שמנגבים את הפרצוף על מגבת ידיים שאחרים משתמשים בה

שמלקקים אצבעות תוך כדי שמגישים למישהו אחר אוכל

שמכניסים מזלג או כף שאכלו ממנה לתוך קערה מרכזית.

לאכול פה לפה

חוץ מזה קצת מגעיל אותי ירקות אדומים. אני כן אוכלת אותם חתוכים ולא אכפת לי לראות אחרים אוכלים אולם חתוכים, אבל לנגוס בעגבניה אח לראות מישהו שאוכל כך עגבניה מגעיל אותי. (נניח, גם עגבניות שרי אני צריכה לחתוך לשניים.)

שיש לה פחד מחורים צפופים כמו ש@ריבוזום תיארה, היא מתלוננת  על זה כבר שנים, גם היא גילתה לאחרונה שזו תופעה קיימת ויש לזה שם.

היא דוקא מחבבת מאוד חורים באוזניים והם לא מרתיעים אותה, יש לה באופן אישי הרבה חורים באוזן והיא גם מתנדבת תמיד לטפל בחורים באוזן שצריכים ניקוי וכדו אצל בנות משפחה וחברות, אז כנראה לא קשור לחורים באוזן.

(לי לעומת זאת אין רתיעה כללית מחורים, אבל  חורים באוזניים די מגעילים אותי....)

לעשות חיפוש על טריפופוביה ולהבין למה הכוונה, אבל אולי יהיו שם תמונות שיגעילו גם אותך, כי זה די נפוץ.

נניח, ילדים לפעמים עושים חורים צפופים עם החוד של העיפרון במחק, או בפיסת פלסטלינה? אז זה כאילו מושך אבל גם ממש ממש דוחה בו זמנית.

או פעם אמא שלי בישלה פסטה פנה ואיכשהוא קרה שהפסטה הסתדרה בצפיפות במצב מאונך, זה היה ממש דוחה. 

איככככ בצדק את נגעלת🤢🤢🤢🤢🤢

הראו צמחים עם חורים או יד עם חורים

מזכיר לי שראיתי פעם איך צפרדע יוצא מהגוף של אמא שלו, משהו כזה, וזה עשה לי רע ברמות!!

יש בזה עניין דוחה מאוד, כנראה גם לי יש את התופעה הזו

נראה לי שמלכתחילה בחירת התמונות שם גרועה... אם היו שמים 'לחוח' או 'אינג'רה" אז לא הייתי נגעלת

ידעתי שיש תופעה כזו

למשל לחוח ממש אני לא יכולה להסתכל על זה

אז כן בעע

אבל אם זה עיגולים סימטרים אז זה בסדר חח

טוב לדעת שיש לזה שם

כי אני באמת ככל שגדלתי הרגשתי שאני היחידה הנורמאלית שזה מציק לה חחחח

המשפחה שלי ובעלי יודעים שאיתי צריך אחרת

ברמה שיש לי אח שכל פעם שהוא שותה לידי הוא מבקש שאני ימחא כפיים שאני לא ישמע את הלגימות😂

אבל זה ממש מציק זה מפריע בחייים

אחים שלי יודעים שלידי לא אוכלים 

חופשי אני קמה מישיבות משפחתיות כי מישהו אוכל 

או נעלמת לבעלי באמצע המשפט כי ברוב חוצפתווו העיזזז לאכול בננה

בקיצור זה קשה ורהבה פעמים מתעצבנים עליי שאטפל בבעיה כי זה לא בעיה שלהם

אבל זה באמת בלי נשלט 

עובר לי רעד בגוף ועצבים קשייםם כשאני שומעת לעיסות או לגימות אני לא אני

שכשלעסו ליידה מסטיק היא היתה פשוט הופכת לאישיות לא נעימה. מתחילה להתעצבן, להביע את דעתה בקול כמה זה נורא ומגעיל ומרעיש ודוחה

ובתור ילדה ממש נבהלתי ממנה וסימנתי אותה כמוזרה.

עכשיו אני מחברת כמה דברים ומבינה שכנראה יש לה מיזופוניה

לדרוך על ג׳וק (🪳) ולהרוג אותו.  

לעשות קניות במקומות צפופים, דחוסים ולא נקיים ואסתטיים

ריח תפוחי אדמה ובצל שעבר זמנם ונרקבו במזווה בסלסלה

להוציא כינים בשיער (התפקיד של בעלי…)

תולעת בפרי או ירק 

גם בשבתות חתן או סתם אצל אנשים

למה זה לגיטימי לדעתכם???

יואו אמאלה

כילו יש לי קרובי משפחה שאנחנו אצלם יחסית הרבה שיש כפיוץ בכלי הגשה אבל יש גם ילדים קטנים אז הם יכולים נגיד בשבת לבוא ו׳לטעום׳ מסלט מסויים עם הכפית המרכזית🤯

אז אני בתחיל תהסעודה שמה לי מכל הסלטים שאני רוצה

נראת שמנה קצת

וצלחת כמוסה

אבל מה נעשההההה

יש אנשים שאני ממש עוקבת בזווית העין לראות ממה הם אוכלים כי להימנע. אין להם בעיה לקחת סלט מרכזי ולאכול ממנו כמה כםות מהפה ולהחזיר לשולחן. וזה מגעיל ככ.

כנל לגבי מי שלא שוטף ידיים בסבון בשרותים.

למה זה לגיטימי רק ליטול ידיים???

או לנקות לילד שלי את הםנים במגבת ידיים. איכס!

או להאכיל אותו מצלחת פרטית. זה מדבק ומגעיל. 

אני בחיים לא זרקתי זבל או שטפתי כלים. לא מסוגלתתתת!

ב״ה שיש לי בעל מדהים שאחראי על זה, ושאמא שלי וויתרה לי בילדות  

איזה פוקס את

תודי להשם יום יום זה לא רגיל

בחיים לא זרקת זבל או שטפת כלים?

את אמיתית??

אני גם שונאת לזרוק זבל ופעם גם הייתי יכולה לשים כפפות לפני שזורקת זבל וכמובן שוטפת ידיים עם סבון אח"כ

אבל מה לעשות...

היום באמת בעלי עושה את זה בדר"כ.

אחרי שמדיחים כלים.

אחרי שהדחתי הכל הכל הכל, והכיור ריק לחלוטין נשאר הלכלוך הזה של הסוף - אני יכולה להקיא מזה 

מריח של זיעה/ שיער שומני

צלחות אוכל של אחרים, ואוכל של אחרים בכללי 

חרקים

כל דבר שאמור להיות בשימוש אישי והופך להיות ציבורי, כמו שמיכה/כרית /משחת שיניים/ מגבת פנים

אסלה חמה כי מישהו אחר ישב עליה קודם (איככ)

כנל מקלחת רטובה חמה  

אבל רק בעלי.. לא בתחנה מרכזית למשל חחח

ככה לא קר לי.. שונאת שהאסלה קפואה ועוד בחורף - אמאלהההה

שלא ירגיש שהרגל שלי קרה😂

אני נשואה טרייה יחסית בעלי עדיין לא יודע שנשים הולכות לשירותים🤪🤪

כמה דברים בעלי לא חשב שנשים עושות

וואי אחד הקורעים

את יכולה להכניס פן למקלחת לחמם את עצמך אחרי  

גם כשהבת שלי נגיד עושה פלוצון הוא אומר לה אבל את ליידייייי😂😂😂😂

כמובן בצחוק כן הכל טוב הוא גם עליי צוחק אני מתביישת ממנו עדיין

ואני לא מחזיקה פן בבית😅

בסמינר 

אחת החברות הייתה נשואה טרייה ממש 

יום אחד היא נכנסה בריצה מבוהלתתתת לחדר שלנו ועפההה לשרותים

בהתחלה נבהלנו ואז נפלנו מצחוקקק

היא אשכרה לא התפנתה כמה ימים כי הביך אותה להיכנס לשירותים ולא לפיפי....

וואי בכינו שם

רגל קרה? מהשירותים?

🤔

בבעעעע

וואי הצחקת אותייי

עכשיו בהריון, נגעלת קשות מבעלי (נשמע נורא, בעלי נקי מצוחצח מריח מעולה. אבל עדיין מגעיל אותי להתקרב. כל אחד בעולם מגעיל אותי, זה לא רק הוא חחח. הבן שלי תפס את מקומו ועם זה אני משום מה בסדר - יואו איזה קטע, בעלי לא הבן כן - מוזר לי ממש)

נגעלת מביצה קשה

מעוף דג, יואו הריח לפני בישול פויייייייייי

בכללי,

רעש של אנשים אוכלים מחרפן אותי

יש לי קרובת משפחה מבוגרת מלקקת אצבעות בסוף הארוחה ואני לא סובלת את זה!!!!!! היה לנו חתונה לפני יומיים ישבתי מולה ואחרי הארוחה הלכתי להקיא.

מגעיל אותי שאנשים זרים נוגעים בי.

מגעיל אותי אנשים עם לכלוך בציפורן

מגעיל אותי עוד כמה דברים שלא אפרט כדי לא לצאת בלתי נסבלת באופן סופי חחח

רוק של אחרים

ידיים לא שטופות בסבון

שמניחים אוכל על משטח לא נקי (גם שיש, שולחן לא נקי)

ידיות (של דלתות, רכבים, ברזים..)

בקבוקי מים שנגעו בהם בלי לשטוף ידיחם בסבון אחרי שרותים

שיורקים לי על האוכל או נוגעים לי בו

סקוטשים

חיות מכל סוג

שמנוניות על כלים

ציםורניים לא נקיות מאוד

רגליים של אחרים

🤭

אוטובוסים ומרחבים ציבוריים באשר הם.

מגבות ידיים (מחליפה בקצב מסחרר ואם יש אורח אז המגבת מוקצה עד להחלפה. גם לילדים יש נפרדות)

מגבת גוף של אחרים

שרנשים שהם לא בעלי/ אמא שלי ישנו על הכרית שלי

אבל גם הילדים הם בחינת מצריך שטיפת ידיים.

אם נגעתי להם ביד אז אני זוכרת אחכ לשטוף בסבון

לפני האוכל וכאלה

שלא רק אני עם השריטות האלה.

דווקא בדברים שמגעילים אחרים אני די טובה-

פח, כיורים, גוקים, קיא. דם וכאלה

זה מגעיל אבל אני עושה הכל. 

מצד אחד נגעלת ומצד שני תמיד מסתכלת, זה חזק ממני.

בתחנת אוטובוס, אצל מטופלות שפוגשת...

כשרוקדים בחתונות נותנים ידיים

אמאלהההה זה שיא הדוחה אותי

במיוחד שיש כאלו שהיד כל הזמן רטובה 😵

ילדים מנוזלים או שלא החליפו להם בגדים הרבה זמן

עוף או דגים שמחממים מהמקרר

ריחות שמצטברים במקרר

שירותים ציבוריים

אוכל לא טרי

אנשים מזיעים לידי/ריחות רגליים - מריחה מרחוק

שאוכלים לידי עם הידיים

שאוכלים ומכניסים ידיים צלחות מרכזיות

זה ככה מה שעלה לי מיד

נגעלת מתולעים וחלזונות ברמה שאני פורצת בבכי אם אני רואה.

ילדים מיוזעים עם ידיים שחורות

כביסה רטובה שלא תלו אותה בזמן

מאכלים "רועדים" כמו ג'לי יאאאאאאקקקקקק

קופסאות פלסטיק משומנות שממחזרים אותן במקום להבין שזה חד פעמי

ריח של שינה מהפה

מעניין שדברים 'רגילים' מגעילים, לא מגעילותי בכלל.

יש דברים שמגעילים אותי

אבל אחרי שקראתי את השרשור הגעתי למסקנה שלא ממש חח

כילו לא ברמה של הנשים כאן

ריחות של בעלי חיים כלבים, חתולים, יונות.

לראות קקי של ציפורים

בן אדם שמרים קקי של כלב ברחוב מגעיל ממש

ציפורניים ארוכות מדי

כפות רגליים

ג'וקים

מגעיל אותי גם לראות נשים חשופות ברחוב

ניתוחים פלסטיים מוגזמים

בכללי אני רגישה לריחות ומראות...

אבל יש בזה גם יתרון, כגודל הגועל שאני חווה לדברים כך גודל ההתפעלות שלי מיופי וההנאה מנוף /עיצוב פנים/ אישה אסתטית ומטופחת

נגיד, ציפורניים ארוכות, שלא נדבר על לכלוך מתחת- אמאלה איזה לא חלחלהההההה

לגבי המצעים שאמרת,  יש לי גם קטע שאני נגעלת שהמצעים הישנים שאני מורידה לא יגעו במצעים החדשים.

נגעלת ממקומות ציבוריים בכללי, נזהרת לא לגעת בשום דבר בחוץ. לא בספסל , לא בתחנת אוטובוס, לא בדלת של החנות, ואם אני צריכה ללחוץ על הכפתור באוטובוס או בכפתור של הולכי רגל- אני אלחץ עם המרפק או אקפל את האצבע ואלחץ עם העצם.

נגעלת מלגעת בנעליים או רצפה, ישר שוטפת ידיים בסבון

כנל אחרי גזירת ציפורניים לילדים

נגעלת מכיורים, אפילו שהם נקיים- אם כפית נופלת לי בטעות לכיור אני אשטוף אותה שוב עם סקוץ וסבון

נגעלת שעולים לי על המיטה לפני מקלחת או אחרי שלא שטפו רגליים וטיילו בבית

טוב נראה לי שיש עוד מלא, הבאתי תמצית...

סקוצים של כיור שלא החליפו לעיתים קרובות

בקבוק של סבון כלים שנשאר עליו לכלוך מהכיור

רגליים של אחרים

מגבות ידיים

ארונות מטבח מלוכלכים

שאריות של פירות שאנשים משאירים- לא מסוגלת שאוכלים זיתים ומשאירים את הגרעינים בצלחת

רכבים עם מלא שאריות של הילדים (אם כי מאז שאני אמא אני יותר מבינה איך זה קורה והפסקתי לשפוט)

ויש עוד המון.. הרבה כבר כתבו

כשאנשים מרעידים את הרגל שלהם.

אם אנחנו יושבים על אותו ספסל/ספה זה ממש בלתי נסבל מבחינתי ואני אעבור מקום.

וגם לראות את זה משגע אותי, אז אני משתדלת להסיט את המבט לכיוון אחר.

ונגעלת מחרקים מעוכים (בעיקר כאלו משמיעים קול כשמועכים אותם😖). מעדיפה להוציא אותם בחיים מהבית מאשר למעוך אותם (או שמשאירה את העבודה לבעלי...), חוץ מנמלים ויתושים.

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.