברות שהייתה פעם מיטיבה לחברות פחות טובה. ושכדאי לשים לב לחברים שלנו, לראות אם עובר עליהם משהו, ואם כן אז להתייעץ עם מבוגר איך לעזור להם, ולחשוב אם החברות במתכונת הנוכחית לא מזיקה לנו.

את כל זה את יכולה בטפטופים, לא דווקא בשיחה אחת שעלולה להבהיל.

ועוד נקודה - אם יש לך קשר קרוב עם אמה של החברה, כדאי להסב את תשומת לבה בעדינות שנראה שמשהו עובר על הבת שלה...

אני צריכה יותר לטפטף על זה בבית..

אם הייתי בטוחה הייתי מדברת עם האמא, אבל אני לא בטוחה שזה משהו "שעובר" עליה או אופי יותר פתוח ממה שהייתי רוצה לבת שלי..

אבל, לשים לב שאת לא מלבישה על הבנות מחשבות ורגשות שלך מהחוויות שלך בחיים, ומדמיינת שזה קורה אצלן. ז"א להסתכל עליהן במבט נקי ולראות אם באמת ההתנהגות שלהן היא משהו לא תקין/ לא טוב באווירה שלו.

קרה לי עם הילדים שלי כמה פעמים שהיו חברים שפחות אהבתי, בעיקר בגלל ההתנהגות שלהם. עם חלק ניסיתי לשכנע ללכת ולהתחבר עם ילדים אחרים ועם חלק הבלגתי ובסופו של דבר הילדים גדלו קצת ולמדו להבחין לבד מי מיטיב איתם. אחת הבנות שלי שהיתה בתקופת ההתבגרות שלה חברה ממש טובה של מישהי, שגם משהו בקשר בינהן לא עשה לי טוב. פחדתי שהיא משפיעה עליה לרעה. אבל ממש ניסיתי לראות את הטוב בחברה, החברה היתה בת של חברים שלנו.  בסופו של דבר לא ברור לי מי השפיע על מי. אמרתי לעצמי, האם הייתי רוצה שהורים של החברות של הבת שלי יסתכלו עליה ויגידו לבנות שלהן להתרחק מהבת שלי? הבת שלי באמת בחרה בדרך אחרת, ואף אחת לא הפנתה לה עורף ממש. מטבע הדברים והגיל כל החברות קצת התרחקו ונשארה רק החברה ההיא שלא הייתי שלמה עם החברות איתה. היום החברה נשואה וגרה רחוק ועדיין הן כל היום מדברות בטלפון ונפגשות כשיכולות וזה פשוט מרגש לראות את הקשר העמוק שלהן.

גם בגלל שזה בנות ובעלי פחות מבין בקטע הזה פחות שם לב לניואנסים, אני מרגישה שאין לי עם מי להתלבט בשביל כמו שאמרת לבדוק אם זו נקודה מבט נקיה או שאני מגזימה..

בסוף בסוף יש ביניהן קשר מאוד מאוד חזק, לא רוצה לומר תלותי, אבל זה כל מה שהבת שלי מכירה.. היא לי טיפוס של חבורות. אז ברור שאם אני בטוחה שהקשר לא מיטיב אני יכולה לדבר איתה ולהסביר לה, אבל אני לא רוצה לערער אותה ואת החיים שלה בשביל ספק

כן הייתי פותחת איתה ומדברת איתה על קשר שהיה *לך*, בכלל לא לדבר על הקשר שלה אלא לשתף בחוויה שלך, שהיתה לך יברה מאוד מאוד טובה אבל הקשר היה קצת תלותי ולא בריא או נגיד לספר שהיה חונק והרגשת לא בנוח לפתח קשרים עוד חברות ואחרי כמה זמן הרגשת שזה לא טוב לך ושחררת את זה בצורה x..

כשאת מספרת עלייך זה גם מעניין, גם נותן הרגשה נוחה וגם לא מרגעש שיפוטי והיא יכולה לקחת מזה מה שהיא רוצה...

מה שאני רוצה להגיד שגם אם אין בחברה משהו בעייתי זה לא בריא קשר כזה ולכן זה פותר לך את ההתלבטות..

לא שצריך לחצול אבל כן לעורר מודעות שכדאי לאוורר ולהיפתח לעוד כיוונים חברתיים

בהצלחה גדולה!!

ילדים זה כל הזמן התמודדויות חדשות...

נתחיל מהסוף, נשמע שדרכת בנקודה וזה מה שהפעיל אותה וגרם לה להגיב מתוך כאב.

נשמע שהיא כאובה על זה שכנראה היא לא מוצאת את מקומה מבחינה חברתית, שלא טוב לה, שלא כיף לה.

במקום לנסות לדחוק בה (נשמע שאת לא כופה ומאפשרת לא להגיע,

אבל פחות הייתי מתייחסת לזה בהאשמה ויותר מנסה ליצור שיח רגשי אם יש ביניכן קשר שמאפשר.

גם כאן נשמע שהיא יחסית מכונסת אז לא לכשות את זה באופן שפולש לה לפרטיות, אלא לנסות לפתח בעדינות כשאתן מדברות בכללית, ולאט לאט להרחיב

לדוגמא:

היא אומרת שזה לא אטרקציה, להגיד שזה באסה שזה עדיין לא מספיק כיף עם החברות החדשית מתוך השתתפות ולא בשיפוט, ולראות אם היא תזרום לדבר עוד)

לנסות להבעץין שזה מצב לא כיפי ולא נעים בטח עבור בת ביישנית להרגיש עוד לא חלק ולא למצוא מקום, ולהיות יחד איתה במקום מולה ❤️

את באמת עוברת לי להבין יותר את התגובה שלה.

האמת שבפעמים אחרות שניסיתי לפרש מה עומר מאחורי ולדבר על הקושי שלה (בדברים אחרים) היא ממש כעסה ולא היתה מוכנה לשמוע.

אולי אני כן אצליח עם זה הפעם. יש לי תחושה שהיא להדוף ולא תרשה לי להיכנס לדיבורים כאלו.

אבל אפילו לשנות את הדיבור הפנימי עליה שלי אולי יעשה משהו..

אפילו היכולת לנסות להבין את המקום שלה מייצרת בנו אמפתיה, ואני מניחה שהשדר יעבור גם בהתנהלות או במילים.

ואפשר גם לתמוך, או פשוט להביע הבנה

ולהגיד לה שזה בסדר שלוקח זמן ולכל אחת יש את הקצב שלה ולהגיל את זה שזה קשה ומכאיב

כן להסכים שהפעילות לא כיפית אבל לא תמיד להרשות להישאר בבית.

בסופו של דבר פעילויות הן חלק מדרישות אולפנה והרבה פעמים הן סתם חובה מעצבנת. בנות שלי גם לא אוהבות חלק ניכר מפעילויות , זה הגיל.

כמו שהעבודה תכריח אותך ללכת לפעילות שלא בא לך כדי להתגבש עם כולם...

לדעתי התגובה שלה מראה שהיא נמצאת בסוג של לחץ תמידי באולפנא והאירועים החברתיים הם רק סוג של קצה הקרחון.. כי ילדה שלא מעוניינת בפעילויות, ולאף אחד לא אכפת שלא מגיעה? זה אומר ששאר הימים היא סובלת והולכת רק בשביל הפן הלימודי, וזה הרבה מאוד ימים להעביר ככה לדעתי..

יש אפשרויות נוספות באיזור?

אבל אני אנסה למצוא הזדמנות לדבר איתה בנחת ולשמוע ממנה יותר איך היא מרגישה שם.

אחה"צ היא מעסיקה את עצמה בבית לרוב. לפעמים יוצאת כשיש פעילות בסניף או לנוער בישוב.

אבל היא היתה ככה גם קודם. טוב לה ככה...

הרגשתי חובה לכתוב לך!!

אני בחורה בי"ב וגם לי היה מאד קשה בתחילת בתיכון למורת שאני מאד חבורתית.

ונסיתי להמנע מכל הפיעלויות החברתיות שהיו ,

וכן רציתי לקבל אישור מאמא שלי שבאמת עדיף שלא אלך והיא לא עשתה את זה.

אני לא חושבת שאת צריכה להסכים איתה שכדאי לה להמנע מפעילויות כאלה אבל להבין שזה כל כך קשה בשביל בת להיות נוכחת במקומות כאלה בחברה.

בעצם שאת לא מסיכמה איתה את מצפה ממנה ללכת למקום שהוא סבל עבורה ולכן היא הגיבה ככה.

מסיכמה איתך שהמנעות זה לא הפתרון והיא בטח גם מבינה את זה ומאמינה שהזמן יעשה את שלו  (כמו שהיה אצלי)

האמת שאני דווקא לא ציפיתי ממנה ללכת. אמרתי לה שאני לא מתכוונת להכריח אותה, רק שבעיני זה הפסד לא ללכת.

אני מבינה שהיא כנראה ניסתה לתרץ תירוצים כי היה לה קשה להגיד לי שהיא לא מרגישה בנוח עם החברות שם ולכן קשה לה. ואולי תסכל אותה שלא קראתי בין השורות את הקושי האמיתי שלה? (כי להסביר שלא בא לה ללכת כי יהיה לה חם, כשאנחנו באמצע החורף, לא נשמע לי משכנע בכלל... אבל כנראה שבאמת זה רק תירוץ)

אחת על אחת?

לבקש מהמורה שתיתן לה פרוייקט עם בת שנראית לה מתאימה ולהזמין אותה אליכם הביתה לעבוד ביחד, או שאפילו יצאו מכמה שיעורים כדי לעבוד על זה?

לדעתי ככל שזה יהיה פרוייקט יותר מתמשך זה יותר יחזק את החברות ויעזור לה למצוא מקום במארג הכיתתי.

ובמקביל לחזק את הביטחון העצמי שלה שתרגיש בטוב להביא את האיכויות שלה בכיתה.

ועוד משהו - לוודא שאין משהו קשה שקורה לה חברתית. זה יכול להיות אפילו ברמה של חברה טובה שעזבה אותה לטובת מישהי אחרת, בגיל הזה זה כואב מאוד ויכול להביא לפחד מיצירת קשר חדש ולחוסר רצון להשתתף באירועים חברתיים כי היא לא מוצאת את עצמה

האמת שלאחרונה היה קטע לא נעים מול המחנכת שלה, שנתנה לה ציון נמוך על עבודה בצורה מאוד לא הוגנת.

דיברתי עם המורה, והיא קיבלה את הדברים ואמרה שתתקן. ובפועל הבת שלי אמרה שהמורה לא נתנה לה ציון חדש אבל אמרה שהיא נתנה לה 100 בתעודה במקצוע הנ"ל.

אבל היא עדיין אומרת הרבה שהמורה הזו מעצבנת בגלל מה שהיא עשתה לה. והאמת שאני ממש מבינה אותה...

(כשפניתי למורה, אמרתי לה שזה לא רק עניין הציון, אלא כל היחס שלהן נפגע בגלל הדבר הזה, כי היא הרגישה שנעשה לה פה עוול. אמרתי למורה שכדאי שתדבר איתה, והיא אמרה שהיא תדבר איתה. אבל נראה שהיא לא הצליחה ממש לתקן את הפגיעה...).

לא חושבת שזה הרקע היחיד למה שהיה עכשיו. כי גם לפני כן היא לא הכי התלהבה מפעילויות שעשו להן. אבל אולי זה מוסיף..

לבן שלי בתחילת השנה הייתה בעיה של יצירת אמון מול המחנך החדש

וזה היה ממש קשה לו

הוא ממש לא שמח ללכת לבית הספר וגם הייתה לו תקופה לא טובה מבחינה חברתית.

לדעתי זה היה קשור אחד בשני איכשהו.. אולי גם אצלכם?

אני אנסה באמת לדבר שוב עם המורה.

מקווה שהיא תצליח לעזור לה...

לשאול אותה איך הולך לה באולפנה? איך היא מרגישה באופן כללי? רק להקשיב, בלי לבקר, בלי לתת עצות, בלי להגיב, רק לשמוע. זו משימה שנשמעת קלה אבל בפועל היא קשה ממש להקשיב בלי לשפוט. בהזדמנות אחרת אחרי שממש הקשבת לה לנסות להעלות ולחשוב ביחד איתה על פתרון.

בהצלחה, נשמע לא קל!

שדיברתי בסוף עם המורה שלה.

דבר ראשון - היא אמרה שעל הפעילות הזו היתה אווירה כללית בכיתה שזה לא כזה כיף והרבה בנות אמרו שהן לא יגיעו (חלק גם לא הגיעו באותו יום בגלל הנטיעות בסניף), אז זה לגמרי משנה את התמונה...

אבל בכל מקרה דיברנו קצת על המצב החברתי שלה והמורה חשבה מה לעשות כדי לעזור לה להשתלב יותר (אבל גם אמרה שהיא כן רואה שיש לה כמה חברות שכן טוב לה איתן).

וגם ביקשתי ממנה לסגור יותר יפה את העניין של העבודה עם הציון הלא פייר.

בינתיים עוד לא הצלחתי להגיע לשיחה פתוחה עם הבת שלי על איך היא מרגישה באולפנא וכו', אבל ננסה להגיע גם לזה...

בהצלחה לכולנו בזה כי זה לא פשוט בכלל...