1. מזל טוב! שתזכו להקים בית נאמן, שמח ואוהב בישראל
2. יכול להיות שהדיבורים שלך על החששות שלך, מלחיצים אותו או אותך ולכן הוא מנסה להקטין אותם?
   אם למשל הוא מבין ממך (אפילו אם זו כלל לא כוונתך) שיש לך מחשבות שניות בקשר לחתונה, שאת אולי לא בטוחה שזה הזמן המתאים עבורך, שאת חוששת מכל השינויים האלה... אז יכול להיות שהוא מנסה בדרכו להגיד לך שזה לא באמת נורא, שהשינויים לא כל כך משמעותיים, שאת סתם מגזימה... ובעצם בזמן שאת רואה חוסר רגישות, הוא מבחינתו הכי רגיש שיש - הוא עוזר לארוסתו להרגע ולהגיע שמחה יותר ושלמה יותר לחתונתה. 
3. בזוגיות, הדרך הכי טובה לפתור בעיות היא לדבר עליהן. לא ברמז, לא בתקווה שהצד השני יבין שכואב לי ויבוא מיוזמתו לעזור... לדבר ישירות!
   
   את יכולה למשל להגיד לו, בזמן שבו שניכם בטוב (שבעים+רגועים+לא ממהרים לשום מקום+מיושבים+עירניים וכו'), בדיוק את מה שכתבת לנו כאן:
   אני מאוד חוששת ולחוצה מכל השינויים הגדולים שעומדים לקרות בחיי, ולמרות שאני בטוחה ב-100% ברצון שלי להתחתן איתך, החששות האלה מלווים אותי ומציקים לי. בזמן האחרון ראיתי שאתה לא כל-כך מבין כמה החששות שלי גדולים, ולכן חשוב לי לשתף אותך שאני אשמח שתגלה יותר הבנה והכלה כלפי החששות שלי".

בהצלחה!

וזה נורמלי וטבעי שהוא לא מבין אותך, כדי גברים ונשים חושבים אחרת זה מזה.

נשים הרבה יותר על הצד של הרגש, הגברים הרבה יותר על הצד הטכני, על משימות ומטלות  א' ב' ג' שצריך לבצע ולסמן ✅️, בוצע.  

אי"ה אחרי שתתחתנו, בעזרת ה', תגלו, כל אחד ואחת מהצד שלו, עד כמה רבים הפערים בעיכול ועיבוד אירועים וחוויות , בינך ובין בן הזוג שלך.  

כל זוג עובר מעין משברים סביב חוסר ההבנה של המד השני בתחילת החיים המשותפים ובמהלך השנה הראשונה.  

הספר המפורסם (וכבר די ותיק וישן) "גברים ממאדים ונשים מנוגה", מטפל בנקודות הללו.  

שווה להשיג או לקנות את הספר, לקרוא. להחכים, ללמוד ולהבין איך מתנהלים בזוגיות תחת ההבנה שיש פערים ביולוגיים טבעיים בין הראש והמוח הגברי והנשי.  

לעצם החששות שלך:

מבחינתו, כשנגיע לצורך להתמודד עם קושי כזה או אחר, נתמודד.  נמצא פתרונות.

אין לי מה להיות מוטרד עכשיו ממה שטרם קרה.  

ככה עובד הראש הגברי.  

אני נשוי כבר כמה שנים.

יש לנו בבית שני רכבים.  אשתי נוהגת הרבה שנים.  היא לא מסתדרת עם חניות.  לא יודעת / לא מנסה אפילו, לחנות בין 2 מכוניות אם אין מרווחים של הרבה מטרים כדי לחנות את הרכב בלי תמרונים.  

חייבת הרבה ספייס space כדי לחנות.  

כשהיא צריכה לנסוע למקום חדש, היא מאוד מוטרדת מה יהיה עם החניה.  והיא מדברת על זה ומשתפת שהיא מוטרדת ומפחדת שלא יהיה לה איפה לחנות.  

גן כשנוהגת למקומות מוכרים הידועים כבעיתיים עם חניה, מראש תעצור ותחנה במרחק גדול.

כמה שניסיתי לשכנע אותה שקודם מגיעים ואז מחפשים פתרון חניה.  לא מוטרדים מראש... מגיעים,  אם יש חניה נוחה, מחנים מה שמוצאים, ואם יש בעיה מתרחקים ומחפשים חניה.  

ככה זה כבר שנים.  

הוא גבר... לא משנה כמה יסבירו לגבר מה זה אומר להיות בהריון וללדת- כל עוד הוא לא חווה את זה הוא לא יבין, וזה בסדר, זה העולם. יש דברים שהם רק לנשים כמו שיש דברים שרק גברים מבינים ביניהם. הרבה נשים גם לא מבינות אחת את השנייה כי כל אחת חווה את זה אחרת.

הוא כמובן עדיין יכול ורצוי שיהיה סימפתי אלייך.

נקודת ההנחה שהוא יבין אותך בדיוק וידע מה עובר עלייך גם בלי שתספרי לו- סתם מתסכלת.

כמו שאת לא תביני מה קשה לו עם דברים שאת לעולם לא תעשי, מה קשה לו להבין אותך (זה יכול מאוד לתסכל אותו חח), זה לא אומר שאת לא טובה מספיק או לא בוגרת מספיק. את פשוט צריכה את ההכוונה שלו.

תנסי לחשוב עם מה הוא כן מתחבר- הוא לא מבין את השינוי בעבודה? הוא אולי יבין את הפחד שלך ממקום חדש, או משינוי בכלל- תסבירי למה השינוי מפחיד אותך, למה משהו מציק לך... מאמינה שהוא חווה שינויים בחיים, אולי לזה יהיה לו קל להתחבר

ולא בושה להגיד לו מפורשות- אני משתפת משהו אני רוצה שתגיד לי מילים מרגיעות, אני לא רוצה פתרונות. כשאתה אומר שאתה גם חווה את זה אני מרגישה שאתה פשוט מנפנף את הקושי שלי ואני מחפשת תגובה אחרת... הוא ישמח לתת לך את התגובה שאת רוצה! את התמיכה שאת רוצה

מה זה להיות בהריון

זה לשכב על הגב כל היום ולהגיד שקשה

(אני לדוגמה עושה את אותו הדבר גם בלי להיות בהריון.

ככה שאין לי שום קושי להבין)

וללכת לאט בכוונה, גם אני עושה -

הקיצור אין שום בעיה להבין.

אין לך מושג על מה אתה מדבר,  כמובן

חס וחלילה!

זה מגביל זרימת דם לרחם!

חייבים לשכב על צד שמאל.

לבקשת רק אני

נחמד מצידך...

בתור אישה בהריון, לקרוא את התגובה שלך זה מקפיץ

אתה מוזמן למחוק אותה.

ממש גבר לחתונה אתה

לרגע חשבתי שאת רצינית

אבל בכרטיס כתוב "נשואה"

בשונה ממך כלפי מי שתהיה אשתך

ותקיים את חובת האשה לכבד את בעלה.

בע"ה יהיה כזה מושלם

תראו מה הרב אומר בסוף הוידאו של דקה

תוהה מה מגיבים על זה

להציג לך אולי המלצה של הריון בסיכון למנוחה?

תוצאות מוניטור עם פירוט צירים מאמצע ההריון?

הלוואי וזה היה ככה פשוט, לשכב ולהתלונן שקשה.

בעלי ב''ה מבין אותי טיפטיפה יותר ממך 😍

אנ'לא ילדה אני גברת

אתה לא מגיע לי לזרת

אתה לא מבין מאני אומרת

טראומה.

מי כתבה את השיר הזה?

אותה אישה נדירה  

מישהי שחיה מלהתנשא על הזולת.

(שלא מייצגת 99% מהנשים כמובן)

נדבקתי ממתוקות בעבודה.

לא יודעת מי כתב את פיסת ההשראה הזאת, אבל בטוח לא וירג'יניה וולף ולא זלדה ע"ה.

זה של הגאון בנגלה, הבעל מנגן, המשורר ברוח קודשו-

ר' אויימער אדמרוביץ'.

ובין אם הן מתנהגות כפי ש"הרב" (לשיטתך)

עומר אדם "מחנך" את בנות הדור

השיר גרוע וחמור

שמי יודע כמה גירושין, 

וילדים שגדלים ללא הורה

נגרמו בגינו.

אשה צריכה לכבד את הגבר שלה ולשוחח עימו בגובה העיינים ובענווה

ולא להרגיש, מי הוא בכלל, ומה הוא מבין.

אח"כ החשיבה הזאת יכולה לחלחל

ולהשפיע על ההתנהגות שלה ולהזיק

0

אין דבר כזה גם,

"לא היה כלום, כי אין כלום"

גבר שלא מגיע לזרת של אשתו?

נורא ואיום איזה יחס מזלזל ומתנשא,

אני מזועזע עמוקות, ומביע דאגה חמורה

ואומר בשארית כוחותי האחרונים: Don't 

אבל רציני,

למה כל פעם שאשה מזלזלת בבעלה,

זה חמוד בעיניך

ואם בעל יגיד לאשתו כזה משפט,

אע"פ שהיא באמת לא מגיעה לזרת שלו

(כשהוא מרים יד ועומד על שרפרף)

כולם פה יזדעזעו ויגנו, את דבריו הקשים

ולא ככה מדברים לאשה.

ולגבר כן?

תחשבו שנית על דרכיכן/ דרכיכם

זה שיר טיפשי,

רוב השירים טיפשיים,

אני פשוט לא חושב שמישהו התגרש בגללו

שהיא שרה את זה על בעלה?

אולי זה גבר אחר שטמטם אותה ואז באמת מי הוא בכלל.

וגבר צריך לכבד את אשתו ולא לזלזל בקושי שלה כשהיא בהריון.

מי יודע כמה גרושים וילדים שגדלים ללא הורה

זה בגלל שהוא זלזל באשתו ששכבה במיטה סוחבת את הילד שלו 

מה אני חושבת ומה השיטה שלי.

אתה מוצף ומשליך ומספר לעצמך סיפורים ואין לך מושג והכי גרוע זה שאין לך ואתה בטוח שיש לך ואתה עוד מדבר על ענווה.

אבל אתה צודק בדבר אחד- אשה צריכה לכבד את בעלה.

ממש במפורש.

''אני הולכת לשתף אותך בדברים שמטרידים אותי ואני רוצה שפשוט תקשיב, ואז תגיד לי ''וואו, זה באמת נשמע קשוח. האם יש משהו שאני יכול לעשות או לומר שיעזור לך להרגיש יותר טוב?" אני לא רוצה ש''תשכנע'' אותי שזה לא כזה נורא, אני לא רוצה ש''תוכיח'' לי שגם לך קשה. פשוט תקשיב לקושי שלי ותציע לי תמיכה רגשית''

את נורמלית לחלוטין בתגובה ה''משתבללת'' שלך כשהוא לא נענה ברגישות לפתיחות ולפגיעוּת שאת מפגינה כלפיו. זה קשה להיפתח וכשהפתיחות נפגשת עם קשיחות ואטימות זה לא מעודד להמשיך ולשתף.

הוא נשמע מקסים ואת נשמעת מודעת לעצמך. זה שילוב מנצח. את יודעת מה את צריכה והוא גבר טוב והוא יהיה בעל טוב. רק תבקשי ממנו. אני בטוחה שהוא ישמח לתת לך את כל מה שאת צריכה ושהוא יכול לתת. 

שתזכו לבניין עדי עד ב"ה 🙏❤

כמה משמח לשמוע שאת רואה כך את ארוסך, כאדם מקסים,

כאדם עם מידות טובות

בסגנון שחיפשת

שבסך הכל הוא קשוב

ורגיש

שיש ביניכם כימיה טובה

שאתם עובדים על דברים שצריך לעבוד

זה נפלא ויקר ממש! וכמובן לא מובן מאליו כלל וכלל

ולגבי שאלתך עצמה -

קודם כל מאוד מובן וטבעי לא להבין כ"כ לקראת מה נכנסים.

אפילו אנחנו בתור כלות צעירות לא ממש מבינות

איך אני ככלה יכולה להבין לעומק את השינוי הגדול בכל מה שכתבת, בללכת פתאום למקווה למרות שלפני לא הלכתי,

בלהיות בכל העולם הזה של חיי האישות וכל מה שכרוך בכך,

לשנות מקום מגורים,

לשנות עבודה

לשנות שם משפחה

לכסות את הראש

להיות בהריון

וכן הלאה...)

אני חושבת יקרה שגם לך, כמו לכולנו, ידרש *זמן* ובעיקר מקום לעבד ולחוות את הכל.

דבר דבר.

צעד אחר צעד.

הבנה על גבי הבנה.

שינוי אחר שינוי.

קודם כל להבין בעצמך

לחוות

להיות שם

ולאט לאט להגיע לאיזונים על גבי הלמידה של המצב החדש.

המוח של כולנו בנוי בצורה שהוא לא אוהב שינויים, בטח שלא רעים אבל גם לא טובים. הוא אוהב את המוכר והידוע. שם הוא מרגיש בטוח.

"אל תזיזו לי את הגבינה שלי!" הוא צועק לנו, אל תשנו לי שום דבר. לא רוצה. לא רוצה שונה. לא רוצה לא מוכר. אני רוצה וודאות. אני רוצה מוכר ונוח.

וטבעי מאוד מאוד מאוד שגם במודע וגם בתת מודע נחשוש מכל השינויים הללו!

כי כשמם כן הם - שינויים!

והם בהחלט מזמנים ומביאים איתם הרבה מאוד דרך.

ואנחנו יודעים למה אנחנו *בוחרים* לעשות ולעבור את הדרך הזו - כי אנו רוצים לחיות יחד באהבה גדולה. 

אז איזה כיף שאנחנו בעלי יכולת בחירה ושאנחנו מנהלים את החששות שלנו ולא הם אותנו

אז אם הבנו שאפילו אנחנו לא לגמרי מבינות את השינויים שעומדים לפתחנו

קל וחומר שהאיש שלנו לא יכול להבין ולעכל ולהכיל אותם עד הסוף...

לא את שלנו

וגם לא את שלו

(גם להם יש שק שלם של שינויים

אומנם בדברים מסוימים הוא שונה, אבל בדברים אחרים הוא דומה.

גם הם צריכים להתמודד פעמים רבות עם מציאות של ניהול בית,

שינוי מגורים,

שינוי סביבה,

עול הפרנסה והחזקת הבית,

מציאות של חיי נישואין על כל הכרוך בהם

מציאות של לקיחת אחריות רבה בהרבה מאוד תחומים בהם עד עכשיו היא לא נדרשה להם...

וכן הלאה...)

וגם החתן החמוד צריך את הזמן הזה כדי להבין ולעכל.

וגם הוא צריך לאט לאט

דבר דבר

גם בשינויים שלו

ובטח בשינויים של אשתו.

ולגבי התגובות שלו כאשר את מעלה את כל החששות שלך מהשינויים - 

קודם כל תזכרי תמיד שאלו התגובות שלו *עכשיו*

עכשיו, בזמן הנתון הזה, בו לא הוא ולא את עדיין בתוך כל השינויים הללו 

(ועכשיו ובזמן הנתון הזה בו עדיין לא ליבנתם לעומק את הדברים ועדיין לא למדתם לעומק את הלימוד שהם מזמנים) - אז עכשיו כך המוח שלו אומר לו להגיב.

ויכולות להיות לכך סיבות רבות.

אולי הוא מגיב כך כי בעיניו אם "מורידים" מהעוצמה של החשש זה דווקא נותן יותר כוח להתמודד?

אולי כך פועל *המוח שלו עצמו*? אולי הוא "מדרבן" את עצמו ע"י נתינת פחות חשיבות ופחות עוצמה לקושי או לשינויים וכך דוחף עצמו קדימה ביותר עוז וכוח?

ובעצם בגלל שזה כל מה שהוא מכיר על עצמו שעוזר לו הוא אומר גם לאהובה שלו את אותם הדברים כדי שיעזרו גם לה (שוב, לדעת ולפי תפיסתו של מה שטוב ומקדם... )?

אולי לכן הוא אומר לך שם שזה לא ביג דיל? אולי כך הוא חושב שהנפש והמוח שלך ירגישו יותר טוב כי יחשבו שזה באמת לא כזה גדול ואנחנו יכולים לזה! אנחנו נצליח!?

ואולי בכלל התגובות שלו יותר יבשות כי הוא לא באמת יודע מה נכון להגיד?

אולי הוא חושש כמוך? אולי הוא חושש מזה שאת חוששת?

אולי הוא מרגיש בעצם חסר אונים כי אין לו איך לפתור לך את החשש?

מאוד נפוץ בפער בין בני זוג ש(בהכללה כמובן) גבר רוצה ישר "לפתור" את הבעיה, להגיע לתכל'ס,

ואילו האישה רוצה יותר "להיות" בבעיה, לתת מקום וניראות גם לקושי עצמו, לספר, לקבל לגיטימציה, ומקום וניראות לכל המתחולל בה.

והפער הזה מביא הרבה פעמים לתסכול של שני הצדדים.

אולי האיש שלך לא יודע בעצם איך לפתור כאן ועכשיו שינוי שבכלל עוד לא הגיע, ומרגיש חסר אונים ואולי אפילו לא יוצלח בעינייך או בעיני עצמו ולכן יוצאות התגובות היבשות יותר.

לכן קודם כל ודבר ראשון יקרה - אל תיבהלי!

אל תיבהלי מעצם הפער

אל תיבהלי מעצם העובדה שיש כאן שוני בדרכי החשיבה והפתרון והתקשורת של דברים

לפעמים עצם הבהלה היא היא שמלחיצה אותנו הכי הרבה. אני קוראת לה "הפחד מהפחד" או "הבהלה מהבהלה", כלומר להיבהל מעצם זה שיש בינינו פער כזה או מקום של תסכול בזוגיות שלנו וכו' ולהחליט במוח שאם זה קרה וקורה = משהו כאן ממש ממש לא בסדר ו"דפוק" בנו או בזוגיות שלנו!

אז חלילה מכך!

פערים קיימים.

קונפליקטים ומקומות של תסכול וקושי קיימים בכל זוגיות.

זה קורה.

זה לא אומר שום דבר רע עלינו או על הזוגיות שלנו,

בטח לא כאשר את מציינת כ"כ הרבה טוב בבחירה ובביחד ובאהבה שלכם.

אלא זה רק אומר שצריך לעבוד כאן על הנקודה הזו שניצבה לפתחנו.

וזה בר שינוי, או יותר נכון - בר לימוד!

זוגיות היא לימוד.

לימוד לכל דבר ואנחנו צריכים ללמוד ולגדול (וגם לטעות וליפול בדרך) 

וללמוד עוד ולגדול ולצמוח עוד,

גם באדם האינדיבידואלי שאנחנו וגם בזוג שאנחנו.

ובלימוד הזה כאן את כבר לומדת

לומדת על להבין יותר את האיש שלך

לומדת על להקשיב ולהבין יותר את עצמך ואת הצרכים שלך

לומדת לתת מקום לתחשוות ולחששות שעולים

לומדת לעצור רגע ולהקשיב למה שחשוב ובוער לנו מבפנים

לומדת עוד ובהמשך גם לתקשר את זה בצורה נכונה ומקדמת

(למשל לומר לו שאת מאוד רוצה לשמוע *איך הוא רואה וחווה את הדברים?* את כל השינויים שעתידים לבוא?

ממבט סקרן, מתעניין, ולא ממבט ביקורתי או מאשים כמובן,

*ושגם הוא* ירגיש שהמקום שלך בנפש ששואל זאת הוא מקום סקרן ולא מאשים,

ולשמוע אותו.

את הלב שלו.

את הנשמה שלו.

את כל העולם הפנימי שלו.

פשוט רק להקשיב. עד הסוף.

להבין אותו. עד הסוף.

ואז להגיד גם את הלב שלך. עד הסוף.

ליצור הבנה גם אצלו למה שמתחולל בך. עד הסוף.

"אני צריכה רגע שרק תקשיב לי ותיתן לי מקום לחששות שלי.

כאשר אני מדברת ואתה שומע ותומך זה נותן לי הרגשה של ניראות גם לקושי וזה מאוד עוזר לי ויקר לי".

"אני יודעת שאין פתרון לכל החששות אבל עצם השיתוף והפריקה לך מאוד מקילים מעליי. תודה שאתה שם כדי לשמוע את הפריקה הזו"

"אני עכשיו רק פורקת יקר שלי, בסדר? אתה לא צריך לפתור לי כלום רק להקשיב לי זה כבר עושה את כל העבודה בשבילי כרגע! ותודה!"

וכן הלאה...

ב"הצלחה רבה יקרה!

שתזכו ב"ה לעוד המון התפתחות וצמיחה אישיים וזוגיים (גם ובעיקר מתוך נקודות השוני )

ולכל הטוב, האושר הברכה והאהבה שיש ❤✨

ולמה? כי אחרי שתינשאו, מאחר שיש לו מידות טובות, והוא אוהב אותך (ועוד יאהב הרבה יותר בעז"ה) הוא פשוט יראה בעיניים את ההבדלים ויבין

מרחוק טיפה קשה לקלוט את הניואנסים האלו שעושים את השינוי שלנו לגדול משלהם

אנחנו הנשים ממש חזקות בזה, והרבה גברים פחות

סתם אנקדוטה: 

כשהתחתנו בעלי לא ידע מה זה כסף וכלכלת בית, ממש תלוש לחלוטין

חשב שהירקות צועדים מהירקן הביתה בעצמם בערך

היום עושה את כל הקניות ומנהל את חשבון הבנק

זה קצת דומה...

חשוב שילמד את זה. אולי תבקשי מהמדריכת כלות שתדבר עם המדריך שלו על זה. זה נהוג לעשות ככה.

זה מאד חשוב ולצערי בתרבות בארץ שהגענו בעור שינינו מהגלות לא היה פנאי לדבר על רגשות ולהתעסק בזה. עכשיו ברוך השם יש פנאי, כמה שקשה עם המלחמה אבל עדיין

אם את רוצה להעלות את השיח בעוד רמה, את יכולה לשאול אותו ''מה זה עושה לך כשאני אומרת שאני זקוקה לזמן לעכל שינויים? איך אתה מרגיש כשאני משתפת אותך?"

יכול להיות שפתאום תגלי שכשאת אומרת שאת צריכה זמן לעכל, הוא שומע ''אני לא מרגישה בטוחה בקשר שלנו'' כשזה בכלל לא מה שאת אומרת. ואת יכולה לומר - אני מרגישה בטוחה בקשר שלנו, ואני זקוקה לזמן כדי לעכל. זה לא סותר. אני בוחרת בך ואני בטוחה בך. לכן אני יכולה לשתף אותך בתחושות שלי. אתה המקום הבטוח שלי''.

יכול להיות שהוא יגיד ''כלום''. ואת יכולה לומר ''סבבה, אבל אני ארגיש יותר טוב אם תגיב בצורה אוהדת, תשאל אותי איך אני מרגישה, תגיד ''תודה ששיתפת אותי'' ''אני תמיד כאן בשבילך'' ''אני שמח שאת מרגישה בנוח לשתף אותי'' כדי לעודד אותי ולגרום לי להרגיש שאתה שומע אותי, מקשיב לי ואכפת לך ממני. אתה לא צריך להבין, אבל אני רוצה שתקשיב''.

עוד העלאת שלב היא לומר לו את מה שאמרת לנו ''כשאתה מגיב ביובש אני משתבללת. אני לא רוצה לא לרצות לשתף אותך במה שעובר עלי. אני רוצה שתדע איך אני מרגישה. אז כשאתה מגיב בצורה אוהדת זה מעודד אותי לשתף אותך יותר, וכשאתה מגיב ביובש אני פשוט נסגרת. אני לא רוצה להיסגר כלפיך. אני רוצה להתבטא בפתיחות. תעזור לי להרגיש בנוח להפתח מולך''. 

הוא היה שודד -> הוא תמיד הושיט ידו לאנשים מסכנים, במיוחד לזקנות ברחוב

הוא היה מציצן -> תמיד חיפש לראות את היופי שבכל מקום

היה שליח -> היה אכפתי, דאג שאף אחד בסביבתו לא יישאר רעב

מצטרפת לתגובות קודמות, יכול להיות שהוא שומע בחששות שלך היסוס לגבי ההחלטה להתחתן, ולכן מקטין אותם.

עוד דבר שכדאי לדעת, זה שמה שגבר הכי רוצה בקשר זה לשמח את אישתו (או כרגע ארוסתו). לכן מה שהכי קשה לו, זה לראות את האישה שלו עצובה, ועוד יותר אם היא עצובה בגללו. לכן הוא הרבה פעמים יגיב בצורה לא הגיונית בעיני האישה - יקטין את הקשיים שלה, ישקע הפלאפון כדי לא לשמוע אותה, יאשים אותה - הכל כדי לא להרגיש את הכאב שהוא לא מצליח לשמח את האישה שלו.

יכול להיות שמה שהוא שומע כבר עכשיו זה שלא יהיה לך טוב כשתהיו נשואים, והוא פשוט לא יכול להכיל את זה. כי הוא הכי בעולם רוצה שיהיה לך טוב.

צריך ללמוד לדבר על זה נכון. למשל אם תגידי לו מה ישמח אותך, נראה לי שהוא הרבה יותר ישתף פעולה (למשל - "אני דואגת שיהיה לי קשה שנגור רחוק מהמשפחה שלי. נכון שאתה תזרום איתי אפילו אם אני ארצה לנסוע לבקר אותם פעמיים בשבוע בחודשים הראשונים?". או "אני דואגת שיהיה לי קשה להתרגל לכיסוי ראש. נכון שאתה תתמוך בי ותעודד אותי? ונכון שזה הגיוני שאני אקנה מטפחות קצת יותר יקרות אם אני אצטרך את זה כדי להרגיש יפה?")

בהצלחה ♥️

"וואלה תהיה גבר" ?

צריך להבין לעומק מה קורה, להבין את העולם מהעיניים של השני.

אם את מדברת על הרגשות והחששות שלך זה בסדר ונשי,

אבל אם הוא מדבר על הרגשות שלו הוא בכיין ולא גברי?

מה גברי בעינייך?

חשוב שהוא יבטא רגשות.

בדרך הטבע לרוב אשה מחפשת אצל הגבר כתף חזקה להשען עליה, מחפשת להרגיש ממנו שהוא איתה ומבין ותומך. כל מה שצריך זה הקשבה והזדהות. זה מטמורפזה בשבילו.

הוא צריך ללמוד לעשות את זה אבל זה לא יקרה מעצמו וזה יקח זמן, אם הוא איש רגיש זה יקח פחות זמן.

מקווה שיש לכם הדרכות כלה חתן איכותיות

קחו נשימה

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.