תחשבי על מה מציק לך

ואם יגיע מצב ש... אז  חס וחלילה....

צריך הדדיות!

את צודקת לצפות רק מימנו זה לא הגיוני ....

אם אני אומר למישהו "אני רוצה את הרכב שלך תמורת 50 אלף, אפילו לא שקל יותר. אם אתה רוצה יותר כסף, אני לא ממשיך לקנות את הרכב שלך" - זה שתלטנות? תעשה את הבחירות שלך. מתאים לך מעולה, לא מתאים לך לך לשלום בדיוק כמו שבאת.

מותר לגבר לומר "אני רוצה רק אשה שמתלבשת בצניעות" בדיוק כמו שמותר לו לומר "אני רוצה רק אשה מעל גובה 180" 

אך בעיניי הסכם כזה של 'איום בפרידה' משקף צורת חשיבה ילדותית.

מטרת ההחתמה היא בעיקר כדי להדגיש כמה צניעות חשובה לו הרי בסופו של דבר כל בר דעת מבין ששנים של נישואים וחיים יחד ישפיעו על ההחלטה בדרכים שהוא לא מסוגל לשקלל עכשיו בחשבון* ולכן זה לא איום קונקרטי אלא צעד מיותר וילדותי כי הוא יכול להסביר כמה משמעותי בעיניו ללכת בצניעות על ידי שיח ולא חוזים משונים.

*אם הוא לא מבין את זה  הוא או טיפש ממש או פסיכופת

ולכן לא ברור לי למה כולם כאן יצאו על הדברים. ברור שמדובר בניסוח מאד פשטני ואין כאן שום נסיון לנרמל חטאים או משהו

בעיקר נותנים אמון זה בזה

אני חושבת שגם אם ידברו על זה לפני זה לא כ"כ יעזור כי אנשים משתנים בלי לתכנן את זה.

אבל יכול להיות שזה יהיה נכון לדבר על זה כשמדובר בעיקרון שלא מוחלט לשני בני הזוג.

השאלה קצת מצחיקה אותי.. היא בעצם לא קשורה בכלל לדת או להלכה,

אתה מדבר על שינויים פנימיים שאנשים עוברים, בין אם זה ביחס להלכה ובין אם זה באופי.

וכמו שא''א להחתים בן אדם שתמיד יהיה סבלני ורגוע ועל תנאי זה מתחתנים,

כככה א''א להחתים אישה/גבר על התנהלות דתית. מן הסתם יש 'תיאום ציפיות' ושיח על זה לפני מה השאיפות וכו,

אבל להחתים על זה?! 

השאלה במהותה מייצגת גישה שלא לוקחת בחשבון את השינויים שכל אדם עובר בחיים, בין אם זה בתכונות שלו ובין אם זה בהשקפות שלו.

וכבר היו סיפורים של זוגות שהתחילו מנקודה אחת בנישואים והגיעו לאחרת, לדוג'- זוג שהתחיל כדוסים ואחד מהם לקח כמה צעדים אחורה.. ואו שהם המשיכו והצליחו לחיות עם האתגרים שהשינוי הביא איתו או שנפרדו על הרקע הזה..

וזה בדיוק מה שהתורה מאפשרת לנו: בחירה חופשית. גם אם ברור לנו מה ה' מבקש מאיתנו (ללכת לפי התורה) לכל אדם יש בחירה חופשית איך להתנהל, וברגע שלוקחים את זה ממנו- זאת לא גישה יהודית. 

אם היא עוברת על דת יהודית, זו עילה לגירושין. אם לא, לא. מראש מניחים שהאשה לא תשתנה בעניינים האלו לרעה, ואם בסוף יש הפתעה אבל היא לא עוברת על דת יהודית, אז ממשיכים לחיות ביחד. יש הבדל לפני חתונה ואחרי חתונה. כמו שלפני חתונה רוב האנשים הבריאים לא יתחתנו לדוגמא עם אשה נכה, אבל אם אחרי החתונה ח"ו ל"ע האשה תיהפך לנכה, לא יתגרשו ממנה בגלל זה. כך גם בעניין הזה, יש את לפני החתונה, ואם אחרי זה קורה משהו, לומדים להסתדר איתו, אין מה לעשות. אפשר לנסות לשכנע את האשה, כמובן, אבל מדובר מן הסתם במקרה שזה לא עוזר. גם אשה שיש לה סטנדרטים מסויימים בתחילת חיי הנישואין, מן הסתם היא לא רק עושה הצגה חיצונית כדי להרשים את המדוייט ואז שנייה אחרי החתונה היא חושפת את פניה האמיתיים, אלא פשוט קורים לה כל מיני דברים שגורמים לה להישחק וכדו'. והצורה שבה הצגת שכל מה שמעניין זה מה שיאמרו, לא מסכים איתה. העניין בצניעות הוא לא מה השכנים יאמרו, אלא מצד האמת, יש פה ערך חשוב מצד עצמו, וגם חוסר צניעות מציאותית יכול לגרום לבעיות. היו כמה רבנים (כך הבנתי) שנשותיהם שמו לדוגמא פאה, ואף שהם עצמם חשבו שזו בעיה, לא העירו לאשה על כך.

הבהרה - אני לא שייך למשטרת הצניעות ואין לי אובססיה לצניעות.

מטרת הדיון היא לא שאנשים ילכו צנוע יותר או פחות

אלא לשאול האם יש דרך שיפגעו -פחות- ויהיה להם -פחות- כאב ראש בחיים. ל2 הצדדים


א. הדוגמא שנתת (נכה) דוגמא יפה, אבל היא לא אותו דבר.אנחנו מדברים על רצון חופשי טהור. לא גזרה מהשמיים.

ב.הכוונה עם השכנים, סביבה, כדי להמחיש את גודל הפגיעה. להבדיל. כשחבר צוחק עליך ואתם שניכם לבד בבית זה דבר אחד,

אבל כשאתם ליד הרבה אנשים, זה סיפור אחר לגמרי.

 כשמישהי לא שומרת צניעות זה לא רק ״בינכם״. זה בינך לבין כלללללללל העולם. 
וברור שאני מתכוון לצד האמת.  אני לא מדבר על ״כבוד״. אלא על מי שרואה את ערך הצניעות כערך מקודש לא פחות משמירת אמונים.
 למעשה אני יכול לראות בקלות, דתיים שרואים בינהם זה קשר ישיר אבל...אני מתמקד בשורה התחתונה. האן אפשר למנוע חלק מהמקרים מראש ?

לדוגמא.
 יש בן אדם שישאלו אותו :
״לדעתך, יש מצב שתעשה קעקוע מתישהו, בנסיבות מסויימות ?״ 
והוא יענה : לא יודע. איך אני יכול לדעת ? אין לי מושג

ויש בן אדם שיענה :

״בחיים לא. אף פעם. בשום מצב. לא לא לא לא״.

האם זה אומר שהם לא יעשו ? לא. 
אבל  זה כן אומר על הבדל בגישה בינהם. 

אז אני העליתי לדיון,

שאם היו -מבהירים- לצד השני, שלא לשמור צניעות = קו אדום = גירושין

אז הצד השני היה חושב טוב טוב טוב לפני שהוא מקים משפחה עם מישהו כזה. לטוב ולרע.

זאת אומרת, 2 הצדדים היו מרויחים מהבהרה כזו. לדעתי. אולי אני טועה כמובן. בגלל זה אני -שואל-, מה המצב היום ? מדברים על זה לפני בצורה -רצינית- ?

ההבהרה- ברור.

א. זה לא משנה. העקרון הוא שיש דברים שמשתנים אחרי החתונה, ולא על כל דבר שהייתי פוסל לפני נישואין, אני "אפסול" אחרי נישואין.

ב. ברור שיש פה פגיעה. אבל זה לא השיקול.

לגבי סוף תגובתך, הבהרת יפה את הנקודה בטענתך. אם מדובר על דבר שהוא ברור, אז התחייבות מסוג כזה לא אמורה לשנות כלום. זאת אומרת, אם זה כזה ברור למישהי שהיא לא הולכת להשתנות מבחינת צניעות, אז היא תצטרך זרז של איום גירושין. ואם ברור לה, אז ברור לה. בתיאוריה אולי יכול להיות מצב ביניים, אבל קשה להאמין שמציאותית יש כאלו מצבים. אולי מבחינה מציאותית יש יחסית הרבה מצבים של שינויים, אבל זה קורה לאנשים שבתחילת הנישואין היה ברור להם א', ובסוף מה שהיה ברור להם בהתחלה לא נשאר ברור בסוף. לכן, ההצעה שלך לא נראה לי מציאותית תשפיע. לגבי מה המצב כיום, אני לא מבין בזה, כיוון שעדיין לא התחלתי לצאת.

"מבהירים" ו"קו אדום" וכל זה, זה רחוק מהאווירה שמשרה היהדות. תפילת שליח ציבור קודם מוסף בימים נוראים משמיעה - באופן קצת אקראי ולא קשור לכאורה - את הפנייה לקהל ישראל "האמת והשלום אהבו". מאוד לא נעים לעסוק רק באמת בלי השלום. רוב מי שצמח בערוגה דתית ביהדות חי את ההליכה על החבל הדק שבין האמת והשלום.

המח פשוט נמס מההקלדה והחשיבה. 

(לעבור על הטקסט, לקרוא , לחשוב, לתקן, לזכור שברוקולי משגיחה על הכל. זה לא פשוט)

אני עוצר כאן. התעייפתי. 

קודם כל, "לא לעשות הפרשת חלה" זה בערך בסדר גודל של "למרוח שומן חזיר על המחבת". לא ממש "בקטנה". הרבה יותר חמור מאשר שרוול קצר.

דבר שני, אפשר לעשות הסכם כזה על כל נושא, ואפשר גם להפר את ההסכם אם רוצים. למה שמישהו שמתייחס להלכה כהמלצה בלבד יתייחס להסכם הזה כיותר מזה?

כמו שציינו קודם, יש הלכה כזאת בילט-אין - כתובה וענייניה הם הסכם קדם נישואין שכל זוג מחוייב בה, ויש שם מערכת שלמה של הסכמים. התנהגות דתית לא ראויה, מעבר לרמה מסוימת, היא עילה לגירושין שבה האשה מאבדת את הזכויות שלה. הגבר יכול לבחור לתת לה את הזכויות שלה בהתנדבות ויכול גם לא לגרש, אבל מבחינת הזכויות ידו על העליונה.

לגבי "אנשים משתנים בלי לתכנן" אין לי בעיה שאנשים ישתנו כמה שהם רוצים, אבל כל עוד ההלכה לא השתנתה אז דרישות הסף נשארו אותו דבר.

כל צד אמור לפני חתונה לקלוט עד כמה חשוב לצד השני דברים מסוימים, ועד כמה חשוב לכל צד לשמור על מה שחשוב לצד השני. ואם לא קולטים לפני, כנראה במהלך החודשים הראשונים יש דינמיקה שבה מחליטים על דברים. זה מה שבאמת קריטי.

ובקשר לכל דבר שהשתנה בה. וגם לה יש ציפיות ממנו. (אברך עם מגבעת וחליפה שמתחיל ללכת עם גופיות וכפכפים?)

אבל אם אתם גם אוהבים אחד את השניה,

אז זה לא עובד ככה בכלל...

אגב, אי הפרשת חלה הרבה יותר חמור, 

גם עצם אכילת תרומה (מותר לאכול רק לכהנים, בטהרה מטומאת מת),

גם כי לא אמור להיות לה שום יצר הרע לשים בצד סנטימטר רבוע מהעיסה,

וגם כי זה להאכיל אוכל לא כשר, וזה נוגע ישירות לכל בני הבית,

וגם כי יכול להיות שצריך להכשיר את התנור שבלע תרומה.

אתה כנראה לא מבין מספיק ביצר הרע😉

כשלא הופרשה חלה, הבעיה אינה של אכילת תרומה, אלא של אכילת טבל. זה אסור לכולם, גם לכהן טהור.

במקרה שכן הופרשה חלה - דינה כתרומה.

ממילא אם היא טהורה (לא מצוי היום, ברגע שהקמח או החיטים נרטבו ואח"כ נגע בהם אדם כל שהוא היום) - מותרת באכילה לכהן טהור.

בזמן הזה, שהחלה עצמה טמאה צריך לאבדה. אמנם כהן יכול להנות באיבודה, למשל להאכיל לבהמתו.

סליחה, זה פורום דתי, זה בסדר שאדם שאינו דתי משתתף כאן בדיונים, אבל להקליל כזה דיון, זה ממש לא מכבד.

לגבי שאלתך - נבהיר את המובן מאליו (ואני רציני בהחלט)

אתחיל מהדוגמא - אם אישה לא מפרישה חלה, לא יעזור לספר לילדים סיפורים, היא גורמת לבני ביתה לעבור איסור בכל מה שאכלים מהמאפים שהתחייבו בחלה שהיא מכינה.

גם לגבי צניעות, לא צריך החתמות ובדיחות -

מעיקר הדין אישה ש"עוברת על דת משה ויהודית - יוצאת בלא כתובה"!

כלומר אם היא חורגת מגבולות הצניעות המחייבים מדין תורה ('דת משה') או אפילו ממה שמעבר למחייב מדין תורה, אלא שבנות ישראל הכשרות נוהגות כך ('דת יהודית') - בעלה יכול לגרשה, בלי שהיא תקבל שום דבר מהזכויות שחז"ל הגדירו (וכל חתן מתחייב להן בעצמו) לאשה שבעלה מגרשה.

בימינו, המציאות מאוד מורכבת, הנסיונות גדולים, האופנה לצערינו, מאוד פרוצה (אפילו בציבור שסה"כ שומר תורה ומצוות), הקשיים גדולים וההשלכות על כל בני הבית מורכבות.

ממילא ההדרכה הראויה (והמקובלת) היום, היא לעשות כל מאמץ, כל עוד זה אפשרי, להחזיק בית שלם - גם כשאחד מבני הזוג שינה את אורחות חייו. יש את ארגון 'התקשרות' שעובד קשה לגשר בין בני זוג, גם כשאחד מהם עזב את כל התורה והמצוות. יש גם בפורום נשואין זוגות שאחד מהם שינה ומצליחים תוך כבוד הדדי - להחזיק בית אוהב. גם מהמציאות אני מכיר כמה זוגות כאלו גם מהמציאות - יש פתרונות, אבל לא כולם מצליחים.

אבל שוב, זה נושא רציני מידי בשביל שרשור 'קליל', במיוחד שהוספת דוגמא מאי שמירת אמונים, שזה קו אדום בוהק (ולא, גם אם לא נתפסים)

כפשוט לא להשתתף באירוע סגולות וברכות, שאין עליו שום חובה הלכתית?

מתחייבים בהפרשת חלה רק מבצק של 1.2 קילו קמח, וגם זה ללא ברכה. זאת כמות ענקית של לחם. בימינו מעט מאוד נשים אופות, ואם הן אופות בהרבה מקרים לא יגיעו לחצי מכמות הזאת.

אפשר בכיף להיות אישה שומרת תורה ומצוות ובחיים לא להפריש חלה בבית. 

לפחות אצלי בראש ״הפרשת חלה״ נתפס כאירוע די ציבורי של סגולות וברכות של נשים שזה מה שמעניין אותן, לא איזו עברה הלכתית מכוונת כמו למרוח שומן חזיר על מחבת.

אם הכוונה לאירועים הללו, באמת אין שום חובה (ועניין...) להשתתף דווקא בהם. כלומר (לפני שזורקים עלי עגבניות), אם זה עושה טוב למישהו, בכבוד, אבל אין שום דמיון בין זה לבין עבירות אלו או אחרות שהוזכרו בשרשור.

יכולה להיות שתופתע ממה מוגדר בהלכה עילה לגירושין ומה לא מוגדר עילה לגירושין.

וגם אם יש עילה לגירושין - זה לא אומר שבהכרח שוברים את הכלים.

אם השאלה היא הלכתית, הדיון צריך לקרות במקום אחר.

אם השאלה היא לא הלכתית, צריך למסגר אותה בשפה הנכונה לקהל כאן.

וגם אם זה לא שאלה הלכתית, אני לא בטוחה שכאן המקום לדון בזה, במיוחד כשמדובר על משהו תיאורטי.

אנחנו אנשים שלא מתנהלים רק לפי שיקולים טכניים, ואנחנו מנסים כאן להבין איך אנחנו בונים זוגיות טובה ובריאה, ולא איך אנחנו מנסים לפרק אותה.

(@חושבת בקופסא ככל הידוע לי, לפעמים בהפרשות חלה ההמוניות האלה יש בעיה של ברכה לבטלה. זה לא כ"כ נדיר בעיני להתחייב בהפרשת חלה, בהנחה שזה בית שאופה ומארח - הרי גם מאפים אחרים מחייבים. במיוחד בולט אם מתכוננים לאירוע, ויש מאפים, גם אם לא נאפו כולם בבית. תראי: הלכה ז - צירופי בצק ומאפים | פרק יא - חלה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א (ובסעיף אח"כ לגבי הבעייתיות בהפרשות הגדולות) בקיצור, לדעתי צריך ללמוד את ההלכה בנושא, גם אם אצליכם לא נהוג לאפות חלות...).

וזה כן עניין שצריך לדבר עליו. אבל לא בצורה שאמרת-לדרוש, להודיע. אלא לברר כמה הצניעות חשובה לה ואם היא בנפשה או כי ככה היא גדלה וחינכו אותה.

אני רק לא מבינה למה הרצון שהיא תהיה צנועה נובע ממה יגידו אנשים. 

להחתים אותי על כזה מסמך,

לא הייתי מוכנה להתחתן איתו.

וזה למרות שאני מתכננת בעזרת ה' להישאר צנועה עד 120

בתגובה למחפשת 111 רשמתי תגובה ומחקו אותה.

אז..אנשים רואים כרגע רק חלק ממה שאמרתי בדיון הזה.

אגב, במקרה יש לי עדיין את ההודעה (דפדפן פתוח)

וסקרן אותי מה רשמתי שם שמחקו את ההודעה..

אז בהודעה אני אולי מדבר על נושאים רגישים כמו שמירת אמונים וצניעות והקמת משפחה,

אבל הכל בשפה רגועה מאוד. נראה לי. אולי פחות התחברו לתוכן וזה בסדר גמור גם ברוסיה הקומוניסטית זה קרה.

אז...לא יודע..מוזר קצת, אבל אני מקבל באהבה את חוקי הפורום. 

היה כמובן נחמד שיסבירו בפרטי או כאן מה הבעיה בהודעה. כדי ללמוד להבא.

בכל מקרה, תודה למי שהשתתף בדיון גם לצנזורה שפחות התחברה

לסיכום - אין טעם להגיב יותר לדיון הזה כאשר הודעה נמחקה. 
תודה למי שהגיב עד עכשיו.

(אפשר לנעול)

א. פתיחת השרשור העלתה נושא חשוב למחשבה, איך אנחנו מתמודדים עם זה שבעתיד יתכן ואשתי תתנהל אחרת מהיום. לא מדובר בנושא קליל, אבל כן מדובר בנושא למחשבה כי אולי יכול להאיר לנו מה חשוב לנו כקו כיום אם כי ברור שיש הבדל בין שינוי שקורה בהמשך לבין מצב שבהתחלה נקבל?

לצורך העניין, יש דברים שמבחינתי יהיו סף בלי להכיר אבל אחרי היכרות אשקול לוותר עליהם.

ב. יש דברים שהלכתית אין להם שום מקום, מכיוון שמדובר בפורום דתי לא יעלה על הדעת לומר שמתקבל באופן כלשהו אי שמירת אמונים בין בני זוג, אם חס ושלום דבר כזה קרה, חובה להתגרש!!!

יש פה איסור פשוט.

(אין עניין להיכנס לפרטים)

ג. יש דברים שמדובר בחטאים שגם עליהם ברור שהם עילה לגירושין, בני זוג שלא יכולים לסמוך אחד על השניה או אחת על השני שמביאים להם אוכל כשר או מחטיאים באופן אחר, אז ברור שזה עילה לגירושין.

(יתכן שאם צד אחד מפסיק לשמור תורה ומצוות אז הם יישארו נשואים אבל זה בתנאי שיש אמון וכבוד הדדי לפחות וגם אז לא בטוח.)

ולכן, למסקנה, היה נושא חשוב למחשבה לדעתי שעלה ולכן השרשור נשאר אבל נאמרו פה דברים בתגובה ספציפית המנרמלים איסורים (ובפרט חמורים) באופן מפורש ולכן התגובה נמחקה. מדובר בפורום דתי ולכן מבחינתנו נשתדל לא לתת מקום לאיסורים בפורום זה.

כל טוב ובתפילה לישועות, בשורות טובות, נחמות, גאולה בקרוב וניצחון מוחלט על אויבינו.

ויעויין בסוף מסכת גיטין, אבל ממש לא רוצה לפתוח את הדיון כאן.

מה שכן, יש משברים שניתן לעבור אבל זה בתנאי שאין חובה הלכתית להתגרש.

לענ"ד (גילוי נאות, אני דיווחתי על השרשור, בעיקר אחרי ההודעה ההיא, אבל בכלל כמו שהגבתי בנפרד) - כל השרשור הזה בעייתי, בזה שהוא לוקח נושאים אמיתיים מורכבים, שדורשים הרבה מחשבה ומודעות ומנסה להפוך אותם לעניין הומוריסטי.

בעיניי זה מגיע יותר כאמון ותיאום ציפיות כללי על העולם ההלכתי והתורני ופחות הפרטים של איזה שהוא אולטימטום ספציפי כזה.

ובפועל אני לא רואה את זה שאשתי מתלבשת לא בצניעות כמו זה הבעל הזה שאין לו עמוד שדרה, כי זה באמת שלה. מה שכן להישאר עם אישה שלא תואמת את השאיפות התורניות שלך אז זה יכול להצביע על עמוד שדרה תורני חלש

ועוברים דברים מורכבים בחיים.

אף אחד לא מחתים את אשתו על שום דבר, ואם תספר לי שיש משהו שכן עשה את זה, אז זה וודאי לא החזיק ואחלה מתכון לחרב כל קשר.

ההסתכלות צריכה להיות אם יעבור עליה משהו נעבור אותו ביחד.

אני מבין את הצורך וגם את הפחד ממה אנשים יגידו, אבל אתה צריך לנסות לבנות קשר בו לא מעניין אותך מה הם יגידו אלא איך אתם מרגישים.

אם אשתך הצנועה ב"ה תחליט להוציא כמה טלטלים מהכיסוי ראש, כי היא מרגישה שחברות שלה החליטו שהיא הדוסה שעושה רק מה שבעלה אומר לה, האידיאל הוא שתתמודדו עם זה ביחד מול המשמעויות הרגשיות וכן הרוחניות שלכם ללא התחשבות שפעם הבאה שתבוא לשבת בבית יזרקו לך מילה.

האידיאל הוא שאתה לא העניין פה אלא *אתם* העניין.

הרוחניות ועבודת ה' שלכם, הביטחון העצמי שלכם.

ולפעמים צריך לעשות שיקול דעת רחב ע"מ לא לדרוס אותה רגשית.

זה לא אומר שלא יהיה מאוד קשה ומקטין ומעצבן לקבל הערות, אבל אל מול הכאב על מה שאשתך חווה והרצון שלך שהיא תהיה שמחה הרגשות האישיים צריכים להתפוגג....

כל זה אני כותב כמי שממש מבין לליבך ותחומי הצניעות וההלכה חשובים לו עד מאוד.

בהצלחה ויהי רצון שתזכה לזוגיות נבונה נכונה ובונה בקרוב ממש

אבל אחרי שקראתי את התגובות שאחרי קצת אני מסייג שכמובן יש קווים אדומים והכל בשום שכל ובהתייעצות עם ת"ח.

אתה חש"ו, איך נסמוך עליך?

 - רק קח בחשבון שמדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר הרי הוא כפיקח דבריהם

- ויש מחלוקת במקרע את כסותו אם הוא שוטה או לא.

- ובקטן שהגיע לחינוך

😜

לדעתי מי שעושה חוזה כזה לא מבין מה זה זוגיות.

אין דבר כזה "אובייקטיביות" בנפש ולבוא לגייס את ה"אמת" כדי לתת ביקורת למישהו לא יעזור אלא יעשה ההיפך, ובעל שרואה שאשתו מתלבשת לא צנוע פתאום-צריך לנסות להבין ולהרגיש אותה, דבר איתה בנעימות, תשאל לא בביקורתיות מה איתה, הרי כנראה היא לא סתומה והיא יודעת שזה חשוב ונכון ללכת צנוע אלא שיש לה איזה קושי נפשי, למשל בנושא הזה-אישה מחוברת לגוף שלה הרבה יותר מגבר, והגוף שלה משתנה הרבה וזה יוצר שינויים נפשיים והתמודדויות שאם תבוא מהצד ורק תגיד לה "הנה ההלכה ולפה את צריכה להגיע" במקום לבוא אליה למקום שהיא נמצאת ולהבין ולעזור לה-זה רק ירחיק אותה.

ואם היא תראה שההלכה והאמת לא תוקפים אותה ומועכים אותה ובעלה הולך איתה יד ביד ומתקדם איתה-תאמין לי שזה ישפיע הרבה יותר והיא תלך לכיוון של צניעות, אולי זה יהיה תהליך ארוך, אולי כמה שנים, אבל הדרך, החיבור לאשתך והאהבה זה המטרה והאחריות שלך ולא הצניעות שלה או שמירת ההלכה, זה בינה לבין הקב"ה.

תכלס זהו זה מה שיש לי להגיב. 

אבל אם כבר אז אוסיף לזה 

האם הבחירות של האדם שאני בוחר לחיות לצידו מעידות עלי משהו? ולהפך.

האם כשאנחנו מכירים מישהו אנחנו משליכים על בת/ן הזוג שלו לפחות במידה בה אנחנו חושבים שבן הזוג שלנו מעיד עלינו?

אני חושבת שהרבה מעבר לעבודה זוגיות יש פה הזמנה לעבודה חברתית.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!