אל תחשבו שאולי זה יעבור ותזניחו את זה.
אולי כן ואולי לא.. מניסיון מצער.
סבלתי מזה עד גיל בוגר ממש. סביבות 17
לא כל לילה. אבל השפיע על איכות החיים ממש. פחד מלישון אצל חברה, לצאת לטיולים, הבאסה להתעורר למיטה רטובה. זה פשוט נורא.
אמא שלי באמת ניסתה המון והלכנו לרופאים אבל אז זה גם היה פחות במודעות.
לקחתי מינירין, מה שכתבתי למעלה שעזר לבת שלי, ולי זה עזר אבל לא הפסיק את זה. הייתי תלויה בכדור..
בקיצור, אמא שלי שמעה על מרפאה פרטית שמטפלת בכך, והלכנו ונתנו לי תרגילים שמאוד מזכירים קגל ולבסוף זה מה שעזר לי.. כנראה השרירים של רצפת האגן היו רפויים.
לא בהכרח שזה מה שטוב לכל אחד.
אני עם הבת שלי הלכתי לרופא שמטפל בהרטבת לילה, לא סתם רופא משפחה והוא תשאל כדי להבין איפה זה יושב. אצלה זה ישב על שינה חזקה מאוד וב"ה המינירין עזר.
כתבתי את כל ההיסטוריה שלי רק כדי שתבינו שזה לא בהכרח יעבור מעצמו, והרבה יותר מזה שזה סבל בשבילכן, ואני באמת מבינה כי הייתי שם. זה פי אלף סבל לילד וצריך לעשות הכל כדי לעזור לו.