לסבתא שלי בבית יש ריח של כביסה, לא ריח תקין כזה כשנכנסים למיטה ומתכסים, אלא ממש איך שהיא פותחת את הדלת זה מכה בך, הדלת נפתחת וכל מה שאתה רוצה זה להתכרבל להתכרבל. הריח השני זה ריח כלשהו של חומר ניקוי, בשבת גיליתי שזה האמה של הכלים. אף פעם לא ידעתי שאמה של כלים יכולה לעשות כזה ריח לבית.
בבית שלי כשנכנסים יש ריח שלנו. פשוט כזה, נגיעות של צמחים ולוונדר ופליטות. הכי הוא אוהב לחזור הביתה כשאני מעמידה סירים, אח, הוא אומר, יש פה ריח של גןרדון.
בגורדון היה ריח של מפיץ ריח איכותי שקיבלנו לחתונה, מרק ירקות וחיבוקים. היינו מתחבקים הרבה. מאז למדתי להכין אוכל אדום ועסיסי ומתובל ולחיבוקים כבר יש טעם רגיל של חיבוקים (קצת פחות ריגוש, קצת יותר נחמה)
ולמה כל הדיבורי ריחות האלה?! כי זאת תקופה שאני מריחה בה פתאום מלא ומה זה אומר?! ככל הנראה נפתח לי הלב.
בפעם הראשונה שהרחתי הייתי בת 20 ובתחילת אמצע סוף תחילת תהליך גילוי מטורף
התאבדתי על החיים בקטע הכי חי שיש. אמרתי, מה יש להפסיד?! בואי ננסה לחיות. פתאום הרחתי. הלכתי ברחוב וזה הכה בי, הריח של הצמחים בשול הדרך. נעצרתי במקום מתדהמה.
התקופה האחרונה מאתגרת אותי, מנסה להפיל אותי בפח. תראי- איזה מחורבן! תראי, איזה באסה. ובאלי לחזור להתאבד על החיים בקטע הכי חי שלהם ולהגיד וואי איזה מחורבן ואיזה באסה אבל חחחחח איזה פלא איזה פלא, כמה שפע וטוב וברכה יש לי בחיים. בום חזרתי להריח.
הלוואי שאחזור לכתוב
הלוואי שאהיה מכוונת לטוב, צריכה לכוון מחדש את קצוות ליבי- שילכו קדימה ויאירו ויפיצו ויתמקדו במה שחשוב. שאוהב שאוהב שאוהב שאפיץ אנרגיות של אהבה זה בחינם זה מחייה ומרפא
לפני שהוא הלך לישון, לחשתי לגוזל הקטן שלי אמא אוהבת אותך אמא אוהבת אותך אמא אוהבת אותך איזה מאתיים פעם. והוא שכב והסתכל עלי בעיניים הענקיות שלו וקיוויתי שהוא מבין. אתה תמיד אהוב ושמור ומוגן. אני ואתה והוא. תמיד שמורים ואהובים ומוגנים.
לילה טוב אהבות שלי יפות וטהורות ונדירות
