נתחיל מזה שאת סופר נורמלית בבקשות שלך, וההתנהגות של בעלך.. ובכן, מוזרה קצת

הריון הוא של שניכם. לטוב ולמוטב.

יכול להיות שזו סיטואציה שחדשה לו עם ההקאות והצורך בעזרה, וזה מוציא אותו מאזור הנוחות, אבל חוסר הרגישות שלו למצב זועקת לשמיים

ממליצה לקחת ייעוץ זוגי בהול לפני שזה ימשיך להידרדר. נשמע שאת גמככה מטורגרת לדכאוו

החיבוק והנרמול עוזרים לי ברמותתתת

וכן, אני כבר שלחתי הודעה למטפל שהייתי פעם בקשר איתו, השבוע אפגוש אותו בעז״ה, קודם אני לבד ואח״כ עם בעלי

וכן, גם לי מוזרה מאד ההתנהגות שלו, הוא בכלל בכלל לא כזה, תמיד הכי מכיל ואוהב בעולם

זה יותר שובר אותי, לחשוב שהוא עובר משהו קשה אחר ואפילו לא סיפר לי ולכן הוא מגיב ככה, כי גם לפי מה שאני רואה ההורים שלו עומדים להתגרש וכבר שבוע שהוא מדבר שעות עם אמא שלו…. אולי זה זה? ניסיתי לשאול אותו בלי הצלחה הוא ממש במצב קשה

מדהימה שאת.

מצב לא פשוט בכלל בכלל.

ונשמע שעניין הגירושין של ההורים יכול להוות טריגר גדול עבורו לתסכול וכעס, שבסוף מופנה אלייך, גם אם לא בצדק.

מנסה רגע לחשוב פרקטי, יש מישהו מהמשפחה שלך שיכול לבוא לעזור?

בייביסיטר שתהיה עם הילדים?

במצב כזה הייתי מעבירה למצב הישרדות. כמה שיותר פתרונות פרקטיים כדי לעזור ולהצליל לעבור את התקופה. שאר הדברים יחכו לאחר כך.

תשנני לעצמך כל הזמן שאת הכי בסדר בעולם, והכעס הוא לגמרי שלו. גם אם הוא לא מצליח להגיד את זה כרגע.

תחושות ממש קשות!

ניסית לקחת בונג'סטה? אין לי ניסיון אבל ממה ששמעתי כאן בפורום... 

ותודה על התגובה יקרה!

אבל החלפתי כבר פעמיים תרופה

תודה על התגובה!

אגב אני לא יודעת כמה זמן ניסית כל תרופה אבל לפעמים לוקח כמה ימים עד שזה מתחיל להשפיע.

הייתי פונה קודם כל לאחיות/רופא,

גם אולי תהיה לזה התייחסות שתגרום לבעלך לקבל את המצב אחרת (ואולי לא) אולי יתנו לך נוזלים ולפחות לכמה שעות יתן כח (אולי לא).

לנסות להיעזר בהערות ולהשאיר טיפה חמצן שהבעל לא ירגיש שגדול עליו. אין מה לעשות, אנחנו הנשים מנהלות ביומיום הרבה בבית מעבר למה שהגברים מסוגלים לשאת;)

הלואי יעבור לך במהרה והכל ירגע ויצמח טוב 

איך את מצליחה להחזיק את עצמך?

את גיבורה ברמות מטורפות!!!

שימי לך כתר על הראש ממני!

תחשבי טוב טוב מי יכול להשפיע על בעלך ולנער אותו דחוף, רופא נשים שיסביר את המצב? רב שלו? אמא שלו? או אולי את יכולה לכתוב לו את נקודת מבטך שיוכל לקרוא בנחת בלי שיוכל להגיב באימפולסיביות?

קודם כל את נורמלית! את צודקת! ובטוח שאת לא ממציאה... את גם אלופה, לביאה שמנסה להילחם בכל החזיתות ומגיע לך את כל האהבה, החיבוקים והדאגה.

נשמע שבאמת עוברת על בעלך תקופה קשה מעבר להריון. אולי הכל ביחד גם מציף אותו והוא חסר אונים. מה שבטוח זו ממש לא תגובה שאת צריכה לקבל כרגע.

קודם כל טוב שאת מטופלת ובעז"ה שתמצאי משהו שיקל עלייך בהקדם! תעשי לבינתיים סוויץ' בראש. עכשיו המטרה היא לשרוד. זה אומר קודם כל כלפי עצמך- תנסי לחשוב מאיפה כן לקבל תמיכה בתקופה הזו ומה את יכולה לעשות במצב הנתון שלך כדי להקל על עצמך. גם דברים קטנים כמו מקלחת טובה/כוס מים קפואים עם קרח כשאת עם בחילה, לשמוע שירים מחזקים, יכולים לעשות את העבודה. תנשמי לתוכך ברגעים האלו ואפילו תדברי לעצמך דיבורים מחזקים.

לגבי הבית והילדים- בימים כאלו כמה שפחות לבשל. דגנים עם חלב, סנדוויצ'ים, ירקות ופירות, קרקרים ונשנושים. המקסימום השקעה לחמניה עם שניצל קפוא/פסטרמה מהסופר. מניסיון, מסתבר שאפשר לחיות כך כמה זמן ולהישאר בריאים ושבעים.

כביסות- אין ממש ברירה- די חייבים לכבס, אבל אם יש לך איזה חדר עם מיטה שאפשר להוציא אליה את הבגדים אחרי ייבוש ולהשאיר שם- נהדר. ממש לא לטרוח לקפל ולהחזיר לארון כרגע

שטיפת כלים- את האוכל הלא מבושל לאכול בחד"פ. יישאר ממש מעט כלים לשטוף

טיטוא של הבית ממש עוזר להרגשה- שווה להתאמץ ולוקח כמה דקות.

גם תנסי לחשוב שהמצב הקיצוני הזה הוא זמני- גם לך וגם לבעלך. תנשמי עמוק ותהי בחמלה כלפי עצמך! ותבואי לקבל פה חיזוקים מתי שאת צריכה!

הפריקה פה והחיזוקים שלכן נתנו לי ככ הרבה כח, הרגשתי הרבה יותר טוב ומשהו זז גם אצלו בה

הביא לי עכשיו ארוחה מפנקת ממסעדה שווה והתנצל, רק קפץ להביא והיה צריך לחזור לעבודה, אבל אמר שבלילה נדבר באריכות

מרגישה הרבה הרבה יותר טוב בה!!! תודה לכן אהובות!

כמובן שבכל זאת לא אבטל את הטיפול אבל נראה לי שהוא התחיל קצת להבין

שאת נשמעת כזאת מתוקה בתגובות פה לכולן, ועם עין טובה לבעלך... זכה בך!

מבינה אותך עם הבחילות והקושי... אני בתחילת ההיריון הגעתי למצב של חוסר יכולת מוחלט לאכול, התייבשתי (ברמה קיצונית מסתבר) ונסעתי למיון עם בעלי.. הוא די הבין את הקושי אבל היו לילות שלא הפסקתי להקיא והוא כעס נורא ולא דאג לי וביקשתי מההורים שלי שידאגו לי (היינו אצלם). נורא נפגעתי ממנו אבל הוא הסביר לי אחר כך שהסיטואציה פשוט הרגישה גדולה עליו... שהוא כבר לא יודע מה לעשות והוא מתוסכל.

מאז היחס יותר טוב, אבל עדיין יש פעמים שאני מרגישה מזעזע והוא לא מבין אותי.  אבל זה בסדר כי אני לא מבינה גם מה עובר עליי😅

ואיזה כיף לקרוא שהיחס אצלכם גם משתפר🩷 מקווה שרק ימשיך ככה וזה יקל עלייך עם כל העומס. תמיכה בתוך כל הדבר הזה זה קריטי!

נשמע שלהיות בארץ עכשיו בכלל מאתגר גם עם הכל בסדר וגם במקום בטוח וכו

מצדיעה לכולכן והכי הכי ברצון ענקקקק להיות שם

הלוואיייייי

כי אין לי כרגע זמן

מהמשפחה שלי שבמקסיקו אני יודעת שהתרופות של לבחילות והקאות חזקות פחות מבארץ. חומרים פחות חזקים. (כמה קרובות שהיו בהריון שם וסבלו ופה לקחו בונג׳סטה וסבבה)

אולי שווה לנסות להשיג מפה את הכדור

יש לי חבילה של 20 בונג׳סטה שאני לא צריכה אם יש מי שמגיע אלייך בקרוב…

ונקודה נוספת, ברגיל אני יודעת שלרוב יש, אבל גם אם אין לך אולי שווה לתקופה להביא מוצ׳אצ׳ה?…

לפחות לא תצטרכי לארגן ולדאוג לבית…

והיתה לי עוזרת אבל הלכה ועכשיו אני מנסה למצוא מישי טובה תודה ממש!!

ובקשר לכדורים…. לפני שבועיים גיסי היה בארץ, לפני חודש חברה, לפני חדשיים אבא שלייי

אוףףף עכשיו שחופש אף אחד לא…..

אצלינו גם עכשיו חזרו משם😅

כנראה לא ילכו בזמן הקרוב

אבל בבין הזמנים בטח יבואו מקווה שעד אז תרגישי טוב…

מעניין אם המשפחות שלנו מכירות😂

שולחת חיבוק גדול קודם כל!

זו תקופה איומה ואת הכי הכי בסדר בעולם שככה את מרגישה. מאד קשה לעבור את זה בלי תמיכה רצינית..

לגבי ההקאות-

אני שבוע שעבר הייתי ממש כמוך, מקיאה מלא, והכל! כל מה שנכנס יצא מיד, והייתי מורעבת כמו לא יודעת מה כי הקיבה היתה ריקה כמה ימים.

ואז הלכתי לרופאת משפחה והיא פשוט חפרררההה לי שאני חייבת לאכול מנות קטנות כל הזמן ושזה לא טוב שהקיבה ריקה.

אמרתי לה שכולם אומרים את זה אבל אני מקיאה הכל אז לא באלי לאכול כלום כי אני יודעת שעוד רגע זה יצא.

והיא לא ויתרה לי עד שהבטחתי לה לעשות את זה. 

ולמרבה הפלא, זה עוזר! מאז שאני מקפידה- כל רבע שעה שלוק מיץ+ ביס קרקר או דגנים או משו אחר, אני הרבה פחות מקיאה, וגם לא רעבה ולא מתייבשת.

ממש כדאי לנסות, למרות הנאכס שמקיאים כל הזמן..

ממש מקווה שתהיה לך הקלה בקרוב ושתקבלי יותר עזרה ותמיכה מסביב!

אני רק רוצה להתייחס למצב הרוח שלך.

אני חושבת שזה יכול מאוד להפחיד ולהבהיל תחשות כאלו.

אז אני רוצה לנרמל לך שאני שומעת על הרבה בנות עם היפרמזיס שהרגישו תחושות קשות של דיכאון (אני בתוכן).

היה בהידברות לא מזמן ראיון של שתי בנות שהיו עם היפרמזיס ושתיהן סיפרו על תחושות ממש ממש קשות.

שבתוכן גם מחשבות אובדניות ורצון למות.

אז קודם כל תרגיעי את עצמך.

את נורמלית לגמרי זה קורה להרבה בנות!!

תני לעצמך חיבוק ענקקקקק מגיעה לך כל התמיכה בעולם!!

ובאמת ממליצה לפנות לייעוץ רגשי (ראיתי שכתבת כבר שאת הולכת) ולעזור לעצמך בכל דרך שאת יכולה.

אולי תתני לבעלך לראות את הראיון הזה בהידברות.

בעיניי הקושי הנפשי הוא הכי חמור, כי זה כל כך מפחיד לאבד את הרצון הכי בסיסי לחיות.. כל כך הייתי שם, ממש בזמן האחרון, זה נראה מאד מאיים ואינסופי כשנמצאים בתוך זה..

ועוד יותר מקשה כשאת נושאת על זה עוד תגובה מאתגרת של בעלך, זה מעגל ממש מפחיד שיכול להפוך להיות כדור שלג של האשמה עצמית שמגביר את המחשבות השליליות ומעצים אותם..

כל דבר הכי קטן שיאפשר לך אחיזה בחיים, חיזוק  או הנאה קטנה תקחי בשתי ידיים, זה יכול לרפא את הנפש בהדרגה, והמחשבות שלך לא יישארו שם לנצח.

וטיפול ממש ממש קריטי.. יכולה להגיד לך שממש חוויתי תופעות דומות במשך חודשים ארוכים בתקופת ההריון, ובעקבות הטיפול הרגשי שעברתי ממש ההסתכלות על עצמי השתנתה, וזה הקרין גם החוצה.. 

מתפללת ממש שתמצאי מה שיוכל להקל עלייך גם בגוף ובעיקר בנפש, ושמתוך זה המשפחה שלכם תצמח למקום גבוה..

שולחת כוחות וחיזוק!

וכן גם לגברים הכי מכילים לפעמים קשה בהתחלה להכיל את זה.. מקווה שבקרוב בעלך יחזור להיות סבלני יותר ושאת תרגישי יותר טוב.

ואם יש,סיבה שאני מפחדת להיכנס להריון זה הסבל שעברתי בהריון האחרון עד רמה שאיבדתי רצון לחיות..אז מבינה אותך מאוד מאוד ושוב חיבוק

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.

לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.

עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי