כמובן שאני גבר אז אין לי מקרים כמו שלכן, אבל זה סיפור דפוק לגמרי ומתכתב עם התדר של ההכחשה וחוסר האונים...
בגדול אני מרגיש סבבה לגמרי באוטובוסים וגם נוסע הרבה, ונרדם חופשי באוטובוס והכל טוב.
אבל ב2020 כשהתחילו החיסונים בקורונה יצאתי עם מישהי שגרה בקריות. וואלה היה נחמד ויצאנו, והיא היתה בחורה מאוד בריאה ושמחה ואני הייתי במשבר והקשר איתה עשה לי טוב. לא חשוב לסיפור.
בכל מקרה איזה יום אחד קבענו להיפגש ולפני שנפגשנו הצלחתי סוף סוף להספיק להתחסן חיסון ראשון. ואז, כזכור, זה היה סיוט להיות לא מחוסן בחברת מחוסנים ואני הרגשתי מאחורה בהכל וסוף סוף הצלחתי להתחסן והייתי מבסוט. בפגישה עם הבחורה היה יחסית בסדר, אבל הרגשתי עייף וכבד והנחתי שזה קשור לחיסון. בלילה סיימנו וחזרנו כל אחד לביתו (אני נסעתי אליה לקריות אז לי היתה נסיעה ארוכה).
בקיצור (וואו איזו הקדמה ארוכה ומיותרת) עליתי על האוטובוס וכמה ספסלים מאחוריי ישב אדם משוגע. משוגע באמת, כלומר אדם באמת שבור נפשית. והוא ישב שם ודיבר כל הנסיעה וקילל בלי סוף, ואמר מילים גסות, וזה היה מטרד. נראה לי שהנהג הכיר אותו ואם אני זוכר נכון אז הנהג אפילו הסתחבק איתו או משהו...
ברגעים כאלה לרוב אני עובר לעמדה של מאזין, כאילו אני חייזר, ואני פשוט יושב שם שמוט ומקשיב להכל במין אדישות כזו אבל עם חיוך.
תיקפתי את הנסיעה עם הרב-קו כשעליתי לאוטובוס, וכשהתיישבתי במקומי הנחתי את הכרטיס על המושב שלידי. אני לא ממש זוכר, אבל נראה לי שהוא עבר לידי במסדרון של האוטובוס ואמר "איזה כיף זה לגנוב, איזה כיף זה לגנוב", ואני הייתי מופתע אבל נהניתי מההזייה, ולא זזתי אלא רק המשכתי להקשיב באותה אדישות חצי-סקרנית.
ואז הוא חזר למושב שלו ולא הפסיק להגיד "איזה כיף זה לגנוב, איזה כיף זה לגנוב" או משהו כזה. ואז הסתכלתי לידי על הספסל ולא ראיתי את הכרטיס. אז חיפשתי אותו בכל מקום וזחלתי מתחת לספסל שלי ולא מצאתי אותו. עכשיו הייתי צריך לרדת מהקו הזה בטבריה ולקחת עוד אוטובוס מטבריה לביתי, ולא היה לי כרטיס... אז התחלתי להיבהל, אבל איכשהו לא עלה בדעתי שאני צריך לכעוס על המשוגע הזה או לפנצ'ר לו את האף (אני אדם גדול וחזק פיזית). ואיזו מישהי נחמדה מבוגרת קצת ראתה אותי מהצד ושאלה מה קרה והביאה לי כרטיס רב-קו אנונימי כי היא אמרה שהיא כבר לא משתמשת (והכרטיס אצלי עד היום).
קיצר זה אותו מנגנון הכחשה. ידעתי יפה מאוד שהוא גנב, והרגשתי מאויים ומושפל אבל התעלמתי (הכל באופן תת-מודע, לא עשיתי שום דבר בכוונה), וכשהוא גנב הרגשתי מצוקה ועדיין לא הצלחתי להפנות אותה אליו, ואחרי שירדתי הרגשתי מושפל וחלש.
זהו, קיצור צריך להיות חזקים ומהירים ולעשות בלאגן כשקורית בעיה.