נראה לי שלהיות קמצן זה קשה , לחיות עם קמצן קשה פי אלף

הייתי משקפת לו, כל פעם קצת עד שיבין אבל מהכרות עם קמצנית מקצועית בזבוז ממש כואב להם בלב אז צריך הרבה שיח על זה.

תחילה ניסיתי להגיד בעדינות, נעלב מאוד.... עשה לי מצפון ואמר שהוא "מחושבן".

זה הגיע לשלבים של כעס ותסכול אצלי אז זה יצא שגם אמרתי לו את זה ממש לא בעדינות.

התוצאה שזה התדרדר למצב גרוע בניינו.

היינו בטיפולים שלא עזרו...

לכן כתבתי שרק מי שחי עם אחד כזה יבין אותי

ראבק, למדתי הקמצנים מתכוונים לשמור את הכסף .

בזבוז זה שהילד פתח חטיף ולא אכל

בזבוז זה שהילד נועל נעליים חדשות לסתם טיול

בזבוז זה שהיא לא מוציאה מה שלא חייב. מה שלא חייב זה בזבוז.

ולפעמים גם פחות ממה שצריך, מבחינתה שיהיה חסר קצת העיקר לחסוך.

אני חושבת שמי שקרוב לאנשים מהסוג הזה צריך לשקף, להכניס לפרופורציה ולהעמיד במקום לפעמים, כן.

לא רוצה יותר מדי אאוטינג אבל אני סוג של חיה עם מישהי כזאת אבל לא פתוחה איתה מספיק כדי להגיד לה. 

אולי צריך לשאול, איך מתבטאת הקמצנות שלו?

הוא חוסך? משקיע?

ואם את לא בזבזנית אלא קונה מה שצריך, כי בסוף צריך לחיות ולנהל חיים, אז אולי לשבת ברוגע ולהסביר לו.

אולי לבקש ממנו לנהל ביחד את המצב הכספי של הבית ומתוך זה לראות ולהראות שההוצאות הן לא בזבוז אלא מחייה 

שכשהתחתנו בעלי היה קמצן ממש. ברמה שבחרנו מקום מגורים לפי חישובים של כמה יעלה באוטובוס... (הוא היה חייל אז בחרנו מקום רחוק מאוד מאיפה שהוא היה צריך וקרוב אליי, כי הוא לא צריך לשלם).

עם השנים התהפכנו, לאט לאט הוא מבזבז ועכשיו אני מתעצבנת על כמויות הבזבוזים שלו...

זה משהו לגמרי הפיך 

מה גרם לך לשנות התנהלות? (היית בזבזנית?)

את בטוחה שהוא מבזבז ולא קונה מה שצריך ופשוט בגלל שהיה בעבר קמצן את רואה בו היום כבזבזן על כל קניה?

לאט לאט מתחילים לעבוד ויש כסף אז אפשר יותר להוציא... הוא כן קונה הרבה שטויות כי הוא אוהב לקנות בעלי אקספרס ודומיו... יש הרבה דברים שצריך אבל יש גם הרבה שלא...

ואני פשוט לא בתפקיד של הקניות, הוא אוהב לקנות גם בסופר אז אני משאירה את כל הנושא הזה לו... 

אבל ב"ה שיש ולא חסר.

אם השארת לו את הקניות אז אולי זה לא מאוד מעצבן אותך... והאמת והשלום אהבו 

מאדם שהגדרת קמצן לאוהב קניות.

ב"ה שכנראה חי בתודעת שפע

כל עוד לא מבזבז ואתם בסדר עם זה אז הכל טוב 

אני חושבת שאם את באמת רוצה שהוא ישתנה, את צריכה לא להכניס אותו להגדרות (כמו 'קמצן'), כי ברגע שיש על אדם תווית, יש לו פחות רצון להשתנות.

האם חשבת פעם על היתרונות שבו?

על העובדה שהוא אחראי.

לא אימפולסבי.

מצליח לשלוט בדחפים שלו.

חושב לטווח רחוק.

חרוץ ומוכן לעבוד קשה.

מצליחה לראות גם את היתרונות שבהתנהלות שלו?

מתוך ראיית הנקודות האלו, לדעתי, את לגמרי מוזמנת לקנות מה שאת רוצה, אבל לא בהתרסה. באמירה פשוטה של- "אני יודעת שאתה מאוד אוהב אותי, וממש הייתי צריכה את השמלה הזו כדי לשמוח בחג. אז קניתי לי. ואיזה כיף שיש לי אותך, שבזכותך יש לי מספיק כסף לקנות דברים שאני צריכה!'.

בלי להסתיר ובלי 'דווקא'.

אלא מתוך הערכה אמיתית למקום שלו, ובו זמנית גם דאגה אמיתית לצרכים שלך.

אבל מה שהכי חשוב בעיני זה להשתחרר מהצורך להוכיח שהוא קמצן או שמה שקנית זה לא בזבוז.

סביר להניח ששניכם צודקים. שהוא רוצה לחסוך כי לקנות דירה בארץ הזו (או לעזור לילדים לקנות דירה...)- זה באמת דבר קשה מאוד מאוד. ושאת רוצה ליהנות מהכסף כבר עכשיו.

שניכם צודקים. שניכם רוצים בטוב. 

אתם צריכים להצליח לראות את זה, לשקף את זה אחד לשני, ואז לכל אחד יהיה קל יותר לחיות עם השוני של השני.

בעלי היה ממש, אפשר להגיד חסכן. לא אוהבת את המילה קמצן. הוא חי כמה שנים לבד והתרגל לחיות מכלום. רהיטים, רק דברים שמצא, או יד שניה, בגדים גם לא היה קונה, רק מה שקיבל מיד שניה. אוכל הכי פשוט ובסיסי שיש וכו' ואת כל הכסף שהרוויח חסך. כשהתחתנו, הוא רצה להמשיך לחיות באותו הסגנון. זוכרת כשנולד לנו הילד הראשון, לי היה ברור שצריך לקנות לו את כל הדברים, בעלי ממש לא הסכים. קנינו עגלה, מיטה, סלקל חדשים כי אני ממש התעקשתי על חדשים. הוא רצה רק יד 2, קיבלנו מתנות מהמשפחה וקנינו בזה את הדברים. אבל בגדים למשל, הכל יד שנייה מבני דודים או חנויות יד 2. את החולצה הראשונה קניתי לילד כשהיה קרוב לגיל שנה... משחקים גם לא קנינו, רק מתנות שהילד קיבל ודברים שהכנו לו לבד.

ההורים שלו אנשים עמידים, אבל חיים חיים מאוד פשוטים. גם לא מוציאים כמעט הוצאות שלא נצרכות בעיניהם, ואולי גם בזכות זה נהיו בעלי הון. כי בסופו של דבר קנו בתים לכל הילדים שלהם (גם לנו). ועשו השקעות חכמות עם מה שירשו/ הרוויחו. הם כן היו נוסעים לחו"ל מידי פעם, אבל גם שם חסכו מאוד, אכלו מינימום, לנו במקומות זולים וכו'. מצד שני, הם אנשים מדהימים שבאופן קבוע תורמים לכל מיני דברים, אם בכסף ואם בזמן וביכולות שלהם. את כל זה סיפרתי רק בשביל להבין שלפעמים 'קמצנות' יכולה גם להשתלם, וצריך לראות האם הקמצנות היא איזהי אובססיה או שזה אורך חיים חסכני. בעלי בסופו של דבר השתנה עם השנים. הוא ממש לא פזרן, ואנחנו גם לא כאלה עשירים שיכולים להרשות לעצמינו, (למרות שלא משלמים משכנתא... ) אבל אחרי שיחות רבות ביננו, ולפעמים גם מריבות,   הוא כן מבין היום שצריך לקנות בגדים ואפילו קונה לעצמו מידי פעם, למרות ששונא את זה, ושצריך לאכול יותר מלחם וקצת ירקות ועוף בשבת ושילדים צריכים גם חוגים ומתנות לחגים ועוד... באיזשהו שלב בחיים הוא אמר לי שכנראה הוא לא מבין כלום בצרכים של המשפחה ושאני אקנה בעצמי מה שצריך (בדברים הקטנים, בהוצאות גדולות חושבים ביחד). וכל פעם שאני קונה לאחד הילדים מתנה ליום הולדת נגיד, או בגדים ונעליים לעונה החדשה, הוא אומר לי תודה שאת דואגת למשפחה שלנו. 'תודה שאת שמה לב וחושבת מה כל אחד צריך, אני לא מצליח לשים לב לזה'. ממש ככה. וזהו. הוא שחרר.

האם יכול להיות שיש לחץ כלכלי שאת לא מספיק מודעת/שותפה אליו?

לפעמים (שוב, בלי להיכנס למקרה אישי של אף אחד), יש נשים שמצפות מהבעל "לפנק" אותן, זה לא תמיד בהכרח רע, אבל גם לא תמיד מציאותי(במיוחד אם הן עצמן אינן נושאות בעול הפרנסה מספיק), ויכול להיות שמה שאת מפרשת כקמצנות, זה בסך הכול ריאליות...

ככל ויש משהו בדבריי, אולי תציעי לו שאת מוכנה לקחת על עצמך יותר מהעול של דאגה לחשבון הבנק, מה שאומר שאת גם תשאי בתוצאות מה שנתפס אצלו כבזבוזים ולא הוא...

ככל שאמרתי דברים לא קשורים, אני מושך את דבריי אחורה...

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה