להגיע לרופא שיניים חודש לפני הזמן 🤦

באותו מספר של תאריך לועזי, אבל חודש לפני כן

כמה ימים לפני התור האמיתי... אין לי מושג איך התבלבלתי - התאריך לא היה דומה ואפילו היום בשבוע לא היה דומה! ולא הבנתי למה הכרטיס מוציא לי תור למזכירות ולא לרופאה... טפשת היריון במיטבה 🤦‍♀️

ולהורים שלי לא מזמן קרה משהו דומה לשלך, עם סיור שהם נרשמו אליו... והם לא בהיריון בכלל

קבעתי בטלפון בלי לוח שנה מולי, ואחר כך אמרתי לבעלי מתי לכתוב בלוח, אמרתי לו את היום בחודש (הלועזי) ויום בשבוע שזכרתי שקבעתי, והוא אמר שזה לא תואם, אז לא חשבתי שזה לא החודש הנכון, אמרתי לו שכנראה טעיתי ביום בחודש כי את היום בשבוע אני זוכרת בוודאות כי קבעתי בכוונה ליום החופשי שלי.

ואז כשבאנו לתור, הסתבר שהגענו חודש לפני הזמן. והנסיעה לשם היא כשעה לכל כיוון, ממש לא קפיצה על הדרך...

למזלנו המזכירה אמרה שהיא יכולה להכניס אותנו במקום מישהו שביטל באותו יום...

והתווכחתי עם המזכירה שלא יכול להיות שקבעתי למחר, כי זה יום עבודה ובטוח קבעתי ליום החופשי שלי

(דוקא כן קבעצי ליום עבודה כי עד שנזכרתי לקבוע זה מה שנשאר... אבל כמובן שכחצי את זה)

בסוף היא ריחמה עלי ודחפה אותי לרופא שהיה באותו יום.

לא בהריון..

קבעו לי MRI ליום חמישי ב2 בלילה

היה מגוון שעות בלילות, לקחתי בכוונה יום חמישי שיום למחרת בעלי ואני בחופש

בערב בישלנו ביחד שבת, אירגנו את הבית, ואז יצאנו בכיף שלנו, (עוד לא היו ילדים)

כשהתכנון הוא לחזור ולהשלים שעות שינה בבוקר

עד שמצאנו את המקום

מחפשים אותי ברשימה, מחפשים, מחפשים - אני לא מופיעה!

אני בעצבים - בטח שאני מוזמנת להיום, אני זוכרת,

פותחת את הזימון ששלחו לי במייל - הנה, הזמנו אותי לX בחודש!

המזכירה פוערת עליי זוג עיניים - זה לא התאריך היום

מרוב לחץ על ההתארגנות לחמישי באמצע הלילה - הגעתי שבוע לפני הזמן!

שבוע אחרי זה כל הסרט חזר על עצמו

כשהייתי יותר צעירה ורחוקה מהריון

הייתי מתבלבלת לפעמים ובאה בבוקר למשמרת ערב 

אמא שלי הייתה נקרעת עליי ואני הייתי מתבאסת

שבתור בחורה עבדתי עם חברה בעבודה זמנית

והגענו ב7:30 בבוקר- ישנו בשביל זה במקום אחר!!!

וזה היה ב7 וחצי בערב

לשים קטשופ על הסקוטצ של הכלים

וזה לא בהריון

זאת אחותי ואני לא מצליחה להפסיק לצחוק עליה....

להכנס למעלית

לחכות ולחכות עד שאני קולטת שלא לחצתי על הקומה.

ללחוץ על הקומה ואז להיזכר ששכחתי משהו בבית

נכנסנו כמה חברות למעלית ודיברנו מלא זמן 

ואנחנו לא מבינות למה המעלית לא זזה חחח 

אף אחת לא חשבה ללחוץ...

הגיעה ללדת בדקו ביון פתיחה- 9!! אז הריצו אותה למיטה ולמעלית

ואז נמצאים במעלית

ופתאום היא תעקה נו למה זה לא מגיע כבר????

ואז הסניטר והמיילדת קלטו שלא לחצו

הייתי באמצע השלוק ופשוט הצחקת אותיייי

והיא כולה

אני שמחה שזה מצחיק אותך🥴🥴🥴

4 בבוקר, אני מתחילה לפתוח את הבייביגרו של התינוק כדי להניק אותו,

במקום לפתוח את החולצה שלי😂🤭

מנדנדת בדבקות את העגלה הריקה

ובמקביל התינוק עלי ואני טופחת לו על הגב...

ולא מבינה למה כל הגוף שלי עקום😆

יש עוד אבל מפאת כבודי האבוד נעצור פה...

עכשיו כל פעם שאניק את הבן שלי זה יצחיק אותי...

אפילו שאני 3 שנים אחרי לידה...

ויצא לי גם פעם אחת לנדנד עגלת סופר

התינוק בוכה כי הוא צריך לאכול

בעלי מחזיק אותו כי אני מסיימת שניה לשטוף כלים.

אני: הוא פשוט בוכה

הוא: כן זה בסדר

אני: הוא קצת בוכה

הוא: כן כן, תסיימי הכל טוב

אני: (תוך כדי גריפת מים מהשיש) הוא פשוט בוכה קצת. כבר אני לוקחת אותו

הוא: אני רואה שהוא בוכה, וגם שומעעעע

אני: 😳

התכוונתי הוא קצת רעב😂

אין מוח🤷‍♀️

עם הבייביגרו

אני ייחסתי את זה לעייפות של הנקות בלילה לא לטפשת חח

הלכתי לאכסן את המיקסר קנווד

מפה לשם לא מבינה למה זה לא נכנס

ואז אני מבינה שאני מנסה להכניס למקרר 🤦

ובסוף למצוא את עצמי מברכת על הלחם

ואז על המזונות והירקות🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️

את המזגן עם השלט של האוטו🤦‍♀️

לא בהריון, סתם טפשת...

לשים חלב במחבת במקום שמן🙈🙈🙈

אח''כ לקחת את השמן ולשים במקרר ושעות לחפש אותו בשביל להכין ארוחת ערב

קרה אתמול 😂

ואני לא בהריון ולא מניקה ועברו כמה שנים מהלידה האחרונה

אז אין את מה להאשים 😉

יותר מביך להגיש למוכרת בקופה רב קו במקום אשראי

בהריון הקודם, נכנסתי לפני זה לרופא שיוציא לי הפניה.

הבאתי לו רב קו במקום כרטיס קופ"ח, הוא הסתכל עליי מופתע

וכשקלטתי אמרתי לו "טוב, כנראה אני בהריון..."

למרות שאני לא בהריון נטלתי אתמול ידיים, התיישבתי ליד השולחן והתחלתי לדבר עם בעלי על הא ועל דא

ורק כשאני באה לאכול את הלחם אני נזכרת שנטלתי אבל לא הגעתי לפואנטה..

ובעלי חמוד מלמד עליי זכות ואומר לי "קלטתי את זה אבל חשבתי שאולי לא באמת נטלת אלא רק שטפת ידיים או משהו"

מכניסה כלים למדיח סוגרת וחוזרת מאוחר יותר לפרוק את המדיח.... שלא טרחתי להפעיל!

חוצמזה תופעה מטרידה ממש של הקלדה בנייד של מילים שמתחרזות עם המילה שתכננתי לכתוב. הזיה.

במקום כי-היא

במקום למה-כמה

ועוד כאלה.

אני קולטת את הטעות רק אחרי ששלחתי ואני קוראת משפט שיש בו מלים שלא קשורות בכלל בתוך המשפט.

מישהי כתבה שהיא נכנסה לשירותים,

סגרה אחריה את הדלת,

ניגשה לאסלה,

ופתחה חזיית הנקה----

ואז התנערה וניסתה להבין מה אמור לקרות עכשיו..

בחיים לא צחקתי ככה!!

מהטובים ביניהם

ניסיתי לפתוח את השער של הגן עם הציפ של הבניין שלנו

היה לי תור למרפאה בבוקר ופתאום מצאתי עצמי בחניה של הגן, פאדיחה.

שכחתי מלא תורים ההריון הזה, וחשובים! לא סתם.

טפשת זה כאן 

מישהי פה כתבה פעם - לא זוכרת מי

שהיא התבאסה ממש באוזני בעלה שנשברה לה הקערה

עובדה - היא שמה איזה מאכל בקערה וכל הרוטב נזל החוצה...

והיא לא מבינה למה בעלה מביט בה המום

מפה לשם מסתבר

שהיא הכניסה את זה למסננת 🤣

נבהלתי ממש ורק אחר כך קלטתי שזה מהאף

פיספסתי ומגיע לך מזל טוב?

לצאת עם המפתח של רכב א' להיכנס לאוטו ב' לעשות את הקוד להכניס את המפתח ולא מבינה למה המפתח לא מתאים למה האוטו לא מניע,

לקח לי 2 דקות להבין שלקחתי את המפתח של האוטו השני.

אבל לא מצליחה להתפטר מהמנהג המגונה הזה...

לפחות השתפרתי ואני כבר מכניסה את המפתח הביתה. פעם הוא היה נשאר קבוע ברכב.

(אנחנו בכל זאת נועלים את הרכב כשיוצאים. אבל בכל מקרה לימדתי את הילדים).

זה לא ככה בכל רכב?

כמו שאפשר לנעול באופן ידני כל דלת בפני עצמה, כך עם אותו כפתור אפשר גם לפתוח.

למי שיש נעילת ילדים זה באמת בעיה. אבל אפשר ללמד לטפס קדימה למושב הקדמי ומשם לפתוח.

זה מגיע מפוסט שקראתי לפני כמה שנים:

חשוב מאוד ללמד ילדים( החל מגיל מתאים) מה לעשות אם הם חלילה מוצאים את עצמם באוטו נעול ללא מבוגרים:

לפתוח את חגורות הבטיחות,

לנסות לפתוח דלתות. קודם את הדלתות האחוריות, אם הן לא נפתחות לעבור קדימה ולנסות לפתוח דלתות קדמיות.

אם זה לא עובד לצפור בצופר ולא להפסיק עד שמישהו מגיע.

אחרי שקראתי את זה לפני כמה שנים, לימדתי את הילדים ועשיתי איתם חזרות, והרשיתי להם לצפור בצופר והכל.

לא הרבה זמן אחר כך, הבת שלי יצאה רגע מהבית להביא משהו מהאוטו, משום מה לא הצליחה לפתוח את הדלתות וצפרה בצופר, יצאתי החוצה ופתחתי לה, זה באמת היה מלחיץ אבל ב"ה שידעה בדיוק מה לעשות ולא נלחצה. 

אבל בכל הרכבים שאני ראיתי, כשנועלים אפשר לראות פיזית על כל דלת את הכפתור שמסתובב בנעילה (תנסי לנעול דלתות כשאתם בתוך הרכב ולראות מה קורה).

את אותו כפתור אפשר לסובב ידנית - גם כדי לנעול וגם כדי לפתוח.

זה מה שאני מכירה...

שבהם תמיד אפשר לפתוח מבפנים.

צריך כמובן ללמד את הילדים שזה מה שהם צריכים לעשות, כמו שכתוב בהודעה של קופצת לרגע.

בת שלוש וחצי הצליחה, בן שנתיים וחצי לא הצליח. אנחנו מנסים מידי פעם ללמד אותו דוב, בינתיים בגיל 2.8 לא מצליח.

לפתוח דלת לא לימדנו. רק לפתוח חגורה ולצפור

לק"י

צריך לחשוב גם על זה.

כל ילד ורמת השובבות/ המשמעת שלו.

אבל כשהם חגורים עם בוסטר בחגורה של הרכב, הם למדו די בקלות אצלנו.

נראה לי בערך בגיל 3-4, לא זוכרת בדיוק (הכי קטן שיודע עכשיו בן 5, הכי קטנה עוד לא יודעת ואצלה יש לי אטב בכסא שלה, שאני שמה עלי כל פעם כשחוגרת אותה, כדי למנוע שכחה, ח"ו).

אנחנו ממש מקפידים שהמכוניות יהיו נעולות,כנראה שהמכונית נשארה לא נעולה

בגלל זה לקח לי כמה דקות להבין מה קורה כאן

אחרי הלידה הקודמת חיפשתי עבודה חדשה

הגעתי לראיון ואני כולי מנסה להרשים מספרת על כל מקרים עם המנהל שלי.

המראיין שואל אותי: איך קוראים לו (למנהל)? [זה חברות שעובדות אחת עם השניה אז הוא הכיר הרבה אנשים בחברה הקודמת]

ואני:.....

השם של המנהל פשוט ברח

ואני מנסה להיזכר... אין!

אשכרה לא זוכרת איך קראו למנהל שלי....

מזל שהמנהלת משאבי אנוש הצילה את כבודי ואמרה שזה בגלל טפשת חופשת לידה

וקיבלו אותי אגב.

ואמאלה אתן טובות!!! נקרעתי מצחוק!!!!!

להקיש את הקוד לבניים של חברה ולתהות לעצמי מה עושים עכשיו. עד שהגיע איזה ילד ואמרתי לו-

אתה יודע לפתוח?

את הוא לחץ על הידית😄😄😄

ועדיין

הורדתי את כל הסיכות מהראש אחרי ששוחררתי את המטפחת.

הלכתי בנונשלנטיות לפח וזרקתי את כולן.

ואלה היו הסיכות האחרונות שנשארו לייי

או להגיע לרופא להעביר כרטיס ולגלות שהתור ביום אחר. קרה לי פעמיים!!!

מהעבודה טרמפ

נכנסות לרכב בהתרגשות

עושה את הקוד-שגוי

אומרת לכולם להיות בשקט שאוכל להתרכז, עושה את הקוד-שגוי.

מתקשרת לבעלי לשאול אותו ואומרת לו עשיתי כך וכך ולא נכון. איפה הטעות?!

יקירתי, זה הקוד של הכרטיס אשראי 🤦🤦

רק גמורההה פיזית ונפשית ועומס בראש...

האכלתי את בת השנה, תוך כדי קראתי לגדול שנבחר תמונה למשהו שיש לו בכיתה, הוא ניגש אלי ואני- מנסה לדחוף לו כפית לפה🤦‍♀️

כמה הוא צחק, חיים שלי, חשב שעשיתי בכוונה כדי להצחיק😅 לקח לי כמה שניות לקלוט מה קורה פה ולהסביר לו שזה היה לגמרי בטעות😂

שניסיתי לדחוף לבעלי מוצץ באמצע הלילה 

והוא לא מבין למה הוא מותקף

חחחחחחח

אמיתי??

אוי ואבוייי

שמתי אץ החומר רצפות על השיש ליד הויטמינציק הייתי ככ עייפה ומבולבלת שפשוט שפחתי לתוך הדלי שליש בקבוק של ויטמנציק

ורק ששפכתי הכל על הרצפה שמתי לב מה עשיתי

כמובן היה לי עבודה כפולה

כמה מפתיע

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

אוסתאופת לימד את ההורים שלו איך לשחרר שרירים שממש היו תפוסים, אחרי כמה תרגילים היה ילד אחר לגמרי.

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

סודה ושתיה מוגזת

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

בסוף זה באמת לגמרי שלנו..

אשמח אם תוכלי לחפש לי

אצלי ממש עשה איפוס של הכיוון.

במה אנחנו מתעסקים יותר בלעשות טוב עם הילדים או להגיב רק כשיש בעיות? 

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

עברתי הפלה בהריון הראשון ולא הייתי בצער או אבל.

כן הייתי בשוק ולחץ מהתהליך, לא באבל או צער על הילד שאמור היה להיות

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

עברתי הפלה בשבוע קצת מוקדם יותר, ולא הרגשתי רע נפשית.

כן היו כמה ימים של דימום כבד אז הייתי חייבת לקחת ימי מחלה, אבל זה לא שלא תפקדתי. והרגשתי בסדר סה''כ.

מה שכן לא יודעת אם כדאי לקחת את זה לכיוון של ''לא מגיע לי עוד תינוק''.... למה את חושבת ככה? הפלות קורות ותהיה לך עוד הזדמנות בע''ה

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

והיו פעמים שהיה לי ברור שאני כבר ממש נראית בהריון, ועדיין היו כאלה שהופתעו לשמוע את זה...

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

בהריון הראשון לכולם ממש כשגיליתי...הייתי צעירה ומרוגשת וזה קרה ממש אחרי החתונה אז ההתלהבות הייתה גדולה

ובהריונות הבאים אחרי 3 חודשים

חושבת שכל הסמוי מהעין יש בו ברכה וכדאי לספר רק אחרי שעברו 3 חודשים והכל תקין...

הכותל וביקור בשוק מחנה יהודה

גן סאקר

מזרקות של פארק טדי, ליד ממילא

עין לבן

גן חיות?

חדר בריחה אם הם גדולים..

האקווריום

מוזיאונים אם אתם בקטע, יש די הרבה

מנהרות הכותל/שרשרת הדורות