לעשות קידוש בבוקר חלבי

משחקי קופסא בבית ואתם נחים

בסביבות שתיים עושים סעודה

אח''כ שוב מנוחה

יוצאים לגינה בשש עד שבע וחצי

סדש או סתם נשנושים

שרים שירי סדש והבדלה

לי השבת רצהה

אנחנו מרדימים את הילדים מאוד מאוחר כדי שבבורר אני אשן קצת יותר ובעלי יוצא בתשע לתפילה

ואז עד שאוכלים לוקח זמן.. 

בערך מה שאמרת זה גם הסדר אצלנו,

אבל איכשהו זה פשוט לא זז!

אולי לרענן עם משחקים חדשים?

להזמין חברים אליכם לסעודות שבת?

לנסוע מדי פעם?

לא יודעת, זה עובר פשוט

הילדים שלי כבר רגילים האמת

אני יוצאת איתם לתהילים ב5 אבל חוצמזה אנחנו רק בבית בגלל שנורא קשה לי עם החום אז בחודש האחרון זו היציאה היחידה שלנו בשבת

הם משחקים הרבה,ישנים קצת..

אנחנו גם עושים קידוש חלבי עם עוגה וארוחת צהריים מאוחרת.

ומחכים שהקיץ יעבור בעיקר😑

בעלי מתפלל ותיקין. חוזר מוקדם ועושים קידוש ועוגות.

חותכת פירות ויוצאים לגינה, עד שחם מדי. (10 וחצי בערך)

חוזרים, מתקררים עם שלוקים

הילדים משחקים עם עצמם פליימוביל וכו'

סעודה ב12 וחצי בערך.

אחכ אנחנו הולכים לנח (אם הילדים לא מאפשרים עושים תורנות), הילדים משחקים עם עצמם, או שאנחנן משחקים איתם משחקי קופסה

תהילים ולימוד תורה (או שהולכים לתהילים בית הכנסת או בבית)

כל אחהצ מלא מלא נשנושים- אבטיח, קרטיבים, חטיף, שלוקים

אם נעים יוצאים קצת לסיבוב. אם לא, אז לא

סעודה שלישית בסביבות 19

השבת עוברת די טוב בדרכ ברוך ה.

זה באמת מתאים בעיקר למשפחות שכולם קטנטנים עדיין.

גם אני לא משכיבה לפני מוצש…

הבן שלי בן שנתיים,

לרוב הוא נרדם לפני צאת בשבתות קיץ

ואני לא עושה לו הבדלה בראשון (לא אני ולא בעלי)

תןוהה ממתי צריך להתחיל להקפיד

נראה לי מגיל חינוך הייתי מתחילה. 5-6 כזה...

אני מציעה להם אם הם מבואסים שהם הולכים לישון לפני הבדלה

בגלל החום יוצאים לפחות בשש וחצי..

כשהילדים היו קטנים הייתי מקלחת ומרדימה לפני מחמש והבדלה..

היום אין מצב כזה והזמן באמת לא זז. ומשתעממים יותר 

בחיי מעריצה את תושבי המרכז והדרום על היכולת לשרוד מדי שנה את מלחמת יולי-אוגוסט עם הלחות הנוראית אצלכם

וברצינות-

מבינה אותך

לא יודעת מה היתי עושה במקומך..אבל מציעה רעיונות

לא הבנתי כמה ובני כמה הילדים..

-לקנות משחק חדש ולייעד רק לשבת

לצאת אחה''צ כשפחות חם

להזמין אליכם חברים עם ילדים

תהילים לילדים

תפילת ילדים

נשנושים

לחשוב מה יאוורר אותך-בזמן שבעלך שומר עליהם ואת הולכת לנוח-לקנות לך פינוק טעים,.

יש לי בן, בן שנתיים

עד לפני תקופה היה באמת קשה להעסיק אותו

לאחרונה ב"ה למד להעסיק את עצמו עצמאית לפרקי זמן יותר ארוכים (כל פעם 10 דקות בערך )

אני מתארחת אצל ההורים כל ליל שבת, ככה מסיימים שם סעודה ב 12, והילד נשאר ער עד הסוף.

אמנם יש דרך ארוכה הביתה, 40 דקות הלכיה אבל זה שווה לנו את זה.

הוא קם בבוקר ב 11, יורדת לכניסה לבניין במקום מוצל למשחק עם השכנים בימבות / עגלות וכו

סעודה ב 13

שינה 14-16

16-18 מלים אבק בבית

18 מטיילים, יוצאים לחפש טרקטורים / חתולים / המתנה של שעתיים לנדנדה בגינה

20 חוזרים לסעודה שלישית וצאת שבת..

זה שאין לכם שנ"צ זה ממש מעצבן

מצטרפת לקודמות, תנסו לארח או להתארח זה מעסיק את הילד בצורה מושלמת!!!!

(אני מוכנה לשלם את המחיר של כל ליל שבת אצל ההורים, הילד עסוק וזה פשוט אחרת לגמרי)

בבוקר כשהילדים קמים בעלי איתם עד שהוא יוצא לתפילה, ואז אני ממשיכה לשיון כל עוד הילד נותן לי, מה בדרך כלל ב8, ואז עד 10:15 צריכה להעסיק אותם ולהתפלל, הכי קשוח הקטע של התפילה, אחר כך אני מקדשת לנו, מארגנים את הסעודה ויוצאים לגן שעשועים עד שאבא יבוא (בערך רבע שעה, זה חם אבל לא איום ונורא) כשבעלי חוזר מחילים סעודה די מהר, מסיימים סעודה הכי מאוחר ב12. עושים תורנות בשנ"צ שעה וחצי אני שומרת עליהם ובעלי ישן, שעה וחצי הוא שומר עליהם ואני ישנה, ככה הגענו ל15:30-16:00. (בזמן הזה אוכלים פירות, משחקי קופסא, סיפורים... גם לילד יש גיוון כי זה חצי מהזמן עם אמא וחצי מהזמן עם אבא) כששנינו כבר קמנו מהשנ"צ אז מנשנשים משהו, לומדים, קוראים, הילד משחק גם או צמוד אלינו אבל הוא קיבל מנות גדושות של צומי כשכל אחד שמר עליו בתורו. 17:10 בעלי יוצא למנחה וללמוד, אני מארגנת את הבית ו17:30 יוצאים לגן שעשועים, 18:30 מתחילים סעודה שלישית (ולא אכפת לנו שיש עוד שעתיים עד צאת שבת, זה הזמן שהילד רגיל לאכול ארוחת ערב), כשנגמרת סעודה שלישית יש זמן בנחת, לשירים, דיבורים, ולהתחיל להשכיב את הילדון. בשבת האחרונה יצאנו לטיול אחרי ברכת המזון (אבל זה כי הילד כן ישן צהריים).

גם אם הילדון לא נרדם לפני הבדלה הוא כבר עם פיג'מה ואחרי סיפור אז אחרי ההבדלה חוזרים למיטה מיד.

בקיצור הסוד שלנו כנראה זה סעודה שלישית מוקדמת.

התחלתי לכתוב לך ארוך ומפורט את הלו"ז של שבת שלנו, אבל במקום זה אכתוב את התובנות שהבנתי מכל מה שכתבתי-

עוזר מאוד שיש לנו עוגנים של זמנים שבהם אנחנו יוצאים- אצלנו זה תפילת ילדים ולימוד אבות ובנים. ואז אנחנו יוצאים לגינה לפני/אחרי אפילו לרבע שעה וזה מרענן את היום ועוזר לילדים להוציא אנרגיות.

וגם בעלי מהמתפללי ותיקין, ואז אנחנו עושים קידוש בערך בשמונה וחצי וסעודת שבת בצהריים (מתחילים באחת-אחת וחצי). וזה 'שובר' את היום הארוך שלא נגמר.

וכמו שכבר אמרו לך- לארח/להתארח. ולהזמין אותם להגיע שעה לפני הזמן, ולהימרח איתם יחד גם אחרי האוכל. 

לא חייבים להשתגע בלארח משפחה ענקית. אפשר גם להזמין אלייך רק אח/אחיין מתבגר, בת שירות או חיילים. כל גיוון אנושי- הוא גיוון.

עד ששיניתי הסתכלות ליום של מנוחה וזמן איכות עם הילדים, נחים בתורנות (לפעמים יותר מפעם אחת) מבלים עם הילדים ביחד/ בתורנות (דיבורים/ משחקים/ סיפורים)

לא מחכים שהשבת תסתיים אלא נחים ונהנים עם הילדים.

בוקר אבא אחראי, עד 7:30 בערך שאני קמה.

אוכלים, מספרים סיפורים, משחקים, דפי קשר וכו'.

סביבות 9:00-9:30 יוצאים לבית כנסת.

10:30 חוזרעם הביתה, עורכים שולחן, סלטים

11:00 (קצת לפני) קידוש וסעודה

ברכת המזון ובעלי פורש לישון.

אני עם הילדים ממשיכים למנה אחרונה/ פיצוחים/ מדברים על דא והא.

הגדול יוצא למנחה

13:30 מנוחת צהריים

15:00 (קצת לפני) אני או בעלי כבר קמים לילדים.

בין לבין כמובן שאין שקט מוחלט, אבל מנסים לדרבן את הגדולים לשמור על הקטנים.

קטנטנים ישנים צהרים.

15:00-16:00 מדברים, קצת סיפורים, מקשקשים..

סביבות 16:00 מוציאים פירות, משהו מתוק/ מלוח/ קינוח חלבי (שומרים 3 שעות)

אח"כ כבר מתחילים סדר יותר רציני.

בעלי לומד עם אחד הילדים, ילד אחר עם אח, אני עם עוד אחד (או שניים)

בד"כ מי שיושב עם גדול לומד יותר ברצינות ומי שעם קטן. לומדים משהו קליל ואז משגיחים גם על הקטן.

17:00- הגדולים יוצאים לתנועות הנוער, בעלי יוצא ללמוד בבי"כ. לפעמים שולחת ילד ללמוד לידו לימוד עצמי רק שאם יש משהו ממש לא מובן או צריך עזרה להשיג ספר בכל זאת יש עזרה וגם סתם להרגשה יוצר נעים להם ללמוד בבי"כ כשאבא לידם)

17:30- יוצאת לפארק עם הקטנים.

18:00- בעלי מתפלל מנחה

18:30- חוזרים הביתה. הילדים גם חוזרים מהפעולות מתישהו.

מתארגנים לסעודה שלישית, אני בפוקוס רק על הקטנים כי הם עייפים בשלב הזה.

אוכלים. מתקלחים, והולכים לישון.

בעלי חוזר מערבית, מתחילים הבדלה אחרי שהקטנים ישנים. מארגנים את הבית ויושבים עם הגדולים יותר על מה שצריך (עדכוני שבוע חדש, עזרה בתחומי חול, בילוי פנאי)

ואז אני יוצאת עם בעלי החוצה או שאנחנו עושים משהו לבד.

23:00-24:00 מתקפלים לישון.

לקח לנו המון זמן לגבש את סדר היום הזה,

כמובן גם משלבים חברים. בד"כ מ15:00 אצל הגדולים זה עד הפעולה, הקטנים זה עד היציאה לפארק.

ממש חשוב לנו לשלב את הלימוד. בלי זה כל השבת נראית כמו רצף ארוך של משחקים, אוכל, משחקים ושוב אוכל. זה גם נמאס וגם מרגיש כמו אחריות של ההורה לבידור אינסופי.

(לימוד יכול לנוע מחזרה על דף קשר, מחברות, פניני הלכה לילדים ועד דף גמרא)

גם סיפורי צדיקים זה לימוד. אמנם זה סיפור, אבל עושים את זה באווירה של לימוד והילדים שותפים בניסיון "ללמוד" ולהפיק תובנות ולא להקשיב סתם פאסיבי.

כמובן יש שלב שבו יש רק קטנים ואז הטיפול הוא אינטנסיבי, אבל זה רק כמה שנים בודדות ועובר מהר.

ברגע שיש ילד בגיל 7-8 אפשר לשלב איתו לימוד והוא יכול ללמוד גם עם אח קטן.

ברגע שיש שניים, זה כבר מאוד רציני.

(עכשיו אנחנו בשלב שהילדה השלישית בת 6.5 נכנסה ללימוד רציני)

למדתי איתה כמה פרקים מבראשית. היא חוזרת לבד על מה שלמדנו, לפעמים עוזרים לה עם הקריאה, היא מעצמה מבקשת שנתקדם איתה.

לדעתי זה משפיע מאוד על האווירה. עצם זה שיש תוכנית ויוצאים מהשבת עם משהו מעבר להנאה ממשחק ומהניסיון "להרוג את הזמן".

וממש מחכים לזה בשבת

אצלנו לומדים איתי פרשת שבוע, שמירת הלשון ודיני ריבית בדרכ/הלכות שבת

עם בעלי לומדים משנה וקוראים סיפורים

זה בדרכ בזמנים קבועים

מאיזה ספר אתם לומדים?

גילאי 4-9

השבוע

יש שם גם שמירת הלשון ויש לי פה גם קומיקס של שמירת הלשון עם סיפורים ומסר בסוף

ריבית יש לנו ספר שנקרא ריבית ברורה עם ציורים, הציורים ממש מוסיפים. אני גם לומדת ממנו המון

הילדים שלי יותר קטנים מהגדול/ה שלך, 5 ו6 והם אוהבים

וגם יש ספר שנקרא 'משפט הנערים' שגם שם יש הלכות של בין אדם לחברו כמו השבת אבדה, אונאת דברים וכו עם ציורים וסיפורים. כנל גמני לומדת ממנו הרבה

בבוקר יורדים לפארק מתשע עד עשר וחצי, גם אם חם

את סעודת שבת מחלקים לקידוש וחלות, עושים הפסקה ואז ארוחת צהריים

הקטע הקשה זה מאחת עד ארבע בערך - אין ברירה, משחקים איתם משחק אחר משחק

בארבע תהילים ופארק עד 6 שוב...

סעודה שלישית ולמיטות

אכן ארוך ומתיש...

להעביר את היום, לשחק עם הילדים, לבהות בחלון, לישון קצת

אצלנו הילדים לרוב יוצאים לפארק בבוקר אחרי סעודה שנייה. בעלי משחק איתם אחר כך

אחרי זה אני איתם והוא נח

ואיכשהו מעבירים את הזמן

בדכ הם הולכים לישון יחסית מאוחר בערב אז קמים בין שסע וחצי לשמונה אבל לא תמיד

בעלי הולך לתפילה בשש וחצי אז קצת אחרי שמונה חוזר בינתיים מתכרבלים איתי במיטות

כשהוא חוזר הוא נארגן אותם נותן להם לאכול לוקח לגינה בינתיים אני חוזרת לישון

אזור אחת עשרה אחרי שאני קמה מתפללת ומתארגנת אוכלים, לקראת אחת מסיימים,  הקטל ואני הולכים לשנצ ובעלי לוקח את הגדולה לתפילה

עד שאנחנו קמים הוא איתה, מנמנם קצת והיא משחקת או שהוא משחק איתה

אזור שתיים וחצי שלוש אנחנו קמים ובעלי הולך לישון,  ואז הילדים משחקים, אני משחקת איתם וקצת קוראת אם יש לי ספר, או עיתונים

אזור ארבע וחצי מעירים אותו ואז בדכ הוא לומד לידנו ואני עם הילדים, קצת לומדת עם כל אחד. שש-שש ורבע מתחילים להתארגן לסעודה שלישית ואז משכיבים טת הילדים( שעדיין מתעקשים לקום להבדלה)

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

גם כי אני לא מבינה בזה ובעלי עשה

וגם כי הוא יוכל להדריך אותך הכי טוב.

בכל אופן יש אצלנו בקרה כפולה-

1. משתמש במייקרוסופט עם הגבלת זמן

2. משתמש כרום עם פמילי לינק ורק אתרים שאנחנו מאפשרים פתוחים.

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים