ואני לא מבין למה לדעתך הוא הורס את הנישואים

אה, סליחה, אנחנו נמשיך להיאנס בשקט.

אני חוזרת לרקום,

ושוב סליחה שהפרענו.

אני מסתכלת את התנועה ולא על האירגון עצמו.

אחרי תקופה, הרעיון שבבסיס האידיאולוגיה חורג לגמרי מהכוונה המקורית שלו.

זה נכון לגבי הפמיניזם, זה נכון לגבי זכויות השחורים באמריקה, זה נכון לגבי דתות, סוציאליזם וכו'

אין טוב מוחלט בעולם שלנו.

וכשרעיון יוצא למיליוני אנשים, סביר להניח שהוא יחרוג מהמקור.

תמיד יהיו קצוות שינצלו את המצב ויעוותו אותו.

עדיין, זה לא מבטל את הטוב שנעשה וברוב המקרים הטוב עולה בהרבה על הרע.

מפריע לך שהעלו למודעות מעשי אונס?

וגם לגבי שאר מה שכתבת: לידיעתך, יש גם נשים שלא טוב להן רק במטבח, ורוצות לנצל את הכשרונות שלהן גם בעבודה מחוץ לבית. ובהחלט מבורך שגברים הופכים לשותפים מלאים בגידול הילדים ובניהול הבית.

מסכימה שיש אולי נטייה להתגרש במהירות רבה מדי, אבל זה לא קשור בכלל לחלוקת תפקידים שונה בבית.

אולי רק בגלל שנשים וגברים כבר יכולים להתמודד עם פרנסה וגידול הילדים (אפילו שמאוד קשה) ולכן לא מרגישים מחויבים להישאר בנידואים אומללים..

ממש לא מפריע לי שהעלו את נושא בתקיפות המיניות וטוב שכך (גם לי יש ילדים וחלילה לא הייתי רוצה להתוודע למקרים כאלה במחוזותיי) ומנגד הביא איתו קמפיין המי טו העצמה נשית מוגזמת מ6קצנת ומכוערת של "הכל מגיע לי" במסווה של שויון...

ואם כך...

מדוע נשים נוטות לפרק את הנישואין יותר מגברים ???

כי נוח להם לא לקבל ביקורת, נשים נוטות ברוב המקרים םבזבז יותר משאבים כלכליים ובכלל (אין אף פעם דבר כזה יותר מידיי נעליים וכנל לגבי ארון הבגדים החרוש...)

יותר קל למצוא היום נשים שעסוקות בלפצות את עצמן במותרות מאשר גברים.

אחרי הילדים נשים מקבלות בוסט נפלא לפירוק המשפחה בצורת גב כלכלי של מזונות כתובה ואיזון משאבים...

ברור םכל כי וש יוצאות מן הכלל אבל הן נמצאות בחסידויות ואינן מוצעות לקהל הרחב...

או... שהן בכלל בנות 80 צ9ונה...

בגדול, זוגיות היא קלישאה שעדיין לא פתרו אותה כי להרבה גורמים זה ממש נוח!!!

אם תמצא מחר תרופת פלא מה יעשו כל העוסקים ברפואה וממה יתפרנסו ?

רוב הנטל נופל בחיים על הגברים, מילואים, תשלומים, מזונות, כתובה ועוד...

כל הדברים הכלכליים הם נחלת העבר מאחר ורוב הנשים היום מתפרנסות ועל כן חייבים לבטל "מנהגים" של לפני מאות שנים אם המציאות השתנתה.

רק מתוך כבוד אמיתי לבני הזוג יכולה לצמוח זוגיות ולא מתוך "יחסי עובד מעביד" כמו שנכתב כאן באחת התגובות

זה מה שאתה רואה סביבך? נשמע קצת מסקנות מסרטונים אמריקאיים
 

היוצאות מן הכלל זה אלה שלא נהנות להתגרש בשביל לקבל מזונות?? על מה אתה מדבר??

באמת לא בסדר ששומרים את כל הסחורה האיכותית בצד, רק למיוחסים.

ומי בכלל אחראי לכל הפרוגרס הזה, שגורם לנשים לחשוב בטעות שמותר להן להחליט על חייהן בעצמן??? 

לא יודעת מאיפה הבאת את המניפסט הזה אבל אתה לא ממש מחובר למציאות ובכלל משהו מנותק רגשית.

מאחלת לך רק טוב

האשמות מגוחכות כאלו נגד נשים.

אפשר לחשוב שדמי מזונות זה ה-דבר שיהפוך אישה לעשירה, ושרק נשים מבזבזות וכו'.

כמובן יש גם נשים נצלניות בדיוק כמו שיש גברים כאלו, וכאילו שאין גברים שסוחטים נשים כלכלית בתמורה לגט וכדומה.

עצוב לי בשבילך שאתה ככה רואה את העולם

שורה תחתונה, קשה לך עם זה שהעולם פחות שובניסטי, ובוא נגיד שכד עכשיו לא מצאתי שובניסט עם מידות טובות.

ואם יש אצלכם כוחות של עובד מעביד, צריך לבדוק את הסיבה.

בד"כ כשהגבר "עובד" אצל האישה זה כי הוא מרצה במקום להיות מתחשב.

וכשזה הפוך מדובר במקרה קצת אחר, לא ארחיב לגביו כרגע.

רק מהתגובות נגד, אפשר לראות

שאמרת את הדבר הנכון והאמיתי.

יש תעשייה שלמה של תפקידים במדינת ישראל,

שמתפרנסת מהסיפורי גירושין האלה. ומעודדת אותם.

שופטים, דיינים, עורכי דינים, מאבטחים, עו"ס.

וכמובן מטפחים את האגו ויצר הנקמנות אצל הגרושה.

זה בדיוק כמו עם ימ"ר ש"י,

תפקידים על גבי תפקידים,

שמבוססים על נראטיב ש"יש פה מתנחלים אלימים"

אז עד שמצאו מישהו שנראה כזה, 

אפילו שהוא לא ממש כזה בדיוק 
 

למה שיעזבו אותו?

זה מזכיר לי את הכרטיסנית ברכבת הקלה,

עד שהיא מצאה מישהו שעלה בתחנה הקודמת ועוד לא הספיק לתקף,

למה שהיא תוותר עליו. 

אותו בדיוק היא חיפשה!!

נראה לך שהיא תבקש כרטיס משלושה צעירים ערבים מוסלמים שעלו בגבעת המבתר

וירדו בבית חנינא בלי לשלם?

אבל יש אלהים בשמיים

שיודע מי חי מלהועיל ומי חי מלהזיק ולצער את הזולת

אל תדאג

כדי חלילה לא "להפיץ רעל"?

מנסה לדמיין איזה רעש היו עושות נשים שמציבים אותן במצב כזה, בו יותר ממחצית משכורתם הולכת לאבא, כדי שיוכל לרבוץ בספה, ולהן נשאר בקושי לשכירות (ושוב, אני מדבר על משמורת משותפת), יש אנשים שאכן נהיים מרירים, אבל כדאי לפעמים לבדוק מה הוביל אותם לאותה מרירות במקום לטמון את הראש בחול...

שותקת.

כי יש לי גרוש שיישמע בדיוק כמוך

שיבכה ויתלונן שהוא קורבן שלי ושל המערכת

אבל במציאות, הוא זה שמרעיל את הילדה שלי נגדי, דוחף אותה לדרוש ממני כספים בטענה ש'אבא משלם לך מזונות בשבילי אז תקני לי'

ולא.

הוא לא משלם לי חצי מהמשכורת שלו, כי הוא מרוויח פי עשר ממני, ועדיין בוכה על כל שקל שהוא צריך להעביר לי, כי כואב לו שהכסף יגיע אלי.

אז גם לי יש בטן מלאה על התנהגות של גברים שחושבים שהם צדיקים ונעלים והכל מגיע להם ואסור להגיד להם כלום ואם אומרים הם מגיבים כמוך

'פרוגרס נשים מיטו'

יש סיבה לזה שקורים תהליכים בעולם.

לנשים מגיע שיהיה מקום וזכויות גם אם לגבר השוביניסט זה לא נוח. 

ככל שאכן הוא מרוויח "פי עשר ממך" (מה שאומר לפחות 50 אלף).

אבל תסכימי איתי שזה מקרה נדיר.

שיעודדו עוד פירוק בית ומשפחה מיותרים.

בשביל הפרנסה שלהם

והביאו את גרושתי למצב שהיא איבדה

בן זוג שהיה נאמן אליה

והשקיע בה וויתר למענה בלי סוף

עכשיו יש לה משמעות מרובה, היא "יקירה",

ו"מסכנה", ויש לה גם פרנסה משל עצמה

והיא "גרושה באושר"

שיכנעת אותה לעשות את טעות חייה

ולחיות לבד בלי אהבה, בלי נאמנות.

ואל תספרי לי שפתאום בבת אחת היא תהיה נאמנה למישהו שיבוא מאי שם

הכל בשביל לפרוט על הבטחון העצמי הנמוך שלה,

והארנק שלך...

ישר כח לך ולכל "המרחמים" למינהן / ולמינהם

ולכל הגיבורים, שיחזרו הבייתה למשפחותיהם

והשאירה אותה גרושה וצודקת ואין לזה סוף טוב

אני שכנעתי את אשתך להתגרש?

ולפי איך שאתה מדבר

אני יכולה לגמרי להבין למה היא רצתה להתנתק ממך ולהיות אדם עצמאי.

אבל זה בהחלט הולך יפה עם ההסתכלות שהולכת ותופסת תאוצה שכל גבר הוא פוגע בפוטנציאל או פוגע בעבר. שזה מזעזע.

אבל אני לא חושבת שהיא כ"כ נפוצה, ולעומת זאת העלאת המודעות לתקיפות מיניות ומעשי אונס היא חשובה מאוד ונצרכת מאוד לדעתי.

והקישור שנעשה פה בין הקמפיין לגירושים נראה לי ממש לא קשור.

נניח ששני אנשים רוצים לפתוח עסק ביחד

ונניח שהעסק שהם רוצים לפתוח לדוגמא הוא פלאפל.

ונניח ששני השותפים רוצים להיות פעילים ומשקיעים בעסק ועל כן יש צורך גם שכל אחד יביא מעצמו סכום כסף וגם יתן שעות עבודה באותו העסק במטלות השונות שיש לעסוק בהן

ונניח ששני השותפים מלכתכילה חשבו על שכר ותגמולים זהים כל אחד בהתאם להכנסות...

ורק נניח... שאחד השותפים יבקש להכניס סעיף לחוזה שבינהם... שאם אחד מהם ולא משנה מי ירצה לפרק מכל סיבה בין אם מוצדקת ובין אם לא או חלילה מלחמה, משבר קורונה או וואט אבר...או חלילה שפושטים רגל... דורש השותף פיצוי חד צדדי של 200 אלף שקלים ועוד 5 אלפים שקלים בכל חודש ללא יכולת לערער...

ורק נניח שכולם פה מסכימים שזוגיות היא עסק לכל דבר שיש לתחזק ולשמר אותו בכל דרך וצורה...

ונניח שוב שזה לא משנה אם מי מהצדדים רוצה לפרק את העסק...

תסבירו נא לי כל אותם גאוני הדור באשר הם...

מדוע הפיצוי הוא חד צדדי ??????????????????

מדוע הכתובה שהיתה רלוונטית עקב פסיקת חכמים שלא להשאיר גרושה ללא נכסים וללא יכולת לתחזק את הבית בעידן שבו כל הנשים ללא יוצא מן הכלל היו עקרות בית ולא עסקו בפרנסת הבית וגם אם היו עוסקות בחקלאות או בתפירה או בכל דבר אחר היה כספם רכושו של הבעל "הקניין להל"ן  "...

מדוע היום בעידן שבו גם הנשים עובדות ולא רק במשק בית וגידול הילדים יש לשלם כתובה או גרוע יותר מזונות ???

בנוסף...מדוע אם כן אין חובת דיווח לאן כספיי המזונות משמשים ??? (יוצא בפועל שלא מעט גרושות מנתבות את כספיי הגרושים לטובת תמ"א 38... בוטוקס, החלקת שיער, שטיבת שומן והרחבת המרפסת וסגירת הפרגולה במטרה לנסות להיות שוב "אטרקטיביות")...

מדוע במעל 80 אחוז מתיקיי הגרושין בישראל מואשמים הגברים באלימות כאשר חובת ההוכחה או החפות מוטלת על הנאשם ולא על הטוען ???

מדוע בתי הדין והמשפט לא גוזרים קנסות או גורעים מזכויותיהם של נשים הבוחרות למרר את חיי הגרושים?

ומדוע אמהות תמיד יהיו ברירת המחדל של בתי המשפט והדין כולל שרותי הרווחה גם כאשר מדובר ביצאנית או נרקומנית ?

אם בעבר גיל החתונה היה סמוך ל18 כאשר שני הני הזוג היו פתוחים מחשבתית לשינויים ומלאיי מרץ לתת ולתרום באותו העסק על מנת שיצליח ויעלה אזיי שהיום לא מעט בוחרות להתחתן אחרי גיל 30 ואחרי תואר אחד או 2...

מנגד הגברים אחרי שירות צבאי ואחרי טיול במזרח הרחוק ואחרי שהפנימו שהם לא דולפין שיצא מהמים בגלל בול שהדביקו מתחת ללשון מוצאים את עצמם פחות בתארים ושמות עצם...

ולאחר ההתפשרות של אותן נשים אקדמאיות בגברים "ממוצעים" דבר שהופך לא פעם למוקד הפיצוץ ופירוק החבילה אחרי בואם של הילדים מתוך כוונה שלילדים יהיה אבא ולא צנצנת מהבנק ועל הדרך בונוס המזונות...

ולכל הלביאות הרעות שישר יקפצו לענות בחוסר תום לב אני רק אאחל שיהיו לכם בנים ותחתנו אותם שתיפלו לאותו הלוע שאתם מכוונות..

המציאות שונה היום אלף שנות אור מלפני מאה שנים...

אם פעם היה הגבר יושב עם מנדולינה מתחת לחלון ושר סרנדה אזיי שהיום הנסיכה תזמין לו משטרה אחרי חמש שניות של כיוון הגיטרה

ואני אתייחס לכל האשמות שלך כאל התפרצות של כאב שאתה עובר

ולא שבאמת אתה רואה את אם ילדיך כמו התמונה שציירת פה. 

יחד עם זאת, חשוב להבין שלא מדובר במקרה "מוזר" וחריג, של אדם "כאוב", המערכת כיום דורסנית מאוד כלפי גברים (ולמרבה הבושה בבתיה"ד הרבניים המצב הרבה יותר גרוע).

אז ברור שיש אנשים טובים יותר ופחות בכל מגדר, אבל לאישה רעה ונצלנית הרבה יותר קל לממש את מאוויה מאשר לגבר רע ונצלן (שלא לדבר על כך שלגברים "סרבני גט" יש תדמית מאוד רעה בעיני הציבור, לעומת אישה שסוחטת מזונות מופרכים [יותר מחצי מהמשכורת הנמוכה של האב במשמורת משותפת זה לכל הדעות סחיטה], כי אין לה כוח לתפקד כהורה ולפרנס גם כן זה לגיטימי כי זה "עבור הילדים")...

ולהגיד שלאישה רעה יותר קל מאשר לגבר רע?

לא יודעת. לא שמתי לב שהרוע מתקבל יותר טוב כשהוא מגיע מצד אחד.

רוע הוא רוע. לא משנה איפה. 

מופקעים ורצחניים (לפחות בביה"ד הרבני) שיכולים להשאיר את האב  בלי כלום וגם במשמורת משותפת, אחזו גבוה מהם חוטפים תלונות שווא/קרובות מאוד לשווא וכיו"ב.

את מכירה אפלייה דומה כלפי נשים (סרבנות גט קיימת ב-2 המגדרים באותה מידה, ואצל דתיים אף אחד לא יתחיל קשר אינטימי אחר ללא גט ולא משנה אם הוא גבר או אישה)?

ואני לא אכנס איתך לדיון הזה

כי את ההסתה שלך אני מכירה מצוין.

את המציאות - עוד יותר. 

אשמח להחכים...

אני לא רוצה להכיר.

אני מכירה את המציאות. 

אין לך מושג כמה גברים דתיים מרשים לעצמם להתחיל קשרים לפני גט.

ונשים דתיות מנועות.

ואין לך מושג מה זה למנוע מאישה להתקדם בחייה ולהביא עוד ילדים, כי אם היא תתעלם מהעגינות, הילדים שלה יהיו ממזרים.

והסיפורים האלה קיימים כמו חול.

רק מה?

שלכל אחד כואב הסיפור הפרטי שלו, או של אח שלו.

ומה זה בכלל 'כמעט תלונת שווא'?

אם הגעתי למשטרה להתלונן על ניסיון רצח, זה קרוב לתלונת שווא, כי הפוגע לא הצליח לרצוח אותי?

אתה חושב שהמשטרה בכיס של ארגוני הנשים שמפזרים תלונות שווא ככה כמו מלח על האוכל?

ולמה כל כך ברור לאבא שהוא אבא, אבל כשזה מגיע להוצאות של הילדים, אז הוא לא חייב להיות שותף? פתאום בזה הוא נהיה תורם זרע? 

ויכוחים לא נעימים בהם דווקא האישה הרימה ידיים, והאיש העז קצת להגן על עצמו, אני קורא לזה "כמעט", כי זה לא סיפור מצוץ במאה אחוז מהאצבע, אבל כל בר דעת מבין שהמסגור של זה הזוי.

נא להתייחס באופן ממוקד לעובדות שאני מציג- קיימים הרבה מקרים בהם אבות משלמים 4 אלף מזונות למרות משמורת כמעט משותפת, ולמרות שלהם עצמם נשארים בקושי אותם ארבע אלף, וזה כי לאם נוח להמשיך לראות סרטים וחלילה לא להתאמץ לפרנס את ילדיה שלה.

האם יש קונסטליה מסוימת בה זה נשמע לך הגיוני?

האם האם לא צריכה להיות שותפה?

אבל תן לי לקרוא את התיק מהתחלה ועד הסוף

לא רק את הסכום הסופי, אלא את התהליך כולו.

אני אוכיח לך שהגבר האומלל שמשלם 4 אלף,

כנראה אומלל פחות ממה שאתה חושב.

כי הוא מספר לך את הצד שלו, וזה באמת מתסכל ומעצבן, להעביר כל חודש כסף לשנואת נפשך שהתחתנת איתה והבאת איתה ילדים.

אבל כנראה שהיתה סיבה להחלטה, ואת זה הוא לא יחשוף בפניך.

כך בפורום ככל שיוכח שצדקתי, סגרנו?

אבל אני מתכוונת לכל התיק.

כולל כל מסמך שאי פעם הוגש והומצא לבית הדין ובית משפט, וכולל כל הפרוטוקולים של בית הדין.

(כולל דיווחי הכנסות והוצאות של שנות הנישואים של הזוג)

סורי,

זה לא תלונת שווא אלא תלונה אמיתית.

אם הגעת לסיטואציה שאישה תקפה אותך, קום ולך.

אל תרים ידיים גם לא כדי להתגונן.

קום ותעזוב את האזור. 

אבל לא חושב שמי שרוצה להגן בכל מחיר על הנישואין, ולכן לא רץ להתגרש בפעם הראשונה שאשתו מכה ודוחפת אותו, זאת עבירה פלילית, תתקני אותי אם אני טועה...

יש גם חלק לאישה או שהיא ילדה קטנה ללא אחריות למעשיה? האם הבעל יוכל להתלונן עליה במשטרה לו ירצה?

מחכה להסכמתך לגבי הדיל שהצעתי, באמת מסקרן אותי לשמוע את דעתך לאחר שאחשוף נתונים שאני מכיר.

בתנאי שאתה יכול להתחייב לחשוף הכל כולל הכל.

לא סיפורים, לא סטטיסטיקות.

תיק אחד

עם כל הנתונים.

אז אפשר גם במייל אם נוח לך.

וצריך להשתחוות לדורסנות שלהן

ואם לא מכבדים אותן

הם ישתוללו.

פראות אדם במסווה של נשיות ועזרה לחלש

אותו סיפור כמו עם עזה.

אותו סוג של קליפה.

החלש הצודק והתוקפני.

וזה לא חסר סיכוי, בסוף יש "רוב דומם" שככל שנחשף לנתונים, מבין שדברים צריכים להשתנות...

אני מבין שאתה עובר גירושים כואבים, והסיפור שלך ממש לא פשוט. 

אבל...

איך יכול להיות שבשרשור שכותרתו "סיפורים אופטימיים לכאן", אתה מכניס את כל הרעל שיש לך נגד נשים / ההלכה / בית הדין הרבני / חוקי מדינת ישראל? לא רק שזה לא רלוונטי לשרשור, זה למעשה בדיוק ההפך ממה שפותחת השרשור רצתה לקרוא.

זה כמובן לא רק אתה ולא רק בשרשור הזה.

יש כאן בפורום כמה גברים גרושים, שנראה שהנישואים שלהם היו כ"כ קשים עד שהם החליטו להבאיש את הנשים באשר הן בכל הזדמנות. אני יכול לתת כאן ערימה של קישורים רק מהחודשים האחרונים, איך בכל דיון תמים (או שלא תמים) נכנסים אותם ניקים ומבקשים להחריב במקום לתקן, לא את עולמם שלהם אלא את עולמם של קוראי הפורום.

שנים ראיתי רק את הצד של בעלי. את המרמור ואת הכאב החותך על המזונות (כתובה לא היה צריך לשלם).

אני באמת חושבת שמצב כזה שבו אתה עובד ימים מלאים,

ובא מישהו ופשוט "קוצר" לך את המשכורת- זה נורא. זה קשה מנשוא. באמת.

אבל...

יש אבל גדול.

גברים לא מודעים למה זה גידול ילדים.

הם לא מודעים לזה שזו עבודה.

אז הנה, יאמר הגבר של היום- תנו לי לגדל את הילדים !

שזו דרישה נכונה בדרך כלל.

אבל הבעיה היא שהוא חסר כישורים ומיומנויות בתחזוק בית וילדים. דברים שאנחנו, הנשים, צמחנו לתוכם.

תאמין לי שלהיות עם ילדים שעות על שעות,

זה יותר קשה מעבודה משרדית, פי כמה!!

אני מסכימה איתך מאוד מאוד, שהיום השוק הזה של התלונות שווא הוא פרוץ לגמרי. וזה שהאישה היא המסכנה האולטימטיבית- זו ממש אקסיומה שצריך לשים עליה סימן שאלה גדול.

אגב, למה אתה לא בבימ"ש במשמורת משותפת? זה הסיכוי הכי טוב לגבר כיום

ולמרות זאת בבתיה"ד הרבניים נוטים לשחוט אותם במזונות בצורה הפוגעת בילדים לפני הכול.

גם נשים כיום, לא נמצאות בדרך כלל כל כך הרבה עם הילדים והם במוסדות רוב היום, ככה שהאקסיומה כאילו האמהות הן אלו ש"יש להן כישורים ומיומנויות לתחזוק בית", היא גם הרבה פעמים לא מדויקת...

היום למשל בעלי (טו"ר) קיבל החלטה דרקונית עבור לקוח שלו. 3700 על ילד אחד בלי מחציות ובלי כלום. והאישה לא הציגה מסמכים על כלום (לא חוזה שכירות, לא תלושים וכו').

למה?

3700 בלי מחציות?

הבחור עם ילדים משלו בנשואים שניים.

ממה אמור לחיות? פשוט הזיה

אבל, צריך להבין שלגדל ילדים, בייחוד בחופש,

זה קשה.

עכשיו כשאני אמא לשלושה ב"ה, אני מבינה את הצד של הגרושות. לטפל בילדים זה נון סטופ. זה מתיש.

זה ממש לא לשבת רגל על רגל ולחכות לספונסר שיעביר את הכסף...

ממש לא.

זה אינטנסיבי מאוד.

ולמה שגבר לא יעשה את זה? שאלה טובה.

והתשובה היא, כנראה, שדמות האמא היא העיקר לילד. והיא לרוב גם יודעת לתחזק את הבית ולדאוג לילדים בו זמנית.

גברים גרושים בדרך כלל חיים בהזנחה כי אין להם מודעות להיגיינה יותר מדיי וגם לא כישןרי בישול לרוב.

אז תנוח דעתך. רוב הנשים לא מוצצות דם וכל היום מתפננות. זו עבודה לכל דבר

לכל הפחות 9:5, מה שאומר שהם מטפלים בילדים בצורה משמעותית ושכן יש זמן רב לנשים לשבת רגל על רגל ולחכות לכסף.

לגבי בישולים ושאר ענייני הבית - 
במצב כיום, בו בשונה מבעבר אין הרבה עקרות בית והילדים במוסדות רוב היום, הרבה פעמים אישה שפחות עובדת וכביכול כן "עקרת בית", לא באמת מתפקדת יותר מידי ככזאת.
ורמת התפקוד שהיא כן מתפקדת היא לא כזאת שכל כך קשה לגבר ללמוד כשצריך, והגברים שאני מכיר עושים זאת בהצלחה רבה ב"ה...

שצריך לפקוח עליהם את העיניים:

1. שהאמא היא כמעט תמיד הדמות העיקרית בעיצוב עולמו של הילד. אם תקצץ לילד שעות עם אמא שלו- פגעת בו.

2. אתה מכיר גברים גרושים שמתמודדים יפה, אני מכירה גברים גרושים שחיים בסירחון, מחילה. ולא שהסטנדרנט שלי בשמיים. רגיל לגמרי.

3. מה שקורה היום בבתי הדין זה עוול. זו התרשמותי מהסיפורים שבעלי עוסק בהם. דיינים שמחפשים תואנות מתחת לשטיח איך להשאיר את האבא עם כלום, ועוד אומרים לו ללכת לגור אצל ההורים. זה אכזרי.

4. בכנות- מה יותר קשה? יום שלם עם הילד או יום שלם במשרד? יופי. זה יירפא קצת את המרמור.

המציאות היא מורכבת.

לגברים גרושים הרבה יותר קל למצןא פרק ב, מהסיבה הפשוטה שלרוב האם היא המשמורנית.

יש פנים לכאן ולכאן.

לתאר מצב שבו האמא עושה חיים כי יש לה 4000 שח, זה לא בדיוק האמת.

האמת היא שהיא מכבסת, מבשלת, מנקה, עושה קניות, מטפלת בילדים

ועוד קשה לה למצוא פרק ב, כי גברים גרושים מתחתנים גם עם רווקות.

נרחבים אצל האבות?

אם באמת לא היו הסדרי שהות נרחבים היית צודקת, אבל בפועל המציאות כיום היא שונה(ושוב, למיטב ידיעתי 90% מהאבות נמצאים עם ילדיהם לפחות 35-40% מהזמן), ומחלחלת ההבנה שהילדים זקוקים לקשר יציב עם שני הורים, וגם במקרים בהם בשנות הנישואין זה היה אחרת, אז לפחות "רוחו" של האב תמיד הייתה בבית אבל אחרי גירושין זה משתנה.
 

אז אם גם ככה נמצאים אצל האבא די הרבה(מה שאומר שיש לו הוצאות פחות או יותר כמו האם, בשל הצורך במדור ושבתות וכו'), ונניח שהויכוח יהיה אם להוסיף יום או להוריד יום, הגיוני כבר שהאב יקח על עצמו עוד יום כדי להקל על האם לעבוד בעצמה בדיוק כדי לפתור את מה שאמרת...

לגבי שאלתך מה עדיף- היום האבות הגרושים נמצאים גם יום שלם עם הילד וגם יום שלם במשרד, וברוב השנה הילדים במוסדות רוב היום, כך שהאם רוב היום בספה במקרה בו אינה עובדת...

כי כן, אני בהחלט חושבת שהאמא היא הדמות המשמעותית יותר לילדים.

משמורת משותפת זה דבר יחסית חדש. עוד לא בחנו את ההשפעות של זה לעומק.

ב. בבית המשפט יש בהחלט שיוויון כשמדובק במשמורת משותפת ובשכר דומה. אפשר להגיע לאפס מזונות.

ג. המצב בבתי הדין הוא לרעת האבות וכנראה שזה בגלל שבתי הדין רוצים להישאר על המפה

א. לגבי משמורת משותפת- אני גדלתי להורים גרושים , ללא הרבה קשר עם האב, ולדעתי ילדים הגדלים בלי הרגשת בית יציב אצל האב גדלים עם חוסר, ובית יציב מרגישים רק במשותפת או קרוב לכך.
 (אנשים רגילים לכך שבמשפחות רגילות יש כביכול פחות צורך יומיומי באב, ולכן הוא נראה "פחות קריטי", העניין הוא שכמו שכתבתי - בבית רגיל רוחו נמצאת תמיד, אבל אחרי גירושין אם לא יהיה קשר יומיומי - לאט לאט הילדים ירגישו שיש להם חלילה פחות אבא).

ג. לגבי בתי"ד את צודקת, עצוב מאוד שהם חושבים שככה יישארו על המפה, להיפך - בקצב הזה אף אחד לא יבוא אליהם (במגזר החילוני גם ככה אף אחד לא מגיע, ועכשיו יפסיקו גם במגזר הדתי)...

יש התספקות ב"רוחו" של האב.

משמע שהאם הרבה יותר משמעותית ממנו.
אני גם בעד לגדול עם האב, אבל זה לא שווה ערך לאם. 

אלא שביום יום פחות צריך את האבא, אבל הצורך ברוחו משמעותי לא פחות מהיום-יום של האם (ככה זה בכל תחום, האבא נותן תמצית והאם מפתחת, כשהם לא ביחד שניהם עושים את 2 הדברים כל אחד בעצמו...).

יש מחקרים המשווים בין ילדים שגדלו רק עם האבא מול ילדים שגדלו רק עם האמא, והתברר שכאלו שגדלו רק עם האבא - הצליחו יותר בחיים, והתדרדרו לפחות פשע.

אז יש בעיות עם ענייני גירושים. מה הקשר לקמפיין ה metoo? או לנשים דווקא? (וכן, נשים בעולם העבודה מתחילות מנקודה נמוכה יותר בגלל ילדים ומתקדמות יותר לאט, אז הגיוני שלא יהיה שוויון גמור במזונות).

שמעתי הרבה סיפורים על גברים שסחטו את הנשים שלהם עבור מזונות/דירה וכולי בתמורה לגט. זה בסדר? מכאן אני מניחה שכל הגברים הם ככה?

נכון, יש גם נשים נצלניות וכדומה, ושמעתי סיפורים גם לכיוון הזה.

מסקנה - יש אנשים/נשים טובים ויש אנשים/נשים שלא. אין סיבה להכללות לא נכונות

ככה שזה אנכרוניסטי להטיל חובת מזונות על האב כברירת מחדל, בקשו שיויון - אז שילך לשני הצדדים...

לא מחפש להכאיב לאף אחד, אבל אם הנושא עלה לדיון, כדאי שלאנשים תהיה יותר מודעות למציאות.

די קלעת.

אוכל להשיג את לשון השאילתא והתשובה, אבל רק אם תסכימו להודות בטעותכם.ן אחר כך...

בגלל שלא ראיתי שיש הסתייגות בדוח שהעלית, נראה שהוא בהחלט כולל אותם ולכן לא משקף נאמנה את המצב במשפחות בהן שני ההורים מפרנסים.

שהנשים כמעט לא עובדות, ובכל מקרה- לפי דבריך לפחות בגירושין אצל חרדים, היו צריכים פחות לרצוח את הגברים במזונות לא אפשריים, וזה כמובן רחוק מהמציאות בלשון המעטה (במיוחד שכיום, רק חרדים הולכים לביה"ד הרבני וגם זה יפסיק בקצב בזה)...

א. הערבים לא ''מאזנים'' את זה, אם במצב הרגיל ברוב המשפחות הגבר הוא המפרנס העיקרי.

קבוצה של מיליון אנשים שמתוך בחירה לא עובדת תטה את כל התוצאות, וקבוצה של אנשים שבה נשים לא עובדות ולכן קורה מה שממילא היה קורה גם אם כן היו עובדות - לא מאזנת את זה לצד השני.

ב. יש הבדל בין גבר שמרוויח מעט כי זאת יכולת ההשתכרות שלו, לבין גבר שבוחר לא לעבוד.

מי שבוחר לא לעבוד ומתגרש, מן הסתם יצטרך להתחיל לעבוד ולשלם מזונות לילדיו. אין שום סיבה בעולם לפטור אותו מכך.

מי שלא אוהב את זה שהוא צריך לעבוד כדי לפרנס את ילדיו, שלא יביא ילדים.

ככה שזה לא משמעותי

-

איזון משאבים, הוא מושג השייך לתפיסה המודרנית של השיויון (מנוגד להלכה) שאומר שיש לאזן בין משאבי הגבר לאישה בין היתר על מנת שלא יהיו פערים משמעותיים בין הבתים, וגם בנושא המזונות ככל שיש יכולת השתכרות שווה ל-2 הצדדים אין עניין של מזונות/מזונות מינימליים מאוד.

מה לא איזון משאבים:

לקחת מהאב יותר מחצי ממשכורתו במשמורת משותפת (כשהאם נוטלת לעצמה את קצבאות הביטוח לאומי של הילדים כברירת מחדל ויש לה יכולת השתכרות שלכל הפחות משתווה לזוט של האב).

תודה רבה.

@משה 

@פשוט אני..

@נגמרו לי השמות

יש כאן בילבול

כמנהג הקומוניסטים מאז ומעולם, כאילו אם נשתיק מישהו  במקום להתמודד עם טיעוניו, העובדות שהוא מציג ישתנו פתאום...

אבל המסר הכללי שכבר ב-2017 הפערים לא היו גדולים כל כך נותר בעינו

כלומר יש פי 3 גברים שמרוויחים יותר מהנשים, מאשר נשים שמרוויחות יותר מהגברים.

וזה עוד אחרי העיוות של המגזר החרדי, אז בלעדיו זה אולי היה פי 5 או יותר.

אלה פערים לא גדולים?

ושגם אישה שמרוויחה יותר זה לא משהו חריג בכלל.

לגבי המגזר החרדי- כבר אמרתי לך ש-60% מהגברים החרדים עובדים, ואם תטען שזה בדרך כלל בשכר נמוך יותר מהיעדר מקצוע, זה קיים גם אצל גברים חרדים שהתגרשו...

ה"פער" בשכר בין גברים לנשים, הוא פחות מחמש אחוז, וגם על כך אוכל להביא נתונים...

ותחומי תעסוקה דומים, השכר כמעט שווה

הנה פה, מכון טאוב מ-2016, בתקציר בתחילת המאמר

https://www.taubcenter.org.il/wp-content/uploads/2020/12/genderwageheb39.pdf

הנה עוד סקירת מקורות

גיא נבו: פער השכר – אגדה פמיניסטית

באדיבות אתר שוברות שיויון

בית - שוברות שוויון

מן הסתם האבא.

לכן להגיד "פר שעה השכר זהה" זה חסר משמעות, כשצד אחד יכול לעבוד עד 18 בערב וצפונה וצד שני חייב בשעה 15 להסתלק בשביל לגדל את הילדים.

אם הולכים על משמורת משותפת, משמע ל-2 הצדדים יש את אותו זמן פנוי, לכן ברירת המחדל צריכה להיות ללא מזונות כלל...

אתה לא באמת מכיר את השטח מהצד השני ומהצד המקצועי

רוצה להחכים אותנו מה "אני לא מכיר", אלו "עובדות לא נכונות", ומה חסר לי ב"הכרת השטח", או שצריך לקבל את הסיסמה כתורה מסיני?

שמחתי לשמוע שאנשים כאן מקפידים כל כך.

.

והתוכן נוראי.

השתדלתי לשמוע בלי לראות.

לא מבין למה צריך להתייחס לסחטנות

בהבנה ובהומור.

נורא ואיום.

תאר לך היית האדם שנסחט?

אפשר לדעת למה זה מצחיק?

יותר קרוב לעצוב

וכן זו בדיוק הלך הרוח מהפייסבוק

שכנראה הרס לי את המשפחה

להיפך, מעלים את הדבר המוקצן כדי להראות תופעה הקיימת במידה מסוימת אצל חלק מהנשים...

אבל יש נוסחה די מדויקת לחישוב מזונות

שלוקחת בחשבון את הסדרי הראיה, ההכנסות של כל אחד מהצדדים, יכולת ההשתכרות שלהם על סמך העבר, וצרכי הילדים.

זה לא 'מזונות מופרכים' אלא השתתפות בכלכלת הילדים שהבאת לעולם.

אדם שמשלם 4 אלף במשמורת משותפת, זה אדם שהוכח בבית משפט שהוא יכול לעמוד בתשלומים האלה, או לכל הפחות, שעשה זאת בשנות נישואיו.

ואני גם מכירה גרושים שבחרו להפסיק לעבוד ולהרוויח פחות העיקר שלגרושה שלהם לא יהיו מזונות.

לכלוך היה ויהיה משני הצדדים.

אף אחד לא רב עם הקיר. 

בנוסף, אם אישה נהגה באלימות כלכלית כלפי בעלה והצליחה לנצל אותו, זה חייב להמשיך כשהמצב מטבע הדברים יותר קשה?

נשמע לך הגיוני?

של אישה כלפי בעלה.

אם בחרת ללכת לפי דין תורה

אז בכלל התפקיד שלך להיות מפרנס וכבר שמעתי דיין אומר למישהו 'אז לך תשטוף חדרי מדרגות'

הבאת ילד לעולם, יש לזה משמעות, גם כלכלית.

ולא, אי אפשר להתגרש מילדים.

ואי אפשר להחליף להם הורה.

אז או שתלמד איך להתמודד, או שתתלונן. 

את מסכימה שביה"ד הרבני נוקט באפלייה חמורה והורג גברים, ועכשיו אומרת רק שבעייתו של מי שרוצה דיון לפי דין תורה?

אז קודם כל, יש אכן חובה הלכתית לאב לפרנס את ילדיו (עד גיל 6 אבל זה נושא אחר).
אבל כאיזון, הרכוש ה"משותף" אמור להגיע לאב בלבד, אבל את זה כמובן אי אפשר כי "שיוויון", אבל "משום מה" השיויון הולך לצד אחד.

סבבה ששמעת דיין אומר למישהו (הגרוש שלך ש"מרוויח פי עשר ממך"?) "לך תשטוף חדרי מדרגות", את בעצם רוצה להוכיח את טענתי שהיום נשים מתגרשות ומנסות להפוך את הגרוש שלהן לעבד שלהן?

תודה...

זאת התגובה שלך?

אבא למופת.

ניסית להצדיק את האפלייה המגדרית הפושעת והרצחנית בשם ה"הלכה", ועל כך עניתי בטיעון הלכתי.

נסי למקד את טענתך, ומשם נתקדם בשמחה.

לא הבנתי את הדמגוגיה שלך.

אתה מציג פה נתונים חסרים ואז מתלונן

אני מפסיקה להגיב.

על כל המשתמע, כמו שהאם לא באה לנקות ולבשל בבית האב "עבור הילדים", ככה גם ההיגיון אומר שלא תסחוט מאב הילדים כסף כשהיא יכולה להשתכר בעצמה כמוהו (שוב, בהסדר שהות קלאסי של לפחות 9:5, בהם ההוצאות דומות).

העלית נושא של הלכה ועליו עניתי.

מבין שלמרות הסיכום המוקדם שלנו שתודי בפורום שטעית כשאוכיח לך, את מתקשה בכך, אשתדל לדון אותך לכף זכות- לא תמיד קל לגייס אומץ להודות שטעית...

שאני מכיר את כל הנתונים הכלכליים שלהם.

זוג שחי בעלויות נמוכות והכנסות נמוכות,

וחייבו את הבעל לשלם יותר מהשכר שלו.

האישה ניצלה את המצב,

הפסיקה לעבוד וחיה על חשבון הגרוש שלה.

אז מבחינת העובדות לגבי הסיפור הזה,

הנתונים שהבאת ממש לא נכונים.

אני לא יודע את הסטטיסטיקות המדוייקות.
ואמנם את בתחום, ולכן את מכירה את המקרים שהובאו אלייך,

אבל לפי איך שאת כותבת, כנראה שאת לא מכירה את הסטטיסטיקות הכלליות.

כי יש הרבה יותר מדי סיפורים על נשים שמנצלות את המצב,

מכדי שיהיה אפשר לטעון שאין תופעה כזאת..

אני משער שלא סתם גברים גרושים,

זו אחת האוכלוסיות עם הסיכון הכי גבוה להתאבדויות.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22

1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).

עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.

ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).

עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.

2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.

זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).

עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...

עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.

נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.

עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).

אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.

רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי

השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.

המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.

לתת לה כלים לגדול.

בתור עזרה ראשונה -

האם יש לה תחביבים?

מה היא אוהבת לעשות?

אני חושבת שזה יעזור לה

לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.

אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…

ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.

אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.

ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.

ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.

אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.

וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.

ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.

בהצלחה!

לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.

בקשר ל2,

יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,

כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,

הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.

מציעה כמה דברים,

דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.

נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.

אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.

ותציע לה טיפול.

אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".

לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)

אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.

תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.

לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.

חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.

מזל טוב והרבה הצלחה! 

שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.

חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.

אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.

אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:

ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.

גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.

בהצלחה רבה

אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.

לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד

יכול להיות שהיא הורמונלית?

מניעה הורמונלית יכולה מאוד לגרום לכאלה מצבי רוח

אתה בסדיר צבא, זו שפה שונה דינמיקה אחרת, התנהלות שונה. שים לב לזה

מותר לה לשכוח ממך, זה בסדר.

אין קשר בין תסכול לדכאון אל תחבר ביניהם. זה שאובחנה בדכאון קל כמו רוב אזרחי המדינה לא אומר שהיא דכאונית.

מתןסכלת יש הרבה סיבות וזה גם בסדר לןמדים להתנהל ביחד.

אם אחרי חצי שנה אתה לא מסוגל לא יודע מה לעשות והגעת לקצה ההכלה

תעשה לעצמך ולה טובה לכו לייעוץ זוגי, זה לא לפורום נדרשת עבודה להבין מהות האשה והגבר בתוך הקשר הזוגי ובפרט כשהמציאות היא לא זוגית לרוב כי אתה בצבא ומידי פעם צריך לקפוץ למציאות זוגית

הייתי שולחת אותך לחקור ולהבין מהו המהות של הגבר

אחרי שיח של קושי / אתגר/ רגש/ בכי שלה

לא תקין שמה שאתה חושב עליו זה לעזאזל למה אני צריך להתמודד עם זה . ?

( שאלה שצריכה להישאל למה זה כזה מפריע לך ? גילוי של רגש מצידך ?מה אתה מכחיש בך שמעורר את זה? בילדות ?)

אלא

איזה כיף שאשתי סומכת עלי מתייעצת איתי אני משנה לה את המצב רוח לטובה

ואם אתה בהכחשה לזה משהו לא תקין .

תוסיף את זה שאין דבר יותר קשה מלצאת עם גבר קרבי בסדיר .

וכל הכבוד לה שהיא שורדת את זה בכלל

(אולי היא לא כזו ילדותית כמו שציינת?)

בנוגע לזה שהיא לא יוזמת .. יכול מאוד להיות ששידרת לה שאתה עסוק/ עמוס.

( תגיד לה כיף לי לשמוע אותך תתקשרי גם את ..)

נשים אוהבות יחס (בלשון הרחוב צומי ..) אתה מביא לה את זה?

(שאלה שעולה : למה היא צריכה להגיע לבכי כדי שתתיחס ?)

מעבר לזה שבכי אצל האישה זה חלק מהחיים שלה

ואתה צריך ללמוד לקבל את זה ..

כמה פעמים אתה אומר לה שאתה מעריך אותה?

כמה פעמים אתה פונה אליה לא כדי להשיג משהו? לא כדי לסמן וי על אמרתי לה לילה טוב ?

אלא אני באמת רוצה לשמוע מה שלומך ?

בלתי נסבל בעייני שהיא משתפת אותך סומכת עליך 

ואתה קורא לה ילדותית . 

אתה חייב הכוונה הייתי ממליצה על יהונתן קליין

מגיב פה אבל זה להרבה תגובות שהיו.

אתם מציגים את זה כאילו אני לא מכיל בכלל אבל זה לא מה שכתבתי, אנסה לדייק.

גם אחרי כל ההכלה יש פעמים שכל מה שקורה היא צורחת ומגיבה כמו ילדה- משפטים "לא באלי את זה" "די הכל באשמתך" (על זה שהיא לא הצליחה איזה נשהו במטבח "לא יודעת מה אני מרגישה" "לא רוצה לא רוצה לא רוצה" ובסוף בשעת המעשה אני מכיל מאוד ומנסה לעודד ולהרים אבל הגעתי למצב שכל מקרה כזה כבר מצטרף לקודמים ואני לא יודע אם אוכל להכיל עוד מקרים כאלה בלי להיגמר מהם ולפנצר אותי

מרגיש וויתור על עצמי.

מנסה להבין איך ממשיכים הלאה אחרי שזה קורה ולהתמלא כוחות כדי להיות שם בשבילה

הרי התחתנתי איתה ברור לי שהיא החזקה והמושלמת באדם- סתם נק' שקשה לי איתה ואשמח לעצות

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בניסן תשפ"ו 10:08

"נקי יהיה לביתו" - הנקיות הנפשית מאפשרת להתמקד יותר בבן הזוג וזה גם טבעי בהתחלה

(יש בזה משהו מאד משחרר! זהו, אני לא צריך לחפש יותר, התחתנתי! עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני כדי שנוכל לבנות לאט לאט את החיים שלנו כזוג)

כדאי לזכור שהשנה הראשונה

היא שנה לא תמיד פשוטה

היא הבסיס לשנים הבאות בע"ה

וזאת שנה שלומדים בה הרבה אחד על עצמו ואחד על השני

אז בהצלחה גדולה בע" ה!

דבר שני

לפעמים ממבט ראשון על הבנאדם

הרושם ראשוני אולי יותר מאופק/ סבלני

לאט לאט  כשנמצאים בסביבה שבה מרגישים נוח וחופשי להתבטא או להגיב לסיטואציות, התגובה הופכת אמוציונאלית יותר וממילא נחשף רובד/ פן נוסף באישיות מולנו, שלא התגלה קודם (בנישואין ההתבטאויות/התנהגויות יכולות להיות שונות מאשר בדייטים. אפשר להסתכל על זה גם חיובי- מהצד השני זאת יכולה להיות קלילות - ואז כשמשהו לא מסתדר התגובה בהתאם)

לפעמים זה עניין של מודעות לניהול רגשות/ ניהול כעסים

ולכן לא הייתי ממהרת לשלוח אותה לטיפול חיצוני.

יצירת תנאים לשיחה פתוחה וכנה איתה, בלי לפגוע, לחסום או לשפוט אותה, יכולה לתת לך עוד הבנה והיכרות עם העולם הפנימי של אשתך.

ואז תוכל להציג גם מה שנראה מהצד שלך ואת המחשבות שלך בנושא

וביחד תראו איך מגיעים לעמק השווה.

אתם רק התחלתם את החיים כזוג ,

ההיכרות/ הבנייה של הזוגיות לוקחת זמן ומתפתחת לעומקים ורבדים נוספים ככל שהשנים עוברות.

לכן מאחלים שיהיה בניין עדי עד- בניין שהולך ונבנֶה כל הזמן, עדי עד.

אם בכל זאת יש קושי בתקשורת-

אפשר לפנות לייעוץ (אולי משם ייתנו המלצה לטיפול קצר בנושא הרגשי, אבל בעיניי זה מוקדם מידיי לעשות צעד כזה)

דבר שלישי שחשבתי עליו ממש עכשיו

לפעמים בחורה לא צריכה פיתרון לבעיה. היא חכמה ויודעת לפתור את הבעיות שלה ולהסתדר. 

היא פשוט רוצה להרגיש ש"יש לה על מי להישען" ולבדוק את הגבול - שיש לה מרחב ביטחון, שאוהבים ומקבלים אותה בכל מצב, שהיא יכולה "להשליך" את הלב שלה על בעלה (והוא יקבל אותה וישדר לה ביטחון) התגובות ה "ילדותיות" מבטאות בצורה קצת מוקצנת קושי מסויים באופן כדי להבליט ולהדגיש את הצורך הנפשי "תראה אותי, תראה את המאמצים שלי ואת ההשקעה" 

אז אולי הסמנטיקה/ התנהלות שלה מופיעה קצת לא כמו שהיית מצפה ממנה לאור ההיכרות שלכם

וזאת דווקא ההזדמנות ליצור שיח או תגובה לסיטואציה בצורה בוגרת ומכבדת.  

יכול להיות שהיא תקלוט טוב את היחס המכבד והבוגר שלך-  אליה שלא תלוי בשום תגובה שלה, וממילא השיח שלה יישתנה גם.

להחזיר לה באותה מטבע של ילדותיות לא כדאי, כי יכול לדרדר את ההרגשה של שניכם.

בהצלחה רבה

מזל טוב!

תזכו לבניין עדי עד

בשמחה ובבריאות

מתוך אהבה ואחווה, שלום ורעות. 

בעיות קשות מדי לפתרון באמצעי הזה. בהצלחה. יתכן שאם היית משתחרר או לפחות משרת במקום יותר קרוב. חלק מהבעיה הייתה נפתרת. במצב הנוכחי כמעט בלתי אפשרי, שתצליחו לצאת מזה לבד. דבר ראשון תבקש העברה. ככה יהיה יותר קל לטפל. גם המצב ביניכם יש מקום להניח שישתפר. חצי שנה זה כלום בשביל נישואין. במצב שאתם נמצאים בו, קשה לבנות משהו שאפשר יהיה להתייחס אליו. בקש העברה. הבית בעדיפות עליונה. 

לגבי 2, משתנה. תשאל אותה איך היתה פותרת את הבעיה אם לא היית יוצר קשר כרגע....

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

תהילים פרק לב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל    אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן    וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י    בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮    תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י    בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡    וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי    אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י    סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮    לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים    אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮    מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט    תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ    אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮    אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם    בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע    וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים    וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.

אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!

וממש מזמור לתודה!

זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.

אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"

אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל

בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)

ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

יש לנו כוח על

כל אחת ואיפה שהיא

כל אחד ואיפה שהוא

ונתחיל ממש בנו פנימה.

כי אם יש לי את עצמי -

אז יש לי את עצמי.

ויש לאחרים את עצמי.

וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף

רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.

"כי יש שכר לפעולתך"

יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו

תחזיקו מעמד

אתם הגאולה עצמה!

וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!! ❤️

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ  סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.

עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.

המצב מתיש, אבל להחזיק ראש מעל המים. אנחנו מכים באוייב מכות נוראיות. אנחנו ב'נהפוך הוא' על מלא.

אויבי היהודים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד (ואם למדנו משהו משמחת תורה, אז כשאויב אומר שהוא מתכוון להשמיד אותנו - כדאי להתייחס לזה ברצינות) וכיום אנו מכים בהם מכה אחר מכה, הרג וחרב ואובדן.

לא להיות קצרי רוח, לא להחזיק עיניים על הסטופר, להתמקד בהצלחות הלאומיות ובהצלחות האישיות של כל אחד ואחד.

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

האסכולה הקירנאית – ויקיפדיה

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

בai אתה יכול ליצור כל מה שתרצה

הנתינה נותמת לאדם המשמעות

ותן בראש ובראשונה לאישתך

"שנתן לי כל צורכי"

בדיוק מה שאני צריך לשליחות שלי

@נחשון מהרחברון 

פחות זמין כאן

נותן לך מספר בפרטי