תגידו
כל הבחורים החמודים, חכמים, ג'נטלמנים ורגישים, הם תמיד מתוסבכים ומסוכסכים (לפחות קלות) עם עצמם?
אל תשפטו על ההכללה, אני סתם מדברת מהרהורי לבי וניסיוני
יש נורמלים שהם גם אחלה גברים? שהם גם עם עמידה ויכולות וכשרונות ועושים משהו עם החיים שלהם וגם חביבים ונעימים ואכפתיים?
נמאס לי להתרשם, לתת אמון, לפתח רגשות, ואז להיות מוצפת בכל התסבוך הזה של מצבי רוח/הערכה עצמית
סיימתי, סליחה
את יודעת שאת הצלת את עצמי מעצמי כל כך הרבה פעמים.
אין פה בן אדם אמפתי וחכם כמוך. למשל אני, ממש לא אמפתי. וממש לא חכם בקטע אינטלקטואלי.
את עושה עבודת קודש. מביאה את האור לאנשים. בכל הדרכים הנכונות.
אני בעצמי לא שוכח את השיעורים שלך!
וכל זה בלי לנצל"ש! תודה
אלו הם הגברים הקיימים
לצערנו
אי אפשר לצפות לרגישות ועומק וכו ולצפות שזה לא יבוא עם רגישות בכל קשת הגוונים שלה..
התכונות שלנו הן כמו קשת כזו, 180 מעלות.. מהקצה החיובי לקצה השלילי
או שלוקחים את זה או שלא
אם זו תכונה שבאה בעוצמות ייחודיות- בהכרח תביא גם צדדים פחות נעימים בעוצמה ייחודית..
לכן אולי כדאי לחפש מישהו קצת פחות רגיש לצורך העניין
אולי יש משהו בתת מודע שמושך אותך יותר לכיוון הזה?
לפעמים אנחנו נמשכים לסגנון מסוים ולא מבינים למה זה לא עובד אבל זה כי בסוף הסגנון הזה לא מתאים לנו וצריך לחשב מסלול מחדש.
תגדירי לעצמך מה את רוצה ותדייקי למקום החיובי של העניין, לדוגמה-אם את רוצה גבר רגיש ומהורהר או מישהו שפשוט יקשיב לך ויבין אותך. זה שני דברים נפרדים ולפעמים טועים לחשוב שאחד הוא השני. לכן ממליצה לדייק את הצורך ולהיכנס קצת עמוק יותר מהמחשבה האוטומטית שעולה לך כשאת חושבת על בן הזוג העתידי
לכל אחד יש חולשות, השאלה היא של מינונים.
נניח ביטחון עצמי:
הגיוני לדעתי לא להכיר בחור חכם, ג'נטלמן, רגיש והכל עם בטחון עצמי ירוד שגורם לו להסתגר בבית ולא לחפש עבודה או ליצור קשרים חברתיים כמעט. כי זה ביטוי קיצוני ויחסית נדיר של חוסר בטחון.
אבל כן להיות מוכנה להכיר מישהו שיש לו בטחון עצמי נמוך אבל הוא מצליח להסתדר עם זה ולהתגבר באופן סביר. נניח יכשל בכמה ראיונות עבודה, יצליח סוף סוף באחר ויעדיף להימנע ככל האפשר מראיונות עתידיים. יחד עם אופי נעים, עומק, רגישות וכל שאר היתרונות שאת רוצה.
או שדווקא בתכונה הזו ממש חשוב לך שלא יהיה בכלל החיסרון - אז להסכים לקבל חולשב אחרת (במינון לא קיצוני).
מישהו שיהיה מושלם בכל התכוונת זה מאוד נדיר.
מההודעה שלך לא לגמרי ברור לאיזה מינונים את מכוונת. אם את מוכנה לקבל חולשות, רק לא קיצוניות - אז ודאי קיימים!
נמאס לי להתרשם, לתת אמון, לפתח רגשות, ואז להיות מוצפת בכל התסבוך הזה של מצבי רוח/הערכה עצמית
סיימתי, סליחה
ובכן
איך מתמודדים עם זה?
מתפשרים?
למה מרגיש לי שיש לי כל כך הרבה חברות (בנות) שהם לגמרי גם וגם?
בימים אלה מתקיימים משחקי היורו (אליפות אירופה בכדורגל),
אז כל מה שעלייך לעשות זה ללכת לבר או פאב שמשדרים בו את המשחקים בשידור חי,
למצוא שם חבורת גברים ששותים בירה וצועקים על השחקנים "תמסור!!! תמסור!!! י'אפס!!! הוא שם!!! איך פספסת את זה?!?!"
ולבחור את מי ששותה הכי הרבה וצועק הכי חזק.
סביר להניח שאין לו שאלות גדולות על החיים והוא לא מסובך עם עצמו.
אבל אז אני לא בהכרח אקטלג אותם בתור עושים משהו עם החיים שלהם.
סתם. לא התכוונתי לצאת שיפוטית כלפי איזשהו צד. פשוט נמאס לי.
יש לך אולי גם תגובה רצינית בשבילי? אני מעריכה את הדעה שלך בדרך כלל.
אם את רוצה גבר רגיש, גבר שיכיל אותך ויבין אותך, גבר שירצה להיות אבא ולא רק ''לעזור לך'' עם מקלחות בערב (וגם זה רק כשאת מתחננת), גבר שיידע לספר לך מה הוא מרגיש מעבר ל''כיף'' או ''רע'',
אז כן - הרגשות האלה שלו יכולים גם לגרום לו לתסבוכים שאין לגברים אחרים.
למה זה ככה?
למה אצל נשים משתלבים יותר בהרמוניה רגשות יחד עם שלווה נפשית?
טרם ילדתי,
אבל מהכרותי את עצמי ואת הסביבה שלי,
קיומם של רגשות ושינויים בהם לא בהכרח מוציאים את האדם מיציבותו הנפשית, לא ככה? חששות בהריון והכי בלי סיבה, זה שינויים ורגשות שיש להם מקום, אבל לא הייתי קוראת להם תסבוך
יש הרבה פחות תחושת נוחות להרגיש, כי זה דבר עם לא הרבה שליטה ומאוד תנודתי ועוצמתי. ברגע שמקשיבים לזה קשה יותר לשלוט במציאות ולהצליח לחתור ליעדים שתכננו וכו.
וזה קצת לא מסתדר עם האידיאל הגברי הקלאסי..
בנוסף הרבה פחות לגיטימציה בסביבה ובחברה להיות רגיש, לבכות וכו
נמאס לי לבוא לפגישות לגלות דלת נעולה שלא מוכנה להפתח ולחזור אחורה.
הבחורה משקיעה, באה לדייטים, אך נעולה חסומה קשה... מה אפשר לעשות עם זה?
ברור שיש גם בעיה במה שתיארת.
נתקלת בזה הרבה?
מצטערת בשבילך. אני חושבת שזה עבודה שלה ואין הרבה מה לעשות מהצד השני.. יהיה מורכב עד בלתי אפשרי לפתח קשר עם אדם נעול.
כי יש לה חששות ופחדים שמנהלים אותה.
זה הזכיר לי את החשש הזה, אז רק רציתי לשים אותו בפרופורציות.
יש הרבה חששות "למה זה לא יתאים" ובכל זאת אנחנו יוצאים ומנסים ויודעים שאין תעודת ביטוח. יש משהו בוגר מבחינתי במוכנות לכך שזה יכול גם לא לעבוד. אזכן, לפעמםי את מגלה בחור אם תסביכים וזה לא עובד. קורה, לא נעים בכלל, אבל מראש לא היית מוכנה לאפשרות שזה יפול, אולי גם על משהו אחר.
אז בהקשר הזה הבאתי את התסכול הזה שהוא עוד אחד מתוך רבים דברים שמונעים מקשר להתפתח וזה מבאס.
מתנצל אם זה לא היה רגיש לתגובה שכתבת.. לא הכוונתי לגרום סתם צער.
למה רוב הנשים היפות הן דעתניות ואוהבות להתווכח ומחזיקות מעצמן ?
אני הייתי עדין, את השתמשת במילה *כל* הגברים החמודים והחכמים והג'נטלמנים והרגישים(במילים אחרות מושלמים) הם מתוסבכים עם עצמם, מה את רוצה את כל הצלחת? תשאירי קצת משהו שיתקנו אותך איך ככה הכל מושלם לאן תגיעי
אותו דבר קרייריסט שמקבל לחודש 50000₪
מרגיש שהוא מועיל, שהוא רצוי, והוא שווה
ולכן אני מציע שכל יפהפיה דעתנית,
תתחתן עם קרייריסט מצליח.
וככה נפתר מהם, והם לא יפריעו יותר למחפשי הענווה והפשטות היקרים בכל דור ודור
קודם כל - האם החברה מתגמלת תסבוך פנימי? כן, במובן מסוים. זה נחשב מאד רגיש להיות מהורהור ומתוסבך, תסמונת המשורר הסובל לדוגמה.
משהו על רגישות של גברים -
בדרך כלל גבר לא שוהה ברגשות שלו. אם מישהו יקלל אותו ברחוב הוא יגיב במגוון דרכים, חשיבה על "מה אני מרגיש עכשיו" לא תהיה אחת מהן. אם תשאלי גבר מה הוא מרגיש לגבי משהו, הוא יצטרך לגבש את התחושה באותו רגע כי עד ששאלת זה בכלל לא עניין אותו. ולכן גבר טיפוסי נחשב לפעמים בעיני בנות לא רגיש, כי בכלל לא מעניין אותו מה הוא מרגיש. אבל שימי לב - זה לא בגלל שהוא לא רגיש, זה בעיקר כי לא מעניין אותו מה *הוא* מרגיש.
אבל הוא יכול להיות חביב ונעים ואכפתי. והוא לא ייעלב משטויות כי לא מעניין אותו הרגשות שלו. והוא יכול להיות חמוד ונעים וחכם. אבל הוא לא מסוכסך ולא מתוסבך עם עצמו כי עצמו לא משחק כאן תפקיד. ובהנחה שהבנת את זה וקלטת שהוא אכן בחור עם התכונות החיוביות האלה, זה יופי.
אבל אם תחפשי בחור עוד יותר רגיש, ששוהה ברגשות שלו ומודע אליהם, אז כן סביר שיהיה קצת מתוסבך, כי זה בעצם מה שהרגש עושה - לסבך את האדם עם עצמו
יש פה באתר פורום שלם בנושא הזה. שווה להיכנס לשם ולראות עם מה הם מתמודדים כדי להחליט אם זה מתאים לך.
אבל אם אני מנסה להבין איזה סוג אופי את מתארת ומה מפריע לך,
אז זה נשמע לי שאת מתארת אנשים שהעולם הפנימי שלהם מפותח יותר וזה בא ברמה כזו או אחרת על חשבון העולם החיצוני...
בעיקרון, כמו שכתבו לך - זה בסך הכל הגיוני. אלה מגמות שונות בנפש. אלה צורות שונות להתמודד עם בעיות.
וכמו שכתבה 'ריבוזום' - אנשים מושלמים (שאצלם דברים באים באיזון ופחות 'על חשבון' דברים אחרים) - זה נדיר מאד (אם כי לא אשלול את קיומם),
והשאלה היא שאלה של מינונים...
ופה זה קצת חוזר לשאלה שבכותרת התגובה שלי - לא יודע למה את קוראת מתוסבכים.
אני מניח שהרבה בחורים עדינים שהעולם הפנימי שלהם מפותח יותר, זה עשוי לבוא על חשבון ביטחון עצמי ומעשיות,
אבל השאלה היא מה המדד מבחינתך למישהו שהוא מספיק רגיש מצד אחד, ומספיק יציב ועל הקרקע מצד שני...
לא יודע אם הוספתי הרבה...
אבל בלי קשר אליו אני בטוחה שיש כאלה, אולי הם לא יהיו בדיוק לפי מידותייך אבל הם קיימים
רוב הגברים בדרך כלל זורמים עם החיים, פחות מתוסבכים רגשית.
למה שמישהו יהיה מסוכסך עם עצמו? ולמה את חושבת שזה תופעה רחבה? זה נשמע מוזר
אתן בדרך כלל המתוסבכות חח, פורקות לנו שעות על כל הצרות שלכן ואנחנו צריכים לסבול אתכן ולתמוך ולהרגיע.
אני לא מתלונן סך הכל אתן חמודות 
אבל פוסלים אותם על מראה.
...
זה נשמע מאוד נועז
שאני מתלבטת על זה?
או שהוא רועה צאן?
אני מנסה לדמיין את המוחין של המציע מה עמד מאחורי זה
אמרתי שזה נועז. כן הצגת את זה כאילו זה קצת מנותק או מעניין איך קישרו לך כזו הצעה
הוא רועה צאן אבל הוא עושה עוד דברים
מעניין אותי אם יש פה נסיון למישהי או מישהו
אז אשמח לשמוע
היא עצמה לומדת ביורפואה וחולמת לגור בהתנחלות ושבעלה יהיה רועה צאן😅 אז לא זה לא כזה נורא השאלה מה את חושבת על זה לא אחרים והוא לא בטוח ירעה על החיים את אמרת בעצמך שזה לא העיסוק שלו וחיץ מזה האישיות יותר חשובה עבודה משתנה ברגע.
תבדקי מה מציק לך
וגם שהוא בא אלייך מקולח ולא עם ריח של כבשים זה חשוב כן?
ושתדעי שזה מעיד עליו דברים
קודם כל הוא אחראי וכנראה אכפתי. למה לו לעבוד עם חיות ועוד כאלה עדינות אם הוא לא כזה? זה נק לזכותו
ויש עוד כמה
תעשי רשימה של מה מציק מה חשוב לך מה פחות
אני הייתי אומרת לנסות פעם אחת ואז להחליט אל תשללי סתם.
אבל היום עם כל התנופה של החוות ביוש, יש לא מעט בחורים מקסימים ומתוקים מאוד שמתעסקים ברעיית צאן. זו חלוציות מדהימה. מכירה כמה מהם באופן אישי, ולגמרי חושבת שהאשה שלהם תזכה. וכן, הם אנשים רגילים לגמרי שיש להם אופי רגיל, תחביבים רגילים, בגדים רגילים והתנהלות נורמטיבית לגמרי בחיים.
אגב אם הוא נער גבעות אז זה פרט הרבה יותר דומיננטי מאשר רעיית צאן גרידא
ולא יודעים מי את
אם את נערת גבעות אז זה לא כזה מוזר...
מה את בעצם שואלת?
מה מפריע לך?
בין בהשקפה, אידיאולוגיה ורצונות בחיים.
בעיניי זה לא משהו "נועז" וכו', כי יש משודכים שממש מחפשים את זה.
זה פשוט תלוי בסגנון
אם אוהבת בכללי כמובן...
כי הם אנשים טובים של עמל
יודעים לעבוד קשה מתמסרים ולא מוותרים
אני מאוד מעריכה את אנשים האלו
(:
שזה מתאים
ואז זה יכול לשכנע לכאן או לכאן
אם הוא נשמע חמוד
לא יצא לי להיות הרבה בשומרון
אמרה שהוא סובלן ומאוד מכיל
חוששת מה יגידו המשפחה
אנחנו לא מכירים אותו, זה יכול להעיד על אלף ואחד דברים אבל אין עניין לנחש ולהמציא מה זה אומר או לא אומר עליו.
תנסי לברר עם המציע על תכונות אופי שלו, וגם למה הוא חשב שזה יכול להתאים.
תבקשי מספר של חבר/רב/ מישהו שמכיר אותו שאת יכולה לברר עליו עוד מכיוון אחר
ותחשבי עם עצמך האם זה מתאים לך בכלל.
את אומרת שלא יצא לך להיות בשומרון. יכול להיות שהוא מתכנן לחיות בחווה? זה משהו שאת רואה את עצמך עושה בעתיד? אבל שוב, אין עניין לנחש את התוכניות שלו לעתיד - זה דברים שאת צריכה לשאול ולבדוק
זה כמו שתשמעי שמישהו מתנדב בארגון כלשהו
ותשאלי מה זה אומר על האופי
זה אומר שהוא אוהב את ארץ ישראל כנראה
על האופי עצמו זה לא אומר כלום
הכרתי כמה רועי צאן אף אחד מהם לא דומה לשני
הגיוני שהוא ירצה לגור בחווה בהמשך
לא מחייב
הרבה בחורים מתנדבים בחוות רק בתור רווקים
זה לא אומר עליו כלום
למה את חושבת פעמיים ? בגלל כל הסטיגמות ? בגלל שאת מנסה לנמחש איך יהיו החיים של שלכם בעתיד ?
אז בואי תתחילי בכך שתשאלי את מי שהציע למה חשב שאתם מתאימים.
עיסוק זה דבר חשוב בחיים אבל הוא משני. משתנה וגם לא תמיד מעיד על האופי של העוסק.
אני מכיר מספיק אנשים שעובדים שמקצוע כל כך שונה מהאופי שלהם.
ובכלל אני בגישה תמיד לנסות - מכסימום לעשות שיחה קטנה מקדימה
נשמע מותק של בנאדם
אכפתיות כלפי הזולת
להיות רועה צאן זה מעיד גם על האופי והאופק של החיים. חיים פשוטים, צנועים.
יש משהו יפה ברעיון שחיים פשוטים וצנועים יכולים לטפח אכפתיות, סבלנות ואחריות כלפי הזולת. לפעמים דווקא אורח חיים פשוט מלמד אותנו לראות את הדברים החשובים באמת.
אבל טעיתי
ישועת ה' כהרף עין
לא שמתי לב שיצאתי לדייט ראשון וכבר הייתי מתחת לחופה ב"ה
לא קל כל יום מתאמצים להתמלא
הייתי בטוחה שזה תלוי בי ספק גאווה ספק תמימות
חשבתי שייקח גג חצי שנה, לקח בסוף מעל 5 שנים...
מטורף מבחינתי שכל אחד צריך למצוא את אשתו/בעלה לעתיד לבד. חברים משותפים או טרמפ בהשגחה, אלו דברים מאוד ספציפיים.
זה נראה לי גורם להרגשה של בדידות ולחץ.
לא?
בשונה מהמגזר החרדי ששם ההורים מנהלים את התהליך
שערי שמים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח
תפילה זו אנחנו נושאים למרומים
כבר זמן מה השערים נעולים
באנו לפניך מחכים ומקווים
כעת הבריח נעול המנעול חתום
על הדלת דופקים מחפשים מבט רחום
כבר חלפה לה שנה מלאה בהמתנה לא קלה
בפינו נשאנו כל יום את קולנו בתפילה
ועכשיו בחלוף הזמן נעמדים שוב על הפתח
ידינו פשוטות עיננו מייחלות ליבנו קרוע ומרותח
ורק רוצים שאת אוצרך הטוב לנו תפתח
רק תפילה אחת לפניך היושב במרומים
שעוד השנה נעמוד ונזכה להיות כלות וחתנים
במהרה עוד השנה המצא לנו פתח וישועה
לנו בניך צאן מרעיתך תביא גאולה ותשועה
במצב של קשר של מס פגישות (כמעט חודש) שאני זו שסיימתי, לאחר התלבטות, גם לו היה התלבטויות.
לאחר תקופה של כמה חודשים התחדדו לי הבנות עלי בהקשר לדינמיקה שהיתה בקשר (שכיום בעיני יכלה להיות שונה), ולעניינים שעליהם התלבטתי שבמחשבה מחודשת נראו לי שהיה חבל לסיים את הקשר עליהם.
פניתי למי שהציעה (בבקשה שתבדוק אפשרות לחזור, היה נראה לי שעדיף דרך צד שלישי ולא ישירות, לא פירטתי סיבות) והבחור לא חשב שנכון לו לחזור.
כאן לשחרר נכון?
משום מה עדיין מרגישה החמצה. אבל אין לי ככ מה לעשות, לא רוצה לצאת נואשת ולהביך את עצמי.
כי אין לך מה לעשות.
לשחרר, כנראה גם הוא הבין כמה דברים במהלך הזמן והתקדם, כנראה זה לא בשבילך, כנראה זה לא סתם לא הלך חלק,
תסמכי על האלוקים/ היקום/ הבחירות שעשית בעבר/ הבחירות שלו - שמה שנכון לך יהיה הדדי ויגיע בזמן הנכון.
אאכ יש לך צעד מעשי נוסף
כנראה שהוא גם ביצע חשיבה והבין למה מצידו לא מתאים
רק כן מעלה נקודה קטנה שאפשרית -
אם באופן קונקרטי דברים השתנו יש לך הסברים לתת שהם מעבר לתחושה
( אז היה X היום Y ולכן Z )
והשדכנית לא הבהירה את הדברים כמו שצריך לדעתך
כן יש לשקול במקרים מסוימים אולי לפנות באופן ישיר לבחור ולהסביר את עצמך וכמובן בטאקט ובכבוד למה שכבר אמר.
רק תזכרי שכמו שכתבו לך -
עבר זמן ויש מצב שגם אצלו דברים התבהרו והתחדדו.
לדבר עם בחור שיצאת אותו זה ממש לא נואשות
אני מבינה שחשבת לדבר עם צד ג אבל לדעתי כאן זה היה מיותר היית פונה אליו ישירות מאחר והיה בניכם קשר , קל וחומר אם סיימת את את הקשר .
אם ממש חשוב לך הייתי פונה אליו עם טאקט.
מקסימום יגיד לא .. אפשר לחשוב. לא להבנות ולא לפחד מזה.
מה שכן אם את פונה אליו שזה יהיה רק אם הוא מגיב מתקשר מעוניין מביע רגש כלשהו אם לא חבל על הזמן .
תתפללי. התפילה עושה הכל. העולם במה ואנחנו שחקנים, אבל שחקנים שיש להם קו ישיר לבמאי, ואפשר לבקש ממנו תפקיד אחר, מילים אחרות, מחשבות אחרות, שיבוצים אחרים וכו'. הנמשל ברור. חשוב להפנים שהתפילה היא פרקטיקה מעשית, וכל החיפושים וה"השתדלויות"- עומדים כאין וכאפס לעומת עוצמת התפילה ופעולתה הוודאית, וכבר אמרו חז"ל: אם ראה אדם שאין תפילתו נענית- ישוב ויתפלל, שנאמר "קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'".
התמימות היא חלק מהותי מבניין האדם, ויסוד התמימות- להבין שרצון ד' שאהיה נתון כעת במצב בו אני נמצא, ומהרגע שמבינים שזהו רצון ד'- כי כך המציאות והמציאות היא רצונו וחפצו, אז כבר אין מקום לתחושות 'החמצה' ו'פספוס', רק בטחון מלא בוודאות ההשגחה האלהית וחפצה, 'תמים תהיה עם ד' אלוהיך'. אין מה לדאוג, המיועד לך מחכה לך בדיוק כמו שאת מחכה ומצפה לו.
ולעצם הפניה לבחור- למרות מה שהשיב לך דרך גורם שלישי, אני חושב שעדיין את יכולה לפנות אליו ישירות ולכתוב לו: שלום, זאת פלונית אלמונית, חשבתי קצת על הקשר שהיה, והייתי שמחה לנסות שוב" כל אחת והסגנון שלו. תנצלי את היותך בחורה, פניה דרך גורם שלישי נהוגה בדרך כלל דווקא על ידי הבחור, בגלל החשש שיווצר אצל הבחורה תחושת לחץ, רכושנות, כוחניות, שתלטנות (תמשיכו לחשוב על עוד מילים הזויות שנולדו מתנועות הפרוגרוס ותנועת ה'מי טו') ואז היא תגיב שלא. כשהבחורה פונה (גם לאחר הנסיון דרך גורם שלישי) בעצמה זה מראה על בגרות מצידך, מראה על נוחות שלך איתו (כשמראים לבחור שנוח לו לפנות אליו באופן ישיר זה מעורר אצלו משהו, לא יודע מה אבל משהו), מראה על יוזמתיות, שאת מאמינה בקשר שהיה ולמרות התגובה שלו את מוכנה לשלוח לו הודעה. כשבחור מקבל הודעה כזו לאחר שהעביר את המסר דרך גורם שלישי- הוא לא מרגיש מאוים, בלחץ מאי השחרור שלך, הדבר משמח אותו שאת רוצה בקשר ושאת מאמינה בו. אם הוא יגיב שלא מתאים, מותר לך לדעתי להציב אותו עם השאלה- למה, בניסוח כעין: הבנתי, מעניין אותי לדעת מדוע, כי יש דברים בהם השתניתי מאז הקשר האחרון, ולאור השינוי/מיקוד/דיוק (מילה של בנות) הייתי מציעה לך לבחון את הדברים מחדש. הכי קל בעולם להגיד "כן" או "לא"- את תעשי לו טובה גדולה מאוד אם תואילי בטובך להוציא אותו מאיזור הנוחות שלו בו הוא לא צריך לספק תשובות, הרבה פעמים התשובות שאנו משיבים לעצמנו הן אינן תשובות מספקות ואמיתיות, חסרות מכנות ויושר פנימי, מבוססות על רגשות נמוכים ולא על השכל. אם את מאמינה בקשר ואת חושבת שהבחור מפסיד קשר (לא מפסיד אותך, כי אם את הקשר ביניכם) שיכול להוביל להקמת בית בישראל- תעשי הטוב והישר, ובהחלט ניתן לענ"ד לפנות אליו ישירות גם לאחר הכשל על ידי השדכנית, קחי אחריות על החיים שלך ועל הרצונות שלך. זו איננה נואשות, פשוט מאחר ואנו צנועים מסתתרת לנו בתת מודע המחשבה שאנחנו חייבים למעט בפניות ישירות לבחור או לבחורה בגלל שעצם הפניה היא חוסר צניעות, והרי כאשר אנו מגיעים לגיל בו אנו רוצים וצריכים להקים בית- שתיקה בין המינים איננה צניעות כי אם בורות בצניעות, בורות במה הוא קשר בין איש לאישה, וכי אם תרצי להציע לבחור הצעה אחרת שאינך את- לא תפני אליו? לכן- אם פונים לבחור אין שום סיבה להרגיש 'נואשות', הנואשות הזו נוצרת רק בגלל תקלה בהבנת הנקרא של המציאות, את אינך נואשת- את רוצה, אנחנו חיים בעולם בו אנשים אמורים וחייבים לדבר אחד עם השני כדי להתקדם בחיים, לדבר ולפנות לבחור זו איננה נואשות!
אין חכם כבעל נסיון, מעשה שהיה כך היה- נפגשתי עם בחורה שלוש פגישות ארוכות (במצטבר בערך 18 שעות, וזה היה יום אחרי יום, את להזכירך נפגשת כמעט חודש), חתכתי, ובמהלך החודשים הבאים השדכן פימפם לי מספר פעמים על אותה גברת וכל פעם אמרתי לא. למעשה, לאחר מספר חודשים היא שלחה לי הודעה- יש לי הצעה בשבילך, פנוי? והשבתי בחיוב, ואז היא כתבה לי- חשבתי להציע את עצמי שוב, מה אתה אומר? לקח לי יום שלם לענות, ואז היא אפילו שאלה אותי שהיא תשמח להבין יותר את ההתלבטות והיא יכולה לעזור בזה, דיברנו וכו', נפגשנו עוד ארבע פעמים ועוד הפעם חתכתי. למעשה- אחרי כמה חודשים הצעתי אותה לחבר שלי, והם אמורים להתארס עוד מעט , אבל רק אומר שדברים כאלו קורים כל הזמן, וגם אם לא הצליח, תציעי אותו לחברותייך- זה המעשה הכי אצילי שאפשר לעשות בתקופת השידוכים.
ב"הצלחה!
בדיוק מה שאת מתארת גם אני הייתי
ואפילו ניסיתי שוב פעם אחרי כמה חודשים בהודעה ישירה וקיבלתי ממנה שזה לא מתאים
ואז פשוט מה שעשיתי היה לשחרר
להגיד די זה לא היה מתאים
להתחיל להתרפות
להפסיק לקוות שנחזור כי זה לא יקרה
ווואלה לקח זמן חודש ומשהו בערך אבל הכאב התחיל להתרפות הרבה כאב עצמי נרפא
אני עדיין סוחב
אבל אני מתחיל לסלוח לעצמי על הטעויות וכו' (אם תרצי אוכל לפרט עוד על הדרך שלי להתמודד עם הפרידה ולהמשיך הלאה)
בקיצור פשוט להגיד הוא לא רוצה להפסיק לקוות ולהתחיל לשחרר ולהתרפות...
מלכה שכמוך לא צריכה לדאוג
יבוא טוב כפול באלפי אלפים
יש בי צד שמחכה, מחכה שהיא תחזור.
יש בי צד שאומר שזה גרוע, שתמשיך אלה ואל תסתכל לאחור.
צד שאומר אבל רק אם החכה מספיק, אולי.
צד שמאשים אותי, צד שמאשים אותה.
ובעיקר צד שנמאס לו להעביר שוב את החגים לבד.
צד שצועק אייכה, וצד ששותק מול השקט של המענה
צד שכועס שהיא לקחה לי תקופה מהחיים, וצד שמודע על כל רגע ורגע שהיא נתנה לי.
צד שזועם, מגיע לך הרבה יותר, צד שממלמל, היא בדיוק כמו שאני רוצה.
צד שמסרב לקום וצד שאין בו כוח לקום.
צד שאוהב אותה עד הירח ובחזרה, צד ששונא על זה שהיא הלכה צד שמבין שזה טוב שהיא הלכה.
שמבין שכל הצדדים יכולים להתקיים בו זמנית
ולאו דווקא סותרים אחד את השני
לא שזה פותר את הכל
אבל הלגיטימציה הזו יכולה להיות תחילת הדרך
במיוחד ששני הצדדים שם כי יש להם מה להגיד.
גם אם כלום לא צומח וכל שנה הוא מקווה סתם
מתישהו משהו איכשהו בלי סיבה או חוקיות יישתנה ותמצא את נערת חלומותיך
עד אז תמשיך כמו כולנו לסבול לקוות ולהיפגע
בהצלחה
יהיה גם צד שיזכור שבסוף כל הדרך הזאת מובילה אותך קדימה- אל האישה שתהיה נכונה לך. ובעזרת ה', יום אחד תסתכל אחורה מהמקום הטוב שתבנה איתה, ותבין כמה דרך עברת כדי להגיע אליו.
גם אני הייתי באירוע דומה לא מזמן, ובמידה מסויימת עדיין נתון בו. אזכיר לכולם את משל הדג והדייג: שאלו דייג האם הוא אוהב דגים, והשיב- כן בטח שאני אוהב דגים, אז שאלו את הדייג- אם אתה אוהב דגים- מדוע אתה דג אותם? למעשה הדייג איננו רוחש חיבה יתירה לדג, אלא הדייג אוהב את עצמו (הדגים מייצרים לו פרנסה, הוא אוהב את הטעם שהם עושים לו בפה). היכולת לשחרר היא סימן לאהבה אמיתית, שכן- ייתכן שבחור אוהב בחורה (ואין כאן המקום להאריך בכלל במושג 'אהבה' קודם חתונה שיש להטיל בו ספק גדול) בגלל שהוא אוהב את עצמו, הוא אוהב את ההרגשה הנעימה שהבחורה מסיבה לו בהיותם ביחד, אך ההרגשה הזו איננה בגלל עצמותה של הבחורה כי אם בשל החוויה של הבחור את עצמו דרך הבחורה. האהבה האצילית שאליה כולם שואפים היא כזו שמאחלת כל טוב לכל צד, וכשם שמקבלים שכר על הדרישה כך מקבלים שכר על הפרישה.
מכל ההנגדות שכתבת, נראה לענ"ד שכדאי לקרוא למה שאתה עובר- אהבה נכזבת, שפירושה- אתה מאוכזב למפרע מהאהבה המדומה שנקלעת אליה, אתה מאוכזב מכך שעדיין לא מצאת את שאהבה נפשך, אבל ידידי- את הבחורה שהייתה- ייתכן ואהבת בעבר, וכעת כבר אינך אוהב אותה, אלא אתה מתרפק על התחושה הטובה שחווית מהשהות לצידה. שכן אם היית אוהב אותה באמת ובתמים- היית מרפה, כי אתה מכבד את הבחירות שלה בצורה הכי עליונה ועדינה שמצופה מבן אדם, כי אתה אוהב אותה אהבה שאיננה תלויה בדבר, אבל מהנ"ל נראה שלמפרע הבנת שאהבתך אליה הייתה אהבה התלויה בדבר- בטל דבר בטלה אהבה (שים לב כמה פעמים כתבת את המילה 'שנאה' לעיל).
יחד עם זאת, אתה נורמאלי לחלוטין, וכאמור אני ממליץ בחום לבחון את מה שכתבתי ולא להיות אימפולסיבי, כי אני יודע כמה הנקודה הזו רגישה וכמה היא צורמת, אבל לענ"ד הנקודה הזו היא אמת.
לאחר שנחתכתי התלבטתי רבות מה תוכן התפילות שאני אומר להתפלל, מה השם ית' שואל מעמי- להתפלל ולהתאמץ יותר חזק כדי שהיא תחזור, או להתפלל שפשוט ימציא את זיווגי ההגון לי במראה. בפוסקים מבואר (ספר חסידים בכמה מקומות, ויסודו מגמ' במו"ק) שאין לאדם להתפלל על זיווג ספציפי (הבת של הר"מ הזה, האחות של הבחור הזה, וכד'), ובאמת כך נראה לענ"ד ישר יותר גם בהבנה מה השי"ת שואל ממך- האם הוא רוצה לייסר אותך? או שהוא רוצה שתתקדם הלאה? ההתקרבנות וההתמסכנות לא מקדמת אותך אלא משאירה אותך עומד במקום מתחפר בתוך החול הטובעני של הדמיון. צא מזה אחי היקר, זה לא בריא לך בשום מצב, על עצבות ודכאון מתגברים, לא מעצימים אותה בפלפול אודותיה!
כולם מכירים את הסיפורים על החבר ההוא שנחתך, ואחרי ארבעה חודשים הם חזרו לקשר ובסוף התחתנו, ב"ה. אני ממליץ לך- אל תיאחז ותתלה תקוות בסיפורים כאלו, תתקדם הלאה בחיים, ובהתאם לנסיבות של החתיכה תתייעץ לאחר מספר חודשים אם אדם שקרוב אליך האם כדאי לנסות לחדש ימיכם כקדם- אבל עד אז אתה חייב לאפשר לעצמך להיפגש עם בחורות נוספות (עד צריך רק עוד אחת ;).
דע לך שכמו אותה אחת שנפגשת- לא תהיה עוד, תפנים את זה. ובאותה נשימה תפנים שגם אשתך לעתיד- אין עוד כמותה, ובזה תתנחם (לא יודע אם באמת צריך נחמה, הרבה פעמים כשיוצאים מקשר צריך לברך ברוך פוקח עיוורים, מה שרואים מכאן לא רואים משם, לפעמים הקב"ה פודה ומציל את האדם המוכה בסנוורים חיצוניים, ודי למבין).
מקווה שלא הכעסתי אותך, ואם כן- סליחה, כחקלאי- תהיה מאמין בחי העולמים וזורע, השלך על ד' יהבך ותן בלב!
אם הנחרצות שלי הפריעה לקורא- צר לי ועמו הסליחה (אבל לפחות אני מודע לזה שאני נחרץ), ביודעי ובמכירי קאמינא ובדידי הוה עובדא זהה (מצד התחושות) למקרה של החקלאי הצדיק, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק! "תוהו ובהו קדם לעולם הבניין, אורות מאופל אמר ויהי" (שמונה קבצים, ג', פ"ז).
(ד"א, נראה לי שזו הפעם הראשונה שאני מגיב בפורומים)
אני אוהב ממש לקרוא ולעבור על תגובות של אחרים ולחפש עוד התבונניות צורות מחשבה,
ונגעת לי בנקודה-
כואבת יש לומר וממש נהנתי לקרוא את התגובה שלך נותן כוחות
אשריך שתזכה לכל הישעות!
הגיוני שהמון רגשות מנוגדים יצוצו.
הזמן הוא גם גורם מרפא
אֱלֹהַי
לְוַאי וְאֵדָעֵךְ שׁוּב
נִשֵּׂאת בִּזְרוֹעוֹת הַזְּמַן
הַחֲרִישִׁי
הַשּׁוֹעֵט וּבוֹלֵעַ אֶת קִרְבּוֹ
אוֹתִי
וְאוֹתָךְ
לְוַאי אֵדַע
נְשִׁיקוֹת כְּנָפַיִם מְחוּפּוֹת
בֵּין מִיסְתּוֹרֵי לַיְלָה
לְסוּפַת חוֹל
חֲרִישִׁית
לְוַאי
וְלֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם
אֶת רָזֵי הַשְּׁתִיקוֹת
שֶׁלָּחַשְׁנוּ
אֶל שָׁמַיִם בּוֹעֲרִים
זְרוּעֵי כּוֹכָבִים
אֲדוּמִּים
כְּמוֹ הָאֵשׁ הַיּוֹקֶדֶת
שֶׁבָּעֲרָה בְּלִבֵּנוּ
לְוַאי וְאֵדָעֵךְ שֵׁנִית
חֲרִישִׁית כְּמוֹ אָז
עֲטוּפַת שְׁתִיקוֹת
רְווּיַת מִיסְתּוֹרִים
לְוַאי וְאֵדָעֵךְ
נִגְלֵית כִּבְרֵאשִׁית
אֲהוּבָתִי
עֲטוּיַת הַדִּמְדּוּמִים...
וּמוּל מָחוֹל שׁוֹתֵק
נַרְוֶה אֶת שַׁלְהֶבֶת נִשְׁמוֹתֵינוּ
וּמוּל תְּהוֹם כּוֹסֶף
נִצְחַק אֶת חַיֵּינוּ
אֲחוּזִים יָד בְּיָד
שֶׁרְווּיִים לָבֶטַח
בְּאוֹר שַׁלְהֶבֶת כִּמְעַט
אֲהוּבִים לָנֶצַח.
ראיתי פה לפני שנים שיר בכותרת הזאת.
זה היית אתה?
אצלי התאריך הראשון שמצאתי אותו זה 28.1.2021
