קודם כל, התירוץ שאמרת בשם הרצי"ה, אם אני לא טועה זה כבר הראי"ה, וגם "אם הבנים שמחה" כך תירץ.

יש עוד כמה תירוצים:

תירוץ אחד שזה נכלל במצווה של מלחמת שבעת עממין, או במילים אחרות: ירושת הארץ נכללת במצוות הורשת הארץ (שמעתי את זה מהרב יעקב לבנון, נראה לי כך הרמב"ן בעצמו מציע בדעת הרמב"ם).

תירוץ אחר שזו לא מצווה, אלא הבטחה, והפסוקים שמדברים על ירושת הארץ אינם מדברים על ציווי, אלא על הבטחה (ואע"פ שזו הבטחה, אין זה אומר שזה לא רצון ה', פשוט זה לא נמנה כאחת מן המצוות).

התירוץ שהכי אהבתי הוא שזה דין שקודם לכל התורה ולא שייך למנות אותו, כמו האמונה בתורה מן השמים, שאף שהוא עיקר גדול וכל המצוות תלויות בו, לא נמנה (ונגיד גם דיני גיור שלא נמנו, והרמב"ם הכניס דיני גיור במשנה תורה כחלק מהלכות איסורי ביאה), כך גם מצוות א"י, זו מצווה שעומדת בבסיס כל המצוות, אך לא בהכרח נמנית כמצווה פרטית.

יש כמובן את התירוץ של המגילת אסתר שנדחה בהרבה קושיות, אותו אתה בטח מכיר....

הרמב"ם מונה תרי"ג מצוות.

למשל את מצוות ביקור חולים או נר חנוכה הוא לא מונה.

זה לא אומר שהוא לא סובר שצריך לעשות, זה אומר שאין "מצוה" כזאת.

עכשיו אתה יכול לחפש מה ההגדרה של מצוה לפי הרמב,ם ולמה יישוב ארץ ישראל לא כלול

ואז לבדוק את כל המקורות שהרמב,ם מחויב להם ומה שהם כותבים על יישוב ארץ ישראל ולבדוק  אם זה מתאים לתיאוריה שלך

לגבי ביקור חולים ונר חנוכה - הרמב"ם הבהיר מאוד ברור את הסיבה מדוע הוא לא מונה אותם.

ביקור חולים - כי זה פרט בתוך אהבת ישראל.

נר חנוכה - כי זה מדרבנן.

להגיד ש"זה לא מצוה" נשמע כאילו אומרים שאין בזה שום ענין.

וזה ברור שלפי הרמב"ם אי אפשר לומר כך, כי הוא פוסק עשרות הלכות "משום ישוב ארץ ישראל", לדוגמא:

1. מותר לומר לגוי לעשות מלאכה דאורייתא לצורך קנין קרקע בארץ הקודש. מה שלא התירו אפילו לצורך ברית מילה.

2. בני זוג שאחד רוצה לעלות לארץ ישראל והשני לא - יכול להכריח את השני להתגרש, כשהוא שומר לעצמו את מלוא הזכויות (אם הגבר רוצה לעלות והאשה מסרבת - היא מפסידה את הכתובה, ואם להיפך - הוא חייב לגרש ולתת את מלוא סכום הכתובה).

3. הרמב"ם מבהיר לגבי ההלכה הקודמת, שזה אפילו "בזמן הזה שהארץ בידי גויים", ואפילו מעיר יהודית בחו"ל לעיר של גויים בארה"ק.

כך שמי שאומר שלפי הרמב"ם "אין מצוה ביישוב ארץ ישראל" - טועה בגדול.

ולכן מוכרחים להתמודד עם השאלה: מדוע הוא לא מנה זאת במנין המצוות, וכמה מן התירוצים - כבר נכתבו לעיל.

אבל קח לדוגמה אכילת קדשים קלים או פירות שביעית, שבדומה ליישוב ארץ ישראל, הרמב"ן מונה והרמב"ם לא, למיטב זכרוני.

אפשר לשאול "מנין ידע הרמב"ם שלא למנות את יישוב ארץ ישראל" או "איך נדחית שבת מפני יישוב ארץ ישראל אם איננה נמנית במנין המצוות". אגב, שבת נדחית גם מפני "צורך גדול", במקום צער, מפני כבוד הבריות או צעב"ח - לא יודע איזו מטריית מצוות תמצא לזה

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב