תגידו
כל הבחורים החמודים, חכמים, ג'נטלמנים ורגישים, הם תמיד מתוסבכים ומסוכסכים (לפחות קלות) עם עצמם?
אל תשפטו על ההכללה, אני סתם מדברת מהרהורי לבי וניסיוני
יש נורמלים שהם גם אחלה גברים? שהם גם עם עמידה ויכולות וכשרונות ועושים משהו עם החיים שלהם וגם חביבים ונעימים ואכפתיים?
נמאס לי להתרשם, לתת אמון, לפתח רגשות, ואז להיות מוצפת בכל התסבוך הזה של מצבי רוח/הערכה עצמית
סיימתי, סליחה
את יודעת שאת הצלת את עצמי מעצמי כל כך הרבה פעמים.
אין פה בן אדם אמפתי וחכם כמוך. למשל אני, ממש לא אמפתי. וממש לא חכם בקטע אינטלקטואלי.
את עושה עבודת קודש. מביאה את האור לאנשים. בכל הדרכים הנכונות.
אני בעצמי לא שוכח את השיעורים שלך!
וכל זה בלי לנצל"ש! תודה
אלו הם הגברים הקיימים
לצערנו
אי אפשר לצפות לרגישות ועומק וכו ולצפות שזה לא יבוא עם רגישות בכל קשת הגוונים שלה..
התכונות שלנו הן כמו קשת כזו, 180 מעלות.. מהקצה החיובי לקצה השלילי
או שלוקחים את זה או שלא
אם זו תכונה שבאה בעוצמות ייחודיות- בהכרח תביא גם צדדים פחות נעימים בעוצמה ייחודית..
לכן אולי כדאי לחפש מישהו קצת פחות רגיש לצורך העניין
אולי יש משהו בתת מודע שמושך אותך יותר לכיוון הזה?
לפעמים אנחנו נמשכים לסגנון מסוים ולא מבינים למה זה לא עובד אבל זה כי בסוף הסגנון הזה לא מתאים לנו וצריך לחשב מסלול מחדש.
תגדירי לעצמך מה את רוצה ותדייקי למקום החיובי של העניין, לדוגמה-אם את רוצה גבר רגיש ומהורהר או מישהו שפשוט יקשיב לך ויבין אותך. זה שני דברים נפרדים ולפעמים טועים לחשוב שאחד הוא השני. לכן ממליצה לדייק את הצורך ולהיכנס קצת עמוק יותר מהמחשבה האוטומטית שעולה לך כשאת חושבת על בן הזוג העתידי
לכל אחד יש חולשות, השאלה היא של מינונים.
נניח ביטחון עצמי:
הגיוני לדעתי לא להכיר בחור חכם, ג'נטלמן, רגיש והכל עם בטחון עצמי ירוד שגורם לו להסתגר בבית ולא לחפש עבודה או ליצור קשרים חברתיים כמעט. כי זה ביטוי קיצוני ויחסית נדיר של חוסר בטחון.
אבל כן להיות מוכנה להכיר מישהו שיש לו בטחון עצמי נמוך אבל הוא מצליח להסתדר עם זה ולהתגבר באופן סביר. נניח יכשל בכמה ראיונות עבודה, יצליח סוף סוף באחר ויעדיף להימנע ככל האפשר מראיונות עתידיים. יחד עם אופי נעים, עומק, רגישות וכל שאר היתרונות שאת רוצה.
או שדווקא בתכונה הזו ממש חשוב לך שלא יהיה בכלל החיסרון - אז להסכים לקבל חולשב אחרת (במינון לא קיצוני).
מישהו שיהיה מושלם בכל התכוונת זה מאוד נדיר.
מההודעה שלך לא לגמרי ברור לאיזה מינונים את מכוונת. אם את מוכנה לקבל חולשות, רק לא קיצוניות - אז ודאי קיימים!
נמאס לי להתרשם, לתת אמון, לפתח רגשות, ואז להיות מוצפת בכל התסבוך הזה של מצבי רוח/הערכה עצמית
סיימתי, סליחה
ובכן
איך מתמודדים עם זה?
מתפשרים?
למה מרגיש לי שיש לי כל כך הרבה חברות (בנות) שהם לגמרי גם וגם?
בימים אלה מתקיימים משחקי היורו (אליפות אירופה בכדורגל),
אז כל מה שעלייך לעשות זה ללכת לבר או פאב שמשדרים בו את המשחקים בשידור חי,
למצוא שם חבורת גברים ששותים בירה וצועקים על השחקנים "תמסור!!! תמסור!!! י'אפס!!! הוא שם!!! איך פספסת את זה?!?!"
ולבחור את מי ששותה הכי הרבה וצועק הכי חזק.
סביר להניח שאין לו שאלות גדולות על החיים והוא לא מסובך עם עצמו.
אבל אז אני לא בהכרח אקטלג אותם בתור עושים משהו עם החיים שלהם.
סתם. לא התכוונתי לצאת שיפוטית כלפי איזשהו צד. פשוט נמאס לי.
יש לך אולי גם תגובה רצינית בשבילי? אני מעריכה את הדעה שלך בדרך כלל.
אם את רוצה גבר רגיש, גבר שיכיל אותך ויבין אותך, גבר שירצה להיות אבא ולא רק ''לעזור לך'' עם מקלחות בערב (וגם זה רק כשאת מתחננת), גבר שיידע לספר לך מה הוא מרגיש מעבר ל''כיף'' או ''רע'',
אז כן - הרגשות האלה שלו יכולים גם לגרום לו לתסבוכים שאין לגברים אחרים.
למה זה ככה?
למה אצל נשים משתלבים יותר בהרמוניה רגשות יחד עם שלווה נפשית?
טרם ילדתי,
אבל מהכרותי את עצמי ואת הסביבה שלי,
קיומם של רגשות ושינויים בהם לא בהכרח מוציאים את האדם מיציבותו הנפשית, לא ככה? חששות בהריון והכי בלי סיבה, זה שינויים ורגשות שיש להם מקום, אבל לא הייתי קוראת להם תסבוך
יש הרבה פחות תחושת נוחות להרגיש, כי זה דבר עם לא הרבה שליטה ומאוד תנודתי ועוצמתי. ברגע שמקשיבים לזה קשה יותר לשלוט במציאות ולהצליח לחתור ליעדים שתכננו וכו.
וזה קצת לא מסתדר עם האידיאל הגברי הקלאסי..
בנוסף הרבה פחות לגיטימציה בסביבה ובחברה להיות רגיש, לבכות וכו
נמאס לי לבוא לפגישות לגלות דלת נעולה שלא מוכנה להפתח ולחזור אחורה.
הבחורה משקיעה, באה לדייטים, אך נעולה חסומה קשה... מה אפשר לעשות עם זה?
ברור שיש גם בעיה במה שתיארת.
נתקלת בזה הרבה?
מצטערת בשבילך. אני חושבת שזה עבודה שלה ואין הרבה מה לעשות מהצד השני.. יהיה מורכב עד בלתי אפשרי לפתח קשר עם אדם נעול.
כי יש לה חששות ופחדים שמנהלים אותה.
זה הזכיר לי את החשש הזה, אז רק רציתי לשים אותו בפרופורציות.
יש הרבה חששות "למה זה לא יתאים" ובכל זאת אנחנו יוצאים ומנסים ויודעים שאין תעודת ביטוח. יש משהו בוגר מבחינתי במוכנות לכך שזה יכול גם לא לעבוד. אזכן, לפעמםי את מגלה בחור אם תסביכים וזה לא עובד. קורה, לא נעים בכלל, אבל מראש לא היית מוכנה לאפשרות שזה יפול, אולי גם על משהו אחר.
אז בהקשר הזה הבאתי את התסכול הזה שהוא עוד אחד מתוך רבים דברים שמונעים מקשר להתפתח וזה מבאס.
מתנצל אם זה לא היה רגיש לתגובה שכתבת.. לא הכוונתי לגרום סתם צער.
למה רוב הנשים היפות הן דעתניות ואוהבות להתווכח ומחזיקות מעצמן ?
אני הייתי עדין, את השתמשת במילה *כל* הגברים החמודים והחכמים והג'נטלמנים והרגישים(במילים אחרות מושלמים) הם מתוסבכים עם עצמם, מה את רוצה את כל הצלחת? תשאירי קצת משהו שיתקנו אותך איך ככה הכל מושלם לאן תגיעי
אותו דבר קרייריסט שמקבל לחודש 50000₪
מרגיש שהוא מועיל, שהוא רצוי, והוא שווה
ולכן אני מציע שכל יפהפיה דעתנית,
תתחתן עם קרייריסט מצליח.
וככה נפתר מהם, והם לא יפריעו יותר למחפשי הענווה והפשטות היקרים בכל דור ודור
קודם כל - האם החברה מתגמלת תסבוך פנימי? כן, במובן מסוים. זה נחשב מאד רגיש להיות מהורהור ומתוסבך, תסמונת המשורר הסובל לדוגמה.
משהו על רגישות של גברים -
בדרך כלל גבר לא שוהה ברגשות שלו. אם מישהו יקלל אותו ברחוב הוא יגיב במגוון דרכים, חשיבה על "מה אני מרגיש עכשיו" לא תהיה אחת מהן. אם תשאלי גבר מה הוא מרגיש לגבי משהו, הוא יצטרך לגבש את התחושה באותו רגע כי עד ששאלת זה בכלל לא עניין אותו. ולכן גבר טיפוסי נחשב לפעמים בעיני בנות לא רגיש, כי בכלל לא מעניין אותו מה הוא מרגיש. אבל שימי לב - זה לא בגלל שהוא לא רגיש, זה בעיקר כי לא מעניין אותו מה *הוא* מרגיש.
אבל הוא יכול להיות חביב ונעים ואכפתי. והוא לא ייעלב משטויות כי לא מעניין אותו הרגשות שלו. והוא יכול להיות חמוד ונעים וחכם. אבל הוא לא מסוכסך ולא מתוסבך עם עצמו כי עצמו לא משחק כאן תפקיד. ובהנחה שהבנת את זה וקלטת שהוא אכן בחור עם התכונות החיוביות האלה, זה יופי.
אבל אם תחפשי בחור עוד יותר רגיש, ששוהה ברגשות שלו ומודע אליהם, אז כן סביר שיהיה קצת מתוסבך, כי זה בעצם מה שהרגש עושה - לסבך את האדם עם עצמו
יש פה באתר פורום שלם בנושא הזה. שווה להיכנס לשם ולראות עם מה הם מתמודדים כדי להחליט אם זה מתאים לך.
אבל אם אני מנסה להבין איזה סוג אופי את מתארת ומה מפריע לך,
אז זה נשמע לי שאת מתארת אנשים שהעולם הפנימי שלהם מפותח יותר וזה בא ברמה כזו או אחרת על חשבון העולם החיצוני...
בעיקרון, כמו שכתבו לך - זה בסך הכל הגיוני. אלה מגמות שונות בנפש. אלה צורות שונות להתמודד עם בעיות.
וכמו שכתבה 'ריבוזום' - אנשים מושלמים (שאצלם דברים באים באיזון ופחות 'על חשבון' דברים אחרים) - זה נדיר מאד (אם כי לא אשלול את קיומם),
והשאלה היא שאלה של מינונים...
ופה זה קצת חוזר לשאלה שבכותרת התגובה שלי - לא יודע למה את קוראת מתוסבכים.
אני מניח שהרבה בחורים עדינים שהעולם הפנימי שלהם מפותח יותר, זה עשוי לבוא על חשבון ביטחון עצמי ומעשיות,
אבל השאלה היא מה המדד מבחינתך למישהו שהוא מספיק רגיש מצד אחד, ומספיק יציב ועל הקרקע מצד שני...
לא יודע אם הוספתי הרבה...
אבל בלי קשר אליו אני בטוחה שיש כאלה, אולי הם לא יהיו בדיוק לפי מידותייך אבל הם קיימים
רוב הגברים בדרך כלל זורמים עם החיים, פחות מתוסבכים רגשית.
למה שמישהו יהיה מסוכסך עם עצמו? ולמה את חושבת שזה תופעה רחבה? זה נשמע מוזר
אתן בדרך כלל המתוסבכות חח, פורקות לנו שעות על כל הצרות שלכן ואנחנו צריכים לסבול אתכן ולתמוך ולהרגיע.
אני לא מתלונן סך הכל אתן חמודות 
אבל פוסלים אותם על מראה.
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.
מראש אין להם סיכוי .
וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.
כל אחד ומה שחשוב לו.
אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.
ופוסלת עוד לפני הדייט,
בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%
ותודה על התשובה🙏
יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?
אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...
בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...
ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)
מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי?
זה תלוי בך.
תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.
יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.
הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.
אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות.
עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים...
בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.
רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?
ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏
בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...
ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.
האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"
כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.
פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.
ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...
מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅
ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.
אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.
מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40 
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
מצד אחד, עוגן משפחתי הוא דבר ששומר על אורח חיים יציב, גם בעניין הדתי.. זה הגיוני לחלוטין.
מצד שני, החלטה של אדם לשמור על אורח חיים דתי ועל חיבור לקב"ה לכאורה לא אמורה להיות תלויה במה יקרה או לא יקרה לו. אם הוא יתחתן או לא.
הרהורים בנושא..
ת'אמת שהנושא יותר קשור ב"דתיות" מאשר "רווקות".
דתיות לפעמים נתפסת מאוד טכנית או תלוית הקשר, לכן מובן שאם אדם ממשיך להיות רווק בגיל מבוגר יותר שהגיוני שהוא יהיה פחות דתי.
לעומת זאת, התמסרות לדת, שוב היא לא תלוית הקשר. גם בשלום גם במלחמה, גם באתגר כזה גם באתגר אחר - יש סיבה לשנות את החוזה מול הקב"ה? זה לא הגיוני.
השוני הוא יותר הסטטוס, פחות התכלס של השגרה והמצב הזוגי (כלומר- יש פער תהומי בין לחיות בזוגיות ובאותו הבית ולנהל חיים משותפים- אך ללא נישואין, לבין דתי שאינו נשוי וגם אינו בזוגיות)
לשאלתך הראשונה- לפחות לגבי שמירת נגיעה אני חושבת שיש בזה קושי גדול יותר. לא מחייב כמובן שרווק בגיל מבוגר יותר יפסיק לשמור נגיעה או יחפף או משהו, אבל זה קשה יותר.
בדיוק דיברנו על זה כמה חברות (נשואות ולא נשואות). חברה (שכרגע רווקה) בהרהורים על להפסיק לשמור נגיעה. תקח את אותה חברה, אם היתה מתחתנת בגיל 21-22 היא ככל הנראה היתה שומרת נגיעה כהלכה עד החתונה וכו. תקח אותה היום ויש לה הרהורים. למה? כי קשה, הכמיהה למגע טבעית, וככל שהיא קיימת יותר שנים בלי שיש לה מקום (טרם התחתנה)- זה קשה יותר.
הגיוני? כן.
האם זה בהכרח אומר פחות להקפיד? לא.
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).
אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.
אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -
שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.
אם אין לה סיבה ..
תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב
אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור
והיא לא ראויה להיחשף בציבור
זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.
בטח לא אם שילמת מראש.
לק"י
ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.
(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).
הניסוח אכן די פוגע...
ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)
את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)
והאוסידי היה ידוע לשדכן.
הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל
ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.
לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.
נלאתי נשוא.
לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox
בשלושה
אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…
דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים
אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון
תפילות עם ניגונים
לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות
אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה
אם מצד תיקון ביזוי המועדות
כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)
ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)
לק"י
אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.
קצת מנוחה...
חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש
אשמח לרעיונות למקומות לדייטים
שיש לידם ממ"ד או מרחב מוגן..
בירושלים או באיזור המרכז (מודיעין ועד חצי שעה +- נסיעה משם)
אפשר גם בתי קפה וכו', אבל גם מקומות אחרים,
עדיף אפילו מקומות אחרים, כי בתי קפה רובם סגורים בפסח ..
תודה
יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש
החג של הגאולה
של יציאה מעבדות לחירות
של ניסי ניסים
ושל קריעת ים סוף
ו"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף"
מאחלת לכל אחד ולכל אחת כאן את קריעת ים סוף הפרטית שלו במהרה ובמתיקות אין קץ
"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" - שהקב"ה שבידו הכל יראה לכם נפלאות גדולות, ניסים עצומים, וגאולה שלמה ואמיתית בטוב גלוי במהרה ממש 🙏💪
חג כשר ושמח ❤️
לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...
גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.
רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך
כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב
זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה
