א. רוב המתנגדים לעסקה מתנגדים בין היתר כי ב"ה אין להם קרוב שנחטף או שההתנגדות היא אף אם חלילה משהו מיקיריהם היה נחטף?
ב. למה זאת עמדה רציונלית? להתנגד כל עוד אני לא בטרגידה הזאת?
ג. תוכלו להפנות אותי למישהו שמנסח את עמדת ההתנגדות באופן רהוט? שיש סיכוי שדבריו ישמעו גם בקרב התומכים בעסקה?
שבת שלום. בשורות טובות..
מופקרת.
נתחיל משאלה ג':
הנסיון מראה פעם אחר פעם שמחבלים ששוחררו בעיסקאות אלו ואחרות - לא רק חזרו לטרור, אלא היו מגדולי מחוללי הטרור:
משוחררי עיסקת ג'יבריל, היו הרוח החיה באינתיפאדה הראשונה.
המשוחררים באוסלו - היו ממחוללי ומובילי האינתיפדה השניה.
משוחררי עסקת שליט, כבר שנים מעורבים עד צוואר בטרור. יהודים רבים נרצחו או כמעט נרצחו על ידם במשך השנים והם הרוח החיה באירגוני הטרור היום ובאחראים הישירים לטבח שמיני עצרת.
מלבד זאת - שחרור מחבלים תמורת חטופים, הופך את החטיפה למשתלמת ומעודדת חטיפות נוספות, כמו שסינואר ימ"ש הבטיח בטקס קבלת הפנים לו ולשאר המשוחררים בעזה.
בנוסף, לפי המדובר בתקשורת - בשביל עיסקה ישראל נדרשת לוותר על הישגי המלחמה. צריך לחזור ולומר - טבח שמיני עצרת, היה מבחינת האויב 'ניסוי כלים'. אם ח"ו מדינת ישראל לא תביס את החמאס, תבוסה חד משמעית שאינה משתמעת לשני פנים - כל אויבנו מסביב (שהחמאס הוא החלש שבהם) יראו ששווה להתעסק איתנו.
ממילא - הצעד הרציונלי הוא לא לעשות עיסקה מופקרת. האם יכולה להיות אפשרות של עיסקה מסויימת, כזאת שמחירה נמוכים ומאפשרת לנו להמשיך בהבסת חמאס? יכול להיות. לא זאת העיסקה המדוברת כעת.
אחרי שענינו על ג', שאלות א' וב' די מתייתרות. אמנם בכל זאת נענה ע:
ב' - אם הצעד כשלעצמו אינו רציונלי ויעמיד בסכנה קיומית את כל היהודים במדינה ובעולם - דעתם של אלו שקרוב משפחתם בעניין, אינה רלוונטית. להפך, יתכן שהם, מתוך הכאב הנוראי והבלתי נסבל, הם אלו שלא מסוגלים לחשוב בצורה רציונלית.
ואחרון חביב א':
אל תביאנו לידי נסיון. אף אחד מאיתנו לא יודע איך הוא היה נוהג אילו.
אבל יש לנו כמה דוגמאות - החל ממשפחות גולדין ושאול המדהימות, שהיתה יכולה לקבל חיבוק תקשורתי וממסדי עם היתה משתתפת פעולה עם קמפיין נוסף של 'הילד של כולנו', אבל (במיוחד גולדין) מובילים מאבק של החזרת החטופים מתוך עוצמה, אז את התשקורת הם לא מעניינים.
וממשיך בפורום תקווה, משפחות מדהימות, כמו מור, ליבמן (שעד לאחרונה חשבו שבנם חטוף), אור ואחרות - שבהחלט מובילות מהלך של לחץ על החזרת החטופים דרך ניצחון ואחריות לאומית.
נראה שאלו שנמצאים בסביבתם האידיאולוגית והחברתית של מתנגדי עיסקה מופקרת - עומדים בעמדתם, גם כשמדובר בבן שלהם. (שוב, לא שכשלעצמו זה מה שאמור להכריע).
כל עמדה שנוגדת לעסקה באה מתוך פוזיציה פוליטית ונמוקיה הם על חששות עתידיות שאמנם יש להם הגיון
אבל כמו במקרה של המלך חזקיה נמוקיה בפרוש הם חשבונות שמיים.
מאידך עמדה שבעד עסקה באה מתוך חמלה טהורה ללא שום נגיעה פוליטית שגם היא ערה לסיכונים
שפרטת בהתלהבות.
לשכנע אותך ושכמותך בנימוקים רציונליים זה בלתי אפשרי אז למה לא לפנות לעם ולקבל החלטה לכאן
או לכאן. הדשדוש הקיים רק משחק לידי אויבנו????
לא קורא את מה שכתוב.
אין כאן שום פוזיציה פוליטית ושום חשבונות שמים - יש כאן חשבון ארצי פשוט מאוד, ניצחון לאויב יעמיד את כולנו בסכנה חמורה מאוד. כל העיסקאות הקודמות, רק חיזקו את הטרור. טיפשות לחזור שוב ושוב, על אותו דבר ולצפות לתוצאות שונות.
אני מבין שכנמושה שירד לאוסטרליה, מבחינתך להפיל את נתניהו יותר חשוב מהצלת עם ישראל, אין שום סיבה שנזרום עם זה.
ולגופו של ענין אני לא מבין את הסטירה
מצד אחד אתה תומך בהשארות מנהיג שלטענתך גורם מרכזי למחדל בשביעי באוקטובר. ומצד שני טוען
לכאורה שהישארותו של אותו מנהיג וצעדיו למניעת עסקה תמנע לכאורה אסון עתידי.
כל זאת כדאי לשמר מנעמי שלטון של המגזר
למרות שבפועל על פי אתר רגבים בתכלס אנחנו בנסיגה מבחינה התיישבותית ובנסיגה משמעותית מבחינה בטחונית באיו״ש.
כלומד גמרא מושלם ינסה כבודו להפריך דברי אלה.
הפותח שאל האם ההתנגדות רציונלית, עניתי לו שמהנסיון החוזר כמה וכמה פעמים - ההתנגדות היא הרציונלית והתמיכה היא הצעד הלא רציונלי.
אם יש לך מה להגיב לגופו של עניין - בכבוד. אם אתה מנסה להספים גם כאן עם סלט של הסיסמאות הקבועות שלך, בבקשה תניח לשרשור הזה.
… אתה יודע מה כתוב עליו בגמרא. אותך לא כיניתי נמושה אבל בתגובה זכותי לדעת האם אתה לא כמו אלה שאותם אתה מכנה בשם.
אתה לא צריך להתרגז זה לא בושה לשרת במילואים האמן לי עשיתי את זה מספיק פעמים.
בעניין השרשור הזה - אני בהחלט חושב שחשוב להסביר ולהבהיר, לכל מי שמבולבל בגלל התשקורת - הסכם החטופים שמדובר עליו כרגע, הוא צעד התאבדותי. הוא כניעה של השכל לרגשות כואבים מאוד של בני משפחה ושל כולנו ויהווה הפקרה קודם כל של רוב החטופים ובכלל של כלל היהודים במדינת ישראל.
אם יש לך טיעון ענייני לנושא הספציפי, בלי נדר אגיב. לא מוכן לנצל"ש ואין לי שום עניין בדיונים המעגליים אתך, שלא מגיעים לשום מקום.
... אותי נמושה????
אגב מתנגדי העסקה שהם מיעוט בעם רובם ככולם הם אנשים קוראי ערוץ 7 וצופי ערוץ 14
אנשים עם פוזיציה לעילה ועילה.
וכנראה בגלל שהם מודעים לכך שהם מיעוט הם מסרבים ללכת לעם.
זה לא חוסר רחמנות , זאת אכזריות.
באשר לסוגית המילואים לדעתי זה קשור כי מי שמתנגד לעסקה ולא משרת
גורם לאחרים להיות מגוייסים שוב ושוב כמו הבן שלי למשל.
העיסקה המדוברת כרגע, היא שיא האכזריות. היא התאכזרות לרוב החטופים, שלא ישוחררו בה, אבל גם לא יישארו למדינה מנופי לחץ לדאוג לשחרורם והיא אכזריות לכלל היהודים בארץ ובעולם - שימשיכו (ח"ו) להרצח, להישרף, להאנס ולהחטף ע"י ובהובלת מאות 'סינוארים' שישוחררו לחופשי ובנוסף אויבינו יקבלו ניצחון ורוח גבית להמשך מאמציהם להשמדתנו.
מי שתומך כרגע בעיסקה המדוברת - הלימוד זכות עליו, זה שהרגש שולט אצלו על השכל, הוא לא מודע לפרטים ומשמעויותיהם ורק הכאב מנהל אותו.
מי שדוחף לזה בכח ובלי קשר את הנושא של בחירות - מגלה שהוא לא סתם תמים שלא מודע לפרטים ומשמעויותיהם, אלא שינאתו לנתניהו מביאה אותו להעדפת ניצחון של החמאס.
אגב, בכל סקר כמעט - למרות הקו שהתקשורת מקדמת - יש התנגדות לעסקה מופקרת שכזאת.
סוגית פדיון שבויים בהלכה דנה במחיר ממוני שראוי לשלם לשובים, וכמובן- לעולם לא שחרור רוצחים. אלה צריכים להנמק בכלא, ובתנאי כליאה שיצמיחו תמריצים לרוצחים לתלות עצמם בכלא.
או לתגובה שכהמשך לה הבאתי את המאמר הזה, או בכלל לשרשור, הפותח דן בשאלת הרציונליות, לזה התייחסתי ולזה בסה"כ התייחס המאמר שהבאתי!
הוא פובלציסט וגם רב, וזה בסדר גמור.
מה שלא בסדר זה שאינו מגלה לקוראיו מאיזו פוזיציה הוא מנתח את דבריו.
על איזו רציונליות אתה מדבר...
ושוב בענייננו, אין פה שאלה של פדיון שבויים במובנו הקלסי.
כי חמאס דורש לשחרר את אנשיו, ולעזוב את עזה. הוא לא דורש תשלום כופר.
הנושא אינו הרב חיים נבון, אלא השאלה אותה הציב פותח השרשור:
האם עיסקת חטופים מופקרת היא רציונלית. הגבתי באריכות כאן:
לחשיבות העניין - מגיב. הרציוליות היא להתנגד לעיסקה - אקטואליה וחדשות
את המאמר לא הבאתי בגלל הרב חיים נבון האיש, אלא כי הוא מביא נתונים ברורים על ההשלכות של עיסקאות קודמות, מה שמבסס את מה שטענתי בהודעה הקודמת, לגבי הרציונליות באי התמיכה בעיסקה שלכאו' עומדת על הפרק.
אם יש לך תגובה עניינית, בכבוד. אם אתה מנסה לסגור חשבונות - זה לא המקום.
ואם את המעט הזה אינך מסוגל להבין, אז אין לי כח...
למען הסר ספק, אני מתנגד לעסקה עם חמאס מכל סוג שהוא, כי אף אחד מהמצדדים לא מוכן לערוב לי שהמשוחררים של מחר לא יהיו החוטפים של מחרתיים.
וכשאני קורא הנמקה ממי שמזדהה בתואר רב הוא מטעה לכאורה כאילו זו עמדת ההלכה, ולא היא.
שבת שלום ובשורות טובות.
כתבתי כבר בהתחלה מה יש שם, כל אחד גם יכול לקרוא את המאמר. אין שום צורך בהבהרה שלך...
...שתי נקודות:
1. הוא כותב:
"האם כדי להציל את חייהם של שלושים נהיה מוכנים להקריב את חייהם של אלף? האם נהיה מוכנים למסור לחמאס את תל אביב? מה ההיגיון כאן?"
נכון שרובם ככולם של האסירים חזרו לסורם אבל גם בלעדיהם יש בשטח מספיק חיות דו רגליות שעמדו, עומדים ויעמדו לכלות אותנו והשם יצילנו מידם.
ולכן עסקה עכשיו להציל יהודים ממש נחוצה וכל השאר זה חשבונות שמיים. המחבר הוא רב ויודע את זה אבל מעדיף להלך אימים.
אני לא בטוח שאוייבנו לאחר שהחרבנו את עזה לא יהיו מורתעים כמו שנסראלה לאחר שהגבנו על חטיפת החיילים במלחמת הלבנון השניה.
2.הוא כותב:
"ישראל הבינה זאת היטב בשנות השבעים, כאשר סירבה לשחרר ארבעים מחבלים תמורת יותר ממאה חטופים, ובמקום זאת שלחה את סיירת מטכ"ל למבצע מסוכן מאוד באנטבה. היום גופי הביטחון שינו את גישתם מן הקצה אל הקצה: לנוכח כל עסקה מצהירים צה"ל והשב"כ שאין מה לדאוג, ושהם ידעו לבלום את המחבלים שישתחררו. שוב ושוב אנו מגלים עד כמה ההצהרות היהירות הללו היו מופרכות."
הוא סוקר את העמידה האיתנה בשנות השבעים וישר מדלג לימינו ומתעלם בכוונה ממי שיצר את התקדים לעסקאות מסוג זה
והוא בגין והליכוד עם עסקת גיבריל הראשונה. ההתעלמות לא מקרית כי האיש מציג דברים מתוך פוזיציה.
ולכן המאמר לא משכנע אותי בכל אופן.
לגבי 1: זה ממש לא חשבונות שמים, זו מציאות פשוטה - משוחררי העיסקאות, אחת אחרי השניה רצחו יהודים, רצחו הרבה מאוד יהודים. היהודים הללו נרצחו ישירות ע"י כאלו שאם היו נשארים בכלא לא היו יכולים לרצוח.
לטעון שהעובדה שיש עוד מחבלים מיתרת את הטיעון, זה כמו לטעון שעד שלא נוכל להרוג את כל המחבלים, אין טעם להרוג את חלקם. מביך.
לגבי 2: מה הקשר?! הוא בהחלט מתנגד לעמדה הזאת, מה זה משנה מי עשה?!
לגבי 1: זה כן חשבונות שמיים כי זה חששות עתידיות למרות שעל סמך העבר הם מבוססות.
אז בא נשאר חלוקים בנושא.
לגבי 2: זה לא משנה מי עשה אבל זה משנה מי יצר את התקדים . המחבר יודע זאת ופשוט התעלם.
זה ממש דומה לתקדים של חוסר התגובה של שמיר לטילי סדאם.
כמו שהזכרתי בעסקה עם נסראלה ב2006 לא קרה דבר לאחר מכן. הוא אפילו הודה שהוא לא ציפה לתגובה כמו שהיתה
ואם הוא ידע שכך ישראל תגיב הוא לא היה מבצע את החטיפה.
אולי גם כאן זה יקרה.
לגבי 2 שוב אני טוען שהמחבר בכוונה דילג על התקדים כי הוא מוטה אידיאולוגית ולכן אין ערך לניתוח שלו ולכן זה משנה.
אגב הרבה תקדימים ארעו משנת 1977 שהחלו את ניצני הפורענות שהביאונו הלום.
עסקת חטופים.
החזרת שטחים.
פינוי ישובים.
חוסר תגובה לטילים.
עסקאות שלום מפוקפקות.
מלחמות ארוכות.
וכולם ארעו במשמרת של הנהגת הליכוד.
כל שאר מה שכתבת פשוט לא קשור בגרוש לשאלה האם הדבר הרציונלי כרגע, זה לתמוך כעת בעיסקת כניעה או להמשיך בלחימה, שבה עוסק השרשור.
המסקנה בענייננו היא שעיסקת כניעה רק תסכן הרבה יותר יהודים והדבר הנכון הוא להשיך להלחם עד כניעה של האויב.
לגבי מלחמת לבנון השניה, התרחשו שם תנאים שבהם כל ממשלה היתה פותחת במלחמה. נסראלה אומנם הופתע ממימדי ההרס, נכון. אבל בסוף המלחמה 
התנהלה בצורה מדשדשדת ובלי שום מטרות מוגדרות ומסודרות. בסופו של יום, נסראלה הצליח לצאת כמנצח ודיברו על זה בזמן אמת.
אמנם היה הרס רב בלבנון (בדיוק כמו בעזה בעופרת יצוקה או צוק איתן), אבל צה"ל נסג חזרה לקו הקודם, בלי החטופים שבגללם יצאו למלחמה ותמורת פיסת נייר שבזמן אמת ידעו שאינה שווה כלום.
... אחרת עשתה.
בכל מקרה שבת שלום צריך להתכונן.
… היתה תגובה עוצמתית קצרה וקולעת וזאת לזכות ההנהגה הצבאית והמדינית דאז אבל בעיקבותיה נחתם הסכם הוחזרו חטופים שוחררו מחבלים והיה שקט . אומנם בהמשך ההנהגה החדשה שוב בראשות ביבי לא הקפידה מספיק שההסכם יקרה בשטח. כרגיל הססמה של שקט יענה בשקט הביאה אותנו למצב העגום היום.
ואח"כ, במומו פוסל, מאשים בזה אחרים.
מלחמת לבנון השניה פרצה על מנת להשיב את החטופים ולהפסיק את הירי. בדיוק כמו שמבצע 'גשמי קיץ' שקדם לה, היה אמור להחזיר את גלעד שליט.
בפועל, אמנם נתנו בהתחלה מכה עוצמתית, אבל אולמרט ושות' הסכימו להפסקת אש כשהחטופים לא בידינו וכשהאויב הן בצפון והן בדרום יורה עד הרגע האחרון ובעצם מראה שברצונו הוא ירה שוב.
דבריך שהמלחמה הסתיימה בהשבת החטופים הם שקר מוחלט. המלחמה הסתיימה כשלמדינת ישראל לא היה מושג עליהם.
רגב וגולדווסר הוחזרו רק אחרי שנתיים וגלעד שליט רק אחרי חמש.
כיום, במאמץ רב, צה"ל בהוראת הממשלה, הצליח לעצור כמעט לחלוטין את הירי מעזה. בעבר חיסול של בכירים הרבה פחות מהאירוע בו חוסלו בבית מחט חאן יונס בכירים מאוד - היה גורר ירי על תל אביב, כיום לא היה ירי בכלל. זה לא כי הם לא רוצים, אלא כי הם לא יכולים.
עכשיו הממשלה עומדת מול רגע האמת - האם להכנע ללחץ וכמו במבצעים קודמים, לעצור לפני הסוף ולתת לאויב להשתקם ולהפוך למפלצתי הרבה יותר (תמורת חלק מהחטופים ותוך חריצת דינם של האחרים למוות), או להחזיק מעמד ולהמשיך, עד הבסת האוייב.
זה קריטי להתמודדות מול חמאס וזה בהחלט קריטי מול כל האויבים מסביב.
בנושאים כאלה, החלטות צריכות להתקבל עפ"י הראש ולא עפ"י הלב. דווקא כאן, צריכים להביע אמפתיה למשפחות החטופים, אבל לא להקשיב להן.
מבחינה רציונלית, אנחנו יודעים בודאות מוחלטת שעסקה כזאת תעלה בחיי אדם רבים. זוכר את גלעד "הילד של כולנו" שליט? אז יחיא סינוואר שוחרר בעסקה שלו.
על השחרור שלו שילמנו במאות נרצחים וחטופים אחרים - במה דמם סמוק פחות מדמו של גלעד שליט?
בקרב תומכי העסקה יש רצון להפיל את הממשלה. אין שום סיבה רציונלית ללכת לעסקה מופקרת (כזאת שלא כוללת את ראשו של סינוואר על מגש).
זו הסיבה שתומכי העסקה משחקים אך ורק על הרגש.
עם כל הכבוד דמם של 120 חטופים אינו סמוק יותר.
חטיפתם, וחטיפת אלה ששוחררו קודם, נועדה לשם השגת הישגים צבאיים, ומסתבר שזה עובד, ולא ברור אם חשבו על זה לבד או שמא הקפלניסטים יעצו להם.
כך וכך, מעתה ואילך כל ישראלי באשר הוא יהיה קרבן פוטנציאלי לחטיפה, ומדינת ישראל לא מסוגלת מסיבות אובייקטיביות להגן על כולם כאילו מדובר בעשרה מיליון ראשי ממשלה.
חמאס צריך להיות מושמד, ולא פרטנר לעסקאות מכל סוג שהוא.
אני נוטה להאמין שדיבורי העסקאות הם טקטיים כדי להרויח זמן עד למיטוטו הסופי והמוחלט של חמאס.
לא מתווכחת על עצם הרעיון הכללי שזה ודאי צודק חיי רבים מול חיי יחיד
אבל זה הרבה יותר ממאה עשרים...כל החטופים שחולצו זה בזכות החילים שנפלו ובזכות הכוח הצבאי
ו600 חיילים זה כולל את אלו שנפלו בשביעי באוקטובר ולא כולם עם קשר לחטופים...
ברכות יחולו על ראשך.
יש דוגמה כזאת בתלמוד, פחות קיצוני, אבל אותו עקרון: לכהן גדול אסור להיות אחד מהרבנים שיחליטו האם לעשות שנה מעוברת, כי הוא צריך לטבול ביום כפור, ויכול להיות שיהיו לו שיקולים פרסונליים, שעדיף לו להקדים את יום הכיפורים בכדי שהמים יהיו פחות קרים.
כשיש ממשלת ימין, הקפלניזם נותן גיבוי מלא לאויב כדי להפיל את הממשלה, ואת המדינה גם יחד.
וכשיש ממשלה קפלניסטית, הימין נותן גיבוי מלא לממשלה בעמידתה מול האויב.
אירועי מעלות ואנטבה היו בזמן ממשלות קפלניסטיות, והימין האחראי והשפוי אפילו לא העלה על דל שפתיו להפגין בעד שחרור עשרות אלפי מחבלים עם דם על הידיים.
המתייוונים התנדפו
המשכילים התנדפו
וגם הקפלניסטים ועוזריהם יתאדו, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה.
וכל קרני רשעים אגדע.
…. אין מדינה ואתה יודע את זה טוב מאוד.
בכלל כבר אמרתי לך לא להגיב לשרשורים שלי.
בנתיים ההתעקשות של נעם לטעון שרצים עד הסוף, לא רק שלא מחזקת אותם, אלא רק שוברת את ההגמוניה בקו. כבר לא מדובר רק על 'מקווקוים' כמו הרב יהושע שפירא או הרב חיים גנץ - שאמנם קשורים אבל תמיד היו עצמאיים פוליטית וגם לימודית.
הציטוטים מהרב קלנר והמכתב של הרב רודריגז, הם רעידת אדמה:
מפתיע שהוציאו את זה וצילמו את זה לערוץ 7, אני מקווה שזה היה באישור של הרב יוסי אבל לא נפלתי מהכסא בכלל.
הרב גנץ בעבר לא כתב עם כל הגינונים ותארי הכבוד האלה אלא פשוט אמר "אנחנו לא מבינים את הרב טאו".
הרב גנץ זה לא חידוש, הוא כבר שנים במעגל המצומצם של סמוטריץ'. החידוש שגם במיניסטרים של הקו - מתנגדים לנעם.
(דביר עמר טוען שמהבדיקות שלו עוד לפני המכתבים הללו - ברב מוחלט של מה שנחשב 'ישיבות הקו', הרוב המוחלט יצביעו לציונות הדתית ואחרים יתחלקו בין עצמה לליכוד ורק מעטים מאוד יצביעו באמת לנעם על הפרנציפ.
כלומר, אתם זוכרים. אף אחד בכלל לא רצה באמת את המפלגה הזו. רק כדי לכפות על אמצעי הפרסום את הקמפיינים נגד הלהט"ב.
איך משם הגענו לכאן?
שמתיימרת להתמודד על אמת...
עוזר לסתום את פיות המשטינים והמקטרגים על הר המור שהם כת. הנה הוכח שלא
כמה ח' שנשים לא יספיק להגיב על מה שכתבת כאן.
(מעדיף לא להתחיל עם סיפורים על תלמידי הרב צבי יהודה שהושתקו, כי לא היו בקו שרק אחד קובע. פשוט לא נסיים...)
קבוע על הרב טאו. לא מכיר כת שבה הסגנים חולקים קבוע על ראש הכת.
אגב, האם לשיטתך ישיבת הר ברכה היא כת? כי שום רב שם לא יעז לחלוק על הרב מלמד.
ב. האם מישהו במרכז חלק על הרצי"ה? זה אומר שמרכז היתה כת?
אבל שאיפה להגמוניה והשתקה של תלמידים רבים של הרב צבי יהודה - בהחלט היתה.
סיפורים - אבל בהחלט השתיקו רבים מתלמידי הרב צבי יהודה, כי לא יישרו 'קו' עם זרם מאוד ספציפי.
מי לנו גדול כהרב צבי יהודה, אבל מותר לחלוק עליו כאשר המחלוקת היא לשם שמיים.
זה הפוך מפוליטיקה קטנה שעושים שועלים קטנים מחבלים בכרמים.
אבל שחברותא בוגר, יסביר לחברותא הצעיר שלו, שלא כדאי להכנס לשיעורים באמונה של הר"מ שלו, כי 'הוא לא באמת תלמיד של הרב צבי יהודה', זה משהוא אחר.
איכס.
פיצולישיבות זה כמו גירושין
אבל למה להעתיק את זה לפוליטיקה.
למה מותר לעשות בלוק עם עוצמה שלא כולם מקפידים שם על קלה כבחמורה, ולמה מותר עם זהות...
ולמה אסור עם מעוז ששם שמים נישא בפיו על דרך השגרה.
כרגע, להבנתי בלי שום ידע פנימי, לעשות בלוק עם נעם רק יזיק ולא יועיל כלום לא למפלגה ולא לגוש. הוא כמעט לא יביא מצביעים (והמעטים שכן - יצביעו לשאר מפלגות הגוש) ולעומת זאת יבריח רבים יותר, שיזלגו למפלגות ה'מרכז'.
אתה לא צריך אותי, תקשיב לרב קלנר שהוא עצם מעצמם ובשר מבשרם:
מצפה שאבי מעוז ברגע האחרון יודיע שפורש
גם הוא מבין שמפלגת נעם היא פיקציה, שאבי מעוז ארבע שנים בכנסת סיפר סיפורים, אבל לא קידם שום דבר ממשי. למה כן לבזבז עליו מנדט?!
בשביל להפריש את נועם צריך לתת להם תמורה, ו/או פרס ניחומים, כי אין מתנות חינם.
הרב קלנר אשר כבודו במקומו מונח לא מציע כלום.
בזמנו שתפסו את הישיבה ביצהר בשביל לעשות שם נקודת מג"ב חשבתי שאם מדינת ישראל הייתה מקימה תחנת משטרה בפוניבז' היו מוחאים לה כפיים.
בפועל היו שתי ישיבות במוסד אחד. זה לא הוגן.
זה כמו בית ערב גירושין.
לא מביאים דוגמא מזה.
האם כיום בישיבות הקו ר"מ יאמר כאלו דברים?
האם הרב גנץ יאמר לא לשמוע שיעור של מרכזניק?
האם אין רמים בישיבת רמת גן תלמידיו של רב אברום? הנה הרב אברהם וסרמן נראה לי כזה.
האם בעלי כולם מסכימים? הרב נתנאל אלישיב חולק מהותית על דברים.
לא כת ולא דומה
כמו בפעם הקודמת - אני לא אכנס לשמות. אלו שהזכרת הם בהחלט לא כאלו וגם אם הם בקשר - הם מעולם לא היו 'קו' שרוף.
החידוש החיובי עכשיו, הוא שהריצה העקרה של מפלגת נעם גורמת שגם שרופים לחלוטין מצטרפים לשבירת ההגמוניה. כאן יכול להתחיל התיקון.
כמו בני זוג גרושים נפשית אך נשואים ממסדית באותו בית.
לא מביאים ראיה ממקרה כזה
או לא.
רב אחד חושב שלא, רב אחד חושב שכן, ולא נכנס למחלוקת בין גדולי החכמים.
ברור שזה היה רע, אבל באופן כללי בחיים עושי םדברים הכרחיים גם אם לא נעימים. גם לרבן גמליאל לא היה נעים לנדות את רבי אליעזר, ורשב"ג לנדות את רבי מאיר ורבי נתן, או לגרא לא היה נעים לצאת בחריפות נגד החסידים
כשאדם מחליט (על דעת עצמו) להורות הלכה בפני רבו+ להקים לעצמו ישיבה ולדאוג לו לקהל, זה לא "לא נעים", זה מביש.
היתה מחלוקת אידאולוגית לשם שמים בשני הצדדים. חלק מרבני מרכז סברו כרב טאו והלכו איתו. זה לא חסידות שמתפלגת בין אחים. לא זה המקרה
זה לא הזמן למשחקי כבוד וכיאולוגיה
מי שלא ידע להתאחד שיתפוגג בעה
מקווה שגם 100 קוחות לא יהיו לו
לא מבין את הבעיה שיש בלאחד 4 מפלגות הרי כל הכיסאות בכנסת תלויים אחד בשני בלי הרביעי גם הראשון לא נכנס
יש גם את אחי של הרב אברגל
לא מצליח להבין איך לא מצעלים מעל הפוליטיקה הקטנה..
מה סמוטריץ עשה כדי לעצור את הדהירה הפרוגרסיבית שקוראת בתוך צהל? מה הוא עשה לגבי הקטע של חילופי גננות ערביות בקטע הלברלי שהילדים לומדים לומר אללה אכבר ומורות לתנך ערביות בחינוך?
נראה שסמוטריץ מכוון מטרה בקטע של היישובים ביוש וכל הכבוד לו, אבל זה גורם לו להזניח את השאר. גם מפלגת בן גביר לא עושה כלום בנושא.
ואם תאמר שאבי מעוז לא עשה, הרי הוא היה אדם אחד ואין לו כוח לאדם אחד ח"כ. אבל מפלגה של 4 זה דבר אחר.
בכל מקרה אני לא מצביע נועם כי זה סכנה לגוש כולו והם חיים בסרט שיעברו את אחוז החסימה, מעריך שהם עושי םזאת כדי לצבור פרסום ולנסות בבחירות הבאות
, והם יפרשו שבועיים לפני הבחירות
לשרוף את הקול על מי שעשה 0 עגול בתחום הזה, כמו בכל התחומים האחרים?!
ולכן לא אצביע להם.
לגבי זה שהוא לא עשה. מה אתה רוצה שח"כ אחד יוכל לשנות? עכשיו הם רוצים 4 כמפלגה עצמאית, זה כבר משהו שיצליח לשנות. אלא שהם לא יעברו
בשיתופי פעולה, אבל לא, הוא בנה במות לעצמו ונהנה לספר סיפורים במליאה.
עכשיו הוא כנראה (אם באמת לא יפרוש) ישרוף כמה אלפי קולות. אם היו נותנים לו מקום, היו שורפים מנדט שלם...
הסיכוי שנתניהו יתן לו את התיק הוא אפס מוחלט, ולא סביר שמאיזנקוט בדווקא הוא יקבל את מבוקשו.
בלי פייגלין אין קואליציה אפילו לשיטת פילבר.
צודק איפוא נתניהו שמעוניין, לכאורה, בממשלה עם איזנקוט.
בס"ד
הוא כמובן לא יקבל את תיק הביטחון (גם אחרי הפיצול הוא נותר עם מנדט אחד או שניים ביום טוב), אך עם זאת אני לא חושב שעד שהוא הצליח להתקרב שוב לכנסת, הוא יחסל את זה פעם נוספת בגלל התנהלות לא חכמה ושל אגו (מה שהכשיל אותו בעבר). לכן השאלה האמיתית היא כמה הוא הבין מה הכשיל אותו והוא בא לעבוד שונה הפעם, או שהוא נשאר ראש בקיר ואז באמת תסתיים הקריירה הפוליטית שלה.
אפשר לנהל מו"מ. זה קרה בעבר בממשלות 61. כך למשל אברהם נגוסה דאג לכך שיעלו עוד כמה פלאשמורות תמורת כל מיני הצבעות.
ועדיין. פייגלין עצמאי.
אני מקווה לפחות. אז הוא יסחט קצת את התקציב כמו כל חבר כנסת (למרות שזה נגד המצע שלו). זה התקווה.
השאלה היחידה היא אם הוא התבגר (פוליטית), אני בהחלט חושש שלא...
בס"ד
אני רוצה להאמין שעצם האיחוד, כבר מסמל נקודה של התבגרות. נמתין 40 יום כדי לגלות מה הלאה.
כמו שלא משליכים קליפת בננה ברחוב, כך לא דורשים שר בטחון עם מנדט וחצי, וראש ממשלה עם ששה מנדטים.
קוראים לזה גם: תקינות פוליטית. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
ונתניהו לא יצא יותר טוב מאחרים...
הפתרון הפשוט והדמוקרטי, הוא ביטול אחוז החסימה - מה שיגרום שלמפלגה הגדולה יהיה יותר אפשרויות ולא כל מפלגה תחזיק את השלטאר.
בעבר הלא רחוק, שותפה קואליציונית לא היתה מעיזה אפילו לחשוב על אחד משלושת התיקים המרכזיים: בטחון, חוץ, ואוצר, והיום כל ממזר מלך, ומפלגה עם ששה מנדטים מעמידה ראש ממשלה מטעמה, וכל ח"כ בודד יכול שיהיה לשון מאזניים, ועוד בטרם נבחר דורש לעצמו את תיק הבטחון.
לו היו לנו שתי מפלגות גדולות עם 50 מנדטים כל אחת- ניחא, אבל במציאות שלנו שהמפלגות הגדולות עם 25 מנדטים כל אחת, וצריכות לנהל משא ומתן עם שבע מועמדות, וכולן מתחרות על אותם תיקים, זה מצב לא נורמלי.
והנה אתה ברוב חכמתך מציע לבטל את אחוז החסימה, ולחשוף את המועמד להרכיב ממשלה מול מציאות ריאלית של ניהול משא ומתן עם 30!!! סיעות.
יש גבול לכל תעלול.
התיקון הנדרש הוא להעלות את אחוז החסימה ל- 5, ובהמשך ל- 10 אחוז. בתרחיש כזה יהיו לנו לכל היותר 12 מפלגות בכנסת, וגם זה די והותר.
וכן יש לחייב כל רשימה מתמודדת שלא נבחרה לכנסת היוצאת להפקיד סך 10 מיליון ש"ח במזומן שיחולטו לטובת המדינה אם היא לא תעבור את אחוז החסימה.
במציאות של היום, מצביע נכנס לקלפי, ורואה לנגד עיניו מגש עם 45 פתקים, ולא מוצא את ידיו ואת רגליו, ומצביע למפלגה שהאג'נדה שלה קוטבית לעולמו הפנימי. זה חייב להפסק.
וממילא היו יותר מפלגות קטנות, ולמועמד לראשות הממשלה היה יותר מרחב תמרון.
אחוז החסימה יוצר מציאות שבה יש פחות מפלגות, אבל הן בינוניות והממשלה תלויה בכל אחת מהן.
או שאני רוה"מ או שאין לכם ממשלה.
בגלל אחוז החסימה הבינוני, יש "רק" 5 שותפות קואליציוניות, ואתה מציע להוריד את הסף, כדי... כדי שיהיו יותר מתחרים על אותם תיקים?
בסיבוב הקודם לא נכנסו מר"צ ובל"ד, מה שהוסיף לגוש הימין 4 מנדטים מן ההפקר, וביטל את הצורך בסיבוב בחירות נוסף.
הפעם הם למדו לקח, והגבילו את עצמם בהתנדבות.
ועשו עוד דבר, הם השליכו את הרעה החולה הזו למפתנו של הימין, והימין הרים מהרצפה כמוצא שלל רב.
אני כן מבין שאתה דואג לעתידו הפוליטי של סמוטריץ'. אדרבא- שיתפקד לליכוד עם נושאי כליו, ויגיע לאחד המקומות הגבוהים ברשימה. נכון לעכשו, נתניהו סומך עליו יותר מאי פעם.
בן גביר בטוח שהנצחון מונח בכיס של נתניהו, וחושש שנתניהו יעדיף ממשלה עם אייזנקוט כאשר הוא עצמו נשאר בחוץ. נתניהו מכחיש תיאומים עם אייזנקוט, ואייזנקוט שותק.
מישהו כאן יודע לפרשן את האירוע?
אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.
לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.
מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.
ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול
אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"
אבל לא יותר
גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.
ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.
שהמטרה היא גם לעשות הייפ גדול ולהוציא את אדישי מעוזי הימין להצביע.
כלומר ככה הם לא יסמכו על זה שלביבי יהיה 61 בכל מקרה (לדעתם) ויצאו להצביע ויצביעו בן גביר.
אם ביבי רוצה לשבת עם אייזנקוט זה בכל מקרה לא יזיק לו יותר מדי שבן גביר יהיה חזק יותר, אז אין לו מה להפסיד.
ולבן גביר ברור שיש רק מה להרוויח.
הוא מכוון את כל הקמפיין שלו לראש של מצביעי הליכוד, ולא מפתיע שהליכוד מחזיר מלחמה.
ואם המתמטיקה לא תאכזב- בן גביר ישאר מחוץ לממשלה, ללא קשר מי ירכיב אותה.
אלה הם כללי המשחק.
הפוך
בס"ד
קיבלתי עכשיו לענות על סקר, לדעתי מניסוח השאלות הוא יצא מטעם הליכוד, ואכן אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה של צירוף בן גביר לממשלה הבאה וכן בשאלת ממשלת האחדות עם אייזנקוט. אני חושב שאם הדברים לא היו על הפרק, כפי שטוענים הליכוד (ובניגוד לתדרוכים הרבים בנושא) כלל לא היה צריך לשאול על זה, אבל נראה שבליכוד כן בוחנים מה נכון להם בקרב אזרחי ישראל.
מיותר לציין שאני לא מאמין להכחשות של נתניהו בנושא. הוא רואה בסקרים שהליכוד נמצא בעדיפות שנייה אצל מביעי עוצמה יהודית (זה היה ניכר גם בפינת הניתוח סקרים שפורסמה פה בערוץ 7 לפני שבועיים-שלושה) ולכן הוא החליט ללכת לו על הראש. זה התחיל מקמפיין האנטי אחדות שכל בר דעת הבין שהחיבור הזה יעשה יותר נזק מתועלת, וממשיך עכשיו בתדרוכים שלו.
נתניהו רוצה לסיים את מערכת הבחירות עם 50 מנדטים, ולתת לשותפות שלו להזיע על 3 משרדים לענייני כלום, אבל זה לא ריאלי. הסקרים הכי מפנקים, של פילבר, מנבאים לו 30 מנדטים, וזה אומר שבכל מקרה הוא יהיה מיעוט בכל קואליציה, אם אכן יקים אותה.
כולנו זוכרים את המשא ומתן הקואליציוני הקודם, ואיך "השותפות הטבעיות" מרטו את נוצותיו, וביתר שאת זוכר הוא עצמו.
הלקח שהוא הפיק, והמתבקש, זה ממשלה לאומית רחבה, ולא ממשלת סחטנים צרה, ולשם הוא חותר.
במרחק 40 ימים מהבחירות, פייגלין מאיים שבלי תיק הבטחון הוא בחוץ. סמוטריץ' בטוח שתיק הבטחון תפור על פי מידותיו. בן גביר רוצה את משרד המשפטים עבור גוטליב, וגם רוטמן רוצה אותו. וינטר אם יעבור את אחוז החסימה, ידרוש גם הוא את תיק הבטחון, וגם גיוס מלא לפי מתווה ליברמן, שהחרדים יתנגדו לו, ובמילים אחרות זה או וינטר בפנים, וחרדים בחוץ, או להיפך.
ככל שהמפלגות הקטנות יהיו גדולות יותר, סל הדרישות שלהן יגדל באופן לא פרופורציונאלי, ולכן נתניהו מתלבט אם ללכת להם על הראש. אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי.
גם אם יקרה נס בגודל ים סוף, ואיזנקוט יסכים לשבת עם נתניהו, הסך המשולב של שניהם הוא כ- 50 מנדטים, ועדיין חסרים 11 לפחות, ואין מאיפה להביא אותם. כי בנט, גולן, וליברמן לא ישבו עם נתניהו.
במצב אידיאלי כל השותפות בפוטנציה צריכות להתכנס ולחלק את עור הדוב בטרם ניצוד, אבל זה לא יקרה, כי חרב איש ברעהו.
סוף דבר, כולם ביחד וכל אחד לחוד קוראים לשמור על גוש הימין, אבל אף אחד לא יודע לספר לנו איך עושים זה.
משחק סכום אפס.
בס"ד
אפילו שיריונים הוא לא הצליח להביא. יוסוף חדאד ונטלי שם טוב הלכו לוינטר, דדי שמחי הלך לגלעד ארדן (הייתה תקופה שהוא חיזר אחרי צביקה מור שהלך לסמוטריץ'). מה בסוף הוא הביא? את ברדוגו?
גם מבחינת קמפיין, חוץ מלהתריע שאייזנקוט יקים ממשלה עם רע"מ, וללכת על הראש של וינטר ובן גביר - אין שום דבר אחר.
לא סתם בחלק מהסקרים הליכוד צונח על חשבון התחזקות של הגוש (שאגב, מתחזק גם בגודלו ככל שהליכוד יורד).
כשנתניהו פנה ליוסוף חדאד ולשם טוב נודע לו שהם סגורים עם וינטר.
דדי שמחי לקח לעצמו יועץ איסטרטגי קפלניסט בשם אלדד יניב, שכוון אותו לדרך אחרת, וגם הפיל אותו.
כל זה אירע בחודשים האחרונים ולכל היותר בחצי שנה האחרונה. הלקחים שנתניהו הפיק היו עם הרכבת הממשלה היוצאת כפי שצויין קודם, כלומר, מוקדם יותר.
לעניין הסקרים, לפי פילבר סוקרים אחרים עושים מניפולציות ומרימים מלאכותית את וינטר כדי לגמד את הליכוד. בסופו של יום אין יותר מ- 120 מנדטים. אין לי כלים לבדוק את ההערכות של פילבר.
בס"ד
כל אלה העדיפו ללכת למפלגות שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה, מאשר לקבל שריון מובטח במפלגת השלטון. כל ניסיונות השכנוע של נתניהו לא הצליחו (למעט טליק גויאלי, שלפי פרסומים הייתה במגעים גם עם בן גביר) אז כן, זה מעיד אך ורק על נתניהו.
…."דל כבודנו בגויים ושיקוצנו כטומאת הנידה".
כמו שאשה נטמאת כל 28 יום שלא באשמתה כך הגענו למצב שנטמאנו שלא באשמתנו.
כדאי שנתעורר משנתנו. לא במקרה הדברים קורים.
הצללים של ה-7 באוקטובר: השאלות הקשות שחייבות להישאל על תפקוד יחידות העילית
תחקור אירועי ה-7 באוקטובר אינו יכול לפסוח על שרשרת קבלת ההחלטות בזמן אמת בדרגים הטכנולוגיים והמבצעיים של אגף המודיעין. עולה תהייה קשה הדורשת מענה: האם כוחות מיומנים מיחידות כגון 8200, שהיו אמורים לקחת חלק פעיל במענה הראשוני בשטח, חוו כשל תפקודי, סירוב פקודה או קבלת פקודות הפוכות שאינן עולות בקנה אחד עם צורכי השעה?
חמורה מכך היא האפשרות המדאיגה, לפיה ננקטו לכאורה מהלכים מודעים ומשלימים שנועדו לטשטש את מחדל אי-ההתייצבות או המענה המאוחר. בהקשר זה, קיימת סבירות כי אותם פרסומים והפקות מדיה שהטיחו האשמות קשות והכפישו את לוחמי וחיילי צה"ל, לא נולדו מקריות – אלא הוכוונו ונוהלו כמהלך תודעתי מתוכנן, שנועד להסיט את האש, לייצר מסך עשן ולכפות על אותה סרבנות פנימית.
ללא חקירה אובייקטיבית ובלתי תלויה של היקף הפקודות, התגובות בתוך היחידות הללו, והקשר המסתמן בין כשלי השטח לבין מהלכי ההסברה והמדיה שליוו אותם, לא ניתן יהיה לרדת לשורש האמת ולתקן את הדרוש תיקון.
ליברמן ויפן במלחמת העולם השנייה: מה הקשר?
הקשר הוא פרדוקס דומה.
יפן במלחמת העולם השנייה הציגה סתירה בולטת. מצד אחד, היחס של השלטונות היפניים לפליטים יהודים בשטח שבשליטתם היה הוגן יחסית. הם סירבו לבקשות נציגי גרמניה הנאצית להסגיר יהודים שהגיעו לתחום שליטתם. מצד שני, בזירה האסטרטגית הם היו בעלי ברית של גרמניה הנאצית. כלומר: במבחן היחס המקומי ליהודים הם לא התנהגו כנאצים; במבחן הברית הגדולה הם חיזקו את הצד הנאצי.
אותו מבנה מופיע אצל ליברמן. מצד אחד הוא מדבר ימינה: ביטחון, תקיפות, "רק לא שמאל". מצד שני, במבחן הקואליציה הוא נמצא שוב ושוב בצד של מי שמונע ימין מלהרכיב שלטון יציב. הדיבור הוא ימני; הברית בפועל היא שמאלנית.
וכאן עיקר ההשוואה. במלחמת העולם השנייה עם כל הכבוד איך יפן התייחסה ליהודים בשטחה, השאלה המכרעת הייתה באיזה צד היא עמדה במערכה הגדולה. הברית עם גרמניה האריכה את המלחמה ודחתה את ההכרעה. כך גם כאן: המערכה היא לא רק על סיסמאות, אלא על מי מרכיב קואליציה. מי שמדבר ימינה אך בפועל מונע הכרעה ימנית, דוחה את הניצחון הפוליטי ומחזק את הצד שכנגד.
נראה לי שגם באיטליה אצל מוסוליני וספרד אצל פרנקו מצב היהודים היה עדיף מהמצב במדינות שנכבשו על ידי הנאצים.
השוואה קיצונית אם כי מעוררת מחשבה.
לא אוהב את ההשוואה כי הקמת ממשלה שאני לא אוהב היא לא מתקרבת בשום צורה לשואה
לא השוויתי לשואה, אלא למדינות שלא עשו שואה, אבל התעלמו מהתמונה הגדולה ואפילו שיתפו פעולה.
אבל ככלל. היו גרועים ואכזרים מהנאצים
כך שמעתי ממקור ראשון שניצל מהתופת בכיבוש היפני
אבל כן על היחס ליהודים - קישור לדמות של אחד מגדולי חסידי אומות העולם שעשה עבודת הצלה שפשוט לא תיאמן:
בויקיפדיה המידע מאד קונקרטי, יש גם פרק בפודקאסט של יובל מלחי עליו עם פרטים וסיפורים מרגשים.
הלוגיקה ההרסנית של טרור, תעמולה ועידוד הלחימה
מתקפת ה-7 באוקטובר מעלה שאלה מתבקשת: מה היה החשבון של המחבלים שפתחו במלחמה מול צבא החזק ממנו פי כמה? התשובה טמונה בהבנת ה"אסטרטגיה הבלתי-סימטרית" שלהם. חמאס מעולם לא בנה על ניצחון צבאי בשדה הקרב; הוא בנה על לגיטימציה בינלאומית, לחץ מדיני ושימוש באזרחים כמגן אנושי.
החישוב של ארגוני הטרור מתבסס על כמה הנחות יסוד:
* שימוש באזרחים כנכס: מבחינת חמאס, ה"בלתי מעורבים" והסבל של אוכלוסיית עזה אינם נזק היקפי, אלא כלי עבודה מרכזי שנועד ללחוץ על הקהילה הבינלאומית לעצור את צה"ל.
* הסתמכות על המערכת הבינלאומית: הארגון סומך על הגינויים באו"ם, על בית הדין בהאג ועל דעת הקהל במערב שיכפו על ישראל הפסקת אש עוד לפני הכרעת הטרור.
כאן נכנס לתמונה הטרגדיה שבדה-לגיטימציה:
יוצרי סרטים, ארגונים ופעילים המפיצים תעמולה המכפישה את חיילי צה"ל חושבים אולי שהם פועלים למען זכויות אדם, אך בפועל הם משמשים כחוד החנית של הטרור. כשהם מעניקים לטרור את גלגל ההצלה ההסברתי, הם מעלים את מחיר הדמים של האזרחים בעזה. ככל שחמאס רואה שהשימוש באזרחים כבשר תותחים "משתלם" לו ומניב גינויים נגד ישראל, כך גובר התמרור להמשיך להשתמש בהם כמגן אנושי ולסרב להרים ידיים.
המבט לעתיד:
אם המלחמה הזו תסתיים בתחושה שהתעמולה הבינלאומית והסרטים הללו הצליחו לבלום את ישראל, ארגוני הטרור יסיקו את המסקנה המתבקשת: הטרור משתלם. בסיבוב הבא, הציפייה לתמיכת אותם גורמים ויוצרי סרטים תהיה חלק מרכזי בשיקולים שלהם לצאת למלחמה חדשה – מלחמה שגבות מחיר כבד מכל הצדדים.
בברכת שבת שלום וגמר חתימה טובה
פקח חילק דוחות - רק למי שאינם מוסלמים
בעקבות הכתבה הזו נזכרתי שבירושלים בימי שישי יש רחוב ראשי (עאבד אל חמיד שומאן, בין פסגת זאב למחלף בנציון) שנחסם קבוע על ידי חניה כפולה ליד מסגד. והמשטרה שלנו והעיריה שלנו?
צרצרים.
בסלחנות ובהבנה ובהכלה
בס"ד
הדיווח הבוקר על הלחץ של נתניהו לאיחוד בין אבי מעוז לבין בצלאל סמוטריץ' - הוא טעות בעיניי
מפלגה שפעם אחר פעם רצה ומתאבדת בשביל בסוף להצליח להיכנס - זה בעיניי סביר. יש אחוז חסימה גבוה שצריך לצלוח וזו הדרך היחידה בסוף לעשות חיבורים, וזה אכן מה שעשו נעם בתחילת דרכם. אבל זה לא הסיפור כעת. אבי מעוז קיבל פעמיים את הצ'אנס שלו ולא עשה כלום! העשייה שלו בכנסת מסתכמת בנאומים נגד הפרוגרס ושני חוקים וחצי שעברו בקריאה טרומית.
למה צריך לעזור לבן אדם כזה, שקיבל את ההזדמנות שלו להוכיח את עצמו, להיבחר שוב פעם?! בן גביר לדומה, הצהיר כל הזמן שברגע שהוא יכנס לכנסת הוא יוכיח את עצמו וייצור לו בייס - מה שאגן קרה. אבל אצל מעוז זה לא קרה והוא עדיין מייצג את עצמו ולא הרבה מעבר לזה.
אתמול פרסם דביר עמר, פה בערוץ 7, שגורם בסביבת רוה"מ אומר לו "מהסקרים שלנו גם אם אבי מעוז ירוץ לבד ישרוף בגג כמה אלפי קולות בודדים. לעומת זאת אם יתחבר עם סמוטריץ יבריח קולות שינדדו לאופוזיציה - יותר מהקולות שיביא". מוטב שכך ינהג נתניהו גם הבוקר.
ואגב, אצל חילונים הכי מחפיצים נשים. כמה דברים מזעזעים שמעתי מחילונים על נשים. שלא לדבר על מה שהקפלניסטים עשו בהפגנות עם הבובות.
השני, עיוות מוסרי חמור, שנובע מאי אמונה בצדקת הדרך. אבל גם אם נגדיר את זה כערך, אני לא רואה שהם מקריבים את עצמם בשביל הערך הזה. את הילדים שלהם הם לא שולחים למות בצבא בשם הערך הזה. הם שולחים אותם בעיקר למודיעין, לחיל האוויר, ליחידות מיוחדות, או בכלל למקומות לא קרביים.
זה לא נקרא להאמין בערך.
כשיש מסתננים בדרום תל אביב זה ערך להכיל אותם, אבל ברגע שהם מגיעים לבריכה שלהם בצפון תל אביב- חחח.
מדינה חילונית זה לא ערך. כי חילונות זה לא ערך.
הציבור הדת"ל בכללותו מראה שאפשר להיות דתי ועדיין להיות פעיל בכל הגזרות והמישורים ולעשות המון טוב. מה שנשאר מהחילונות כתפיסה היום זה בעיקר רצון לנהנתנות ורצון לכבוד.
