שתזכו לבניין עדי עד ב"ה 🙏❤
כמה משמח לשמוע שאת רואה כך את ארוסך, כאדם מקסים,
כאדם עם מידות טובות
בסגנון שחיפשת
שבסך הכל הוא קשוב
ורגיש
שיש ביניכם כימיה טובה
שאתם עובדים על דברים שצריך לעבוד
זה נפלא ויקר ממש! וכמובן לא מובן מאליו כלל וכלל 
ולגבי שאלתך עצמה -
קודם כל מאוד מובן וטבעי לא להבין כ"כ לקראת מה נכנסים.
אפילו אנחנו בתור כלות צעירות לא ממש מבינות
איך אני ככלה יכולה להבין לעומק את השינוי הגדול בכל מה שכתבת, בללכת פתאום למקווה למרות שלפני לא הלכתי,
בלהיות בכל העולם הזה של חיי האישות וכל מה שכרוך בכך,
לשנות מקום מגורים,
לשנות עבודה
לשנות שם משפחה
לכסות את הראש
להיות בהריון
וכן הלאה...)
אני חושבת יקרה שגם לך, כמו לכולנו, ידרש *זמן* ובעיקר מקום לעבד ולחוות את הכל.
דבר דבר.
צעד אחר צעד.
הבנה על גבי הבנה.
שינוי אחר שינוי.
קודם כל להבין בעצמך
לחוות
להיות שם
ולאט לאט להגיע לאיזונים על גבי הלמידה של המצב החדש.
המוח של כולנו בנוי בצורה שהוא לא אוהב שינויים, בטח שלא רעים אבל גם לא טובים. הוא אוהב את המוכר והידוע. שם הוא מרגיש בטוח.
"אל תזיזו לי את הגבינה שלי!" הוא צועק לנו, אל תשנו לי שום דבר. לא רוצה. לא רוצה שונה. לא רוצה לא מוכר. אני רוצה וודאות. אני רוצה מוכר ונוח.
וטבעי מאוד מאוד מאוד שגם במודע וגם בתת מודע נחשוש מכל השינויים הללו!
כי כשמם כן הם - שינויים!
והם בהחלט מזמנים ומביאים איתם הרבה מאוד דרך.
ואנחנו יודעים למה אנחנו *בוחרים* לעשות ולעבור את הדרך הזו - כי אנו רוצים לחיות יחד באהבה גדולה.
אז איזה כיף שאנחנו בעלי יכולת בחירה ושאנחנו מנהלים את החששות שלנו ולא הם אותנו
אז אם הבנו שאפילו אנחנו לא לגמרי מבינות את השינויים שעומדים לפתחנו
קל וחומר שהאיש שלנו לא יכול להבין ולעכל ולהכיל אותם עד הסוף...
לא את שלנו
וגם לא את שלו
(גם להם יש שק שלם של שינויים
אומנם בדברים מסוימים הוא שונה, אבל בדברים אחרים הוא דומה.
גם הם צריכים להתמודד פעמים רבות עם מציאות של ניהול בית,
שינוי מגורים,
שינוי סביבה,
עול הפרנסה והחזקת הבית,
מציאות של חיי נישואין על כל הכרוך בהם
מציאות של לקיחת אחריות רבה בהרבה מאוד תחומים בהם עד עכשיו היא לא נדרשה להם...
וכן הלאה...)
וגם החתן החמוד צריך את הזמן הזה כדי להבין ולעכל.
וגם הוא צריך לאט לאט
דבר דבר
גם בשינויים שלו
ובטח בשינויים של אשתו.
ולגבי התגובות שלו כאשר את מעלה את כל החששות שלך מהשינויים -
קודם כל תזכרי תמיד שאלו התגובות שלו *עכשיו*
עכשיו, בזמן הנתון הזה, בו לא הוא ולא את עדיין בתוך כל השינויים הללו
(ועכשיו ובזמן הנתון הזה בו עדיין לא ליבנתם לעומק את הדברים ועדיין לא למדתם לעומק את הלימוד שהם מזמנים) - אז עכשיו כך המוח שלו אומר לו להגיב.
ויכולות להיות לכך סיבות רבות.
אולי הוא מגיב כך כי בעיניו אם "מורידים" מהעוצמה של החשש זה דווקא נותן יותר כוח להתמודד?
אולי כך פועל *המוח שלו עצמו*? אולי הוא "מדרבן" את עצמו ע"י נתינת פחות חשיבות ופחות עוצמה לקושי או לשינויים וכך דוחף עצמו קדימה ביותר עוז וכוח?
ובעצם בגלל שזה כל מה שהוא מכיר על עצמו שעוזר לו הוא אומר גם לאהובה שלו את אותם הדברים כדי שיעזרו גם לה (שוב, לדעת ולפי תפיסתו של מה שטוב ומקדם... )?
אולי לכן הוא אומר לך שם שזה לא ביג דיל? אולי כך הוא חושב שהנפש והמוח שלך ירגישו יותר טוב כי יחשבו שזה באמת לא כזה גדול ואנחנו יכולים לזה! אנחנו נצליח!?
ואולי בכלל התגובות שלו יותר יבשות כי הוא לא באמת יודע מה נכון להגיד?
אולי הוא חושש כמוך? אולי הוא חושש מזה שאת חוששת?
אולי הוא מרגיש בעצם חסר אונים כי אין לו איך לפתור לך את החשש?
מאוד נפוץ בפער בין בני זוג ש(בהכללה כמובן) גבר רוצה ישר "לפתור" את הבעיה, להגיע לתכל'ס,
ואילו האישה רוצה יותר "להיות" בבעיה, לתת מקום וניראות גם לקושי עצמו, לספר, לקבל לגיטימציה, ומקום וניראות לכל המתחולל בה.
והפער הזה מביא הרבה פעמים לתסכול של שני הצדדים.
אולי האיש שלך לא יודע בעצם איך לפתור כאן ועכשיו שינוי שבכלל עוד לא הגיע, ומרגיש חסר אונים ואולי אפילו לא יוצלח בעינייך או בעיני עצמו ולכן יוצאות התגובות היבשות יותר.
לכן קודם כל ודבר ראשון יקרה - אל תיבהלי!
אל תיבהלי מעצם הפער
אל תיבהלי מעצם העובדה שיש כאן שוני בדרכי החשיבה והפתרון והתקשורת של דברים
לפעמים עצם הבהלה היא היא שמלחיצה אותנו הכי הרבה. אני קוראת לה "הפחד מהפחד" או "הבהלה מהבהלה", כלומר להיבהל מעצם זה שיש בינינו פער כזה או מקום של תסכול בזוגיות שלנו וכו' ולהחליט במוח שאם זה קרה וקורה = משהו כאן ממש ממש לא בסדר ו"דפוק" בנו או בזוגיות שלנו!
אז חלילה מכך!
פערים קיימים.
קונפליקטים ומקומות של תסכול וקושי קיימים בכל זוגיות.
זה קורה.
זה לא אומר שום דבר רע עלינו או על הזוגיות שלנו,
בטח לא כאשר את מציינת כ"כ הרבה טוב בבחירה ובביחד ובאהבה שלכם.
אלא זה רק אומר שצריך לעבוד כאן על הנקודה הזו שניצבה לפתחנו.
וזה בר שינוי, או יותר נכון - בר לימוד!
זוגיות היא לימוד.
לימוד לכל דבר ואנחנו צריכים ללמוד ולגדול (וגם לטעות וליפול בדרך)
וללמוד עוד ולגדול ולצמוח עוד,
גם באדם האינדיבידואלי שאנחנו וגם בזוג שאנחנו.
ובלימוד הזה כאן את כבר לומדת
לומדת על להבין יותר את האיש שלך
לומדת על להקשיב ולהבין יותר את עצמך ואת הצרכים שלך
לומדת לתת מקום לתחשוות ולחששות שעולים
לומדת לעצור רגע ולהקשיב למה שחשוב ובוער לנו מבפנים
לומדת עוד ובהמשך גם לתקשר את זה בצורה נכונה ומקדמת
(למשל לומר לו שאת מאוד רוצה לשמוע *איך הוא רואה וחווה את הדברים?* את כל השינויים שעתידים לבוא?
ממבט סקרן, מתעניין, ולא ממבט ביקורתי או מאשים כמובן,
*ושגם הוא* ירגיש שהמקום שלך בנפש ששואל זאת הוא מקום סקרן ולא מאשים,
ולשמוע אותו.
את הלב שלו.
את הנשמה שלו.
את כל העולם הפנימי שלו.
פשוט רק להקשיב. עד הסוף.
להבין אותו. עד הסוף.
ואז להגיד גם את הלב שלך. עד הסוף.
ליצור הבנה גם אצלו למה שמתחולל בך. עד הסוף.
"אני צריכה רגע שרק תקשיב לי ותיתן לי מקום לחששות שלי.
כאשר אני מדברת ואתה שומע ותומך זה נותן לי הרגשה של ניראות גם לקושי וזה מאוד עוזר לי ויקר לי".
"אני יודעת שאין פתרון לכל החששות אבל עצם השיתוף והפריקה לך מאוד מקילים מעליי. תודה שאתה שם כדי לשמוע את הפריקה הזו"
"אני עכשיו רק פורקת יקר שלי, בסדר? אתה לא צריך לפתור לי כלום רק להקשיב לי זה כבר עושה את כל העבודה בשבילי כרגע! ותודה!"
וכן הלאה...
ב"הצלחה רבה יקרה!
שתזכו ב"ה לעוד המון התפתחות וצמיחה אישיים וזוגיים (גם ובעיקר מתוך נקודות השוני )
ולכל הטוב, האושר הברכה והאהבה שיש ❤✨
