את מרגישה שאת לא יכולה לוותר לעצמך בגלל שאת חכמה מדיי ויקרה מדיי בשביל לוותר. (גם אם את לא מנסחת את זה ככה במוחך, כי כמובן, חטא היוהרה).

את לא טועה במה שאת שווה, את טועה במסקנות שלך לגבי המשמעות של זה.

זה חבל שאת לא יכולה לעשות לעצמך קיצור דרך להריץ לסוף הטוב של הסצינה. כנראה שדברים מסויימים באמת נלמדים רק בדרך הקשה... לכן *אני* החלטתי לוותר, על התגובה המקורית שלי. בסוף, תלמדי שגם את יכולה, ולא רק, אלא אם את רוצה לשמור על שפיותך? את מוכרחת.

אני מרגישה שאני לא יכולה לוותר לעצמי?! הפוך... אני רק מוותרת לעצמי 

ומתנהגת בחוסר אחריות ואין לי את מי לשתף כי אני יודעת שאני האשמה הבלעדית בזה

אין בהתנהגות שלי הגיון

אבל אני לא מסוגלת לקחת את האחריות/ להאמין/ לרצות להיות במקום הזה

חוסר הבנה אחר. שונה אבל דומה.

אני מדבר ברובד העמוק יותר, תיכנסי אליו, את לגמרי יכולה כבר במקום שאת נמצאת בו. (סליחה שאני יוצא כל הזמן מתנשא, אני פשוט שונא להיות בלתי מובן, גורם לי להרגיש דפוק. למזלי יש אנשים שמבינים את השפה שלי, או למדו אותה. והם החיים שלי, כי אחרת הייתי משתגע. סוף פריקה).

הכוונה כזאת, את אומרת שאת כל כך מוותרת לעצמך, וגם אם זה נכון, יכול להיות מאוד, נשמע ממש מהתגובה הזאת, שבמקומות שאת הכי צריכה לעשות את זה, את מתעקשת שלא.

תשמעי את עצמך, מלאת ביקורת עצמית באותה נשימה, "מתנהגת בחוסר אחריות, אני האשמה הבלעדית". תוותרי לעצמך מהמחשבות הלא רציונליות האלה, *תשחררי אותן*.

אין לך את מי לשתף? בואי אני אגיד לך משהו, אני לגמרי מבין אותך, אני בן אדם שלא משתף באופן טבעי. אבל אם תמשיכי ככה, זה מה שיקרה, את תמשיכי לצבור ולצבור כאב וסבל, ותישברי. לגמרי. כי את בן אדם. תכירי בזה. לפעמים זה מכניס לפרופורציות. את מלאת ציפיות לא הגיוניות מעצמך, אז מה הפלא? די, את בסך הכל בן אדם. לא משנה מה עשית, את לא האשמה הבלעדית, ולא, ממש לא כל האחריות עלייך.

אז במקום לחכות שתבכי את הנשמה שלך כל בוקר, כל לילה, תאבדי לאט לאט צלם אנוש, ומתוך המצוקה הבלתי נסבלת הזאת תישברי לגמרי ו*אז* תוותרי לעצמך על העקרונות חסרי ההיגיון של לא לשתף ולזרוק את כל האחריות והאשמה על עצמך, את תשתפי כל חתול רחוב שייתקל בדרכך. (כן? מטאפורה, פשוט תפני לכל מי שאת יכולה, ובראשם אני מתאר לעצמי המשפחה והחברים). ואז? הם עוד יותר לא יבינו אותך. כי תהיי אחרי צבירה של מטען כל כך כבד, ושבירה והתמוטטטות.

תוותרי על האגו, על המחשבה שאת מלאך, על כל הסודות האפלים. ברצינות, זה לא שווה את זה, הם לא מעניינים אף אחד, וימשיכו לאהוב אותך גם אחרי הכל. ותקבלי את המחילה המיוחלת, תהיי שלימה עם עצמך.

אז למה לחכות? תוציאי קיטור. תשליכי מעצמך את האחיזה הכל כך צמודה שאת מחזיקה את עצמך, את חונקת את עצמך, נפשית, ופיזית.

תשתמשי באנשים, תנצלי אותם, כן, לגמרי, מגיע לך ויש לך את הזכות לעשות את זה. "להפיל עליהם" כמו שכתבת בתגובה הראשונה.

זה מה שניסיתי להגיד. זה הוויתור האחד האמיתי, העמוק יותר, שאת לא עושה. ואם משהו לא הגיוני, זה זה.

אבל אולי את לא יכולה להבין את כל זה במקומך, לכן לא פירטתי. כי אולי את לא מסוגלת להעלות על דעתך את מה שכתבתי. אבל תאמיני או לא, אלפי אנשים עוברים את זה, ועם כמה שאת מדהימה, את לא כל כך שונה. גם את בסוף קרוץ חומר. ואלוהים הוא הראשון שמבין את זה.

בחירה שלך...

תודה רבה..!

תשובה:

המשפט הכי חשוב בפריקה שלי הוא: "ואני מתה שמישהו שיכול לעזור לי ישים לב באמת"

כי אני יכולה לספר אבל לצאת עם הרגשה יותר גרועה כמו שקורה הרבה פעמים...

אנשים לא יודעים איך לעזור (הורים וחברות)

אנשים אומרים לי מה אני צריכה לעשות 

אם אני אגיד להם "לא מסוגלת" פה הם ישתתקו.

אף אחד לא יבין את הסיבה. שאני לא מסוגלת לעשות את זה נפשית. ואני בעצמי לא יודעת מה אני רוצה... אולי רק שמישהו ירגיע אותי ויגיד לי את האמירה "את לא חייבת" ויתכוון לזה... שיהיה בסדר גם אני לא אעשה שום דבר כי לא הכל עליי.. 

ואין מה לעשות במציאות זה לא ככה

נראה לי שהעצה שלך לבקש עזרה היא חשובה אבל אני לא מצליחה ליישם אותה כי גם לבקש עזרה זה עמדה של לקיחת אחריות ואני לא לוקחת

זה מפחיד אותי מדי

תראי, ברור שהאידיאל הוא שיתוף כדי לקבל עזרה ממישהו שיכול לעזור. ואולי, באמת, האנשים הקרובים אלייך לא מבינים ולא יכולים, שלא באשמתם, לעזור. אני לא שש להגיד את זה, אבל אני מכיר את זה מקרוב, יותר מדי מקרוב.

אם תרצי בכל זאת לשמוע מה אני למדתי עם הזמן, זה נכון, הם לא יכולים לעזור לך בהכל, אבל הם יכולים לעזור קצת. אפילו בדברים ממש קטנים וממש זוטרים, שאת זורקת על עצמך אגב ויחד עם כל השאר. ובהם יש בך את הכוח להקל על עצמך, ועוד דבר קטן ועוד דבר קטן, מצטרף להקלה מורגשת.

יש משפט שאומר מי שלא מנסה מפסיד 100% מהפעמים. או משהו כזה. קיצור, הרעיון, אל תחשבי מה הם יחשבו עלייך, תחשבי על עצמך, על טובתך.

והנה המחשה: את משתפת, אנשים אומרים לך מה את צריכה לעשות, - את לא צריכה להתעצבן להתסכל או בכלל לשמוע או לנסות לקבל את זה - את יכולה להגיד להם בבירור, תקשיב, אתה לא מבין את המצב שלי, את המצוקה, לכן אני לא מבקשת עצות, רק שתהיה שם ותקשיב לי, תנחם ותעודד בדברים הכי קטנים. את אומרת להם "לא מסוגלת" והם משתתקים? - זה לא אומר שאת צריכה להשתתק! את לא בעמדת נחיתות כי את זאת שפנית לעזרה, תשני את המיינדסט הזה, - תגידי להם, אני לא מסוגלת, אבל אני כן אשמח שתמשיכו לדבר איתי, ולהיות איתי, אני אסביר לכם איפה אני צריכה אתכם. ובאמת תלמדי לאט לאט איך להשתמש בהם ולהיעזר בהם בדרך שאת יכולה, ש*הם* יכולים לעזור לך. תשלטי בסיטואציה. אל תהיי חסרת אונים.

אם נמשיל בתור דוגמא מההודעה הפותחת. אבא שלך מבקש משהו, ואין לך כוח, אבל את מכריחה את עצמך לעשות את זה. אז לא! פה תוותרי לעצמך. תגידי לו "אבא, הייתי שמחה לעזור לך, אבל אני נמצאת במצב מורכב ואין לי כוח נפשי עכשיו לעשות את זה". זו דוגמא. תביני שיש לך את היכולת ויותר מזה את הזכות לעשות את זה. ואנשים אם היו מודעים לא היו מצפים ממך למה שאת מכריחה את עצמך לעשות. הוא יבין. ואם לא, תגרמי לו להבין.

תביני, את לא רעה בכך שאת עושה את זה, את אנוסה. ו"אנוס רחמנא פטריה" - אנוס הקב"ה פטר אותו ממחוייבות. אני לא מבלבל בשכל. חזרה בתשובה היא קודם כל טיפול במצב הנפשי שלך. וזה כולל הרבה פעמים גם "לחטוא" בדרך. זאת הדרך היחידה. וזה בסדר. מה את חושבת שהמשמעות שחזל אומרים שצריך לעשות "תשובה על התשובה"? אני מבטיח לך, בסוף תפטרי הכל, אבל בינתיים, אם את לא רוצה ליפול לתהום, את חייבת לשחרר.

תודה.

בעז"ה שאצליח.

יפה התשובה~

שתיה לך ולכם שנה טובה ומוצלחת, כתיבה וחתימה טובה

כנראה על משקל GAZA

לא מבין מה רוצים מהם

זה יוצא לטובה שסוף סוף מבינים שלא משנה מה נעשה נצא מואשמים בשואה חחח

איזה ילדי כאפות

חייב לראות את הסרט הזה איכשהו.

הלבוש הזה כאילו פשוט עם חוש אסתטי של כלום

למה כל שמאלני מרקסיסטי קומוניסט חייב להיראות ככה?

מדכא איפה האדום הצהוב

יש לה פוטנציאל חבל מאוד

הם היו עדינים שם ועדיין עלה לי הכל חזרה

איך מהר הכל חזר למסלול

מעניין איך קל להבין עכשיו את כל האמירות בשואה (מלא מעט בחינות ה-7 היה הרבה יותר גרוע)

איך השמש זורחת בכלל

איך העולם מתקיים

איפה אלוהים

ומה לא

הראש מתקומם נגד האדישות של הטבע

העולם חרא אין אפס חח

איזה ביוב מבעבע זה

והסדרה עצמה מחורבנת לא טלוויזיה איכותית בכלל והמסר בכלל בעייתי כאילו יש שני צדדים מורכבים לסכסוך

חחח

דבר שאני חושב עליו הבוקר וזה אקראי כמו שזה נשמע.

בהתחלה אפילו לא זכרתי איך קוראים לעצם הזו.

העצם הזאת שמאמינים שתישאר ולא משנה מה יקרה

שממנה הכל יתחיל מחדש ברגע מסוים על הזמן.

מה הדבר האחרון

הפרט הכי קטן ואקראי

משהו שלא שמים אליו לב אולי אבל הוא הכי מהותי בך

משהו שעליו הכל נשען

משהו שמחזיק אותך גם בלי לדעת

שלא משנה מה עוברים הוא נשאר

וישאר

תמיד

שגם עוד מיליון שנה כשהכל כבר יעלם ויתחדש בצורה שאי אפשר לדמיין הוא ישאר כמו שהוא

דבר שממנו תצמח מחדש

כולך תיוולד מחדש ממנו

חי בשביל להילחם ביום אחר

כנראה

שדה קרב כזה שלפעמים אתה מנצח לפעמים מפסיד אבל שדה קרב

כשאתה מפסיד אתה נסוג כמו במלחמה

מפסיד בקרב

וחי

וחוזר להילחם ביום אחר

כנראה שאין ברירה.

די פחדני האמת

כמו אדם שמשכנעים אותו בניגוד לרצונו

הוא יישאר באותה דעה בדיוק.

כמו הצביעות הדתית שמכפרת על חטא שיש לה חשק אליו בזה שהיא מגנה חטאים שהיא מתעניינת בהם.