לא עונה לגופו של עניין, אבל רק מעיר שאין הוכחה מר' טרפון, שכן הוא לא הוליד ילדים מאותן נשים, ויש בעיה גם מצד גידול הילדים, שזו לא צורת גדילה בריאה לילד, וזה יכול להשפיע עליו רגשית לכל החיים. הצורה הבסיסית של בית היא שאבא ואמא חיים ביחד. והאדם צריך לחשוב לשם מה הוא מביא ילדים (יכול להיות שהתשובה תהיה חיובית, והוא יגיד שהעיקר זה להרבות חיים ולהוסיף ליישובו של עולם, ועדיף חיים מאשר כלום, ואפילו במצב של רעבון לחשוכי ילדים מותר לשמש כדי להביא ילד לעולם. אמנם בפשט קצת קשה כי ליוסף לא היו עוד ילדים וזה נלמד מיוסף, וצ"ע, אבל זו ההלכה).

בכל אופן, לא באתי להכריע בשאלה זו, רק אומר שזה לא פשוט בכלל מה שאתה אומר.

למרות שפעם זה היה יכול להיות פשוט מאוד..

מן הסתם יש בדורנו יותר משפחות חד הוריות מאשר פעם.

כמה זה משפיע על הילד וכמה אין איך לפצות על זה, צ"ע.

אגב, קידושי אישה הם בעלי משמעויות חמורות מאוד, והמעשה דר' טרפון די נועז.

(וחוץ מזה, על פי דין תורה, וכמנהג חלק מהקהילות, מותר לשאת יותר מאישה אחת

שגם זה אגב צריך עיון, כמה תורם חדר"ג, מול כמה זה גורע)

לא הבנתי, מה לא פשוט היום?

מה זאת אומרת קידושי אשה הם בעלי משמעויות חמורות מאוד? הוא קידש אשה, ואז מיד גירש אותה, לא מבין מה הבעיה. אני לא רואה בזה מעשה נועז. כמובן, זה היה לפני חדר"ג. ברור שחדר"ג יותר תורם, אני לא מבין איך יש הו"א לא לנהוג לפי חדר"ג. (המדרש אומר שהיה ליעקב חסרון בזה שהוא קידש יותר מאשה אחת, ולכן הוא לא יזמן לעתיד לבוא- עיין במדרש מה הכוונה, והמהר"ל מסביר שרק משום שמצד רוח הקודש היה צריך לשאת שתי נשים כדי להקים את האומה, לכן נשא את שתיהן ולא נשא רק אחת, שזה וודאי יותר מעולה. ולו הייתה את האפשרות בכלל לשאת, היום זה אסור משום חדר"ג, ורוח הקודש לא תעזור, כמובן).

"כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש", ולכן גם ספרדים לא יכולים לשאת יותר מאשה אחת, אא"כ זה מאושר ע"י הרבנות (כמו שולי רנד ודומיו), והם פשוט לא יצטרכו היתר של מאה רבנים אולי (וגם זה אולי, כי הגיוני לומר שכיום גם הקהילות הספרדיות קיבלו את חדר"ג על עצמם).

וגם אם לא, ההשלכות ההלכתיות חמורות גם לאותה השעה. זה יכול להגיע אפילו לסקילה..

תורה לא ניתנה למלאכי השרת, וזאת כנראה הסיבה שמותר לשאת שתי נשים, שמותר לאכול בשר ועוד.

לא פשוט לבוא ולאסור את המותר, ולחייב בזה את כל עם ישראל כאילו זה דין.

מה שמונע מקהילות מסוימות לישא שתי נשים, זה הרצון שלהם בעיקר, וגם חוקי המדינה.

שום עניין הלכתי. הם לא קיבלו חרם דרבינו גרשום. איך אפשר לכפות ולהפוך את זה לקונצנזוס?

לכן אני אומר שזה לא פשוט וצ"ע.

לפעמים נראה שגם ביחס לזה קיבלנו מתרבות המערב.. צריך להתייחס הלכתית-רעיונית-יהודית, ולא להתפתות למוסכמויות מערביות.

יש מגדולי הדורות (עד הדור האחרון) שהיו נשואים ליותר מאישה אחת..

אני פשוט לא מצליח להבין מה אתה כותב בתחילת תגובתך. למה מן הסתם יוסף גירש את אשתו לאחר שנות הבצורת? ולמה התכוונת במשפט אחרי כן?

קודם כל, לגבי אכילת בשר, אתה בשיטת הרב קוק זצ"ל, אבל הרמב"ן טוען שזה בגלל עילוי האנושות ולא בגלל ירידת האנושות (אם כי גם הוא מודה שלעתיד לבוא לא נאכל בשר, ואכמ"ל). לגבי נשיאת שתי נשים, להגיד משפט ש: "תורה לא ניתנה למלאכי השרת" כסיבה לכך, זה לא באמת פותר את הבעיה. מה עם רצח? האם נגיד שיש מקום לזה כי תורה לא ניתנה למלאכי השרת? נכון, זה לא פשוט, ולכן מזל שלא אני עשיתי את זה אלא רבינו גרשום. דבריך יכולים להישמע פעם, שהנורמה המוסרית הייתה לשאת שתי נשים, אבל היום שהנורמה המוסרית שונה, בוודאי שלא ייתכן שהדין יהיה שמותר. הרבה מפרשים שואלים את זה על אשת יפת תואר, איך ייתכן שבימינו התורה תתיר דבר כזה, ועונים תשובות שונות בעניין (הרב שילת אם אני לא טועה רצה להתאחד עם הרבה רבנים ולהוציא פסק לאסור את זה. אולי זה רב אחר, ככה זכור לי). חוץ מזה, ברור שלאשכנזי זה אסור, שהרי "מנהג ישראל דינא הוא", וכמו שמנהג קטניות מחייב מן הדין, כך גם זה, ולו מצד שזה מנהג.

בתרבות המערב יש גם דברים טובים.

איזה גדול דור היה נשוי לשתי נשים? על מה אתה מדבר?

יכולתי להביא גם את הדוגמה של אשת יפת תואר.

התורה התירה לנו משהו, כי זה מה שמתאים לבני אנוש.

לבוא ולאסור משהו שהתורה התירה זה ממש לא פשוט.

אז האשכנזים קיבלו את חדר"ג (אגב כמנהג ולא כאיסור), השאר אין סיבה שיהיו מחויבים לזה, אלא אם קיבלו גם.

איך הגעת להתיר רצח, שהתורה אסרה? דיברתי על משהו שהתורה התירה, ויש שרצו לחדש לאסור, למרות שלא מוזכר נדנוד עבירה בעניין.

התורה לא משתנה. אולי משתנה דעת האשה במעמד הקידושין, וזה יכול להשפיע, אבל גם זה לא מוכרח, וצ"ע.

גם לאסור אשת יפת תואר זה מעשה נועז מאוד. וצע"ג כשבאים לאסור את המותר עפ"י דין תורה.

(בקשר לתרבות המערב רק באתי להזהיר שהאבן השואבת לא תהיה משם, שאין בה שום שיקול הלכתי-רעיוני, אלא תהיה מתוך מקורות היהדות.)

האור החיים הקדוש, הבבא סאלי בדור האחרון ממש, ועוד מגדולי יהדות תימן.

ועוד היו שלא נישאו לכמה נשים, אבל התנגדו לעצם החרם, כהגר"א, ועוד מחכמי הספרדים, ויהדות תימן..

מאיפה הבאת את זה? לא נכון. הוא גירש אותן מיד, וככה נתן להן כתובה ועזר להן מבחינה כלכלית. אין לכך אף השלכה הלכתית. ואני מניח שהנשים שרבי טרפון נשא לא היו מזנות....

הרמב"ם כותב שהתורה ציוותה על הקרבנות כי לא יכלה להימנע מעבודה מעשית לגמרי, אחרי שיש את כל העבודות זרות עם הקרבנות וכו'. מה תגיד, האם זה כך יהיה לנצח? לא, אומר הרב קוק זצ"ל שלעתיד לבוא יקריבו רק מן הצומח (או שיקריבו גם מן החי, אבל רק מרצונם החופשי של החיות). אמנם בהתחלה יהיו קרבנות, אבל זה לא יהיה תמיד כך. הרב קוק מביא לדבריו סימוכין ממדרשים ומפסוקים. נכון, זה לא פשוט, אבל זו עבודה נצרכת (וגם אם ההוכחה מהתורה מסובכת, אין זה אומר שעצם הדבר לא פשוט). התורה לא משתנה, אבל הסנהדרין יכולים למצוא בתורה עצמה מקור לדבריהם ולראות איך בתורה יוצאים דינים חדשים שמתאימים למציאות החדשה, בבחינת תינוק ששמשמש וכו'....לאסור אשת יפת תואר זה ממש לא נועז, זה הדבר הכי בסיסי שצריך להיות, אני חושב. לא צריך אף עיון, יש בסמכות חכמים לאסור דברים, "ושמרתם את משמרתי", "על פי התורה אשר יורוך וכו'", זוה תפקיד חכמים, וזה דבר פשוט. השתנות המוסר של העולם אכן מעידה על רצון ה' במובן מסויים, "קול המון כקול ש-ד-י", אם כי אין זה שיקול הלכתי, מסכים, ובשביל להתיר/לאסור משהו צריך להתבסס על מקורות מהיהדות. זו לא יכולה להיות סיבה, אבל זה יכול להיות סימן.

הבבא סאלי הוא יחיד. כל השאר, כולם קיבלו את חדר"ג. מהדורות הקודמים אין הוכחה, כמובן, כמו שאין הוכחה מהדורות שלפני רבינו גרשום.

כמו שחז"ל צמצמו את הייבום. 

היום אין לנו סמכות לעשות דברים כאלה. זה יפה שהעולם מתקדם, אבל אנחנו לא כופים עליו להגיע לאן שיגיע.

מה זה אומר שהבבא סאלי הוא יחיד? שאין תוקף לזה? או טכנית שאין עוד צדיקים שנשואים ליותר מאישה אחת? גם זה לא נכון וגם זה לא.

אבל יש דברים שיש לנו סמכות לעשות היום. ולתקן תקנה לאסור אפשר.

מי אמר כופים?

אכן, זו דעת יחיד, ויש לנו רוב מוחלט שאומר אחרת. מי עוד יש? גם אם יש, מידי דעת מיעוט שאינו מצוי זה לא יצא

אולי אם כל חכמי ישראל יחליטו פה אחד.

מה דעת יחיד? לא כל מי שהתחתן עם אישה אחת בלבד, זה היה כי החזיק לאסור..

כבר הזכרנו שבעדות המזרח ויהדות תימן לא התפשטה התקנה הזאת,

אולי בקושי השתמשו בזה, אבל זה היה קיים ואפשרי.

המיעוט שאינו מצוי נוגע ביחס אליך, לא למי שיש לו מסורת ומנהג אחר.

מכיר תלמידי חכמים עד הדור האחרון מיהדות תימן שהיו נשואים לשתי נשים.

והרב עובדיה זצ"ל ניסה לבטל את הכפיה של בתי הדין על הספרדים שלא ישאו שתי נשים. (יבי"א ח אהע"ז- לא פתחתי שם)

השו"ע כותב - "טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אשה על אשתו." (אהע"ז סי' יא).

וכך עשתה הרבנות הראשית בשנת תש"י ותיקנה "אסור לאיש ואשה מישראל לארס או להתארס עם אשה שניה על אשתו הראשונה, אם לא בהיתר-נישואין מאושר בחתימת הרבנים הראשיים לישראל.".

המהר"ל בתפארת ישראל פרק י"ט מדבר על זה.

לא לשתי נשים..

בטעות ערבבתי. צודק.

עם הרעיון להקליל את מוסד הנישואים אבל פחות התחברתי לאופן שהצגת.

אבל ברעיון יש בזה הרבה אמת.

לזה התכוונתי..

בנקודת הבחירה.

אל תשכחי שהצד השני הוא בן אדם. אם היה מלאך היה מושלם אבל אי אפשר היה להתחתן איתו. בדרך כלל כשלא מתחתנים זה קורה בגלל לולאה בנפש בצד שלנו ולא בגלל שהצד השני נוראי הוא לא מתאים?

השאלה המוסרית הגדולה היא כלפי הילד, אבל אני מעדיף לכתוב כרגע על הצד של ההורים.

זה לקחת הרבה מאוד מהעול של חיי משפחה, ולקחת הרבה פחות מהיתרונות של חיי משפחה.

זה לקחת המון אחריות של גידול וחינוך ילדים, ולוותר על הגמישות והקלילות של חיי רווקות, אבל לעשות את זה הרבה יותר לבד.

זה עדיין דורש לקבל החלטות משמעותיות לגבי הילדים ביחד עם אדם נוסף, אבל אותו אדם הוא לא מישהו שיש איתו קשר רגשי עמוק.

זה דורש עול כלכלי גדול יותר מהעול הכלכלי של נישואין. כיוון שבנישואין שני בני אדם מחזיקים דירה אחת, בעוד גידול ילדים במשמורת משותפת מצריך שתי דירות.

עובדה שיש כ"כ הרבה רווקים שמשתוקקים לזה..

אולי לא לכתחילה, אבל בנסיבות הקייימות, לפני שיהיה מאוחר מידי..

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום